ב. מבצע "על כנפי נשרים": הלבטים, המשא ומתן עם שלטונות תימן, ההכנות ושלבי המבצע

ההכנות למבצע "על כנפי נשרים":

 בשנת 1949 לפני ההחלטה על העלתם של יהודי תימן התנהל בא"י וויכוח ארוך. כולם הסכימו כי 4,000 היהודים
 שמחכים מזה 3 שנים בעדן יעלו באופן מיידי, אולם לא הייתה הסכמה בדבר העלתם של שאר יהודי תימן.

דרך האירגון:

• עלייתם של יהודי תימן ע"י מטוסים שנשארו בעדן.
• הג'ויינט הקים/ תממן/ תנהל מקום ביניים חדש שבו היו מעל ל-13 אלף יהודים.
• היהודים בארץ שיכנעו את יהודי תימן למכור את רכושם ולהגיע בדחיפות למקום ביניים החדש.
• הלכו ברגל או שנסעו במכוניות לכיוון עדן.
• אירגון "רכבת האווירת" העבירה בישראל יהודים תוך זמן קצר( 41 אלף ב-15 חודשים).

הגורמים לעלייה של יהודי תימן במבצע "על כנפי נשרים":

• 4,000 יהודים חיכו 3 שנים בעדן לעלייה לארץ ישראל מעדן.
• לפי דברי דוד בן גוריון שטען שמדינת ישראל צריכה להציל כל יהודי כולל יהודי תימן ולהביאו לא"י.
• הסוכנות היהודים וצ'ויינט פעלו כגוף אחד.
• הדיון עם הבריטים הביא להסכמה לביטול יציאת נערים בגילאים של גיוס לצאת מתימן.
• יהודי תימן שמחו להצטרף ליהודים ולהשתתף בהקמת ארץ ישראל.

החששות מן העלייה נבעו משלושה גורמים עיקריים:
1. התנגדות ממשלת בריטניה לשחרר מעדן גברים בגיל גיוס.
2. מצבם הגופני הירוד והמחלות של יהודי תימן.
3. יכולת הקליטה המוגבלת של א"י באותה תקופה.

9.10.1949- הוחלט על העלאת 35,000 איש עד סוף השנה, בתמיכתו ועידודו של דוד בן גוריון. מהלך זה הצביע על שינוי משמעותי של הגישה כלפי יהדות תימן בארץ. לאחר ההחלטה בישראל, צריך היה לשכנע את מנהיגי הארצות הסמוכות לסייע בעלייה. בריטניה- בעיקרון, לא אישרה לבנים בגיל גיוס לעזוב. היא לא רצתה שמדינות ערב יאשימו אותה בסיוע ליהודים.
מצד שני – היה צורך דחוף לדילול הכמויות הגדולות של יהודי תימן אשר הגיעו לעדן, וחיו שם בתנאים מאוד קשים. לאחר משא ומתן אינטנסיבי בין ישראל למנהיגי המושבה הצליחו הדיפלומטים הישראלים לקבל את הסכמת השלטונות לעזיבת היהודים.

הגורמים העיקריים שסייעו להצלחת המבצע:
1. המשא ומתן המדיני שקדם לעליה.
2. ארגון העלייה בתימן בהשתתפות הסוכנות היהודים והג'וינט.
3. פעילות מערך הקליטה בארץ שלבי העלייה: תקופה עולים מתימן עולים מעדן סה"כ.

שלב 1 דצמבר 1948 – מרץ 1949 5,550 5,550
שלב 2 יוני 1949 – ספטמבר 1950 41,092 1,770 42,862
שלב 3 אוקטובר 1950 – אפריל 1956 1,334 449 1,793 סה"כ 47,986 2,219 50,205

שלב ראשון:

הבעיה הדחופה ביותר בנושא העלייה מתימן עם קום המדינה הייתה העלאת הפליטים שנתקעו בעדן
מאז 1945 – כ- 4,000 איש.
 

המאמצים נבעו מחמש סיבות:
1. המטרה הלאומית של עליה וקיבוץ גלויות.
2. העולים התימנים היו ידועים כאנשים המסתגלים במהירות ומסתפקים במועט.
3. העלאת העולים שנתקעו בעדן תדרבן את שאר יהודי תימן לעלות.
4. הסכנה לפרעות ביהודים.
5. המצב הבריאותי הקשה של הפליטים והצורך בהענקת טיפול רפואי ברמה גבוהה.
באותה תקופה עדיין שררה בארץ מלחמת העצמאות, והממשלה התלבטה האם נכון להעלות כמויות גדולות לארץ בזמן המלחמה.
לבסוף הכריעו הקולות שטענו כי המצב בתימן מחייב עלייה מיידית, והוחלט על המשך העלייה – השלב השני.

שלב שני:

לאחר הפסקה של כשלושה חדשים התחדשה העלייה. המוני יהודים זרמו למחנה "גאולה" שבעדן במטרה לעלות לארץ.
ההגעה לעדן הייתה ברגל או ברכב, והייתה כרוכה במכשולים רבים בדרך, עייפות, שודדים ותשלומי מיסי מעבר
במקומות שונים לאורך הדרך. הוקם מחנה נוסף בעדן, גם הוא בחאשד ונקרא אף הוא מחנה גאולה.נציגי הצוות
הרפואי שהגיע מן הארץ על מנת להעריך את מצבם הבריאות של הפליטים חזר עם רשמים קשים מאוד, ולבסוף,
על אף הכוונה לסיים את הטיפול הרפואי במחנה על מנת למנוע הבאת מחלות לארץ- עלו הפליטים גם ללא טיפול
על מנת לזרז את התהליך. העולים בעליה זו היו מותשים מאוד והתייחסו לכל אנשי הצוות במחנה כאל מנהלים
בעלי סגולה, בטחו בהם וצייתו לכל הוראותיהם. הוחלט להעלות את העולים ארצה למטוס, ולא באוניה, חרף
העלויות הגבוהות. הממשלה פחדה מ 'הפרעות' מצד מצריים וסעודיה, וכן לא רצתה לאבד זמן. (מפחד שהבריטים
 יתחרטו ומפאת מצבם הגופני הירוד של העולים).

 

השלב השלישי:

בשלב זה נמשכו הטיסות לארץ דרך עדן. הטסת העולים לארץ: למרות העלויות הגבוהות של טיסה ביחס להפלגה, הוטסו כל העולים לארץ משיקולים של ביטחון וחיסכון בזמן. הטיסות בוצעו על ידי חברה אמריקאית, נמשכו כ- 8 שעות וכל מטוס הכיל כ- 150 עולים.
על אף המלחמה המתמשכת בארץ לא נפגעו המטוסים והגיעו כולם ליעדם בשלום.

הקליטה בארץ:

בעת העלייה נאלצו רבים מן העולים להשאיר חלק מרכושם במחנה, כיוון שלא ניתן היה להעלותו למטוס.
פעמים אחרות נאמר להם כי רכושם יועבר דרך הים. הרכוש אכן הועבר, אולם הוא לא הושם בנמל, ועם
הזמן נלקח על ידי אנשים שונים. פרשת ילדי תימן הנעדרים: הילדים, בעיקר החולים, שוכנו במבנים נפרדים
מן ההורים, אשר באו לבקרם מדי יום. עם השנים עלה חשד כי עקב אי סדר במרפאות נאמר לאמהות מסוימות
בטעות כי ילדיהם נפטרו במשך הלילה. לאחר שנים, כאשר הוקמה וועדת חקירה בנושא עלה כי אכן ישנם מספר
ילדים אשר אומצו מכיוון שלהוריהם נמסר בטעות כי הם נפטרו ועל כן לא באו לקחתם.