סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

מלכים א' - פרק י"ח

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
גרסה מ־12:12, 13 בספטמבר 2006 מאת גיא (שיחה | תרומות) (מבחן האמונה בהר הכרמל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
  • מבוסס על סיכומים של אסנת ארליכמן, מורה לתנ"ך בתיכון עירוני ד' בת"א.

שם תיאופורי - שם שיש בו יסוד שם האלוהים. אדוני מחליט על ביטול הבצורת שלוש שנים לאחר הטלתה. למעשה ה' נתן לעם מספיק זמן לחשוב מיהו האל האמיתי. לביטול הבצורת יש שתי סיבות:

  1. אדוני מבטל את הבצורת כי הוא אל רחום וחנון.
  2. אדוני מבטל את הצבורת כי שלוש שנים אלה השיגו את מטרם ורבים חזרו בתשובה (רד"ק).

אחאב עובד האלילים, קורא לעובדיהו, מתחזק הארמון. עובדיהו היה ירא אלוהים שמו של עובדיה הוא אפיון עקיף. יש בשם יסוד תיאופורי כאשר שם האל מופיע בתוך השם. כאשר איזבל השמידה את נביאי ה', עובדיו דאג להחביא מאה נביאים בשתי מארות ודאג לכלכלם בלחם ומים (בפסוק 13 נאמר "חמישים-חמישים" ולכן הסברה היא בשתי מארות).

אחאב לוקח את סוסיו ועדריו לאכול. הפסוק הוא אירוניה - אחאב דואג לכך שהחיות שלו יהיו שבעות אך אינו דואג לעמו. השורש "כ.ר.ת." הוא שורש מנחה בפרק. אליהו הסתתר בהחל כרית "ויהי בהכרית איזבל את נבאי ה'" (פסוק 4) "ולא בכרית מהבהמה" (פסוק 5) אליהו מופיע בדרכו של עובדיהו, עובדיהו מזהה ונופל על ברכיו ואליהו מבקש מעובדיו להסגירו לאחאב. עובדיהו מסרב לעשות זאת משתי סיבות:

  1. עובדיהו חושש שאליהו יעלם שוב ואז אחאב יהרגהו.
  2. עובדיהו טוען שהוא כבר מילא את חלקו בהחבאת מאה הנביאים.

לבסוף עובדיהו מסכים ובפגישה בן אחאב לאליהו מכנה אחאב את אליהו "עוכר ישראל" ומאשימו בבצורת. אליהו מאשים את אחאב ואת עבודתו את הבעל בבצורת. אליהו מבקש מאחאב לקבץ את כל נביאי הבעל והאשרה על הר הכרמל. לפי האמונה הכנענית הכרמל הוא מקום מושבו של הבעל. למעשה אליהו רוצה לערוך את מבחן האמונה במגרש "הביתי" של הבעל. בכינוס על הר הכרמל שואל אליהו את העם מדוע הם פוסחים על "שתי הסעיפים". לביטוי "שתי הסעיפים" שתי פרשנויות:

  1. עפ"י רש"י סעיף הוא ענף. עם ישראל הוא כמו ציפור המקפצת מענף לענף.
  2. סעיף הוא שאיף - מחשבה. עם ישראל קופץ ממחשבה למחשבה.

אליהו יוצר סתירה מחשבתית ויוצא נגש הפולחן הסינקריטסטי.

  • סינקרטיזם - אמונה בשני אלים כאשר אחד מהם בדר"כ הוא ה'.

העם לא עונה לאליהו, הם מבינים את האבסורד שבהתנהגותם. בדברי אליהו: "אני נותרתי נביא לה' לבדי" יש קושי, הרי נכתב קודם לכן שעובדיהו הציל מאה נביאים, לקושי זה יש מספר אפשרויות פתרון:

  1. אליהו לא רצה להסגיר את מאה הנביאים שעדיין מסתתרים.
  2. אליהו הוא טיפוס לוחמני, לטעמו, נביא שאינו לוחם לעמן עבודת ה' - אינו נביא.
  3. אליהו נמצא לבדו במבחן האמונה מול נביאי הבעל.

מבחן האמונה בהר הכרמל

אליהו רוצה להוכיח לעם מי האלוהים שישלחם אש בשני הפרים. נביאי הבעל יבקשו מאליליהם לשלוח אש בפר שלהם, ואליהו יבקש מאלוהים. העם מסכים ואליהו מוודא שלא יהיה לו כל חלק בתוצאות. הוא מעניק להם את הזכות לבחור את שני הפרקים ולהיות הראשונים.

קיים קושי בין הפסוקים 19, 20 ו- 22. בפסוק 19 מצווה אליהו את אחאב לקבץ אליו 450 נביאי בעל ו- 400 נביאי האשרה. בפסוק 20 נאמר שאחאב קיבץ את הנביאים אך בפסוק 22 נזכרים רק 450 נביאי הבעל. רד"ק פותר את הקושי באומרו שאיזבל לא התירה לנביאי האשרה להתייצב לפני אליהו בשל קרבתה היתרה אליהם. פרשנות אחרת מפחית מחשיבום של נביאי האשרה אשר לא היו דומיננטיים בהפצת העבודה הזרה ולכן אליהו לא מתייחס אליהם.

אליהו עורך מעין משפט, ומתייחס אל העם הן כשופטים והן כנאשמים. לאחר יום שלם בו ניסה חלק מהם לקוא לבעל בכל דרך אפשירת ללא הצלחה, מגיע תורו של אליהו. בשלב הראשון אליהו משקם את מזבח ה' ההרוס ושם מסביבו 12 אבנים. תזכורת לבית בין ה' ל- 12 השבטים. בשלב השני אליהו חופר תעלה מסביב למזבח. בשלב השלישי מבקש אליהו מן העם לשפוך מים רבים על העצים ועל העולה. התעלה מוצפת מים ובמצב זה אין לפר סיכוי לבעור. אז פונה אליהו אל ה' במילים "ואתה הסיבות את לבם אחורנית" (פסוק 27) אליהו מאשים את ה' בעבודת האלילים של העם.

הרמב"ם מפרש את הפסוק - ה' מנע מבני ישראל את היכולת לחזור בתשובה כדי להעניש אותם. פרשנים בני ימנו מסבירים את הפועל "הסיבות" כפועל בהוראת עבר המכוון לעתיד, אליהו מבקש מה' להסב את לב העם מאמונה בבעל לאמונה בה'.

התוצאה היא שאש עצומה נופלת מהשמים ושורפת את העצים, העולה, האבנים, החול והמים. העם מזועזע ונדהם, הופל על ברכיו וחוזר פעמים על המילים "אדוני הוא האלוהים". אליהו מנצלת את סערת הרגשות של העם, הוא מבקש מן העם לקחת את 450 נביאי הבעל לנחל הקישון ושם הם שוחטים אותם. העונש לנביאי הבעל הוא מידה כנגד מידה (בפסוק 4 כתוב שאיזבל הכריתה/השמידה את נביאי ה').

אליהו צופה את בוא הגשם, הוא מבקש מנערו להסתכל לכיוון המערב ולבדוק אם יש עננים. בפעם הראשונה הנער לא רואה דבר. אליהו שולח אותו 7 פעמים ואז הנער מבחין בענן קטן. השמיים מתקדרים וסוף הבצורת מגיע.

סוף הפרק הוא פיוס בין אחאב לאיהו כאשר אחאב רוכב חזרה לביתו, אליהו רץ לפני מרכבתו והדבר מעיד על רחש הכבוד של אליהו לאחאב. יש התמתנות (זמנית) ביחס של אליהו לאחאב.