סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הבדלים בין גרסאות בדף "ראה שמש / שלמה אבן גבירול"

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורה 1: שורה 1:
 
<h1>
 
<h1>
רְ‏אֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה / כְּאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה<br><br>
+
רְ‏אֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה / כְאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה<br><br>
  
תְפַשֵט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָמָן תְכַסֶה,<br><br>
+
תְפַשֵט פַאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְאַרְגָמָן תְכַסֶה,<br><br>
  
וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה  / בְּצֵל הַלַיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,<br><br>
+
וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה  / בְצֵל הַלַיְלָה תָלִין וְתֶחְסֶה,<br><br>
  
וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.<br><br>
+
וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְאִלוּ / בְשַק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.<br><br>
 
</h1>
 
</h1>
 
==סיכום==
 
==סיכום==

גרסה מ־13:17, 4 ביולי 2007

רְ‏אֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה / כְאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה

תְפַשֵט פַאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְאַרְגָמָן תְכַסֶה,

וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה / בְצֵל הַלַיְלָה תָלִין וְתֶחְסֶה,

וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְאִלוּ / בְשַק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.

סיכום

זהו שיר מתהפך: בבית האחרון מתהפכת משמעות השיר- משיר טבע לשיר קינה. בשיר מתוארת השקיעה. השמש בערב נהיית אדומה, כאילו לבשה תולע (בד ארגמן יקר). האור האדום מתפשט לצפון, לימין (דרום) ולים (מערב). "וארץ- עזבה אותה ערומה" זה משפט ייחוד. השמש עזבה אותה ערומה. בצל הלילה הארץ תלין ותחסה. השחק (השמיים) קדר. "מות יקותיאל"- יקותיאל אבן-חסאן היה פטרונו וידידו הטוב של רשב"ג, שהוצא להורג. כעת אין לרשב"ג הגנה מפני אויביו. כאשר מוזכר יקותיאל משתנה משמעות השיר: יקותיאל הוא השמש. שקיעתה הוא מותו. לבשה תולע, כלומר עלו על הגופה תולעים. הצבע האדום המוזכר רומז לדם. תפשט- "לפשוט" זה לקחת מהגופה את הדברים היקרים. ערומה- כמו הגופה. "ארץ – עזבה אותה ערומה" כמו יקותיאל שנשאר ללא הגנה. תלין- הארץ תתלונן על מותו. "צל לילה" מזכיר צל-מוות. לבוש- השיר מתחיל בתולע, ומסתיים בשק.

קישוטים

  • חרוז מבריח. מכסה, תכסה, תחסה, מכסה. מסמל סגירה.
  • הגזמה. יקותיאל משווה לשמש, וכל הטבע מתאבל על מותו.
  • מאמר מוסגר- "עזבה אותה ערומה"