https://www.sikumuna.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=Civ 2026-04-25T01:08:14Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.43.8 https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%99%D7%9D_/_%D7%A9%22%D7%99_%D7%A2%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%9F&diff=23680 2008-05-13T17:05:18Z

<p>Civ: /* מוטיב &quot;השיבה המאוחרת&quot; */</p> <hr /> <div>===תקציר העלילה===<br /> <br /> ====פרק א'====<br /> <br /> וורנר פרנהיים חוזר לביתו לאחר היעדרות ממושכת ומוצא אותו נעול! האישה האחראית על הבית (&quot;השוערת&quot;) מתפלאת מאוד לראות את האדון פרנהיים. היא מדברת אליו בהתנשאות ובחוצפה. מתוך דבריה, למד פרנהיים, שאשתו אינגה עזבה את הבית ולקחה עמה את המפתחות כי לא חשבה שמישהו יזדקק להם. מאחר שהתינוק שלה מת, באה אחותה גרטרוד שטיינר ולקחה אותה לבית הקיץ שלהם בליקנבך (כפר מרוחק מהעיר). פרנהיים נותר עוד יומיים בעיר. הוא מסתובב בבתי קפה, משוחח עם כל מי שנקרה בדרכו ואף עולה לקבר בנו. ביום השלישי משכן את המתנה שקנה לאשתו, קנה כרטיס נסיעה הלוך-חזור לליקנבך, במטרה לפגוש אותה שם (ניתן להתייחס לכרטיס ולראות בכך רמז לעתיד לבוא - הוא יודע שהוא לא ישאר אם אישתו בכפר וקונה מבעוד מועד כרטיס המיועד לחזרתו שלו).<br /> <br /> ====פרק ב'====<br /> <br /> פרנהיים מגיע לביתם של גרטרוד והיינץ. גרטרוד עומדת בחוץ, מקפלת כביסה. היא מקבלת אותו בסבר פנים יפות, ומכבדת אותו במיץ פטל, ללא שמחה יתרה. אז מתברר שפרנהיים שב מן השבי. פרנהיים מבקש לראות את אשתו, אינגה, תוך שהוא מתבונן בדלת שנפתחה לתוך הבית. גרטרוד טוענת שאין הוא יכול להיכנס פנימה, משום שמיטתו של זיגי, בנה הצעיר, נמצאת שם. בכך היא חוסמת בפניו את הגישה לתוך הבית – לאשתו. הבן זיגי שנכנס לפתע חושף את השקר בדבר המיטה ומפגין סלידה גלויה כלפי הדוד הלא-מוכר. גרטרוד מודאגת מן הביקור הבלתי-צפוי. אינגה מצפה דווקא לקרל נייס, ואין זה ראוי שהשניים ייפגשו פנים אל פנים דווקא בחדרה של אינגה. משום כך, היא שולחת את בנה זיגי לקרוא לאביו היינץ, בכדי שזה ידבר עם פרנהיים. כאשר ממתינים השניים להיינץ, לא מתקיימת שיחה ביניהם. המתח השורר באוויר מעיק על שניהם. זיגי אינו יודע לומר לאביו מי הוא האדם הממתין לו וכך מצפה היינץ לפגוש אדם זר.<br /> <br /> <br /> <br /> ====פרק ג'====<br /> <br /> היינץ נכנס לחדר ופניו זועפות. משראה את פרנהיים, הוכפל זעמו. פרנהיים מושיט לו את שתי ידיו לשלום, אולם היינץ מגיב בהושטת קצות אצבעותיו בחוסר-רצון ומסתפק במילה אחת: &quot;חזרת&quot;. היינץ מאפר את הסיגריה שלו לתוך כוס הפטל (מבלי לדעת שזאת הכוס של פרנהיים), ומנסה לברר מה יודע פרנהיים על &quot;המצב החדש&quot;. פרנהיים מתפלא שאף אחד מבני המשפחה, ובעיקר אשתו, לא באו לקדם את פניו בתחנת הרכבת כשחזר לאחר היעדרות כה ממושכת. תשובתו של היינץ מלגלגת, כאילו הוא תוהה מדוע על אינגה היה לרוץ לקראתו עם שובו. פרנהיים מרים את קולו לראשונה ודורש לפגוש את אינגה. היינץ מבקש מפרנהיים שלא לעקוב אחר מעשיה של אינגה, כי כעת היא עצמאית ונתונה ברשות עצמה. בנקודה זו מאבד פרנהיים את קור-רוחו ודורש הסבר לדברים הללו, שהרי מדובר באשתו. היינץ מסביר לפרנהיים, באמצעות סיפור על זוג אחר כביכול, מדוע אינגה אינה מעוניינת בו: מתברר שבעבר הרחוק היתה בת-טובים אחת (אינגה) מאורסת לאדם אחד (קרל נייס – חברו של פרנהיים). רצה הגורל ואותו אדם (קרל נייס) נעלם, והחבר הנותר (פרנהיים) ניצל את המצב לטובתו והתחתן איתה. מתברר שאותו אדם שנעלם (קרל נייס) נמצא חי והזוג רוצה להתחתן כפי שתוכנן מלכתחילה. פרנהיים המום מהאמת שנתגלתה לו. הוא עצמו ראה כיצד נהרג קרל נייס ממפולת של הר שהתמוטט עליו... הוא מהרהר, הייתכן שאדם יכול להינצל מאסון שכזה? היינץ מציע לפרנהיים לשכוח מפרשיית הונאה בכספים בה היה מעורב בעבר, לתת גט לאשתו, להסתייע בסכום כסף שיקבל ולעזוב את אשתו לעד. פרנהיים מבקש לפגוש את אינגה וזו מסכימה לקבל את פניו.<br /> <br /> ====פרק ד'====<br /> <br /> אינגה מקבלת את בעלה פרנהיים בסבר פנים יפות ועינייה מלאות אושר. השיחה מתחילה בשאלות מנומסות של אינגה באשר למקום הימצאו של פרנהיים בשנות היעדרותו. במהרה מבין פרנהיים שאשתו ניזונה משמועות ואשר עלה בגורלו, לא ממש עניין אותה. הוא עובר לעניין העיקרי הטורד את מנוחתו. הוא מנסה להסביר שלא שיקר באשר למותו של קרל נייס. הוא נשבע שהיה עד למקרה התמוטטות ההר והוא מביע תמיהה היכן היה קרל נייס בכל הזמן הממושך שנעדר ונחשב כמת, למרות שניצל ממפולת ההר. אינגה מתחמקת מהניסיון להשיב לשאלה. פרנהיים רואה במות בנם את הסימן למות הנישואין וכן הוא מזהה שהאושר שראה בעינייה היה כתוצאה משובו של קרל נייס. מאזכור מות הבן, מגיבה אינגה בצער והיא בוכה. פרנהיים מודיע שהגיע השעה ללכת, אך במקום לעשות זאת הוא תוהה מדוע אין אשתו מתעניינת באשר קרה לו בעת שהותו בשבי. גם במקרה זה היא מתחמקת מתשובה ישירה ומנסה לפתור עצמה בכאב הראש המטריד אותה.<br /> <br /> היא מבקשת ממנו שילך. בטרם יציאתו, מצביע פרנהיים על הבדל בולט בינו לבין אינגה. הוא מציין שהוא עדיין הולך בנעליו הישנות, משום שהן נוחות לו, בעוד היא ערכה שינויים בתסרוקתה לפי צו האופנה. דפיקה בדלת קוטעת את דבריו. הילד זיגי העביר לאינגה פתקה מקופלת. אינגה מבקשת ללכת, למרות שלא הביטה בפתקה. הדיאלוג בין השניים מסתיים בניסיון אחרון של פרנהיים לשכנע את אינגה להישאר עמו, אולם היא עוזבת את החדר. אז מרגיש פרנהיים כי נעליו לוחצות לו, הוא מהרהר בכרטיס הנסיעה שקנה ומבין שאין כל חשיבות לזמן, אם ייסע ברכבת הצהריים או ברכבת הלילה. הוא אומלל כעת, עומד לבדו בחדר, מביט עליו בפעם האחרונה ולבסוף יוצא וסוגר את הדלת אחריו.<br /> <br /> ----<br /> <br /> <br /> ===מבנה הסיפור===<br /> <br /> הסיפור בנוי כמעגל סימטרי מובהק: בפרק א' נוכח פרנהיים כי אשתו איננה בביתם; בסיום הוא לאינגה לשוב אליה, אך היא &quot;כבר נסתלקה והלכה לה&quot;. בשיחתו של פרנהיים עם השוערת בפתיחה, הוא מקווה למצוא את אינגה; בסיום – &quot;עמד לו פרנהיים יחידי וסח עם עצמו&quot;. בפרק הפתיחה קונה פרנהיים כרטיס הלוך ושוב; בסיום הוא משתמש בחציו השני של הכרטיס כדי לחזור לעיר. בתחילת הסיפור, עומד פרנהיים בפני דלת ביתו הנעולה; בסיום הוא נותר לבדו בחדר לאחר שאינגה עזבה, &quot;השקיף על החדר ויצא וסגר את הדלת&quot;.<br /> <br /> הבדידות ההתחלתית בה מצוי פרנהיים נקשרת למצב הבדידות המוחלטת בה הוא נתון בסיום. הוא שרוי במפח-נפש, ללא מוצא. סופו של הסיפור נעוץ בתחילתו ומבנה מעגלי-סימטרי זה מעצב את תחושת גזר-הדין שהוטל על פרנהיים.<br /> <br /> <br /> <br /> ====מבנה הסיפור &quot;פרנהיים&quot; תואם את מאפייני הסיפור הקצר:====<br /> <br /> אקספוזיציה – משפט הפתיחה של הסיפור: &quot;בחזירתו מצא את ביתו נעול&quot; מציג עולם שלם של ציפיות, שהתמוטט לנוכח פני המציאות. הניגוד העז בין החזרה לבין הדלת הנעולה, מהווה את הביטוי המשמעותי ביותר למצוקה בה נתון גיבור הסיפור. בפתיחת הסיפור ניתן מידע אודות הדמויות, תוך התמקדות במצבו הנפשי והקיומי של פרנהיים. המפגש בין פרנהיים לבין השוערת בביתו מרמז עלסיום פרק הנישואין בחיי בני-הזוג, זאת עוד בטרם פגש פרנהיים ברעייתו. פרנהיים מתבשר על מות בנו ועל עזיבת אשתו לכפר מרוחק. הוא משתהה בעיר עוד שלושה ימים – רמז לחששו מפני תוצאות הפגישה עם אשתו, כאילו מבקש לדחות את הקץ.<br /> <br /> למרות נסיעתו לכפר ליקנבך מתוך כוונתו להשיב את אשתו לחיקו, ניכר כי במעמקי תודעתו, יודע פרנהיים כי אין עתיד ליחסיו עם אשתו, שנידונו לכישלון.<br /> <br /> סיבוך: הסיבוך בסיפור נוצר עקב שובו של פרנהיים לביתו הנעול וניסיונו המאכזב לפגוש את אשתו ולהשיב אותה לחיקו.<br /> <br /> התפתחות העלילה: העימות בין פרנהיים לבין היינץ המטיח בו את &quot;המצב החדש&quot;.<br /> <br /> נקודת השיא: הגילוי הדרמטי לפיו קרל נייס חי! זאת להפתעתו של פרנהיים, שהיה משוכנע שקרל נייס נהרג בהתמוטטות ההר.<br /> <br /> סיום והתרה: פרנהיים משלים עם מר גורלו. הוא מבין שנסתם הגולל על סיכויי שיקום מערכת היחסים עם אשתו. הוא סוגר את הדלת ויוצא אל בדידותו.<br /> <br /> <br /> ----<br /> <br /> ===הדמויות=== <br /> <br /> ====אפיון הדמויות====<br /> <br /> =====וורנר פרנהיים===== <br /> גיבור פסיבי (גיבור שלכאורה מניח לעצמו להיסחף על-ידי האירועים, נוטה לקבל על עצמו את דינן של הנסיבות או של התביעות החברתיות, והכרעותיו הן פרי ויתורו על מאבק פעיל לשינוי גורלו). כמיהת נפשו של פרנהיים היא להשיב לעצמו את אשתו אינגה. הוא השיג אותה באופן מקרי (חברו קרל נייס שיועד לה, נעלם כאשר התמוטט עליו הר), בניגוד למה שהיה מתוכנן מלכתחילה. נראה כי כוחות אי-רציונליים פועלים על הגיבור נטול השליטה: גיוסו של פרנהיים למלחמה, נפילתו בשבי, שחרורו מחד גיסא והיעדרותו הממושכת ושיבתו המפליאה של קרל נייס, מאידך גיסא. כדברי פרנהיים: &quot;מה יכול אני אם אפילו הרים משטים בי&quot;, כאילו מבקש לומר שהוא קורבן בידי כוחות הגורל העליונים. ביסוס לרוח זאת ניתן בהשארת השאלה של פרנהיים באשר לתעלומת ההיעלמות של קרל נייס, ללא מענה. אין הסבר למניעיה של אינגה לנתק את הקשר עם פרנהיים ולבחירתה המחודשת בקרל נייס. המסתורין בנוגע לשאלות אלו מעצב אף הוא את תחושת הימצאם של כוחות אי-רציונליים, השולטים בדמותו של הגיבור הפסיבי והכנוע.<br /> <br /> ======צדדים שונים לדמותו של פרנהיים:======<br /> <br /> * דמות אומללה של אדם ששב מהשבי לאחר תקופה ארוכה ונתקל ב&quot;דלתות סגורות&quot; – בדמותם של השוערת, הגיסה גרטרוד, הגיס היינץ והרעיה אינגה, המסרבים לקבל אותו בחזרה לחיים. בשיבתו, ניצב פרנהיים מול מציאות חדשה ובלתי-צפויה שהוא קורבנה. הוא כאמור מוותר על מאבק פעיל ובכך הוא מכיר למעשה בחוסר-האונים שלו כנגד אותם כוחות נסתרים, שהולידו את המציאות החדשה שגילה עם שובו. עם יציאתה של אינגה מחייו, מתרוקן פרנהיים מכל וכל – &quot;וכבר נתרוקן מכל מחשבה ואותה מתיחות שהיתה בו התחילה מתרופפת והולכת&quot;. הוא מאבד את אינגה המייצגת את עברו ויחד עמה, באקט הסמלי של סגירת הדלת, הוא נפרד גם מעתידו – במובן של &quot;סגירת הדלת&quot; על קיומו כולו. הוא בוחר ב&quot;מרד הפסיבי&quot; המושלם: שלילת החיים – הוא מת מוות נפשי. עמידתו לבדו בחדר הריק נתפשת כמצב קיומי של בדידות וריקנות, שיהיה נחלתו מרגע זה ואילך.<br /> <br /> * דמות האוהב הנשגב המגלה גדלות-נפש בהחלטתו לשחרר את אשתו ממחויבותה כלפיו ולהסתלק בשקט מכל מאבק. זו ההוכחה הגדולה לאהבתו הנעלה. פרנהיים שמח באושרה של אינגה, אף על פי שהוא יודע כי המקור לאושרה אינו בו, אלא בגבר האחר. יכולתו להשתתף בשמחתה כאשר אושרה, פירושו הרס סיכוייו שלו לאושר, מוכיחה את אצילות נפשו, השואבת את קיומה מכוח אהבתו. רחמיו של פרנהיים על אינגה והחלטתו לצאת מחייה ולהניח לה להגשים את מאוויה – מקורם ביכולתו להגיע לוויתור עצמי אבסולוטי למען הזולת. ויתורו העצמי של פרנהיים הוא גבורתו וגדולתו. קורבנו של פרנהיים הוא הביטוי לנאמנותו המוחלטת לכמיהת הנפש, שבאמצעותה הוא מגשים את עצמו, אך דרכה הוא גם מובל לאבדון. האהבה האולטימטיבית היא בנכונות לוותר על מושא האהבה עצמו.<br /> <br /> *דמות החוטא המשלם על מעשיו – דמותו של פרנהיים מוזכרת בקווים הרומזים לאי-יושר בהתנהגותו. במקרה אחד, הוא סרח בתחום הכספי במסגרת עבודתו במפעל המשפחתי. במקרה נוסף, מהימנותו מוטלת בספק באשר לפרשת היעלמותו של קרל נייס. היבט שלילי זה באישיותו עשוי להסביר את גורלו כעונש על חטאים שביצע. העובדה שהתעכב שלושה ימים בעיר, משכן את המתנה שקנה לאשתו וקנה מראש כרטיסי נסיעה הלוך ושוב רומזים שפרנהיים כאילו מצפה לכישלון, אולי כמי שמכיר בצדק העומד להיעשות עמו. החטא המוסרי של גזילת אינגה מקרל נייס מתברר כמשגה טרגי שלמרות שלא נעשה במזיד, הוא יצר עיוות שחייב תוצאה טרגית.<br /> <br /> =====אינגה=====<br /> <br /> אשתו הנוטשת של פרנהיים. מעט מידע ניתן אודותיה ואפילו החלטתה המכרעת לנתק מגע מבעלה לא זוכה להסבר הולם בסיפור. דמותה שנויה במחלוקת משום שאין היא טורחת להסביר את מעשיה ויתרה מכך, אין היא מעוניינת אפילו להקשיב לקורות בעלה בשנות השבי בהן סבל. חוסר-אנושיותה מאיר בעוצמה את אנושיות בעלה וכן את מצבו העגום של מי שמצא עצמו חסר אונים מול חומה בצורה. <br /> <br /> =====גרטרוד והיינץ שטיינר =====<br /> <br /> בני הזוג שטיינר הם דמויות משנה בסיפור שתפקידן להמחיש את דחייתו של פרנהיים ששב לאחר היעדרות ממושכת. הם נוהגים בו בעוינות ובהתנכרות, תוך התעלמות מופגנת מבשורת שובו מן השבי.<br /> <br /> בני הזוג שטיינר מעצבים היטב את העולם הערכי בו הם פועלים. הם מרוכזים בעצמם. הם אטומים לרגשות הצער של פרנהיים והם רומסים אותו ללא רחם.<br /> <br /> גרטרוד מתנהגת בצביעות כאשר היא מקבלת את פרנהיים בסבר פנים יפות, אך בלא שמץ של שמחה. היא בוחרת לשקר לו באשר לסיבה למנוע ממנו לפגוש את אשתו. היא מגישה לו אמנם מיץ פטל, אך חרדה מהאפשרות שיישאר לארוחת צהריים. היא פותרת עצמה בהגשת כוס פטל נוספת, כדי שלא ירגיש עלוב כל-כך. היא חושבת על בנה ועל העובר שבבטנה ואין דעתה נתונה כלל לפרנהיים ולמצוקתו. העניין היחידי המעסיק אותה בהופעתו הפתאומית הוא שניתן יהיה להביא לידי סיום את מערכת היחסים בינו לבין אחותה, אינגה. עוינותה האמיתית של גרטרוד כלפי פרנהיים באה לידי ביטוי בשמירתה הנאמנה על פתח חדרה של אינגה ובישיבתה הנחושה מולו. השתיקה בין השניים מעידה על הדחייה שהיא חשה כלפיו והמבוכה הכרוכה בה. גם הבן הצעיר זיגי המגיב בסלידה כלפי דודו, מעצים את תחושת הניכור המופגנת כלפי פרנהיים. משנכנס בעלה היינץ, מתגלה הצד התלותי והמושפל של גרטרוד. היא מעריצה אותו על אף שהוא נוהג בה כבשפחה עלובה. כל מעייניה בניסיונה להיות לו רעיה מסורה ו&quot;להכין&quot; עבורו את העובר שבבטנה.<br /> <br /> היינץ לעומתה, לא מתנהג בצביעות. הוא גס-רוח וזועף מטבעו. הוא מוותר על נוהגי נימוס וממהר לבשר לפרנהיים ש&quot;נשתנה משהו בעולם&quot;. הוא מבהיר לו את מצבו לאשורו בנימת דיבור קרה ועניינית. גם ההסבר לפרנהיים ניתן מתוך עמדה של ריחוק, באמצעות סיפור מעשייה (&quot;מעשה בנערה בת-טובים...&quot;), המשחרר אותו ממעורבות רגשית במסופר. הוא מפעיל לחץ על פרנהיים להשלים עם גורלו ללא מאבק והוא אף מציע לו לקנות ממנו בממון את הסכמתו הכפויה בדבר מתן הגט לאינגה. היינץ שטיינר רואה עצמו כאדם גדול וחשוב, בעל מעמד ויוקרה. הוא נוהג בזולת בכלל ובפרנהיים בפרט בזלזול.<br /> <br /> אל אשתו גרטרוד הוא מתייחס באדנות ובעליונות: הוא פוקד עליה להישאר במקומה ולהקשיב לו, הוא צועק עליה ומזכיר לה שמחובתה לדאוג שמאפרה תוצב במקומה תמיד. הוא יהיר ודורסני ובאישיותו הנלעגת, הוא מאיר את פרנהיים באור חיובי.<br /> <br /> <br /> '''תפקידם של בני הזוג שטיינר הוא להציג את פרנהיים על צדדיו החיוביים.''' בולטת שמירת הכבוד של גרטרוד מצדו של פרנהיים, לאחר שזו משקרת לו. זאת בניגוד לבני הזוג שלא מקפידים בכבודו של פרנהיים. בני הזוג נוהגים בפרנהיים בקרירות, בביטול ובקשיחות שלווה, בעוד שתגובותיו של פרנהיים עוברות שינויים קיצוניים, הניכרים בדבריו ובאורח-דיבורו. הבדלים אלו מעידים על הניגוד בין הנוקשות הבלתי-אנושית של בני הזוג לעומת הרגישות של פרנהיים. הניגוד המרכזי ביניהם יתבהר בפרק השלישי ממנו תובלט עובדת הזוגיות (גם אם אינה מזהירה) של בני הזוג שטיינר החובקים יחדיו ילד ועוד אחד בדרך, לעומת פרנהיים שננטש ביד רעייתו וחיזוק סמלי לניתוק הקשר ניתן באזכור מות בנם.<br /> <br /> האנלוגיה הניגודית בין פרנהיים לבין היינץ שטיינר מעוררת אהדה כלפי מי שנקטע מזלו (כפי שמנסח זאת פרנהיים) ונותר ללא כלום. מצבו הקיומי הריקני של פרנהיים שנותר בודד (נטוש בידי רעייתו ואב שכול לאחר מות בנו יחידו) מעורר את הזדהות הקורא. מי שנתפש על-ידי שטיינר כאגואיסט שנשא את אשתו משום שהיתה &quot;בת-טובים&quot;, ובוודאי יסכים לוותר עליה תמורת תשלום הולם, מתגלה בעצם כמי שחש אהבה עזה עד כדי נכונות לוותר על מושא אהבתו ובלבד שזו תהיה מאושרת. <br /> <br /> <br /> <br /> ===סמלים ומוטיבים בסיפור===<br /> <br /> ====השמות בסיפור:====<br /> <br /> *'''פרנהיים''' – פירוש השם בגרמנית פרנ = לנסוע; היים = הביתה. שם הגיבור ממחיש את רעיון השיבה המאוחרת. פרנהיים שהשתחרר מן השבי מבקש לשוב לבית, לא רק במובן הפשוט והפיזי, אלא גם במובן הרגשי-הנפשי. הוא מבקש לשוב למקום הבטוח, למקום בו מצפים לו ושם אוהבים אותו. כמובן שמשמעות השם הופכת אירונית לאור ההתפתחות העלילתית. מסיבה זו, הופכת גם הכותרת לאחת מדרכי העיצוב לחוויה שעוררה ציפיות גדולות והסתיימה באכזבה מרה.<br /> <br /> *'''שטיינר''' – פירוש השם שטיין בגרמנית הוא אבן. היינץ שטיינר מגלם את &quot;לב האבן&quot; האטום לרגשות הזולת, כשם שהוא אטום לאפשרות שאולי טעה בהערכת אופיו ומניעיו של פרנהיים.<br /> <br /> *'''קרל נייס''' – פירוש השם נייס הוא יפה / נעים. שם זה רומז לעוול שנגרם לקרל נייס, אשר למרות אישיותו החיובית, נגזלה ממנו אשתו (ספק במקרה, ספק במזיד).<br /> <br /> <br /> <br /> ===לייט מוטיב &quot;השיבה המאוחרת&quot;===<br /> <br /> לייט מוטיב השיבה המאוחרת מתאר אדם הנאלץ לעזוב את ביתו לזמן ממושך והחוזר אליו לאחר שנים. בחזירתו מגלה האדם שהבית שעזב הוא לא הבית אליו חזר. בסיפור &quot;פרנהיים&quot; יש שתי שיבות מאוחרות: האחת של פרנהיים ששב לאחר שנים מן השבי אל מציאות חדשה וטרגית מבחינתו. ניסיונו לשוב ולאחות את הקרע שנוצר עקב עזיבתו נידון לכישלון. האחרת, היא שיבתו המוצלחת של קרל נייס שלאחר היעדרות ממושכת והנחה לפיה הוא מת, הופיע פתאום ושב אל חיי אהובתו משכבר הימים, אינגה, שבהיעדרו נישאה לחברו פרנהיים.<br /> <br /> למרות היתרון ההלכתי של פרנהיים הנשוי לאינגה, הוא מפסיד אותה לאהובה מן העבר, קרל נייס. מוטיב זה עומד במרכז היצירה ותפקידו לעצב את המסר העיקרי בדבר מצבו הקיומי של האדם בעולם, בתנאים של היעדרות כפויה ושיבה מאוחרת.<br /> <br /> ===מוטיב הדלת===<br /> <br /> הדלת, כמוטיב, חוזרת ומופיעה שלוש פעמים בסיפור. בפעם הראשונה, הדלת הנעולה בתחילת הסיפור הנה רמז מטרים לגורל מערכת היחסים בין פרנהיים לאשתו. הופעת הדלת הנעולה בפתיחה משמשת כביטוי סמלי ל&quot;דלת הלב&quot; שנסגרה בפניו של פרנהיים ששב לאחר סבל ממושך בשבי, אל בית נעול שלא משמש עוד כביתו. בפעם השנייה ניצב פרנהיים מול דלת ביתה החדש של אשתו. דלת זאת חוצצת בינו לבינה וחסימת הדלת על-ידי גרטרוד היא ביטוי לחסימת האפשרות של פרנהיים לשוב אל אשתו. בפעם השלישית והאחרונה מופיעה הדלת כסוגרת מעגל בסיפור. בסיום, כאשר פרנהיים יוצא מן החדר וסוגר אחריו את הדלת, הוא למעשה מבין ומשלים באופן סמלי שאין דרך חזרה אל לבה של אינגה שנעול בפניו לעולמים.<br /> <br /> מוטיב הדלת ממחיש את רעיון סגירת הלבבות של הסביבה כלפי האדם הבודד הנתון במצוקה. באמצעות מוטיב זה מעצב עגנון את ביקורתו החברתית כלפי בני-האדם הנועלים את דלתות לבם בפני מי שכל-כך זקוקים למעט הבנה וחמלה.<br /> <br /> ----<br /> ===סיכום===<br /> <br /> עלילת שיבתו של פרנהיים לביתו בנויה מעיקרה על תהפוכת ציפיות. הציפייה המרכזית של הגיבור – שיבה לביתו ותיקונו של בית זה – נסתרת על-ידי המציאות המוטחת בעוצמה על פניו של האדם התמים המאמין באפשרות מימוש ציפייה זאת. כבר במשפט הפתיחה מתעצבת תהפוכת הגורל, שתוביל אל האכזבה המרה בסוף הסיפור. המבנה המעגלי הזה מעצב את התפישה שגורלו של פרנהיים נגזר מראש וציפיותיו נידונו מלכתחילה שלא להתגשם. פרנהיים ניצב בפני שורת מכשולים, עליהם הוא לכאורה מתגבר. התגברותו היא זמנית בלבד. הוא מתגבר על האכזבה שאיש לא בא לקבל את פניו בתחנת הרכבת, הוא מתגבר על מציאת ביתו נעול ויחסה הפוגע של השוערת במקום. הוא מתגבר על מכשול האטימות של בני משפחת שטיינר (גרטרוד משקרת, היינץ מעליב, זיגי עוין). לאחר כל אלו הוא ניצב מול המכשול שיכריעו. הוא מצליח להיפגש עם אינגה, אך מבין במהרה שזו להם הפגישה האחרונה. מכאן ילך פרנהיים מדחי אל דחי עד לנקודת האין-אונים שלו אל מול המציאות, עליה אין לו כלל שליטה.<br /> <br /> המסקנה העולה מן הסיפור היא שמאמציו של האדם להגשים את כמיהת-נפשו נתפשים כמאמצי שווא, ועצם ניסיונו של האדם להגיע אל מה שבעיניו מעניק משמעות לחייו, מאופס כליל נוכח כוחות החזקים ממנו.<br /> <br /> מכאן שהסיפור &quot;פרנהיים&quot; מציב עלילה שסופה נעוץ בתחילתה: גורלו של פרנהיים הוא בלתי-נמנע, וכל דרכו מרגע שובו לעירו צפויה היתה מראש לכישלון. אולם, אמת אכזרית זו מתגלה לגיבור במלוא משמעותה רק בסיום. כך משרת מבנה הסיפור את הרעיון של תפישת האדם כיצור שהגורל מתעתע בו. אל מול אותו גורל, שדרכיו נסתרות, יכול האדם להציב רק ניצחון אפשרי אחד: הניצחון שבשמירה על עצמיותו, על שלמותה של כמיהת-הנפש שלו, גם אם שמירה זו כרוכה באובדנו. פרנהיים הוא דמות ספרותית, אשר האהדה שמורה לה משום היותה גיבור שהצלחתו היא בכישלונו.<br /> [[קטגוריה: ספרות]]</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=23636 2008-05-07T10:17:14Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה:&lt;BR&gt; <br /> :::'''שם יצירה / שם יוצר'''<br /> <br /> ===סידור הסיכומים לפי שם:[http://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&amp;redirect=no כאן]===<br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; '''שירה'''&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h3&gt;שירת ימי הביניים&lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[הפשט הזמן / יהודה הלוי]]<br /> *[[יחידה שחרי האל וספיו / יהודה הלוי]]<br /> *[[יפה נוף / יהודה הלוי]]<br /> *[[ישנה בחיק ילדות / יהודה הלוי]]<br /> *[[ליבי במזרח / יהודה הלוי]]<br /> *[[כותנות פסים / משה אבן עזרא]]<br /> **[[אמנון אני חולה / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[מה תפחדי נפשי / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[מליצתי בדאגתי / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[עבי שחקים / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[שחר אבקשך / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[ראה שמש / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[כאבי רב / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[הפשט הזמן / יהודה הלוי]]<br /> *[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br /> *[[התקבצו כי הזמן תמים / שמואל הנגיד]]<br /> *[[קח מצביה דמי עינב באקדחה / שמואל הנגיד]]<br /> *[[מת אב ומת אלול / שמואל הנגיד]]<br /> <br /> *[[אמצעים אומנותיים בשירת ימי הביניים]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; פואמה &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[בין שיני אריות / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[קוצו של יוד / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[צדקיהו בבית הפקודות / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[בעיר ההריגה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הברכה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[המתמיד / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[מתי מדבר / חיים נחמן ביאליק]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירה עברית במאה ה-20 &lt;/h3&gt;<br /> <br /> &lt;h4&gt; חיים נחמן ביאליק &lt;/h4&gt;<br /> *[[אחרי מותי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לא זכיתי באור מן ההפקר / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[איך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[אכן גם זה מוסר אלוהים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[גבעולי אשתקד / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הכניסיני תחת כנפך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הקיץ גווע / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[ואם ישאל המלאך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[והיה כי יארכו ימים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[והיה כי תמצאו / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[זריתי לרוח אנחתי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[חוזה לך ברח / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לבדי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לא זכיתי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לפני ארון הספרים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[ציפורת / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[צנח לו זלזל / חיים נחמן ביאליק]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; משוררים נוספים משירת המאה ה-20 &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[היתה לי ברֵכה / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[עם אלי הנפח (כפרקי נבואה) / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[שיר נס השיר / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[שיר אמי והנחל / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br /> *[[בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ']]<br /> *[[אהבה/דליה רביקוביץ]]<br /> *[[אבי / יהודה עמיחי]]<br /> *[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br /> *[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לא כברוש / יהודה עמיחי]]<br /> *[[תיירים / יהודה עמיחי]]<br /> *[[ראי אנחנו שניים מספרים / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לאם / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לתמונת אמא / לאה גולדברג]]<br /> *[[משירי הבן האובד / לאה גולדברג]]<br /> *[[שיר י&quot;ב מתוך אהבתה של תרזה די-מון / לאה גולדברג]]<br /> *[[דו שיח / נתן אלתרמן]]<br /> *[[ירח / נתן אלתרמן]]<br /> *[[עוד חוזר הניגון / נתן אלתרמן]]<br /> *[[עץ הזית / נתן אלתרמן]]<br /> *[[ציפור שניה / נתן זך]]<br /> *[[אני שומע משהו נופל / נתן זך]]<br /> *[[שימו לב לסגול הרועד / נתן זך]]<br /> *[[שיר לאוהבים הנבונים / נתן זך]]<br /> *[[רגע אחד שקט בבקשה / נתן זך]]<br /> *[[כחום היום / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[לא רגעי שנת / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[לביבות / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[נוקטורנו / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[שירים לאילאיל - א' / שאול טשרניחובסקי]] <br /> *[[ראי אדמה / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[אל ארצי / רחל]]<br /> *[[גורל / רחל]]<br /> *[[גן נעול / רחל]]<br /> *[[ניב / רחל]]<br /> *[[ספר שירי / רחל]]<br /> *[[רק על עצמי / רחל]]<br /> *[[הוידוי גדול / אמנון שמש]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[שמחת הכתיבה / ויסלבה שימבורסקה]]<br /> *[[אנאבל לי / אדגר אלן פו]]<br /> *[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br /> *[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br /> *[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br /> <br /> <br /> &lt;h4&gt; קובץ השירים &quot;קרון חתום&quot; של דן פגיס &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[אירופה, מאחר]]<br /> *[[הוראות לגנבת גבול]]<br /> *[[המסדר]]<br /> *[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br /> *[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br /> *[[עדות]]<br /> *[[עדות אחרת]]<br /> <br /> **[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; הספרות הרומנטית והספרות הריאליסטית&lt;/h3&gt;<br /> *[[התנועה והספרות הרומנטית]]<br /> *[[התנועה והספרות הריאלסטית (ריאליזם)]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; סיפור קצר&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפורי עגנון &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[בדמי ימיה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[גבעת החול / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[האדונית והרוכל / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[הרופא וגרושתו / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[המטפחת / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[המלבוש / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[התזמורת / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[מדירה לדירה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[פנים אחרות / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[עגונות / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[עם כניסת היום / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[פרנהיים / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[שבועת אמונים / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[תהילה / ש&quot;י עגנון]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור עברי מהמחצית הראשונה של המאה העשרים &lt;/h4&gt;<br /> *[[שם ויפת בעגלה / אברמוביץ' שלום יעקב]]<br /> *[[פראדל / בארון דבורה]]<br /> *[[שפרה / בארון דבורה]]<br /> *[[סובבתהו בכחש / בורלא יהודה]]<br /> *[[אגדת שלושה וארבעה / ביאליק חיים נחמן]]<br /> *[[מאחורי הגדר / ביאליק חיים נחמן]]<br /> *[[קלונימוס ונעמי / ברדיצ'דבסקי מיכה יוסף]]<br /> *[[המוצא / ברנר יוסף חיים]]<br /> *[[עוולה / ברנר יוסף חיים]]<br /> *[[כרת / ברקוביץ' יצחק דב]]<br /> *[[תלוש / ברקוביץ' יצחק דב]]<br /> *[[סעודה מפסקת / גנסין אורי]]<br /> *[[אדם מישראל / הזז חיים]]<br /> *[[שלולית גנוזה / הזז חיים]]<br /> *[[שמע ישראל / פרץ יצחק לייב]]<br /> *[[הערדל / שופמן גרשום]]<br /> *[[נקמה של תיבת זמרה / שופמן גרשום]]<br /> *[[בת הרב / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[העיוורת / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[בין לבני הכסף / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[בת ישראל / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[הבריחה / שמי יצחק]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור עברי מהמחצית השנייה של המאה העשרים &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[עד שיעבור כל המשמר כולו / איני לאה]]<br /> *[[שמיל / אלוני ניסים]]<br /> *[[להיות אופה / אלוני ניסים]]<br /> *[[ברטה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[המצוד / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[הצפירה / אתגר קרת]]<br /> *[[סיפור אהבה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[עשן / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[קיטי / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[שלושה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[בעיר התחתית / בלס שמעון]]<br /> *[[קולנוע / בן נר יצחק]]<br /> *[[משחקים בחורף / בן נר יצחק]]<br /> *[[הנדל יהודית / סיפור בלי כתובת]]<br /> *[[מסע הערב של יתיר / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[שתיקה הולכת ונמשכת / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[נעימה ששון כותבת שירים / כהנא-כרמון עמליה]]<br /> *[[הינומה / כהנא-כרמון עמליה]]<br /> *[[יד ושם / מגד אהרון]]<br /> *[[אח קטן / מטלון רונית]]<br /> *[[ילדה בקפה / מטלון רונית]]<br /> *[[השבוי / סמילנסקי יזהר]]<br /> *[[דרך הרוח / עוז עמוס]]<br /> *[[נוודים וצפע / עוז עמוס]]<br /> *[[התרנגולת בעלת שלוש הרגליים / קנז יהושע]]<br /> *[[דברים שבטבע האדם / שחר דוד]]<br /> *[[מעשה ברוקח ובגאולת העולם / שחר דוד]]<br /> *[[על הצללים והצלם / שחר דוד]]<br /> *[[מעשה בעץ זית / תמוז בנימין]]<br /> *[[תחרות שחייה / תמוז בנימין]]<br /> *[[חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור קצר מתורגם&lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[מספר ארבע / אידריס יוסוף]]<br /> *[[על חוד התער / אל חכים תאופיק]]<br /> *[[בן הרבי / באבל יצחק]]<br /> *[[מעשה בשובכי / באבל יצחק]]<br /> *[[גימפל תם / בשביס-זינגר יצחק]]<br /> *[[המפתח / בשביס-זינגר יצחק]]<br /> *[[האדרת / גוגול ניקולאי]]<br /> *[[הבז / בוקצ'יו ג'ובאני]]<br /> *[[הסופר במשפחה / דוקטורוב אדגר לורנס]]<br /> *[[הרוצחים / המינגווי ארנסט]]<br /> *[[התלמיד / לוי פרימו]]<br /> *[[איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות / מארקס גבריאל גרסייה]]<br /> *[[העלמה פרל / מופסן גי דה]]<br /> *[[אחרי עשרים שנה / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[בית בעל שם רע / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[הפנסיונר / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[הזבוב / מנספילד קתרין]]<br /> *[[רגע של חסד / נבוקוב ולדימיר]]<br /> *[[יום נפלא לדגי בננה / סלינג'ר ג'רום דוד]]<br /> *[[מר קרסולי שלנו בקונטיקט / סלינג'ר ג'רום דוד]]<br /> *[[השעון והאדם / עזאם סמירה]]<br /> *[[אלאונורה / פו אדגר אלן]]<br /> *[[הבור והמטוטלת / פו אדגר אלן]]<br /> *[[אמבר מובער / פוקנר ויליאם]]<br /> *[[ורד לאמילי / פוקנר ויליאם]]<br /> *[[שיחה עם אבי / פיילי גרייס]]<br /> *[[הגן המפליג למרחקים / פינק אידה]]<br /> *[[המחבוא / פינק אידה]]<br /> *[[ציפורים / פינק אידה]]<br /> *[[יגון / צ'כוב אנטון פבלוביץ']]<br /> *[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב אנטון פבלוביץ']]<br /> *[[גזר הדין / קפקא פרנץ]]<br /> *[[דבר קטן וטוב / קרבר ריימונד]] - שאלה על סיפור זה תופיע בפרק סיפור קצר [מיקוד קיץ 08]<br /> *[[נוצות / קרבר ריימונד]]<br /> *[[אהבתי הראשונה / שלום עליכם]]<br /> <br /> ----<br /> *[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br /> *[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br /> *[[שברירים / דבורה בארון]]<br /> *[[המחרוזת / גאי דה מופאסן]] - '''יצא מתוכנית הלימודים'''<br /> *[[הקמצן / מולייר]]<br /> *[[תרמית / דבורה בארון]]<br /> <br /> |}<br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; '''רומן ונובלה'''&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h3&gt; רומן עברי&lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[מישהו לרוץ איתו / דוד גרוסמן]]<br /> *[[מסע דניאל / אורפז יצחק]]<br /> *[[ברקיע החמישי / איתן רחל]]<br /> *[[שורשי אוויר / אלמוג רות]]<br /> *[[תור הפלאות / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[קטרינה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[נוצות / באר חיים]]<br /> *[[חבלים / באר חיים]]<br /> *[[בוקר של שוטים / בן נר יצחק]]<br /> *[[פצעי בגרות / ברטוב חנוך]]<br /> *[[עיר קסומה / בר-יוסף יהושע]]<br /> *[[ספר הדקדוק הפנימי / גרוסמן דוד]]<br /> *[[החמסין האחרון / הנדל יהודית]]<br /> *[[המאהב / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[גירושים מאוחרים / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[מר מאני / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[החי על המת / מגד אהרון]]<br /> *[[פויגלמן / מגד אהרון]]<br /> *[[מסע באב / מגד אהרון]]<br /> *[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br /> *[[חסות / סמי מיכאל]]<br /> *[[סיפור פשוט / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[שירה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[מקדמות / סמילנסקי יזהר]]<br /> *[[קופסה שחורה / עמוס עוז]]<br /> *[[מיכאל שלי / עוז עמוס]]<br /> *[[מנוחה נכונה / עוז עמוס]]<br /> *[[מפריח היונים / עמיר אלי]]<br /> *[[חיי נישואים / פוגל דוד]]<br /> *[[השעון / ק' צטניק]]<br /> *[[התגנבות יחידים / קנז יהושע]]<br /> *[[מחזיר אהבות קודמות / קנז יהושע]]<br /> *[[חימו מלך ירושלים / קניוק יורם]]<br /> *[[אדם בן כלב / קניוק יורם]]<br /> *[[שמות / ראובני אהרון]]<br /> *[[החתונות שלנו / רביניאן דורית]]<br /> *[[זכרון דברים / שבתאי יעקב]]<br /> *[[החיים כמשל / שדה פנחס]]<br /> *[[גיא אוני / שולמית לפיד]]<br /> *[[רביעיית רוזנדורף / שחם נתן]]<br /> *[[רומן רוסי / שלו מאיר]]<br /> *[[כימים אחדים / שלו מאיר]]<br /> *[[הוא הלך בשדות / שמיר משה]]<br /> *[[פרקי אליק / שמיר משה]]<br /> *[[מינוטאור / תמוז בנימין]]<br /> *[[רקוויאם לנעמן / תמוז בנימין]]<br /> *[[הזהו האדם / פרימו לוי]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; רומן מתורגם &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[הזר / אלבר קאמי]]<br /> *[[המשפט / פרנץ קפקא]]<br /> *[[הר אדוני / ארי דה לוקה]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; נובלה עברית &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[גטו / יהושוע סובול]]<br /> *[[פעמונים ורכבות / יהודה עמיחי]]<br /> <br /> &lt;h3&gt; נובלה מתורגמת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> ----<br /> <br /> *[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br /> *[[אבא גוריו / בלזאק]]<br /> *[[המשפט / פרנץ קפקא]]<br /> *[[תרנגול כפרות / אלי עמיר]]<br /> *[[בעל זבוב / וויליאם גולדינג]]<br /> *[[יש ילדים זיג זג / דויד גרוסמן]]<br /> <br /> =====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br /> <br /> *[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br /> *[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br /> *[[מותו של סוכן / ארתור מילר]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> {{תיבה עם כותרת|כותרת=דרמה<br /> |תוכן=<br /> *[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br /> *[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br /> *[[בית בובות / הנריק איבסן]]<br /> *[[מחכים לגודו / סמואל בקט]]<br /> }}<br /> <br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> <br /> | &lt;H2&gt; מסות ומאמרים&lt;/H2&gt;<br /> <br /> <br /> *[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> <br /> | &lt;H2&gt; טכניקות בספרות&lt;/H2&gt;<br /> <br /> <br /> *[[אפיון דמויות בספרות]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> == סיכומים לא מסווגים ==<br /> * [[בת הרב]]<br /> * [[ביבר הזכוכית]]<br /> * [[טרטיף]]<br /> <br /> <br /> === שונות ===<br /> * [[מבחן בספרות]]<br /> ====[[מילון מושגים בספרות]]====<br /> <br /> ===&lt;font color=&quot;red&quot;&gt;חדש! [http://www.sikumuna.co.il/sikumim/safrut.pdf קובץ PDF של כל הסיכומים בספרות]&lt;/font&gt;===<br /> <br /> <br /> __NOEDITSECTION__<br /> __NOTOC__</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23635 2008-05-07T10:10:49Z

<p>Civ: /* מערכת היחסים במשפחה: */</p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> העיניים מקבלום בסיפור זה משמעות מטאפורית לתובנות של אדוארד (חיזו=גזר) על מצבם המשפחתי.<br /> האם העניקה לבן הבכור את הכוח בעיניו. אך הראיה של אדוארד היא מעבר לראיה פיזית. הוא הטיפוס המתבונן ומבין את משמעות החיים בהווה. הוא גם רואה לעתיד, וחושש שהשגרה תופר. כל עוד האם מתפקדת ושמעון בסדר, אדוארד רגוע, אך הוא יודע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה.<br /> הוא חזה את המשבר שקורה לאמו, הוא ידע לקרוא סימנים מוקדמים למצבה.<br /> עם זאת, לפעמים הוא בוחר לא להסתכל על דברים שיערערו את בטחונו, או שיעוררו בו ספק לגבי שלימות החיים שלהם כמשפחה.<br /> זאת בניגוד לאחיו הצעיר שמעון, שרואה דברים ובוחר להתייחס אליהם באופן גלוי, הוא מצויין את השוני שיש בינם לבין אחרים.<br /> אדוארד לעומת שמעון אחיו, רואה ומבין את מצבם ולא רק את החסר הכלכלי, הוא רואה את מצוקת התמוטטות האם,] הוא למעשה הופך להיות העין הרואה, המבינה והמבקרת.<br /> מוטיב העיניים מופיע לאורך כל הסיפור באופן מודגש, העיניים של חיזו\אדוארד מהוות ניגוד לעיוורון החברתי שהמשפחה מצויה בה.<br /> <br /> == הדמויות בסיפור: ==<br /> <br /> <br /> '''האם הבודדה:'''<br /> <br /> ----<br /> <br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> האם חד הורית ומתמודדת עם גידול ילדיה לבדה במסירות רבה. לפרנסתם היא עובדת בעבודה פיזית - נקיון בקופת החולים. יש בה דאגה רבה לצרכיהם החומריים של ילדיה ובייחוד היא מקפידה על האוכל, מדי יום בשובה מן העבודה היא קונה בשר וירקות. את אדוארד היא מאכילה בגזר, כי '''כשנולד קרנו עיניו''' ובברית המילה '''עיניו היו פקוחות'''. מכאן כינויו חיזו (גזר).<br /> את שמעון בנה השני היא מאכילה בתפוחי אדמה, '''כי הוא בריא וגדול''', מכאן הכינוי שדבק בו בטטה (תפוח אדמה). כבר כאן מתגלה מוזרותה של האם, בעצם ההבחנה המעצבת של אישיותם. כשהיא מפסיקה לעבוד והופכת נתמכת של הביטוח הלאומי, מזונם מתמעט. היא מכינה להם כריכים עם גבינה לבנה ובצל ירוק, שהיא מגדלת בגינה, לדבריה:&quot;אין לי בריאות טובה מזו לתת לכם&quot;.<br /> היא גם '''משקיעה בחינוך ועיצוב התנהגותם''' של בניה. היא מחנכת אותם לסדר ונקיון, הבנים נוטלים חלק בנקיון הבית ואף עוזרים לה בנקיון המרפאה, לפני ביקורת המפקחת.<br /> '''הסדר והנקיון הכפייתיים''' אף הם מסגירים את מצבה הנפשי המעורער של האם.<br /> האם '''מקפידה להנחיל לבניה התנהגות ראויה כלפי חוץ'''. בשל חששה מתגובת הסובבים &quot;שלא יחשבו עליכם רע&quot; היא לימדה אוצם &quot;שצריך לחסוך בהכל&quot; לא רק באוכל ובבגדים, אלא גם בחיוכים, במגעים לא הכרחיים וגם בדיבורים והבעות פנים, &quot;..אתם לא תדברו סתם אל המורים שלכם, רק אם הם שואלים אתכם, אל תתחצפו..&quot;.<br /> לכאורה זהו חינוך לדרך ארץ ונימוס, אבל '''חינוך קפדני זה מסגיר גם הוא את מצב החרדה בוא היא נתונה'''.<br /> היא מקפידה להסתיר מהסביבה את מצוקתה, מצמצמת את נוכחותה עד כמה שניתן, כדי לא לבלוט בחריגותה או להחשף, כך היא גם כופה על ילדיה.<br /> למרות זאת, האם מתגלה בימיה הטובים, כאם חמה ומשעשעת. <br /> אדוארד מתאר את החיבוק של אימו עם שמעון בשובם מהנקיון של המרפאה: &quot;שמעון היה נדבק לאמא ומחבק אותה, והיא היתה מחזירה לו חיוכים ומחבקת אותו בחזרה, וככה הם הלכו מחובקים, ואני הייתי צוחק מאחור ומסתכל על שניהם, עד שהייתי קופץ עליהם ומנסה להפריד, אבל הם לא נתנו לי ואמרו ביחד: בוא מהצד השני והייתי מחבק את אימא שלנו מהצד השני ומרגיש גם את היד של שמעון...&quot;<br /> אכן תמונה משפחתית יפה ומלאה בחיוביות.<br /> הלכידות והחום המשפחתי באים לידי ביטוי בחיבור החם של האם את בניה והם אותה.<br /> '''על אף שהאם אינה מתקשרת עם סביבתה''', היא מקפידה לשלוח אותם (הבנים) לחתונות ואירועים של המשפחה או השכנים. על ההזדמנות להעניק לילדיה חוויה מיחוץ לבית, היא לא מוותרת. אדוארד מתאר חוויה זו:<br /> &quot;..&quot;היא מזמינה לנו מונית ספיישל מהבית עד החתונה. היא בוחרת לנו בגדים חגיגיים ומגהצת אותם, ונותנת לנו מעטפה עם כסף... אנחנו יוצאים מהשכונה אל מקום שאנחנו לא מכירים. שנינו מסתכלים מהחלונות... לתת לדרך לענג אותנו, בגלל שהיא מלאה באור אדום וכתום וכחול בשמיים...&quot;<br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> '''האם בדרך כלל מנותקת מהסביבה'''. את דרכה מהעבודה אל ביתה היא עושה בהליכה מהירה. לקריאות הלגלוג של ילדי הסביבה. &quot;חיזו בטטה&quot; היא אינה מגיבה. גם לשאלותיהם של המבוגרים, כביכול מתוך התעניינות: &quot;חיזו בטטה, מה שלומך, איך הילדים, איך את מרגישה?&quot; היא לא עונה. היא אינה תובעת את עלבונה, מרוכזת בעצמה, במשימות הבית ובעבודתה באופן כפייתי.<br /> לאם יש רגשות אבל היא בוחרת בשתיקה, כי אין לה כוחות נפשיים רבים. היא מבינה את הלגלוג והזיוף,<br /> ומשום כך - היא מוצאת לה דרך התמודדות - חיסכון בדיבור ובהבעות פנים.<br /> עם זאת הדימוי שלה בעיני אחרים חשוב לה מאוד &quot;לא רצתה שיסתכלו עליה ויחשבו שהיא עצלנית&quot;.<br /> בעיקר היא חרדה מהסמכות של המפקחת. מקור פרנסתה חשוב לה מאוד, '''וכל מה שהיא מבקשת זה לא לעורר תשומת לב, לא להיחשב כעצלנית'''. היא אישה שמתמודדת לבדה עם החיים וכל תקשורת עם הסביבה משמעותה מבחינתה - חשיפת יתר.<br /> <br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> אי אפשר להתעלם '''מהסימנים המוקדמים למוזרויות של האם ולמצוקות הנפשיות שלה'''. זה מתבטא בכפייתיות לגבי המזון של ילדיה, בנקיון, בסדר, בניתוק הבולט מהסביבה, בהליכה המהירה ברחוב, גם בהוראות הקפדניות שלה לבנים, כאשר היא כופה עליהם התנהגות מבוקרת באופן קיצוני.<br /> כמובן, חיזו מזכיר גם את ההתפרצויות, שמהן הוא חושש, הוא מכנה זאת &quot;עצבים&quot;. הבנים למדו שלא להביא את אמם למצב של לחץ נפשי. אדוארד בעיקר, בשל בגרותו, מגלה אמפתיה למצבה של האם. הוא מודע יותר מאחיו למצב של האימא, ומשום כך הוא מקבל את החלטותיה ולא מערער עליהן. אדוארד חושש מערעור עצביה של אמו. למרות שלכאורה, הכל מתנהל בבית ובעבודה בסדר מופתי, האם מוצאת לעצמה את הדרכים לברוח מעימותים עם הסביבה ומנסה לשאת בעול של החיים לבדה, כוחותיה הנפשיים לבסוף &quot;נגמרים&quot;. והיא מאושפזת.....<br /> <br /> אדוארד מספר על מצוקתה הנפשית של האם. בלילה הוא שומע אותה נאנחת, היא מתלוננת: &quot;כואב ליקצת, אולי תביא לי כוס מים....&quot;. היא לא רוצה לחשוף את מצוקתה בפני בנה, אבל הוא ער למצוקה ואינו נרדם עד שהאור כבה. הוא חרד ממצבה, אך מכריח את עצמו לשכוח. חוסר האונים שלו לנוכח מצב אמו, מערער את שלוותי.<br /> <br /> הילדים עדים להתפרצויות של האם, אותם הוא מתאר במילים:&quot;רגעים של עצבים&quot;. אז הם עומדים &quot;אילמים ורק מחכים לבצע ולעשות מה שנדרש, כדי שהכל ירגע&quot; אדוארד מאמין שאם הם יעשו מה שהיא רוצה, כך ייטיבו עימה.<br /> אך את המשבר הנפשי של האם אי אפשר לעעצור. באחד הימים היא בורחת לפרדסים של האשכוליות.<br /> הבנים מוצאים אותה שכובה על האדמה: &quot;תחת העצים.. עיניה היו פקוחות למחצה והיא מלמלה משהו לא ברור&quot;. בשובם הביתה , היא מתוודה בפניהם בפעם הראשונה: &quot;לא יכולה יותר&quot; , &quot;קשה&quot;.<br /> מאז המשבר האם והבנים אינם חוזרים לשגרת החיים הרגילה. אשפוזה של האם מותיר את הבנים אחראים לגורלם.<br /> <br /> '''הבנים:'''<br /> <br /> ----<br /> <br /> <br /> האם עשתה הבחנה ביניהם על פי התכונה הפיזית שייחדה כל אחד מהם - אדוארד '''כוחו ביניו''' ושמעון '''כוחו בגופו'''.<br /> האחים באמת שונים בתכונות הפיזיות שלהם, אז זה רק על מנתם להדגיש את השוני ביניהם, שקשור גם בתכונותיהם והתנהגותם. את השוני מציג אדוארד מנקודת מבטו ('''מספר עד''')<br /> <br /> '''''אדוארד''' - חיזו''<br /> <br /> * '''מראה:''' נראה כלולב כפוף. כוחו בעיניו.<br /> * '''אופי:''' מעדיף את השהיה בבית על פני היציאה החוצה, מבודד ללא חברים, מופנם ורגיש, &quot;אבהי&quot; (מחליף את דמות האב החסר בסיפור) לוקח אחריות מרצונו.<br /> * '''התנהגות:''' מנותק מהסביבה ומכונס במציאות החיים שבבית. לוקח אחריות על משפחתו, לאחר אשפוז אימו, הופך להיות ממלא מקומה בניהול הבית ודאגה לאחיו.<br /> * '''יחס לאם:''' מפגין יחס אמפטי, דאג, חרד למצבה. מבין שבכוחותיה היא מנסה לשמור ל המשפחה, והוא מעמיד עצמו כמסייע לה, נאמן למסריה ולדרישותיה ללא עוררין.<br /> <br /> <br /> '''''שמעון''' - בטטה''<br /> <br /> * '''מראה:''' ילד בריא עם שרירים מאורכים ודקים ברגליו ובידיו, יש לו מבנה גוף ספורטיבי, כוחו בגופו.<br /> * '''אופי:''' טיפוס אקטיבי, מעדיף את המשחקים בחוץ. תמיד מנסה לשבור את השיאים של עצמו.<br /> * '''התנהגות:''' מרדן, מערער על הסדר הקיים. אינו מקבל את המציאות כפי שהיא, אינו חושש מעימותים, לאחר אשפוזה של אמו, הוא ממשיך לחיות את עולמו הילדותי כהרגלו.<br /> * '''יחס לאם:''' אינו חושש להתעמת עם אמו, למרות שאוהב אותה. מגלה דאגה כשהאם מתמטטת ובוכה, אך מהר מאוד חוזר לשגרת חייו, לא ניכר (על פי זוית הראיה של אחיו) שהוא מוטרד מהיעדר אמו.<br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> המשפחה מוצגת כמשפחה מלוכדת, האם עושה כמיטב יכולתה להיטיב עם בניה, והם בנים ממושמעים. עם זאת, נראה שלאדוארד יש תובנות גדולות משל שמעון, בשל יתרון הגיל - הוא בוגר יותר ומגלה הבנה גדולה יותר למצבה של אמו. אדוארד הבכור, מזהה את מצבה השביר, הוא מודע לכך שאם האם לא תתפקד, תשתבש מסגרת החיים שלהם. משום כך, הוא דבק מאוד בשגרת החיים, מנסה להקנות למשפחה ביטחון וסדר, נוטל אחריות בבית, לא רק על אמו אלא גם על אחיו.<br /> שמעון אינו מודע למאמציה של האם לשמור על שגרת חיים. הוא בוחן את הקיים ואינו שבע רצון ממנו.<br /> לאחיו הוא מציג דוגמאות על חיים טובים יותר שיש לאחרים: &quot;סקייטבורד זה אחלה.. שבת על הים זה הכי טוב.. עוף עם גבינה זה הכי טעים..&quot; אדוארד כועס על אחיו שאינו מסתפק בקיים.<br /> למרות זאת, אדוארד אוהב את אחיו. הוא מבין ללבו, אותו הוא מתאר בזמן נסיעתם במונית לחתונה במילים: &quot;הוא נראה לי הכי תמים בעולם והכי עדין ויפה, קצת כמו נסיך קטן שיוצא מהמבצר שלו..&quot;.<br /> הוא נוטל חסות על אחיו: &quot;אני נזהר עליו שלא יקטפו לנו אותו ושלא יפצעו בפרי הטהור..&quot;.<br /> כך גם לאחר אשפוזה של האם, אדוארד נותר חושב &quot;איך לשמור על הבית ואיך לסדר אותו, כדי שיראה כמו תמיד..&quot;<br /> הוא ממשיך את תפקידה של אמו באחזקת הבית ובהשגחה על אחיו. כששמעון יוצא לשחק עם חברים, הוא צועק לאחיו: &quot;בטטה לא מאוחר ו.. להתראות..&quot;.<br /> החום והדאגה של האם מעצבים את אדוארד כמי שנוטל אחריות ותופס את מקומה של אמו כבוגר (וגם של אביו הנעדר) בעוד אחיו- שמעון, ממשיך את הילדות התמימה במשחקי חצר עם חבריו.<br /> <br /> <br /> הלכו לי האצבעות, תהנו!<br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23634 2008-05-07T10:01:34Z

<p>Civ: /* הדמויות בסיפור: */</p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> העיניים מקבלום בסיפור זה משמעות מטאפורית לתובנות של אדוארד (חיזו=גזר) על מצבם המשפחתי.<br /> האם העניקה לבן הבכור את הכוח בעיניו. אך הראיה של אדוארד היא מעבר לראיה פיזית. הוא הטיפוס המתבונן ומבין את משמעות החיים בהווה. הוא גם רואה לעתיד, וחושש שהשגרה תופר. כל עוד האם מתפקדת ושמעון בסדר, אדוארד רגוע, אך הוא יודע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה.<br /> הוא חזה את המשבר שקורה לאמו, הוא ידע לקרוא סימנים מוקדמים למצבה.<br /> עם זאת, לפעמים הוא בוחר לא להסתכל על דברים שיערערו את בטחונו, או שיעוררו בו ספק לגבי שלימות החיים שלהם כמשפחה.<br /> זאת בניגוד לאחיו הצעיר שמעון, שרואה דברים ובוחר להתייחס אליהם באופן גלוי, הוא מצויין את השוני שיש בינם לבין אחרים.<br /> אדוארד לעומת שמעון אחיו, רואה ומבין את מצבם ולא רק את החסר הכלכלי, הוא רואה את מצוקת התמוטטות האם,] הוא למעשה הופך להיות העין הרואה, המבינה והמבקרת.<br /> מוטיב העיניים מופיע לאורך כל הסיפור באופן מודגש, העיניים של חיזו\אדוארד מהוות ניגוד לעיוורון החברתי שהמשפחה מצויה בה.<br /> <br /> == הדמויות בסיפור: ==<br /> <br /> <br /> '''האם הבודדה:'''<br /> <br /> ----<br /> <br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> האם חד הורית ומתמודדת עם גידול ילדיה לבדה במסירות רבה. לפרנסתם היא עובדת בעבודה פיזית - נקיון בקופת החולים. יש בה דאגה רבה לצרכיהם החומריים של ילדיה ובייחוד היא מקפידה על האוכל, מדי יום בשובה מן העבודה היא קונה בשר וירקות. את אדוארד היא מאכילה בגזר, כי '''כשנולד קרנו עיניו''' ובברית המילה '''עיניו היו פקוחות'''. מכאן כינויו חיזו (גזר).<br /> את שמעון בנה השני היא מאכילה בתפוחי אדמה, '''כי הוא בריא וגדול''', מכאן הכינוי שדבק בו בטטה (תפוח אדמה). כבר כאן מתגלה מוזרותה של האם, בעצם ההבחנה המעצבת של אישיותם. כשהיא מפסיקה לעבוד והופכת נתמכת של הביטוח הלאומי, מזונם מתמעט. היא מכינה להם כריכים עם גבינה לבנה ובצל ירוק, שהיא מגדלת בגינה, לדבריה:&quot;אין לי בריאות טובה מזו לתת לכם&quot;.<br /> היא גם '''משקיעה בחינוך ועיצוב התנהגותם''' של בניה. היא מחנכת אותם לסדר ונקיון, הבנים נוטלים חלק בנקיון הבית ואף עוזרים לה בנקיון המרפאה, לפני ביקורת המפקחת.<br /> '''הסדר והנקיון הכפייתיים''' אף הם מסגירים את מצבה הנפשי המעורער של האם.<br /> האם '''מקפידה להנחיל לבניה התנהגות ראויה כלפי חוץ'''. בשל חששה מתגובת הסובבים &quot;שלא יחשבו עליכם רע&quot; היא לימדה אוצם &quot;שצריך לחסוך בהכל&quot; לא רק באוכל ובבגדים, אלא גם בחיוכים, במגעים לא הכרחיים וגם בדיבורים והבעות פנים, &quot;..אתם לא תדברו סתם אל המורים שלכם, רק אם הם שואלים אתכם, אל תתחצפו..&quot;.<br /> לכאורה זהו חינוך לדרך ארץ ונימוס, אבל '''חינוך קפדני זה מסגיר גם הוא את מצב החרדה בוא היא נתונה'''.<br /> היא מקפידה להסתיר מהסביבה את מצוקתה, מצמצמת את נוכחותה עד כמה שניתן, כדי לא לבלוט בחריגותה או להחשף, כך היא גם כופה על ילדיה.<br /> למרות זאת, האם מתגלה בימיה הטובים, כאם חמה ומשעשעת. <br /> אדוארד מתאר את החיבוק של אימו עם שמעון בשובם מהנקיון של המרפאה: &quot;שמעון היה נדבק לאמא ומחבק אותה, והיא היתה מחזירה לו חיוכים ומחבקת אותו בחזרה, וככה הם הלכו מחובקים, ואני הייתי צוחק מאחור ומסתכל על שניהם, עד שהייתי קופץ עליהם ומנסה להפריד, אבל הם לא נתנו לי ואמרו ביחד: בוא מהצד השני והייתי מחבק את אימא שלנו מהצד השני ומרגיש גם את היד של שמעון...&quot;<br /> אכן תמונה משפחתית יפה ומלאה בחיוביות.<br /> הלכידות והחום המשפחתי באים לידי ביטוי בחיבור החם של האם את בניה והם אותה.<br /> '''על אף שהאם אינה מתקשרת עם סביבתה''', היא מקפידה לשלוח אותם (הבנים) לחתונות ואירועים של המשפחה או השכנים. על ההזדמנות להעניק לילדיה חוויה מיחוץ לבית, היא לא מוותרת. אדוארד מתאר חוויה זו:<br /> &quot;..&quot;היא מזמינה לנו מונית ספיישל מהבית עד החתונה. היא בוחרת לנו בגדים חגיגיים ומגהצת אותם, ונותנת לנו מעטפה עם כסף... אנחנו יוצאים מהשכונה אל מקום שאנחנו לא מכירים. שנינו מסתכלים מהחלונות... לתת לדרך לענג אותנו, בגלל שהיא מלאה באור אדום וכתום וכחול בשמיים...&quot;<br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> '''האם בדרך כלל מנותקת מהסביבה'''. את דרכה מהעבודה אל ביתה היא עושה בהליכה מהירה. לקריאות הלגלוג של ילדי הסביבה. &quot;חיזו בטטה&quot; היא אינה מגיבה. גם לשאלותיהם של המבוגרים, כביכול מתוך התעניינות: &quot;חיזו בטטה, מה שלומך, איך הילדים, איך את מרגישה?&quot; היא לא עונה. היא אינה תובעת את עלבונה, מרוכזת בעצמה, במשימות הבית ובעבודתה באופן כפייתי.<br /> לאם יש רגשות אבל היא בוחרת בשתיקה, כי אין לה כוחות נפשיים רבים. היא מבינה את הלגלוג והזיוף,<br /> ומשום כך - היא מוצאת לה דרך התמודדות - חיסכון בדיבור ובהבעות פנים.<br /> עם זאת הדימוי שלה בעיני אחרים חשוב לה מאוד &quot;לא רצתה שיסתכלו עליה ויחשבו שהיא עצלנית&quot;.<br /> בעיקר היא חרדה מהסמכות של המפקחת. מקור פרנסתה חשוב לה מאוד, '''וכל מה שהיא מבקשת זה לא לעורר תשומת לב, לא להיחשב כעצלנית'''. היא אישה שמתמודדת לבדה עם החיים וכל תקשורת עם הסביבה משמעותה מבחינתה - חשיפת יתר.<br /> <br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> אי אפשר להתעלם '''מהסימנים המוקדמים למוזרויות של האם ולמצוקות הנפשיות שלה'''. זה מתבטא בכפייתיות לגבי המזון של ילדיה, בנקיון, בסדר, בניתוק הבולט מהסביבה, בהליכה המהירה ברחוב, גם בהוראות הקפדניות שלה לבנים, כאשר היא כופה עליהם התנהגות מבוקרת באופן קיצוני.<br /> כמובן, חיזו מזכיר גם את ההתפרצויות, שמהן הוא חושש, הוא מכנה זאת &quot;עצבים&quot;. הבנים למדו שלא להביא את אמם למצב של לחץ נפשי. אדוארד בעיקר, בשל בגרותו, מגלה אמפתיה למצבה של האם. הוא מודע יותר מאחיו למצב של האימא, ומשום כך הוא מקבל את החלטותיה ולא מערער עליהן. אדוארד חושש מערעור עצביה של אמו. למרות שלכאורה, הכל מתנהל בבית ובעבודה בסדר מופתי, האם מוצאת לעצמה את הדרכים לברוח מעימותים עם הסביבה ומנסה לשאת בעול של החיים לבדה, כוחותיה הנפשיים לבסוף &quot;נגמרים&quot;. והיא מאושפזת.....<br /> <br /> אדוארד מספר על מצוקתה הנפשית של האם. בלילה הוא שומע אותה נאנחת, היא מתלוננת: &quot;כואב ליקצת, אולי תביא לי כוס מים....&quot;. היא לא רוצה לחשוף את מצוקתה בפני בנה, אבל הוא ער למצוקה ואינו נרדם עד שהאור כבה. הוא חרד ממצבה, אך מכריח את עצמו לשכוח. חוסר האונים שלו לנוכח מצב אמו, מערער את שלוותי.<br /> <br /> הילדים עדים להתפרצויות של האם, אותם הוא מתאר במילים:&quot;רגעים של עצבים&quot;. אז הם עומדים &quot;אילמים ורק מחכים לבצע ולעשות מה שנדרש, כדי שהכל ירגע&quot; אדוארד מאמין שאם הם יעשו מה שהיא רוצה, כך ייטיבו עימה.<br /> אך את המשבר הנפשי של האם אי אפשר לעעצור. באחד הימים היא בורחת לפרדסים של האשכוליות.<br /> הבנים מוצאים אותה שכובה על האדמה: &quot;תחת העצים.. עיניה היו פקוחות למחצה והיא מלמלה משהו לא ברור&quot;. בשובם הביתה , היא מתוודה בפניהם בפעם הראשונה: &quot;לא יכולה יותר&quot; , &quot;קשה&quot;.<br /> מאז המשבר האם והבנים אינם חוזרים לשגרת החיים הרגילה. אשפוזה של האם מותיר את הבנים אחראים לגורלם.<br /> <br /> '''הבנים:'''<br /> <br /> ----<br /> <br /> <br /> האם עשתה הבחנה ביניהם על פי התכונה הפיזית שייחדה כל אחד מהם - אדוארד '''כוחו ביניו''' ושמעון '''כוחו בגופו'''.<br /> האחים באמת שונים בתכונות הפיזיות שלהם, אז זה רק על מנתם להדגיש את השוני ביניהם, שקשור גם בתכונותיהם והתנהגותם. את השוני מציג אדוארד מנקודת מבטו ('''מספר עד''')<br /> <br /> '''''אדוארד''' - חיזו''<br /> <br /> * '''מראה:''' נראה כלולב כפוף. כוחו בעיניו.<br /> * '''אופי:''' מעדיף את השהיה בבית על פני היציאה החוצה, מבודד ללא חברים, מופנם ורגיש, &quot;אבהי&quot; (מחליף את דמות האב החסר בסיפור) לוקח אחריות מרצונו.<br /> * '''התנהגות:''' מנותק מהסביבה ומכונס במציאות החיים שבבית. לוקח אחריות על משפחתו, לאחר אשפוז אימו, הופך להיות ממלא מקומה בניהול הבית ודאגה לאחיו.<br /> * '''יחס לאם:''' מפגין יחס אמפטי, דאג, חרד למצבה. מבין שבכוחותיה היא מנסה לשמור ל המשפחה, והוא מעמיד עצמו כמסייע לה, נאמן למסריה ולדרישותיה ללא עוררין.<br /> <br /> <br /> '''''שמעון''' - בטטה''<br /> <br /> * '''מראה:''' ילד בריא עם שרירים מאורכים ודקים ברגליו ובידיו, יש לו מבנה גוף ספורטיבי, כוחו בגופו.<br /> * '''אופי:''' טיפוס אקטיבי, מעדיף את המשחקים בחוץ. תמיד מנסה לשבור את השיאים של עצמו.<br /> * '''התנהגות:''' מרדן, מערער על הסדר הקיים. אינו מקבל את המציאות כפי שהיא, אינו חושש מעימותים, לאחר אשפוזה של אמו, הוא ממשיך לחיות את עולמו הילדותי כהרגלו.<br /> * '''יחס לאם:''' אינו חושש להתעמת עם אמו, למרות שאוהב אותה. מגלה דאגה כשהאם מתמטטת ובוכה, אך מהר מאוד חוזר לשגרת חייו, לא ניכר (על פי זוית הראיה של אחיו) שהוא מוטרד מהיעדר אמו.<br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23633 2008-05-07T09:50:58Z

<p>Civ: /* הדמויות בסיפור: */</p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> העיניים מקבלום בסיפור זה משמעות מטאפורית לתובנות של אדוארד (חיזו=גזר) על מצבם המשפחתי.<br /> האם העניקה לבן הבכור את הכוח בעיניו. אך הראיה של אדוארד היא מעבר לראיה פיזית. הוא הטיפוס המתבונן ומבין את משמעות החיים בהווה. הוא גם רואה לעתיד, וחושש שהשגרה תופר. כל עוד האם מתפקדת ושמעון בסדר, אדוארד רגוע, אך הוא יודע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה.<br /> הוא חזה את המשבר שקורה לאמו, הוא ידע לקרוא סימנים מוקדמים למצבה.<br /> עם זאת, לפעמים הוא בוחר לא להסתכל על דברים שיערערו את בטחונו, או שיעוררו בו ספק לגבי שלימות החיים שלהם כמשפחה.<br /> זאת בניגוד לאחיו הצעיר שמעון, שרואה דברים ובוחר להתייחס אליהם באופן גלוי, הוא מצויין את השוני שיש בינם לבין אחרים.<br /> אדוארד לעומת שמעון אחיו, רואה ומבין את מצבם ולא רק את החסר הכלכלי, הוא רואה את מצוקת התמוטטות האם,] הוא למעשה הופך להיות העין הרואה, המבינה והמבקרת.<br /> מוטיב העיניים מופיע לאורך כל הסיפור באופן מודגש, העיניים של חיזו\אדוארד מהוות ניגוד לעיוורון החברתי שהמשפחה מצויה בה.<br /> <br /> == הדמויות בסיפור: ==<br /> <br /> <br /> '''האם הבודדה:'''<br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> האם חד הורית ומתמודדת עם גידול ילדיה לבדה במסירות רבה. לפרנסתם היא עובדת בעבודה פיזית - נקיון בקופת החולים. יש בה דאגה רבה לצרכיהם החומריים של ילדיה ובייחוד היא מקפידה על האוכל, מדי יום בשובה מן העבודה היא קונה בשר וירקות. את אדוארד היא מאכילה בגזר, כי '''כשנולד קרנו עיניו''' ובברית המילה '''עיניו היו פקוחות'''. מכאן כינויו חיזו (גזר).<br /> את שמעון בנה השני היא מאכילה בתפוחי אדמה, '''כי הוא בריא וגדול''', מכאן הכינוי שדבק בו בטטה (תפוח אדמה). כבר כאן מתגלה מוזרותה של האם, בעצם ההבחנה המעצבת של אישיותם. כשהיא מפסיקה לעבוד והופכת נתמכת של הביטוח הלאומי, מזונם מתמעט. היא מכינה להם כריכים עם גבינה לבנה ובצל ירוק, שהיא מגדלת בגינה, לדבריה:&quot;אין לי בריאות טובה מזו לתת לכם&quot;.<br /> היא גם '''משקיעה בחינוך ועיצוב התנהגותם''' של בניה. היא מחנכת אותם לסדר ונקיון, הבנים נוטלים חלק בנקיון הבית ואף עוזרים לה בנקיון המרפאה, לפני ביקורת המפקחת.<br /> '''הסדר והנקיון הכפייתיים''' אף הם מסגירים את מצבה הנפשי המעורער של האם.<br /> האם '''מקפידה להנחיל לבניה התנהגות ראויה כלפי חוץ'''. בשל חששה מתגובת הסובבים &quot;שלא יחשבו עליכם רע&quot; היא לימדה אוצם &quot;שצריך לחסוך בהכל&quot; לא רק באוכל ובבגדים, אלא גם בחיוכים, במגעים לא הכרחיים וגם בדיבורים והבעות פנים, &quot;..אתם לא תדברו סתם אל המורים שלכם, רק אם הם שואלים אתכם, אל תתחצפו..&quot;.<br /> לכאורה זהו חינוך לדרך ארץ ונימוס, אבל '''חינוך קפדני זה מסגיר גם הוא את מצב החרדה בוא היא נתונה'''.<br /> היא מקפידה להסתיר מהסביבה את מצוקתה, מצמצמת את נוכחותה עד כמה שניתן, כדי לא לבלוט בחריגותה או להחשף, כך היא גם כופה על ילדיה.<br /> למרות זאת, האם מתגלה בימיה הטובים, כאם חמה ומשעשעת. <br /> אדוארד מתאר את החיבוק של אימו עם שמעון בשובם מהנקיון של המרפאה: &quot;שמעון היה נדבק לאמא ומחבק אותה, והיא היתה מחזירה לו חיוכים ומחבקת אותו בחזרה, וככה הם הלכו מחובקים, ואני הייתי צוחק מאחור ומסתכל על שניהם, עד שהייתי קופץ עליהם ומנסה להפריד, אבל הם לא נתנו לי ואמרו ביחד: בוא מהצד השני והייתי מחבק את אימא שלנו מהצד השני ומרגיש גם את היד של שמעון...&quot;<br /> אכן תמונה משפחתית יפה ומלאה בחיוביות.<br /> הלכידות והחום המשפחתי באים לידי ביטוי בחיבור החם של האם את בניה והם אותה.<br /> '''על אף שהאם אינה מתקשרת עם סביבתה''', היא מקפידה לשלוח אותם (הבנים) לחתונות ואירועים של המשפחה או השכנים. על ההזדמנות להעניק לילדיה חוויה מיחוץ לבית, היא לא מוותרת. אדוארד מתאר חוויה זו:<br /> &quot;..&quot;היא מזמינה לנו מונית ספיישל מהבית עד החתונה. היא בוחרת לנו בגדים חגיגיים ומגהצת אותם, ונותנת לנו מעטפה עם כסף... אנחנו יוצאים מהשכונה אל מקום שאנחנו לא מכירים. שנינו מסתכלים מהחלונות... לתת לדרך לענג אותנו, בגלל שהיא מלאה באור אדום וכתום וכחול בשמיים...&quot;<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> '''האם בדרך כלל מנותקת מהסביבה'''. את דרכה מהעבודה אל ביתה היא עושה בהליכה מהירה. לקריאות הלגלוג של ילדי הסביבה. &quot;חיזו בטטה&quot; היא אינה מגיבה. גם לשאלותיהם של המבוגרים, כביכול מתוך התעניינות: &quot;חיזו בטטה, מה שלומך, איך הילדים, איך את מרגישה?&quot; היא לא עונה. היא אינה תובעת את עלבונה, מרוכזת בעצמה, במשימות הבית ובעבודתה באופן כפייתי.<br /> לאם יש רגשות אבל היא בוחרת בשתיקה, כי אין לה כוחות נפשיים רבים. היא מבינה את הלגלוג והזיוף,<br /> ומשום כך - היא מוצאת לה דרך התמודדות - חיסכון בדיבור ובהבעות פנים.<br /> עם זאת הדימוי שלה בעיני אחרים חשוב לה מאוד &quot;לא רצתה שיסתכלו עליה ויחשבו שהיא עצלנית&quot;.<br /> בעיקר היא חרדה מהסמכות של המפקחת. מקור פרנסתה חשוב לה מאוד, '''וכל מה שהיא מבקשת זה לא לעורר תשומת לב, לא להיחשב כעצלנית'''. היא אישה שמתמודדת לבדה עם החיים וכל תקשורת עם הסביבה משמעותה מבחינתה - חשיפת יתר.<br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> אי אפשר להתעלם '''מהסימנים המוקדמים למוזרויות של האם ולמצוקות הנפשיות שלה'''. זה מתבטא בכפייתיות לגבי המזון של ילדיה, בנקיון, בסדר, בניתוק הבולט מהסביבה, בהליכה המהירה ברחוב, גם בהוראות הקפדניות שלה לבנים, כאשר היא כופה עליהם התנהגות מבוקרת באופן קיצוני.<br /> כמובן, חיזו מזכיר גם את ההתפרצויות, שמהן הוא חושש, הוא מכנה זאת &quot;עצבים&quot;. הבנים למדו שלא להביא את אמם למצב של לחץ נפשי. אדוארד בעיקר, בשל בגרותו, מגלה אמפתיה למצבה של האם. הוא מודע יותר מאחיו למצב של האימא, ומשום כך הוא מקבל את החלטותיה ולא מערער עליהן. אדוארד חושש מערעור עצביה של אמו. למרות שלכאורה, הכל מתנהל בבית ובעבודה בסדר מופתי, האם מוצאת לעצמה את הדרכים לברוח מעימותים עם הסביבה ומנסה לשאת בעול של החיים לבדה, כוחותיה הנפשיים לבסוף &quot;נגמרים&quot;. והיא מאושפזת.....<br /> <br /> אדוארד מספר על מצוקתה הנפשית של האם. בלילה הוא שומע אותה נאנחת, היא מתלוננת: &quot;כואב ליקצת, אולי תביא לי כוס מים....&quot;. היא לא רוצה לחשוף את מצוקתה בפני בנה, אבל הוא ער למצוקה ואינו נרדם עד שהאור כבה. הוא חרד ממצבה, אך מכריח את עצמו לשכוח. חוסר האונים שלו לנוכח מצב אמו, מערער את שלוותי.<br /> <br /> הילדים עדים להתפרצויות של האם, אותם הוא מתאר במילים:&quot;רגעים של עצבים&quot;. אז הם עומדים &quot;אילמים ורק מחכים לבצע ולעשות מה שנדרש, כדי שהכל ירגע&quot; אדוארד מאמין שאם הם יעשו מה שהיא רוצה, כך ייטיבו עימה.<br /> אך את המשבר הנפשי של האם אי אפשר לעעצור. באחד הימים היא בורחת לפרדסים של האשכוליות.<br /> הבנים מוצאים אותה שכובה על האדמה: &quot;תחת העצים.. עיניה היו פקוחות למחצה והיא מלמלה משהו לא ברור&quot;. בשובם הביתה , היא מתוודה בפניהם בפעם הראשונה: &quot;לא יכולה יותר&quot; , &quot;קשה&quot;.<br /> מאז המשבר האם והבנים אינם חוזרים לשגרת החיים הרגילה. אשפוזה של האם מותיר את הבנים אחראים לגורלם.<br /> <br /> ----<br /> '''הבנים:'''<br /> <br /> האם עשתה הבחנה ביניהם על פי התכונה הפיזית שייחדה כל אחד מהם - אדוארד '''כוחו ביניו''' ושמעון '''כוחו בגופו'''.<br /> האחים באמת שונים בתכונות הפיזיות שלהם, אז זה רק על מנתם להדגיש את השוני ביניהם, שקשור גם בתכונותיהם והתנהגותם. את השוני מציג אדוארד מנקודת מבטו ('''מספר עד''')<br /> <br /> '''אדוארד''' - חיזו<br /> <br /> '''שמעון''' - בטטה<br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23632 2008-05-07T09:41:53Z

<p>Civ: /* הדמויות בסיפור: */</p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> העיניים מקבלום בסיפור זה משמעות מטאפורית לתובנות של אדוארד (חיזו=גזר) על מצבם המשפחתי.<br /> האם העניקה לבן הבכור את הכוח בעיניו. אך הראיה של אדוארד היא מעבר לראיה פיזית. הוא הטיפוס המתבונן ומבין את משמעות החיים בהווה. הוא גם רואה לעתיד, וחושש שהשגרה תופר. כל עוד האם מתפקדת ושמעון בסדר, אדוארד רגוע, אך הוא יודע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה.<br /> הוא חזה את המשבר שקורה לאמו, הוא ידע לקרוא סימנים מוקדמים למצבה.<br /> עם זאת, לפעמים הוא בוחר לא להסתכל על דברים שיערערו את בטחונו, או שיעוררו בו ספק לגבי שלימות החיים שלהם כמשפחה.<br /> זאת בניגוד לאחיו הצעיר שמעון, שרואה דברים ובוחר להתייחס אליהם באופן גלוי, הוא מצויין את השוני שיש בינם לבין אחרים.<br /> אדוארד לעומת שמעון אחיו, רואה ומבין את מצבם ולא רק את החסר הכלכלי, הוא רואה את מצוקת התמוטטות האם,] הוא למעשה הופך להיות העין הרואה, המבינה והמבקרת.<br /> מוטיב העיניים מופיע לאורך כל הסיפור באופן מודגש, העיניים של חיזו\אדוארד מהוות ניגוד לעיוורון החברתי שהמשפחה מצויה בה.<br /> <br /> == הדמויות בסיפור: ==<br /> <br /> <br /> '''האם הבודדה:'''<br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> האם חד הורית ומתמודדת עם גידול ילדיה לבדה במסירות רבה. לפרנסתם היא עובדת בעבודה פיזית - נקיון בקופת החולים. יש בה דאגה רבה לצרכיהם החומריים של ילדיה ובייחוד היא מקפידה על האוכל, מדי יום בשובה מן העבודה היא קונה בשר וירקות. את אדוארד היא מאכילה בגזר, כי '''כשנולד קרנו עיניו''' ובברית המילה '''עיניו היו פקוחות'''. מכאן כינויו חיזו (גזר).<br /> את שמעון בנה השני היא מאכילה בתפוחי אדמה, '''כי הוא בריא וגדול''', מכאן הכינוי שדבק בו בטטה (תפוח אדמה). כבר כאן מתגלה מוזרותה של האם, בעצם ההבחנה המעצבת של אישיותם. כשהיא מפסיקה לעבוד והופכת נתמכת של הביטוח הלאומי, מזונם מתמעט. היא מכינה להם כריכים עם גבינה לבנה ובצל ירוק, שהיא מגדלת בגינה, לדבריה:&quot;אין לי בריאות טובה מזו לתת לכם&quot;.<br /> היא גם '''משקיעה בחינוך ועיצוב התנהגותם''' של בניה. היא מחנכת אותם לסדר ונקיון, הבנים נוטלים חלק בנקיון הבית ואף עוזרים לה בנקיון המרפאה, לפני ביקורת המפקחת.<br /> '''הסדר והנקיון הכפייתיים''' אף הם מסגירים את מצבה הנפשי המעורער של האם.<br /> האם '''מקפידה להנחיל לבניה התנהגות ראויה כלפי חוץ'''. בשל חששה מתגובת הסובבים &quot;שלא יחשבו עליכם רע&quot; היא לימדה אוצם &quot;שצריך לחסוך בהכל&quot; לא רק באוכל ובבגדים, אלא גם בחיוכים, במגעים לא הכרחיים וגם בדיבורים והבעות פנים, &quot;..אתם לא תדברו סתם אל המורים שלכם, רק אם הם שואלים אתכם, אל תתחצפו..&quot;.<br /> לכאורה זהו חינוך לדרך ארץ ונימוס, אבל '''חינוך קפדני זה מסגיר גם הוא את מצב החרדה בוא היא נתונה'''.<br /> היא מקפידה להסתיר מהסביבה את מצוקתה, מצמצמת את נוכחותה עד כמה שניתן, כדי לא לבלוט בחריגותה או להחשף, כך היא גם כופה על ילדיה.<br /> למרות זאת, האם מתגלה בימיה הטובים, כאם חמה ומשעשעת. <br /> אדוארד מתאר את החיבוק של אימו עם שמעון בשובם מהנקיון של המרפאה: &quot;שמעון היה נדבק לאמא ומחבק אותה, והיא היתה מחזירה לו חיוכים ומחבקת אותו בחזרה, וככה הם הלכו מחובקים, ואני הייתי צוחק מאחור ומסתכל על שניהם, עד שהייתי קופץ עליהם ומנסה להפריד, אבל הם לא נתנו לי ואמרו ביחד: בוא מהצד השני והייתי מחבק את אימא שלנו מהצד השני ומרגיש גם את היד של שמעון...&quot;<br /> אכן תמונה משפחתית יפה ומלאה בחיוביות.<br /> הלכידות והחום המשפחתי באים לידי ביטוי בחיבור החם של האם את בניה והם אותה.<br /> '''על אף שהאם אינה מתקשרת עם סביבתה''', היא מקפידה לשלוח אותם (הבנים) לחתונות ואירועים של המשפחה או השכנים. על ההזדמנות להעניק לילדיה חוויה מיחוץ לבית, היא לא מוותרת. אדוארד מתאר חוויה זו:<br /> &quot;..&quot;היא מזמינה לנו מונית ספיישל מהבית עד החתונה. היא בוחרת לנו בגדים חגיגיים ומגהצת אותם, ונותנת לנו מעטפה עם כסף... אנחנו יוצאים מהשכונה אל מקום שאנחנו לא מכירים. שנינו מסתכלים מהחלונות... לתת לדרך לענג אותנו, בגלל שהיא מלאה באור אדום וכתום וכחול בשמיים...&quot;<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> '''האם בדרך כלל מנותקת מהסביבה'''. את דרכה מהעבודה אל ביתה היא עושה בהליכה מהירה. לקריאות הלגלוג של ילדי הסביבה. &quot;חיזו בטטה&quot; היא אינה מגיבה. גם לשאלותיהם של המבוגרים, כביכול מתוך התעניינות: &quot;חיזו בטטה, מה שלומך, איך הילדים, איך את מרגישה?&quot; היא לא עונה. היא אינה תובעת את עלבונה, מרוכזת בעצמה, במשימות הבית ובעבודתה באופן כפייתי.<br /> לאם יש רגשות אבל היא בוחרת בשתיקה, כי אין לה כוחות נפשיים רבים. היא מבינה את הלגלוג והזיוף,<br /> ומשום כך - היא מוצאת לה דרך התמודדות - חיסכון בדיבור ובהבעות פנים.<br /> עם זאת הדימוי שלה בעיני אחרים חשוב לה מאוד &quot;לא רצתה שיסתכלו עליה ויחשבו שהיא עצלנית&quot;.<br /> בעיקר היא חרדה מהסמכות של המפקחת. מקור פרנסתה חשוב לה מאוד, '''וכל מה שהיא מבקשת זה לא לעורר תשומת לב, לא להיחשב כעצלנית'''. היא אישה שמתמודדת לבדה עם החיים וכל תקשורת עם הסביבה משמעותה מבחינתה - חשיפת יתר.<br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> אי אפשר להתעלם '''מהסימנים המוקדמים למוזרויות של האם ולמצוקות הנפשיות שלה'''. זה מתבטא בכפייתיות לגבי המזון של ילדיה, בנקיון, בסדר, בניתוק הבולט מהסביבה, בהליכה המהירה ברחוב, גם בהוראות הקפדניות שלה לבנים, כאשר היא כופה עליהם התנהגות מבוקרת באופן קיצוני.<br /> כמובן, חיזו מזכיר גם את ההתפרצויות, שמהן הוא חושש, הוא מכנה זאת &quot;עצבים&quot;. הבנים למדו שלא להביא את אמם למצב של לחץ נפשי. אדוארד בעיקר, בשל בגרותו, מגלה אמפתיה למצבה של האם. הוא מודע יותר מאחיו למצב של האימא, ומשום כך הוא מקבל את החלטותיה ולא מערער עליהן. אדוארד חושש מערעור עצביה של אמו. למרות שלכאורה, הכל מתנהל בבית ובעבודה בסדר מופתי, האם מוצאת לעצמה את הדרכים לברוח מעימותים עם הסביבה ומנסה לשאת בעול של החיים לבדה, כוחותיה הנפשיים לבסוף &quot;נגמרים&quot;. והיא מאושפזת.....<br /> <br /> <br /> ----<br /> '''הבנים:'''<br /> <br /> '''אדוארד''' - חיזו<br /> <br /> '''שמעון''' - בטטה<br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23631 2008-05-07T09:29:35Z

<p>Civ: /* הדמויות בסיפור: */</p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> העיניים מקבלום בסיפור זה משמעות מטאפורית לתובנות של אדוארד (חיזו=גזר) על מצבם המשפחתי.<br /> האם העניקה לבן הבכור את הכוח בעיניו. אך הראיה של אדוארד היא מעבר לראיה פיזית. הוא הטיפוס המתבונן ומבין את משמעות החיים בהווה. הוא גם רואה לעתיד, וחושש שהשגרה תופר. כל עוד האם מתפקדת ושמעון בסדר, אדוארד רגוע, אך הוא יודע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה.<br /> הוא חזה את המשבר שקורה לאמו, הוא ידע לקרוא סימנים מוקדמים למצבה.<br /> עם זאת, לפעמים הוא בוחר לא להסתכל על דברים שיערערו את בטחונו, או שיעוררו בו ספק לגבי שלימות החיים שלהם כמשפחה.<br /> זאת בניגוד לאחיו הצעיר שמעון, שרואה דברים ובוחר להתייחס אליהם באופן גלוי, הוא מצויין את השוני שיש בינם לבין אחרים.<br /> אדוארד לעומת שמעון אחיו, רואה ומבין את מצבם ולא רק את החסר הכלכלי, הוא רואה את מצוקת התמוטטות האם,] הוא למעשה הופך להיות העין הרואה, המבינה והמבקרת.<br /> מוטיב העיניים מופיע לאורך כל הסיפור באופן מודגש, העיניים של חיזו\אדוארד מהוות ניגוד לעיוורון החברתי שהמשפחה מצויה בה.<br /> <br /> == הדמויות בסיפור: ==<br /> <br /> <br /> '''האם הבודדה:'''<br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> האם חד הורית ומתמודדת עם גידול ילדיה לבדה במסירות רבה. לפרנסתם היא עובדת בעבודה פיזית - נקיון בקופת החולים. יש בה דאגה רבה לצרכיהם החומריים של ילדיה ובייחוד היא מקפידה על האוכל, מדי יום בשובה מן העבודה היא קונה בשר וירקות. את אדוארד היא מאכילה בגזר, כי '''כשנולד קרנו עיניו''' ובברית המילה '''עיניו היו פקוחות'''. מכאן כינויו חיזו (גזר).<br /> את שמעון בנה השני היא מאכילה בתפוחי אדמה, '''כי הוא בריא וגדול''', מכאן הכינוי שדבק בו בטטה (תפוח אדמה). כבר כאן מתגלה מוזרותה של האם, בעצם ההבחנה המעצבת של אישיותם. כשהיא מפסיקה לעבוד והופכת נתמכת של הביטוח הלאומי, מזונם מתמעט. היא מכינה להם כריכים עם גבינה לבנה ובצל ירוק, שהיא מגדלת בגינה, לדבריה:&quot;אין לי בריאות טובה מזו לתת לכם&quot;.<br /> היא גם '''משקיעה בחינוך ועיצוב התנהגותם''' של בניה. היא מחנכת אותם לסדר ונקיון, הבנים נוטלים חלק בנקיון הבית ואף עוזרים לה בנקיון המרפאה, לפני ביקורת המפקחת.<br /> '''הסדר והנקיון הכפייתיים''' אף הם מסגירים את מצבה הנפשי המעורער של האם.<br /> האם '''מקפידה להנחיל לבניה התנהגות ראויה כלפי חוץ'''. בשל חששה מתגובת הסובבים &quot;שלא יחשבו עליכם רע&quot; היא לימדה אוצם &quot;שצריך לחסוך בהכל&quot; לא רק באוכל ובבגדים, אלא גם בחיוכים, במגעים לא הכרחיים וגם בדיבורים והבעות פנים, &quot;..אתם לא תדברו סתם אל המורים שלכם, רק אם הם שואלים אתכם, אל תתחצפו..&quot;.<br /> לכאורה זהו חינוך לדרך ארץ ונימוס, אבל '''חינוך קפדני זה מסגיר גם הוא את מצב החרדה בוא היא נתונה'''.<br /> היא מקפידה להסתיר מהסביבה את מצוקתה, מצמצמת את נוכחותה עד כמה שניתן, כדי לא לבלוט בחריגותה או להחשף, כך היא גם כופה על ילדיה.<br /> למרות זאת, האם מתגלה בימיה הטובים, כאם חמה ומשעשעת. <br /> אדוארד מתאר את החיבוק של אימו עם שמעון בשובם מהנקיון של המרפאה: &quot;שמעון היה נדבק לאמא ומחבק אותה, והיא היתה מחזירה לו חיוכים ומחבקת אותו בחזרה, וככה הם הלכו מחובקים, ואני הייתי צוחק מאחור ומסתכל על שניהם, עד שהייתי קופץ עליהם ומנסה להפריד, אבל הם לא נתנו לי ואמרו ביחד: בוא מהצד השני והייתי מחבק את אימא שלנו מהצד השני ומרגיש גם את היד של שמעון...&quot;<br /> אכן תמונה משפחתית יפה ומלאה בחיוביות.<br /> הלכידות והחום המשפחתי באים לידי ביטוי בחיבור החם של האם את בניה והם אותה.<br /> '''על אף שהאם אינה מתקשרת עם סביבתה''', היא מקפידה לשלוח אותם (הבנים) לחתונות ואירועים של המשפחה או השכנים. על ההזדמנות להעניק לילדיה חוויה מיחוץ לבית, היא לא מוותרת. אדוארד מתאר חוויה זו:<br /> &quot;..&quot;היא מזמינה לנו מונית ספיישל מהבית עד החתונה. היא בוחרת לנו בגדים חגיגיים ומגהצת אותם, ונותנת לנו מעטפה עם כסף... אנחנו יוצאים מהשכונה אל מקום שאנחנו לא מכירים. שנינו מסתכלים מהחלונות... לתת לדרך לענג אותנו, בגלל שהיא מלאה באור אדום וכתום וכחול בשמיים...&quot;<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> '''האם בדרך כלל מנותקת מהסביבה'''. את דרכה מהעבודה אל ביתה היא עושה בהליכה מהירה. לקריאות הלגלוג של ילדי הסביבה. &quot;חיזו בטטה&quot; היא אינה מגיבה. גם לשאלותיהם של המבוגרים, כביכול מתוך התעניינות: &quot;חיזו בטטה, מה שלומך, איך הילדים, איך את מרגישה?&quot; היא לא עונה. היא אינה תובעת את עלבונה, מרוכזת בעצמה, במשימות הבית ובעבודתה באופן כפייתי.<br /> לאם יש רגשות אבל היא בוחרת בשתיקה, כי אין לה כוחות נפשיים רבים. היא מבינה את הלגלוג והזיוף,<br /> ומשום כך - היא מוצאת לה דרך התמודדות - חיסכון בדיבור ובהבעות פנים.<br /> עם זאת הדימוי שלה בעיני אחרים חשוב לה מאוד &quot;לא רצתה שיסתכלו עליה ויחשבו שהיא עצלנית&quot;.<br /> בעיקר היא חרדה מהסמכות של המפקחת. מקור פרנסתה חשוב לה מאוד, '''וכל מה שהיא מבקשת זה לא לעורר תשומת לב, לא להיחשב כעצלנית'''. היא אישה שמתמודדת לבדה עם החיים וכל תקשורת עם הסביבה משמעותה מבחינתה - חשיפת יתר.<br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> ----<br /> '''הבנים:'''<br /> <br /> '''אדוארד''' - חיזו<br /> <br /> '''שמעון''' - בטטה<br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23630 2008-05-07T07:59:29Z

<p>Civ: /* הדמויות בסיפור: */</p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> העיניים מקבלום בסיפור זה משמעות מטאפורית לתובנות של אדוארד (חיזו=גזר) על מצבם המשפחתי.<br /> האם העניקה לבן הבכור את הכוח בעיניו. אך הראיה של אדוארד היא מעבר לראיה פיזית. הוא הטיפוס המתבונן ומבין את משמעות החיים בהווה. הוא גם רואה לעתיד, וחושש שהשגרה תופר. כל עוד האם מתפקדת ושמעון בסדר, אדוארד רגוע, אך הוא יודע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה.<br /> הוא חזה את המשבר שקורה לאמו, הוא ידע לקרוא סימנים מוקדמים למצבה.<br /> עם זאת, לפעמים הוא בוחר לא להסתכל על דברים שיערערו את בטחונו, או שיעוררו בו ספק לגבי שלימות החיים שלהם כמשפחה.<br /> זאת בניגוד לאחיו הצעיר שמעון, שרואה דברים ובוחר להתייחס אליהם באופן גלוי, הוא מצויין את השוני שיש בינם לבין אחרים.<br /> אדוארד לעומת שמעון אחיו, רואה ומבין את מצבם ולא רק את החסר הכלכלי, הוא רואה את מצוקת התמוטטות האם,] הוא למעשה הופך להיות העין הרואה, המבינה והמבקרת.<br /> מוטיב העיניים מופיע לאורך כל הסיפור באופן מודגש, העיניים של חיזו\אדוארד מהוות ניגוד לעיוורון החברתי שהמשפחה מצויה בה.<br /> <br /> == הדמויות בסיפור: ==<br /> <br /> <br /> '''האם הבודדה:'''<br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> ----<br /> '''הבנים:'''<br /> <br /> '''אדוארד''' - חיזו<br /> <br /> '''שמעון''' - בטטה<br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23629 2008-05-07T07:58:49Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> העיניים מקבלום בסיפור זה משמעות מטאפורית לתובנות של אדוארד (חיזו=גזר) על מצבם המשפחתי.<br /> האם העניקה לבן הבכור את הכוח בעיניו. אך הראיה של אדוארד היא מעבר לראיה פיזית. הוא הטיפוס המתבונן ומבין את משמעות החיים בהווה. הוא גם רואה לעתיד, וחושש שהשגרה תופר. כל עוד האם מתפקדת ושמעון בסדר, אדוארד רגוע, אך הוא יודע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה.<br /> הוא חזה את המשבר שקורה לאמו, הוא ידע לקרוא סימנים מוקדמים למצבה.<br /> עם זאת, לפעמים הוא בוחר לא להסתכל על דברים שיערערו את בטחונו, או שיעוררו בו ספק לגבי שלימות החיים שלהם כמשפחה.<br /> זאת בניגוד לאחיו הצעיר שמעון, שרואה דברים ובוחר להתייחס אליהם באופן גלוי, הוא מצויין את השוני שיש בינם לבין אחרים.<br /> אדוארד לעומת שמעון אחיו, רואה ומבין את מצבם ולא רק את החסר הכלכלי, הוא רואה את מצוקת התמוטטות האם,] הוא למעשה הופך להיות העין הרואה, המבינה והמבקרת.<br /> מוטיב העיניים מופיע לאורך כל הסיפור באופן מודגש, העיניים של חיזו\אדוארד מהוות ניגוד לעיוורון החברתי שהמשפחה מצויה בה.<br /> <br /> == הדמויות בסיפור: ==<br /> <br /> <br /> ----<br /> '''האם הבודדה:'''<br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> ----<br /> '''הבנים:'''<br /> <br /> '''אדוארד''' - חיזו<br /> <br /> '''שמעון''' - בטטה<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23628 2008-05-07T07:56:44Z

<p>Civ: /* מוטיב העיניים בסיפור */</p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> העיניים מקבלום בסיפור זה משמעות מטאפורית לתובנות של אדוארד (חיזו=גזר) על מצבם המשפחתי.<br /> האם העניקה לבן הבכור את הכוח בעיניו. אך הראיה של אדוארד היא מעבר לראיה פיזית. הוא הטיפוס המתבונן ומבין את משמעות החיים בהווה. הוא גם רואה לעתיד, וחושש שהשגרה תופר. כל עוד האם מתפקדת ושמעון בסדר, אדוארד רגוע, אך הוא יודע שהמציאות עלולה להשתנות לרעה.<br /> הוא חזה את המשבר שקורה לאמו, הוא ידע לקרוא סימנים מוקדמים למצבה.<br /> עם זאת, לפעמים הוא בוחר לא להסתכל על דברים שיערערו את בטחונו, או שיעוררו בו ספק לגבי שלימות החיים שלהם כמשפחה.<br /> זאת בניגוד לאחיו הצעיר שמעון, שרואה דברים ובוחר להתייחס אליהם באופן גלוי, הוא מצויין את השוני שיש בינם לבין אחרים.<br /> אדוארד לעומת שמעון אחיו, רואה ומבין את מצבם ולא רק את החסר הכלכלי, הוא רואה את מצוקת התמוטטות האם,] הוא למעשה הופך להיות העין הרואה, המבינה והמבקרת.<br /> מוטיב העיניים מופיע לאורך כל הסיפור באופן מודגש, העיניים של חיזו\אדוארד מהוות ניגוד לעיוורון החברתי שהמשפחה מצויה בה.<br /> <br /> == האם הבודדה: ==<br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == הבנים: ==<br /> <br /> '''אדוארד''' - חיזו<br /> <br /> '''שמעון''' - בטטה<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%90_%D7%96%D7%9B%D7%99%D7%AA%D7%99_%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%9F_%D7%94%D7%94%D7%A4%D7%A7%D7%A8_/_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F_%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A7&diff=23627 2008-05-07T07:49:28Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>&quot;לא זכיתי באור מן ההפקר&quot; / חיים נחמן ביאליק<br /> <br /> <br /> == על השיר ומבנהו: ==<br /> <br /> זהו שיר ארס-פואטי - שיר שעוסק בתהליך היצירה ובמשולש המוכר של יוצר-יצירה-קהל. המוען בשיר הוא המשורר והנמענים הם הקוראים. - לשיר מבנה קלאסי: חריזה קבועה, 4 בתים עם 4 שורות. המבנה מבטא באופן חיצוני את העניין של יציקת הרגשות לתוך התבנית האדוקה. - בשיר זה יש מצלול - אליטרציה - רומזת לנו על אש. <br /> <br /> <br /> == ניתוח השיר: ==<br /> <br /> ביאליק אומר שהיצירה היא שלו במשמעות הכי ראשונית - הוא לא ירש אותה או גנב אותה, היא מלאכת יצירתו הכאובה. (הבית הראשון, השני והשלישי) - ביאליק אומר כי הקהל קורא את השיר ומבין אותו, אבל הוא נעלם בין כל השירים והיצירות האחרות: &quot;ומחרוזי יתמלט ללבבכם / ובאור אשכם הצתיו, יתעלם..&quot;. - היוצר הופך את האמנות, שהיא מהות של רגש ודמיון - שחרור מהכלים, ללשון משפטית - שהיא קבועה, ברורה וחד-משמעית. - המשורר לוקח את האור המוחשי והופך אותו למופשט וטעון - אחד הדברים שאי-אפשר למנוע מאנשים הוא אור היום. - בכל אחד מבתי השיר הוא מתאר את תהליך היצירה. - לא גניבה, לא ירושה ולא שאילה (שהן דרכים קלות) הביאו לו את השיר - אלא &quot;האור&quot; ועבודה קשה כמו חציבה, שהיא גם איטית ומסוכנת. אחרי העבודה הקשה בחציבה הוא מפיק ניצוץ, שהוא מקורו של האור המופשט. החוצב צריך גם כלי עבודה - פטיש. הצרות והכאב הם הפטיש המטפורי - &quot;פטיש צרותיי הגדולות&quot; - ביטוי זה הוא מטפורה - כלי עבודה עם משהו מתחום הרגש הוא מה שיוצר את המטפורה. - הכתיבה היא שלב של מעבר מן הלב אל העין - מן הסמוי אל הגלוי. העיניים הם החלון לנפש שרדכם מצליח להעביר המשורר את דבריו. - בבית האחרון ביאליק מדבר על כך שלמרות ששיר זה נעלם בין כל השירים אצל הקהל, הוא עדיין משלם את המחיר. יש כאן את &quot;חוק המצית והמדליק&quot; - המצית (את האור, הניצוץ) משלם פיצויים בכל מקרה - זה החוק.</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=23626 2008-05-07T07:47:17Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה:&lt;BR&gt; <br /> :::'''שם יצירה / שם יוצר'''<br /> <br /> ===סידור הסיכומים לפי שם:[http://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&amp;redirect=no כאן]===<br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; '''שירה'''&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h3&gt;שירת ימי הביניים&lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[הפשט הזמן / יהודה הלוי]]<br /> *[[יחידה שחרי האל וספיו / יהודה הלוי]]<br /> *[[יפה נוף / יהודה הלוי]]<br /> *[[ישנה בחיק ילדות / יהודה הלוי]]<br /> *[[ליבי במזרח / יהודה הלוי]]<br /> *[[כותנות פסים / משה אבן עזרא]]<br /> **[[אמנון אני חולה / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[מה תפחדי נפשי / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[מליצתי בדאגתי / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[עבי שחקים / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[שחר אבקשך / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[ראה שמש / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[כאבי רב / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[הפשט הזמן / יהודה הלוי]]<br /> *[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br /> *[[התקבצו כי הזמן תמים / שמואל הנגיד]]<br /> *[[קח מצביה דמי עינב באקדחה / שמואל הנגיד]]<br /> *[[מת אב ומת אלול / שמואל הנגיד]]<br /> <br /> *[[אמצעים אומנותיים בשירת ימי הביניים]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; פואמה &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[בין שיני אריות / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[קוצו של יוד / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[צדקיהו בבית הפקודות / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[בעיר ההריגה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הברכה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[המתמיד / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[מתי מדבר / חיים נחמן ביאליק]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירה עברית במאה ה-20 &lt;/h3&gt;<br /> <br /> &lt;h4&gt; חיים נחמן ביאליק &lt;/h4&gt;<br /> *[[אחרי מותי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לא זכיתי באור מן ההפקר / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[איך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[אכן גם זה מוסר אלוהים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[גבעולי אשתקד / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הכניסיני תחת כנפך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הקיץ גווע / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[ואם ישאל המלאך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[והיה כי יארכו ימים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[והיה כי תמצאו / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[זריתי לרוח אנחתי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[חוזה לך ברח / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לבדי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לא זכיתי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לפני ארון הספרים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[ציפורת / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[צנח לו זלזל / חיים נחמן ביאליק]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; משוררים נוספים משירת המאה ה-20 &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[היתה לי ברֵכה / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[עם אלי הנפח (כפרקי נבואה) / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[שיר נס השיר / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[שיר אמי והנחל / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br /> *[[בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ']]<br /> *[[אהבה/דליה רביקוביץ]]<br /> *[[אבי / יהודה עמיחי]]<br /> *[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br /> *[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לא כברוש / יהודה עמיחי]]<br /> *[[תיירים / יהודה עמיחי]]<br /> *[[ראי אנחנו שניים מספרים / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לאם / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לתמונת אמא / לאה גולדברג]]<br /> *[[משירי הבן האובד / לאה גולדברג]]<br /> *[[שיר י&quot;ב מתוך אהבתה של תרזה די-מון / לאה גולדברג]]<br /> *[[דו שיח / נתן אלתרמן]]<br /> *[[ירח / נתן אלתרמן]]<br /> *[[עוד חוזר הניגון / נתן אלתרמן]]<br /> *[[עץ הזית / נתן אלתרמן]]<br /> *[[ציפור שניה / נתן זך]]<br /> *[[אני שומע משהו נופל / נתן זך]]<br /> *[[שימו לב לסגול הרועד / נתן זך]]<br /> *[[שיר לאוהבים הנבונים / נתן זך]]<br /> *[[רגע אחד שקט בבקשה / נתן זך]]<br /> *[[כחום היום / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[לא רגעי שנת / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[לביבות / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[נוקטורנו / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[שירים לאילאיל - א' / שאול טשרניחובסקי]] <br /> *[[ראי אדמה / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[אל ארצי / רחל]]<br /> *[[גורל / רחל]]<br /> *[[גן נעול / רחל]]<br /> *[[ניב / רחל]]<br /> *[[ספר שירי / רחל]]<br /> *[[רק על עצמי / רחל]]<br /> *[[הוידוי גדול / אמנון שמש]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[שמחת הכתיבה / ויסלבה שימבורסקה]]<br /> *[[אנאבל לי / אדגר אלן פו]]<br /> *[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br /> *[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br /> *[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br /> <br /> <br /> &lt;h4&gt; קובץ השירים &quot;קרון חתום&quot; של דן פגיס &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[אירופה, מאחר]]<br /> *[[הוראות לגנבת גבול]]<br /> *[[המסדר]]<br /> *[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br /> *[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br /> *[[עדות]]<br /> *[[עדות אחרת]]<br /> <br /> **[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; הספרות הרומנטית והספרות הריאליסטית&lt;/h3&gt;<br /> *[[התנועה והספרות הרומנטית]]<br /> *[[התנועה והספרות הריאלסטית (ריאליזם)]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; סיפור קצר&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפורי עגנון &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[בדמי ימיה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[גבעת החול / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[האדונית והרוכל / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[הרופא וגרושתו / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[המטפחת / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[המלבוש / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[התזמורת / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[מדירה לדירה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[פנים אחרות / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[עגונות / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[עם כניסת היום / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[פרנהיים / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[שבועת אמונים / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[תהילה / ש&quot;י עגנון]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור עברי מהמחצית הראשונה של המאה העשרים &lt;/h4&gt;<br /> *[[שם ויפת בעגלה / אברמוביץ' שלום יעקב]]<br /> *[[פראדל / בארון דבורה]]<br /> *[[שפרה / בארון דבורה]]<br /> *[[סובבתהו בכחש / בורלא יהודה]]<br /> *[[אגדת שלושה וארבעה / ביאליק חיים נחמן]]<br /> *[[מאחורי הגדר / ביאליק חיים נחמן]]<br /> *[[קלונימוס ונעמי / ברדיצ'דבסקי מיכה יוסף]]<br /> *[[המוצא / ברנר יוסף חיים]]<br /> *[[עוולה / ברנר יוסף חיים]]<br /> *[[כרת / ברקוביץ' יצחק דב]]<br /> *[[תלוש / ברקוביץ' יצחק דב]]<br /> *[[סעודה מפסקת / גנסין אורי]]<br /> *[[אדם מישראל / הזז חיים]]<br /> *[[שלולית גנוזה / הזז חיים]]<br /> *[[שמע ישראל / פרץ יצחק לייב]]<br /> *[[הערדל / שופמן גרשום]]<br /> *[[נקמה של תיבת זמרה / שופמן גרשום]]<br /> *[[בת הרב / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[העיוורת / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[בין לבני הכסף / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[בת ישראל / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[הבריחה / שמי יצחק]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור עברי מהמחצית השנייה של המאה העשרים &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[עד שיעבור כל המשמר כולו / איני לאה]]<br /> *[[שמיל / אלוני ניסים]]<br /> *[[להיות אופה / אלוני ניסים]]<br /> *[[ברטה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[המצוד / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[הצפירה / אתגר קרת]]<br /> *[[סיפור אהבה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[עשן / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[קיטי / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[שלושה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[בעיר התחתית / בלס שמעון]]<br /> *[[קולנוע / בן נר יצחק]]<br /> *[[משחקים בחורף / בן נר יצחק]]<br /> *[[הנדל יהודית / סיפור בלי כתובת]]<br /> *[[מסע הערב של יתיר / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[שתיקה הולכת ונמשכת / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[נעימה ששון כותבת שירים / כהנא-כרמון עמליה]]<br /> *[[הינומה / כהנא-כרמון עמליה]]<br /> *[[יד ושם / מגד אהרון]]<br /> *[[אח קטן / מטלון רונית]]<br /> *[[ילדה בקפה / מטלון רונית]]<br /> *[[השבוי / סמילנסקי יזהר]]<br /> *[[דרך הרוח / עוז עמוס]]<br /> *[[נוודים וצפע / עוז עמוס]]<br /> *[[התרנגולת בעלת שלוש הרגליים / קנז יהושע]]<br /> *[[דברים שבטבע האדם / שחר דוד]]<br /> *[[מעשה ברוקח ובגאולת העולם / שחר דוד]]<br /> *[[על הצללים והצלם / שחר דוד]]<br /> *[[מעשה בעץ זית / תמוז בנימין]]<br /> *[[תחרות שחייה / תמוז בנימין]]<br /> *[[חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור קצר מתורגם&lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[מספר ארבע / אידריס יוסוף]]<br /> *[[על חוד התער / אל חכים תאופיק]]<br /> *[[בן הרבי / באבל יצחק]]<br /> *[[מעשה בשובכי / באבל יצחק]]<br /> *[[גימפל תם / בשביס-זינגר יצחק]]<br /> *[[המפתח / בשביס-זינגר יצחק]]<br /> *[[האדרת / גוגול ניקולאי]]<br /> *[[הבז / בוקצ'יו ג'ובאני]]<br /> *[[הסופר במשפחה / דוקטורוב אדגר לורנס]]<br /> *[[הרוצחים / המינגווי ארנסט]]<br /> *[[התלמיד / לוי פרימו]]<br /> *[[איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות / מארקס גבריאל גרסייה]]<br /> *[[העלמה פרל / מופסן גי דה]]<br /> *[[אחרי עשרים שנה / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[בית בעל שם רע / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[הפנסיונר / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[הזבוב / מנספילד קתרין]]<br /> *[[רגע של חסד / נבוקוב ולדימיר]]<br /> *[[יום נפלא לדגי בננה / סלינג'ר ג'רום דוד]]<br /> *[[מר קרסולי שלנו בקונטיקט / סלינג'ר ג'רום דוד]]<br /> *[[השעון והאדם / עזאם סמירה]]<br /> *[[אלאונורה / פו אדגר אלן]]<br /> *[[הבור והמטוטלת / פו אדגר אלן]]<br /> *[[אמבר מובער / פוקנר ויליאם]]<br /> *[[ורד לאמילי / פוקנר ויליאם]]<br /> *[[שיחה עם אבי / פיילי גרייס]]<br /> *[[הגן המפליג למרחקים / פינק אידה]]<br /> *[[המחבוא / פינק אידה]]<br /> *[[ציפורים / פינק אידה]]<br /> *[[יגון / צ'כוב אנטון פבלוביץ']]<br /> *[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב אנטון פבלוביץ']]<br /> *[[גזר הדין / קפקא פרנץ]]<br /> *[[דבר קטן וטוב / קרבר ריימונד]]<br /> *[[נוצות / קרבר ריימונד]]<br /> *[[אהבתי הראשונה / שלום עליכם]]<br /> <br /> ----<br /> *[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br /> *[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br /> *[[שברירים / דבורה בארון]]<br /> *[[המחרוזת / גאי דה מופאסן]] - '''יצא מתוכנית הלימודים'''<br /> *[[הקמצן / מולייר]]<br /> *[[תרמית / דבורה בארון]]<br /> <br /> |}<br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; '''רומן ונובלה'''&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h3&gt; רומן עברי&lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[מישהו לרוץ איתו / דוד גרוסמן]]<br /> *[[מסע דניאל / אורפז יצחק]]<br /> *[[ברקיע החמישי / איתן רחל]]<br /> *[[שורשי אוויר / אלמוג רות]]<br /> *[[תור הפלאות / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[קטרינה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[נוצות / באר חיים]]<br /> *[[חבלים / באר חיים]]<br /> *[[בוקר של שוטים / בן נר יצחק]]<br /> *[[פצעי בגרות / ברטוב חנוך]]<br /> *[[עיר קסומה / בר-יוסף יהושע]]<br /> *[[ספר הדקדוק הפנימי / גרוסמן דוד]]<br /> *[[החמסין האחרון / הנדל יהודית]]<br /> *[[המאהב / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[גירושים מאוחרים / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[מר מאני / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[החי על המת / מגד אהרון]]<br /> *[[פויגלמן / מגד אהרון]]<br /> *[[מסע באב / מגד אהרון]]<br /> *[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br /> *[[חסות / סמי מיכאל]]<br /> *[[סיפור פשוט / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[שירה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[מקדמות / סמילנסקי יזהר]]<br /> *[[קופסה שחורה / עמוס עוז]]<br /> *[[מיכאל שלי / עוז עמוס]]<br /> *[[מנוחה נכונה / עוז עמוס]]<br /> *[[מפריח היונים / עמיר אלי]]<br /> *[[חיי נישואים / פוגל דוד]]<br /> *[[השעון / ק' צטניק]]<br /> *[[התגנבות יחידים / קנז יהושע]]<br /> *[[מחזיר אהבות קודמות / קנז יהושע]]<br /> *[[חימו מלך ירושלים / קניוק יורם]]<br /> *[[אדם בן כלב / קניוק יורם]]<br /> *[[שמות / ראובני אהרון]]<br /> *[[החתונות שלנו / רביניאן דורית]]<br /> *[[זכרון דברים / שבתאי יעקב]]<br /> *[[החיים כמשל / שדה פנחס]]<br /> *[[גיא אוני / שולמית לפיד]]<br /> *[[רביעיית רוזנדורף / שחם נתן]]<br /> *[[רומן רוסי / שלו מאיר]]<br /> *[[כימים אחדים / שלו מאיר]]<br /> *[[הוא הלך בשדות / שמיר משה]]<br /> *[[פרקי אליק / שמיר משה]]<br /> *[[מינוטאור / תמוז בנימין]]<br /> *[[רקוויאם לנעמן / תמוז בנימין]]<br /> *[[הזהו האדם / פרימו לוי]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; רומן מתורגם &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[הזר / אלבר קאמי]]<br /> *[[המשפט / פרנץ קפקא]]<br /> *[[הר אדוני / ארי דה לוקה]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; נובלה עברית &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[גטו / יהושוע סובול]]<br /> *[[פעמונים ורכבות / יהודה עמיחי]]<br /> <br /> &lt;h3&gt; נובלה מתורגמת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> ----<br /> <br /> *[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br /> *[[אבא גוריו / בלזאק]]<br /> *[[המשפט / פרנץ קפקא]]<br /> *[[תרנגול כפרות / אלי עמיר]]<br /> *[[בעל זבוב / וויליאם גולדינג]]<br /> *[[יש ילדים זיג זג / דויד גרוסמן]]<br /> <br /> =====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br /> <br /> *[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br /> *[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br /> *[[מותו של סוכן / ארתור מילר]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> {{תיבה עם כותרת|כותרת=דרמה<br /> |תוכן=<br /> *[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br /> *[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br /> *[[בית בובות / הנריק איבסן]]<br /> *[[מחכים לגודו / סמואל בקט]]<br /> }}<br /> <br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> <br /> | &lt;H2&gt; מסות ומאמרים&lt;/H2&gt;<br /> <br /> <br /> *[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> <br /> | &lt;H2&gt; טכניקות בספרות&lt;/H2&gt;<br /> <br /> <br /> *[[אפיון דמויות בספרות]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> == סיכומים לא מסווגים ==<br /> * [[בת הרב]]<br /> * [[ביבר הזכוכית]]<br /> * [[טרטיף]]<br /> <br /> <br /> === שונות ===<br /> * [[מבחן בספרות]]<br /> ====[[מילון מושגים בספרות]]====<br /> <br /> ===&lt;font color=&quot;red&quot;&gt;חדש! [http://www.sikumuna.co.il/sikumim/safrut.pdf קובץ PDF של כל הסיכומים בספרות]&lt;/font&gt;===<br /> <br /> <br /> __NOEDITSECTION__<br /> __NOTOC__</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23625 2008-05-07T07:36:15Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == האם הבודדה: ==<br /> <br /> 1. '''הטיפול בילדיה:'''<br /> <br /> <br /> <br /> 2. '''קשריה של האם עם סביבתה:'''<br /> <br /> <br /> 3. '''מצבה הנפשי של האם:'''<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == הבנים: ==<br /> <br /> '''אדוארד''' - חיזו<br /> <br /> '''שמעון''' - בטטה<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == מערכת היחסים במשפחה: ==<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> == סוף סגור \ סוף פתוח ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23624 2008-05-07T07:30:15Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> *'''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> *'''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> *'''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23623 2008-05-07T07:29:27Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> זהו '''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> <br /> זהו גם '''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> <br /> זהו גם '''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%96%27%D7%95_%D7%91%D7%98%D7%98%D7%94_/_%D7%A1%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95&diff=23622 2008-05-07T07:28:20Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>'''חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו 1999'''<br /> <br /> סיפור קצר - עברי - מחצית שניה של המאה ה-20<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה מסופר מנקודת מבטו של נער מתבגר המתאר את אורח החיים של משפחתו.<br /> <br /> בני המשפחה הם:<br /> האם - אישה קשת יום המפרנסת את משפחתה על ידי עבודה בנקיון בקופת החולים.<br /> <br /> ושני הבנים:<br /> <br /> אדוארד - &quot;חיז'ו&quot;(גזר) - בן ה-16 - הוא דמות המספר בסיפור.<br /> <br /> שמעון - &quot;בטטה&quot;(תפוח אדמה) - אחיו הצעיר של אדוארד, הוא בן 13, ומכונה בטטה.<br /> <br /> אב המשפחה אינו מוזכר בסיפור, לא קיים אבא, ועם זאת לא קיים שום הסבר להיעדרו.<br /> <br /> הסיפור עוקב אחר המשפחה הקטנה ואחר משבר שקורע את המשפחה<br /> <br /> *לסיפור זה מספר מאפיינים: סיפור משפחתי, סיפור התבגרות, וסיפור ביקורתי.<br /> <br /> * המספר הוא אדוארד -&gt; מספר עד - מספר מזוית הראיה שלו. ( האח הגדול, חיז'ו, גזר)<br /> <br /> אם קראתם אז אתם יודעים גם שלסיפור יש סוף סגור וסוף פתוח בו זמנית<br /> איך זה יכול להיות? זה יכול להיות ככה:<br /> לגבי הקונפליקט, שהוא מצבה של האימא, היא אושפזה פצצות - לגבי הקונפליקט הסוף הוא - סגור<br /> לגבי שני הילדים הצעירים הנותרים לבדם ללא אימא או אבא בחיים - איך הם יסתדרו מה יהיה איתם - לגביהם הסוף הוא - פתוח.<br /> <br /> ולעומק:<br /> <br /> הסיפור חיזו בטטה נוגע בכמה נושאים:<br /> זהו '''סיפור משפחתי-''' מתאר פרק זמן קצר של חיי משפחה קטנה העוברת מחיי שגרה למשבר.<br /> זהו גם '''סיפור התבגרות-''' בסיםור שני בנים מתבגרים שחויים חוויה קשה, הם צריכים ללמוד להסתגל למציאות אחרת, לדעת להתמודד עם גיל ההתבגרות הכולל בתוכו גם שאלות לגבי זהות, קונפליקטים עם ההורה, גיבוש דעות יחד עם התמודדות לא קלה עם מחלתה של האם והישארותם לבדם בבית.<br /> זהו גם '''סיפור ביקורתי-''' קיימת בסיפור ביקורת על החברה הסובבת את המשפחה וגם על הממסד, אלה אינם עושים מספיק לטובת האם החולה ובוודאי לא לטובת ילדיה הנותרים ללא הורה.<br /> <br /> <br /> == הביקורת החברתית בסיפור: ==<br /> <br /> האם ובניה אינם נוטים להתלונן או להביע ביקורת על מצבם. האם היא אישה מסוגרת, מתבודדת מרצון מן הסביבה וכן מלמדת את בניה שעדיף לשמור על שתיקה, כנראה משום שחששה לחשוף את הקשיים והחולשות שלה ושלהם. שתיקת האם היא דרכה לקבל את המציאות כפי שהיא ולנסות להתמודד לבד בחיים, ללא עזרת הזולת.<br /> <br /> השאלה שיכולה להשאל היא: האם דרכה של האם להתמודדות, פוטרת את החברה מאחריות לגורל המשפחה?<br /> אפשר להסיק, כי החברה אינה ממלאת את תפקידה כראוי באחריות לפרטים החלשים הנמצאים בתוכה.<br /> החברה מתגלה באטימותה, אין סיוע למשפחה מעבר לטיפול הפורמאלי. כשהאם אינה מסוגלת עוד להתפרנס ולתפקד כמפרנסת יחידה, היא זוכה לתמיכה מן הביטוח הלאומי, בעת שחלתה היא מקבלת עזרה רפואית ואף מאושפזת בבית חולים.<br /> אבל לפני המשבר, לא מוזכר שהאם או ילדיה מקבלים סעד נפשי, בשארית כוחותיה היא ממשיכה לנהל את הבית בעזרת ילדיה.<br /> לא מוזכרת שום עזרה מהסובבים. התעלמות הסביבה והממסד בעיקר לאחר שהאם אושפזה והבנים נותרים לבדם, יש בה רמז לביקורת. הילדים נותרים באי-וודאות.<br /> ניתן לראות זאת בדבריו של אדוארד: &quot; לא ידעתי אם מישהו יבוא ויציע לנו איך ממשיכים הלאה.&quot;<br /> משפט זה נאמר, כביכול, כבדרך אגב, אבל הוא מבטא את תחושת היתמות של הילדים שנותרו לבד ללא אף גורם שחשב על כך, כי לילדים הללו שנותרו ללא אב או אם, לא תהיה דרך לשלם על האמבולנס. <br /> קיימת תחושת הזנחה ממסדית וחוסר רגישות כלפי מצוקה אמיתית.<br /> <br /> <br /> <br /> == מוטיב העיניים בסיפור ==</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=23621 2008-05-07T06:59:25Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה:&lt;BR&gt; <br /> :::'''שם יצירה / שם יוצר'''<br /> <br /> ===סידור הסיכומים לפי שם:[http://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&amp;redirect=no כאן]===<br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; '''שירה'''&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h3&gt;שירת ימי הביניים&lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[הפשט הזמן / יהודה הלוי]]<br /> *[[יחידה שחרי האל וספיו / יהודה הלוי]]<br /> *[[יפה נוף / יהודה הלוי]]<br /> *[[ישנה בחיק ילדות / יהודה הלוי]]<br /> *[[ליבי במזרח / יהודה הלוי]]<br /> *[[כותנות פסים / משה אבן עזרא]]<br /> **[[אמנון אני חולה / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[מה תפחדי נפשי / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[מליצתי בדאגתי / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[עבי שחקים / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[שחר אבקשך / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[ראה שמש / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[כאבי רב / שלמה אבן גבירול]]<br /> *[[הפשט הזמן / יהודה הלוי]]<br /> *[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br /> *[[התקבצו כי הזמן תמים / שמואל הנגיד]]<br /> *[[קח מצביה דמי עינב באקדחה / שמואל הנגיד]]<br /> *[[מת אב ומת אלול / שמואל הנגיד]]<br /> <br /> *[[אמצעים אומנותיים בשירת ימי הביניים]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; פואמה &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[בין שיני אריות / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[קוצו של יוד / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[צדקיהו בבית הפקודות / גורדון יהודה לייב]]<br /> *[[בעיר ההריגה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הברכה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[המתמיד / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[מתי מדבר / חיים נחמן ביאליק]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירה עברית במאה ה-20 &lt;/h3&gt;<br /> <br /> &lt;h4&gt; חיים נחמן ביאליק &lt;/h4&gt;<br /> *[[אחרי מותי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[איך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[אכן גם זה מוסר אלוהים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[גבעולי אשתקד / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הכניסיני תחת כנפך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[הקיץ גווע / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[ואם ישאל המלאך / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[והיה כי יארכו ימים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[והיה כי תמצאו / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[זריתי לרוח אנחתי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[חוזה לך ברח / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לבדי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לא זכיתי / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[לפני ארון הספרים / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[ציפורת / חיים נחמן ביאליק]]<br /> *[[צנח לו זלזל / חיים נחמן ביאליק]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; משוררים נוספים משירת המאה ה-20 &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[היתה לי ברֵכה / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[עם אלי הנפח (כפרקי נבואה) / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[שיר נס השיר / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[שיר אמי והנחל / גרינברג אורי צבי]]<br /> *[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br /> *[[בובה ממוכנת / דליה רביקוביץ']]<br /> *[[אהבה/דליה רביקוביץ]]<br /> *[[אבי / יהודה עמיחי]]<br /> *[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br /> *[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לא כברוש / יהודה עמיחי]]<br /> *[[תיירים / יהודה עמיחי]]<br /> *[[ראי אנחנו שניים מספרים / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לאם / יהודה עמיחי]]<br /> *[[לתמונת אמא / לאה גולדברג]]<br /> *[[משירי הבן האובד / לאה גולדברג]]<br /> *[[שיר י&quot;ב מתוך אהבתה של תרזה די-מון / לאה גולדברג]]<br /> *[[דו שיח / נתן אלתרמן]]<br /> *[[ירח / נתן אלתרמן]]<br /> *[[עוד חוזר הניגון / נתן אלתרמן]]<br /> *[[עץ הזית / נתן אלתרמן]]<br /> *[[ציפור שניה / נתן זך]]<br /> *[[אני שומע משהו נופל / נתן זך]]<br /> *[[שימו לב לסגול הרועד / נתן זך]]<br /> *[[שיר לאוהבים הנבונים / נתן זך]]<br /> *[[רגע אחד שקט בבקשה / נתן זך]]<br /> *[[כחום היום / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[לא רגעי שנת / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[לביבות / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[נוקטורנו / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[שירים לאילאיל - א' / שאול טשרניחובסקי]] <br /> *[[ראי אדמה / שאול טשרניחובסקי]]<br /> *[[אל ארצי / רחל]]<br /> *[[גורל / רחל]]<br /> *[[גן נעול / רחל]]<br /> *[[ניב / רחל]]<br /> *[[ספר שירי / רחל]]<br /> *[[רק על עצמי / רחל]]<br /> *[[הוידוי גדול / אמנון שמש]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[שמחת הכתיבה / ויסלבה שימבורסקה]]<br /> *[[אנאבל לי / אדגר אלן פו]]<br /> *[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br /> *[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br /> *[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br /> <br /> <br /> &lt;h4&gt; קובץ השירים &quot;קרון חתום&quot; של דן פגיס &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[אירופה, מאחר]]<br /> *[[הוראות לגנבת גבול]]<br /> *[[המסדר]]<br /> *[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br /> *[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br /> *[[עדות]]<br /> *[[עדות אחרת]]<br /> <br /> **[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br /> <br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; הספרות הרומנטית והספרות הריאליסטית&lt;/h3&gt;<br /> *[[התנועה והספרות הרומנטית]]<br /> *[[התנועה והספרות הריאלסטית (ריאליזם)]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; סיפור קצר&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפורי עגנון &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[בדמי ימיה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[גבעת החול / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[האדונית והרוכל / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[הרופא וגרושתו / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[המטפחת / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[המלבוש / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[התזמורת / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[מדירה לדירה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[פנים אחרות / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[עגונות / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[עם כניסת היום / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[פרנהיים / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[שבועת אמונים / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[תהילה / ש&quot;י עגנון]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור עברי מהמחצית הראשונה של המאה העשרים &lt;/h4&gt;<br /> *[[שם ויפת בעגלה / אברמוביץ' שלום יעקב]]<br /> *[[פראדל / בארון דבורה]]<br /> *[[שפרה / בארון דבורה]]<br /> *[[סובבתהו בכחש / בורלא יהודה]]<br /> *[[אגדת שלושה וארבעה / ביאליק חיים נחמן]]<br /> *[[מאחורי הגדר / ביאליק חיים נחמן]]<br /> *[[קלונימוס ונעמי / ברדיצ'דבסקי מיכה יוסף]]<br /> *[[המוצא / ברנר יוסף חיים]]<br /> *[[עוולה / ברנר יוסף חיים]]<br /> *[[כרת / ברקוביץ' יצחק דב]]<br /> *[[תלוש / ברקוביץ' יצחק דב]]<br /> *[[סעודה מפסקת / גנסין אורי]]<br /> *[[אדם מישראל / הזז חיים]]<br /> *[[שלולית גנוזה / הזז חיים]]<br /> *[[שמע ישראל / פרץ יצחק לייב]]<br /> *[[הערדל / שופמן גרשום]]<br /> *[[נקמה של תיבת זמרה / שופמן גרשום]]<br /> *[[בת הרב / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[העיוורת / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[בין לבני הכסף / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[בת ישראל / שטיינברג יעקב]]<br /> *[[הבריחה / שמי יצחק]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור עברי מהמחצית השנייה של המאה העשרים &lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[עד שיעבור כל המשמר כולו / איני לאה]]<br /> *[[שמיל / אלוני ניסים]]<br /> *[[להיות אופה / אלוני ניסים]]<br /> *[[ברטה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[המצוד / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[הצפירה / אתגר קרת]]<br /> *[[סיפור אהבה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[עשן / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[קיטי / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[שלושה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[בעיר התחתית / בלס שמעון]]<br /> *[[קולנוע / בן נר יצחק]]<br /> *[[משחקים בחורף / בן נר יצחק]]<br /> *[[הנדל יהודית / סיפור בלי כתובת]]<br /> *[[מסע הערב של יתיר / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[שתיקה הולכת ונמשכת / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[נעימה ששון כותבת שירים / כהנא-כרמון עמליה]]<br /> *[[הינומה / כהנא-כרמון עמליה]]<br /> *[[יד ושם / מגד אהרון]]<br /> *[[אח קטן / מטלון רונית]]<br /> *[[ילדה בקפה / מטלון רונית]]<br /> *[[השבוי / סמילנסקי יזהר]]<br /> *[[דרך הרוח / עוז עמוס]]<br /> *[[נוודים וצפע / עוז עמוס]]<br /> *[[התרנגולת בעלת שלוש הרגליים / קנז יהושע]]<br /> *[[דברים שבטבע האדם / שחר דוד]]<br /> *[[מעשה ברוקח ובגאולת העולם / שחר דוד]]<br /> *[[על הצללים והצלם / שחר דוד]]<br /> *[[מעשה בעץ זית / תמוז בנימין]]<br /> *[[תחרות שחייה / תמוז בנימין]]<br /> *[[חיז'ו בטטה / סמי ברדוגו]]<br /> <br /> &lt;h4&gt; סיפור קצר מתורגם&lt;/h4&gt;<br /> <br /> *[[מספר ארבע / אידריס יוסוף]]<br /> *[[על חוד התער / אל חכים תאופיק]]<br /> *[[בן הרבי / באבל יצחק]]<br /> *[[מעשה בשובכי / באבל יצחק]]<br /> *[[גימפל תם / בשביס-זינגר יצחק]]<br /> *[[המפתח / בשביס-זינגר יצחק]]<br /> *[[האדרת / גוגול ניקולאי]]<br /> *[[הבז / בוקצ'יו ג'ובאני]]<br /> *[[הסופר במשפחה / דוקטורוב אדגר לורנס]]<br /> *[[הרוצחים / המינגווי ארנסט]]<br /> *[[התלמיד / לוי פרימו]]<br /> *[[איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות / מארקס גבריאל גרסייה]]<br /> *[[העלמה פרל / מופסן גי דה]]<br /> *[[אחרי עשרים שנה / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[בית בעל שם רע / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[הפנסיונר / מחפוז נג'יב]]<br /> *[[הזבוב / מנספילד קתרין]]<br /> *[[רגע של חסד / נבוקוב ולדימיר]]<br /> *[[יום נפלא לדגי בננה / סלינג'ר ג'רום דוד]]<br /> *[[מר קרסולי שלנו בקונטיקט / סלינג'ר ג'רום דוד]]<br /> *[[השעון והאדם / עזאם סמירה]]<br /> *[[אלאונורה / פו אדגר אלן]]<br /> *[[הבור והמטוטלת / פו אדגר אלן]]<br /> *[[אמבר מובער / פוקנר ויליאם]]<br /> *[[ורד לאמילי / פוקנר ויליאם]]<br /> *[[שיחה עם אבי / פיילי גרייס]]<br /> *[[הגן המפליג למרחקים / פינק אידה]]<br /> *[[המחבוא / פינק אידה]]<br /> *[[ציפורים / פינק אידה]]<br /> *[[יגון / צ'כוב אנטון פבלוביץ']]<br /> *[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב אנטון פבלוביץ']]<br /> *[[גזר הדין / קפקא פרנץ]]<br /> *[[דבר קטן וטוב / קרבר ריימונד]]<br /> *[[נוצות / קרבר ריימונד]]<br /> *[[אהבתי הראשונה / שלום עליכם]]<br /> <br /> ----<br /> *[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br /> *[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br /> *[[שברירים / דבורה בארון]]<br /> *[[המחרוזת / גאי דה מופאסן]] - '''יצא מתוכנית הלימודים'''<br /> *[[הקמצן / מולייר]]<br /> *[[תרמית / דבורה בארון]]<br /> <br /> |}<br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> | &lt;H2&gt; '''רומן ונובלה'''&lt;/H2&gt;<br /> <br /> &lt;h3&gt; רומן עברי&lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[מישהו לרוץ איתו / דוד גרוסמן]]<br /> *[[מסע דניאל / אורפז יצחק]]<br /> *[[ברקיע החמישי / איתן רחל]]<br /> *[[שורשי אוויר / אלמוג רות]]<br /> *[[תור הפלאות / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[קטרינה / אפלפלד אהרון]]<br /> *[[נוצות / באר חיים]]<br /> *[[חבלים / באר חיים]]<br /> *[[בוקר של שוטים / בן נר יצחק]]<br /> *[[פצעי בגרות / ברטוב חנוך]]<br /> *[[עיר קסומה / בר-יוסף יהושע]]<br /> *[[ספר הדקדוק הפנימי / גרוסמן דוד]]<br /> *[[החמסין האחרון / הנדל יהודית]]<br /> *[[המאהב / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[גירושים מאוחרים / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[מר מאני / יהושע אברהם ב']]<br /> *[[החי על המת / מגד אהרון]]<br /> *[[פויגלמן / מגד אהרון]]<br /> *[[מסע באב / מגד אהרון]]<br /> *[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br /> *[[חסות / סמי מיכאל]]<br /> *[[סיפור פשוט / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[שירה / ש&quot;י עגנון]]<br /> *[[מקדמות / סמילנסקי יזהר]]<br /> *[[קופסה שחורה / עמוס עוז]]<br /> *[[מיכאל שלי / עוז עמוס]]<br /> *[[מנוחה נכונה / עוז עמוס]]<br /> *[[מפריח היונים / עמיר אלי]]<br /> *[[חיי נישואים / פוגל דוד]]<br /> *[[השעון / ק' צטניק]]<br /> *[[התגנבות יחידים / קנז יהושע]]<br /> *[[מחזיר אהבות קודמות / קנז יהושע]]<br /> *[[חימו מלך ירושלים / קניוק יורם]]<br /> *[[אדם בן כלב / קניוק יורם]]<br /> *[[שמות / ראובני אהרון]]<br /> *[[החתונות שלנו / רביניאן דורית]]<br /> *[[זכרון דברים / שבתאי יעקב]]<br /> *[[החיים כמשל / שדה פנחס]]<br /> *[[גיא אוני / שולמית לפיד]]<br /> *[[רביעיית רוזנדורף / שחם נתן]]<br /> *[[רומן רוסי / שלו מאיר]]<br /> *[[כימים אחדים / שלו מאיר]]<br /> *[[הוא הלך בשדות / שמיר משה]]<br /> *[[פרקי אליק / שמיר משה]]<br /> *[[מינוטאור / תמוז בנימין]]<br /> *[[רקוויאם לנעמן / תמוז בנימין]]<br /> *[[הזהו האדם / פרימו לוי]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; רומן מתורגם &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[הזר / אלבר קאמי]]<br /> *[[המשפט / פרנץ קפקא]]<br /> *[[הר אדוני / ארי דה לוקה]]<br /> ----<br /> <br /> &lt;h3&gt; נובלה עברית &lt;/h3&gt;<br /> <br /> *[[גטו / יהושוע סובול]]<br /> *[[פעמונים ורכבות / יהודה עמיחי]]<br /> <br /> &lt;h3&gt; נובלה מתורגמת &lt;/h3&gt;<br /> <br /> <br /> <br /> ----<br /> <br /> *[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br /> *[[אבא גוריו / בלזאק]]<br /> *[[המשפט / פרנץ קפקא]]<br /> *[[תרנגול כפרות / אלי עמיר]]<br /> *[[בעל זבוב / וויליאם גולדינג]]<br /> *[[יש ילדים זיג זג / דויד גרוסמן]]<br /> <br /> =====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br /> <br /> *[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br /> *[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br /> *[[מותו של סוכן / ארתור מילר]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> {{תיבה עם כותרת|כותרת=דרמה<br /> |תוכן=<br /> *[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br /> *[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br /> *[[בית בובות / הנריק איבסן]]<br /> *[[מחכים לגודו / סמואל בקט]]<br /> }}<br /> <br /> <br /> <br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> <br /> | &lt;H2&gt; מסות ומאמרים&lt;/H2&gt;<br /> <br /> <br /> *[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> &lt;BR&gt;<br /> {| style=&quot;border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:70%;&quot;<br /> |-<br /> <br /> | &lt;H2&gt; טכניקות בספרות&lt;/H2&gt;<br /> <br /> <br /> *[[אפיון דמויות בספרות]]<br /> <br /> <br /> |-<br /> |}<br /> <br /> == סיכומים לא מסווגים ==<br /> * [[בת הרב]]<br /> * [[ביבר הזכוכית]]<br /> * [[טרטיף]]<br /> * [[לא זכיתי באור מן ההפקר]]<br /> <br /> === שונות ===<br /> * [[מבחן בספרות]]<br /> ====[[מילון מושגים בספרות]]====<br /> <br /> ===&lt;font color=&quot;red&quot;&gt;חדש! [http://www.sikumuna.co.il/sikumim/safrut.pdf קובץ PDF של כל הסיכומים בספרות]&lt;/font&gt;===<br /> <br /> <br /> __NOEDITSECTION__<br /> __NOTOC__</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=23620 2008-05-07T06:41:13Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>[[&quot;ציפור שניה&quot; / נתן זך]]</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D_/_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%99&diff=23619 2008-05-07T06:30:14Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>תיירים / יהודה עמיחי<br /> <br /> <br /> בקורי אבלים הם עורכים אצלנו,<br /> <br /> יושבים ביד ושם, מרצינים ליד הכותל המערבי<br /> <br /> וצוחקים מאחורי וילונות כבדים בחדרי מלון,<br /> <br /> מצטלמים עם מתים חשובים בקבר רחל<br /> <br /> ובקבר הרצל ובגבעת התחמושת,<br /> <br /> בוכים על יפי גבורת נערינו<br /> <br /> וחושקים בקשיחות נערותינו<br /> <br /> ותולים את תחתוניהם<br /> <br /> ליבוש מהיר<br /> <br /> באמבטיה כחולה וצוננת.<br /> <br /> <br /> <br /> פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים<br /> <br /> הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך<br /> <br /> ושימשתי להם נקודת ציון. &quot;אתם רואים את האיש הזה עם<br /> <br /> הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מן התקופה הרומית.<br /> <br /> קצת ימינה מראשו&quot;. &quot;אבל הוא זז, הוא זז!&quot; אמרתי בלבי: <br /> <br /> הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: אתם רואים שם את הקשת<br /> <br /> מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה, קצת שמאלה<br /> <br /> ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פֵּרות וירקות לביתו.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> תייר-אדם הבא להסתכל, לראות.<br /> <br /> <br /> התיירים מפגינים הזדהות (אמפטיה) כלפי אתרים חשובים, סמלים בירושלים, אך למעשה הם צוחקים מאחורי ווילונות. מסתתרים.<br /> הצירוף &quot;מתים חשובים&quot; הוא צירוף אירוני, לעג-הם כאילו יצאו ידי חובה, באו רק לראות אבל לא באמת מעניין אותם מה זה. זה מה שבעצם יהודה עמיחי מנסה להראות לנו. הוא מעלה ביקורת כלפי אותם תיירים שמבקרים במקומות האלו, כלפי הצביעות. עמיחי מתאר את התיירים שהם מזדהים, בוכים על מות הלוחמים, ומצד שני הוא מתאר אותם כחושקים בנערות. תולים את התחתונים שלהם- דברים יומיומיים כאלו.<br /> בבית שני ישנו ניגוד בין הנשגב לארצי. נשגב- בכי החיילים, ארצי-תיאורים יומיומיים (תליית התחתונים, הנערות...)<br /> <br /> הדובר אינו רוצה שהתייחסו לירושלים כאל סמל, כעיר היסטורית אלא שיראו בה את חיי היום יום-ההווה, לא רק העבר. חיי היום יום מתוארים בשיר כפירות וירקות כמסמלים את החשוב שבפשטות, איש עם סלים, &quot;האיש זז&quot; מוזכר פעמיים רצוף על מנת להדגיש שמדובר ב&quot;חיים&quot; התנועה מסמלת את החיות שבאדם לעומת המוות שמקביל לאתרים ההיסטורים.<br /> <br /> <br /> ===== מבנה השיר: =====<br /> בשיר זה מבנה השיר משמש כאמצעי אומנותי, הוא משרת את התוכן בשיר הזה.<br /> השיר בנוי משני בתים של שיר (שיר = שפה גבוה, נחשב מכובד,נשגב), לעומת החלק האחרון שהוא כתוב בפרוזה-לשון רגילה, יומיומית, פשוטה.<br /> בדבר זה בולט הניגוד בים הנשגב לארצי.<br /> <br /> הבית הראשון מאופיין כשיר קלאסי עם ניחוח של ליריות עצם הזרימה והחרוזים המובנים<br /> אולם הבית השני כבר מספר סיפור בשפה של יום יום וגם המבנה שלו &quot;מתהפך&quot; למבנה של שיר מודרני,<br /> לרגע הוא נראה כמו שנכתב סיפור (דבר המשרת את המסר שרוצה להעביר המשורר מן השיר)<br /> הבית השני הוא מודרני אפי.<br /> <br /> מבנה השיר גם לעומק מן הבתים עמוס בניגודים<br /> שתי השורות הראשונות משמשות - הגבהה - מאוזכרים בהן דברים טובים שנשמעים רצויים<br /> שורה שלישית - הנמכה - מתוארים כצוחקים מאחורי וילונות בבתי מלון . תיאור בעל אסוציאציה שלילית.<br /> שורות 4 עד 5 - הגבהה - שוב מתוארים התיירים כעושים דברים טובים בעלי אסוציאציות חיוביות.<br /> שורות 7 - 10 - הנמכה - לעומת שהם בוכים על גבורת נערינו הם חושקים בנערותינו - החיילות (&quot;קשיחות&quot;)<br /> וממהרים לתלות תחתוניהם ליבוש שיספיקו לחזור לארצם.<br /> <br /> עמיחי גם משתמש בצבעים ודימויים לקור על מנת לתאר את הקרירות והשליליות שבאופן הביקורים של התיירים<br /> בשורה האחרונה לבית הראשון כתוב &quot;לייבוש מהיר באמבטיה כחולה וצוננת&quot; - כחולה וצוננת הוא אזכור כפול לקרירות.<br /> <br /> בבית השני:<br /> לשון הפרוזה מתארת את האנשים הפשוטים בחי היום יום, הדובר מנסה לשנות את דרך ההסתכלות על ירושלים,זהו מקום שיש בו חיים. ההווה והעתיד לא פחות חשובים מהעבר שאותו העיר מייצגת.<br /> עמדתו של הדובר היא שהגאולה תבוא רק עם התיירים יתייחסו להווה ולעתיד של המקום, לא רק לעבר, ואז הכל יהיה טוב!<br /> <br /> דוגמא לחפירה אפשרית על השיר:<br /> <br /> מהי הטענה או האמירה העולה מהשיר על שני חלקיו, הסבר כיצד היא נבנית באמצעות הניגודים שבשיר.<br /> <br /> השיר &quot;תיירים&quot; מאת יהודה עמיחי פורסם בשנת 1980. זהו שיר מודרני הבנוי מסיפור עלילתי על התיירים המגיעים לטיול בישראל ובאופן ספציפי בירושלים. בשני בתי השיר בונה עמיחי אמירה או טענה כלפי אותם תיירים המגיעים לארץ ולמעשה אינם מכירים באופן אמיתי את תושביה ואת סגנון חייהם.<br /> <br /> מהתמקדות במסר העולה משני בתי השיר ובניגודים הקיימים בו, עולה כי:<br /> <br /> הבית הראשון בנוי בצורת שיר ובו מתוארת התנהגות התיירים באופן כללי ( הם מוצגים בזמן הווה הרגלי).<br /> השיר פותח באמירה אירונית &quot;ביקורי אבלים הם עורכים אצלנו&quot; ובהמשך נאמר באירוניה &quot;מצטלמים עם מתים חשובים&quot;. האירוניה נובעת מכך שהתיירים מגיעים ל&quot;ביקורי חובה באתרי חובה&quot; ואכן מצויים בשיר מספר רב של אתרים ידועים ומשמעותיים להסטוריה הענפה של ישראל: יד ושם, קבל רחל, גבעת התחמושת, וכדומה.<br /> הנימה האירונית בשיר מתחזקת לנוכח המבנה שבחר המשורר: הוא משתמש במשפטי הגבהה ומיד לאחריהם במשפטי הנמכה. לדוגמא: יושבים ביד ושם, מרצינים ליד הכתל המערבי&quot; - הגבהה<br /> מול: &quot;צוחקים מאחורי וילונות כבדיםבחדרי מלון&quot; - הנמכה.<br /> ההנמכה מתבטאת במיוחד במשפטי סוף הבית, שבהם מוזכרים התיירים תולים את תחתוניהם באמבטיה.<br /> כמות רבה של פעלים ברצף יוצרות אשליה של מהירות ואיטנסיביות, ראה שהתיירים אצים-רצים מאתר לאתר, על מנת להספיק לתייר בכל האתרים ההכרחיים, אשליית מהירות מתחזקת לנוכח המשפט המופיע לקראת סיום הבית &quot; ליבוש מהיר&quot;.<br /> <br /> ניכר כי התיירים עוטים על פניהם מסיכה של רצינות, אולם אינם באמת מפנימים את העצב. עובדה זו באה לידי ביטוי<br /> אמצעות הניגודים הקיימים בשיר, כמו: מרצינים למול צוחקים, בוכים על מות הנערים וחושקים בנערות.<br /> התיירים יודעים שצריך להרצין כשצריך או לבכות במקומות בנכונים. כמו גם יודעים להצטלם ליד אותם סמלים של עמנו, עם זאת הם צוחקים וחושקים בנערות.<br /> <br /> התיירים מוצגים כאנשים קרים (אמבטיה כחולה וצוננת) וחסרי רגש (בוכים אך מיד חושקים).<br /> הבית השני בנוי כסיפור מדגים לאותה טענה העולה מן הבית הראשון. האדם החי מנוגד לאתרי הזכרון של אותם &quot;מתים חשובים&quot;. הדובר מתאר את עצמו יושב, אדם שחי בעיר ירושלים, יושב על מדרגות האתר ההיסטורי כשסלים בידיו. הוא חי את ההסטוריה של העם והעיר ואינו צופה בה למרחוק ובמהירות, כפי שעושה קבוצת התיירים. ביקורת זו מתחדדת באמצעות האמירה\טענה של הדובר:<br /> &quot;אתם רואים שם את הקשת מן התקופה הרומית? לא חשוב : קצת שמאלה ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פירות וירקות לביתו.&quot; האדם החי, לטענת הדובר הוא מי שחשוב באמת ולא אתרי הזיכרון המתים.<br /> <br /> לסיכום, הדובר מציג את הניגוד בין המצוי לבין הרצוי, לדעתו. המצוי הוא התמקדות התיירים בעתיקות, אנדרטאות ובאתרי ארכיאולוגיה (שהם חשובים מאוד לכשעצמם, אולם לא רק הם) והרצוי, לטעמו הוא שהתיירים יתמקדו גם באתם החי. התיירי מוצגים בשיר כאנשים צבועים, הם לא שמים לב, לאנשים ומדומים לאנשים קרים, חסרי רגש. השיר מתאר אנשים שאינם מתעניינים באנשים אחרים והמסקנה של הדובר היא שעל האדם להתבונן ולעסוק יותר בחיים, ופחות במתים.<br /> אתרי הזכרון חשובים, אך האדם חשוב יותר.<br /> לדעת הדובר כדי להכיר באמת את העם והארץ אותה מתיירים, יש להכיר גם את התושבים החיים בה, לספוג את התרבות שבמקום, ולא לחלוף במהירות על פני אותם אתרי חובה הקשורים בזיכרון, הסטוריה וארכאולוגיה ולהסתפק בכך.<br /> <br /> <br /> [[קטגוריה:ספרות]]</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%9D_%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%93%D7%A9&diff=23576 2008-05-02T16:47:29Z

<p>Civ: סיכומונה:הסבר איך לפרסם סיכום חדש הועבר לשם &quot;הר אדוני&quot; \ ארי דה לוקה: וואלה לא יודע מה עשיתי ניסיתי להוסיף סיכום אליפות שעשינו ראיתי שאין �</p> <hr /> <div>&lt;nowiki&gt;[[הר אדוני - ארי דה לוקה]]&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> '''תוכן הרומן'''<br /> <br /> בשכונת הדייגים קשת היום בנפולי שנקראת מונטידידיו- בתרגום מאיטלקית=&quot;הר אדוני&quot; גר נער ששמו אינו נמסר לקורא אלא רק נפשו. תוך קיץ אחד עובר הנער התבגרות מואצת והופך מעלם תם ומופנם ל&quot;גבר&quot;,ההתבגרות וסיפור החניכה, חניכה המובאת על ידי שלושה דמויות בחייו של הנער, מהווים חלק ניכר מהרעיון המרכזי של הרומאן. אובדן הנעורים הפתאומי כמעט וההחשפות הכפויה אל עולם המבוגרים כרוכים ביופי ובפיכחון צלול, אבל גם בכאב ובחיבוטים.<br /> ביום הולדתו ה-13 מפסיק הנער את לימודיו ונעשה שוליית נגר. כמתנת יום הולדת, אך כמעין פיצוי על כניסתו בטרם עת לעולם הפרוליטריון נותן לו אביו עדין-המזג בומרנג,חפץ שישמש סמל מרכזי בעל חשיבות ברומאן. מרגע זה ועד סופו הדרמטי של הספור הנער יהיה עסוק באימוני הטלתו הפיקטיבית של הבומראנג. הנער אינו מניח לבומרנג, המתפקד בין היתר כסמל פאלי לעוף אל השמיים). אימוני הבומרנג היומיומיים מתבצעים על גג הכבסים הכי גבוה בשכונת הר אדוני ויחד עם העבודה בנגרייה של דון אריקו(הפורש על הנער את חסותו האבהית) הם מפתחים את שריריו של הנער. השרירים מעירים את תשומת לבה של שכנתו .מריה, אף היא בת 13, והיא מתחילה לחפש את קרבתו נכון יותר להיצמד אל קרבתו).<br /> בסיטואציה הזו, כל אחד מגלה את עצמו על גג ואחר כך מתקן זה את נשמתו של זה.<br /> <br /> התקופה- 15 שנה אחרי מלחמת העולם . קיים מתח בין המעמדות החברתיים על אף שרק המעמד הנמוך לוקח חלק בספור. המתח הבין מעמדי מעסיק את דה-לוקה גם מחו8ץ לספריו. הוא נולד אמנם למשפחה בורגנית מונרכיסטית, שייעדה אותו להיות דיפלומט, אך בתום לימודיו הצטרף לתנועת שמאל רדיקלית ששאפה למגר את הפשיזם, את האימפריאליזם ואת הפערים החברתיים. דה לוקה מימש את הזדהותו עם מעמד הפועלים. הוא עבד במפעלי פיאט בטורינו היה נהג משאית ועד שנות ה-80 עבד בבניין.<br /> כמו כן הנער מספר גם מדוע לא אהב ללכת לבית הספר, ומדגיש פרטים המעידים על בעיות קשות במעמד החברתי הנובעות מפערים גדולים. הנער מספר איך הילדים המבוססים ממשיכים ללמוד שנים נוספות בעוד ילדים כמוהו &quot;דלפונים&quot; עוזבים בגיל מוקדם והולכים לעבוד. <br /> מציין המספר גם איך בארוחה בבית הספר הילדים המבוססים הולכים לאכול בנפרד והילדים הדלפונים רשומים ללחם עם ריבת חרובים מהשרת.<br /> <br /> <br /> הר אדוני מאוכלס בדמויות פשוטות אך מלאות חכמת חיים ואנושיות, וגם במוטיבים יהודיים. ניכר בספר זה שהמחבר דה לוקה לימד את עצמו עברית ויידיש ואף תרגם לאיטלקית חלקים מהתנ&quot;ך.<br /> נראה, שיהודיות, חוכמה, אנושיות ומוסריות הם מושגים חופפים אצל דה לוקה, משום שכולם מתגלמים בדמותו של רב דניאל, פליט יהודי גיבן ירוק עין ואדום שער,תכונות גוף שזיכו אותו בנפולי בכינוי צנונית(דון רפניילו). הוא הגיע לנפולי בטעות:אחרי המלחמה רצה להגיע לירושלים אך כשהרכבת עצרה לרגע בשכונת הר אדוני הוא הביט בעלובי הקיום שבה ובהמוני הילדים היחפים, היפים והזריזים, והרגיש מיד בביתו כמו בעיירה שלו שהושמדה. רב דניאל התמקם בהר אדוני והפך בה לסנדלר פלאי, המבריא את נעליהם החבולות של בני המקום. את מלאכתו הוא מספר לנער, למד היישר מרבי יוחנן הסנדלר, שנגלה לו בחלום ולימדו על תיקון נעליים. 'צנונית' מאמין שיום אחד עתיד זוג כנפיים לבקוע מן הגיבנת שלו, ובעזרתן הוא יעוף לירושלים &quot;העיר היחידה בעולם שבה המוות מתבייש שהוא קיים&quot;.<br /> הרב דניאל משמש לנער כאב רוחני (אביו נמצא ליד מיטת האם החולה) מזרים לטקסט תובנות כמו &quot;מרוב שאנו מתעקשים, אלוהים חייב להיות קיים&quot;. במקביל מתהדקת גם הברית של הנער עם מריה. עד כדי כך , שעם מות האם היא תופסת את החלל הריק וממלאת בו את נוכחותה הנשית-בישול חביתות מקרוני, ונקיונות. מדובר אמנם בנערה שהיא רק בת 13, אבל כזו שהכירה כבר את הגועל של החיים-זהו בעיקר בעל הבית של הבניין, שניצל את גופה של מריה תמורת אי תשלום שכר הדירה של הוריה, בידיעתם ובעידודם! הנער, שמריה הופכת לבת זוגו יודע על הסידור הזה ומרגיש כיצד תופח בו, במקביל לתפיחת שריריו, גם &quot;הרוע&quot; הטמון בגבריות.<br /> שלוש העלילות המשתלבות זו בזו- של רב דניאל המיוסר המתגעגע על עברו בעיירה ועל עתידו בירושלים(&quot;געגועים הם נוכחות&quot; הוא מלמד את הנער) של בעל הבית המתועב הלהוט אחרי ילדה בת 13, ושל הנער ההולך ומתחשל מתאחדות לכדי סצנת סיום עוצמתית שבה הנער מגלה את הצד האלים של ההתבגרות או כלשונו: &quot;כדי לחיות אין מנוס ממהלומות&quot;<br /> <br /> <br /> '''שם הרומן''' <br /> <br /> השם טעון ומורכב. למעשה, הוא מתייחס למקום של קדושה . הר אדוני נמצא בירושלים. בספר תהילים כ&quot;ד כתוב: &quot;מי יעלה להר אדוני: ברי לבב ונקיי כפיים?<br /> הר אדוני שבירושלים קדוש הן ליהדות והן לנצרות. ברי הלבב ונקיי הכפיים הם אלה שישו שאף לגאול בברית החדשה. ואילו בספר תהילים הם מגלמים את דמות הצדיק.<br /> בדרשה על ההר ישו מדבר על בני העניים, ברי הלבב ונקיי הכפיים שמהם תבוא הגאולה.<br /> הר אדוני הוא גם שם הרובע בנפולי בו מתרחשת העלילה. נראה, כאילו דה לוקה שותל את &quot;דמות&quot; הצדיק או הצדיקים על רקע המקום הזה בשנות ה-60.<br /> הצדיק בספר הוא דון רפניילו או רב דניאל. למה דניאל? כי הוא צדיק כמו איוב, שעומד בכל המבחנים שאלוהים מעמיד אותו: הן מבחן השואה וההישרדות בה והן המבחן האנושי של מי ששורד את הזוועות ובחר להתנהל בחוסר כל תוך נתינה אין סופית למי שאין לו תיקון על ידי תיקון נעליים.\הר אדוני הוא מקום עלייה לרגל –מקום אליו עלו היהודים במעין טקס חניכה דתי 3 פעמים בשנה. אבל במקום לעסוק במקום דתי מיסטי דה לוקה מנמיך את ההילה הזאת אל מצי אות של רובע עני, צפוף ורועש. מקום בו אנשים חיים חיים פשוטים של בעלי מלאכה ודייגים.<br /> הר אדוני מועתק אל גגו של הבניין בו גרים הילדים. על גג זה מתאמן המספר בזריקת הבומרנג ושם הוא גם יוצר את הקשר האינטימי שלו עם מריה. בסופו של הרומן- זה המקום ממנו מועף הבומרנג והמקום ממנו בוחר דון רפניילו לעוף אל ירושלים במישור הפנטסטי או להתאבד במישור הריאליסט ולהגאל מייסוריו ע' 141 וכך זוכים הנער ודון רפניילו לשחרר עצמם מהעולם הזה והנער יוצא לבגרות ולעצמאות..<br /> הר אדוני אם כך מקבל ברומן משמעות מטאפיזית: זהו, למעשה, המקום של הלב הרגש והחמלה של אלה שהם אכן ברי לבב ונקיי כפיים.<br /> לפי הרומן שתי הדתות גם הנוצרית וגם היהודית קשורות ומחזקות את רעיון נקי הכפיים הזכאי לעלות להר אדוני כך גם משמשות בהתאמה כל הדמויות החונכות את הנער, נוצרים ויהודים כאחד.<br /> ואולי רוצה המחבר לומר בהרמוניה זו שבין הדתות, כי רק כך תתאפשר ביאת המשיח ותיקון העולם.<br /> אחד המסרים העמוקים בספר הוא הנסיון להראות את השילוב הקיים בים העבר והעתיד , בין היהדות והנצרות, בין הגשמי והרוני, בין סיום והתחלה.<br /> למרות הכל אי אפשר לשכוח שהעיר מונטידידיו היא רק החיקוי של הר אדוני, חיקוי המנסה לדמות את העיר הענייה לירושלים עיר הקודש:&quot;הר אדוני, כן אבל בנפולי. נכון שאנחנו יודעים לשחזר טיפ טופ רהיטים שעונים אבל ההר נמצא רק בירושלים ע' 65. וככה יש רק שחיים איזו ציניות, איזו ביקורת כמה כואב.<br /> בקורת על התרבות האנושית, האמונה והדתות השונות שצביעותן זועקת.<br /> <br /> <br /> '''תהליך החניכה ברומן'''<br /> <br /> הגיבור ננטש מהוריו הביולוגיים לא מרצונם אלא כתוצאה מקשיי חייהם. האב עובד קשה בנמל ואין לו זמן לגדל את בנו. האם חולה מתאשפזת ומתה. הגיבור יוצא לעבוד בגיל 13.<br /> הנער נותר לבד ומוצא לעצמו הורים תחליפיים:מאסט אריקו הנגר אצלו הוא לומד את המקצוע. הוא החונך המעשי שלו, אדם פשוט ומעשי והא מחנך את הנער להתייחס אל העבודה בכבוד.<br /> החונך השני הוא דון רפניילו או רב דניאל(כפי שנקרא בעיירה במזרח אירופה ) ממנה הגיע.<br /> בניגוד למאסט אריקו, הוא אינו נפוליטני. הוא ניצול שואה שרצה להגיע לירושלים ונתקע בנפולי. הוא יהודי שעבר את השואה. דמותו מתוארת בדרך מיוחדת: הוא למד סנדלרות מיוחנן הסנדלר בחלום. הוא מתואר כמו צדיק. עושה נעליים לאנשי נפולי.<br /> ע' 17 כיצד הנער רואה אותו-דמות מיוחדת על זמנית.<br /> מרפניילו לומד הנער גם דברים מהתרבות היהודית, גם על שאיפות להגשמת חלום כי בתוך הגיבנת שלו מצויות כנפיים איתן יעוף לירושלים. דון צנונית מאמין כי העובדה ששרד את תקופת השואה פירושה כי עשה תיקון והוא ראוי להגיע לירושלים-הוא טהר עצמו.<br /> <br /> (התיקון-מוטיב מרכזי בספור. רפניילו מתקין נעליים. גם מאסט אריקו מתקן רהיטים ומריה מתקנת את חייה)<br /> <br /> המספר ביצירה עובר תהליך חניכה התבגרות , אך אין הוא מתבגר אופייני היות שהקונפליקטים והמרידות אינן קיימות בעוצמה המאפיינת את המתבגר.<br /> תקופת ההתבגרות באופן כללי היא תקופה סוערת, תקופה המאפשרת מגוון של התנסויות ושל חוויות כשהמשימה המרכזית היא גיבוש הזהות.<br /> במהלך התקופה נוהג המתבגר בדרך לא עקבית. המספר אינו נוהג בדרך אל עקבית-אוהב ושונא את הוריו, מתבייש באביו ומצד שני משתוקק לשוחח אתו. הוא מעריך את הוריו נהנה מהקרבה לאביו ואינו מתבייש בו. המספר מתנהג בצורה בוגרת, אינו מורד במוסכמות, אינו מנסה להתנתק ממשפחותו אלא מנותק בעל כרחו ומבין זאת. רגשותיו מופנים להתאהבות במריה והוא עושה זאת בצורה תמימה עדינה והדרגתית.<br /> חוסר הניסיון המיני שלו והתהיות שלו במהלך היצירה מבטאות את הקונפליקטים בהם הוא מצוי אך עוצמתו מאד נמוכה.<br /> בתקופה זו &quot;זה הגיל של הגדילה, הבשלה מינית ואכן המספר נחשף למיניותו בעזרת מריה&quot;.&quot;לגדול פרושו לתפוס את מקום ההורה&quot; ומכאן הקושי העצום של המתבגרים.<br /> המספר עונה על נורמה זו, אינו מסלק את הוריו, אלא נאלץ לתפוס את מקומם בשל מחלת האם ולאחר מותה אף מטפל באביו. ההתבגרות נעשית בריצה.<br /> המספר ביצירה עובר תהליך חניכה והתבגרות, אך אינו ממתבגר אופייני היות שהקונפליקטים והמרידות אינן קיימות בעוצמה המאפיינת את המתבגר.<br /> <br /> '''ההורים'''<br /> <br /> אביו התעקש שימשיך ללמוד עד כתה ה' כאשר שאר הילדים נוהגים לסיים כבר בכתה ג'. הוא מסיים לימודיו בגיל 13 –גיל שעל פי היהדות נער יהודי אמור להתחיל למלא מצוות.<br /> ככל המתבגרים גם הוא נדרש להיות עצמאי אך כפי שהוא מגדיר זאת &quot;מתבגר בריצה&quot;. כלומר הוא נאלץ להתמודד עם הרבה מדי בבית אחת ללא אפשרות לחקור לחוות ולמצות את הדברים. הוא אינו יכול להשען על הוריו ומוצא עצמו פעמים רבות בודד.<br /> הוא מעריך ומוקיר את הוריו. זכורים לו הימים היפים שחוו יחדיו ואין ספק שהוא מתגעגע לימים אלה, אבל גם כאשר הוא נזכר בערגה באותם ימים נדמה כי הקשר העבות בין הוריו כבר אז היה משהו שחצץ בינו לבינם ויש תחושה לשמרות האהבה שהוא רוחש להם קיים גם כעס על הברית שכרתו כזוג-ברית שהותירה אות בחוץ. המספר נאלץ להתמודד עם המציאות הקשה של חייו, ללא תמיכת הדמויות המשמעותיות לו. הוריו &quot;נטשו&quot; אותו שלא מרצונם אלא כתוצאה הנסיבות הקשות של חייהם: האב עובד קשה כסבל ואין לו פנאי לבנו ואחר מטפל באם החולה. כשהאם נלקחת לבית החולים אחרי שקודם בלתה זמנה בשינה ובמנוחה ניתן לראות את ההשפעה על המספר שזקוק מאד לאימו&quot;. הבית שותק, קופא אני לא יודע להיות בו&quot; ע' 45. כשהאם מתאשפזת יש נתק בינו לבין אביו ע' 56&quot;אמא לא חוזרת אבא מסתובב ביית אילם, לא נכנס לראות אם אני בחדר, אם אני ישן. התנתקנו&quot;. האם כבר לא נמצאת שם לנחם את בנה לפני השינה והוא נאלץ &quot;לשלוח את עצמו לישון. הבדידות שלו זועקת ואביו אינו מסוגל לתמוך בו ולהיות שם בשבילו.<br /> נראה, כי הוריו מחויבים זה לזו בקשר חזק מאד ואפילו ילדם אינו יכול להיכנס ביניהם-להיות שותף לקשר זה להיות חלק מהם&quot;. השנה לא יהיה חג מולד&quot; מבשר האב לבנו. האב מחוייב לאשתו החולה ולא מסוגל לעשות דבר מלבד להיות איתה ולטפל בה.<br /> המספר מציין ביחס להוריו בעמ' 105&quot; הברית שלו איתה מתהדקת ואני בחוץ&quot; ובתגובה מהדק את הקשר- הברית שהוא כרת עם מריה.<br /> ע' 76 &quot;המחלה הזאת היא עניין שלהם , תפקידי לדאוג לבית ולחכות ואני מחכה. לאב קשה בעצמו להתמודד עם מחלת האם ויותר מאוחר עם אובדנה ואינו מסוגל לתמוך בבנו ולעזור לו לעבור את התקופה הקשה שהוא חווה-האב מתקשה להתמודד עם מותה של אשתו האהובה ואינו מסוגל להיות קשוב לבנו שחווה סערות רגשיות וטלטלות עזות על כך הן בשל מות האם והן בשל הגיל הכל כך רגיש שבו הוא נמצא. מכאן שאינו יודע כלל מה עובר על בנו ואינו שותף לחוויות של האהבה הראשונה והמין הראשון שהוא חווה, כמו את שאר הדברים שהוא מגלה על העולם &quot;רק היא חשובה לי..&quot; אומר האב וכמו מנתק את בנו ממנו ושולחו לחופשי מוקדם מדיי ומהר מדיי.<br /> קשה להגדיר את הוריו של המספר כתורמים לגיבוש זהותו שכן לא היו שם עבורו, לא תמכו בו ולא כיוונו אותו. תרומתם &quot;דווקא מתבטאת בעובדה שלא היו. מצב זה הביא לכך שנאלץ להתמודד עם החים החדשים במלוא העוצמה-לטוב ולרע, תוך חיפוש אחר מקורות מידע, תמיכה ואהבה אחרים.<br /> לגבי גיל ההתבגרות באופן כללי-המתבגר עדיין לא לגמרי בשל ובכל זאת נחשף לעולם-לטוב ולרע. כאשר החברה משחררת את המתבגר מוקדם מדיי נוצרת בגרות מאכזבת אך מצד שני אחיזה בו לא תאפשר לו לחוות את התהליך ולהשלימו במלואו, מכאן שהחברה צריכה ללוות את המתבגר ולתמוך בו כדי שתקופת גיל ההתבגרות תהווה קרש קפיצה לחייו הבוגרים.<br /> המספר מרבית הזמן מנותק מהוריו ולכן הוא מוצא דמויות אחרות (או חפצים) שמהם הוא שואב כוחות, לומד ומשכיל, באמצעותן הוא מרגיש חלק מהחברה שסובבת אותו ואולי, אפשר לומר בזכותן מצליח לשרוד.<br /> מאסט אריקו –הבוס שלו-אצלו הוא לומד את מקצוע הנגרות, הוא אדם מעשי ופשוט ועוזר למספר לראות את הדברים כפי שהם ללא כחל וסרק.<br /> דון רפניילו- רב דניאל, יהודי היצול שואה שהגיע לנפולי בדרכו לארץ הקודש-הוא סנדלר בחסד-איתו מנהל המספר שיחות מעמיקות על משמעות החיים, על בני אדם שונים ועל העולם.<br /> הבומרנג- חפץ בעל משמעות רבה בתהליך ההתמודדות שלו עם הארועים השונים סביבו. הבומרנג מעניק לו כוח, בטחון, אמונה, אומץ ומעצב את דימויו העצמי מבחינה נפשית ופיזית-זוהי המתנה היפה ביותר שאביו נתן לו.היא מלאה את מקומו וכיפרה על העבודה שהיה חסר כל כך בחיי בנו- אולי למעשה זוהי תרומתו החיובית של האב להתבגרות של בנו.<br /> <br /> '''הקשר עם מריה'''<br /> <br /> מריה היא בת גילו של המספר. היא עברה כבר דברים בחייה: היא מוכרת לבעל הבית את גופה, במקום דמי השכירות של הוריה. הקשר בינה לבין המספר-קשר של אהבה ראשונה תמימה.(יש לה קשר לנצרות-מזכירה את אימו של ישו).<br /> היא משמשת בספור אשה-נערה חונכת לנער בעניני אהבה וקשרי מין- מלמדת אותו מתוך נסיונה. יחד עם זאת משמשת לו כתחליף לאם. היא נכנסת לביתו כשהאם חולה ואחר כך מתה. היא מנקה ומבשלת ומטפלת גם באביו.<br /> הנער משמש לה כאובייקט מתקן ומטהר את חייה שלה. איתו היא חווה אהבת נעורים, איתו היא חוזרת להיות נערה.<br /> לסיכום, נוסף להוריו אשר באהבתם המושלמת מתגאה הנער, הוא מוצא לו שלושה חונכים וכל אחד מהם נותן לו משהו המעצב את חייו ומביאו אל הבגרות השלמה.<br /> מאסט אריקו מלמדו מקצוע, את היכולת להתפרנס, את הקשר אל החיים הארציים,המעשיים.<br /> דון רפניילו היהודי-מעשיר את עולמו הנפשי –מלמדו להאמין בחלום ולהגשים את החלום.<br /> מריה-את חיי האהבה, הקר הזוגי, ההכרה בעצמו כאישיות עצמאית ובוגרת.<br /> כל שלושת החונכים קשורים למסורות האמונה היהודית-נוצרית. הספור מתרחש בהר אדוני-מקום קדוש. כל החונכים קשורים למסורות דתיות יהודיות ונוצריות. יש בספור מעין רצון ליצור מסגרת המקשרת בין שתי הדתות האחיות אשר מאצילות על הנער ויוצרות אצלו את השלמות הרוחנית, הרמוניה ואיזון בין כל הכוחות המשפיעים על הנער.<br /> בסוף הספור כמגיע לבגרות יהיה מוכן לחיים.<br /> <br /> <br /> '''הסיום''''''הסיום''''''הסיום'''ברוך שפטרנו מקריאתו של זה<br /> <br /> הסיום הוא בסימן של פריצה מעולם הילדות.<br /> בסיום היצירה מסיימים מריה, המספר ואביו את ארוחת ערב ראש השנה. המספר ומריה מארגנים את הבית לאחר הארוחה ומביטים החוצה. שם מתחילות חגיגות השנה החדשה(יריות, זיקוקי די נור). קצת לפני חצות המספר ומריה עולים על הגג, כדי שהמספר יוכל להעיף את הבומרנג שלו. המספר מתכנן את פרטי הטלת הבומרנג 0לאן יכוון אותו, באיזה יד ישליך אותו) ולבסוף מטיל אותו בעוצמה רבה. רפנילו משליך כנראה את עצמו מהגג לכיוון הבומרנג. מריה, כנראה, באותו זמן מותקפת על ידי בעל הבית וצועקת לעזרה. המספר נחלץ לעזרתה ומשליך את בעל הבית מעבר למעקה. המספר ומריה מחבקים זה את זו. המספר משחרר מגרונו צעקה עזה.<br /> בסיום היצירה המספר חווה מס' פרידות:<br /> 1. מרפניילו אשר מחליט &quot;לעוף&quot; להר אדוני האמיתי, לארץ ישראל במישור הפנטסטי אל מותו במישור הריאלי.<br /> <br /> 2. נפרד מהבומרנג שלו אשר עליו התאמן במשך תקופה ארוכה. ייעודו הראשוני של הבומרנג אשר אמור לחיזור אל המשליך אינו מתממש למרות שהוא מודע לו:&quot;אבא מסביר שמעיפים אותו רחוק והוא חוזר בחזרה עמ' 8.<br /> ייתכן שזוהי הספקנות המאופקת של המספר אשר התנסה באכזבות ובפרידות(מות אמו למשל) די והותר על מנת לדעת שהעוזבים אינם חוזרים. והרי הבומרנג מתואר לכל אורך היצירה באמצעות האנשה כ&quot;חבר&quot; של המספר.<br /> <br /> 3. באותה סיטואציה מגיע בעל הבית ולפי תאור ההתרחשות נראה כי המספר נפטר ממנו אחת ולתמיד. כך הוא משחרר את מריה , נוקם את נקמתה ומבסס את הקשר עמה.<br /> הם נותרים מחובקים אחרי ה&quot;תעופה&quot; של הסנדלר בעל הבית והבומרנג.<br /> <br /> 4. בשחרור הבומרנג הוא נפרד מעולם הילדות.העימות עם בעל הבית ממחיש את האחריות שהוא מוכן לקחת על עצמו, כדי להגן על אהובתו.<br /> בנוסף, הצעקה שמשחרר המספר מגרונו בסיום היצירה, צעקה עזה ומטהרת, ממחישה את העובדה שהוא עתה אדם אחר, אדם בוגר יותר, שמוכן לנקוט עמדה ולעשות מעשה בעבור דברים שחשובים לו.<br /> גם החיבוק של מריה והמספר הוא חיבור שונה. זהו חיבוק הדדי, שמסמל מערכת יחסים רצינית ובוגרת מזו שהיתה ביניהם עד כה. עד כה מריה הובילה את מערכת היחסים והמספר פשוט נשאב לתוכה.<br /> כעת מערכת היחסים הדדית ודו צדדית. ולבסוף, קפיצתו של רפניילו שליווה את המספר בפרק החיים שהוא מתעד בספרו, מסיימת אף היא את תקופת הילדות. עכשו המספר נמצא לבד ברשות עצמו.<br /> <br /> הנובלה לא מסתיימת בנימה אופטימית. עם זאת, העובדה שזוהי שנה חדשה הנפתחת בפרידה מהצל שהעיב על הקשר שלו עם מריה, פותחת אולי פתח לכוחות חדשים כוחותיהם של הזוגיות , הנאמנות האבירות והאהבה.<br /> <br /> '''המוטיבים ביצירה'''<br /> <br /> '''התיקון'''<br /> ביצירה מספר &quot;תיקונים&quot; במישור האנושי.<br /> על פי הבעש&quot;ט והחסידות-התיקון בחסידות נוגע לא לעבודת השם אלא גם לליכוד החברתי. ניתן לתקן את ההבנה של המוני העם באמצעות תמימות וקרוב לעולם החסידות.<br /> התיקון למצבו של האדם יתרחש על פי הבעש&quot;ט בעזרת התענינות במצבו המשפחתי הכלכלי והתייחסות למצבו האישי והחברתי. כל ההיבטים של התיקון מוצאות הד ביצירה. היצירה עוסקת בפשוטי העם הרגישים והתמימים.<br /> גבור הספור-שסיים לימודיו בגיל 13 עובר לעולם העבודה. הוא לא מוותר לחלוטין על עולם הלמידה-ומקבל בתמורה ל&quot;נגיעה&quot; גליל נייר שישמש אותו לכתיבת הספר. אפשר לראות בכך תיקון כי אינו מנותק לחלוטין מעולם הרוח. הכתיבה מאפשרת לו להעמיק דעת. הוא מתעניין באנשים סביבו ולא חש לעג או דחייה מצד אנשים אחרים.<br /> מריה- דמות נוספת שעוברת תיקון אבל היא עושה זאת בעזרת גיבור הספר, שמקנה לה תחושה של כבוד, מקרב אותה, מתעניין במצבה, מעניק לה תחושת חשיבות.<br /> דון רפניילו-עוסק בעבודת הקודש, משתלב מבחינה חברתית, מצטט כל הזמן דברי חוכמה ומשלב את התחום הרוחני והמעשי.<br /> המספר עובר תיקון פנימי אמיתי. הוא קשוב לעצמו דמויות הוריו נמוגות, הוא מתאים עצמו לסביבה אך באופן מאוזן מבלי לווותר על צרכיו ורצונותיו.<br /> תחושה דומה קיימת לגבי דמותו של דון רפניילו, שעובד סובל לא מאשים את האחרים ומרגיש בתהליך של תיקון כלפי עצמו וכלפי האחרים.<br /> התיקון עובר גם על הקורא.<br /> מוטיב האוכל- הספר נפתח בהצהרה:&quot;היממה היא טעימה אחת&quot; והאוכל ממלא תפקיד בטעימה הזאת.<br /> הגבור &quot;רשום לעוני&quot; הגדרה המזכה אותו בלחם עם ריבת חבושים.<br /> מצב המשפחה קשה. למרות העבודה אין להם כסף. כל השכנים חיים בעוני-דבר שמביא למקרה המזעזע של מכירת מריה לבעל הבית.<br /> כשמריה מתנתקת מהזקן, הוא מביא לביתה עוגיות. הם אוכלים את העוגיות, שמופיעות שוב כאשר המספר והיא חוגגים את חג המולד.<br /> תהליך ההתבגרות של המספר מלווה בגדילה את התאבון שלו.<br /> מוטיב הדם<br /> אמו מזהה את המולדת עם האוכל והיא חברת את האוכל והיין לדם. האנשים מחברים את הדם לכל דבר בנפולי, אפילו אוכלים אותו מבודל. גם הרוטב של יום ראשון דומה לדם, סמיך וכהה.<br /> רוב הספור המספר אוכל לחם או את הרך של הלחם ודגי אנשובי. הדם הלחם והדגים כולם סימנים נוצריים שמאפיינים את ישו.<br /> כשהמספר נמצא בעבודה רוב השיחות שלו עם דון רפניילו ועם מאסט אריקו מתבצעות בארוחת הצהריים ויש לאורך הספור יותר מפעם אחת פירוט של האוכל שאוכלים אלה שכמעט אין להם אוכל.<br /> האוכל משמש כמנחם. לחם רך טבול ברוטב רק מנחם משביע ולא מתוחכם. המספר מעדיף את האוכל הזה על גבינת המוצרלה שמציע לו אריקו.<br /> המספר גם משתמש בדימויים ובמטפורות מעולם המזון-למשל היה האוויר מטוגן גופרית או באר בוץ מתבשלת.<br /> הכנפיים של רפניילו מתבקעות כמו ביצה בלי דם,ומריה שוללת את הקדושה של המספר ואומרת: אתה גורם לי לחשוב על סרחון של דג ואני לא סובלת דגים.<br /> גם בסוף הספור מופיע האוכל והפעם כמוטיב מנחם. הם אוכלים את הפיצה יחד עם אביו של המספר.<br /> <br /> '''מוטיב העיניים והדמעות'''<br /> המוטיב נפרש על פני כל הספר ומוביל לתודעת הגיבור באשר לעצמו ובאשר לדמויות הסובבות אותו.<br /> העיניים הן פתח לנשמה. האחת רואה פרטים, רגישה. עין המבטאת נפשו של אומן.<br /> השניה-עין חזקה-העין שעוזרת לשרוד ולהתבגר.<br /> <br /> ניתן למצוא התפתחות לאורך היצירה סביב המודעות של המספר אודות עצמו ואודות הסביבה. נפשו הרגישה מבחינה על העת בדמעות הגברים בספור. הגברים בספור הם החוליות החלשות ואילו מריה היא הדמות הדומיננטית ביצירה שיודעת להסב לכל הגברים את הרוגע שהם מייחלים לו. יחד עם זאת, מבחין המספר שיש התרחשויות שהן שורש הרע בעולם והוא עצמו עשוי ללקות בהן. התגובה האלימה כלפי מריה מתבררת כתגובה שהגבור מזהה בעצמו. הוא מסוגל לזהות את הרגשות המובילים לאובדן ההרס, כך שיחד להתעצמותו הגופנית הולך ומתפתח בו יצר &quot;מלחמת&quot; הגבריות שמתפתחת אצלו לצד התפתחות הנפש הן כוחות מנוגדים שבסופו של דבר גורמים למספר תחושה לא נעימה. ההתבגרות מובילה לגילוי הרוע בעולם. הדמעות וזווית הראייה שמתלוות לגילוי היא תמיד היתה שם. העין הטובה והעין הכהה. זה יצר הרע ויצר הטוב, שניהם קיימים בנו. זה הכל שאלה של זווית ראייה מה אנחנו רוצים להזחיר ומה אנחנו רוצים להבליט.<br /> תפקיד הדמעות לטהר- לאפשר חזיון נקי וטהור. השאלות התמימות כיצד העיוורים יראו את הצחות של השלג מעמידה את הטוב עם הצבע הלבן. העולם המכוסה בשלג טהור כמו העין הטובה.<br /> הכל נמצא בעניים הללו של המספר. הוא מבחין בהתפתחות שלו בזולת ומעיר בזוויות האפשריות והבלתי אפשרות של החיים.<br /> המבט והעיניים<br /> הוא עוצם את העין הטובה ומשאיר את החלשה פקוחה. זוהי העין הכהה יותר ואז: השמיים נעשים כהים סמיכים וקרובים. העין החלשה רואה את השמיים טוב יותר מהעין הטובה, שהיא שימושית לרחוב, להביט ישר בפרצוף, לעשות את העבודה בבית המלאכה. זוהי העין הנפוליטנית. הימנית היא עין אחרת היא עין &quot;רוחנית&quot; שיש בה היכולת למלא את הפרטים הקטנים של החיים המקבלים משמעות רוחנית.<br /> העיניים מנוגדות אחת לשניה:אחת פונה לשמים-הצד הרוחני רגיש אנושי מטאפיזי של הילד. זאת העין של האומן הממחישה את המבט המיוחד שיש לו על החיים- מבט של היוצר. <br /> לעומת זאת העין השניה היא עין ארצית-עין המסתכלת בגובה העניים לאנשים ואף למטה.<br /> הראשונה- היא עין שמימית רוחנית. השניה ארצית-עין של הרחוב. עין המאפשרת לו להכיר את המציאות הלא פשוטה והאלימה והמאפשרת לו לשרוד.<br /> ניגודים של חומר ורוח,שמין וארץ ניגודים של אריקו ורפניילו. הוא זקוק לשתי העיניים על מנת לגבש את זהותו ועל מנת לשרוד עולם ארצי קשה באמצעות חוויות רוחניות.<br /> יש לו נפש פיוטית מאד ואפשר לראות את זה בדרך שבה הוא מתאר את מגע הרוחות על פניו ועל גופו ואת מגען של על דלתות הארונות.<br /> דברי רפניילו על דמעות מרגשות אותו עד בכי. כשהוא עובר לאחר הדמעות ברחוב הוא רואה את פרטיו בדיוק מדהים ובחדות מדהימה, ברגשיות אנושית רבה. הוא רואה את הקבצן, שאיש כבר לא מתייחס אליו ומגיע למסקנה שרפניילו צדק, מספיק שתי דמעות כדי לשפר את הראיה.<br /> הרוחות –<br /> המגע של הרוחות הוא מגע בלי גוף. מכאן ניתן להניח שאולי יש כאן כוונה גם לרוח הקודש הנחה עליו. דון רפנילו עבורו הוא מלאך שמביא את הבשורה ביחס לגאולה.המגע של הרוחות על גופו מטרים את המגע שלמריה. מריה בנצרות היתה לרוח הקודש.&quot;ברוחות אפשר לגעת רק כשהן רוצות. שילוב של רוח פיזית עם רוח מטאפיזית</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%A8_%D7%90%D7%99%D7%9A_%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%9D_%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D_%D7%97%D7%93%D7%A9&diff=23575 2008-05-02T16:43:47Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>&lt;nowiki&gt;[[הר אדוני - ארי דה לוקה]]&lt;/nowiki&gt;<br /> <br /> '''תוכן הרומן'''<br /> <br /> בשכונת הדייגים קשת היום בנפולי שנקראת מונטידידיו- בתרגום מאיטלקית=&quot;הר אדוני&quot; גר נער ששמו אינו נמסר לקורא אלא רק נפשו. תוך קיץ אחד עובר הנער התבגרות מואצת והופך מעלם תם ומופנם ל&quot;גבר&quot;,ההתבגרות וסיפור החניכה, חניכה המובאת על ידי שלושה דמויות בחייו של הנער, מהווים חלק ניכר מהרעיון המרכזי של הרומאן. אובדן הנעורים הפתאומי כמעט וההחשפות הכפויה אל עולם המבוגרים כרוכים ביופי ובפיכחון צלול, אבל גם בכאב ובחיבוטים.<br /> ביום הולדתו ה-13 מפסיק הנער את לימודיו ונעשה שוליית נגר. כמתנת יום הולדת, אך כמעין פיצוי על כניסתו בטרם עת לעולם הפרוליטריון נותן לו אביו עדין-המזג בומרנג,חפץ שישמש סמל מרכזי בעל חשיבות ברומאן. מרגע זה ועד סופו הדרמטי של הספור הנער יהיה עסוק באימוני הטלתו הפיקטיבית של הבומראנג. הנער אינו מניח לבומרנג, המתפקד בין היתר כסמל פאלי לעוף אל השמיים). אימוני הבומרנג היומיומיים מתבצעים על גג הכבסים הכי גבוה בשכונת הר אדוני ויחד עם העבודה בנגרייה של דון אריקו(הפורש על הנער את חסותו האבהית) הם מפתחים את שריריו של הנער. השרירים מעירים את תשומת לבה של שכנתו .מריה, אף היא בת 13, והיא מתחילה לחפש את קרבתו נכון יותר להיצמד אל קרבתו).<br /> בסיטואציה הזו, כל אחד מגלה את עצמו על גג ואחר כך מתקן זה את נשמתו של זה.<br /> <br /> התקופה- 15 שנה אחרי מלחמת העולם . קיים מתח בין המעמדות החברתיים על אף שרק המעמד הנמוך לוקח חלק בספור. המתח הבין מעמדי מעסיק את דה-לוקה גם מחו8ץ לספריו. הוא נולד אמנם למשפחה בורגנית מונרכיסטית, שייעדה אותו להיות דיפלומט, אך בתום לימודיו הצטרף לתנועת שמאל רדיקלית ששאפה למגר את הפשיזם, את האימפריאליזם ואת הפערים החברתיים. דה לוקה מימש את הזדהותו עם מעמד הפועלים. הוא עבד במפעלי פיאט בטורינו היה נהג משאית ועד שנות ה-80 עבד בבניין.<br /> כמו כן הנער מספר גם מדוע לא אהב ללכת לבית הספר, ומדגיש פרטים המעידים על בעיות קשות במעמד החברתי הנובעות מפערים גדולים. הנער מספר איך הילדים המבוססים ממשיכים ללמוד שנים נוספות בעוד ילדים כמוהו &quot;דלפונים&quot; עוזבים בגיל מוקדם והולכים לעבוד. <br /> מציין המספר גם איך בארוחה בבית הספר הילדים המבוססים הולכים לאכול בנפרד והילדים הדלפונים רשומים ללחם עם ריבת חרובים מהשרת.<br /> <br /> <br /> הר אדוני מאוכלס בדמויות פשוטות אך מלאות חכמת חיים ואנושיות, וגם במוטיבים יהודיים. ניכר בספר זה שהמחבר דה לוקה לימד את עצמו עברית ויידיש ואף תרגם לאיטלקית חלקים מהתנ&quot;ך.<br /> נראה, שיהודיות, חוכמה, אנושיות ומוסריות הם מושגים חופפים אצל דה לוקה, משום שכולם מתגלמים בדמותו של רב דניאל, פליט יהודי גיבן ירוק עין ואדום שער,תכונות גוף שזיכו אותו בנפולי בכינוי צנונית(דון רפניילו). הוא הגיע לנפולי בטעות:אחרי המלחמה רצה להגיע לירושלים אך כשהרכבת עצרה לרגע בשכונת הר אדוני הוא הביט בעלובי הקיום שבה ובהמוני הילדים היחפים, היפים והזריזים, והרגיש מיד בביתו כמו בעיירה שלו שהושמדה. רב דניאל התמקם בהר אדוני והפך בה לסנדלר פלאי, המבריא את נעליהם החבולות של בני המקום. את מלאכתו הוא מספר לנער, למד היישר מרבי יוחנן הסנדלר, שנגלה לו בחלום ולימדו על תיקון נעליים. 'צנונית' מאמין שיום אחד עתיד זוג כנפיים לבקוע מן הגיבנת שלו, ובעזרתן הוא יעוף לירושלים &quot;העיר היחידה בעולם שבה המוות מתבייש שהוא קיים&quot;.<br /> הרב דניאל משמש לנער כאב רוחני (אביו נמצא ליד מיטת האם החולה) מזרים לטקסט תובנות כמו &quot;מרוב שאנו מתעקשים, אלוהים חייב להיות קיים&quot;. במקביל מתהדקת גם הברית של הנער עם מריה. עד כדי כך , שעם מות האם היא תופסת את החלל הריק וממלאת בו את נוכחותה הנשית-בישול חביתות מקרוני, ונקיונות. מדובר אמנם בנערה שהיא רק בת 13, אבל כזו שהכירה כבר את הגועל של החיים-זהו בעיקר בעל הבית של הבניין, שניצל את גופה של מריה תמורת אי תשלום שכר הדירה של הוריה, בידיעתם ובעידודם! הנער, שמריה הופכת לבת זוגו יודע על הסידור הזה ומרגיש כיצד תופח בו, במקביל לתפיחת שריריו, גם &quot;הרוע&quot; הטמון בגבריות.<br /> שלוש העלילות המשתלבות זו בזו- של רב דניאל המיוסר המתגעגע על עברו בעיירה ועל עתידו בירושלים(&quot;געגועים הם נוכחות&quot; הוא מלמד את הנער) של בעל הבית המתועב הלהוט אחרי ילדה בת 13, ושל הנער ההולך ומתחשל מתאחדות לכדי סצנת סיום עוצמתית שבה הנער מגלה את הצד האלים של ההתבגרות או כלשונו: &quot;כדי לחיות אין מנוס ממהלומות&quot;<br /> <br /> <br /> '''שם הרומן''' <br /> <br /> השם טעון ומורכב. למעשה, הוא מתייחס למקום של קדושה . הר אדוני נמצא בירושלים. בספר תהילים כ&quot;ד כתוב: &quot;מי יעלה להר אדוני: ברי לבב ונקיי כפיים?<br /> הר אדוני שבירושלים קדוש הן ליהדות והן לנצרות. ברי הלבב ונקיי הכפיים הם אלה שישו שאף לגאול בברית החדשה. ואילו בספר תהילים הם מגלמים את דמות הצדיק.<br /> בדרשה על ההר ישו מדבר על בני העניים, ברי הלבב ונקיי הכפיים שמהם תבוא הגאולה.<br /> הר אדוני הוא גם שם הרובע בנפולי בו מתרחשת העלילה. נראה, כאילו דה לוקה שותל את &quot;דמות&quot; הצדיק או הצדיקים על רקע המקום הזה בשנות ה-60.<br /> הצדיק בספר הוא דון רפניילו או רב דניאל. למה דניאל? כי הוא צדיק כמו איוב, שעומד בכל המבחנים שאלוהים מעמיד אותו: הן מבחן השואה וההישרדות בה והן המבחן האנושי של מי ששורד את הזוועות ובחר להתנהל בחוסר כל תוך נתינה אין סופית למי שאין לו תיקון על ידי תיקון נעליים.\הר אדוני הוא מקום עלייה לרגל –מקום אליו עלו היהודים במעין טקס חניכה דתי 3 פעמים בשנה. אבל במקום לעסוק במקום דתי מיסטי דה לוקה מנמיך את ההילה הזאת אל מצי אות של רובע עני, צפוף ורועש. מקום בו אנשים חיים חיים פשוטים של בעלי מלאכה ודייגים.<br /> הר אדוני מועתק אל גגו של הבניין בו גרים הילדים. על גג זה מתאמן המספר בזריקת הבומרנג ושם הוא גם יוצר את הקשר האינטימי שלו עם מריה. בסופו של הרומן- זה המקום ממנו מועף הבומרנג והמקום ממנו בוחר דון רפניילו לעוף אל ירושלים במישור הפנטסטי או להתאבד במישור הריאליסט ולהגאל מייסוריו ע' 141 וכך זוכים הנער ודון רפניילו לשחרר עצמם מהעולם הזה והנער יוצא לבגרות ולעצמאות..<br /> הר אדוני אם כך מקבל ברומן משמעות מטאפיזית: זהו, למעשה, המקום של הלב הרגש והחמלה של אלה שהם אכן ברי לבב ונקיי כפיים.<br /> לפי הרומן שתי הדתות גם הנוצרית וגם היהודית קשורות ומחזקות את רעיון נקי הכפיים הזכאי לעלות להר אדוני כך גם משמשות בהתאמה כל הדמויות החונכות את הנער, נוצרים ויהודים כאחד.<br /> ואולי רוצה המחבר לומר בהרמוניה זו שבין הדתות, כי רק כך תתאפשר ביאת המשיח ותיקון העולם.<br /> אחד המסרים העמוקים בספר הוא הנסיון להראות את השילוב הקיים בים העבר והעתיד , בין היהדות והנצרות, בין הגשמי והרוני, בין סיום והתחלה.<br /> למרות הכל אי אפשר לשכוח שהעיר מונטידידיו היא רק החיקוי של הר אדוני, חיקוי המנסה לדמות את העיר הענייה לירושלים עיר הקודש:&quot;הר אדוני, כן אבל בנפולי. נכון שאנחנו יודעים לשחזר טיפ טופ רהיטים שעונים אבל ההר נמצא רק בירושלים ע' 65. וככה יש רק שחיים איזו ציניות, איזו ביקורת כמה כואב.<br /> בקורת על התרבות האנושית, האמונה והדתות השונות שצביעותן זועקת.<br /> <br /> <br /> '''תהליך החניכה ברומן'''<br /> <br /> הגיבור ננטש מהוריו הביולוגיים לא מרצונם אלא כתוצאה מקשיי חייהם. האב עובד קשה בנמל ואין לו זמן לגדל את בנו. האם חולה מתאשפזת ומתה. הגיבור יוצא לעבוד בגיל 13.<br /> הנער נותר לבד ומוצא לעצמו הורים תחליפיים:מאסט אריקו הנגר אצלו הוא לומד את המקצוע. הוא החונך המעשי שלו, אדם פשוט ומעשי והא מחנך את הנער להתייחס אל העבודה בכבוד.<br /> החונך השני הוא דון רפניילו או רב דניאל(כפי שנקרא בעיירה במזרח אירופה ) ממנה הגיע.<br /> בניגוד למאסט אריקו, הוא אינו נפוליטני. הוא ניצול שואה שרצה להגיע לירושלים ונתקע בנפולי. הוא יהודי שעבר את השואה. דמותו מתוארת בדרך מיוחדת: הוא למד סנדלרות מיוחנן הסנדלר בחלום. הוא מתואר כמו צדיק. עושה נעליים לאנשי נפולי.<br /> ע' 17 כיצד הנער רואה אותו-דמות מיוחדת על זמנית.<br /> מרפניילו לומד הנער גם דברים מהתרבות היהודית, גם על שאיפות להגשמת חלום כי בתוך הגיבנת שלו מצויות כנפיים איתן יעוף לירושלים. דון צנונית מאמין כי העובדה ששרד את תקופת השואה פירושה כי עשה תיקון והוא ראוי להגיע לירושלים-הוא טהר עצמו.<br /> <br /> (התיקון-מוטיב מרכזי בספור. רפניילו מתקין נעליים. גם מאסט אריקו מתקן רהיטים ומריה מתקנת את חייה)<br /> <br /> המספר ביצירה עובר תהליך חניכה התבגרות , אך אין הוא מתבגר אופייני היות שהקונפליקטים והמרידות אינן קיימות בעוצמה המאפיינת את המתבגר.<br /> תקופת ההתבגרות באופן כללי היא תקופה סוערת, תקופה המאפשרת מגוון של התנסויות ושל חוויות כשהמשימה המרכזית היא גיבוש הזהות.<br /> במהלך התקופה נוהג המתבגר בדרך לא עקבית. המספר אינו נוהג בדרך אל עקבית-אוהב ושונא את הוריו, מתבייש באביו ומצד שני משתוקק לשוחח אתו. הוא מעריך את הוריו נהנה מהקרבה לאביו ואינו מתבייש בו. המספר מתנהג בצורה בוגרת, אינו מורד במוסכמות, אינו מנסה להתנתק ממשפחותו אלא מנותק בעל כרחו ומבין זאת. רגשותיו מופנים להתאהבות במריה והוא עושה זאת בצורה תמימה עדינה והדרגתית.<br /> חוסר הניסיון המיני שלו והתהיות שלו במהלך היצירה מבטאות את הקונפליקטים בהם הוא מצוי אך עוצמתו מאד נמוכה.<br /> בתקופה זו &quot;זה הגיל של הגדילה, הבשלה מינית ואכן המספר נחשף למיניותו בעזרת מריה&quot;.&quot;לגדול פרושו לתפוס את מקום ההורה&quot; ומכאן הקושי העצום של המתבגרים.<br /> המספר עונה על נורמה זו, אינו מסלק את הוריו, אלא נאלץ לתפוס את מקומם בשל מחלת האם ולאחר מותה אף מטפל באביו. ההתבגרות נעשית בריצה.<br /> המספר ביצירה עובר תהליך חניכה והתבגרות, אך אינו ממתבגר אופייני היות שהקונפליקטים והמרידות אינן קיימות בעוצמה המאפיינת את המתבגר.<br /> <br /> '''ההורים'''<br /> <br /> אביו התעקש שימשיך ללמוד עד כתה ה' כאשר שאר הילדים נוהגים לסיים כבר בכתה ג'. הוא מסיים לימודיו בגיל 13 –גיל שעל פי היהדות נער יהודי אמור להתחיל למלא מצוות.<br /> ככל המתבגרים גם הוא נדרש להיות עצמאי אך כפי שהוא מגדיר זאת &quot;מתבגר בריצה&quot;. כלומר הוא נאלץ להתמודד עם הרבה מדי בבית אחת ללא אפשרות לחקור לחוות ולמצות את הדברים. הוא אינו יכול להשען על הוריו ומוצא עצמו פעמים רבות בודד.<br /> הוא מעריך ומוקיר את הוריו. זכורים לו הימים היפים שחוו יחדיו ואין ספק שהוא מתגעגע לימים אלה, אבל גם כאשר הוא נזכר בערגה באותם ימים נדמה כי הקשר העבות בין הוריו כבר אז היה משהו שחצץ בינו לבינם ויש תחושה לשמרות האהבה שהוא רוחש להם קיים גם כעס על הברית שכרתו כזוג-ברית שהותירה אות בחוץ. המספר נאלץ להתמודד עם המציאות הקשה של חייו, ללא תמיכת הדמויות המשמעותיות לו. הוריו &quot;נטשו&quot; אותו שלא מרצונם אלא כתוצאה הנסיבות הקשות של חייהם: האב עובד קשה כסבל ואין לו פנאי לבנו ואחר מטפל באם החולה. כשהאם נלקחת לבית החולים אחרי שקודם בלתה זמנה בשינה ובמנוחה ניתן לראות את ההשפעה על המספר שזקוק מאד לאימו&quot;. הבית שותק, קופא אני לא יודע להיות בו&quot; ע' 45. כשהאם מתאשפזת יש נתק בינו לבין אביו ע' 56&quot;אמא לא חוזרת אבא מסתובב ביית אילם, לא נכנס לראות אם אני בחדר, אם אני ישן. התנתקנו&quot;. האם כבר לא נמצאת שם לנחם את בנה לפני השינה והוא נאלץ &quot;לשלוח את עצמו לישון. הבדידות שלו זועקת ואביו אינו מסוגל לתמוך בו ולהיות שם בשבילו.<br /> נראה, כי הוריו מחויבים זה לזו בקשר חזק מאד ואפילו ילדם אינו יכול להיכנס ביניהם-להיות שותף לקשר זה להיות חלק מהם&quot;. השנה לא יהיה חג מולד&quot; מבשר האב לבנו. האב מחוייב לאשתו החולה ולא מסוגל לעשות דבר מלבד להיות איתה ולטפל בה.<br /> המספר מציין ביחס להוריו בעמ' 105&quot; הברית שלו איתה מתהדקת ואני בחוץ&quot; ובתגובה מהדק את הקשר- הברית שהוא כרת עם מריה.<br /> ע' 76 &quot;המחלה הזאת היא עניין שלהם , תפקידי לדאוג לבית ולחכות ואני מחכה. לאב קשה בעצמו להתמודד עם מחלת האם ויותר מאוחר עם אובדנה ואינו מסוגל לתמוך בבנו ולעזור לו לעבור את התקופה הקשה שהוא חווה-האב מתקשה להתמודד עם מותה של אשתו האהובה ואינו מסוגל להיות קשוב לבנו שחווה סערות רגשיות וטלטלות עזות על כך הן בשל מות האם והן בשל הגיל הכל כך רגיש שבו הוא נמצא. מכאן שאינו יודע כלל מה עובר על בנו ואינו שותף לחוויות של האהבה הראשונה והמין הראשון שהוא חווה, כמו את שאר הדברים שהוא מגלה על העולם &quot;רק היא חשובה לי..&quot; אומר האב וכמו מנתק את בנו ממנו ושולחו לחופשי מוקדם מדיי ומהר מדיי.<br /> קשה להגדיר את הוריו של המספר כתורמים לגיבוש זהותו שכן לא היו שם עבורו, לא תמכו בו ולא כיוונו אותו. תרומתם &quot;דווקא מתבטאת בעובדה שלא היו. מצב זה הביא לכך שנאלץ להתמודד עם החים החדשים במלוא העוצמה-לטוב ולרע, תוך חיפוש אחר מקורות מידע, תמיכה ואהבה אחרים.<br /> לגבי גיל ההתבגרות באופן כללי-המתבגר עדיין לא לגמרי בשל ובכל זאת נחשף לעולם-לטוב ולרע. כאשר החברה משחררת את המתבגר מוקדם מדיי נוצרת בגרות מאכזבת אך מצד שני אחיזה בו לא תאפשר לו לחוות את התהליך ולהשלימו במלואו, מכאן שהחברה צריכה ללוות את המתבגר ולתמוך בו כדי שתקופת גיל ההתבגרות תהווה קרש קפיצה לחייו הבוגרים.<br /> המספר מרבית הזמן מנותק מהוריו ולכן הוא מוצא דמויות אחרות (או חפצים) שמהם הוא שואב כוחות, לומד ומשכיל, באמצעותן הוא מרגיש חלק מהחברה שסובבת אותו ואולי, אפשר לומר בזכותן מצליח לשרוד.<br /> מאסט אריקו –הבוס שלו-אצלו הוא לומד את מקצוע הנגרות, הוא אדם מעשי ופשוט ועוזר למספר לראות את הדברים כפי שהם ללא כחל וסרק.<br /> דון רפניילו- רב דניאל, יהודי היצול שואה שהגיע לנפולי בדרכו לארץ הקודש-הוא סנדלר בחסד-איתו מנהל המספר שיחות מעמיקות על משמעות החיים, על בני אדם שונים ועל העולם.<br /> הבומרנג- חפץ בעל משמעות רבה בתהליך ההתמודדות שלו עם הארועים השונים סביבו. הבומרנג מעניק לו כוח, בטחון, אמונה, אומץ ומעצב את דימויו העצמי מבחינה נפשית ופיזית-זוהי המתנה היפה ביותר שאביו נתן לו.היא מלאה את מקומו וכיפרה על העבודה שהיה חסר כל כך בחיי בנו- אולי למעשה זוהי תרומתו החיובית של האב להתבגרות של בנו.<br /> <br /> '''הקשר עם מריה'''<br /> <br /> מריה היא בת גילו של המספר. היא עברה כבר דברים בחייה: היא מוכרת לבעל הבית את גופה, במקום דמי השכירות של הוריה. הקשר בינה לבין המספר-קשר של אהבה ראשונה תמימה.(יש לה קשר לנצרות-מזכירה את אימו של ישו).<br /> היא משמשת בספור אשה-נערה חונכת לנער בעניני אהבה וקשרי מין- מלמדת אותו מתוך נסיונה. יחד עם זאת משמשת לו כתחליף לאם. היא נכנסת לביתו כשהאם חולה ואחר כך מתה. היא מנקה ומבשלת ומטפלת גם באביו.<br /> הנער משמש לה כאובייקט מתקן ומטהר את חייה שלה. איתו היא חווה אהבת נעורים, איתו היא חוזרת להיות נערה.<br /> לסיכום, נוסף להוריו אשר באהבתם המושלמת מתגאה הנער, הוא מוצא לו שלושה חונכים וכל אחד מהם נותן לו משהו המעצב את חייו ומביאו אל הבגרות השלמה.<br /> מאסט אריקו מלמדו מקצוע, את היכולת להתפרנס, את הקשר אל החיים הארציים,המעשיים.<br /> דון רפניילו היהודי-מעשיר את עולמו הנפשי –מלמדו להאמין בחלום ולהגשים את החלום.<br /> מריה-את חיי האהבה, הקר הזוגי, ההכרה בעצמו כאישיות עצמאית ובוגרת.<br /> כל שלושת החונכים קשורים למסורות האמונה היהודית-נוצרית. הספור מתרחש בהר אדוני-מקום קדוש. כל החונכים קשורים למסורות דתיות יהודיות ונוצריות. יש בספור מעין רצון ליצור מסגרת המקשרת בין שתי הדתות האחיות אשר מאצילות על הנער ויוצרות אצלו את השלמות הרוחנית, הרמוניה ואיזון בין כל הכוחות המשפיעים על הנער.<br /> בסוף הספור כמגיע לבגרות יהיה מוכן לחיים.<br /> <br /> <br /> '''הסיום''''''הסיום''''''הסיום'''ברוך שפטרנו מקריאתו של זה<br /> <br /> הסיום הוא בסימן של פריצה מעולם הילדות.<br /> בסיום היצירה מסיימים מריה, המספר ואביו את ארוחת ערב ראש השנה. המספר ומריה מארגנים את הבית לאחר הארוחה ומביטים החוצה. שם מתחילות חגיגות השנה החדשה(יריות, זיקוקי די נור). קצת לפני חצות המספר ומריה עולים על הגג, כדי שהמספר יוכל להעיף את הבומרנג שלו. המספר מתכנן את פרטי הטלת הבומרנג 0לאן יכוון אותו, באיזה יד ישליך אותו) ולבסוף מטיל אותו בעוצמה רבה. רפנילו משליך כנראה את עצמו מהגג לכיוון הבומרנג. מריה, כנראה, באותו זמן מותקפת על ידי בעל הבית וצועקת לעזרה. המספר נחלץ לעזרתה ומשליך את בעל הבית מעבר למעקה. המספר ומריה מחבקים זה את זו. המספר משחרר מגרונו צעקה עזה.<br /> בסיום היצירה המספר חווה מס' פרידות:<br /> 1. מרפניילו אשר מחליט &quot;לעוף&quot; להר אדוני האמיתי, לארץ ישראל במישור הפנטסטי אל מותו במישור הריאלי.<br /> <br /> 2. נפרד מהבומרנג שלו אשר עליו התאמן במשך תקופה ארוכה. ייעודו הראשוני של הבומרנג אשר אמור לחיזור אל המשליך אינו מתממש למרות שהוא מודע לו:&quot;אבא מסביר שמעיפים אותו רחוק והוא חוזר בחזרה עמ' 8.<br /> ייתכן שזוהי הספקנות המאופקת של המספר אשר התנסה באכזבות ובפרידות(מות אמו למשל) די והותר על מנת לדעת שהעוזבים אינם חוזרים. והרי הבומרנג מתואר לכל אורך היצירה באמצעות האנשה כ&quot;חבר&quot; של המספר.<br /> <br /> 3. באותה סיטואציה מגיע בעל הבית ולפי תאור ההתרחשות נראה כי המספר נפטר ממנו אחת ולתמיד. כך הוא משחרר את מריה , נוקם את נקמתה ומבסס את הקשר עמה.<br /> הם נותרים מחובקים אחרי ה&quot;תעופה&quot; של הסנדלר בעל הבית והבומרנג.<br /> <br /> 4. בשחרור הבומרנג הוא נפרד מעולם הילדות.העימות עם בעל הבית ממחיש את האחריות שהוא מוכן לקחת על עצמו, כדי להגן על אהובתו.<br /> בנוסף, הצעקה שמשחרר המספר מגרונו בסיום היצירה, צעקה עזה ומטהרת, ממחישה את העובדה שהוא עתה אדם אחר, אדם בוגר יותר, שמוכן לנקוט עמדה ולעשות מעשה בעבור דברים שחשובים לו.<br /> גם החיבוק של מריה והמספר הוא חיבור שונה. זהו חיבוק הדדי, שמסמל מערכת יחסים רצינית ובוגרת מזו שהיתה ביניהם עד כה. עד כה מריה הובילה את מערכת היחסים והמספר פשוט נשאב לתוכה.<br /> כעת מערכת היחסים הדדית ודו צדדית. ולבסוף, קפיצתו של רפניילו שליווה את המספר בפרק החיים שהוא מתעד בספרו, מסיימת אף היא את תקופת הילדות. עכשו המספר נמצא לבד ברשות עצמו.<br /> <br /> הנובלה לא מסתיימת בנימה אופטימית. עם זאת, העובדה שזוהי שנה חדשה הנפתחת בפרידה מהצל שהעיב על הקשר שלו עם מריה, פותחת אולי פתח לכוחות חדשים כוחותיהם של הזוגיות , הנאמנות האבירות והאהבה.<br /> <br /> '''המוטיבים ביצירה'''<br /> <br /> '''התיקון'''<br /> ביצירה מספר &quot;תיקונים&quot; במישור האנושי.<br /> על פי הבעש&quot;ט והחסידות-התיקון בחסידות נוגע לא לעבודת השם אלא גם לליכוד החברתי. ניתן לתקן את ההבנה של המוני העם באמצעות תמימות וקרוב לעולם החסידות.<br /> התיקון למצבו של האדם יתרחש על פי הבעש&quot;ט בעזרת התענינות במצבו המשפחתי הכלכלי והתייחסות למצבו האישי והחברתי. כל ההיבטים של התיקון מוצאות הד ביצירה. היצירה עוסקת בפשוטי העם הרגישים והתמימים.<br /> גבור הספור-שסיים לימודיו בגיל 13 עובר לעולם העבודה. הוא לא מוותר לחלוטין על עולם הלמידה-ומקבל בתמורה ל&quot;נגיעה&quot; גליל נייר שישמש אותו לכתיבת הספר. אפשר לראות בכך תיקון כי אינו מנותק לחלוטין מעולם הרוח. הכתיבה מאפשרת לו להעמיק דעת. הוא מתעניין באנשים סביבו ולא חש לעג או דחייה מצד אנשים אחרים.<br /> מריה- דמות נוספת שעוברת תיקון אבל היא עושה זאת בעזרת גיבור הספר, שמקנה לה תחושה של כבוד, מקרב אותה, מתעניין במצבה, מעניק לה תחושת חשיבות.<br /> דון רפניילו-עוסק בעבודת הקודש, משתלב מבחינה חברתית, מצטט כל הזמן דברי חוכמה ומשלב את התחום הרוחני והמעשי.<br /> המספר עובר תיקון פנימי אמיתי. הוא קשוב לעצמו דמויות הוריו נמוגות, הוא מתאים עצמו לסביבה אך באופן מאוזן מבלי לווותר על צרכיו ורצונותיו.<br /> תחושה דומה קיימת לגבי דמותו של דון רפניילו, שעובד סובל לא מאשים את האחרים ומרגיש בתהליך של תיקון כלפי עצמו וכלפי האחרים.<br /> התיקון עובר גם על הקורא.<br /> מוטיב האוכל- הספר נפתח בהצהרה:&quot;היממה היא טעימה אחת&quot; והאוכל ממלא תפקיד בטעימה הזאת.<br /> הגבור &quot;רשום לעוני&quot; הגדרה המזכה אותו בלחם עם ריבת חבושים.<br /> מצב המשפחה קשה. למרות העבודה אין להם כסף. כל השכנים חיים בעוני-דבר שמביא למקרה המזעזע של מכירת מריה לבעל הבית.<br /> כשמריה מתנתקת מהזקן, הוא מביא לביתה עוגיות. הם אוכלים את העוגיות, שמופיעות שוב כאשר המספר והיא חוגגים את חג המולד.<br /> תהליך ההתבגרות של המספר מלווה בגדילה את התאבון שלו.<br /> מוטיב הדם<br /> אמו מזהה את המולדת עם האוכל והיא חברת את האוכל והיין לדם. האנשים מחברים את הדם לכל דבר בנפולי, אפילו אוכלים אותו מבודל. גם הרוטב של יום ראשון דומה לדם, סמיך וכהה.<br /> רוב הספור המספר אוכל לחם או את הרך של הלחם ודגי אנשובי. הדם הלחם והדגים כולם סימנים נוצריים שמאפיינים את ישו.<br /> כשהמספר נמצא בעבודה רוב השיחות שלו עם דון רפניילו ועם מאסט אריקו מתבצעות בארוחת הצהריים ויש לאורך הספור יותר מפעם אחת פירוט של האוכל שאוכלים אלה שכמעט אין להם אוכל.<br /> האוכל משמש כמנחם. לחם רך טבול ברוטב רק מנחם משביע ולא מתוחכם. המספר מעדיף את האוכל הזה על גבינת המוצרלה שמציע לו אריקו.<br /> המספר גם משתמש בדימויים ובמטפורות מעולם המזון-למשל היה האוויר מטוגן גופרית או באר בוץ מתבשלת.<br /> הכנפיים של רפניילו מתבקעות כמו ביצה בלי דם,ומריה שוללת את הקדושה של המספר ואומרת: אתה גורם לי לחשוב על סרחון של דג ואני לא סובלת דגים.<br /> גם בסוף הספור מופיע האוכל והפעם כמוטיב מנחם. הם אוכלים את הפיצה יחד עם אביו של המספר.<br /> <br /> '''מוטיב העיניים והדמעות'''<br /> המוטיב נפרש על פני כל הספר ומוביל לתודעת הגיבור באשר לעצמו ובאשר לדמויות הסובבות אותו.<br /> העיניים הן פתח לנשמה. האחת רואה פרטים, רגישה. עין המבטאת נפשו של אומן.<br /> השניה-עין חזקה-העין שעוזרת לשרוד ולהתבגר.<br /> <br /> ניתן למצוא התפתחות לאורך היצירה סביב המודעות של המספר אודות עצמו ואודות הסביבה. נפשו הרגישה מבחינה על העת בדמעות הגברים בספור. הגברים בספור הם החוליות החלשות ואילו מריה היא הדמות הדומיננטית ביצירה שיודעת להסב לכל הגברים את הרוגע שהם מייחלים לו. יחד עם זאת, מבחין המספר שיש התרחשויות שהן שורש הרע בעולם והוא עצמו עשוי ללקות בהן. התגובה האלימה כלפי מריה מתבררת כתגובה שהגבור מזהה בעצמו. הוא מסוגל לזהות את הרגשות המובילים לאובדן ההרס, כך שיחד להתעצמותו הגופנית הולך ומתפתח בו יצר &quot;מלחמת&quot; הגבריות שמתפתחת אצלו לצד התפתחות הנפש הן כוחות מנוגדים שבסופו של דבר גורמים למספר תחושה לא נעימה. ההתבגרות מובילה לגילוי הרוע בעולם. הדמעות וזווית הראייה שמתלוות לגילוי היא תמיד היתה שם. העין הטובה והעין הכהה. זה יצר הרע ויצר הטוב, שניהם קיימים בנו. זה הכל שאלה של זווית ראייה מה אנחנו רוצים להזחיר ומה אנחנו רוצים להבליט.<br /> תפקיד הדמעות לטהר- לאפשר חזיון נקי וטהור. השאלות התמימות כיצד העיוורים יראו את הצחות של השלג מעמידה את הטוב עם הצבע הלבן. העולם המכוסה בשלג טהור כמו העין הטובה.<br /> הכל נמצא בעניים הללו של המספר. הוא מבחין בהתפתחות שלו בזולת ומעיר בזוויות האפשריות והבלתי אפשרות של החיים.<br /> המבט והעיניים<br /> הוא עוצם את העין הטובה ומשאיר את החלשה פקוחה. זוהי העין הכהה יותר ואז: השמיים נעשים כהים סמיכים וקרובים. העין החלשה רואה את השמיים טוב יותר מהעין הטובה, שהיא שימושית לרחוב, להביט ישר בפרצוף, לעשות את העבודה בבית המלאכה. זוהי העין הנפוליטנית. הימנית היא עין אחרת היא עין &quot;רוחנית&quot; שיש בה היכולת למלא את הפרטים הקטנים של החיים המקבלים משמעות רוחנית.<br /> העיניים מנוגדות אחת לשניה:אחת פונה לשמים-הצד הרוחני רגיש אנושי מטאפיזי של הילד. זאת העין של האומן הממחישה את המבט המיוחד שיש לו על החיים- מבט של היוצר. <br /> לעומת זאת העין השניה היא עין ארצית-עין המסתכלת בגובה העניים לאנשים ואף למטה.<br /> הראשונה- היא עין שמימית רוחנית. השניה ארצית-עין של הרחוב. עין המאפשרת לו להכיר את המציאות הלא פשוטה והאלימה והמאפשרת לו לשרוד.<br /> ניגודים של חומר ורוח,שמין וארץ ניגודים של אריקו ורפניילו. הוא זקוק לשתי העיניים על מנת לגבש את זהותו ועל מנת לשרוד עולם ארצי קשה באמצעות חוויות רוחניות.<br /> יש לו נפש פיוטית מאד ואפשר לראות את זה בדרך שבה הוא מתאר את מגע הרוחות על פניו ועל גופו ואת מגען של על דלתות הארונות.<br /> דברי רפניילו על דמעות מרגשות אותו עד בכי. כשהוא עובר לאחר הדמעות ברחוב הוא רואה את פרטיו בדיוק מדהים ובחדות מדהימה, ברגשיות אנושית רבה. הוא רואה את הקבצן, שאיש כבר לא מתייחס אליו ומגיע למסקנה שרפניילו צדק, מספיק שתי דמעות כדי לשפר את הראיה.<br /> הרוחות –<br /> המגע של הרוחות הוא מגע בלי גוף. מכאן ניתן להניח שאולי יש כאן כוונה גם לרוח הקודש הנחה עליו. דון רפנילו עבורו הוא מלאך שמביא את הבשורה ביחס לגאולה.המגע של הרוחות על גופו מטרים את המגע שלמריה. מריה בנצרות היתה לרוח הקודש.&quot;ברוחות אפשר לגעת רק כשהן רוצות. שילוב של רוח פיזית עם רוח מטאפיזית</div>

Civ https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99_%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%A0%D7%94_/_%D7%9E%D7%97%D7%A4%D7%95%D7%96_%D7%A0%D7%92%27%D7%99%D7%91&diff=23574 2008-05-02T16:22:48Z

<p>Civ: </p> <hr /> <div>&quot;אחרי עשרים שנה&quot; מאת נג'יב מחפוז.<br /> סיפור קצר - מתורגם<br /> <br /> הלך האירועים והעלילה בסיפור תוך התמקדות בנקודת המפנה כאירוע משמעותי המשפיע על העלילה ועל הגיבור. <br /> <br /> <br /> בסיפור זה ניתן לראות מספר נקודות מפנה משמעותיות, אלו משפיעות על המשך חייו ותפיסתו של הגיבור (שארשרה)<br /> שעד כה ריכז\בזבז את &quot;עשרים שנותיו הטובות&quot; בהתעסקות סביב נקמתו המתוכננת בזה שהשפילו ביום נישואיו (להלובה).<br /> <br /> הסיפור מתחיל בתיאור המציג את שארשרה צועד לכיוון שכונת הולדתו בליווי חבורת בריונים ששכר תמורת עזרתם<br /> לכשיגיע ויעמוד מול להלובה, שבתקופת החתונה של שארשרה היה לסוג של עבריין ששלט בשכונה והטיל איימה על התושבים.<br /> בהמשך מצתיירת הסיבה שלמענה חזר שרשארה לאחר תקופה כה ארוכה והיא הנקמה בלהלובה על שהכריח אותו לגרש את אשתו ביום חתונתם ורק משום שחשק בה בעצמו.<br /> <br /> ניתן לשים לב לנקודת מפנה משמעותית בסיפור המשנה את התפתחות העלילה ומשפיעה באופן ישיר על הגיבור שארשרה, כאשר שארשרה מגיע לשכונת הולדתו והוא מופתע שאיש מחבורתו של להלובה לא יוצא נגדו הוא מחליט למצוא את עם-ז'הרה, מעסיקו לשעבר אצלו עבד בהכנת אוכפים כשהיה צעיר וגדל בשכונה, כשהוא מגיע לאוכפיה עם ז'הרה אינו מזהה את שארשרה מייד, אלא רק לאחר שהוא אומר לו &quot;אני שארשרה&quot; ניתן לראות בשיחה זו גם את לייט מוטיב - &quot;השיבה המאוחרת&quot; עם-זהרה אפילו לא זיהה את שארשרה לאחר שעבר זמן רב כל כך (20 שנה). בהמשך, שארשרה שואל את עם-זהרה היכן יוכל למצוא את להלובה וחבורתו שהטילו איימה על התושבים בשכונה, זאת כדי לממש את הדבר שבשבילו השקיע עשרים שנה - להשפיל את להלובה כמו שעשה לו לפני 20 שנה כשהתחתן עם ז'ינב. אולם פה מגיעה נקודת מפנה חזקה אחושרמוטה משו רציני מאוד, קבלו: עם ז'הרה מודיע לשארשרה שלהלובה וחבורתו כולם הורעלו לפני זמן רב וכבר אינם בחיים. באותו הרגע ניתן להבחין עד כמה שארשרה לוקח קשה את העובדה שלהלובה כבר אינו בחיים הוא צועק &quot;לא!&quot; &quot;מת?? מדוע מת ?&quot;. הוא הקדיש את &quot;20 שנותיו הטובות&quot; על מנת לנקום בלהלובה ועכשיו כשהגיע העת הוא מבין כי להלובה מת ואין לו מה לחפש שם יותר ולחינם הוא השקיע 20 שנים כמו איזה מפגר בשביל מהה?? בשביל מההה?? נקמה מזויינת.. בקיצור:<br /> תחושותיו מתמלאות בריקנות והוא מבין כי כל השנים שבהן תכנן להשפיל את להלובה <br /> היו לביזבוז גדול.<br /> <br /> מכאן,(בדיוק כמו המבנה הדרמטי של הסיפור הקצר), עלילת הסיפור נמצאת במגמת ירידה שכן חלה תפנית דרמתית שהשפיע על הגיבור וניתן באמצעותה להבין את הנושא המרכזי של הסיפור שהוא הביקורת מצד המחבר כנגד מנהג הנקמה, ברדיפה אחר הכבוד, המושרש בתרבות הערבית, המחבר בעצמו ממוצא ערבי מצרי או משהו בסגנון, הוא מבין מקרוב את ההשלכות של הרדיפה המיותרת הזאת. ובסיפור, שארשרה, לאחר שהבין כי בזבז את עשרים השנים עבור דבר שלא יוכל להשיג לעולם, הוא עושה סיבוב נוסף בשכונה ופוגש את ז'ינב , אך הוא עדין מלא בתחושת ריקנות ופיספוס , השיחה עם ז'ינב מתוארת כשיחה ריקה עם הרבה שתיקות. בתחילת הסיפור שארשרה מתואר כראש חבורה בעל בטחון רב אולם בסוף הסיפור שארשרה לא חוזר לחבורה שהביא עימו אלא הולך לבדו לעבר השדות משום שלא רצה לראות אנשים או שיראו אותו בקיצור חיפש רק איפה לקבור תעצמו.<br /> <br /> הסיכום שהיה פה קודם לא היה קשור בכלל לסיפור המדובר אז זרקתי מה שיש <br /> תעשו חיים!<br /> <br /> [[קטגוריה:ספרות:סיפור קצר מתורגם]]</div>

Civ