סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הסכמי שביתת הנשק

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
גרסה מ־09:55, 24 במרץ 2008 מאת DaViDHsikum (שיחה | תרומות) (הסכם שביתת הנשק עם לבנון)
(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכמי שביתת הנשק

השיחות לשביתת הנשק בין ישראל לבין מדינות ערב החלו ב-12 בינואר 1949 בארמון השושנים ברודוס בתווכו של ראלף באנץ(המתווך בפועל מטעם האו"ם).

הסכם שביתת הנשק עם מצרים

המשא ומתן הראשון על הסכמי שביתת הנשק התקיים עם מצרים ונמשך ששה שבועות.

  • על –פי ההסכם:

1. הותר לצבא המצרי הנצור בכיס פלוג'ה לעזוב את ישראל על ציודו ונשקו.

2. מצרים ותרה על תביעותיה בנגב והכירה בכל שטח הנגב כשטחה של ישראל

3. ישראל ויתרה על רצועת עזה שנשארה בתחום שלטונה של מצרים.

4.הוקמה ועדת שביתת נשק משותפת ישראלית-מצרית בת 7 חברים: 3 מכל צד וקצין מטעם האו"ם

5. אזור עוג'ה אל-חפיר (ניצנה) נקבע כשטח מפורז וכמקום מושבה של ועדת שביתת הנשק.

הסכם שביתת הנשק עם לבנון

לבנון הייתה המדינה השנייה עמה נחתם הסכם שביתת נשק ב- 23 במרץ 1949. השיחות עם לבנון התקיימו בנקורה, ליד ראש הנקרה.

ישראל דרשה שסוריה תפנה את משמר הירדן בטענה כי סוריה ולבנון פעלו נגדה בתיאום וכי לסורים היו בסיסים לפעולותיהם בתוך שטח לבנון.

לבנון דרשה שישראל תפנה את 14 הכפרים הלבנוניים.

  • בשיחות הוסכם:

1. הגבול הבינלאומי- מראש הנקרה עד מטולה כפי שנקבע בין בריטניה וצרפת בתקופת המנדט ישמש כקו שביתת הנשק בין שתי המדינות.

2. ישראל תפנה את 14 הכפרים הלבנוניים אותם כבשה במבצע חירם.

3. הצבא הלבנוני יפנה את ראש הנקרה.

הסכם שביתת הנשק עם ירדן

השיחות עם ירדן התקיימו ברודוס וחלקן בארמון המלך עבדאללה ברבת-עמון.

במהלכן התעוררו בעיות רבות.

  • ירדן תבעה:

1. השבת הפליטים הערבים ללוד ורמלה

2. אפשרות שימוש בנמל חיפה

3. החזרת שכונות בירושלים לידי הערבים

4. שליטה בכל הנגב הדרומי.

במהלך השיחות חלה הפסקה כאשר ישראל בצעה את מבצע עובדה והן חודשו עם סיומו של המבצע. בינתיים עיראק החליטה לא להיכנס לשיחות עם ישראל ולהעביר את העמדות שיפונו ליד הירדנים, אך ישראל התנגדה בתוקף בטענה שהחלפת השטחים יש משום הענקת יתרון צבאי והפרת ההפוגה. לאחר מספר דיונים וויתורים הדדים נחתם ב- 3 באפריל 1949 ההסכם בין שתי המדינות ולפיו:

א. שטח ואדי ערה בו עובר הכביש חדרה –עפולה הועבר לידי ישראל בתמורה ויתרה ישראל על שטחים בסיבות הרי חברון.
ב. ירושלים נותרה מחולקת וסוכם כי תקום ועדה מיוחדת שתכריע בתביעות ישראל על: -חידוש התנועה במסילת הברזל לירושלים
>ב1. חידוש התנועה בכביש לטרון
>ב2. העברת מים לירושלים מתחנת שאיבה בלטרון
>ב3. גישה חופשית להר הצופים והמשך קיום האוניברסיטה ובית החולים "הדסה" בהר הצופים.
>ב4. גישה לבית הקברות והמקומות הקדושים בירושלים.

מכך הסעיפים הנ"ל התאפשרה רק התנועה במסילת הברזל לירושלים.

הסכם שביתת הנשק עם סוריה ה-5 באפריל עד ה-20 ביולי 1949

המשא ומתן עם סוריה החל אחרי חתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן, והוא היה הקשה והממושך ביותר מכל השיחות שבין ישראל לשכנותיה.

השיחות החלו במחניים ונמשכו שלושה וחצי חודשים. סוריה התעקשה שפינוי כוחותיה יהיה עד קו הירדן ולא על-פי הקו הבינלאומי, וכן דרשה פיצוי באזור החולה והכנרת. הסיבות לקשיחותה של סוריה נבעו מהעובדה שסוריה התבססה בשטחים שממערב לגבול הבינלאומי והחזיקה בראש גשר גדול באזור משמר הירדן.בנוסף ב- 30 במרץ התחוללה בסוריה הפיכה צבאית והקולונל חוסני זעים, שעלה לשלטון, נתמך על-ידי צרפת, תמיכה שהוסיפה לבטחונו העצמי ולהקשחת עמדותיו.

ביולי 1949 הושגה באמצעותו של המתווך מטעם האו"ם, ד"ר ראלף באנץ פשרה לפיה:

1. סוריה תפנה את אזור משמר הירדן.

2. הגבול הבינלאומי יהיה הגבול בין שתי המדינות.

3. עין גב וסביבתה יהיו אזורים מפורזים שהמינהל בהם יהיה ישראלי, אך ראש ועדת שביתת הנשק יפקח עליו.


  • עם חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה הסתיימה רשמית מלחמת העצמאות.