על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

כף יד רשעה / דליה רביקוביץ': הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(←‏בית ד': תקלדה, סידור השורות והמספור, ועריכה סגנונית קלה)
שורה 48: שורה 48:
חזרות אלו מעידות על מצב של קיבעון (אובססיביות), שנובע מפחד.<BR> למרות שהמשוררת מתבגרת (היד שגדלה במהלך השיר מייצגת אותה), ההלם לא נעלם ואפילו הולך ומתעצם עם הזמן.<BR>
חזרות אלו מעידות על מצב של קיבעון (אובססיביות), שנובע מפחד.<BR> למרות שהמשוררת מתבגרת (היד שגדלה במהלך השיר מייצגת אותה), ההלם לא נעלם ואפילו הולך ומתעצם עם הזמן.<BR>


====בית א'====


כמו בשאר הבתים, השורה הראשונה והאחרונה סוגרות את הבית.<BR> מעין קיבעון של הדוברת שנבע מהאירוע הטראומטי.<BR> תיאור של חדר מלא עשן, כשהאב מכה על כף ידה של הדוברת ולכולם עומדים מסביב וצוחקים, וודאי שלא מרוע –לב, אלא שבמבט של ילדה, כאשר היא מקבלת מכת-ענישה מצד האב והאחרים צוחקים, זה מעליב, זה משפיל.<BR> והחזרה הזאת של השורה האחרונה: "מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב." ניתן לפרש בכמה מובנים, למשל ההסבר הפשוט: שהאירוע אכן קרה, האב הכה והשפיל.<BR> הסבר אחר - הזיכרון שהשפיע על חייה בהמשך, אכן נבע מאותו אירוע, וגם כעת בהתבגרותה, הזכרון אינו מרפה.<BR> הוא חי תוסס ומשפיע על חייה עד עצם היום הזה.<BR> האב בבית זה הוא "אבא שלי", ביטוי של התייחסות של ילדה קטנה לאביה.<BR>
בת הנותנת אימון, אהבה בלתי מסוייגת לאביה.<BR> וכן גם תלות והערצה, והנה הוא במחי מכה על כף היד, שבר את האימון, ביטל ומוסס את האהבה וניטרל את הערצה של הבת לאביה.<BR> כי בהמשך האב כבר אינו "אבא שלי" אלא רק "אבא".<BR> וכשבגרה הוא חדל מהכות אותה, אבל זה כבר לא אותו אבא נערץ ואהוב.<BR> העלבון וההשפלה עשו את שלהם.<BR>


====בית ב'====
====בית ב'====
2

עריכות

תפריט ניווט