שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19.: הבדלים בין גרסאות בדף

שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19. (הצגת מקור)

גרסה מ־20:10, 13 באפריל 2010

נוספו 3,858 בתים , 13 באפריל 2010

אין תקציר עריכה

LMB

13

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-במהלך המאה ה-19 מפת אירופה משתנה בעקבות הפעילות של התנועות הלאומיות.
+לפניכם שלוש דוגמאות למאבקים לאומיים: איטליה, גרמניה ויוון. לבגרות נדרש כיום ללמוד רק שניים מהם, ע"פ בחירתו של המורה המלמד.
-בשנת 1848- "אביב העמים" פורצות מהפכות במטרה:
-·        להפיל את שלטונם של המלכים, כמו בצרפת.
+=הלאומיות האיטלקית ואיחוד איטליה=
-·        להביא לאיחוד לאומי, כמו בגרמניה.
+==='''מי שלט?'''===
+לפני איחודה נחלקה איטליה באופן הבא: שלוש ממלכות, ארבע נסיכויות ורפובליקה אחת. בתקופת נפוליאון היה רוב שטחה של איטליה בשליטת צרפת. הצפון היה תחת שלטונו הישיר של נפוליאון, הדרום תחת שלטונו של אחיו יוזף ולאחר מכן גנרל יואכים מירא.לאחר תבוסתו של נפוליאון חזרה אוסטריה לשלוט באזורי הצפון והדרום  הבורבונים שלטו על שתי הסיציליות.
-·        להוביל לשחרור עמים מעול שלטון זר, כמו האיטלקים שהיו תחת שלטון האימפריה האוסטרית.
+==='''מטרות המאבק'''===
+המטרה הייתה לאחד את איטליה שהייתה מורכבת ממספר מדינות למדינה אחת ולהוביל לעצמאות איטליה מפני שליטים שונים אם זה צרפת ולאחר מכן אוסטריה . את מטרת המאבק קבעו אנשי הריסורג'ימנטו (תקומה / תחיה) הם האמינו כי איטליה הייתה בעבר מדינה אחת ועליה לחזור ולהיות מדינה אחת.
-רוב ההישגים היו לזמן קצר, שכן במרבית המקרים המרידות נכשלו.
+==='''הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק האיטלקי'''===
-במחצית השנייה של המאה ה-19 בעקבות כשלון ההתקוממויות של "אביב-העמים", הלאומיות שנתה את פניה, ומתנועה שהדגישה רעיונות כמו: שחרור, סובלנות וליברליזם היא הופכת לתנועה שהדגישה את: העליונות של כל אומה, את הייחודיות והחשיבה מאוד את הכוחניות. לפניכם שלוש דוגמאות למאבקים לאומיים.
+התנועה הלאומית האיטלקית החלה את דרכה בייסוד תאים מהפכניים כמו אגודת שורפי הפחם (קרבונארי) בדרום איטליה. אלה ניסו להרים את נס המרד בשנים 1820 -1821 נגד האוסטרים. מרד זה נכשל.<br>
+בשנות ה- 30 קמה אגודת איטליה הצעירה בראשותו של ג'וזפה מציני. הוא קרא לראשונה באופן גלוי לאיחוד איטליה ולהקמת משטר דמוקרטי.
+מציני הושפע מרעיונות המהפכה הצרפתית הוא האמין כי ללאומיות יש יעד אוניברסאלי והוא לשחרר את כל אומות אירופה. מציני ראה בלאומיות לא רק כח פוליטי משחרר , אלא גם כח מוסרי אשר יגשים את ההרמוניה המופלאה בין המדינות.<br>
+בשנות ה -40 של המאה ה- 19 עולה גורם נוסף אשר מנסה להצעיד את איטליה לעבר איחודה, והוא מלך פיימונטה ובעיקר ראש ממשלת פיימונטה קאבור.
+קאבור ניסה לפעול למען איחוד איטליה על פי שתי הנחות יסוד:<br>
+א. יש להפוך את פיימונטה למדינה מודרנית על מנת שתוכל להנהיג את איטליה.<br>
+ב. יש להיעזר בכוח חיצוני כדי להכות באוסטרים.<br>
+על בסיס שתי הנחות אלה פעל קאבור. הוא אמנם לא זכה לראות באיחוד איטליה אולם פועלו למען שחרור איטליה מהשלטון האוסטרי היה רב, בכך שבין השאר , הוא זה שיצר את הברית האסטרטגית בין פיימונטה לצרפת של נפוליאון ה -3 כנגד אוסטריה. <br>
+מלך פיימונטה עמנואל ה -2 היה נחרץ יותר באשר לאיחוד איטליה , מאשר קודמו קרל אלברט. עמנואל ה -2 לקח על עצמו להיות המנהיג של איטליה המאוחדת תחת חוקה אשר מכרסמת בסמכויותיו.<br>
+דמות נוספת שעמדה מאחורי תהליך האיחוד האיטלקי היה ג'וזפה גריבלדי.
+גריבלדי דמות מיתולוגית, המנהיג הצבאי של תנועת השחרור האיטלקית. גריבלדי לא האמין בכוחה של הדיפלומטיה, אלא בכוח עממי המסוגל להכניע צבאות , ובסופו של דבר להביא לאיחודה של איטליה. גריבלדי בזכות הכריזמה שלו גייס איטלקים רבים למאבק למען שחרורה של איטליה ואיחודה.
+==='''השלבים העיקריים במאבק האיטלקי'''===
+''1. מרידות עד אביב העמים –'' הקרבונרים ניסו למרוד נגד האוסטרים. רבים מחבריהם נאסרו או גורשו מאיטליה. ניסיונות המרד היוו כשלון חרוץ בעבור הקרבונרים , מאחר והמרד לא זכה בתמיכה עממית ולא היה תיאום בין הקבוצות הלאומיות השונות. רוב האיטלקים כלל לא ידעו על קיום אגודות הסתרים. בשנת 1831 מקים מציני את תנועת איטליה הצעירה ששאפה לאחד את איטליה לצידו פעלו גריבלדי וקאבור, ניסיונות האיחוד נתקלו בהתנגדות אוסטרית וצרפתית.<br>
+''2. אביב העמים- קאראנטוטו –'' 1848 פרצו התקוממויות בכל רחבי איטליה כנגד מלכים והדוכסים ששלטו במדינה בחסות האוסטרים והצרפתים. המתקוממים בהנהגת מציני וגריבלדי תבעו חופש וסילוק השלטון הזר. אולם, בתוך מספר חודשים דוכאו רוב ההתקוממויות הלאומיות. <br>
+''3. איחוד איטליה –'' באמצע 1859 הכריזה אוסטריה מלחמה נגד ממלכת פיימונט. צרפת בראשות נפוליאון ה- 3 מצטרפת לצידה של ממלכת פיימונט. הקרב הידוע ביותר בעימות זה היה הקרב שנערך בסולפרינו שבמחוז לומברדיה אשר בו נהרגו אלפי חיילים. בסופו של העימות שוחררה צפון איטליה אולם חלקים ממנה כמו ונציה עדיין נשארו בידי האוסטרים.<br>
+בשנת 1860 פרץ מרד עממי בסיציליה. גריבלדי בא בראש צבא של אלף מתנדבים לסייע למורדים, גירש את המלך מבית בורבון, ומסר את השטחים בדרום לשליטת מלך פיימונטה. בשנת 1866 אוסטריה מובסת ע"י פרוסיה , דבר אשר גרם לאוסטרים לוותר על השליטה בצפון איטליה. ונציה סופחה לאיטליה. בשלב זה איטליה הייתה מאוחדת חוץ מרומא, שבשנת 1870 סופחה גם היא ובכך רומא הופכת להיות בירתה של איטליה המאוחדת.
+==='''הגורמים המסייעים במאבק האיטלקי'''===
+''א.	פעילות לאומית איטלקית- ריסורג'ימנטו –'' הוגי דעות וסופרים באיטליה העלו את תודעת רעיון אחוד ועצמאות איטליה. דוגמה לכך היה מאמרו של רינלדו קַרֵלי שדיבר על זהות לאומית איטלקית. בנוסף , הקמתן של אגודות לאומיות איטלקיות אשר פעלו למען איחודה של איטליה, המפורסמת שבהן היא הקרבונרים.<br>
+''ב.	שיתוף פעולה עם צרפת ופרוסיה –'' בסוף שנות ה -50 של המאה ה- 19 , נערכה מלחמה בין  אוסטריה לאיטלקים , אשר לעזרתם נחלץ נפוליאון ה – 3. בסדרת קרבות הכה הצבא הצרפתי פיומנטי את האוסטרים , ובקיץ 1859 נכנסו עמנואל ה -2 ונפוליאון ה- 3 למילאנו. בשנת 1866 הביסה פרוסיה את אוסטריה בשדה הקרב עקב היריבות ביניהן על השליטה בגרמניה. בעקבות יריבות זו נכנס הצבא האיטלקי יחד עם הצבא הפרוסי לוונציה האוסטרית ושיחרר אותה. וונציה הפכה להיות חלק מאיטליה.<br>
+''ג.	מנהיגות כריזמטית – מציני , גריבלדי –'' תהליך איחודה של איטליה שזור בפעילותם של מנהיגים כריזמטיים, כדוגמת מציני וגריבלדי. מציני טען כי הלאומיות היא בבחינת צו אלוהים אשר יגשים את ההרמוניה המופלאה בין מדינות. הוא האמין כי ניתן יהיה לאחד את עמי אירופה במבנה של פדרציה רופפת שבה יחיו עמים דמוקרטיים על בסיס לאומי. מציני עמד בראש ארגון שנקרא איטליה הצעירה , ארגון שפעל רבות למען איחודה של איטליה . מציני באישיותו סחף רבים באיטליה ובאירופה בשם המאבק. גריבלדי המנהיג הצבאי של תנועת השחרור האיטלקית. ניצחונותיו בשדה הקרב ויכולתו להלהיב את המוני האיטלקים לרעיון הלאומי הביאו לאיחוד איטליה.
+==='''הגורמים המעכבים במאבק האיטלקי'''===
+''א.	עמדת האפיפיור לנוכח איחוד איטליה –'' ברוב אדמות איטליה השתרעו אדמות האפיפיור עצמאיות שחילקו את איטליה. לאפיפיור הייתה ברית עם השליטים האבסולוטיים. הלאומיות האיטלקית הייתה חילונית במהותה וראתה בכנסייה הקתולית גורם מעכב לאיחוד הלאומי. ראשי התנועה הלאומית ראו בכנסייה גורם שמרני מפריע המנוגד לליברליזם ולקדמה.<br>
+''ב.	חוסר תאום בין האגודות הלאומיות –'' לאחר קונגרס וינה קמו אגודות סתר רבות ברחבי איטליה תחת מנהיגותם של אנשי רוח מן המעמד הבינוני, הידועה מאלה הייתה הקארבונרים. אגודות אלה ניסו למרוד בשנים 1820-1821 נגד האוסטרים. מרד זה היה כישלון שכן הוא לא זכה לתמיכה עממית ולא היה תיאום בין הארגונים. רוב האיטלקים לא ידעו כלל על קיום אגודות אלה ולכן היו חסרי תודעה לאומית.<br>
+''ג.	"הבגידה" הצרפתית –'' בשנת 1796 כאשר נפוליאון פלש לאיטליה הוא הבטיח לאיטלקים כי הוא ישחרר אותם משלטון זר והוא מכיר בלאומיות האיטלקית. אולם הבטחותיו לא מולאו ובעשור הראשון של המאה ה19 צרפת שלטה על איטליה.<br>
+בגידה נוספת הייתה זו של נפוליאון ה-3 כאשר לאחר קרב סולפרינו הוא נפגש עם הקיסר האוסטרי אוייב איטליה פרנץ יוזף והגיע איתו להסכמה בנוגע לחלוקת צפון איטליה בין פיימונט לבין אוסטריה. הסכם זה היה בניגוד לעמדתם של האיטלקים ומנע באותה עת את איחוד כל צפון איטליה עם שאר המדינה.
+==='''תוצאות המאבק'''===
+בשנת 1870 עם סיפוח רומא הושלם איחוד איטליה. ויקטור עמנואל ה -2 הוכתר למלך איטליה והיא הפכה למונרכיה ליברלית פרלמנטרית
-=איחוד איטליה=
-מאז התפוררותה של האימפריה הרומית הייתה איטליה מחולקת לחלקים רבים. בשנים 1796 – 1814 היה רוב שטחה של איטליה נתון לשליטת צרפת, אך לאחר תבוסת נפוליון חזר המצב לקדמותו , ואוסטריה חזרה לשלוט בשטחים רבים , בעיקר בצפון איטליה ובדרומה. בראשית המאה
-ה – 19 החלו לפעול באיטליה אגודות מהפכניות. המהפכנים קראו לשים קץ לשלטון הזר ולכונן רפובליקה איטלקית מאוחדת. מפחד סוכני החרש של השלטון הזר ובמיוחד סוכניו של מטרניך, נהגו חברי האגודות הללו להיפגש בשעות לילה במקומות מסתור. אחת האגודות החשאיות הייתה הקרבונרי ("הפחמיים") , שביקשה לסלק מצפון איטליה את הכובש הצרפתי ואחר כך את האוסטרים . רבים מחברי האגודה, שנאסרו וגורשו מאיטליה , לקחו חלק בהתקוממויות שנערכו ברחבי אירופה בשנים
-ו – 1835 . הרוח החיה מאחורי תנועת החופש של העם האיטלקי היה ג'וזפה מציני (1805 – 1872). מציני היה חבר באגודת ה"קרבונרי" ונאלץ לגלות למשך שנים ארוכות מארצו. בשנת 1831 חזר לאיטליה והקים תנועה בשם "איטליה הצעירה", שחרתה על דגלה את איחוד איטליה. "בלא אחדות אין אומה ראויה לשמה", כתב מציני, "מפני שבלא אחדות אין חוסן של ממש". מציני ראה בחזונו את איטליה כרפובליקה (מדינה ללא מלך) בעלת חוקה ליברלית , שבה יובטח חירות ושוויון לכל האזרחים. לצד מציני פעל הלוחם והמפקד הגדול ג'וזפה גריבלדי (1807 – 1882). לרעיון האיחוד התנגדו המעצמות הזרות , שלא רצו לוותר על אחיזתן באיטליה. הן גם חששו כי הצלחתו של מאבק השחרור של איטליה ישמש דוגמה לעמים אחרים המבקשים להשיג ריבונות בארצם. ב – 1848 – שנת ההתקוממויות בכל רחבי אירופה – אירעו בעיר הצפונית מילאנו התנגשויות בין התושבים לבין חיילים אוסטרים , לזמן מה סולק הצבא האוסטרי ממילאנו , וכן מהעיר ונציה . כעבור שבוע פרצה התקוממות עממית באי סיציליה שבקצה הדרומי של איטליה. רוח המרד פשטה לערים נוספות בסיציליה. כדי להרגיע את הרוחות נאלץ המלך פרדיננד – בן לשושלת בורבון, הצרפתית – להסכים לחוקה שתגביל את סמכויותיו , והכיר בזכויות מסוימות של האזרחים. הידיעות על הישגי המתקוממים בסיציליה נפוצו במהירות באיטליה כולה. כל המתקוממים תבעו חופש ואת סילוקו של שלטון הדיכוי הזר. בתחילה האירה להם ההצלחה פנים , ושליטים אחדים ברחבי איטליה הבטיחו לכונן חוקות או כתבי זכויות. אך המורדים לא השכילו לשתף פעולה ביניהם, ובתוך חודשים אחדים דוכאו כל המרידות באיטליה. שלב זה של המאבק לאיחוד איטליה הסתיים בכישלון המהפכנים. הממלכה היחידה שבה לא בוטלה החוקה שהתקבלה בתקופת ההתקוממות הייתה פיימונטה-סרדיניה, שבה עלה לשלטון המלך האיטלקי ויטוריו אמנואלה ה – 2. המלך, שהיה שותף לשאיפות האיחוד והשחרור של איטליה , נעזר בראש ממשלתו קמיל קאבור (1810 – 1861), מדינאי מפוכח וחסיד הליברליזם הבריטי. קאבור פעל לפיתוח כלכלי וצבאי של ארצו ולצמצום כוחה של הכנסייה. אך הוא הבין כי גם פיימונטה חזקה לא תוכל לאחד ולשחרר את איטליה בכוחות עצמה. בעזרת קיסר צרפת נפוליון ה – 3 סילק את אוסטריה מרוב שטחי צפון איטליה ואיחד אותם תחת הנהגתה של ממלכת פיימונטה-סרדיניה. האיחוד הרשמי אושר במשאל עם במרס 1860. באותה שנה פרץ מרד עממי בסיציליה , שבה שלטה ממלכת נאפולי. גריבלדי הגיע לאי בראש צבא של אלף מתנדבים כדי לסייע למתקוממים וגירש משם את המלך הבורבוני . השטחים ששחרר בדרום איטליה נמסרו לידי ממלכת פיימונטה-סרדיניה . תחת שלטון זה כבר הייתה איטליה מאוחדת ברובה הגדול – פרט לעיר רומא , שבה עדיין החזיק האפיפיור בסיוע הצרפתים, ולמחוזות ונציה וטרייסטה , שנשארו בידי האוסטרים. בשנת 1861 הוכרז מלך פיימונטה ויטוריו אמנואלה למלך איטליה כולה , "בחסד האל וברצון העם". ב – 1866 סופחה גם ונציה לאיטליה , וכעבור ארבע שנים נוספות צורפה גם רומא לאיטליה והפכה לבירתה. איחוד איטליה הושלם.
-בפני שליטי איטליה המאוחדת עדיין עמדה המשימה הגדולה של בניית אומה איטלקית. רוב תושבי איטליה כלל לא חשו את עצמם איטלקים. שנים רבות של פיצול מדיני יצרו תרבויות מקומיות ושונות מאוד, ואפילו השפה לא הייתה משותפת: ב – 1860 הייתה האיטלקית שפתם הראשית של 2% בלבד מתושבי איטליה , השאר דיברו ניבים מקומיים שונים מאוד אלה מאלה. ואכן, אחד הצעדים החשובים ליצירת אומה איטלקית היה פתיחת בתי ספר המלמדים איטלקית בשנות ה – 60 של המאה ה – 19.
 =איחוד גרמניה=
@@ שורה 23: / שורה 49: @@
 טקס ההכתרה המפואר של וילהלם מלך פרוסיה לקיסר (הקייזר) הראשון של גרמניה המאוחדת נערך ב – 18 בינואר 1871 בארמון ורסאי שליד פריז. גרמניה הייתה לקיסרות מאוחדת תחת הנהגת פרוסיה . העובדה שטקס ההכתרה נערך דווקא בארמון ורסאי – ארמונם של מלכי צרפת בעבר – אותתה לעולם כי גרמניה היא מעתה המעצמה היבשתית החזקה ביותר באירופה.
-*סיכום זה (איטליה וגרמניה) נלקח מתוך אורט אביב בכתובת [http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/page.aspx?ws=a49d21ed-ba02-4054-a799-063255073778&page=249592c6-61f2-41d1-a9f9-ff12c4fe7a8e&fol=c62acaca-53e1-446e-bcb7-29fd11354f6e&box=aae47095-d5e9-4e79-a62f-060bc5312ee1&_pstate=item&_item=18d4a648-6a06-4a30-81ae-e18400dbd367]
+*סיכום זה (גרמניה) נלקח מתוך אורט אביב בכתובת [http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/page.aspx?ws=a49d21ed-ba02-4054-a799-063255073778&page=249592c6-61f2-41d1-a9f9-ff12c4fe7a8e&fol=c62acaca-53e1-446e-bcb7-29fd11354f6e&box=aae47095-d5e9-4e79-a62f-060bc5312ee1&_pstate=item&_item=18d4a648-6a06-4a30-81ae-e18400dbd367]
 ----

שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19.: הבדלים בין גרסאות בדף

שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19. (הצגת מקור)

גרסה מ־20:10, 13 באפריל 2010

תפריט ניווט

חיפוש