דפוסי הגשמה של שתי תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19.: הבדלים בין גרסאות בדף

בעבר איטליה הייתה מפוצלת למספר ממלכות ונסיכויות שהיו כפופות לשלטון זר - צרפתי ואוסטרי. בתחילת המאה ה-19 החלה לצמוח לאומיות  איטלקית שבאה לידי ביטוי בהקמתן של אגודות מהפכניות כמו "הקארבונרים" שביקשו לשחרר את איטליה מהשלטון הזר ולהקים רפובליקה מאוחדת (מדינה ללא שלטון מלך). בשנת <font color="red">1848</font> ("אביב העמים") פרצו התקוממיות ברחבי איטליה בהנהגתם של שני מהפכנים: ג'וזפה מאציני וג'וזפה גאריבלדי. דרישתם הייתה לסלק את השלטון הזר ולהשיג חופש. מאציני שאף לאחד את איטליה כמדינה רפובליקנית (ללא מלך), שתהיה לה חוקה ליבלית שבה יובטחו חירות ושיוויון לכל האזרחים. רוב ההתקוממויות נכשלו פרט לממלכת פיימונט-סרדיניה שבה שלט המלך ויטוריו עמנואל השני יחד עם ראש הממשלה הרוזן קאמילו קאבור. הרוזן והמלך תמכו ברעיון איחוד איטליה והבינו שהנסיכות פיימונט-סרדיניה לבדה לא תוכל לממש את איחוד איטליה. לכן בשנת <font color="red">1858</font> הם נעזרו בקיסר צרפת, נפוליאון השלישי, בכדי לסלק את האוסטרים מרוב שטחה של צפון איטליה ולהביא לאיחודה תחת הנהגת ממלכת פיימונט-סרדיניה. בשנת <font color="red">1860</font> אושר האיחוד הרשמי של צפון איטליה לאחר משאל עם והמלך ויטוריו עמנואל הומלך למלך של כל איטליה. באותה שנה פרץ מרד בדרום איטליה ובעזרתו של גאריבלדי שהגיע עם אלף מתנדבים, החלו לשחרר המורדים גם שטחים בסיציליה ובנפולי והעבירו אותם לממלכת פיימונט סרדיניה. בשנת <font color="red">1870</font> הושלם איחוד איטליה ורומא נקבעה כבירתה.