https://www.sikumuna.co.il/api.php?action=feedcontributions&user=Dan201&feedformat=atomסיכומונה - תרומות המשתמש [he]2024-03-28T11:25:10Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.39.6https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%95_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98!_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99_/_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%9F&diff=24022הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן2009-02-22T17:44:18Z<p>Dan201: </p>
<hr />
<div>*[[ספרות|לחץ כאן כדי לחזור לסיכומים בספרות]]<br />
----<br />
<br />
''הסיכום עפ"י התרגום של שמעון הלקין'' <br />
<br />
השיר מתקשר לשירת העולם וכן לשירה לאומית, ומדבר על תהליכים לאומיים, אבל יש בו גם נימה אינטימית, והניגוד המרכזי בשיר מתמקד בין העם שנמצא על החוף ומחכה בצהלות למנהיג ובין הדובר, הפרטי, האישי, שנמצא מעל האונייה יחד עם הקברניט ורואה את האמת הקשה והכואבת.<br />
ניגוד נוסף מופיע בין השמחה והצהלות לכאב, ובין החיים למוות.<br />
<br />
השיר מבוסס על מספר סמלים מרכזיים: רב החובל – מנהיג האומה, הספינה – האומה והמסע בין מבטא את המלחמה למען הערכים וכ"ו. העם הוא המצפים בנמל.<br />
השיר נכתב לזכרו של אברהם לינקולן, מנהיג הצפון במלחמת האזרחים בארה"ב , שהתקיימה ב-1860. אברהם לינקולן נרצח ע"י בן-עמו, כמה ימים לאחר סוף המלחמה.<br />
וולט וויטמן, המשורר, הזדהה עם התפיסות הדמוקרטיות – ליברליות של לינקולן, ולכן כתב את השיר.<br />
השיר הוא שיר פטריוטי, שכתוב בצורה מסורתית.<br />
רב החובל הוא סמל למנהיג שנפל בדרך למטרה. בשיר עצמו אין אמירה ברורה שהוא נרצח, אבל יש רמז לכך – אין שימוש במונח "רצח", אלא במינוח "מוות". יחד עם כך, ההקשר שבו נכתב השיר מדגיש את נושא הרצח.<br />
בזכות הסמליות הרבה של השיר, הוא מתאים לכל זמן ומקום.<br />
<br />
כל בית מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון מדבר על הצהלות של העם, בעוד החלק השני מדבר על המוות.<br />
הבית השלישי הוא מיוחד – הוא מתחיל בכאב ובמוות, עובר לשמחה, וחוזר לכאב.<br />
<br />
יש סימטריה ניגודית בין שני הקצוות: שמחה ואושר על השגת המטרה, מול האבל והכאב שבמוות. המון רב בנמל, מול הדובר והגופה שעל הסיפון. תרועת חצוצרות מוך דממת המוות. קהל חוגג בנמל, שלא יודע את האמת, מול הדובר והקוראים שיודעים את האמת (אירוניה דרמטית).<br />
<br />
כל בית מסתיים במשפט "קר נופל ומת" או "נפלת קר ומת". שלושת המילים הללו מדגישים את חומרת המוות ועוצמתו.<br />
<br />
הדובר מרגיש רגשות של בן ואב כלפי רב החובל ואומר זאת בדרכים שונות, ע"י הביטוי "אבי שלי" ו"קברניט שלי". מבחינת הדובר, המנהיג הוא אב רוחני, ולכן המוות שלו הוא מוות כואב ומועצם. הדובר פונה אל הקברניט בגוף שני, מה שמעצים את הקרבה. הקרבה מדגישה את המכאוב שבמוות.<br />
כמו כן, השימוש במילה "הו" מעצים גם הוא את תחושת הכאב והאבל. "הו" היא מילת קינה וצער. החזרות על המילים "ליבי, ליבי, ליבי" ו"אלי, אלי, אלי", מעצימים את הקרבה שבין הדובר לקברניט.<br />
השימוש בצבעי האדום והדם מדגיש את הכאב.<br />
כל האמצעים האומנותיים הללו עוזרים להדגשת הכאב והאבל שחש הדובר על מותו של המנהיג, ומחדדים את הפער בין השמחה של העם על הנצחון, ובין הכאב על מות המנהיג. <br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".<br />
<br />
<br />
[[קטגוריה:ספרות]]<br />
הו קברניט! קברניטי! מסע אימינו תם,<br />
<br />
נצחה כל נגף הספינה, הפרס שריר, קיים:<br />
<br />
קרוב החוף, פעמונים, העם כולו עלץ,<br />
<br />
עיניים מלוות און קער, עז ספינה חותרת;<br />
<br />
אך הו ליבי! ליבי! ליבי!<br />
<br />
הו, נטפי שני שותת,<br />
<br />
שם קברניטי על הסיפון<br />
<br />
קר נופל ומת.<br />
<br />
<br />
<br />
הו קברניט! קברניטי! קום שמע פעמונים;<br />
<br />
לך פרש הנס, תריע קרן שושנים,<br />
<br />
לך צרורי פרחים, זרי סרטים, חופים צפופים,<br />
<br />
לך יירונו בהמון, פניהם ערים יסבו;<br />
<br />
קברניט! אב יקר לי!<br />
<br />
זרועי ראשך תרפד!<br />
<br />
חלום הוא זה על הספון –<br />
<br />
נפלת קר ומת.<br />
<br />
<br />
<br />
לא יען קברניטי, חיוורות דמומות שפתיו,<br />
<br />
לא בזרועי יחוש אבי, לא דפק בו וצו;<br />
<br />
עגנה לבטח הספינה, מסע אימיה תם,<br />
<br />
מדרך ניצחונה תבוא וכל חפצה השלם;<br />
<br />
עלצו חופים, פעמונים~<br />
<br />
אבל אני צועד<br />
<br />
על פני ספון, שם קברניטי<br />
<br />
קר נופל ומת.</div>Dan201https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94_/_%D7%90%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%97%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94&diff=24021שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה2009-02-22T17:42:43Z<p>Dan201: </p>
<hr />
<div>*[[ספרות|לחץ כאן כדי לחזור לסיכומים בספרות]]<br />
----<br />
<br />
'''משמעות הכותרת''' <br />
<br />
הכותרת מבוססת על אוקסימורון, מכיוון שפגישה תפקידה לפתוח משהו חדש, ואילו כאן אנו מדברים על פגישה שמהווה פגישה אחרונה, וסוג של פרידה. מכאן גם ניתן להבין את הסיטואציה המרכזית של השיר – פגישה שמבטאת השלמה עם פרדה. <br />
הכותרת משתמשת במינוח "שיר", ביטוי אשר מרחיק אותנו מהחוויה הרגשית העמוקה של הדוברת, והופך למשהו סגנוני יותר.<br />
לאורך כל השיר יש ניגוד בין הפנים לחוץ – בין התחושות הפנימיות של הדוברת, לבין הדברים המתרחשים בעולם החיצוני.<br />
השיר שייך לזרם האקמאיסטי¬ – זרם שנוצר בספרות הרוסית, ומאופיין בפשטות ובהירות של הביטוי. הזרם בא כמרד על הכתיבה הסימבוליסטית הסמלית, וניסה להביא את התחושות הרגשיות ללא ביטויים גבוהים, אלא באופן פשוט וישיר.<br />
התיאור של הדוברת שנמצאת במצב מבולבל מתואר באופן ישיר וריאליסטי, וגם הכותרת שמרחיקה את הארועים מהחוויה הכואבת – החוויה הרגשית.<br />
<br />
<br />
'''בית ראשון'''<br />
<br />
הבית הראשון מתאר את הבלבול בו נמצאת הדוברת. השורה הראשונה מבטאת באופן ישיר את הכאב הפנימי של הדוברת, בעוד שהשורה השנייה מציגה באופן מנוגד את התנהגותה החיצונית. הדוברת מנסה למתן את הכאב, בעזרת התנהגות "קלילה". היא מעידה על עצמה שלמרות הכאב העז, היא מתנהגת באופן קליל.<br />
בשורות השלישית והרביעית שוב מודגש המצב המנוגד והבלבול בו נמצאת הדוברת. הבלבול נמסר בעזרת תאור מעשים – אין תאור רגשי, אלא מתוך תאור המעשים אנחנו יכולים להבין את המצב הרגשי בו נמצאת הדוברת.<br />
<br />
<br />
'''בית שני ושלישי'''<br />
<br />
הבית השני ממשיך בתחושת הבלבול והכאב שבו נמצאת הדוברת, ושנית מועבר הבלבול ע"י מחשבות, ולא על ידי רגשות. הכאב שנמצא בלב הדוברת מקשה עליה את העלייה במדרגות, והופך למשימה בלתי אפשרית.<br />
הדוברת נמצאת במצב שבו היא יוצאת מפנים הבית אל החוץ. היציאה מהבית מסמלת את היציאה מהתחושות הפנימיות אל המתרחש בחוץ. <br />
בחוץ שומעת הדוברת לחש, אך למעשה היא שומעת את הרוח, והיא מפרשת את הרחש כאילו מישהו מדבר אליה, והדיבור מייצג את תחושותיה הפנימיות.<br />
לא ברור בשיר אם הדיאלוג אותו היא מקיימת זה דיאלוג עם אהובה בדמיונה, או שיש כאן מאין דיאלוג פנימי שלה עם עצמה, ואמירה שלה לאהובה שעזבה.<br />
<br />
<br />
'''בית רביעי'''<br />
<br />
הבית הרביעי מדגיש ומחדד את רעיון הפרדה. כאן משלימה הדוברת עם הפרדה, והבית האחרון משאיר אותה מחוץ לבית, כשהיא צופה עליו מבחוץ ורואה את האור הצהוב והאדיש הנשקף אליה מתוך הבית. דווקא בית זה מדגיש את הרעיון שהיא התאכזבה מאהובה, והיא רוצה למות כתוצאה מאכזבת האהבה שלה ומהגורל שלה.<br />
ה"נרות האדישים" מדגישים את הסופיות, את הפרדה.<br />
<br />
לאורך כל השיר אנו רואים איך בעזרת העצמים והעזרים השונים, מודגש המצב הרגשי של הדוברת – הכפפות, המדרגות ולחש הרוח, ולבסוף – הנרות. השימוש בעצמים ממעיט את השימוש ברגש ובפאתוס, ומביא את התחושות הכואבות באיפוק וסגנון.<br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".<br />
<br />
[[קטגוריה:ספרות]]<br />
<br />
<br />
<br />
קֹר פָּשַׁט בֶּחָזֶה וְלֹא חַשְׁתִּי,<br />
<br />
אַךְ צְעָדַי הָיוּ קַלִּים.<br />
<br />
עַל יַד יָמִין לָבַשְׁתִּי<br />
<br />
כְּפָפָה שֶׁל הַיָּד הַשְׂמָאלִית.<br />
<br />
<br />
<br />
נִדְמֶה הָיָה: הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת,<br />
<br />
וְיָדַעְתִּי – הֵן רַק שָׁלֹשׁ!<br />
<br />
הָיָה לַחַשׁ סְתָוִי בֵּין תְּרָזוֹת:<br />
<br />
"תַּמּוּתִי אִתִּי! בְּלִי לַחְשֹׁשׁ!<br />
<br />
<br />
<br />
כִּי רִמָּה אוֹתִי גּוֹרָלִי,<br />
<br />
לֵאֶה, זְדוֹנִי, הֲפַכְפַּךְ."<br />
<br />
עָנִיתִי: "אֲהוּבִי, אֲהוּבִי!<br />
<br />
גַּם אוֹתִי. נַמוּתָה יַחְדָּיו..."<br />
<br />
<br />
<br />
זֶהוּ שִׁיר שֶׁל פְּגִישָׁה אַחֲרוֹנָה.<br />
<br />
הֵעַפְתִּי עַיִן אֶל בַּיִת חָשׁוּךְ.<br />
<br />
רַק נֵרוֹת בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה<br />
<br />
בְּאוֹר צָהֹב-אָדִישׁ הֶחֱשׁוּ.<br />
<br />
<br />
<br />
בְּפֶחָם הוּא סִמֵּן בַּצַּד הַשְּׂמָאלִי<br />
<br />
מָקוֹם לְאָן לִירוֹת,<br />
<br />
שֶׁתֵּצֵא הַצִּפּוֹר – הַתּוּגָה שֶׁלִּי,<br />
<br />
בְּלַיְלָה שׁוֹמֵם לִתְעוֹת.<br />
<br />
<br />
<br />
אֲהוּבִי! יָדְךָ לֹא תִּרְעַד,<br />
<br />
לֹא יֶאֱרַךְ סִבְלִי, לֹא יַעֲכִיר.<br />
<br />
תִּתְעוֹפֵף הַצִּפּוֹר – הַתּוּגָה הָאַחַת,<br />
<br />
תֵּשֵׁב עַל עָנָף וְתָשִׁיר.<br />
<br />
<br />
<br />
כְּדֵי שֶׁזֶּה, שֶׁשָׁלֵו יַאֲזִין<br />
<br />
בְּבֵיתוֹ, יִפְתַּח חַלוֹנָיו:<br />
<br />
"הַקּוֹל מֻכָּר, אַךְ מִלִּים לֹא אָבִין" – – <br />
<br />
וְיַשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו.</div>Dan201https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8_%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99&diff=23578כללים והנחיות לכתיבת חיבור עברי2008-05-02T19:23:07Z<p>Dan201: </p>
<hr />
<div> <math><br />
['''== [[הנחיות לכתיבת חיבור]] ==</math>''']<br />
<br />
1.לאחר בחירת הנושא לסמן את מילות ההוראה בשאלה.<br />
2.לכתוב את הרעיונות ולכתוב את החיבור תחילה כטיוטה ולאחר מכן להעתיק את החיבור לטופס הבחינה.<br />
3.לסמן משפטי מפתח/רעיון מרכזי(בפסקות גוף).<br />
4.</div>Dan201https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%90%27_-_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%22%D7%91&diff=23568מלכים א' - פרק י"ב2008-04-30T13:20:04Z<p>Dan201: </p>
<hr />
<div>[[Category:תנ"ך]]<br />
*רמה:כיתות י' - י"ב.<br />
===פסוקים 1 -14, 16 - פילוג הממלכה===</div>Dan201