על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

ליבי במזרח / יהודה הלוי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(סימן קריאה בסוף השיר, הוספת "תפארת החתימה")
 
(23 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
=="ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"==
<big><center>
לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב


'''מדובר בשיר כמיהה לציון – געגועים לארץ ישראל .<BR> '''
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
השיר מכיל את תפארת הפתיחה ובעל חרוז מבריח לכל אורכו.  כמו כן כל השיר מושתת על ניגודים.<BR>
משקל השיר : שתי תנועות יתד תנועה יתד שתי תנועות יתד תנועה יתד.<BR>
והרי תוכנו :
המשורר נמצא בספרד המכונה בבית א' "סוף מערב" וגעגועיו הם לישראל הנמצאת במזרח – אנו רואים כאן תקבולת ניגודית המורכבת מאזכור למקרא לספר תהילים ק"ג 12 שם כתוב "רחוק מזרח ממערב", המביעה את מצוקתו של הדובר והמרחק העצום בין הימצאותו הפיזית לרצון ליבו.<BR>
הצלע השנייה של הבית מבטאת את התסכול המקיף אותו בכל מעשיו וחייו – הוא אינו מוצא טעם לאוכל כאשר האוכל משמש כאן כמטונימיה ( חלק מתוך השלם המעיד על השלם ) להנאות החיים.<BR>


בבית ב' המשורר מעלה שאלה רטורית כיצד יוכל לקיים את נדריו ( לעלות ארצה ) אם ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון נוצרי וספרד מקום מגוריו תחת שלטון מוסלמי.  המשורר נאלץ להתמודד פה עם קושי כפול הוא לא יכול לצאת בקלות מספרד בשל איסורי השלטון וגם אם יצליח וייצא משם כיצד ייכנס לשטח ישראל?
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
שהרי הדבר לא פשוט כלל.<BR>


הבית השלישי מציין את הקלות בה הוא מוכן לעזוב את ספרד והעושר החומרי שבה על מנת לזכות ולראות את שרידי בית המקדש שחרב.<BR> זוהי תקבולת ניגודית המורכבת מצימוד (יקל – יקר) המעמידה באמצעות דימוי את הקלות שבעזיבה מול הרצון העז לגעת באדמת הארץ.<BR> ושוב, האדמה היא מטונימיה לארץ הקודש כולה.<BR> השימוש במילה דביר לציון בית המקדש לקוחה מספר תהילים כ"ח 2 " אל דביר קדשך" וזה כאמור שיבוץ מקראי.<BR>
צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב


===הכותב:===
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ


ריה"ל – רבי יהודה הלוי :
יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב!</center></big>
חי בין השנים 1075-1141.
----
חי בספרד ועסק בשירה בפילוסופיה וברפואהץ כתב שירי חול וקודש.<BR> היה אדם דתי והאמין ה' יציל את העם היהודי מכל סכנה.<BR>
 
בשנות ה 60 לחייו עזב הכל ועלה לישראל אולם בדרכו ירד במצריים שהה שם מספר חודשים (אצל מכר ) חלה ומת וכך לא הגיע לישראל.<BR>
*'''סוג הז'אנר: שיר ציון'''
 
יהודה הלוי- נולד בספרד מת ב1140 באלכסנדריה שבמצריים.
'''השיר מתאר את געגועי הדובר לארץ ישראל'''. לאחר 2 שאלות רטוריות המביעות את תסכוליו , הדובר מצהיר כי הוא מוכן לזנוח את "כל טוב ספרד" ולעלות לארץ ישראל ההרוסה.
 
# ליבי במזרח ואנוכי בסוף המערב/ איך אטעמה את אשר אכול ואיך יערב?
# איכה  אשלם נדריי ואסרי, בעוד/ ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב?
# יקל בעיניי עזוב כל טוב ספרד, כמו/ יקר בעיניי ראות עפרות דביר נחרב!
 
המשפט גולש מעבר לסוף השורה וזה מעיד על התרגשות.
 
====הסבר מילים:====
*"ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"-אזכור מתהילים.'''
ליבי- בעל משמעויות רבות:''' מבטא את מחשבות ורגשות המשורר: הוא אומר שליבו ,שבו לפי אותה תקופה נמצאות המחשבות,במזרח (ציון, מבטא את הזיקה לארץ, שייכות, היסטוריה של הארץ כאומה) והוא עצמו נמצא בספרד הממוקמת בסוף המערב הידוע של אותם ימים- יש קושי גיאוגרפי לעזוב את הצד האחד של העולם ולהגיע לצד השני.
*"איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב"- המשורר שואל כיצד ניתן ליהנות מאכילה כשהגוף במקום אחד והלב במקום אחר? המשורר משתמש באוכל אך הכוונה היא גם לכל התענוגות החומריים והרוחניים  כגון ההשכלה והלימוד(תקבולת נרדפת).
כלומר המשורר לא נמצא בציון וזה מונע ממנו ליהנות מהדברים הבסיסיים (כמו אוכל...).
 
"איכה אשלם נדרי ואסרי" –(תקבולת נרדפת)- הכוונה לנדר שנדר ואיסור שאסר על עצמו. המשורר שואל כיצד יוכל לקיים את נדריו-לעלות לארץ ישראל
*"אסרי" = נדר שאוסר על מעשה.
 
*"ציון בחבל אדום ואני בכבל ספרד"- למשורר יש בנוסף לאילוץ הגאוגרפי גם אילוץ פוליטי-המשורר אומר כי ציון נמצאת בחבל אדום בשליטת הנוצרים (המכונים בני אדום) והוא נתון לשעבוד המוסלמים- הוא מרגיש כבול- יש קושי מדיני לעזוב את ספרד בגלל הדתות השונות והמאבק ביניהן. הניגוד מעוצב באמצעות צימוד- "חבל"-"כבל" ומתבסס על כפל משמעות. ירושלים גם שבויה וגם רחוקה, וגם הדובר כבול בידי השלטון המוסלמי. 
 
הוא ממשיך ואומר כי יהיה לו קל לעזוב את ספרד באותה מידה שחשוב בעיניו לראות את עפר בית המקדש. הדובר מזלזל בעושרה של ספרד בכך שאומר שהוא מעדיף להימצא בבית המקדש החרב. יקל-יקר גם צימוד. מכך ניתן לראות שהמשורר מעדיף רוחניות על פי החומריות הקיימת בספרד.
 
====ניתוח השיר:====
השיר שייך בסוגו הספרותי לשירי הציון ,ומכאן שהוא שיר קודש . <br>
שירי ציון מוגדרים כשירים של געגועים לארץ ישראל .צער על חורבן בית המקדש <br>
גלות העם , ותקווה לגאולה ותקומה. בשיר ליבי במזרח המשורר מבטא את געגועיו לארץ הקודש <br>
ואת צערו על כך שהוא מרוחק ממנה .הוא מזכיר את בית המקדש שחרב ואת רצונו העז לעלות לירושלים, עיר הקודש .<br>
כל העושר והאושר שבספרד נחשבים בעיניו לכבלים (אזיקים) , ולמולן בדרך הניגוד עומד בית המקדש ההרוס אך  היקר פי כמה וכמה<br>
במרכז השיר עומדת לה השוואה מרכזית שהיא בעצם ניגודים בין ספרד לבין ציון . ולאורך כל בתי השיר המשורר מדגיש עד כמה הן שונות זו מזו .<br>
<b>הניגודים הם :</b> מבחינת מקום גאוגרפי - ספרד שוכנת במערב וציון במזרח .
<br>
<br>
<b>מצבו של הדובר :</b> נמצא פיזית בספרד, חי בה וגר בה אך לציון קשור רגשית, נפשית . ספרד נהנת משפע,שגשוג כלכלי ,"תור הזהב"<br>
לעומת זאת ציון היא בימים שלאחר חורבן בית המקדש . הכל הרוס,חרב ושומם . ספרד נשלטת ע"י מוסלמים וציון לעומת זאת נשלטת ע"י נוצרים (אֶדֹּם)
<br><br>
<b>רצונו של הדובר:</b> יהיה לי קל לעזוב את השפע בספרד באותו מידה שיהיה לי יקר להעלות לציון .
 
• ראינו אם כן שספרד וציון שונות זו מזו בהרבה בחינות וכל אדם ממוצע יעדיף לחיות בספרד ובטח שלא לעזוב אותה ולעבור לחורבה ולהרס ,
אך משוררנו מעדיף את ציון , את ארץ ישראל השוממה וההרוסה - כי היא יקרה לו מכל אדמה אחרת בעולם . יש לציין שמכשולים (קְשָׁיִים)
מקשים על הגשמת חלומו.
 
====מבנה השיר, משקלו וקישוטיו:====
1. '''מבנה-''' השיר מכיל שלושה בתים
 
2. '''החלק הראשון עד ה צזורה ("/") נקרא:''' דלת, ואילו החלק השני ניקרא סוגר.
 
3. '''החרוז'''- חרוז שנקרא מבריח (נועל). לדוגמה : "יערב" , "ערב", "נחרב".
 
'''שיר שווה חרוז:''' כל החריזה היא מאותו הסוג , חרוזים שווים.
 
4. '''תפארת הפתיחה:'''
- החריזה בין המילה האחרונה לפני הצזורה לבין הסוגר בבית הראשון- מערב-יערב
- בבית הראשון ניתן הרעיון של השיר בתמציתו.
 
5. '''הגזמה באמצעי אמנותי:'''
- בגלל העובדה שאני לא בציון - איך אני אוכל ליהנות מהאוכל?- אני לא מסוגל ליהנות משום דבר.
- לעזוב את כל טוב ספרד- הגזמה. ברור לנו שהדובר כן מסוגל ליהנות מאוכל גם אם הוא לא נמצא בציון.
6. '''בשיר ניגודים רבים: '''
לבי במזרח-אנוכי בסוף מערב. ציון בחבל אדום-אני בכבל ערב. יקל בעיניי-יקר בעיניי, כל טוב ספרד-עפרות דביר נחרב.
 
7. '''צימוד-''' צמד מילים שנכתבות בצורה זהה
::::- צמד מילים שנשמעות זהות ונכתבות בצורה שונה
::::- יש בינים אותו צליל והן שונות באות אחת ויש להן משמעות שונה
צימודים בשיר: חבל- כבל, יקל- יקר, מערב-יערב-ערב.
 
8.'''קונוטציות מקראיות'''- לבי במזרח(תהילים), יקל(בראשית), יקר(תהילים).
 
9. '''תפארת החתימה'''
- השיר מסתיים בסימן קריאה.
[[category:ספרות]]

גרסה אחרונה מ־15:09, 2 במאי 2016

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב

אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב

אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד

צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב

יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ

יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב!

  • סוג הז'אנר: שיר ציון

יהודה הלוי- נולד בספרד מת ב1140 באלכסנדריה שבמצריים. השיר מתאר את געגועי הדובר לארץ ישראל. לאחר 2 שאלות רטוריות המביעות את תסכוליו , הדובר מצהיר כי הוא מוכן לזנוח את "כל טוב ספרד" ולעלות לארץ ישראל ההרוסה.

  1. ליבי במזרח ואנוכי בסוף המערב/ איך אטעמה את אשר אכול ואיך יערב?
  2. איכה אשלם נדריי ואסרי, בעוד/ ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב?
  3. יקל בעיניי עזוב כל טוב ספרד, כמו/ יקר בעיניי ראות עפרות דביר נחרב!

המשפט גולש מעבר לסוף השורה וזה מעיד על התרגשות.

הסבר מילים:

  • "ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"-אזכור מתהילים.

ליבי- בעל משמעויות רבות: מבטא את מחשבות ורגשות המשורר: הוא אומר שליבו ,שבו לפי אותה תקופה נמצאות המחשבות,במזרח (ציון, מבטא את הזיקה לארץ, שייכות, היסטוריה של הארץ כאומה) והוא עצמו נמצא בספרד הממוקמת בסוף המערב הידוע של אותם ימים- יש קושי גיאוגרפי לעזוב את הצד האחד של העולם ולהגיע לצד השני.

  • "איך אטעמה את אשר אכל ואיך יערב"- המשורר שואל כיצד ניתן ליהנות מאכילה כשהגוף במקום אחד והלב במקום אחר? המשורר משתמש באוכל אך הכוונה היא גם לכל התענוגות החומריים והרוחניים כגון ההשכלה והלימוד(תקבולת נרדפת).

כלומר המשורר לא נמצא בציון וזה מונע ממנו ליהנות מהדברים הבסיסיים (כמו אוכל...).

"איכה אשלם נדרי ואסרי" –(תקבולת נרדפת)- הכוונה לנדר שנדר ואיסור שאסר על עצמו. המשורר שואל כיצד יוכל לקיים את נדריו-לעלות לארץ ישראל

  • "אסרי" = נדר שאוסר על מעשה.
  • "ציון בחבל אדום ואני בכבל ספרד"- למשורר יש בנוסף לאילוץ הגאוגרפי גם אילוץ פוליטי-המשורר אומר כי ציון נמצאת בחבל אדום בשליטת הנוצרים (המכונים בני אדום) והוא נתון לשעבוד המוסלמים- הוא מרגיש כבול- יש קושי מדיני לעזוב את ספרד בגלל הדתות השונות והמאבק ביניהן. הניגוד מעוצב באמצעות צימוד- "חבל"-"כבל" ומתבסס על כפל משמעות. ירושלים גם שבויה וגם רחוקה, וגם הדובר כבול בידי השלטון המוסלמי.

הוא ממשיך ואומר כי יהיה לו קל לעזוב את ספרד באותה מידה שחשוב בעיניו לראות את עפר בית המקדש. הדובר מזלזל בעושרה של ספרד בכך שאומר שהוא מעדיף להימצא בבית המקדש החרב. יקל-יקר גם צימוד. מכך ניתן לראות שהמשורר מעדיף רוחניות על פי החומריות הקיימת בספרד.

ניתוח השיר:

השיר שייך בסוגו הספרותי לשירי הציון ,ומכאן שהוא שיר קודש .
שירי ציון מוגדרים כשירים של געגועים לארץ ישראל .צער על חורבן בית המקדש
גלות העם , ותקווה לגאולה ותקומה. בשיר ליבי במזרח המשורר מבטא את געגועיו לארץ הקודש
ואת צערו על כך שהוא מרוחק ממנה .הוא מזכיר את בית המקדש שחרב ואת רצונו העז לעלות לירושלים, עיר הקודש .
כל העושר והאושר שבספרד נחשבים בעיניו לכבלים (אזיקים) , ולמולן בדרך הניגוד עומד בית המקדש ההרוס אך היקר פי כמה וכמה
במרכז השיר עומדת לה השוואה מרכזית שהיא בעצם ניגודים בין ספרד לבין ציון . ולאורך כל בתי השיר המשורר מדגיש עד כמה הן שונות זו מזו .
הניגודים הם : מבחינת מקום גאוגרפי - ספרד שוכנת במערב וציון במזרח .

מצבו של הדובר : נמצא פיזית בספרד, חי בה וגר בה אך לציון קשור רגשית, נפשית . ספרד נהנת משפע,שגשוג כלכלי ,"תור הזהב"
לעומת זאת ציון היא בימים שלאחר חורבן בית המקדש . הכל הרוס,חרב ושומם . ספרד נשלטת ע"י מוסלמים וציון לעומת זאת נשלטת ע"י נוצרים (אֶדֹּם)

רצונו של הדובר: יהיה לי קל לעזוב את השפע בספרד באותו מידה שיהיה לי יקר להעלות לציון .

• ראינו אם כן שספרד וציון שונות זו מזו בהרבה בחינות וכל אדם ממוצע יעדיף לחיות בספרד ובטח שלא לעזוב אותה ולעבור לחורבה ולהרס , אך משוררנו מעדיף את ציון , את ארץ ישראל השוממה וההרוסה - כי היא יקרה לו מכל אדמה אחרת בעולם . יש לציין שמכשולים (קְשָׁיִים) מקשים על הגשמת חלומו.

מבנה השיר, משקלו וקישוטיו:

1. מבנה- השיר מכיל שלושה בתים

2. החלק הראשון עד ה צזורה ("/") נקרא: דלת, ואילו החלק השני ניקרא סוגר.

3. החרוז- חרוז שנקרא מבריח (נועל). לדוגמה : "יערב" , "ערב", "נחרב".

שיר שווה חרוז: כל החריזה היא מאותו הסוג , חרוזים שווים.

4. תפארת הפתיחה: - החריזה בין המילה האחרונה לפני הצזורה לבין הסוגר בבית הראשון- מערב-יערב - בבית הראשון ניתן הרעיון של השיר בתמציתו.

5. הגזמה באמצעי אמנותי: - בגלל העובדה שאני לא בציון - איך אני אוכל ליהנות מהאוכל?- אני לא מסוגל ליהנות משום דבר. - לעזוב את כל טוב ספרד- הגזמה. ברור לנו שהדובר כן מסוגל ליהנות מאוכל גם אם הוא לא נמצא בציון.

6. בשיר ניגודים רבים: לבי במזרח-אנוכי בסוף מערב. ציון בחבל אדום-אני בכבל ערב. יקל בעיניי-יקר בעיניי, כל טוב ספרד-עפרות דביר נחרב.

7. צימוד- צמד מילים שנכתבות בצורה זהה

- צמד מילים שנשמעות זהות ונכתבות בצורה שונה
- יש בינים אותו צליל והן שונות באות אחת ויש להן משמעות שונה

צימודים בשיר: חבל- כבל, יקל- יקר, מערב-יערב-ערב.

8.קונוטציות מקראיות- לבי במזרח(תהילים), יקל(בראשית), יקר(תהילים).

9. תפארת החתימה - השיר מסתיים בסימן קריאה.