הצגת המקור של הדף "התקבצו כי הזמן תמים / שמואל הנגיד"

==השיר:==
<H1>
הִתְקַבְצוּ, כִי הַזְמָן תָמִים / עַתָה כְקַו לֵילוֹת כְקַו יָמִים,<br><br>

וּרְאוּ פְנֵי אֶרֶץ אֲשֶר לָבְשָה / סוּתֵי בְנוֹת מֶלֶךְ מְרֻקָמִים,<br><br>

וּשְתוּ דְמֵי עֵנָב עֲלֵי וֶרֶד / צִצָיו כְשָנִי אוֹ כְמוֹ דָמִים,<br><br>

וּרְאוּ פְנֵי עָלָיו אֲשֶר צָמְחוּ / יַחְדָו מְחֻבָרִים וּמַתְאִימִים –<br><br>

כִפְנֵי יְפַת תאַר מְבֻשָמִים / דָבְקוּ אֱלֵי פָנִים מְאָדָמִים.<br><br>
</h1>


*השיר הוא שיר יין.
סיטואציות הדיבור בשיר אופיינית לרוב שירי היין ועיקרה הוא הזמנת החברים להתאסף ולשתות בחצרות או בגנו של הנדיב המזמין.
המילה הראשונה בכל אחד משלושת הבתים הראשונים מהווה את השלד הרטורי של השיר התקבצו….וראו… ושתו…
מבנה ההזמנה הוא בדרך כלל מבנה של טיעון התקבצו כי…
הטיעונים הנפוצים ביותר לשתייה הם באו של האביב ופריחת הגן.

===בית ראשון===
'''תפארת הפתיחה.'''
בדלת של הבית הראשון מופיע הנושא באו לשתות יין.
השימוש במילה התקבצו מקובל להזמנה לשתיית יין.
הזמן תמים כלומר הזמן שלם, מושלם, בדרך כלל הזמן לא כל-כך תמים במשמעות של גורל והוא הפכפך, כאן הוא תמים וזוהי סיבה טובה למסיבה.
בסוגר של הבית הזה מופיע ההסבר מדוע הזמן תמים כקו לילות כקו ימים, הכוונה לזמן כפשוטו השוויון בין היום לילה.
קריטריון הנוסף של תפארת הפתיחה, הבית כתוב במילים יפות "התקבצו" "כקו לילות כקו ימים".
קריטריון שלישי יש חרוז פנימי בין הדלת לסוגר- תמים וימים.
הטיעון לשתייה מתחזק מעצם הדחיפות המשתמעת מהמילה "עתה" כי מחר כבר לא יהיה שוויון.

===בית שני===
לאחר שצוין בנוסח ההזמנה זמן המשתה, מצוין בטור השני (הבית השני) מקום המשתה והרקע הארץ הפורחת בשלל פרחים הנראים כמו בגד של בנות מלך.
פני ארץ- לא רק במובן הגיאוגרפי (מתפאורה שחוקה) אלה האנשה של עלמה יפת תואר הלובשת גלימת מלכות רקומה.
האנשים המוזמנים, מוזמנים לראות גם את פניה של בת מלך יפיפייה (מרמז על בית חמישי).
"סות"- מילה יחידאית במקרא ומופיעה בפסוק: " אסריי לגפן עירה… ובדם ענבים סותה", הסות המרוקמת של הארץ אדומה, כי היא טבולה בדם ענבים.
כאן בבית זה המילה והצבע האדום מופיעים באופן מרומז.
סותי בנות מלך מרוקמים- הרקמה מזכירה שורה מתהילים, "כל כבודה בת מלך פנימה, משבצות זהב לבושה, לרקמות תובל למלך… בתולות אחריה רעותיה מובאות לך", הארץ הלובשת כסות פרחים אדומים- מדומה לבת מלך בתולה העוטה (לובשת) כתנות פסים רקומה באדום.
הזוג האידיאלי- הזמן תמים, והארץ הלבושה כבת המלך, בא לציין את הזמן והמקום האידיאלי למסיבה למשתה.

===בית שלישי===
הבית השלישי הוא מרכז השיר ובוא מצוין היין ושתיית היין באופן מפורש.
ההזמנה היא לשתות יין בגן הוורדים האדומים, היין מכונה דמי ענב, דמי ענב זהו כינוי המרמז על מקורו של היין ויש בו גם התייחסות לסגולות הנוזליות והאדומות שלו.
הסוגר בטור זה מדגיש את הצבע האדום של הורד כ "שני" ו "דמי".
ערוגת הוורד היא המקום המתאים לשתייה.
את דמיו של הענב (היין) יש לשתות על דמיו של הורד, נגיעה של דמים ודמים, דם הוורד ודם הענב, זהו שיא של השתלטות הצבע האדום.
לפרח הוורד קורא המשורר ציצים '''למילה ציץ בשירת ימי הביניים כמו במקרא יש משמעות כפולה''': 

'''א-''' פרח.

'''ב- '''נזר (כתר) "ציץ הזהב נזר הקודש", פרחי הוורד נישאים כמו כתרים אדומים והם מחזקים את התיאור המלכותי של הגן.

===בית רביעי===
הנאספים שנקראו לפני השתייה להתבונן בפני הארץ נקראים לאחר השתייה להתבונן בפני הוורד.
יש סימטרייה בין השותים לבין הוורד, השותים נתקבצו יחד ועלי הוורד צמחו יחד.
פניהם האדומים משתייה הם כמו פניו האדומים של הוורד.
מחוברים ומתאימים אלו הם 2 מילות צופן של השיר והן מדגישות את הסימטרייה והתאומות המופיעים לאורך השיר.

* יום ולילה, "כקו לילות כקו ימים", הקיץ והחורף, השותים והוורד.

===בית חמישי===
הארץ מתוארת כבחורת יפת תואר, מתוארים גם השותים שפניהם מבושמים ודבוקים אל הגביע, מבושמים ב-2 משמעויות" 

'''א-''' שיכורים קלות הכוונה היא לשותים. <BR>
'''ב-''' מבושמים בעל ריח טוב לפנים של יפת התואר.

* ב-3 הטורים האחרונים של הישר מופיעה תמונה של שתיית יין ו'''מצוינים בה 3 אלמנטים:''' היין, הגביע, והשותים.

'''היין-''' "דמי ענב" מוזכר בפעם הראשונה בבית השלישי, שבו אדום של היין מודגש ע"י המילה "דמי".

'''הגביע-''' הוא כמו וורד שצבעו אדום כ "שני" או כמו "דמים".
את צבעו הוא מקבל מצבע היין המשתקף בו, עליו של הגביע מזכירים גביע של וורד שהעלים שלו צמחו יחדיו מחוברים ומתאימים.

'''השותים-'''פניהם מבושמים ואדומים והם דבוקים אל הגביע.

*הדמיון בין צבע היין לצבע הפרח לצבע הלחיים של הנערה.
כוס כמו גביע של פרח.
בתוך הכוס יין אדום.
הזכוכית מקבלת צבע אדום.

* פני הארץ מתוארים כפניה של יפת תואר מבושמים אם מהריח של פריחת הוורדים- הבושם ואם משתיית היין שבושמו אותה קלות.
[[קטגוריה:ספרות]]