על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

תוקפנות ופיוס בשנות ה-30: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 11: שורה 11:




=== מטרות מדיניות החוץ של היטלר וגרמניה הנאצית, והצעדים התוקפנים שנקטה כדי לממשן ===
=== מטרות מדיניות החוץ של היטלר וגרמניה הנאצית, והצעדים התוקפנים שנקטה כדי לממשן. ===


'''המטרות:'''
'''המטרות:'''
שורה 26: שורה 26:
היטלר השתמש גם בתרגיל של הרדמת המערב, כלומר, לנסות להסתיר את הכוונות האמיתיות שלו וכך למנוע ממדינות המערב והעולם לנסות לעצור בעדו.<br/>
היטלר השתמש גם בתרגיל של הרדמת המערב, כלומר, לנסות להסתיר את הכוונות האמיתיות שלו וכך למנוע ממדינות המערב והעולם לנסות לעצור בעדו.<br/>
לסיכום, בכל צעד של היטלר בשנות ה30 הוא התקדם להגשמת מטרותיו, וכל צעד הביא לתמיכה הולכת וגוברת מצד העם הגרמני שרואה בהצלחת מנהיגו, דבר המגביר את בטחונו העצמי ורצונו של היטלר להמשיך בתביעותיו.<br/>
לסיכום, בכל צעד של היטלר בשנות ה30 הוא התקדם להגשמת מטרותיו, וכל צעד הביא לתמיכה הולכת וגוברת מצד העם הגרמני שרואה בהצלחת מנהיגו, דבר המגביר את בטחונו העצמי ורצונו של היטלר להמשיך בתביעותיו.<br/>
=== ההסבר למדיניות הפיוס של בריטניה וצרפת, וביטוייה. ===


'''מדיניות הפיוס והתמוטטות עקרון הבטחון הקיבוצי בשנות ה30:'''
'''מדיניות הפיוס והתמוטטות עקרון הבטחון הקיבוצי בשנות ה30:'''
שורה 31: שורה 33:
המערכת הדיפלומטית הבינלאומית שגובשה בשנות ה20 לאחר מלחמת העולם הראשונה במטרה למנוע מלחמה ולשמור על השלום, קרסה בשנות ה30. אותה מערכת נקראת מערכת הביטחון הקיבוצי והרעיון הוא שמדינות העולם שפועלות במשותף באמצעות חבר הלאומים תהיינה מסוגלות לשמור על שלום העולם ע"י פעולה מאוחדת נגד מעשה התוקפנות. בשנות ה30 מחריפים היחסים הבינ"ל בגלל שורה של מעשי תוקפנות של מדינות שראו עצמן מקופחות מחוזה השלום כשסיימו את מלחמת העולם הראשונה, המדינות הן: איטליה גרמניה ויפן. המעצמות הגדולות ארה"ב, בריטניה, צרפת וברית המועצות לא היו מאוחדות והמדינות התוקפניות ניצלו זאת כדי להגביר כוחן עד שלא היה ניתן לעצור בעדן, והעולם התדרדר למלחמת עולם נוספת.<br/>
המערכת הדיפלומטית הבינלאומית שגובשה בשנות ה20 לאחר מלחמת העולם הראשונה במטרה למנוע מלחמה ולשמור על השלום, קרסה בשנות ה30. אותה מערכת נקראת מערכת הביטחון הקיבוצי והרעיון הוא שמדינות העולם שפועלות במשותף באמצעות חבר הלאומים תהיינה מסוגלות לשמור על שלום העולם ע"י פעולה מאוחדת נגד מעשה התוקפנות. בשנות ה30 מחריפים היחסים הבינ"ל בגלל שורה של מעשי תוקפנות של מדינות שראו עצמן מקופחות מחוזה השלום כשסיימו את מלחמת העולם הראשונה, המדינות הן: איטליה גרמניה ויפן. המעצמות הגדולות ארה"ב, בריטניה, צרפת וברית המועצות לא היו מאוחדות והמדינות התוקפניות ניצלו זאת כדי להגביר כוחן עד שלא היה ניתן לעצור בעדן, והעולם התדרדר למלחמת עולם נוספת.<br/>
מדיניות הפיוס היא אותה מדיניות שנקבעה בעיקר בידי בריטניה ובראשה ראש ממשלתה צ'מברליין וצרפת בעלת בריתה.מדיניות זאת גרסה שאין לבלום בכוח את המדינות התוקפניות, יש "להבין" אותם ולטפל במעשי התוקפנות שלהם בעיקר בצעדים דיפלומטים ובדרכי שלום.<br/>
מדיניות הפיוס היא אותה מדיניות שנקבעה בעיקר בידי בריטניה ובראשה ראש ממשלתה צ'מברליין וצרפת בעלת בריתה.מדיניות זאת גרסה שאין לבלום בכוח את המדינות התוקפניות, יש "להבין" אותם ולטפל במעשי התוקפנות שלהם בעיקר בצעדים דיפלומטים ובדרכי שלום.<br/>
ב. ההסבר למדיניות הפיוס של בריטניה ושל צרפת, וביטוייה
מדניות הפיוס והתמוטטות עקרון הביטחון הקיבוצי בשנות ה30.
המערכת הדיפלומטית הבין-לאומית שגובשה בשנות ה-20 לאחר מלחמת העולם הראשונה, במטרה למנוע מלחמה ולשמור על השלום קרסה בשנות ה30. עתה המערכת נקראת מערכת ביטחון קיבוצי והרעיון הוא שמדינות העולם, אשר פועלות במשותף באמצעות חבר הלאומים תהיינה מסוגלות לשמור על שלום העולם באמצעות פעולה מאוחדת כנגד המדינה התוקפנית. 
בשנות ה-30 מחריפים היחסים הבין-לאומיים בגלל שורה של מעשי תוקפנות של מדינות שראו את עצמן מקופחות מחוצי השלום שסיימו את מלחמת העולם הראשונה. מדינות אילו היו: גרמניה, איטליה, ויפן שבאסיה. המעצמות הגדולות: ארה"ב, ברה"מ, בריטניה וצרפת לא היו מאוחדות והמדינות התוקפניות ניצלו זאת כדי להגביר את כוחן עד שאי אפשר היה לעצור אותן והעולם הדרדר למלחמה עולמית נוספת. מדיניות הפיוס היא מדיניות שנקבע בעיקר ע"י בריטניה (ובראשה ראש ממשלתה צ'מברלין) וצרפת. מדיניות הפיוס גרסה שאי לבלום בכוח את המדינות התוקפניות ובמיוחד את גרמניה ולטפל במעשה התוקפנות שלהם בעיקר בצעדים דיפלומטיים ובדרכי שלום.


הגורמים המרכזיים למדיניות הפיוס
הגורמים המרכזיים למדיניות הפיוס
@
11

עריכות

תפריט ניווט