עיקרי המשפט במשפט הפועלי

נושא

הנושא הוא אחד מן השמות במשפט, והוא מתאים בגוף, במין ובמספר לנשוא הפועלי. לפני נושא לא תופיע מילת יחס.

דוגמה - שיטות לימוד חדשות מגבש משרד החינוך

• כאשר מופיע פועל נטוי בזמנים עבר, עתיד או ציווי, ואין לידו ציון מפורש של נושא המשפט (הנושא חבוי בתוך הפועל), יש לנתחו כנושא+נשוא.

דוגמה - אל תפתרו את התשבץ!

נושא סתמי - פועל בבינוני רבים, כשאין לידו ציון מפורש של הנושא. דוגמה - מכריזים על המראת המטוס. (הניתוח יהיה תמיד נושא סתמי + נשוא).

(לעיתים הפועל יופיע בעבר או בעתיד בגוף נסתרים לדוגמה: שכחו אותי בבית).

נשוא

נשוא פועלי - הפועל כמשפט.

דוגמה: המורים לא יקבלו העלאה בשכרם.

נשוא מורחב - נשוא הבנוי משני יסודות או יותר ומציין תמיד משמעות אחת בלבד. הנשוא המורחב מופיע בשלושה דמגים עיקריים:

1. פועל עזר + שם פועל (המצייינים פעולה אחת)
   דוגמה: התינוק התחיל לבכות.
2. פועל ופועל (המציינים פעולה אחת)
   דוגמה: הים הלך וגעש. (להבדיל מ- הילד אכל ושתה - נשוא כולל).
3. ניב שבמרכזו פועל
   ניב - צירוף של מספר מילים בעל משמעות אחת.
   הניב נחשב ליחידה תחבירית אחת, ולכן אין לנתח כל אחד ממרכיביו בנפרד' אלא יש לראותו כנשוא מורחב.
   דוגמאות:
   הספר יצא לאור לפני שנה.
   בעל החנות פשט את הרגל.
   הנער הזה מוצא חן בעיני.

נשוא שמני - נשוא שאיננו פועל.

הנשוא השמני עשוי להיות:

שם עצם - אוחתי גננת.

שם תואר - הסרט מעניין.

שם פועל - המטרה (היא9 להצליח.