על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
מאה מושגי יסוד - דמוקרטיה
אדם נברא בצלם - כבוד האדם
זכויות האדם מבוססות על "זכויות טבעיות", שהן הזכויות המוקנות לאדם מכיוון שנוצר בצלם אלוהים, ומכוח טבעו וכבודו האנושי. זכויות אלה אינן תלויות בשלטון כלשהו, ולפיכך אין השלטון רשאי לשלול אותן. מהנחות אלה נובעות בראש וראשונה הזכות לחיים, המקדשת את חיי האדם מכל וכול, והזכות לכבוד, שניתן לראות בה את העיקרון הכללי שממנו נובעות כל שאר הזכויות. עם זאת, יש לזכור כי אין זכויות מוחלטות ובלתי מוגבלות.
חוק כבוד האדם וחירותו, שהתקבל בכנסת, הוא אחד הביטויים למימוש הזכות לכבוד.
אמנה חברתית
רעיון האמנה החברתית מבוסס על כך שבני האדם הסכימו מרצונם החופשי להתארגן בחברה ולקבל על עצמם כללים, חוקים, פיקוח ומגבלות.
הסכמה זו היא מעין ברית. האדם אמנם מאבד חלק מחירותו הטבעית, אך זוכה לביטחון קיומי רב יותר ולדאגה לצרכיו ולזכויותיו. האמנה החברתית היא רעיון ואינה מסמך כתוב. רעיון האמנה החברתית עומד בבסיסה של כל מדינה דמוקרטית.
אמנות ג'נבה
אמנות ג'נבה עוסקות בהתנהגות הראויה בזמן מלחמה.
האמנות עוסקות בדרישה למתן טיפול רפואי לפצועים, כולל לחיילי האויב; בתביעה להתנהגות הוגנת עם שבויי מלחמה, ובחובה להגן על אזרחים בעת קרב. מדינת ישראל חתומה על אמנות ג'נבה
אמנות זכויות האדם
אמנות אלה נובעות מתפיסת האמנה החברתית, שעל פיה, לכל אדם באשר הוא אדם מוקנות זכויות. תפקיד המדינה בהקשר זה הוא כפול:
- על המדינה מוטלת החובה להימנע מלפגוע ללא הצדקה בזכויות האדם כמו חופש התנועה, חופש הדת, המצפון והאמונה, חופש הביטוי והזכות לפרטיות.
- המדינה מחויבת לנקוט באמצעים מגוונים ולפעול כדי להגן על זכויות האדם: חייו, כבודו וביטחונו, ולהבטיח לתושבים ולאזרחים במדינה תנאי מחייה נאותים ונגישות לשירותים חברתיים.
האו"ם, סמוך להקמתו, יצא בהכרזה על זכויות האדם. מדינת ישראל הייתה בין המדינות שאישרו את ההכרזה.
אמנת זכויות הילד
אמנה זו התקבלה באו"ם במטרה להגן על הצרכים המיוחדים של ילדים.
מאחר שהילדים תלויים במידה רבה במבוגרים, בעיקר בהוריהם ובמוריהם; ומשום שהסתבר כי לא תמיד מגלים המבוגרים את האחריות הנדרשת, ולא תמיד שומרים על זכויות הילדים - מצא האו"ם לנכון לנסח אמנה מיוחדת שתדגיש את מחויבותה של החברה לדאוג לצרכים הפיזיים, הנפשיים והחינוכיים של הילדים. מדינת ישראל קיבלה על עצמה אמנה זו.
בג"ץ - בית המשפט הגבוה לצדק
אחד מתפקידיו של בית המשפט העליון הוא לשמש כבג"ץ. לבג"ץ תפקיד מיוחד במשטר הדמוקרטי - לבקר את רשויות השלטון ולדאוג כי פעולותיהן לא יפגעו במערכת הערכים הבסיסית שעליה מושתתת הדמוקרטיה במדינה.
בג"ץ דן בעניינים שיש ספק בחוקיותם, ובכלל זה גם בחוקים של הכנסת. אזרחים החשים כי נפגעו זכויותיהם, או כי נגרם עוול לאחרים על ידי המדינה או על ידי שלוחותיה, פונים לבג"ץ בבקשה לעשות עמם צדק. פנייה לבג"ץ נקראת עתירה.
בחירות
בחירות דמוקרטיות: כלליות, אישיות, חשאיות, עתיות (מחזוריות):
בכל משטר דמוקרטי מתקיימות בחירות מדי שנים מספר; בישראל מדי ארבע שנים (מחזוריות). לכל אזרח מעל לגיל 18 יש זכות הצבעה השווה קול אחד, ומגיל 21 רשאי כל אזרח (מלבד אלה שעברו עברה שיש עמה קלון) להיבחר לכנסת (כלליות). כל אחד מצביע באופן עצמאי לפי החלטתו האישית, ואין איש רשאי לכפות עליו כיצד להצביע. לא אביו ואמו, לא רבו או מפקדו, ולא כל איש אחר (אישיות). ההצבעה נעשית מאחורי פרגוד, והמעטפות שבהן מצביעים נשארות אנונימיות (חשאיות).
בתי דין דתיים
בתי דין דתיים, דנים במעמד האישי של האזרחים, כגון בנישואין, בגירושין, בלידה ובמוות.
בתי הדין הרבניים דנים באוכלוסייה היהודית בעניינים הקשורים במעמד האישי. הסמכות לשפוט בבתי הדין ליהודים הוענקה לדיינים, והם פוסקים על פי ההלכה היהודית.
הקאדי הוא איש דת מוסלמי המכהן בבתי הדין השרעיים למוסלמים. הוא פוסק בשאלות של המעמד האישי של האוכלוסייה המוסלמית בישראל.
גם לקהילה הדרוזית בתי דין דתיים, שבהם מכהן קאדי מאד'הב, ולו סמכות על ענייניהם האישיים של הקהילה הדרוזית.
הנוצרים במדינת ישראל משתמשים בשירותי הדת הניתנים על ידי הכנסיות השונות, והמספקים את הצרכים הדתיים של האוכלוסייה הנוצרית.
בתי המשפט : הרשות השופטת
הרשות השופטת מפרשת את החוקים והתקנות הקיימים, ודנה בסכסוכים משפטיים שונים. הרשות השופטת היא מערכת עצמאית ואינה תלויה ברשויות האחרות: הממשלה והכנסת. עיקר כוחה של הרשות השופטת ניתן לה על ידי האוכלוסייה, הרואה בה רשות ללא פניות, החותרת לצדק ולאמת. מערכת המשפט בישראל – הרשות השופטת – מונחית על ידי שלטון החוק. החוק מנחה את השופט בעבודתו. העקרונות הנכללים בשלטון החוק הם:
- שוויון בפני החוק – כל אדם ללא תלות במוצאו, במעמדו, במינו או בדתו זכאי ליחס שוויוני מצד השופט ומצד המשפט.
- פומביות המשפט – הצדק חייב להיראות ולא רק להיעשות. על בית המשפט להפגין לעין כל את שלטון החוק, מלבד במקרים מיוחדים. למרות זאת, אין לפרסם פרטים על קטינים מתחת לגיל 18, במטרה להגן עליהם.
- הזכות להליך הוגן - כל אדם זכאי להגנה על עצמו בבואו לפני השופט.
בארץ שלוש דרגות של בתי משפט, לפי חומרת העניין: השלום, המחוזי והעליון. מלבד זאת קיימים בתי משפט לנוער, שבהם המגמה לשקם גוברת על המגמה להעניש; בתי משפט למשפחה, בתי דין לעבודה ועוד.
דגל
לכל מדינה דגל שמסמל ומזהה אותה. דגלה של מדינת ישראל הוא בצבעי כחול לבן, ומגן דוד במרכזו. סימנים אלה לקוחים מהמורשת היהודית, ומבטאים את הזהות הקולקטיבית. את הדגל מניפים בטכסים ובאירועים מיוחדים.
דמוקרטיה
דמוקרטיה היא צורת משטר שבה שותפים האזרחים בקביעת השלטון. שותפות זו נעשית קודם כל בפעולת הבחירות.
הבחירות קובעות מי ניצח בתחרות על הרעיונות למיניהם, על התוכניות למיניהן, ועל המעשים שמבטיחות המפלגות הפוליטיות לאזרחים. תפקידה המהותי של הדמוקרטיה הוא להבטיח את שמירת זכויותיהם של כל אזרחיה ותושביה. בדמוקרטיה מתקבלות החלטות על פי הצבעת הרוב, תוך מחויבות לשמירה על זכויות המיעוט.
הומניזם
ההומניזם (ששורשיו באיטליה בתקופת הרנסאנס) הוא השקפת עולם שעיקריה הם פיתוח הרוח האנושית ועידונה, ופיתוח התרבות, האומנות והמדע.
להומניזם מקום חשוב בביסוסו של הרעיון "האדם במרכז". כלומר, הדגשת מקומו של האדם כמרכז הבריאה וכאחראי לגורלו. ההומניזם הוא רעיון מרכזי בדמוקרטיה, ובא לידי ביטוי גם באמנות זכויות האדם.
הממשלה - הרשות המבצעת
הממשלה היא הרשות המחליטה על קווי המדיניות הכלליים של המדינה, ועל הדרכים להוציאה לפועל. שרי הממשלה מופקדים על עבודת הממשלה. תפקידי השרים חולשים על כל הנושאים שהממשלה אחראית להם: ביטחון, יחסי חוץ, משטרה, כלכלה, חינוך, בריאות וכדומה. תפקיד של שר קרוי גם "תיק": שר הבריאות מחזיק בתיק הבריאות בממשלה, ושרת החינוך היא מחזיקת תיק החינוך בממשלה. ראש הממשלה הוא השר הבכיר בממשלה, ואחריותו היא לכל הפעילויות שלה.
המנון
לכל מדינה יש המנון. המנון מדינת ישראל הוא "התקווה", שנכתב על ידי נפתלי הרץ אימבר. תוכנו מבטא את כמיהת העם היהודי להיות עם חופשי במדינת ישראל.
- מילות ההמנון הלאומי של מדינת ישראל,התקווה:
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומיה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה –
עוד לא אבדה תקותנו
התקוה בת שנות אלפים
להיות עם חפשי בארצנו,
ארץ ציון וירושלים! 2X
הפרדת רשויות
שלוש רשויות נפרדות קיימות במשטר הדמוקרטי: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. שלוש רשויות השלטון אינן כפופות זו לזו, ולכל אחת מהן כללי פעולה משלה.
עיקרון הפרדת הרשויות מאפשר ביקורת הדדית של רשויות השלטון זו על זו, אי תלות של האחת ברעותה, וכן חלוקת הסמכויות בין הרשויות, במגמה למנוע את ריכוז הכוח השלטוני בידי קבוצה אחת.
חברה אזרחית
פעילותם של האזרחים במדינה הדמוקרטית חשובה מעין כמוה. האזרחות הפעילה יכולה להתבטא בכל מיני אופנים (בארגונים או בפעילויות מזדמנות). למשל, בהסבת תשומת הלב של רשויות המדינה או של הרשויות המקומיות לבעיות של אזרחים ושל תושבים.
הפעילות של האזרחים יכולה לשנות החלטות של הממשלה, להשפיע על הדיונים, להפחית מחירים של מוצרים, ועוד ועוד. ככל שהאזרחים במדינה מממשים יותר את זכותם להשפיע, כך מתחזקת החברה האזרחית במדינה.
חוק ביטוח בריאות ממלכתי
תפקיד חוק הבריאות הממלכתי, להבטיח לכל אדם במדינה טיפול בריאותי הולם, ללא קשר לאפשרויותיו הכלכליות.
בנוסף התקבל על ידי הכנסת חוק זכויות החולה. חוק זה מבהיר את האחריות של המערכת ושל הרופא לבריאות האזרחים, וקובע את סל הבריאות, שבו מפורטים התרופות והטיפולים המגיעים לחולים. הסל מתעדכן מדי שנה.
חוק השבות
חוק חינוך ממלכתי
מדינת ישראל, מייד עם הקמתה, חוקקה את חוק לימוד חובה, (התש"ט-1949), המחייב כל ילד וילדה ללמוד במערכת החינוך מגיל 5 – גן חובה. כיום חל חוק חינוך חובה עד כיתה י'.
לפי החוק, מחויבת המדינה לספק לכל ילדה וילד מקום במוסד חינוכי – גן או בית ספר. הלימודים עד סיום כיתה י"ב לפי החוק אינם כרוכים בתשלום. חוק חינוך ממלכתי התשי"ג - 1953 (שעודכן בשנת תש"ס-2000), קבע לא רק את זכות הילדים לחינוך, אלא גם את הערכים ואת הארגון של מערכת החינוך, כמערכת מעצבת את אזרחי העתיד. התוכנית לליבה לימודית-חינוכית, נגזרת מחוק החינוך הממלכתי.
חירות - הזכות לחירות
בזכות לחירות שני היבטים.
- ההיבט הראשון הוא חירות כללית לפעולה, שמשמעותה כי זכותו של כל אדם להתנהג כרצונו, כל עוד לא הוגבלה זכות זו בחוק, או בכללי ההתנהגות המקובלים.
- ההיבט השני כולל חירויות מיוחדות שחיוניות לקידום כבוד האדם ורווחת החברה, כמו: חירות המחשבה והדעה – חירויות המעגנות את חופש הביטוי, את חופש הביקורת ואת חופש המדע; חירות האמונה הדתית והפולחן הדתי – חירות המעגנת את זכותו של הפרט לבחור בדת ובפולחן; חופש התנועה, האסיפה וההתאגדות – חירויות המעגנות את הזכות לנוע ממקום למקום, להפגין, לשבות, להתארגן במפלגה, בהסתדרות עובדים, באיגוד מקצועי, בקבוצת אינטרס ועוד.
כנסת ישראל - הרשות המחוקקת
הכנסת היא הרשות שתפקידה לחוקק חוקים, לבקר את עבודת הממשלה ולהחליט ולאשר פעילות בנושאים מהותיים, כגון, העלאת מסים וחלוקת התקציבים. בכנסת מכהנים 120 חברי כנסת, הנבחרים אחת לארבע שנים (אלא אם נופלת הממשלה ומתקיימות בחירות מוקדם יותר). חברי הכנסת הם נציגי המפלגות, שקיבלו בבחירות את הקולות הרבים ביותר יחסית לאחרים.
מגילת העצמאות
חזרה לאזרחות
מגילת (הכרזת) העצמאות
ביום 14 מאי 1948 (ה' באייר תש"ח) בעיצומה של מלחמת העצמאות, הקריא דוד בן גוריון בפני "מועצת העם הזמנית" ובשידור רדיו את מגילת העצמאות של מדינת ישראל. המגילה היא ההכרזה הרשמית על הקמתה של מדינת ישראל.
מגילת העצמאות נחלקת לשני חלקים עיקריים: היסטורי ואופרטיבי - ביצועי.
בחלק ההיסטורי סוקר דוד בן גוריון את האירועים העיקריים של העם היהודי תוך דגש כרונולוגי על: הקונגרס הציוני 1897, הצהרת בלפור בנובמבר 1917, תקופת השואה ומלחמת העולם השנייה, החלטת עצרת האומות המאוחדות מיום 29 בנובמבר 1947 להקמת מדינה יהודית בא"י. בחלק זה מודגשת ההיסטוריה היהודית של עם ישראל. חיזוק הקשר ההיסטורי והמסורתי בין העם היהודי לארץ מולדתו.
מדוע מגיעה לעם היהודי מדינה על-פי מגילת העצמאות?
• קשר היסטורי – קשר היסטורי מתקופת התנ"ך וההתגבשות של עם ישראל לאורך הגלות, העליות השונות, הקמת היישובים בארץ ישראל, הפרחת השפה העברית, השאיפה לעצמאות ממלכתית, התפילה היהודית "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". על אלה מבססת ההכרזה את הקשר ההיסטורי עם הארץ ואת זכותו הטבעית של העם היהודי למדינה.
• הקונגרס הציוני הראשון – בשנת 1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון, לאור קריאתו של חוזה המדינה , תיאודור הרצל, שהכריז על זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.
• הצהרת בלפור - ב- 2.11.1917 אושרה הצהרת הלורד בלפור בחבר הלאומים. זו הצהרה שנתנה תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי בין העם היהודי, לארץ ישראל, ולזכותו של העם היהודי להקים מחדש את מדינתו היהודית בארץ ישראל.
• השואה – מלחמת העולם השניה והשואה, בה הושמד כשליש מהעם היהודי, רבים אחרים הפכו לפליטים, מצב שהוכיח מחדש את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר מולדת.
• כ"ט בנובמבר – 29.11.47 – החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות עצמאיות – מדינה יהודית ומדינה ערבית ומובלעת בינלאומית. תכנית זו קבעה ששתי המדינות תהיינה מאוחדות מבחינה כלכלית. כל אחת מהמדינות תהייה בעלת משטר דמוקרטי וירושלים תהיה עיר בעלת מעמד בינלאומי. בהדרגה הבריטים הוציאו את כוחותיהם עד 1.8.48. היהודים הסכימו להחלטה, הערבים לא. לכן, ממשלת בריטניה סירבה לשתף פעולה בביצוע התכנית והחליטה להוציא את כוחותיה כבר ב- 15.5.48.
בחלק האופרטיבי-ביצועי קיימת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית בא"י. מרגע ההקמה יוכרו במדינה מוסדות השלטון: מועצת המדינה הזמנית ומנהלת העם – הממשלה הזמנית.
בהמשך ההכרזה נקבעו העקרונות המנחים של מדינת ישראל: פתיחות לעלייה יהודית, פיתול הארץ, קיום יסודות החירות, הצדק והשלום, קיום שוויון זכויות מלא, הבטחת חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, שמירת המקומות הקדושים של כל הדתות, נאמנות לעקרונות מגילת האו"ם. במו כן נקבעו שאיפותיה של מדינת ישראל: קריאה לאו"ם לסייע לעם היהודי בהקמת המדינה, פנייה לעם הערבי תושבי המדינה לקחת חלק בבניית המדינה, פנייה למדינות השכנות לשיתוף פעולה, פנייה לעם היהודי בפזורה להתלכד עם מדינת ישראל.
בחלק האופרטיבי-ביצועי יש דגש על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
ההוכחות במגילת העצמאות להיות מדינת ישראל מדינה יהודית:
• הכרזה על הקמת המדינה – "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל".
• יעד לאומי: קבוץ התפוצות – "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".
• קריאה לעם היהודי – "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".
ההוכחות במגילת העצמאות להיות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית:
עקרונות דמוקרטיים הבאים לידי ביטוי במגילה:
• עקרון החירות – "…תהא מושתת על יסוד החירות…".
• עקרון שלטון נבחר – "…ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה…".
• עקרון הפרדת רשויות "…בהתאם לחוקה שתיקבע…תפעל מועצת העם כמועצה זמנית ומוסד הבצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית אשר תיקרא בשם ישראל…".
• עקרון השוויון – "…תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני…".
• עקרון הפלורליזם – "…תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה…" "…תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות…".
• עקרון פתרון סכסוכים בדרכי שלום – "…אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה, לכל המדינות השכנות ועמיהן…".
• עקרון שלטון החוק – "…בהתאם לחוקה שתיקבע…".
חשיבותה הפוליטית של מגילת העצמאות:
למגילת העצמאות חשיבות פוליטית עצומה, שכן נקבעו בה רשויות השלטון: "הרשות המחוקקת" היא מועצת המדינה הזמנית, ו"הרשות המבצעת" היא הממשלה הזמנית. מתוקף ההכרזה העבירה בריטניה את סמכויותיה השלטוניות לידי הממשלה הזמנית. בהכרזה לא נקבע מקומה של הרשות השופטת, והמענה לכך ניתן כעבור חודש ימים, עם פרסום "פקודת בתי-המשפט" ע"י "מועצת המדינה הזמנית".
חשיבות רבה במגילת העצמאות מוקדשת להבטחה לחוקה. החוקה העתידית היא בגדר התחייבות כלפי הכנסת לממש את כוונות חותמי מגילת העצמאות.
במגילת העצמאות מושם דגש על אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. מאז ועד היום נחקקו החוקים ברוח זו. על אף שערביי ישראל מהווים כחמישית מסך תושביה האזרחיים של המדינה נשמרו החוקים ברוח זו. לא בכדי טוענים ערביי ישראל כי אופייה היהודי של המדינה מקשה עליהם להזדהות עמה. חוק השבות, למשל, שימש כלי ניגוח בידי ערביי ישראל לקיפוחם בגלל אופייה היהודי של המדינה.
העקרונות המנחים במגילת העצמאות מצביעים על מטרתה לקיים מדינה דמוקרטית, חופשית וערכית. עקרונות הדמוקרטיה (חירות, שוויון וכו') באים כאן לידי ביטוי. הכרזת העצמאות מתייחסת באהדה לעניין השלום, ההכרזה מעלה על נס את חזונה המדיני של מדינת ישראל לחיי דו-קיום עם ערביי ישראל, וחיים מתוך שיתוף פעולה ושכנות טובה עם מדינות ערב השכנות.
מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות:
מגילת העצמאות מהווה ביטוי ישיר ונאמן להשקפת עולמם של מקימי מדינת ישראל בפרט ושל העם היהודי בכלל. למגילת העצמאות תוקף משפטי על אף שאינה נחשבת כחוקה. המגילה ברובה היא דקלרטיבית, דהיינו בעלת משמעות הצהרתית, אם כי מופיעים בה הוראות ועקרונות המחייבים מבחינה משפטית. המגילה מהווה את הנורמה הבסיסית של המשפט הישראלי, ה"אני מאמין" של מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית.
חלקה השני של מגילת העצמאות, החלק הביצועי, שימש הבסיס המשפטי להקמת מדינת ישראל וממשלת ישראל.
בג"צ (בית המשפט הגבוה לצדק) קבע שיש לפעול לפי עקרונות מגילת העצמאות, אלא אם חוקקה הכנסת חוק המנוגד לנאמר במגילת העצמאות.
במגילת העצמאות יש הבטחה לעתיד לחקיקת חוקה. בכך למעשה נכרכת המגילה עם התחום הקונסטיטוציוני (חוקתי) וכאמור, במקרים בהם הכנסת לא חוקקה חוקים מנוגדים, מסתמכים על הנאמר במגילת העצמאות.
חיזוק מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות במהלך השנים:
חיזוק מעמדה המשפטי בא לביטוי:
א. התבססות על הכרת העצמאות כמסמך בעל חשיבות ערכית משפטית, המנחה את רשויות שלטון בפעולתן, קיבלה משנה תוקף ומעמדה המשפטי התחזק לאחר חקיקת שני חוקי היסוד:
1. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
2. חוק יסוד חופש העיסוק.
בשני חוקים אלה ההכרזה מוזכרת בסעיף עקרונות היסוד: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם ובקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
ב. בעקבות ההחלטה שניתנה בעתירת בני הזוג קעדאן – ערבים ישראליים, אשר ביקשו בשנת 1995 להירשם למגורים עם ילדיהם בישוב הקהילתי קציר, ונדחו בו במקום בשל היותם ערבים. בפסק דין, שניתן ב- 3/00, אמר השופט ברק: "כי החלטת המדינה להקצות לסוכנות קרקע להקמת היישוב הקהילתי הכפרי קציר ל"יהודים בלבד" היא בלתי חוקית. עליה להיות נגזרת מעקרון הנאמנות, המחייב שמקרקעי הציבור יוקצו בהגינות ובשוויון ועל-פי כללי מנהל תקין. "קביעת ביהמ"ש נשענת על הכרזת העצמאות, המחייבת את המדינה לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין" "החלטה זו מחזקת את מעמדה של מגילת העצמאות בקביעת משמעותם של חוקי המדינה".
(מתוך "אפליה פסולה במקרקעין", "הארץ" 9.3.00)
היהדות ומגילת העצמאות
במגילת העצמאות לא מופיע שם האלוהים במפורש, וגם לא נושא ההשגחה האלוהית ותודה לבורא העולם. לקראת סופה של המגילה מופיע רק המשפט "מתוך ביטחון בצור ישראל…".
בזמנו, התנהל ויכוח בין דתיים לחילוניים בעניין איזכור שם האלוהים וההודיה לאלוהי ישראל. הדתיים רצו באיזכור שם האלוהים, שבזכותו הגיע עם ישראל לעצמאותו והקים את מדינתו, לאחר אלפיים שנות גלות. עם ישראל הוא עמו של האלוהים, ולכן יש להודות לאלוהים על חסדיו, ועל כך שהציל את שארית הפליטה והביאם לארץ ישראל.
החילוניים ראו את איזכור שם האלוהים במגילה בגדר כפייה דתית על הציבור הלא דתי.
הבחירה במונח "צור ישראל" נעשתה מתוך רצון להגיע לפשרה, במגמה למנוע פילוג בתוך העם. דוד בן גוריון אמר בעניין זה כי אין בביטוי "צור ישראל" פגיעה בעקרונות הדת, לא כל שכן שאין בביטוי זה כפייה דתית.
מדינה יהודית ודמוקרטית
עם הקמתה הכריזה מדינת ישראל על עצמה כמדינת הלאום היהודי, כלומר, מדינה שאופייה ותרבותה נטועים במסורת היהודית, וכמדינה דמוקרטית, כלומר, מדינה המקבלת על עצמה את ערכי הדמוקרטיה ואת שמירת כבוד האדם וזכויותיו לחירות ולשוויון.
מדינת ישראל מהווה בעבור העם היהודי ביטוי לזהותו הקולקטיבית ולהגדרה העצמית שלו כעם.
מיעוטים
מיעוטים במדינת לאום הם קבוצות ויחידים הנבדלים מהרוב בצבע עורם, בלשונם ובתרבותם, במוצא האתני, בלאומיותם, בדתם ו/או בזהותם ההיסטורית.
מרבית מדינות הלאום הדמוקרטיות, שבהן קיימת חפיפה בין המדינה ללאום, אינן מדינות לאום הומוגניות. כלומר, יש בתוכן קבוצות מיעוט בעלות מאפיינים שונים מאלה של הלאום המרכזי.
במדינה הדמוקרטית מנגנונים שונים ורבים שמטרתם לשמור על אופיו ותרבותו של המיעוט. כבר במגילת העצמאות הובטחו "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, וחופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".
המיעוטים במדינת ישראל הם, למשל, ערבים (מוסלמים ונוצרים), דרוזים וצ'רקסים.
סובלנות
סובלנות היא בין הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה. ממנה נגזרת ההתייחסות לזולת ולאחר.
התביעה העיקרית מכל אחד ואחת היא לתת כבוד לזולת, באשר הוא אדם; לדעותיו, להשקפותיו ולזכותו להביעם, גם כאשר דעות והשקפות אלה אינם מקובלים עלינו, והם אף גורמים לנו לאי נוחות מרובה.
סמל המדינה
לכל מדינה סמל המיצג אותה. הוא מופיע על המסמכים ועל המכתבים הרשמיים של המדינה ושל שלוחותיה. סמלה של מדינת ישראל הוא מנורת שבעה הקנים ועלי זית מצדיה. מקורות הסמל הם במורשת היהודית.
פלורליזם
פלורליזם הוא ריבוי. ריבוי של מפלגות- במישור הפוליטי. ריבוי של אוניברסיטאות, בתי ספר- במישור החינוכי. הפלורליזם מתבטא בכל תחומי החיים, כלכלי, חינוכי, פוליטי וכו". לפלורליזם חייבת להתקיים הסכמיות- הסכמה בין הקבוצות השונות בתוך החברה, לפחות עד רמה של רוב. ההסכמיות צריכה להיות על מספר דברים בסיסים:
הסכמיות- גבולות הפלורליזם:
- מדינה וגבולותיה-
הסכמה על צם קיום המדינה ולאחר מכן על הגבולות שלה. - המשטר הדמוקרטי-
אם אין הסכמה בציבור על עצם קיומו משטר, המדינה בבעיה. (במקה של ישראל המשטר הדמוקרטי) - השלטון-
לכבד את הכרעת הרוב ולהאבק רק בדרכים לגיטימיות (רצח רבין לדוגמא היה היפוך מוחלט של העיקרון הזה- יגאל עמיר לא הסכים עם המדיניות ופעל נגדה בדרך לא דמוקרטית).
ככל שרמת ההסכמיות רחבה יותר --> המדינה תהיה יציבה יותר.
ככל שרמת ההסכמיות יורדת --> מצב המדינה יהיה מעורער יותר.
חשיבות הפלורליזם
1.הפלורליזם מאפשר תחרות חופשית בין קבוצות שונות.
2.מאפשר השתתפות אזרחים בחיים הפוליטיים.
3.מאפשר את פיזור כוח החברה ע"י יצירת איזון בין רשויות שלטון שונות כך שניתן לרסן את השלטון.
4.מעודד סובלנות לשונות בין האנשים ומביא לפתיחות ולהקשבה בין הזרמים השונים.
"קו העוני"
הקביעה של "קו העוני" מטרתה להפריד בין ההכנסות של פרטים ושל משפחות המאפשרות להן קיום ראוי בחברה, לבין ההכנסות שאינן מאפשרות קיום ראוי. במדינה הדמוקרטית יש לכל אדם זכות לקיום ראוי. אנשים ומשפחות המצויים מתחת לקו העוני, מקבלים מהמדינה הטבות למיניהן כדי לאפשר להם לשמור על רמת חיים הוגנת. הביטוח הלאומי משמש כזרוע של המדינה במימוש מדיניותה החברתית, בכך שהוא משלים הכנסות למשפחות המצויות מתחת לקו העוני, מפצה על תאונות עבודה, משלם למובטלים וכדומה.
אבטלה – חוסר במקומות עבודה לאנשים הרוצים והמסוגלים לעבוד, היא אחד ממקורות העוני בחברה.
קואליציה - אופוזיציה
לאחר הבחירות וספירת הקולות, מתברר כמה חברי כנסת תקבל כל מפלגה. בתהליך הרכבת הממשלה החדשה חוברות חלק מהמפלגות למפלגה הגדולה, המקימה את הממשלה, ובכך הן נעשות חלק מהשלטון.
המפלגה הגדולה ואלה שחברו לה מרכיבות את הקואליציה. כל המפלגות שאינן בקואליציה מבטאות עמדות של התנגדות וביקורת לקואליציה מרכיבות את האופוזיציה.
שוויון - הזכות לשוויון
בזכות לשוויון נכללים לפחות שני היבטים: האחד – שוויון של כולם בפני החוק, והשני – איסור אפליה מטעמים של השתייכות לגזע, לקבוצה אתנית למין, לדת או ללאום.
פן חשוב של השוויון בפני החוק הוא הזכות להליך הוגן; כלומר, הזכות של כל אדם להגנה חוקית מפני פגיעה של הזולת או של מוסדות השלטון. בנוסף, פירושו שוויון של אנשי השלטון בפני החוק. מכאן שבדמוקרטיה קיימת עליונות החוק, שפירושה שעל כולם לפעול בהתאם לחוק.
לאיסור אפליה משמעויות רבות. אחת מהן היא השוויון בין המינים או שוויון מגדרי; משמעותו שאין להפלות יחיד או קבוצה מפאת מינו או מינה.
אחת הדרכים החשובות לבדוק אם המדינה מקיימת את ערך השוויון, היא באמצעות העיקרון של שוויון ההזדמנויות. כלומר, האם המדינה אמנם מעניקה הזדמנויות שוות לכל התושבים באשר הם, ללא כל אפליה. דהיינו מאפשרת להם ללמוד, לעבוד, לחיות ברווחה סבירה, להיות שותפים בקבלת ההחלטות בכל מיני נושאים ועוד.
פעולות הביטוח הלאומי, חוק חופש העיסוק, חוק חינוך ממלכתי וחוק בריאות ממלכתי הם דוגמאות ליישום הזכות לשוויון.
השוויון הפוליטי של כל האזרחים, שמתבטא בזכות השווה לכל אחד לבחור ולהיבחר, הוא מיסודות הדמוקרטיה.
תקשורת
סיכום בתקשורת כללית לבגרות - מכיל פרקים בתקשורת המונים לבחינת הבגרות
גזענות
גזענות היא עמדה והתנהגות המפלה בין בני אדם על רקע צבעם או על רקע השתייכותם האתנית, הלאומית או הדתית.
הדוגמה האיומה ביותר של הגזענות היא תורת הגזע שפותחה בגרמניה על ידי התנועה הנאצית. הנאצים העמידו את עצמם בראש המדרג האנושי (הגזע הארי/הצפון אירופי), וכל האחרים נחשבו לנחותים מהם. במקום הנמוך ביותר דורגו היהודים. היום נחשבת הגזענות לאחד הפשעים המרכזיים נגד האנושות (נוסח האמנה הבין-לאומית בדבר ביטול אפליה גזעית על כל צורותיה אושרר על ידי מדינת ישראל).
נשיא
בראש מדינת ישראל עומד נשיא, המייצג את המדינה ואת אזרחיה כלפי פנים וכלפי חוץ. הנשיא נבחר על ידי רוב חברי הכנסת לתקופת כהונה אחת של שבע שנים.
מעמדו של הנשיא מחייב אותו לממלכתיות, ועליו להימנע מלהזדהות עם צד אחד המבטא עמדה פוליטית מפלגתית. אחד התפקידים של הנשיא הוא לתת חנינות לעבריינים.