https://www.sikumuna.co.il/api.php?action=feedcontributions&user=Che&feedformat=atomסיכומונה - תרומות המשתמש [he]2024-03-28T22:19:26Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.39.6https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3456ספרות2005-05-30T15:12:26Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
<br />
----<br />
=====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br />
<br />
*[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br />
*[[הגלגול /פרנץ קפקא]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3426ספרות2005-05-30T15:11:33Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
<br />
----<br />
==רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת==<br />
<br />
*[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br />
*[[הגלגול /פרנץ קפקא]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3404ספרות2005-05-29T20:03:35Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
<br />
----<br />
<br />
*[[הגלגול /פרנץ קפקא - לתלמידי ספרות מורחבת]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3403ספרות2005-05-29T20:00:57Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
<br />
=== רומן ונובלה לתלמידי ספרות מורחבת ===<br />
<br />
==== מספרות העולם ====<br />
<br />
<br />
*[[הגלגול/פרנץ קפקא]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A4%D7%95%D7%92%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA_/_%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%A6%D7%9C%D7%90%D7%9F&diff=6139פוגת המוות / פול צלאן2005-05-29T14:20:17Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותו בערב <br><br />
אנחנו שותים אותו צהריים ובקר שותים אותו בלילה<br><br />
אנחנו שותים ושותים<br><br />
אנחנו כורים קבר ברוחות שם לא שוכבים בצפיפות<br><br />
אדם גר בבית הוא משחק עם הנחשים וכותב<br><br />
הוא כותב כשמחשיך לגרמניה זהב שערך מרגרטה<br><br />
הוא כותב זאת ויוצא מן הבית והכוכבים מבהיקים ושורק לכלבי הציד שלו שיבואו<br><br />
הוא שורק ליהודיו שיתייצבו מצווה לכרות קבר בקרקע<br><br />
הוא פוקד עלינו פצחו בנגינה למחול<br><br />
<br />
חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך בלילה<br><br />
אנחנו שותים אותך בקר וצהרים אנחנו שותים אותך בערב<br><br />
אנחנו שותים ושותים<br><br />
אדם גר בבית הוא משחק עם הנחשים וכותב<br><br />
הוא כותב כשמחשיך לגרמניה זהב שערך מרגרטה<br><br />
שער האפר שלך שולמית אנחנו כורים קבר ברוחות שם לא שוכבים בצפיפות<br><br />
<br />
הוא קורא העמיקו לקדוח בקרקע אתם ואתם כל השאר זמרו זמרו ונגנו<br><br />
הוא שולח ידו לברזל בחגור ונופף בו עיניים כחולות לו<br><br />
העמיקו אתים בקרקע אתם ואתם כל השאר המשיכו לנגן למחול<br><br />
<br />
חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך בלילה<br><br />
אנחנו שותים אותך צהריים ובוקר אנחנו שותים אותך בערב<br><br />
אנחנו שותים ושותים<br><br />
אדם גר בבית זהב שערך מרגרטה<br><br />
שער האפר שלך שולמית הוא משחק עם הנחשים<br><br />
<br />
הוא קורא המתיקו לנגן את המוות המוות הוא רב אמן מגרמניה<br><br />
הוא קורא הקדירו את צלילי הכינור ותעלו כעשן באוויר<br><br />
אז יהיה לכם קבר בענן שם לא שוכבים בצפיפות<br><br />
<br />
חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך בלילה<br><br />
אנחנו שותים אותך בצהריים המוות הוא רב אמן מגרמניה<br><br />
אנחנו שותים אותך ערב ובוקר אנחנו שותים ושותים<br><br />
המוות הוא רב אמן מגרמניה עיניים כחולות לו<br><br />
הוא פוגע בך כדור עופרת פוגע ולא מחטיא<br><br />
אדם גר בבית זהב שערך מרגרטה<br><br />
הוא משסה בנו את כלביו מעניק לנו קבר באוויר<br><br />
הוא משחק עם הנחשים וחולם לו שהמוות הוא רב אמן מגרמניה<br><br />
<br />
זהב שערך מרגרטה<br><br />
שער האפר שלך שולמית<br />
<br />
<br />
(תרגום של נתן זך)<br />
<br />
----<br />
<br />
'''פוגה'''- יצירה מוזיקלית לארבעה קולות, המאופיינת במשחקי קולות של יציאות וכניסות. לכל קול יש תפקיד.<br />
<br />
החיבור בין הפוגה כיצירה קולית מוזיקלית למוות יוצר שילוב מצמרר מבחינה אומנותית - שילוב בין תוכן קשה מאוד, לבין עיבוד אסטתי-אומנותי מדויק, מסוגנן וספרותי. (א.ב. יהושע במאמרו מתכוון לסוג כזה של יצירה כשהוא מדבר על הצורך למצוא סגנונות ודפוסים חדשים כדי להעביר את התוכן הקשה.)<br />
<br />
אדורנו, פילוסוף – מוזיקולוג גרמני, טען שאחרי אושוויץ לא יכולה להווצר שירה, גם מבחינה אסתטית וגם מבחינה מוסרית.<br><br />
"פוגת המוות" מוכיחה שאפשר ליצור יצירת אומנות העומדת במבחן הספרות, גם אם התוכן הוא קשה מנשוא.<br />
<br />
משמעות הכותרת היא חיבור בין יצירה מוזיקלית מצלולית, לבין תוכן מאוד קשה. היצירה מוכיחה את נפלאות הפואטיקה הספרותית – ליצור גם כשהנושאים חורגים מגבול הדמיון האנושי.<br />
<br />
'''תוכן השיר'''<br />
<br />
תאור החיים הקשים במחנות, מתוך נקודת מבט של דובר קיבוצי, כאשר לכל אורך השיר יש השוואה או התייחסות גם לצד הגרמני וגם לצד היהודי.<br />
ההתייחסות לגרמניה היא בעיקר דרך סטריאוטיפים לדמות הגרמנית (שיער בלונדיני, עיניים כחולות, מוזיקה ...). היהודים מתוארים כקבוצה – כגוף קיבוצי, בעוד שהגרמני מתואר כיחיד.<br />
<br />
<br />
מבחינת '''אמצעים אומנותיים''' יש בשיר שילוב של מצלול, מקצב מוזיקלי, העדר סימני פיסוק, מבנים לשוניים שחוזרים על עצמם, אבל משתנים כל פעם. היסודות האומנותיים מכניסים סדר ומבנה לתחושה הכואבת. <br><br />
כבר בתחילת השיר יש שילוב בין התוכן לאמצעים האומנותיים, בעזרת האוקסימורון "חלב שחור", שבעיקר בא כדי להבליט את שילוב הניגודים. הניגודים האלה מופיעים לאורך כל השיר – בין היהודים לגרמנים, בין דמות הגרמני הרשע לדמות הגרמני האומן וכ"ו. הגרמני הוא רק אמן בכל דבר.<br />
<br />
כמו כן, יש משחק במצלול "''ח''לב '''ש'''''ח''ור '''ש'''ל '''ש'''''ח''ר אנ''ח''נו '''ש'''ותים..."<br><br />
נוסף על כך יש חזרות שיוצרות תחושה של טקסיות או ריטואל – אנחנו, שותים . . . <br />
<br />
<br />
הבית השני חוזר על הפרטים שבבית הראשון, אך יש בו שינוי של פרטים מסוימים והוספה של אנלוגיה. ההוספה היא העמדה ניגודית קונקרטית בין מרגרטה, אשר מייצגת את האישה הגרמנייה, לבין שולמית, המייצגת את היהודייה.<br> <br />
שולמית זהו שם מייצג ליהודים. השם הזה מופיע בשיר השירים.<br><br />
שיר השירים הוא אלגוריה למערכת יחסים בין עם ישראל לאלוהים. יש כאן העמדה אירונית בין הקשר הטוב שקיים בין העם היהודי לאלוהים, כפי שמצטייר במקרא, לבין הסיטואציה בתקופת השואה, בה העם חסר ישע וחסר אלוהים.<br />
<br />
נוסף על כך קיים חיבור בין המוות לשירה בביטוי "שער האפר שלך שולמית". שולמית מייצגת את שיר השירים, ושיער האפר מייצג את המוות.<br />
<br />
<br />
הבית השלישי מתמקד בדמות הגרמני, ובאופן שבו הוא מצווה על היהודים. <br><br />
הבית הזה משתמש במיטונימיה מאוד ברורה המאפיינת את הגרמנים "עיניים כחולות לו". דמות הגרמני מוצגת כדמות חזקה, כמעט כל – יכולה. <br><br />
הגרמני מצווה שני דברים: מצד אחד הוא מצווה על היהודים להמשיך להעמיק בקרקע, ומצד שני הוא מצווה על אותה חבורת ילדים להמשיך לנגן. גם כאן יש חיבור בין המוות לנגינה, שהוא החיבור הכי אוקסימורוני והכי מאפיין את דמות הגרמני – רב אומן מבחינת האיכות התרבותית, ורב אמן מבחינת תעשיית המוות.<br><br />
דמות הגרמני מופיעה פה כיחיד, בודדת, כאשר הוא מכונה בגוף שלישי נסתר – "הוא", דבר שיוצר ניכור וריחוק. <br><br />
בית רביעי חוזר על האלמנטים של חלב שחור של שחר, ואלמנטים נוספים של הבית הראשון, כאשר בבית זה ניכר מוטיב נוסף – הגרמני המשחק עם נחשים.<br />
הנחש מסמל את השטניות והרוע שבעולם – נחש הוציא את אדם מגן עדן.<br />
<br />
<br />
כמו כן, מיוצגת התפיסה כי גם הגרמני הוא אדם, והרוע קיים בתוך האדם. אותו אדם שמשחק עם נחשים, הוא גם זה שיושב וכותב מכתבי אהבה לאהובתו בגרמניה.<br><br />
שוב יש אנלוגיה בין שתי הנשים, כאשר הביטוי "אפר" מזכיר לנו שרפה, את מה שנשאר אחרי השרפה.<br />
<br />
<br />
הבית החמישי מוסיף אלמנט חדש, המופיע בביטוי "המוות הוא רב אמן מגרמניה". יש כאן האנשה של המוות, שמדגישה את הפרפקציוניזם הגרמני – הגרמני שמתמקצע בכל דבר, מתמקצע גם במוות.<br />
הביטוי "המשיכו לנגן את המוות" מבליט שוב את החיבור שבין המוות לנגינה. <br><br />
הגרמני, הרוצח, קורא לאותם יהודים להמשיך ולנגן תוך כדי שרפתן, תוך כדי עלייתם לאוויר כעשן. העשן מתחבר ל"קבר בענן". היהודים אמנם חופרים בורות, אבל לאחר שרפתם – כל מה שנותר מהם זה עשן העולה השמיימה, וקברם יהיה בענן, שם לא שוכבים בצפיפות. ביטוי זה מוסיף אירוניה – לכאורה זהו עניין טוב, אך אנו מבינים את הכוונה האמיתית.<br />
<br />
<br />
הבית השישי מכיל בתוכו את כל המוטיבים שהוזכרו לאורך כל השיר: חלב שחור, המוות הוא רב אמן מגרמניה, עיניים כחולות לו, משחק עם נחשים, שיסוי הכלבים, כריית קבר באוויר וזהב השער של מרגרטה.<br />
<br />
סיום השיר מחבר את בקולות יחד. למעשה יש פה יצירה הרמונית, חיבור של כל הקולות, אבל ביצירה ההרמונית הזו יש הרבה כאב.<br><br />
שתי השורות האחרונות מחדדות את הניגוד הכי מכאיב: יש התייחסות ספציפית לאישה היהודייה והגרמנייה דרך השיער – האריות והשיער הבלונדיני יהיה תמיד לגרמניה, אך ליהודיים יישאר שיער האפר, השרפה.<br><br />
<br />
לסיכום, פוגת המוות היא יצירה ספרותית המוכיחה שאפשר לעלות נושאים מאוד קשים, בדרך עיצוב אסתטית אומנותית, תוך שימוש במצלול, בלשון פיגורטיבית, במקצב, משחקי לשון, כאשר דווקא האמצעים האומנותיים והאסתטיקה מחדדים את התוכן הקשה.<br><br />
היצירה גוברת על המכשולים האסתטיים שצוינו ע"י א.ב. יהושע במאמרו, וגם עונה על שתי ההסתייגויות הגדולות- ההסתייגות המוסרית, וההסתייגות האסתטית.<br />
<br />
<br />
----<br />
*בית הספר "כרמל זבולון"</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3402ספרות2005-05-29T14:11:30Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3358ספרות2005-05-29T14:10:13Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
|-<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5_%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D&diff=3309נושאים מרכזיים בקובץ השירים2005-05-28T19:48:55Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>1. '''דמות האדם'''- האדם מוצג בשני קטבים. במילים אחרות, האדם מורכב גם מקין וגם מהבל- גם מהרוצח וגם מהקורבן, גם מהצלם וגם מהצל... כל הניגודים מתחברים יחד לדמות האדם באשר הוא- באדם יש גם מן הרוצח וגם מן הנרצח, ושניהם בנים של האנושות עפ"י תפיסתו של פגיס. <br />
<br />
''הרעיון חוזר בשירים הבאים'':<br />
*כתוב בעפרון בקרון החתום<br />
*המסדר<br />
*עדות<br />
<br />
בחלק מן השירים מופיע הדובר בכינוי "אני" – מלווה בהנמכה של האני. הוא תופס את עצמו כטעות, כצל, הוא מגדיר את עצמו במונחים אחרים, לא של בני אדם. (במסדר "אני אינני", בעדות- "אני הייתי צל")<br />
המחיקה של האני מדגישה את התהליך שעבר על האנושות בתקופת השואה- מחיקת ההומאניות, מחיקת האנושיות.<br />
<br />
השירים לא מציגים את הקוטב המנוגד לאדם כמפלצת, אלא יש התבוננות בתהליכים הומאניים שהאנושות עברה, כמו מחיקת האני האישי וההומאניות.<br />
כל הצדדים במאבק הם בתוך האנושות.<br />
<br />
2.'''ביטויים של מחאה'''<br />
<br />
א. ''מחאה נגד האל''- בחלק מהשירים יש מחאה מאוד חזקה כנגד בורא העולם.<br />
המחאה היא כנגד אלוהים שבכלל ברא סוג כזה של אדם, שיוצר מעשי שטן. המחאה היא כנגד שיתוף הפעולה של כל מלאכי האלוהים ביצירת אדם כזה, ובמקרים מסוימים המחאה היא על היעלמותו של האל.<br />
<br />
בשיר "עדות" הדובר פונה בציניות אל האלוהים. הביטוי "והוא בחסדו לא השאיר בי מה שימות" הוא ביטוי חריף כנגד מעשיו של האל.<br />
האל מתואר בשיר הזה כ"עשן כל יכול". יש זלזול בדמות האלוהים ואף הנמכה, שיוצרת התרסה כנגד חוסר תפקודו.<br />
<br />
בשיר "עדות אחרת" יש התרסה לאורך כל השיר כנגד אלוהים שברא את האדם כפי שהוא.<br />
יש גם התרסה כנגד אלוהים שאחראי על מה שקורה בעולם – "אתה הראשון ואתה נשאר אחרון", אבל הוא לא פועל למען ברואיו.<br />
<br />
ב. ''מחאה נגד הרוצח'''- ישנם שירים שעוסקים בדמות הרוצח, המופיע כבן אדם. למשל, קיימת מחאה כנגד הרוצח בדמותו של קין בשיר "כתוב בעפרון בקרון החתום".<br />
<br />
קין מוזכר בשיר כבן אדם, אך למרות היותו בן אדם- הוא בחר לרצוח. <br />
המחאה היא כנגד השתלטות יצר הרע על האדם. הרוצח מתואר כבן אדם עם חולשות אנושיות.<br />
<br />
<br />
ג. ''מחאה כנגד הקורבן'' - המחאה הזו מתחילה כבר בשיר הראשון, כנגד אותם אנשים שהעדיפו לטמון את הראש בחול ולא לשים לב לסכנה המתקרבת. המחאה ממשיכה בכך שהקורבן, פעמים מספר, מעדיף למחוק את עצמו, על מנת שלא ישימו לב אליו ("אני אינני" במסדר).<br />
<br />
ד. ''מחאה כנגד אומות העולם והעדים''- מחאה כנגד אלה שלא נתנו יד לעזרה, או שהתעלמו. למשל, בשיר הראשון "אירופה מאוחר", יש אמירת מחאה נגד כלל אירופה.<br />
<br />
בשיר "כתוב בעפרון בקרון החתום", הדובר פונה אל אנשים חיצוניים: "אם תראו"... ואלה אינם משתפים פועלה ומושיטים יד לעזרה.<br />
<br />
בשיר "טיוטת הסכם לשילומים", יש מחאה כנגד כל האנשים שמסביב, שמנסים "להשיג כסף".<br />
<br />
<br />
3.''' מוטיבים מרכזיים'''<br />
א. ''מוטיב השמיים''- המחזור נפתח במילה "שמיים" וכן מסתיים בה, השמיים מסמלים מצב אילעי ושמיימי, אבל בשירים- לשמיים יש תפקיד קשה. הם מופיעים כמרחב שמוליך שולל, בשיר הראשון שנפתח במילים "בשמיים פורחים כינורות" (מבטא את האווירה הטובה), ובשיר האחרון שמסתיים בכך שיש בשמיים כוכב צהוב- טלאי צהוב. בשמיים אין אלמנט תרבותי או מימד תרבותי יפה, אלא בתוך גרמי השמיים יש כוכב נוסף, שהוא לדראון עולם.<br />
<br />
<br />
ב. ''מוטיב העשן''- המוטיב חוזר בשיר "עדות" ("עשן אל עשן כל יכול", בשיר "הוראות לגניבת גבול" ("אל תברח עם הגצים מתוך ארובות הקטר"), ובשיר "טיוטות הסכם לשילומים" ("העשן לארובות" – העשן= האדם).<br />
<br />
<br />
'''מבנה המחזור'''<br />
<br />
יש קשר כרונולוגי בין שיר לשיר, כלומר כל שיר מתאר סיטואציה שמתפתחת בזמן ובמקום. השיר מתחיל באירופה, לפני המלחמה ["אירופה מאחר"], ממשיך בקרונות הרכבת ["כתוב בעפרון בקרון החתום"], אל מחנות הריכוז ["המסדר"]. השיר "עדות" מדבר על תהליך של השמדה ("עליתי כליל, כחל, מפויס" = עשן בשמיים), ב"עדות אחרת" מדובר על משהו מעבר לעולם הזה (אלוהים, מלאכים) וב"הוראות לגניבת גבול" מדובר על הבריחה מהמחנות.<br />
<br />
"טיוטת הסכם לשילומים" כבר מתרחש אחרי המלחמה.<br />
<br />
בכמה שירים מופיעה המילה "כאן", מה שמציג את הסיטואציה לנגד עיננו- "כאן ועכשיו".<br />
<br />
<br />
'''הכותרת'''<br />
<br />
"קרון חתום" זהו ביטוי למשהו שהוא סגור וחתום, שמהווה קובץ קנוני. מצד שני, זה יכול לבטא את מצב הנפש של האדם – שיש בעיה להכנס אליה.<br />
<br />
בביטוי הזה יש דו משמעות, מצד אחד זה מה שהביא את האנשים למוות, ומצד שני- מהקרון יצא קולו של הקורבן.<br />
<br />
<br />
----<br />
*בית הספר "כרמל זבולון"</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D_%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D&diff=3308טיוטת הסכם לשלומים2005-05-28T19:44:39Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר האחרון שסוגר את הקובץ קרון חתום.<br />
<br />
<br />
זהו שיר שמתייחס לדיון שהיה קיים בישראל בשנות ה-50, לגבי הלגיטימיות לקבל פיצויים מגרמניה.<br />
השיר מביע עמדה מאוד אירונית וחד שמעית לגבי נושא השילומים.<br />
<br />
כותרת השיר מדגישה באופן אירוני את תפיסת הדובר לגבי הלגיטימיות של העניין- זהו לא הסכם סגור, אלא טיוטה- דבר שהוא איננו חתום וסופי, ניתן לשינוי.<br />
<br />
ההתייחסות לטיוטה הוי חסרת חשיבות- "זו רק טיוטה".<br />
<br />
השיר נמסר מפי דובר אל קבוצת נמענים, שיכולים להיות הגרמנים, או הניצולים עצמם.<br />
<br />
''הגרמנים''- מחזירים כסף, אך אין ביכולתם, עפ"י תפיסת הדובר, לכפר על מעשיהם בדרך זו.<br />
<br />
''הניצולים''- יהודים, שבוויכוח סביב מהות הפיצויים סבורים שראוי לקבלם.<br />
<br />
הדובר מביע עמדה נחרצת בכך שהכסף לא יעזור בהחזרת החיים, ויש בו תאוות בצע.<br />
השיר מעלה מעין ויכוח, שמודגש ע"י הביטויים "טוב, טוב" ו"שקט".<br />
<br />
הרשימה הקטלוגית המופיעה לאורך השיר מדגישה את המצב שכפי שהרצח היה סיסטמתי ושיטתי, כך גם השילומים- באים מתפיסה טכנית וחסרת התחשבות. הרעיון מודגש ע"י הביטוי "סעיף אחר סעיף", שמדגיש את הרשימה הקטלוגית, הקרה.<br />
<br />
הרשימה מדגישה את קרות הרוח של הגרמנים, את הפרטים המתוכננים, הצעקה היא צעקת כאב וגם צעקת התרסה, שיני הזהב מייצגות את התפיסה הגרמנית- מה שמעניין את הגרמני זה הזהב בגוף שלו, הפחד הוא מופשט, לא ברור איך יחזור.<br />
<br />
לאחר מכן עובר התיאור לגרוטסקי ומאיים- אשר מזכיר את חזון העצמות היבשות של יחזקאל. בתנ"ך הוא אומנם מופיע באופן חיובי (אחרית הימים, שיבת ציון), ואילו כאן מדובר במצב מאוד מזעזע ודוחה ('''שימוש בארמז דיסהרמוני''').<br />
<br />
הדובר פונה באופן אירוני אל אותם אנשים המאמינים שעם קבלת הסכם השילומים, הכל יחזור למקומו ואומר להם שעם קבלת הכסף, דבר לא ישתנה, דבר לא ייפתר.<br />
<br />
הוא פונה אליהם בלשון התרסה ותוכחה- במילים אחרות אומר שאין אפשרות לשכוח את העבר, גם הכסף לא ישכיח את העבר, ולעולם לא תשוב אותה שגרת חיים שהייתה לפני המלחמה.<br />
הסיום של השיר הוא סיום שונה מכל יתר השיר. הוא יוצא מנקודת הנחה שעם חזרת החיים, יחזור גם הטלאי הצהוב, אבל אותו טלאי מוזכר בשיר ככוכב, והכוכב יטלש מעל הגוף ויעלה לשמיים לדראון עולם.<br />
<br />
הכוונה ב"דראון עולם" ניתנת להבנה בשני כיוונים:<br />
1. היהודים ימשיכו להיות שונים, אך הסימן (הטלאי), יהיה אוניברסלי. ההבדלה תהיה לתמיד.<br />
2. בעצם קבלת הכסף, מוותר היהודי על סימני הזהות שלו, מטשטש את זהותו.<br />
<br />
<br />
----<br />
*בית הספר "כרמל זבולון"</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3276ספרות2005-05-28T19:44:04Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם סיפור/שם מחבר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%AA_%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9D_%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D&diff=3246טיוטת הסכם לשלומים2005-05-28T19:42:32Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר האחרון שסוגר את הקובץ קרון חתום.<br />
<br />
<br />
זהו שיר שמתייחס לדיון שהיה קיים בישראל בשנות ה-50, לגבי הלגיטימיות לקבל פיצויים מגרמניה.<br />
השיר מביע עמדה מאוד אירונית וחד שמעית לגבי נושא השילומים.<br />
<br />
כותרת השיר מדגישה באופן אירוני את תפיסת הדובר לגבי הלגיטימיות של העניין- זהו לא הסכם סגור, אלא טיוטה- דבר שהוא איננו חתום וסופי, ניתן לשינוי.<br />
<br />
ההתייחסות לטיוטה הוי חסרת חשיבות- "זו רק טיוטה".<br />
<br />
השיר נמסר מפי דובר אל קבוצת נמענים, שיכולים להיות הגרמנים, או הניצולים עצמם.<br />
<br />
''הגרמנים''- מחזירים כסף, אך אין ביכולתם, עפ"י תפיסת הדובר, לכפר על מעשיהם בדרך זו.<br />
<br />
''הניצולים''- יהודים, שבוויכוח סביב מהות הפיצויים סבורים שראוי לקבלם.<br />
<br />
הדובר מביע עמדה נחרצת בכך שהכסף לא יעזור בהחזרת החיים, ויש בו תאוות בצע.<br />
השיר מעלה מעין ויכוח, שמודגש ע"י הביטויים "טוב, טוב" ו"שקט".<br />
<br />
הרשימה הקטלוגית המופיעה לאורך השיר מדגישה את המצב שכפי שהרצח היה סיסטמתי ושיטתי, כך גם השילומים- באים מתפיסה טכנית וחסרת התחשבות. הרעיון מודגש ע"י הביטוי "סעיף אחר סעיף", שמדגיש את הרשימה הקטלוגית, הקרה.<br />
<br />
הרשימה מדגישה את קרות הרוח של הגרמנים, את הפרטים המתוכננים, הצעקה היא צעקת כאב וגם צעקת התרסה, שיני הזהב מייצגות את התפיסה הגרמנית- מה שמעניין את הגרמני זה הזהב בגוף שלו, הפחד הוא מופשט, לא ברור איך יחזור.<br />
<br />
לאחר מכן עובר התיאור לגרוטסקי ומאיים- אשר מזכיר את חזון העצמות היבשות של יחזקאל. בתנ"ך הוא אומנם מופיע באופן חיובי (אחרית הימים, שיבת ציון), ואילו כאן מדובר במצב מאוד מזעזע ודוחה ('''שימוש בארמז דיסהרמוני''').<br />
<br />
הדובר פונה באופן אירוני אל אותם אנשים המאמינים שעם קבלת הסכם השילומים, הכל יחזור למקומו ואומר להם שעם קבלת הכסף, דבר לא ישתנה, דבר לא ייפתר.<br />
<br />
הוא פונה אליהם בלשון התרסה ותוכחה- במילים אחרות אומר שאין אפשרות לשכוח את העבר, גם הכסף לא ישכיח את העבר, ולעולם לא תשוב אותה שגרת חיים שהייתה לפני המלחמה.<br />
הסיום של השיר הוא סיום שונה מכל יתר השיר. הוא יוצא מנקודת הנחה שעם חזרת החיים, יחזור גם הטלאי הצהוב, אבל אותו טלאי מוזכר בשיר ככוכב, והכוכב יטלש מעל הגוף ויעלה לשמיים לדראון עולם.<br />
<br />
<br />
הכוונה ב"דראון עולם" ניתנת להבנה בשני כיוונים:<br />
1. היהודים ימשיכו להיות שונים, אך הסימן (הטלאי), יהיה אוניברסלי. ההבדלה תהיה לתמיד.<br />
2. בעצם קבלת הכסף, מוותר היהודי על סימני הזהות שלו, מטשטש את זהותו.<br />
<br />
<br />
----<br />
*בית הספר "כרמל זבולון"</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%92%D7%A0%D7%91%D7%AA_%D7%92%D7%91%D7%95%D7%9C&diff=3275הוראות לגנבת גבול2005-05-28T19:40:14Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>'''משמעות הכותרת'''<br />
<br />
הכותרת יוצרת צפייה להוראות פורמליות- איך אפשר לעבור את הגבול בגניבה, מארץ לארץ, ואמנם לאורך השיר ניתנות הוראות מדויקות, אבל במשמעות נוספת של השיר אפשר להבין את גניבת הגבול כמעבר מזהות לזהות- מאמיתית לבדויה, כאשר יש אמירה ברורה בשיר שעל האדם להקפיד על שתי הזהויות ולא לשכוח את זהותו האמיתית.<br />
<br />
<br />
<br />
השיר נמסר ע"י דובר חיצוני, הפונה אל נמען פנימי. מתקיים מעין דיאלוג סמוי בין שתי הדמויות, כאשר הדמות החיצונית נותנת הוראות לנמען הפנימי ששותק. שתי הדמויות הללו מבטאות גם את שתי הזהויות שבהן נמצא הדובר.<br />
<br />
השיר מתחיל בביטוי "אדם בדוי", כלומר, הנמען מתואר כאדם בעל זהות בדויה, שנדרש לזוז, להתקדם. הנמען חייב להתאים לפרטים החדשים שניתנים לו בעזרת דרכון. יש פה היפוך אירוני, כאשר בד"כ מתאימים את הדרכון לאדם, ואילו בשיר- האדם מותאם לדרכון.<br />
<br />
בתחילת המסע של הנמען, הוא מתואר כאוסף של פרטים בדויים –ומכאן הביטוי "אדם בדוי". במהלך המסע הוא מתחיל לרכוש לעצמו את הזהות הבדויה, והופך להיות אדם הגון.<br />
<br />
כל עוד הוא אדם בדוי, שזהותו החדשה אינה בתוך עצמותיו, הוא מצווה לא לזכור את כל מרכיבי הזהות הישנה, וזאת ע"מ לא להסגיר את עצמו.<br />
<br />
כאשר הוא מתחיל להשלים עם הזהות הבדוייה, הוא מצווה לא לשכוח את הזהות הישנה שלו, את העולם הישן, את שורשיו. החשש הוא שבמעבר מזהות לזהות, הוא יזדהה יותר מידי עם הפרטים החדשים, וישכח את הישנים.<br />
במעבר בין זהות לזהות יש נטייה לנמען להימלט מהקונפליקט, "לברוח עם הגיצים מתוך ארובת הקטר"- לוותר על המאבק, על הזהות, והרצון הזה וחולשת הנפש הרגשית (הרצון להמלט) מפרידה בין שתי הזהויות.<br />
<br />
בחלק הראשון של השיר – חלק מהפרטים הבדויים הם הצורך לקבל עיניים כחולות ולהתאים עצמו אליהם. העיניים הכחולות הם סמל הגזע הארי, ומהווים מיטונימיה לגזע הארי. החשש במעבר הזהות הוא שאותו אדם יקבל עליו לא רק את הזהות החיצונית החדשה, אלא גם את התכונות הפנימיות, וזה חלק מהקונפליקט הפנימי, ולכן בחלק השני של השיר מודגש הרעיון של "אתה אדם", שאתה לא מאבד את התכונות האנושיות שבך, גם לאחר שינוי זהות.<br />
<br />
<br />
בחלק השני התאור שלו כאדם אחר מתמקד שוב בפרטים החיצוניים, "מעיל הגון; גוף מתוקן", אבל יש תחושה של מעין בנייה מחדש של אותו אדם, שנולד לזהות חדשה, ולכך מתקשר ארמז תלמודי על כך שכשתינוק נולד- סותר מלאך על פיו, וגורם לו לשכוח את כל אשר ידע ולהתחיל מחדש. בשיר, בניגוד לאגדה, לאדם שנולד מחדש אסור לשכוח את הזהות הבדויה. הוא חייב להיות ערוך ומוכן לכל התקלה, ולכן שמו החדש כבר "מוכן בגרון".<br />
<br />
לסיכום – השיר מתייחס לאותם חומרים שהתעסקנו בהם עד עתה – מהותו של האדם- אך הפעם מבליט השיר דילמה פנימית בתוך האדם עצמו, ומעלה קשיים בזהות של הנמען. הנמען חייב לזכור בכל רגע ורגע את היותו אדם מבחינה אנושית, גם אם זהותו בדויה.<br />
<br />
<br />
----<br />
*בית הספר "כרמל זבולון"<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 22:40, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%AA&diff=3306עדות אחרת2005-05-28T19:38:03Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר נקרא " עדות אחרת", מכיוון שהוא מוסיף עדות לזו שניתנה בשיר הקודם.<br />
<br />
השיר עצמו הוא מעין תפילה לאלוהים. המשפט הראשון הוא ציטוט מתפילת השחר- התפילה הראשונה שאומר אדם דתי בהשכימו.<br />
<br />
בניגוד לתפילה שמדברת על קיומו של אלוהים בעולם- "הראשון והאחרון" (-לנצח), השיר מדבר על חיים ומוות. אלוהים הוא זה שבורא את כולם, והוא גם זה שבעצם הורג את כולם, משאיר את עצמו בחיים אחרי שכולם כבר מתים.<br />
<br />
האלוהים בשיר של פגיס נשאר אחרון בעולם, לא בגלל עוצמתו הרוחנית, אלא כי האדם כילה את עצמו, השמיד את עצמו.<br />
<br />
המשפט השני בשיר של פגיס מבוסס גם הוא על ארמז מקראי. הפסוק לקוח מדברים י"ז- חוקי השופט. לפי החוק, כשאדם שופט מרגיש שהוא מפלה בין דם לדם, בין איש לאיש, וכי הוא לא מוצא פתרון צודק, עליו לעלות לאלוהים- והוא זה שישפוט משפט צדק.<br />
<br />
אבל השיר מדבר על כך שמי שמתקשה בפסיקת הדין הוא האלוהים, דבר שיוצר מצב של היעדרות הדין, של חוסר משפט צודק.<br />
<br />
המשפט השני מבוסס רק על החלק הראשון של הפסוק המקראי. החלק בו נאמר שיש לפנות לאלוהים נשמט, וכך נוצר מצב של חוסר פתרון צודק בקיום המשפט.<br />
<br />
בין המשפט השני למשפט השלישי יש גלישה, שתפקידה להבליט את הביטוי "בין דם לדם", והכוונה היא להדגיש את המצב שבו אנשים מתחלקים בינהם עפ"י גזע.<br />
<br />
המשפט הרביעי מושתת גם הוא על ארמז מקראי. הביטוי "הקשב לליבי הקשה בדין", לקוח מתוך התלמוד הבבלי. האדם מעיד על עצמו שהפסיקה שלו כלפי אלוהים היא פסיקה קשה- הוא שופט את ה' ביד קשה, וזאת משום שדרכו של אלוהים באדם היא קשה. יחד עם זאת, הדובר מעיד על עצמו שהוא סובל מהמצב- הן מהשיפוט ביד הקשה והן ממצבו של אלוהים. החלק השני של השיר מושתת על מדרש חז"ל.<br />
<br />
הדובר יוצא כנגד המלאכים שעזרו לה'. החטא שלהם הוא בעצם שיתוף הפעולה עם ה'. הם בראו אדם שיש בו את כל התכונות הרעות הקיימות. <br />
<br />
הביטוי "משתפי הפעולה" הוא ביטוי שלילי. דווקא במקום שהיו יכולים לעצור את ה'- לא עשו דבר.<br />
יש לציין שגבריאל ומיכאל נחשבים למלאכים טובים, אולם בשיר הם נתפסים כרעים.<br />
<br />
הביטוי "עומדים ומודים" גם הוא לקוח מתפילה. הביטוי "נעשה אדם" לקוח מבראשית. החיבור בין "עומדים ומודים" לבין "נעשה אדם", יוצר מצב שבו המלאכים מופיעים באופן הכי נמוך, אבל גם כמשתפי פעולה בעדות. הם נושאים עדות על אלוהים, זה שברא את האדם כפי שהוא, ולוקחים אחריות על מעשיהם.<br />
<br />
המשפט הזה נעשה בשמים- הוא נעשה בספיירות העליונות, והוא מעין התרסה על אלוהים ועל האופן שבו כוחות השמיים פועלים. מי שנתבע הוא אלוהים וכל הפמלייה שלו, והם נתבעים ע"י האדם. עד עתה אלוהים תבע את האדם, ועכשיו האדם את אלוהים.<br />
<br />
חלק מההתרסה שלו כנגד אלוהים משתמשת בחומרים דתיים, חומרים הלקוחים מתפילה ומיצירה דתית, אבל ע"י השילוב בין כל הארמזים- נוצרת תפילה חדשה, שהיא תפילת ביקורת. הסדר החדש של המילים מעניק להן משמעות אחרת. כמעט ואין מילה בשיר שלא לקוחה מחומרים דתיים.<br />
<br />
החריזה היחידה בשיר היא החריזה בין "דם לדם" לבין "אדם". החריזה מבליטה את העובדה שבני אדם נבדלו זה מזה בגלל הדם שלהם- בגלל הגזע.<br />
השיר מסתיים ב"אמן". הביטוי אמן חוזר בד"כ בסוף תפילה או ברכה, וכאן הוא מסיים את התפילה הקשה והנוקבת על אלוהים.<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
*בית הספר "כרמל זבולון"<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 22:38, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=3305עדות2005-05-28T18:06:01Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר "עדות" הוא שיר שמניח בתשתיתו משפט מדומה שמתקיים.<br />
<br />
בבית הראשון מתקיים משפט בין בני- אדם, בו הדובר נדרש להשיב על שאלה סמויה, שניתן להניח אותה מהתשובה- האם הנאצים היו בני אדם? האם אפשר לכנות את הנאצים "חיות"? וכיו"ב.<br />
<br />
התשובה של הדובר היא "לא, לא, הם בהחלט היו בני אדם", והתכונות שמובאות לבני אדם הן תכונות חיצוניות- מגפיים, מדים- לאו דווקא פנימיות.<br />
<br />
המגפיים והמדים הם מעין מיטונימיה לגרמנים, לנאצים.<br />
יחד עם זאת, הדובר מנסה להסביר שהם נבראו בצלם. הביטוי הוא ארמז מקראי מבראשית- "ויברא אלוהים את האלם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו".<br />
<br />
המשפט המקראי בא להדגיש את ייחודיות האדם כאדם. המשפט השני מדגיש באופן אירוני ומנוגד את המשמעות של "להברא בצלם"- לקבל את תכונות הרשע והרצחנות. הביטוי "להברא בצלם" הופך לביטוי אירוני.<br />
<br />
<br />
הבית השני מעמיד באופן מנוגד את הדובר אל מול הגרמנים, שהם בני אדם.<br />
<br />
אם לגרמני יש גוף ודמות, הדובר מעיד על עצמו שהוא רק צל ומעבר לכך, יש גם אמירה שאותו ברא בורא אחר- לו יש בורא אחר.<br />
<br />
יתכן וזהו אותו בורא, אלא שתכונותיו אחרות. אם לרוצח נתן את צלמו ודמותו, לנרצח לא השאיר דבר, אפילו לו משהו שימות בו.<br />
<br />
האמירה "לא השאיר בי מה שימות" היא אירונית – לכאורה נראה הדבר טוב, אך לקורא מובן כי זהו איננו "חסד"- לא נשאר לדובר דבר.<br />
<br />
<br />
בבית השלישי מדבר הדובר על עצמו ועל האלוהים שברא אותו. האלוהים שלו הוא גם כן אלוהים שאין בו כלום, שגם הוא עשן שנמוג ברוח.אמנם הוא עשן כל יכול, אבל אין בו דבר אחר.<br />
<br />
הדובר מעיד על עצמו שהוא עולה לשמיים לאחר מותו, כליל, כחול, מפויס ומתנצל. הדובר עולה כמו עשן, אחרי השריפה.<br />
<br />
מה שמפריע לקורא היא ההתנצלות- למה אותו קורבן שלא נותר ממנו אלא עשן, צריך להתנצל? - הוא עדיין נמצא בייסורי מצפון על עצם קיומו כישות.<br />
<br />
<br />
הסיום של השיר הוא סיום ציני. לכאורה הדובר מתמזג עם האל שלו, מגיע למצב אילעי- התעלות נפשית, אבל ההתמזגות היא לאחר שלא נותר בו דבר ומתברר שגם האלוהים שלו הוא משהו שאין בו דבר.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
הבית הראשון מתחיל כביכול מאמצע הדברים. בשורה הראשונה יש גלישה שמדגישה את אלמנט ההפתעה. <br />
השבירה בפיסוק מדגישה את האמירה שהם היו בני אדם. <br />
<br />
בנוסף לכך, המשפט הראשון נגמר במילה "בהחלט", מה שמדגיש את ההחלטיות ואת המוחשיות.<br />
<br />
הבית השני הוא בית קצר, שמחבר בין הבית הראשון והשלישי.<br />
<br />
השורה הראשונה בבית זה מתחברת לבית הראשון, השניה לבית השלישי.<br />
<br />
יש כאן העמדה מאוד ברורה בין הרוצח לנרצח. הרוצח הוא בן-אדם, הנרצח הוא צל. "הם נבראו בצלם", הנרצח בצורת בורא אחר- דוגמת עשן.<br />
<br />
הבית השלישי מבחינת הצורה הולך ומצטמצם, מה שממחיש דעיכה והעלמות, כשם שעשן עולה למעלה- הולך ונמוג. ההעלמות מתקשרת לצורך של הדובר להתנצל על עצם קיומו, להעלם.<br />
<br />
הכותרת מדגישה את הסיטואציה של המשפט, כאשר המשפט הוא לאלוהים ולכל סוגי האלוהות. שני האלוהים שבשיר עומדים למשפט- אחד על מתן תכונות רעות- אלוהות שבצלמה נותר האדם הרשע; ואחת שאין לה יכולת להגן על האדם- האלוהות החלשה, שבצלמה נוצר הנרצח.<br />
<br />
השיר מעלה שני רעיונות מרכזיים שחוזרים אצל פגיס:<br />
<br />
<br />
1. הגרמנים היו בני אדם ונבראו בצלם אלוהים, גם את תכונותיהם קשות ונוראות- ושבני אדם אינם יכולים להתחמק מאחריות, שכן הרוע בתוכם.<br />
<br />
2. ביקורת נוקבת על אלוהים ש"בזכות" תכונותיו נוצר אדם כל-כך רשע, ודווקא הקורבן הוא זה שספק אדם.<br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%93%D7%A8&diff=3304המסדר2005-05-28T18:05:32Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר מחולק לשני חלקים, כאשר בחלק הראשון מדברים על קצין הס.ס., ובחלק השני- הדובר מדבר על עצמו. <br />
<br />
המבנה מדגיש את המפגש הבלתי אפשרי שמתרחש לאורך השיר, בין קצין ס.ס. ליהודי, בין הרוצח לקורבן, בין חי למת, בין ריאלי ללא ריאלי.<br />
<br />
בשיר יש שימוש רב באירוניה ובארמזים רבים, שמדגישים את האירוניה.<br />
<br />
קצין הס.ס. מתואר באופן אנושי ובזה קיימת אירוניה. הוא עומד, רוקע, קר לו, הוא עובד קשה כדי להתקדם, הוא עושה טעויות, כמו כל אדם. התיאור האנושי הוא אירוני על רקע תפיסת התפקיד של חייל הס.ס., שכביכול תפקידו לא מוסרי, קשוח.<br />
<br />
במקביל לתאור האנושי יש הדגשה של פן הרוצח- הוא רוקע ברגליו, עולה בדרגה (צובר כוח) ואפילו הביטוי מלאך, שמתקשר לביטוי "כלו עיניים", יוצר תחושה של משהו מפחיד ומאיים, על רקע הארמז התלמודי.<br />
<br />
בתלמוד מופיע המשפט הבא: "אמרו עליו- על מלאך המוות, שכולו מלא עיניים". הארמז התלמודי נותן משמעות נוספת לתאור קצין הס.ס. אנחנו מבינים שהמלאך חרוץ כי הוא הרג יותר ויותר אנשים. הרוצח מקבל גם עוצמה ע"י ההשוואה שלו למלאך המוות, ולכך מתקשר גם ארמז תלמודי נוסף- "הפנקס פתוח והיד רושמת"- המתקשר לפנקס הפתוח של הקצין. הביטוי במקורו מיוחס לאלוהים, שגורל בני האדם בידיו.<br />
<br />
אותו אדם הופך להיות אחראי על גורלות האנשים.<br />
<br />
הקצין הגרמני מתייחס לאנשים שמולו כגופים ולא כבני אדם, כגופים ולא כאישיות- "מחנה בלב מחנה", "ריבוע". <br />
<br />
הביטוי "מחנה בלב מחנה" מתאר את הפנקס שבו הקצין רושם את הדברים, כאשר יש בו שרטוט של המחנה כפי שמורכב פיזית. על הנייר יש לו סכמה משורטטת, אך לעומתה עומדים במחנה אנשים אמיתיים- בני אדם.<br />
<br />
<br />
בחלק השני של השיר מדבר הדובר בגוף ראשון, כאשר הביטוי הראשון שבו הוא מזכיר את עצמו הוא בהמשך לשורה "מחנה בלב מחנה". המשמעות היא שבתוך המרחב חסר האנושיות, המלא "גופים", קיים האני, האדם, אשר כל שאיפותיו הן להעלם- למות. הדרך שלו להעלם היא, בצורה פרדוקסלית, דרך עצימת עיניים שלו אל מול המציאות.<br />
<br />
<br />
קיימת השוואה אנלוגית ניגודית ברורה בין הקצין לבין הדובר:<br />
<br />
<br />
נדמה לו שטעה - אני טעות<br />
כולו עיניים - מכבה את עיני<br />
הגופים המחכים לו בריבוע - החשבון יעלה בלעדי<br />
<br />
ההשוואה מדגישה את הניגוד בין האסיר לקצין, אבל מצד שני יש תחושה שהקצין והאסיר הם מעין ישות אחת, המלאה בסתירות וניגודים בתוכה. שניהם נמצאים כחלק ממכלול האנושות ומייצגים פנים מנוגדות בחברה האנושית.<br />
<br />
לקראת סיום השיר, יש שוב ארמז מקראי, שמעלה נימה של תפילה. הארמז לקוח מתהילים כ"ג פסוק 1- "ה' רואי לא אחסר"- בכל מקום שתהיה לי צרה, ה' יהיה איתי.<br />
במקרא יש תחושת בטחון של אלוהים- אשר יהיה עם האדם בכל צרה שלא תבוא.<br />
<br />
משמעות השיר היא משמעות אירונית, המדגישה את היעדרות ה' בעולם.<br />
<br />
בביטוי שבשיר ה' לא מופיע, מה שמדגיש את מעמדו של האדם בעולם – חסר ישע, חסר אחיזה, מעין טעות בעולם.<br />
המצב הקיומי של האדם מודגש גם ברצון של האדם להעלם.<br />
<br />
גם מבחינת מבנה השיר יש העמדה ניגודית בין הקצין ובין האסיר. <br />
<br />
לתחביר בשיר, לפיסוק ולגלישות יש תפקיד משמעותי וחשוב.<br />
<br />
הקטע בו מדובר על הקצין הוא קטע בעל מקצב פנימי, יש בו אמירות ברורות, עם פיסוק מאורגן ומשפטים מלאים.<br />
<br />
כל זה מדגיש את היציבות של הקצין, את עוצמתו, את התפקיד שיש לו.<br />
<br />
<br />
לעומת זאת, החלק השני, שהדובר מדבר על עצמו, יש ריבוי של פסיקים, יש משפטים חסרים, שורות קצרות, דבר שמדגיש את מצבו של הדובר, מצב מבולבל, מגומגם, ואת רצונו להעלם.<br />
<br />
<br />
הביטוי המסיים את השיר, "כאן לעולם", מדגיש את המצב שבו ההתרחשות בין הקצין לאסיר היא לא רק התרחשות חד-פעמית, אלא התרחשות שבאופן סמלי היא אוניברסלית. <br />
<br />
תמיד נמצא בעולם מצב בו יהיו כאלה שיהיו נוכחים, ויהיו אשר יהיו חסרים בחשבון הסופי, יהיו אשר יספרו, ויהיו אלה שיחסרו מהספירה.<br />
<br />
<br />
לסיכום, השיר "המסדר" מתאר סיטואציה מוחשית בתוך מחנה הריכוז, אבל יש לו גם אמירה אוניברסלית בתוך מערכת היחסים של משפחת האדם.<br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%A2%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9D&diff=3234כתוב בעפרון בקרון החתום2005-05-28T18:04:59Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הוא ''שיר פתוח''- שיר שאין לו שורות מסודרות, חסר משקל וקצב, חסר חריזה, שובר את המבנה המסורתי של בתים, חסר פיסוק ומרובה בגלישות ושבירת משפטים באופן מגמתי.<br />
<br />
מבחינת התוכן, יש שימוש רב בנושאים שאסור היה לדבר עליהם, תוך לשון פשוטה ויום-יומית. השיר המודרני רווי בביטויי מחאה, המודגשים לעתים ע"י ארמזים מקראיים.<br />
<br />
<br />
השיר בנוי משני משפטים:<br />
<br />
1. כאן במשלוח הזה אני חווה עם הבל בני – משפט חסר פועל (נשוא)<br />
<br />
2. אם תראו את בני הגדול קין בן אדם תגידו לו שאני – משפט קטוע, משפט תנאי.<br />
<br />
<br />
המבנה משקף את מצבה הקשה של הדוברת, את הפסיביות שלה, את הימצאותה במשלוח, ללא יכולת פעולה ובחירה. כמו כן, גורלה נקטע באמצע, וכך גם אמירתה לאנושות.<br />
מבנה השיר הוא מבנה קטוע או מעגלי, דבר שמאפשר להבין את השיר בשתי משמעויות:<br />
<br />
'''משמעות א''''- השיר קטוע: שיר שנקטע באמצע. במשמעות הזאת חווה מנסה להשיר צוואה, אך כנראה מתה במהלך הנסיון, ולא ברור מה היא רוצה להעביר. המבנה הקטוע מדגיש את המוות והסופיות.<br />
<br />
'''משמעות ב''''- השיר מעגלי והמעגליות שבשיר מדגישה את החשש מפני האפשרות שהאירוע הנוראי יחזור על עצמו, שהאנושות נמצאת במעגליות, ולמעשה לא למדה דבר וחצי דבר. המבנה המעגלי מדגיש את רעיון המחזוריות שבשיר.<br />
<br />
<br />
השיר חסר כל סימני פיסוק כדרך להבליט את שבירת המוסכמות האנושיות.<br />
<br />
<br />
מבחינת התכנים, מבוסס השיר על שני סיפורים מרכזיים שלכאורה לא נפגשים אחד עם השני. הראשון – בעיקרו ארמז מקראי- סיפור אדם וחווה וקין והבל.<br />
השיר משתמש בדמויות המקראיות ובונה על כך שהקוראים מכירים את הסיפור המקראי ואת כל ההקשרים שלו.<br />
חוה- אם האנושות ; קין – בנם של חוה ואדם, הרוצח הראשון ; הבל – בנם של חוה ואדם, הנרצח הראשון.<br />
כמו כן, מניח השיר את ההנחה שהקורא מכיר את ההתרחשות שהביאה את קין לרצוח את הבל.<br />
הסיפור השני הוא סיפור שלקוח מתחום השואה, על אישה שנשלחת בקרון חתום עם בנה הצעיר, ומשאירה מעין צוואה בקרון, בה היא מחפשת את בנה הגדול. בסיפור יש שימוש במילים טעונות (מילים נושאות צופן), מילים הנושאות מסר נלווה, המובן לחברה מסוימת.<br />
<br />
<br />
הסיפור המקראי הוא סיפור שמעלה ערכים אוניברסאליים, מערכות יחסים בין אמא לבניה, מערכות יחסים בין רוצח לנרצח, ערכים שנפגעו.<br />
הסיפור השני מספר על משפחה אחת, הקשורה לעם היהודי בתוך השואה.<br />
החיבור בין שני הסיפורים גורם לכך שהאירועים שהתרחשו בשואה הם בעלי מסר ערכי, משמעותי וחשוב לאנושות כולה. כלומר, הרצח שהתרחש בשואה הוא רצח שמתקיים לאורך כל האנושות, ויוכל לשוב ולחזור, להתקיים באנושות.<br />
המשפחה המקראית היא משפחה של האנושות, ומה שהתרחש בתוך המשפחה המקראית הוא מה שמתרחש באנושות – אדם רצח אדם. אין אפשרות להפקיע את האחריות לרצח מבני האדם – הפשע נעשה ע"י בני אדם, לבני אדם אחרים.<br />
המסר מודגש ע"י שימוש במילה מנחה, החוזרת שלוש פעמים בשיר: "הבל בני", "בני הגדול", "קין בן – אדם".<br />
הרעיון המרכזי: גם הרוצח וגם הנרצח הם בנים של חווה, אם האנושות.<br />
<br />
<br />
"כתוב בעפרון בקרון החתום"- משפט שלם, מדגיש את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים.<br />
המילים "כאן" ו"הזה" מתארים מקום קונקרטי.<br />
על רקע האוניברסאליות מסמל המשפט כי האירועים עלולים לחזור, ומתרחשים כל הזמן.<br />
הכותרת מציגה את המסגרת בזמן הווה ואת הסיטואציה של השיר כמעין צוואה. בכותרת יש הדגשה של הכתיבה בעפרון – דבר שניתן למחקו, שעומד בניגוד ל"קרון החתום" – משהו סגור. כמו כן, הקרון חתום מלשון חתימה – מישהו חתם עליו. כלומר, הכותרת היא מצד אחד סמל לעדות שיכולה להימחק מהעולם, מצד שני היא חתומה, ולא ניתן לשנותה.<br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:25, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבלון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94,_%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%A8&diff=3302אירופה, מאחר2005-05-28T18:04:16Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הראשון במחזור השירים "קרון חתום", הוא שיר שמדבר על אירופה באופן כללי, והוא מעין שיר מחאה.<br />
'''המחאה היא בכמה רבדים:'''<br />
<br />
א. מחאה כנגד השאננות – נגד כל אותם האנשים השאננים שחשבו שבאירופה דבר לא יקרה, שהתעלמו מכל ההתראות בתקשורת והמשיכו את חיי התענוגות.<br />
<br />
ב. מחאה כנגד אירופה עצמה והאנשים האירופאים. השיר מציג, מצד אחד, תמונה של עולם נאור ותרבותי, עשיר ברוח, אך בדיעבד מתברר שדווקא בעולם זה נוצר הנורא מכל.<br />
<br />
השיר מעביר את הביקורת בעזרת ריבוי של אמצעים אומנותיים, והתמקדות במבנה.<br />
<br />
הכותרת משלבת את הביקורות גם יחד – אחת כלפי אירופה, ואחת כלפי השאננות.<br />
הכותרת נכתבה בדיעבד, אחרי כתיבת השיר, ממבט מפוקח ומבוגר.<br />
<br />
השיר מתחיל בביטוי סוריאליסטי של המציאות – תיאור ציורי ויפה של אווירה שמחה. יש שימוש בהאנשה של הכינורות ושל מגבעת הקש. הכינורות מדגישים את הצד המוסיקלי הקיים, ומגבעת הקש את הצד הציורי, הבלייני.<br />
<br />
<br />
'''עיצוב המרחב והזמן בשיר'''<br />
<br />
המרחב מתואר באופן סוריאליסטי. ההתרחשות עצמה היא בתוך טיילת, כאשר יש תיאור של כנורות שפורחים בשמיים. המציאות, כפי שמשתקפת במרחב, מאוירת ומצוירת בגוון סוריאליסטי, ממש כפי שקיימת התעלמות של הדובר מן המציאות. המרחב עצמו מתמקד בתאור הטיילת, ובכל המתרחש בה – נגינה, ריקוד, בילוי. מבחינת הזמן, המציאות מתרחשת בשנת 39' – רמז לכמה חודשים לפני המלחמה.<br />
<br />
האמירה של הדובר "עוד מוקדם מוקדם" , מדגישה את אווירת השאננות בה נמצאות הדמויות. קיים פער אירוני בין מה שאנחנו הקוראים יודעים ובין מה שהדמויות יודעות. בתיאור הזמן קיים שימוש באמצעי אומנותי שנקרא "צירוף כבול ושבירתו"- הכוונה היא לביטוי "מה השנה?" ולתשובה "שלושים ותשע וחצי" – שבירת הצרוף הכבול מחדדת את המצב בו נמצאות הדמויות, התעלמות מהזמן.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
השיר מבוסס על דיאלוג מדומה בין הדובר לנמענת. הדיאלוג הוא מדומה מכוון שאנו שומעים רק את הצד של הדובר השאנן ולא את הצד של הנמענת. רק לקראת סוף השיר אנו רואים שהדוברת נמצאת במצב שונה מול הדובר- הדובר שאנן והנמענת מודאגת, נסיון ההרגעה נקטע בסיום השיר במילים "כאן לעולם". הסיום מבטא את אלמנט ההפתעה של הדובר, שהיה מאוד שאנן ולא נתן לדברים לגעת בו, ואלו הגיעו לו בהפתעה, בחטף.<br />
החלק הראשון של השיר נותן את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים, את המרחב ואת הזמן. <br />
החלק השני מתמקד בדיאלוג. קיימת הצרה וכיווץ מבני בחלק האחרון של השיר, המייצגת סגירה עם המציאות, וחוסר יכולת להתעלם מהנושא. כמו כן, יש צורה של טורנדו- שעוברת, חולפת והורסת הכל. כל זאת תוך ההרגעה שמיוצגת בתכנים שבשיר.<br />
הסיום הקטוע והמבנה הצר, מכניסים את איומי המלחמה לתוך דברי ההרגעה של הדובר. בחלק הראשון הדובר מתעלם מהתקשורת- סוגר את הרדיו, מתעלם מהעיתונים "המודאגים". התקשורת היא שמודאגת, אך לא האנשים. קיימת הרחקה של ההדאגה מהאדם, העיתונים מודאגים, אך לא האנשים מודאגים. בסיום השיר הדובר כבר לא יכול להתעלם מהדאגות, ממה שנאמר לו.<br />
<br />
בחלק הראשון של השיר יש האנשה של הרוח, של העיתונים, של הכינורות – האנשה של החפצים. ההאנשה מייצגת את ההרחקה שבין המציאות מהאנשים עצמם.<br />
<br />
בחלק השני הנמענת מתוארת בביטוי "כסית העור הלבנה", והיא דו משמעית.<br />
במשמעות הראשונה מסמלת את הריחוק מהמציאות. עשיית כסיות על הידיים מרחיקה את היד מהמגע האמיתי.<br />
במשמעות השניה- מסמלת מוות. היד הלבנה, חסרת החיים והצבע, היא כידו של העומד למות.<br />
<br />
הביטוי "הכל יבוא על מקומו בחלום" – הוא שבירת צירוף כבול. המשמעות מתחלקת לשניים:<br />
2.''משמעות חיובית'' – בחלום הכל יסתדר, בבריחה מהמציאות, בחלום, הכל יסתדר (המשך הבריחה).<br />
3.''משמעות גסה'' – אירונית – הכל יבוא על מקומו "בחלום שלך"- אמירה צינית שמנפצת את המציאות.<br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:22, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94,_%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%A8&diff=3200אירופה, מאחר2005-05-28T18:03:45Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הראשון במחזור השירים "קרון חתום", הוא שיר שמדבר על אירופה באופן כללי, והוא מעין שיר מחאה.<br />
'''המחאה היא בכמה רבדים:'''<br />
<br />
א. מחאה כנגד השאננות – נגד כל אותם האנשים השאננים שחשבו שבאירופה דבר לא יקרה, שהתעלמו מכל ההתראות בתקשורת והמשיכו את חיי התענוגות.<br />
<br />
ב. מחאה כנגד אירופה עצמה והאנשים האירופאים. השיר מציג, מצד אחד, תמונה של עולם נאור ותרבותי, עשיר ברוח, אך בדיעבד מתברר שדווקא בעולם זה נוצר הנורא מכל.<br />
<br />
השיר מעביר את הביקורת בעזרת ריבוי של אמצעים אומנותיים, והתמקדות במבנה.<br />
<br />
הכותרת משלבת את הביקורות גם יחד – אחת כלפי אירופה, ואחת כלפי השאננות.<br />
הכותרת נכתבה בדיעבד, אחרי כתיבת השיר, ממבט מפוקח ומבוגר.<br />
<br />
השיר מתחיל בביטוי סוריאליסטי של המציאות – תיאור ציורי ויפה של אווירה שמחה. יש שימוש בהאנשה של הכינורות ושל מגבעת הקש. הכינורות מדגישים את הצד המוסיקלי הקיים, ומגבעת הקש את הצד הציורי, הבלייני.<br />
<br />
<br />
'''עיצוב המרחב והזמן בשיר'''<br />
<br />
המרחב מתואר באופן סוריאליסטי. ההתרחשות עצמה היא בתוך טיילת, כאשר יש תיאור של כנורות שפורחים בשמיים. המציאות, כפי שמשתקפת במרחב, מאוירת ומצוירת בגוון סוריאליסטי, ממש כפי שקיימת התעלמות של הדובר מן המציאות. המרחב עצמו מתמקד בתאור הטיילת, ובכל המתרחש בה – נגינה, ריקוד, בילוי. מבחינת הזמן, המציאות מתרחשת בשנת 39' – רמז לכמה חודשים לפני המלחמה.<br />
<br />
האמירה של הדובר "עוד מוקדם מוקדם" , מדגישה את אווירת השאננות בה נמצאות הדמויות. קיים פער אירוני בין מה שאנחנו הקוראים יודעים ובין מה שהדמויות יודעות. בתיאור הזמן קיים שימוש באמצעי אומנותי שנקרא "צירוף כבול ושבירתו"- הכוונה היא לביטוי "מה השנה?" ולתשובה "שלושים ותשע וחצי" – שבירת הצרוף הכבול מחדדת את המצב בו נמצאות הדמויות, התעלמות מהזמן.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
השיר מבוסס על דיאלוג מדומה בין הדובר לנמענת. הדיאלוג הוא מדומה מכוון שאנו שומעים רק את הצד של הדובר השאנן ולא את הצד של הנמענת. רק לקראת סוף השיר אנו רואים שהדוברת נמצאת במצב שונה מול הדובר- הדובר שאנן והנמענת מודאגת, נסיון ההרגעה נקטע בסיום השיר במילים "כאן לעולם". הסיום מבטא את אלמנט ההפתעה של הדובר, שהיה מאוד שאנן ולא נתן לדברים לגעת בו, ואלו הגיעו לו בהפתעה, בחטף.<br />
החלק הראשון של השיר נותן את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים, את המרחב ואת הזמן. <br />
החלק השני מתמקד בדיאלוג. קיימת הצרה וכיווץ מבני בחלק האחרון של השיר, המייצגת סגירה עם המציאות, וחוסר יכולת להתעלם מהנושא. כמו כן, יש צורה של טורנדו- שעוברת, חולפת והורסת הכל. כל זאת תוך ההרגעה שמיוצגת בתכנים שבשיר.<br />
הסיום הקטוע והמבנה הצר, מכניסים את איומי המלחמה לתוך דברי ההרגעה של הדובר. בחלק הראשון הדובר מתעלם מהתקשורת- סוגר את הרדיו, מתעלם מהעיתונים "המודאגים". התקשורת היא שמודאגת, אך לא האנשים. קיימת הרחקה של ההדאגה מהאדם, העיתונים מודאגים, אך לא האנשים מודאגים. בסיום השיר הדובר כבר לא יכול להתעלם מהדאגות, ממה שנאמר לו.<br />
<br />
בחלק הראשון של השיר יש האנשה של הרוח, של העיתונים, של הכינורות – האנשה של החפצים. ההאנשה מייצגת את ההרחקה שבין המציאות מהאנשים עצמם.<br />
<br />
בחלק השני הנמענת מתוארת בביטוי "כסית העור הלבנה", והיא דו משמעית.<br />
במשמעות הראשונה מסמלת את הריחוק מהמציאות. עשיית כסיות על הידיים מרחיקה את היד מהמגע האמיתי.<br />
במשמעות השניה- מסמלת מוות. היד הלבנה, חסרת החיים והצבע, היא כידו של העומד למות.<br />
<br />
הביטוי "הכל יבוא על מקומו בחלום" – הוא שבירת צירוף כבול. המשמעות מתחלקת לשניים:<br />
2.''משמעות חיובית'' – בחלום הכל יסתדר, בבריחה מהמציאות, בחלום, הכל יסתדר (המשך הבריחה).<br />
3.''משמעות גסה'' – אירונית – הכל יבוא על מקומו "בחלום שלך"- אמירה צינית שמנפצת את המציאות.<br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:22, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבולון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94_/_%D7%90%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%97%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94&diff=3301שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה2005-05-28T18:03:16Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>'''משמעות הכותרת'''<br />
<br />
הכותרת מבוססת על אוקסימורון, מכיוון שפגישה תפקידה לפתוח משהו חדש, ואילו כאן אנו מדברים על פגישה שמהווה פגישה אחרונה, וסוג של פרידה. מכאן גם ניתן להבין את הסיטואציה המרכזית של השיר – פגישה שמבטאת השלמה עם פרדה. <br />
הכותרת משתמשת במינוח "שיר", ביטוי אשר מרחיק אותנו מהחוויה הרגשית העמוקה של הדוברת, והופך למשהו סגנוני יותר.<br />
לאורך כל השיר יש ניגוד בין הפנים לחוץ – בין התחושות הפנימיות של הדוברת, לבין הדברים המתרחשים בעולם החיצוני.<br />
השיר שייך לזרם האקמאיסטי¬ – זרם שנוצר בספרות הרוסית, ומאופיין בפשטות ובהירות של הביטוי. הזרם בא כמרד על הכתיבה הסימבוליסטית הסמלית, וניסה להביא את התחושות הרגשיות ללא ביטויים גבוהים, אלא באופן פשוט וישיר.<br />
התיאור של הדוברת שנמצאת במצב מבולבל מתואר באופן ישיר וריאליסטי, וגם הכותרת שמרחיקה את הארועים מהחוויה הכואבת – החוויה הרגשית.<br />
<br />
<br />
'''בית ראשון'''<br />
<br />
הבית הראשון מתאר את הבלבול בו נמצאת הדוברת. השורה הראשונה מבטאת באופן ישיר את הכאב הפנימי של הדוברת, בעוד שהשורה השנייה מציגה באופן מנוגד את התנהגותה החיצונית. הדוברת מנסה למתן את הכאב, בעזרת התנהגות "קלילה". היא מעידה על עצמה שלמרות הכאב העז, היא מתנהגת באופן קליל.<br />
בשורות השלישית והרביעית שוב מודגש המצב המנוגד והבלבול בו נמצאת הדוברת. הבלבול נמסר בעזרת תאור מעשים – אין תאור רגשי, אלא מתוך תאור המעשים אנחנו יכולים להבין את המצב הרגשי בו נמצאת הדוברת.<br />
<br />
<br />
'''בית שני ושלישי'''<br />
<br />
הבית השני ממשיך בתחושת הבלבול והכאב שבו נמצאת הדוברת, ושנית מועבר הבלבול ע"י מחשבות, ולא על ידי רגשות. הכאב שנמצא בלב הדוברת מקשה עליה את העלייה במדרגות, והופך למשימה בלתי אפשרית.<br />
הדוברת נמצאת במצב שבו היא יוצאת מפנים הבית אל החוץ. היציאה מהבית מסמלת את היציאה מהתחושות הפנימיות אל המתרחש בחוץ. <br />
בחוץ שומעת הדוברת לחש, אך למעשה היא שומעת את הרוח, והיא מפרשת את הרחש כאילו מישהו מדבר אליה, והדיבור מייצג את תחושותיה הפנימיות.<br />
לא ברור בשיר אם הדיאלוג אותו היא מקיימת זה דיאלוג עם אהובה בדמיונה, או שיש כאן מאין דיאלוג פנימי שלה עם עצמה, ואמירה שלה לאהובה שעזבה.<br />
<br />
<br />
'''בית רביעי'''<br />
<br />
הבית הרביעי מדגיש ומחדד את רעיון הפרדה. כאן משלימה הדוברת עם הפרדה, והבית האחרון משאיר אותה מחוץ לבית, כשהיא צופה עליו מבחוץ ורואה את האור הצהוב והאדיש הנשקף אליה מתוך הבית. דווקא בית זה מדגיש את הרעיון שהיא התאכזבה מאהובה, והיא רוצה למות כתוצאה מאכזבת האהבה שלה ומהגורל שלה.<br />
ה"נרות האדישים" מדגישים את הסופיות, את הפרדה.<br />
<br />
לאורך כל השיר אנו רואים איך בעזרת העצמים והעזרים השונים, מודגש המצב הרגשי של הדוברת – הכפפות, המדרגות ולחש הרוח, ולבסוף – הנרות. השימוש בעצמים ממעיט את השימוש ברגש ובפאתוס, ומביא את התחושות הכואבות באיפוק וסגנון.<br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 19:10, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%95_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98!_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99_/_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%9F&diff=3206הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן2005-05-28T18:02:58Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>''הסיכום עפ"י התרגום של שמעון הלקין''<br />
<br />
השיר מתקשר לשירת העולם וכן לשירה לאומית, ומדבר על תהליכים לאומיים, אבל יש בו גם נימה אינטימית, והניגוד המרכזי בשיר מתמקד בין העם שנמצא על החוף ומחכה בצהלות למנהיג ובין הדובר, הפרטי, האישי, שנמצא מעל האונייה יחד עם הקברניט ורואה את האמת הקשה והכואבת.<br />
ניגוד נוסף מופיע בין השמחה והצהלות לכאב, ובין החיים למוות.<br />
<br />
השיר מבוסס על מספר סמלים מרכזיים: רב החובל – מנהיג האומה, הספינה – האומה והמסע בין מבטא את המלחמה למען הערכים וכ"ו. העם הוא המצפים בנמל.<br />
השיר נכתב לזכרו של אברהם לינקולן, מנהיג הצפון במלחמת האזרחים בארה"ב , שהתקיימה ב-1860. אברהם לינקולן נרצח ע"י בן-עמו, כמה ימים לאחר תחילת המלחמה.<br />
וולט וויטמן, המשורר, הזדהה עם התפיסות הדמוקרטיות – ליברליות של לינקולן, ולכן כתב את השיר.<br />
השיר הוא שיר פטריוטי, שכתוב בצורה מסורתית.<br />
רב החובל הוא סמל למנהיג שנפל בדרך למטרה. בשיר עצמו אין אמירה ברורה שהוא נרצח, אבל יש רמז לכך – אין שימוש במונח "רצח", אלא במינוח "מוות". יחד עם כך, ההקשר שבו נכתב השיר מדגיש את נושא הרצח.<br />
בזכות הסמליות הרבה של השיר, הוא מתאים לכל זמן ומקום.<br />
<br />
כל בית מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון מדבר על הצהלות של העם, בעוד החלק השני מדבר על המוות.<br />
הבית השלישי הוא מיוחד – הוא מתחיל בכאב ובמוות, עובר לשמחה, וחוזר לכאב.<br />
<br />
יש סימטריה ניגודית בין שני הקצוות: שמחה ואושר על השגת המטרה, מול האבל והכאב שבמוות. המון רב בנמל, מול הדובר והגופה שעל הסיפון. תרועת חצוצרות מוך דממת המוות. קהל חוגג בנמל, שלא יודע את האמת, מול הדובר והקוראים שיודעים את האמת (אירוניה דרמטית).<br />
<br />
כל בית מסתיים במשפט "קר נופל ומת" או "נפלת קר ומת". שלושת המילים הללו מדגישים את חומרת המוות ועוצמתו.<br />
<br />
הדובר מרגיש רגשות של בן ואב כלפי רב החובל ואומר זאת בדרכים שונות, ע"י הביטוי "אבי שלי" ו"קברניט שלי". מבחינת הדובר, המנהיג הוא אב רוחני, ולכן המוות שלו הוא מוות כואב ומועצם. הדובר פונה אל הקברניט בגוף שני, מה שמעצים את הקרבה. הקרבה מדגישה את המכאוב שבמוות.<br />
כמו כן, השימוש במילה "הו" מעצים גם הוא את תחושת הכאב והאבל. "הו" היא מילת קינה וצער. החזרות על המילים "ליבי, ליבי, ליבי" ו"אלי, אלי, אלי", מעצימים את הקרבה שבין הדובר לקברניט.<br />
השימוש בצבעי האדום והדם מדגיש את הכאב.<br />
כל האמצעים האומנותיים הללו עוזרים להדגשת הכאב והאבל שחש הדובר על מותו של המנהיג, ומחדדים את הפער בין השמחה של העם על הנצחון, ובין הכאב על מות המנהיג. <br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".<br />
<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:24, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%92%D7%A0%D7%A8%D7%9C,_%D7%94%D7%98%D7%A0%D7%A7_%D7%A9%D7%9C%D7%9A_/_%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%98&diff=3207גנרל, הטנק שלך / ברטולט ברכט2005-05-28T18:02:37Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק,<br />
<br />
הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק לנהג.<br />
<br />
<br />
גנרל, המפציץ שלך חזק.<br />
<br />
הוא טס מהר מן הסופה, הוא עומס יותר מפיל.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק למכונאי.<br />
<br />
<br />
גנרל, האדם שמיש מאוד.<br />
<br />
הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא יודע לחשוב.<br />
<br />
1938<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
'''היסודות החוזרים בשיר:'''<br />
<br />
מבנה: שלושה בתים הבנויים באופן שווה.<br />
השורה השניה בכל בית היא ארוכה יותר, השורה השלישית שווה וזהה בכל הבתים והשורה הרביעית מדגישה את הרעיון המרכזי של אותו בית ואת הרעיון המרכזי של השיר.<br />
כל בית מתחיל בפניה אל הגנרל, וכל שורה מתחילה באותה מילה.<br />
<br />
<br />
חזרה על המילים "הוא", "גנרל", "זקוק" ו"יודע".<br />
<br />
המבנה המקובע בא להדגיש ולדמות את פעולת המכונה המלחמתית המשומנת, הצבאית. למעשה הכל ככלי מלחמה בידי הגנרל.<br />
<br />
<br />
'''היסודות המשתנים:'''<br />
<br />
טנק חזק - רומס את היער, מוחץ מאה אנשים<br />
מפציץ חזק - טס מהר מן הסופה, עומס יותר מפיל<br />
אדם שמיש - יודע לטוס, יודע לרצוח, יודע לחשוב.<br />
<br />
הפעלים "רומס", "מוחץ", "טס" ו"עומס" הם פעלים אקטיביים, יש בהם כוחניות, והם מתרחשים כעת.<br />
יכולות האדם באות בצורת שם הפועל – "יודע לטוס", "יודע לרצוח", "יודע לחשוב". <br />
שם הפועל מדגיש את רמת הידיעה לעומת רמת העשייה.<br />
ע"י כך מודגש עקרון העצמאות של האדם. המכונה היא אוטומטית, אך האדם יודע גם לחשוב, מה שמוביל לשיקול הומאני.<br />
<br />
בבתים הראשונים חוזרת המילה "זקוק", אך בבית האחרון היא מוחלפת במילה "יודע". כאן מודגש עקרון עצמאות האדם לעומת התלות של המכונה.<br />
<br />
הביטוי "יש לו חסרון אחד" הוא ביטוי אירוני. החסרון הופך באופן אירוני ליתרון האנושות וליכולתה להתמודד אל מול כלי המלחמה.<br />
<br />
לאורך השיר חוזרת אמירה מחאתית המופנית כלפי השליטים בעולם. הביקורת היא כלפי כל אותם אנשים שחושבים שבידיהם הכוח, ושביכולתם להפעיל שינויים עולמיים בעזרת הכלים המלחמתיים שבידם.<br />
השיר מדגיש את ההבדל בין כלי המלחמה לאדם. ההבדל נבנה בהדרגתיות: בעוד שבשני הבתים הראשונים לאדם יש תפקיד טכני בלבד – להסיע את הטנק, לתקן אותו, הבית השלישי מדגיש את היתרון של האדם על המכונה, שיתרונו הוא ביכולת הידיעה שלו, ביכולת המחשבה שלו, האדם אינו שייך לגנרל (לעומת הטנק המפציץ, האדם אינו "שלך"), אוטונומי, בעל יכולת בחירה ויכולתו נמדדת במידת החשיבה והמוסריות שהוא מפגין. המכונאי והנהג, שמופיעים בבתים הראשונים, מקבלים נדבך נוסף : יכולת המחשבה, והחסרון של כלי המלחמה (ההזדקקות לאדם) הוא באופן אירוני - יתרון, שכן לאדם יש יכולות חשיבה ושיקול מוסרי.<br />
המסר מופנה אל הגנרל, שגם הוא אדם, אבל אדם שחושב שכל הכוח הוא בידיו.<br />
כמו כן, יש לשיר גם מסר לאדם הפשוט. השיר קורא לאדם להפעיל את יכולת החשיבה, את השיפוט הערכי, ולא לפעול באופן אוטומטי.<br />
<br />
<br />
----<br />
* בית הספר "כרמל זבולון".<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 19:08, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94_/_%D7%90%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%97%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94&diff=3198שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה2005-05-28T18:01:06Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>'''משמעות הכותרת'''<br />
<br />
הכותרת מבוססת על אוקסימורון, מכיוון שפגישה תפקידה לפתוח משהו חדש, ואילו כאן אנו מדברים על פגישה שמהווה פגישה אחרונה, וסוג של פרידה. מכאן גם ניתן להבין את הסיטואציה המרכזית של השיר – פגישה שמבטאת השלמה עם פרדה. <br />
הכותרת משתמשת במינוח "שיר", ביטוי אשר מרחיק אותנו מהחוויה הרגשית העמוקה של הדוברת, והופך למשהו סגנוני יותר.<br />
לאורך כל השיר יש ניגוד בין הפנים לחוץ – בין התחושות הפנימיות של הדוברת, לבין הדברים המתרחשים בעולם החיצוני.<br />
השיר שייך לזרם האקמאיסטי¬ – זרם שנוצר בספרות הרוסית, ומאופיין בפשטות ובהירות של הביטוי. הזרם בא כמרד על הכתיבה הסימבוליסטית הסמלית, וניסה להביא את התחושות הרגשיות ללא ביטויים גבוהים, אלא באופן פשוט וישיר.<br />
התיאור של הדוברת שנמצאת במצב מבולבל מתואר באופן ישיר וריאליסטי, וגם הכותרת שמרחיקה את הארועים מהחוויה הכואבת – החוויה הרגשית.<br />
<br />
<br />
'''בית ראשון'''<br />
<br />
הבית הראשון מתאר את הבלבול בו נמצאת הדוברת. השורה הראשונה מבטאת באופן ישיר את הכאב הפנימי של הדוברת, בעוד שהשורה השנייה מציגה באופן מנוגד את התנהגותה החיצונית. הדוברת מנסה למתן את הכאב, בעזרת התנהגות "קלילה". היא מעידה על עצמה שלמרות הכאב העז, היא מתנהגת באופן קליל.<br />
בשורות השלישית והרביעית שוב מודגש המצב המנוגד והבלבול בו נמצאת הדוברת. הבלבול נמסר בעזרת תאור מעשים – אין תאור רגשי, אלא מתוך תאור המעשים אנחנו יכולים להבין את המצב הרגשי בו נמצאת הדוברת.<br />
<br />
<br />
'''בית שני ושלישי'''<br />
<br />
הבית השני ממשיך בתחושת הבלבול והכאב שבו נמצאת הדוברת, ושנית מועבר הבלבול ע"י מחשבות, ולא על ידי רגשות. הכאב שנמצא בלב הדוברת מקשה עליה את העלייה במדרגות, והופך למשימה בלתי אפשרית.<br />
הדוברת נמצאת במצב שבו היא יוצאת מפנים הבית אל החוץ. היציאה מהבית מסמלת את היציאה מהתחושות הפנימיות אל המתרחש בחוץ. <br />
בחוץ שומעת הדוברת לחש, אך למעשה היא שומעת את הרוח, והיא מפרשת את הרחש כאילו מישהו מדבר אליה, והדיבור מייצג את תחושותיה הפנימיות.<br />
לא ברור בשיר אם הדיאלוג אותו היא מקיימת זה דיאלוג עם אהובה בדמיונה, או שיש כאן מאין דיאלוג פנימי שלה עם עצמה, ואמירה שלה לאהובה שעזבה.<br />
<br />
<br />
'''בית רביעי'''<br />
<br />
הבית הרביעי מדגיש ומחדד את רעיון הפרדה. כאן משלימה הדוברת עם הפרדה, והבית האחרון משאיר אותה מחוץ לבית, כשהיא צופה עליו מבחוץ ורואה את האור הצהוב והאדיש הנשקף אליה מתוך הבית. דווקא בית זה מדגיש את הרעיון שהיא התאכזבה מאהובה, והיא רוצה למות כתוצאה מאכזבת האהבה שלה ומהגורל שלה.<br />
ה"נרות האדישים" מדגישים את הסופיות, את הפרדה.<br />
<br />
לאורך כל השיר אנו רואים איך בעזרת העצמים והעזרים השונים, מודגש המצב הרגשי של הדוברת – הכפפות, המדרגות ולחש הרוח, ולבסוף – הנרות. השימוש בעצמים ממעיט את השימוש ברגש ובפאתוס, ומביא את התחושות הכואבות באיפוק וסגנון.<br />
<br />
<br />
----<br />
* עבודת בית הספר כרמל זבולון.<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 19:10, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%95_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98!_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99_/_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%9F&diff=3197הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן2005-05-28T18:00:26Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>''הסיכום עפ"י התרגום של שמעון הלקין''<br />
<br />
השיר מתקשר לשירת העולם וכן לשירה לאומית, ומדבר על תהליכים לאומיים, אבל יש בו גם נימה אינטימית, והניגוד המרכזי בשיר מתמקד בין העם שנמצא על החוף ומחכה בצהלות למנהיג ובין הדובר, הפרטי, האישי, שנמצא מעל האונייה יחד עם הקברניט ורואה את האמת הקשה והכואבת.<br />
ניגוד נוסף מופיע בין השמחה והצהלות לכאב, ובין החיים למוות.<br />
<br />
השיר מבוסס על מספר סמלים מרכזיים: רב החובל – מנהיג האומה, הספינה – האומה והמסע בין מבטא את המלחמה למען הערכים וכ"ו. העם הוא המצפים בנמל.<br />
השיר נכתב לזכרו של אברהם לינקולן, מנהיג הצפון במלחמת האזרחים בארה"ב , שהתקיימה ב-1860. אברהם לינקולן נרצח ע"י בן-עמו, כמה ימים לאחר תחילת המלחמה.<br />
וולט וויטמן, המשורר, הזדהה עם התפיסות הדמוקרטיות – ליברליות של לינקולן, ולכן כתב את השיר.<br />
השיר הוא שיר פטריוטי, שכתוב בצורה מסורתית.<br />
רב החובל הוא סמל למנהיג שנפל בדרך למטרה. בשיר עצמו אין אמירה ברורה שהוא נרצח, אבל יש רמז לכך – אין שימוש במונח "רצח", אלא במינוח "מוות". יחד עם כך, ההקשר שבו נכתב השיר מדגיש את נושא הרצח.<br />
בזכות הסמליות הרבה של השיר, הוא מתאים לכל זמן ומקום.<br />
<br />
כל בית מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון מדבר על הצהלות של העם, בעוד החלק השני מדבר על המוות.<br />
הבית השלישי הוא מיוחד – הוא מתחיל בכאב ובמוות, עובר לשמחה, וחוזר לכאב.<br />
<br />
יש סימטריה ניגודית בין שני הקצוות: שמחה ואושר על השגת המטרה, מול האבל והכאב שבמוות. המון רב בנמל, מול הדובר והגופה שעל הסיפון. תרועת חצוצרות מוך דממת המוות. קהל חוגג בנמל, שלא יודע את האמת, מול הדובר והקוראים שיודעים את האמת (אירוניה דרמטית).<br />
<br />
כל בית מסתיים במשפט "קר נופל ומת" או "נפלת קר ומת". שלושת המילים הללו מדגישים את חומרת המוות ועוצמתו.<br />
<br />
הדובר מרגיש רגשות של בן ואב כלפי רב החובל ואומר זאת בדרכים שונות, ע"י הביטוי "אבי שלי" ו"קברניט שלי". מבחינת הדובר, המנהיג הוא אב רוחני, ולכן המוות שלו הוא מוות כואב ומועצם. הדובר פונה אל הקברניט בגוף שני, מה שמעצים את הקרבה. הקרבה מדגישה את המכאוב שבמוות.<br />
כמו כן, השימוש במילה "הו" מעצים גם הוא את תחושת הכאב והאבל. "הו" היא מילת קינה וצער. החזרות על המילים "ליבי, ליבי, ליבי" ו"אלי, אלי, אלי", מעצימים את הקרבה שבין הדובר לקברניט.<br />
השימוש בצבעי האדום והדם מדגיש את הכאב.<br />
כל האמצעים האומנותיים הללו עוזרים להדגשת הכאב והאבל שחש הדובר על מותו של המנהיג, ומחדדים את הפער בין השמחה של העם על הנצחון, ובין הכאב על מות המנהיג. <br />
<br />
<br />
----<br />
* עבודת בית הספר כרמל זבולון.<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:24, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%92%D7%A0%D7%A8%D7%9C,_%D7%94%D7%98%D7%A0%D7%A7_%D7%A9%D7%9C%D7%9A_/_%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%98&diff=3196גנרל, הטנק שלך / ברטולט ברכט2005-05-28T17:59:50Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק,<br />
<br />
הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק לנהג.<br />
<br />
<br />
גנרל, המפציץ שלך חזק.<br />
<br />
הוא טס מהר מן הסופה, הוא עומס יותר מפיל.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק למכונאי.<br />
<br />
<br />
גנרל, האדם שמיש מאוד.<br />
<br />
הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא יודע לחשוב.<br />
<br />
1938<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
'''היסודות החוזרים בשיר:'''<br />
<br />
מבנה: שלושה בתים הבנויים באופן שווה.<br />
השורה השניה בכל בית היא ארוכה יותר, השורה השלישית שווה וזהה בכל הבתים והשורה הרביעית מדגישה את הרעיון המרכזי של אותו בית ואת הרעיון המרכזי של השיר.<br />
כל בית מתחיל בפניה אל הגנרל, וכל שורה מתחילה באותה מילה.<br />
<br />
<br />
חזרה על המילים "הוא", "גנרל", "זקוק" ו"יודע".<br />
<br />
המבנה המקובע בא להדגיש ולדמות את פעולת המכונה המלחמתית המשומנת, הצבאית. למעשה הכל ככלי מלחמה בידי הגנרל.<br />
<br />
<br />
'''היסודות המשתנים:'''<br />
<br />
טנק חזק - רומס את היער, מוחץ מאה אנשים<br />
מפציץ חזק - טס מהר מן הסופה, עומס יותר מפיל<br />
אדם שמיש - יודע לטוס, יודע לרצוח, יודע לחשוב.<br />
<br />
הפעלים "רומס", "מוחץ", "טס" ו"עומס" הם פעלים אקטיביים, יש בהם כוחניות, והם מתרחשים כעת.<br />
יכולות האדם באות בצורת שם הפועל – "יודע לטוס", "יודע לרצוח", "יודע לחשוב". <br />
שם הפועל מדגיש את רמת הידיעה לעומת רמת העשייה.<br />
ע"י כך מודגש עקרון העצמאות של האדם. המכונה היא אוטומטית, אך האדם יודע גם לחשוב, מה שמוביל לשיקול הומאני.<br />
<br />
בבתים הראשונים חוזרת המילה "זקוק", אך בבית האחרון היא מוחלפת במילה "יודע". כאן מודגש עקרון עצמאות האדם לעומת התלות של המכונה.<br />
<br />
הביטוי "יש לו חסרון אחד" הוא ביטוי אירוני. החסרון הופך באופן אירוני ליתרון האנושות וליכולתה להתמודד אל מול כלי המלחמה.<br />
<br />
לאורך השיר חוזרת אמירה מחאתית המופנית כלפי השליטים בעולם. הביקורת היא כלפי כל אותם אנשים שחושבים שבידיהם הכוח, ושביכולתם להפעיל שינויים עולמיים בעזרת הכלים המלחמתיים שבידם.<br />
השיר מדגיש את ההבדל בין כלי המלחמה לאדם. ההבדל נבנה בהדרגתיות: בעוד שבשני הבתים הראשונים לאדם יש תפקיד טכני בלבד – להסיע את הטנק, לתקן אותו, הבית השלישי מדגיש את היתרון של האדם על המכונה, שיתרונו הוא ביכולת הידיעה שלו, ביכולת המחשבה שלו, האדם אינו שייך לגנרל (לעומת הטנק המפציץ, האדם אינו "שלך"), אוטונומי, בעל יכולת בחירה ויכולתו נמדדת במידת החשיבה והמוסריות שהוא מפגין. המכונאי והנהג, שמופיעים בבתים הראשונים, מקבלים נדבך נוסף : יכולת המחשבה, והחסרון של כלי המלחמה (ההזדקקות לאדם) הוא באופן אירוני - יתרון, שכן לאדם יש יכולות חשיבה ושיקול מוסרי.<br />
המסר מופנה אל הגנרל, שגם הוא אדם, אבל אדם שחושב שכל הכוח הוא בידיו.<br />
כמו כן, יש לשיר גם מסר לאדם הפשוט. השיר קורא לאדם להפעיל את יכולת החשיבה, את השיפוט הערכי, ולא לפעול באופן אוטומטי.<br />
<br />
<br />
----<br />
* עבודת בית הספר כרמל זבולון.<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 19:08, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=3165עדות2005-05-28T16:14:17Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר "עדות" הוא שיר שמניח בתשתיתו משפט מדומה שמתקיים.<br />
<br />
בבית הראשון מתקיים משפט בין בני- אדם, בו הדובר נדרש להשיב על שאלה סמויה, שניתן להניח אותה מהתשובה- האם הנאצים היו בני אדם? האם אפשר לכנות את הנאצים "חיות"? וכיו"ב.<br />
<br />
התשובה של הדובר היא "לא, לא, הם בהחלט היו בני אדם", והתכונות שמובאות לבני אדם הן תכונות חיצוניות- מגפיים, מדים- לאו דווקא פנימיות.<br />
<br />
המגפיים והמדים הם מעין מיטונימיה לגרמנים, לנאצים.<br />
יחד עם זאת, הדובר מנסה להסביר שהם נבראו בצלם. הביטוי הוא ארמז מקראי מבראשית- "ויברא אלוהים את האלם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו".<br />
<br />
המשפט המקראי בא להדגיש את ייחודיות האדם כאדם. המשפט השני מדגיש באופן אירוני ומנוגד את המשמעות של "להברא בצלם"- לקבל את תכונות הרשע והרצחנות. הביטוי "להברא בצלם" הופך לביטוי אירוני.<br />
<br />
<br />
הבית השני מעמיד באופן מנוגד את הדובר אל מול הגרמנים, שהם בני אדם.<br />
<br />
אם לגרמני יש גוף ודמות, הדובר מעיד על עצמו שהוא רק צל ומעבר לכך, יש גם אמירה שאותו ברא בורא אחר- לו יש בורא אחר.<br />
<br />
יתכן וזהו אותו בורא, אלא שתכונותיו אחרות. אם לרוצח נתן את צלמו ודמותו, לנרצח לא השאיר דבר, אפילו לו משהו שימות בו.<br />
<br />
האמירה "לא השאיר בי מה שימות" היא אירונית – לכאורה נראה הדבר טוב, אך לקורא מובן כי זהו איננו "חסד"- לא נשאר לדובר דבר.<br />
<br />
<br />
בבית השלישי מדבר הדובר על עצמו ועל האלוהים שברא אותו. האלוהים שלו הוא גם כן אלוהים שאין בו כלום, שגם הוא עשן שנמוג ברוח.אמנם הוא עשן כל יכול, אבל אין בו דבר אחר.<br />
<br />
הדובר מעיד על עצמו שהוא עולה לשמיים לאחר מותו, כליל, כחול, מפויס ומתנצל. הדובר עולה כמו עשן, אחרי השריפה.<br />
<br />
מה שמפריע לקורא היא ההתנצלות- למה אותו קורבן שלא נותר ממנו אלא עשן, צריך להתנצל? - הוא עדיין נמצא בייסורי מצפון על עצם קיומו כישות.<br />
<br />
<br />
הסיום של השיר הוא סיום ציני. לכאורה הדובר מתמזג עם האל שלו, מגיע למצב אילעי- התעלות נפשית, אבל ההתמזגות היא לאחר שלא נותר בו דבר ומתברר שגם האלוהים שלו הוא משהו שאין בו דבר.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
הבית הראשון מתחיל כביכול מאמצע הדברים. בשורה הראשונה יש גלישה שמדגישה את אלמנט ההפתעה. <br />
השבירה בפיסוק מדגישה את האמירה שהם היו בני אדם. <br />
<br />
בנוסף לכך, המשפט הראשון נגמר במילה "בהחלט", מה שמדגיש את ההחלטיות ואת המוחשיות.<br />
<br />
הבית השני הוא בית קצר, שמחבר בין הבית הראשון והשלישי.<br />
<br />
השורה הראשונה בבית זה מתחברת לבית הראשון, השניה לבית השלישי.<br />
<br />
יש כאן העמדה מאוד ברורה בין הרוצח לנרצח. הרוצח הוא בן-אדם, הנרצח הוא צל. "הם נבראו בצלם", הנרצח בצורת בורא אחר- דוגמת עשן.<br />
<br />
הבית השלישי מבחינת הצורה הולך ומצטמצם, מה שממחיש דעיכה והעלמות, כשם שעשן עולה למעלה- הולך ונמוג. ההעלמות מתקשרת לצורך של הדובר להתנצל על עצם קיומו, להעלם.<br />
<br />
הכותרת מדגישה את הסיטואציה של המשפט, כאשר המשפט הוא לאלוהים ולכל סוגי האלוהות. שני האלוהים שבשיר עומדים למשפט- אחד על מתן תכונות רעות- אלוהות שבצלמה נותר האדם הרשע; ואחת שאין לה יכולת להגן על האדם- האלוהות החלשה, שבצלמה נוצר הנרצח.<br />
<br />
השיר מעלה שני רעיונות מרכזיים שחוזרים אצל פגיס:<br />
<br />
<br />
1. הגרמנים היו בני אדם ונבראו בצלם אלוהים, גם את תכונותיהם קשות ונוראות- ושבני אדם אינם יכולים להתחמק מאחריות, שכן הרוע בתוכם.<br />
<br />
2. ביקורת נוקבת על אלוהים ש"בזכות" תכונותיו נוצר אדם כל-כך רשע, ודווקא הקורבן הוא זה שספק אדם.<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 19:14, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבולון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%93%D7%A8&diff=3167המסדר2005-05-28T16:13:47Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר מחולק לשני חלקים, כאשר בחלק הראשון מדברים על קצין הס.ס., ובחלק השני- הדובר מדבר על עצמו. <br />
<br />
המבנה מדגיש את המפגש הבלתי אפשרי שמתרחש לאורך השיר, בין קצין ס.ס. ליהודי, בין הרוצח לקורבן, בין חי למת, בין ריאלי ללא ריאלי.<br />
<br />
בשיר יש שימוש רב באירוניה ובארמזים רבים, שמדגישים את האירוניה.<br />
<br />
קצין הס.ס. מתואר באופן אנושי ובזה קיימת אירוניה. הוא עומד, רוקע, קר לו, הוא עובד קשה כדי להתקדם, הוא עושה טעויות, כמו כל אדם. התיאור האנושי הוא אירוני על רקע תפיסת התפקיד של חייל הס.ס., שכביכול תפקידו לא מוסרי, קשוח.<br />
<br />
במקביל לתאור האנושי יש הדגשה של פן הרוצח- הוא רוקע ברגליו, עולה בדרגה (צובר כוח) ואפילו הביטוי מלאך, שמתקשר לביטוי "כלו עיניים", יוצר תחושה של משהו מפחיד ומאיים, על רקע הארמז התלמודי.<br />
<br />
בתלמוד מופיע המשפט הבא: "אמרו עליו- על מלאך המוות, שכולו מלא עיניים". הארמז התלמודי נותן משמעות נוספת לתאור קצין הס.ס. אנחנו מבינים שהמלאך חרוץ כי הוא הרג יותר ויותר אנשים. הרוצח מקבל גם עוצמה ע"י ההשוואה שלו למלאך המוות, ולכך מתקשר גם ארמז תלמודי נוסף- "הפנקס פתוח והיד רושמת"- המתקשר לפנקס הפתוח של הקצין. הביטוי במקורו מיוחס לאלוהים, שגורל בני האדם בידיו.<br />
<br />
אותו אדם הופך להיות אחראי על גורלות האנשים.<br />
<br />
הקצין הגרמני מתייחס לאנשים שמולו כגופים ולא כבני אדם, כגופים ולא כאישיות- "מחנה בלב מחנה", "ריבוע". <br />
<br />
הביטוי "מחנה בלב מחנה" מתאר את הפנקס שבו הקצין רושם את הדברים, כאשר יש בו שרטוט של המחנה כפי שמורכב פיזית. על הנייר יש לו סכמה משורטטת, אך לעומתה עומדים במחנה אנשים אמיתיים- בני אדם.<br />
<br />
<br />
בחלק השני של השיר מדבר הדובר בגוף ראשון, כאשר הביטוי הראשון שבו הוא מזכיר את עצמו הוא בהמשך לשורה "מחנה בלב מחנה". המשמעות היא שבתוך המרחב חסר האנושיות, המלא "גופים", קיים האני, האדם, אשר כל שאיפותיו הן להעלם- למות. הדרך שלו להעלם היא, בצורה פרדוקסלית, דרך עצימת עיניים שלו אל מול המציאות.<br />
<br />
<br />
קיימת השוואה אנלוגית ניגודית ברורה בין הקצין לבין הדובר:<br />
<br />
<br />
נדמה לו שטעה - אני טעות<br />
כולו עיניים - מכבה את עיני<br />
הגופים המחכים לו בריבוע - החשבון יעלה בלעדי<br />
<br />
ההשוואה מדגישה את הניגוד בין האסיר לקצין, אבל מצד שני יש תחושה שהקצין והאסיר הם מעין ישות אחת, המלאה בסתירות וניגודים בתוכה. שניהם נמצאים כחלק ממכלול האנושות ומייצגים פנים מנוגדות בחברה האנושית.<br />
<br />
לקראת סיום השיר, יש שוב ארמז מקראי, שמעלה נימה של תפילה. הארמז לקוח מתהילים כ"ג פסוק 1- "ה' רואי לא אחסר"- בכל מקום שתהיה לי צרה, ה' יהיה איתי.<br />
במקרא יש תחושת בטחון של אלוהים- אשר יהיה עם האדם בכל צרה שלא תבוא.<br />
<br />
משמעות השיר היא משמעות אירונית, המדגישה את היעדרות ה' בעולם.<br />
<br />
בביטוי שבשיר ה' לא מופיע, מה שמדגיש את מעמדו של האדם בעולם – חסר ישע, חסר אחיזה, מעין טעות בעולם.<br />
המצב הקיומי של האדם מודגש גם ברצון של האדם להעלם.<br />
<br />
גם מבחינת מבנה השיר יש העמדה ניגודית בין הקצין ובין האסיר. <br />
<br />
לתחביר בשיר, לפיסוק ולגלישות יש תפקיד משמעותי וחשוב.<br />
<br />
הקטע בו מדובר על הקצין הוא קטע בעל מקצב פנימי, יש בו אמירות ברורות, עם פיסוק מאורגן ומשפטים מלאים.<br />
<br />
כל זה מדגיש את היציבות של הקצין, את עוצמתו, את התפקיד שיש לו.<br />
<br />
<br />
לעומת זאת, החלק השני, שהדובר מדבר על עצמו, יש ריבוי של פסיקים, יש משפטים חסרים, שורות קצרות, דבר שמדגיש את מצבו של הדובר, מצב מבולבל, מגומגם, ואת רצונו להעלם.<br />
<br />
<br />
הביטוי המסיים את השיר, "כאן לעולם", מדגיש את המצב שבו ההתרחשות בין הקצין לאסיר היא לא רק התרחשות חד-פעמית, אלא התרחשות שבאופן סמלי היא אוניברסלית. <br />
<br />
תמיד נמצא בעולם מצב בו יהיו כאלה שיהיו נוכחים, ויהיו אשר יהיו חסרים בחשבון הסופי, יהיו אשר יספרו, ויהיו אלה שיחסרו מהספירה.<br />
<br />
<br />
לסיכום, השיר "המסדר" מתאר סיטואציה מוחשית בתוך מחנה הריכוז, אבל יש לו גם אמירה אוניברסלית בתוך מערכת היחסים של משפחת האדם.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:30, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבולון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%A2%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9D&diff=3201כתוב בעפרון בקרון החתום2005-05-28T16:11:52Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הוא ''שיר פתוח''- שיר שאין לו שורות מסודרות, חסר משקל וקצב, חסר חריזה, שובר את המבנה המסורתי של בתים, חסר פיסוק ומרובה בגלישות ושבירת משפטים באופן מגמתי.<br />
<br />
מבחינת התוכן, יש שימוש רב בנושאים שאסור היה לדבר עליהם, תוך לשון פשוטה ויום-יומית. השיר המודרני רווי בביטויי מחאה, המודגשים לעתים ע"י ארמזים מקראיים.<br />
<br />
<br />
השיר בנוי משני משפטים:<br />
<br />
1. כאן במשלוח הזה אני חווה עם הבל בני – משפט חסר פועל (נשוא)<br />
<br />
2. אם תראו את בני הגדול קין בן אדם תגידו לו שאני – משפט קטוע, משפט תנאי.<br />
<br />
<br />
המבנה משקף את מצבה הקשה של הדוברת, את הפסיביות שלה, את הימצאותה במשלוח, ללא יכולת פעולה ובחירה. כמו כן, גורלה נקטע באמצע, וכך גם אמירתה לאנושות.<br />
מבנה השיר הוא מבנה קטוע או מעגלי, דבר שמאפשר להבין את השיר בשתי משמעויות:<br />
<br />
'''משמעות א''''- השיר קטוע: שיר שנקטע באמצע. במשמעות הזאת חווה מנסה להשיר צוואה, אך כנראה מתה במהלך הנסיון, ולא ברור מה היא רוצה להעביר. המבנה הקטוע מדגיש את המוות והסופיות.<br />
<br />
'''משמעות ב''''- השיר מעגלי והמעגליות שבשיר מדגישה את החשש מפני האפשרות שהאירוע הנוראי יחזור על עצמו, שהאנושות נמצאת במעגליות, ולמעשה לא למדה דבר וחצי דבר. המבנה המעגלי מדגיש את רעיון המחזוריות שבשיר.<br />
<br />
<br />
השיר חסר כל סימני פיסוק כדרך להבליט את שבירת המוסכמות האנושיות.<br />
<br />
<br />
מבחינת התכנים, מבוסס השיר על שני סיפורים מרכזיים שלכאורה לא נפגשים אחד עם השני. הראשון – בעיקרו ארמז מקראי- סיפור אדם וחווה וקין והבל.<br />
השיר משתמש בדמויות המקראיות ובונה על כך שהקוראים מכירים את הסיפור המקראי ואת כל ההקשרים שלו.<br />
חוה- אם האנושות ; קין – בנם של חוה ואדם, הרוצח הראשון ; הבל – בנם של חוה ואדם, הנרצח הראשון.<br />
כמו כן, מניח השיר את ההנחה שהקורא מכיר את ההתרחשות שהביאה את קין לרצוח את הבל.<br />
הסיפור השני הוא סיפור שלקוח מתחום השואה, על אישה שנשלחת בקרון חתום עם בנה הצעיר, ומשאירה מעין צוואה בקרון, בה היא מחפשת את בנה הגדול. בסיפור יש שימוש במילים טעונות (מילים נושאות צופן), מילים הנושאות מסר נלווה, המובן לחברה מסוימת.<br />
<br />
<br />
הסיפור המקראי הוא סיפור שמעלה ערכים אוניברסאליים, מערכות יחסים בין אמא לבניה, מערכות יחסים בין רוצח לנרצח, ערכים שנפגעו.<br />
הסיפור השני מספר על משפחה אחת, הקשורה לעם היהודי בתוך השואה.<br />
החיבור בין שני הסיפורים גורם לכך שהאירועים שהתרחשו בשואה הם בעלי מסר ערכי, משמעותי וחשוב לאנושות כולה. כלומר, הרצח שהתרחש בשואה הוא רצח שמתקיים לאורך כל האנושות, ויוכל לשוב ולחזור, להתקיים באנושות.<br />
המשפחה המקראית היא משפחה של האנושות, ומה שהתרחש בתוך המשפחה המקראית הוא מה שמתרחש באנושות – אדם רצח אדם. אין אפשרות להפקיע את האחריות לרצח מבני האדם – הפשע נעשה ע"י בני אדם, לבני אדם אחרים.<br />
המסר מודגש ע"י שימוש במילה מנחה, החוזרת שלוש פעמים בשיר: "הבל בני", "בני הגדול", "קין בן – אדם".<br />
הרעיון המרכזי: גם הרוצח וגם הנרצח הם בנים של חווה, אם האנושות.<br />
<br />
<br />
"כתוב בעפרון בקרון החתום"- משפט שלם, מדגיש את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים.<br />
המילים "כאן" ו"הזה" מתארים מקום קונקרטי.<br />
על רקע האוניברסאליות מסמל המשפט כי האירועים עלולים לחזור, ומתרחשים כל הזמן.<br />
הכותרת מציגה את המסגרת בזמן הווה ואת הסיטואציה של השיר כמעין צוואה. בכותרת יש הדגשה של הכתיבה בעפרון – דבר שניתן למחקו, שעומד בניגוד ל"קרון החתום" – משהו סגור. כמו כן, הקרון חתום מלשון חתימה – מישהו חתם עליו. כלומר, הכותרת היא מצד אחד סמל לעדות שיכולה להימחק מהעולם, מצד שני היא חתומה, ולא ניתן לשנותה.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:25, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבלון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94,_%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%A8&diff=3199אירופה, מאחר2005-05-28T16:10:43Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הראשון במחזור השירים "קרון חתום", הוא שיר שמדבר על אירופה באופן כללי, והוא מעין שיר מחאה.<br />
'''המחאה היא בכמה רבדים:'''<br />
<br />
א. מחאה כנגד השאננות – נגד כל אותם האנשים השאננים שחשבו שבאירופה דבר לא יקרה, שהתעלמו מכל ההתראות בתקשורת והמשיכו את חיי התענוגות.<br />
<br />
ב. מחאה כנגד אירופה עצמה והאנשים האירופאים. השיר מציג, מצד אחד, תמונה של עולם נאור ותרבותי, עשיר ברוח, אך בדיעבד מתברר שדווקא בעולם זה נוצר הנורא מכל.<br />
<br />
השיר מעביר את הביקורת בעזרת ריבוי של אמצעים אומנותיים, והתמקדות במבנה.<br />
<br />
הכותרת משלבת את הביקורות גם יחד – אחת כלפי אירופה, ואחת כלפי השאננות.<br />
הכותרת נכתבה בדיעבד, אחרי כתיבת השיר, ממבט מפוקח ומבוגר.<br />
<br />
השיר מתחיל בביטוי סוריאליסטי של המציאות – תיאור ציורי ויפה של אווירה שמחה. יש שימוש בהאנשה של הכינורות ושל מגבעת הקש. הכינורות מדגישים את הצד המוסיקלי הקיים, ומגבעת הקש את הצד הציורי, הבלייני.<br />
<br />
<br />
'''עיצוב המרחב והזמן בשיר'''<br />
<br />
המרחב מתואר באופן סוריאליסטי. ההתרחשות עצמה היא בתוך טיילת, כאשר יש תיאור של כנורות שפורחים בשמיים. המציאות, כפי שמשתקפת במרחב, מאוירת ומצוירת בגוון סוריאליסטי, ממש כפי שקיימת התעלמות של הדובר מן המציאות. המרחב עצמו מתמקד בתאור הטיילת, ובכל המתרחש בה – נגינה, ריקוד, בילוי. מבחינת הזמן, המציאות מתרחשת בשנת 39' – רמז לכמה חודשים לפני המלחמה.<br />
<br />
האמירה של הדובר "עוד מוקדם מוקדם" , מדגישה את אווירת השאננות בה נמצאות הדמויות. קיים פער אירוני בין מה שאנחנו הקוראים יודעים ובין מה שהדמויות יודעות. בתיאור הזמן קיים שימוש באמצעי אומנותי שנקרא "צירוף כבול ושבירתו"- הכוונה היא לביטוי "מה השנה?" ולתשובה "שלושים ותשע וחצי" – שבירת הצרוף הכבול מחדדת את המצב בו נמצאות הדמויות, התעלמות מהזמן.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
השיר מבוסס על דיאלוג מדומה בין הדובר לנמענת. הדיאלוג הוא מדומה מכוון שאנו שומעים רק את הצד של הדובר השאנן ולא את הצד של הנמענת. רק לקראת סוף השיר אנו רואים שהדוברת נמצאת במצב שונה מול הדובר- הדובר שאנן והנמענת מודאגת, נסיון ההרגעה נקטע בסיום השיר במילים "כאן לעולם". הסיום מבטא את אלמנט ההפתעה של הדובר, שהיה מאוד שאנן ולא נתן לדברים לגעת בו, ואלו הגיעו לו בהפתעה, בחטף.<br />
החלק הראשון של השיר נותן את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים, את המרחב ואת הזמן. <br />
החלק השני מתמקד בדיאלוג. קיימת הצרה וכיווץ מבני בחלק האחרון של השיר, המייצגת סגירה עם המציאות, וחוסר יכולת להתעלם מהנושא. כמו כן, יש צורה של טורנדו- שעוברת, חולפת והורסת הכל. כל זאת תוך ההרגעה שמיוצגת בתכנים שבשיר.<br />
הסיום הקטוע והמבנה הצר, מכניסים את איומי המלחמה לתוך דברי ההרגעה של הדובר. בחלק הראשון הדובר מתעלם מהתקשורת- סוגר את הרדיו, מתעלם מהעיתונים "המודאגים". התקשורת היא שמודאגת, אך לא האנשים. קיימת הרחקה של ההדאגה מהאדם, העיתונים מודאגים, אך לא האנשים מודאגים. בסיום השיר הדובר כבר לא יכול להתעלם מהדאגות, ממה שנאמר לו.<br />
<br />
בחלק הראשון של השיר יש האנשה של הרוח, של העיתונים, של הכינורות – האנשה של החפצים. ההאנשה מייצגת את ההרחקה שבין המציאות מהאנשים עצמם.<br />
<br />
בחלק השני הנמענת מתוארת בביטוי "כסית העור הלבנה", והיא דו משמעית.<br />
במשמעות הראשונה מסמלת את הריחוק מהמציאות. עשיית כסיות על הידיים מרחיקה את היד מהמגע האמיתי.<br />
במשמעות השניה- מסמלת מוות. היד הלבנה, חסרת החיים והצבע, היא כידו של העומד למות.<br />
<br />
הביטוי "הכל יבוא על מקומו בחלום" – הוא שבירת צירוף כבול. המשמעות מתחלקת לשניים:<br />
2.''משמעות חיובית'' – בחלום הכל יסתדר, בבריחה מהמציאות, בחלום, הכל יסתדר (המשך הבריחה).<br />
3.''משמעות גסה'' – אירונית – הכל יבוא על מקומו "בחלום שלך"- אמירה צינית שמנפצת את המציאות.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:22, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבולון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94_/_%D7%90%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%97%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94&diff=3193שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה2005-05-28T16:10:13Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>'''משמעות הכותרת'''<br />
<br />
הכותרת מבוססת על אוקסימורון, מכיוון שפגישה תפקידה לפתוח משהו חדש, ואילו כאן אנו מדברים על פגישה שמהווה פגישה אחרונה, וסוג של פרידה. מכאן גם ניתן להבין את הסיטואציה המרכזית של השיר – פגישה שמבטאת השלמה עם פרדה. <br />
הכותרת משתמשת במינוח "שיר", ביטוי אשר מרחיק אותנו מהחוויה הרגשית העמוקה של הדוברת, והופך למשהו סגנוני יותר.<br />
לאורך כל השיר יש ניגוד בין הפנים לחוץ – בין התחושות הפנימיות של הדוברת, לבין הדברים המתרחשים בעולם החיצוני.<br />
השיר שייך לזרם האקמאיסטי¬ – זרם שנוצר בספרות הרוסית, ומאופיין בפשטות ובהירות של הביטוי. הזרם בא כמרד על הכתיבה הסימבוליסטית הסמלית, וניסה להביא את התחושות הרגשיות ללא ביטויים גבוהים, אלא באופן פשוט וישיר.<br />
התיאור של הדוברת שנמצאת במצב מבולבל מתואר באופן ישיר וריאליסטי, וגם הכותרת שמרחיקה את הארועים מהחוויה הכואבת – החוויה הרגשית.<br />
<br />
<br />
'''בית ראשון'''<br />
<br />
הבית הראשון מתאר את הבלבול בו נמצאת הדוברת. השורה הראשונה מבטאת באופן ישיר את הכאב הפנימי של הדוברת, בעוד שהשורה השנייה מציגה באופן מנוגד את התנהגותה החיצונית. הדוברת מנסה למתן את הכאב, בעזרת התנהגות "קלילה". היא מעידה על עצמה שלמרות הכאב העז, היא מתנהגת באופן קליל.<br />
בשורות השלישית והרביעית שוב מודגש המצב המנוגד והבלבול בו נמצאת הדוברת. הבלבול נמסר בעזרת תאור מעשים – אין תאור רגשי, אלא מתוך תאור המעשים אנחנו יכולים להבין את המצב הרגשי בו נמצאת הדוברת.<br />
<br />
<br />
'''בית שני ושלישי'''<br />
<br />
הבית השני ממשיך בתחושת הבלבול והכאב שבו נמצאת הדוברת, ושנית מועבר הבלבול ע"י מחשבות, ולא על ידי רגשות. הכאב שנמצא בלב הדוברת מקשה עליה את העלייה במדרגות, והופך למשימה בלתי אפשרית.<br />
הדוברת נמצאת במצב שבו היא יוצאת מפנים הבית אל החוץ. היציאה מהבית מסמלת את היציאה מהתחושות הפנימיות אל המתרחש בחוץ. <br />
בחוץ שומעת הדוברת לחש, אך למעשה היא שומעת את הרוח, והיא מפרשת את הרחש כאילו מישהו מדבר אליה, והדיבור מייצג את תחושותיה הפנימיות.<br />
לא ברור בשיר אם הדיאלוג אותו היא מקיימת זה דיאלוג עם אהובה בדמיונה, או שיש כאן מאין דיאלוג פנימי שלה עם עצמה, ואמירה שלה לאהובה שעזבה.<br />
<br />
<br />
'''בית רביעי'''<br />
<br />
הבית הרביעי מדגיש ומחדד את רעיון הפרדה. כאן משלימה הדוברת עם הפרדה, והבית האחרון משאיר אותה מחוץ לבית, כשהיא צופה עליו מבחוץ ורואה את האור הצהוב והאדיש הנשקף אליה מתוך הבית. דווקא בית זה מדגיש את הרעיון שהיא התאכזבה מאהובה, והיא רוצה למות כתוצאה מאכזבת האהבה שלה ומהגורל שלה.<br />
ה"נרות האדישים" מדגישים את הסופיות, את הפרדה.<br />
<br />
לאורך כל השיר אנו רואים איך בעזרת העצמים והעזרים השונים, מודגש המצב הרגשי של הדוברת – הכפפות, המדרגות ולחש הרוח, ולבסוף – הנרות. השימוש בעצמים ממעיט את השימוש ברגש ובפאתוס, ומביא את התחושות הכואבות באיפוק וסגנון.<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 19:10, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבולון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%95_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98!_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99_/_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%9F&diff=3192הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן2005-05-28T16:08:48Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>''הסיכום עפ"י התרגום של שמעון הלקין''<br />
<br />
השיר מתקשר לשירת העולם וכן לשירה לאומית, ומדבר על תהליכים לאומיים, אבל יש בו גם נימה אינטימית, והניגוד המרכזי בשיר מתמקד בין העם שנמצא על החוף ומחכה בצהלות למנהיג ובין הדובר, הפרטי, האישי, שנמצא מעל האונייה יחד עם הקברניט ורואה את האמת הקשה והכואבת.<br />
ניגוד נוסף מופיע בין השמחה והצהלות לכאב, ובין החיים למוות.<br />
<br />
השיר מבוסס על מספר סמלים מרכזיים: רב החובל – מנהיג האומה, הספינה – האומה והמסע בין מבטא את המלחמה למען הערכים וכ"ו. העם הוא המצפים בנמל.<br />
השיר נכתב לזכרו של אברהם לינקולן, מנהיג הצפון במלחמת האזרחים בארה"ב , שהתקיימה ב-1860. אברהם לינקולן נרצח ע"י בן-עמו, כמה ימים לאחר תחילת המלחמה.<br />
וולט וויטמן, המשורר, הזדהה עם התפיסות הדמוקרטיות – ליברליות של לינקולן, ולכן כתב את השיר.<br />
השיר הוא שיר פטריוטי, שכתוב בצורה מסורתית.<br />
רב החובל הוא סמל למנהיג שנפל בדרך למטרה. בשיר עצמו אין אמירה ברורה שהוא נרצח, אבל יש רמז לכך – אין שימוש במונח "רצח", אלא במינוח "מוות". יחד עם כך, ההקשר שבו נכתב השיר מדגיש את נושא הרצח.<br />
בזכות הסמליות הרבה של השיר, הוא מתאים לכל זמן ומקום.<br />
<br />
כל בית מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון מדבר על הצהלות של העם, בעוד החלק השני מדבר על המוות.<br />
הבית השלישי הוא מיוחד – הוא מתחיל בכאב ובמוות, עובר לשמחה, וחוזר לכאב.<br />
<br />
יש סימטריה ניגודית בין שני הקצוות: שמחה ואושר על השגת המטרה, מול האבל והכאב שבמוות. המון רב בנמל, מול הדובר והגופה שעל הסיפון. תרועת חצוצרות מוך דממת המוות. קהל חוגג בנמל, שלא יודע את האמת, מול הדובר והקוראים שיודעים את האמת (אירוניה דרמטית).<br />
<br />
כל בית מסתיים במשפט "קר נופל ומת" או "נפלת קר ומת". שלושת המילים הללו מדגישים את חומרת המוות ועוצמתו.<br />
<br />
הדובר מרגיש רגשות של בן ואב כלפי רב החובל ואומר זאת בדרכים שונות, ע"י הביטוי "אבי שלי" ו"קברניט שלי". מבחינת הדובר, המנהיג הוא אב רוחני, ולכן המוות שלו הוא מוות כואב ומועצם. הדובר פונה אל הקברניט בגוף שני, מה שמעצים את הקרבה. הקרבה מדגישה את המכאוב שבמוות.<br />
כמו כן, השימוש במילה "הו" מעצים גם הוא את תחושת הכאב והאבל. "הו" היא מילת קינה וצער. החזרות על המילים "ליבי, ליבי, ליבי" ו"אלי, אלי, אלי", מעצימים את הקרבה שבין הדובר לקברניט.<br />
השימוש בצבעי האדום והדם מדגיש את הכאב.<br />
כל האמצעים האומנותיים הללו עוזרים להדגשת הכאב והאבל שחש הדובר על מותו של המנהיג, ומחדדים את הפער בין השמחה של העם על הנצחון, ובין הכאב על מות המנהיג. <br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:24, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבולון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%92%D7%A0%D7%A8%D7%9C,_%D7%94%D7%98%D7%A0%D7%A7_%D7%A9%D7%9C%D7%9A_/_%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%98&diff=3191גנרל, הטנק שלך / ברטולט ברכט2005-05-28T16:08:15Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק,<br />
<br />
הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק לנהג.<br />
<br />
<br />
גנרל, המפציץ שלך חזק.<br />
<br />
הוא טס מהר מן הסופה, הוא עומס יותר מפיל.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק למכונאי.<br />
<br />
<br />
גנרל, האדם שמיש מאוד.<br />
<br />
הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא יודע לחשוב.<br />
<br />
1938<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
'''היסודות החוזרים בשיר:'''<br />
<br />
מבנה: שלושה בתים הבנויים באופן שווה.<br />
השורה השניה בכל בית היא ארוכה יותר, השורה השלישית שווה וזהה בכל הבתים והשורה הרביעית מדגישה את הרעיון המרכזי של אותו בית ואת הרעיון המרכזי של השיר.<br />
כל בית מתחיל בפניה אל הגנרל, וכל שורה מתחילה באותה מילה.<br />
<br />
<br />
חזרה על המילים "הוא", "גנרל", "זקוק" ו"יודע".<br />
<br />
המבנה המקובע בא להדגיש ולדמות את פעולת המכונה המלחמתית המשומנת, הצבאית. למעשה הכל ככלי מלחמה בידי הגנרל.<br />
<br />
<br />
'''היסודות המשתנים:'''<br />
<br />
טנק חזק - רומס את היער, מוחץ מאה אנשים<br />
מפציץ חזק - טס מהר מן הסופה, עומס יותר מפיל<br />
אדם שמיש - יודע לטוס, יודע לרצוח, יודע לחשוב.<br />
<br />
הפעלים "רומס", "מוחץ", "טס" ו"עומס" הם פעלים אקטיביים, יש בהם כוחניות, והם מתרחשים כעת.<br />
יכולות האדם באות בצורת שם הפועל – "יודע לטוס", "יודע לרצוח", "יודע לחשוב". <br />
שם הפועל מדגיש את רמת הידיעה לעומת רמת העשייה.<br />
ע"י כך מודגש עקרון העצמאות של האדם. המכונה היא אוטומטית, אך האדם יודע גם לחשוב, מה שמוביל לשיקול הומאני.<br />
<br />
בבתים הראשונים חוזרת המילה "זקוק", אך בבית האחרון היא מוחלפת במילה "יודע". כאן מודגש עקרון עצמאות האדם לעומת התלות של המכונה.<br />
<br />
הביטוי "יש לו חסרון אחד" הוא ביטוי אירוני. החסרון הופך באופן אירוני ליתרון האנושות וליכולתה להתמודד אל מול כלי המלחמה.<br />
<br />
לאורך השיר חוזרת אמירה מחאתית המופנית כלפי השליטים בעולם. הביקורת היא כלפי כל אותם אנשים שחושבים שבידיהם הכוח, ושביכולתם להפעיל שינויים עולמיים בעזרת הכלים המלחמתיים שבידם.<br />
השיר מדגיש את ההבדל בין כלי המלחמה לאדם. ההבדל נבנה בהדרגתיות: בעוד שבשני הבתים הראשונים לאדם יש תפקיד טכני בלבד – להסיע את הטנק, לתקן אותו, הבית השלישי מדגיש את היתרון של האדם על המכונה, שיתרונו הוא ביכולת הידיעה שלו, ביכולת המחשבה שלו, האדם אינו שייך לגנרל (לעומת הטנק המפציץ, האדם אינו "שלך"), אוטונומי, בעל יכולת בחירה ויכולתו נמדדת במידת החשיבה והמוסריות שהוא מפגין. המכונאי והנהג, שמופיעים בבתים הראשונים, מקבלים נדבך נוסף : יכולת המחשבה, והחסרון של כלי המלחמה (ההזדקקות לאדם) הוא באופן אירוני - יתרון, שכן לאדם יש יכולות חשיבה ושיקול מוסרי.<br />
המסר מופנה אל הגנרל, שגם הוא אדם, אבל אדם שחושב שכל הכוח הוא בידיו.<br />
כמו כן, יש לשיר גם מסר לאדם הפשוט. השיר קורא לאדם להפעיל את יכולת החשיבה, את השיפוט הערכי, ולא לפעול באופן אוטומטי.<br />
<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 19:08, 28 מאי 2005 (IDT) (כרמל זבולון)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3175ספרות2005-05-28T14:44:25Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם סיפור/שם מחבר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:3px solid#000000;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:3px solid#000000;padding:1em;background-color:#5CACEE;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=3134עדות2005-05-28T14:37:31Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר "עדות" הוא שיר שמניח בתשתיתו משפט מדומה שמתקיים.<br />
<br />
בבית הראשון מתקיים משפט בין בני- אדם, בו הדובר נדרש להשיב על שאלה סמויה, שניתן להניח אותה מהתשובה- האם הנאצים היו בני אדם? האם אפשר לכנות את הנאצים "חיות"? וכיו"ב.<br />
<br />
התשובה של הדובר היא "לא, לא, הם בהחלט היו בני אדם", והתכונות שמובאות לבני אדם הן תכונות חיצוניות- מגפיים, מדים- לאו דווקא פנימיות.<br />
<br />
המגפיים והמדים הם מעין מיטונימיה לגרמנים, לנאצים.<br />
יחד עם זאת, הדובר מנסה להסביר שהם נבראו בצלם. הביטוי הוא ארמז מקראי מבראשית- "ויברא אלוהים את האלם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו".<br />
<br />
המשפט המקראי בא להדגיש את ייחודיות האדם כאדם. המשפט השני מדגיש באופן אירוני ומנוגד את המשמעות של "להברא בצלם"- לקבל את תכונות הרשע והרצחנות. הביטוי "להברא בצלם" הופך לביטוי אירוני.<br />
<br />
<br />
הבית השני מעמיד באופן מנוגד את הדובר אל מול הגרמנים, שהם בני אדם.<br />
<br />
אם לגרמני יש גוף ודמות, הדובר מעיד על עצמו שהוא רק צל ומעבר לכך, יש גם אמירה שאותו ברא בורא אחר- לו יש בורא אחר.<br />
<br />
יתכן וזהו אותו בורא, אלא שתכונותיו אחרות. אם לרוצח נתן את צלמו ודמותו, לנרצח לא השאיר דבר, אפילו לו משהו שימות בו.<br />
<br />
האמירה "לא השאיר בי מה שימות" היא אירונית – לכאורה נראה הדבר טוב, אך לקורא מובן כי זהו איננו "חסד"- לא נשאר לדובר דבר.<br />
<br />
<br />
בבית השלישי מדבר הדובר על עצמו ועל האלוהים שברא אותו. האלוהים שלו הוא גם כן אלוהים שאין בו כלום, שגם הוא עשן שנמוג ברוח.אמנם הוא עשן כל יכול, אבל אין בו דבר אחר.<br />
<br />
הדובר מעיד על עצמו שהוא עולה לשמיים לאחר מותו, כליל, כחול, מפויס ומתנצל. הדובר עולה כמו עשן, אחרי השריפה.<br />
<br />
מה שמפריע לקורא היא ההתנצלות- למה אותו קורבן שלא נותר ממנו אלא עשן, צריך להתנצל? - הוא עדיין נמצא בייסורי מצפון על עצם קיומו כישות.<br />
<br />
<br />
הסיום של השיר הוא סיום ציני. לכאורה הדובר מתמזג עם האל שלו, מגיע למצב אילעי- התעלות נפשית, אבל ההתמזגות היא לאחר שלא נותר בו דבר ומתברר שגם האלוהים שלו הוא משהו שאין בו דבר.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
הבית הראשון מתחיל כביכול מאמצע הדברים. בשורה הראשונה יש גלישה שמדגישה את אלמנט ההפתעה. <br />
השבירה בפיסוק מדגישה את האמירה שהם היו בני אדם. <br />
<br />
בנוסף לכך, המשפט הראשון נגמר במילה "בהחלט", מה שמדגיש את ההחלטיות ואת המוחשיות.<br />
<br />
הבית השני הוא בית קצר, שמחבר בין הבית הראשון והשלישי.<br />
<br />
השורה הראשונה בבית זה מתחברת לבית הראשון, השניה לבית השלישי.<br />
<br />
יש כאן העמדה מאוד ברורה בין הרוצח לנרצח. הרוצח הוא בן-אדם, הנרצח הוא צל. "הם נבראו בצלם", הנרצח בצורת בורא אחר- דוגמת עשן.<br />
<br />
הבית השלישי מבחינת הצורה הולך ומצטמצם, מה שממחיש דעיכה והעלמות, כשם שעשן עולה למעלה- הולך ונמוג. ההעלמות מתקשרת לצורך של הדובר להתנצל על עצם קיומו, להעלם.<br />
<br />
הכותרת מדגישה את הסיטואציה של המשפט, כאשר המשפט הוא לאלוהים ולכל סוגי האלוהות. שני האלוהים שבשיר עומדים למשפט- אחד על מתן תכונות רעות- אלוהות שבצלמה נותר האדם הרשע; ואחת שאין לה יכולת להגן על האדם- האלוהות החלשה, שבצלמה נוצר הנרצח.<br />
<br />
השיר מעלה שני רעיונות מרכזיים שחוזרים אצל פגיס:<br />
<br />
<br />
1. הגרמנים היו בני אדם ונבראו בצלם אלוהים, גם את תכונותיהם קשות ונוראות- ושבני אדם אינם יכולים להתחמק מאחריות, שכן הרוע בתוכם.<br />
<br />
2. ביקורת נוקבת על אלוהים ש"בזכות" תכונותיו נוצר אדם כל-כך רשע, ודווקא הקורבן הוא זה שספק אדם. <br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:35, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=3106עדות2005-05-28T14:36:35Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר "עדות" הוא שיר שמניח בתשתיתו משפט מדומה שמתקיים.<br />
<br />
בבית הראשון מתקיים משפט בין בני- אדם, בו הדובר נדרש להשיב על שאלה סמויה, שניתן להניח אותה מהתשובה- האם הנאצים היו בני אדם? האם אפשר לכנות את הנאצים "חיות"? וכיו"ב.<br />
<br />
התשובה של הדובר היא "לא, לא, הם בהחלט היו בני אדם", והתכונות שמובאות לבני אדם הן תכונות חיצוניות- מגפיים, מדים- לאו דווקא פנימיות.<br />
<br />
המגפיים והמדים הם מעין מיטונימיה לגרמנים, לנאצים.<br />
יחד עם זאת, הדובר מנסה להסביר שהם נבראו בצלם. הביטוי הוא ארמז מקראי מבראשית- "ויברא אלוהים את האלם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו".<br />
<br />
המשפט המקראי בא להדגיש את ייחודיות האדם כאדם. המשפט השני מדגיש באופן אירוני ומנוגד את המשמעות של "להברא בצלם"- לקבל את תכונות הרשע והרצחנות. הביטוי "להברא בצלם" הופך לביטוי אירוני.<br />
<br />
<br />
הבית השני מעמיד באופן מנוגד את הדובר אל מול הגרמנים, שהם בני אדם.<br />
<br />
אם לגרמני יש גוף ודמות, הדובר מעיד על עצמו שהוא רק צל ומעבר לכך, יש גם אמירה שאותו ברא בורא אחר- לו יש בורא אחר.<br />
<br />
יתכן וזהו אותו בורא, אלא שתכונותיו אחרות. אם לרוצח נתן את צלמו ודמותו, לנרצח לא השאיר דבר, אפילו לו משהו שימות בו.<br />
<br />
האמירה "לא השאיר בי מה שימות" היא אירונית – לכאורה נראה הדבר טוב, אך לקורא מובן כי זהו איננו "חסד"- לא נשאר לדובר דבר.<br />
<br />
<br />
בבית השלישי מדבר הדובר על עצמו ועל האלוהים שברא אותו. האלוהים שלו הוא גם כן אלוהים שאין בו כלום, שגם הוא עשן שנמוג ברוח.אמנם הוא עשן כל יכול, אבל אין בו דבר אחר.<br />
<br />
הדובר מעיד על עצמו שהוא עולה לשמיים לאחר מותו, כליל, כחול, מפויס ומתנצל. הדובר עולה כמו עשן, אחרי השריפה.<br />
<br />
מה שמפריע לקורא היא ההתנצלות- למה אותו קורבן שלא נותר ממנו אלא עשן, צריך להתנצל? - הוא עדיין נמצא בייסורי מצפון על עצם קיומו כישות.<br />
<br />
<br />
הסיום של השיר הוא סיום ציני. לכאורה הדובר מתמזג עם האל שלו, מגיע למצב אילעי- התעלות נפשית, אבל ההתמזגות היא לאחר שלא נותר בו דבר ומתברר שגם האלוהים שלו הוא משהו שאין בו דבר.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
הבית הראשון מתחיל כביכול מאמצע הדברים. בשורה הראשונה יש גלישה שמדגישה את אלמנט ההפתעה. <br />
השבירה בפיסוק מדגישה את האמירה שהם היו בני אדם. <br />
<br />
בנוסף לכך, המשפט הראשון נגמר במילה "בהחלט", מה שמדגיש את ההחלטיות ואת המוחשיות.<br />
<br />
הבית השני הוא בית קצר, שמחבר בין הבית הראשון והשלישי.<br />
<br />
השורה הראשונה בבית זה מתחברת לבית הראשון, השניה לבית השלישי.<br />
<br />
יש כאן העמדה מאוד ברורה בין הרוצח לנרצח. הרוצח הוא בן-אדם, הנרצח הוא צל. "הם נבראו בצלם", הנרצח בצורת בורא אחר- דוגמת עשן.<br />
<br />
הבית השלישי מבחינת הצורה הולך ומצטמצם, מה שממחיש דעיכה והעלמות, כשם שעשן עולה למעלה- הולך ונמוג. ההעלמות מתקשרת לצורך של הדובר להתנצל על עצם קיומו, להעלם.<br />
<br />
הכותרת מדגישה את הסיטואציה של המשפט, כאשר המשפט הוא לאלוהים ולכל סוגי האלוהות. שני האלוהים שבשיר עומדים למשפט- אחד על מתן תכונות רעות- אלוהות שבצלמה נותר האדם הרשע; ואחת שאין לה יכולת להגן על האדם- האלוהות החלשה, שבצלמה נוצר הנרצח.<br />
<br />
השיר מעלה שני רעיונות מרכזיים שחוזרים אצל פגיס:<br />
<br />
<br />
1. הגרמנים היו בני אדם ונבראו בצלם אלוהים, גם את תכונותיהם קשות ונוראות- ושבני אדם אינם יכולים להתחמק מאחריות, שכן הרוע בתוכם.<br />
<br />
2. ביקורת נוקבת על אלוהים ש"בזכות" תכונותיו נוצר אדם כל-כך רשע, ודווקא הקורבן הוא זה שספק אדם. <br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:35, 28 מאי 2005 (IDT) (יעל רשף)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA&diff=3105עדות2005-05-28T14:35:53Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר "עדות" הוא שיר שמניח בתשתיתו משפט מדומה שמתקיים.<br />
<br />
בבית הראשון מתקיים משפט בין בני- אדם, בו הדובר נדרש להשיב על שאלה סמויה, שניתן להניח אותה מהתשובה- האם הנאצים היו בני אדם? האם אפשר לכנות את הנאצים "חיות"? וכיו"ב.<br />
<br />
התשובה של הדובר היא "לא, לא, הם בהחלט היו בני אדם", והתכונות שמובאות לבני אדם הן תכונות חיצוניות- מגפיים, מדים- לאו דווקא פנימיות.<br />
<br />
המגפיים והמדים הם מעין מיטונימיה לגרמנים, לנאצים.<br />
יחד עם זאת, הדובר מנסה להסביר שהם נבראו בצלם. הביטוי הוא ארמז מקראי מבראשית- "ויברא אלוהים את האלם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו".<br />
<br />
המשפט המקראי בא להדגיש את ייחודיות האדם כאדם. המשפט השני מדגיש באופן אירוני ומנוגד את המשמעות של "להברא בצלם"- לקבל את תכונות הרשע והרצחנות. הביטוי "להברא בצלם" הופך לביטוי אירוני.<br />
<br />
<br />
הבית השני מעמיד באופן מנוגד את הדובר אל מול הגרמנים, שהם בני אדם.<br />
<br />
אם לגרמני יש גוף ודמות, הדובר מעיד על עצמו שהוא רק צל ומעבר לכך, יש גם אמירה שאותו ברא בורא אחר- לו יש בורא אחר.<br />
<br />
יתכן וזהו אותו בורא, אלא שתכונותיו אחרות. אם לרוצח נתן את צלמו ודמותו, לנרצח לא השאיר דבר, אפילו לו משהו שימות בו.<br />
<br />
האמירה "לא השאיר בי מה שימות" היא אירונית – לכאורה נראה הדבר טוב, אך לקורא מובן כי זהו איננו "חסד"- לא נשאר לדובר דבר.<br />
<br />
<br />
בבית השלישי מדבר הדובר על עצמו ועל האלוהים שברא אותו. האלוהים שלו הוא גם כן אלוהים שאין בו כלום, שגם הוא עשן שנמוג ברוח.אמנם הוא עשן כל יכול, אבל אין בו דבר אחר.<br />
<br />
הדובר מעיד על עצמו שהוא עולה לשמיים לאחר מותו, כליל, כחול, מפויס ומתנצל. הדובר עולה כמו עשן, אחרי השריפה.<br />
<br />
מה שמפריע לקורא היא ההתנצלות- למה אותו קורבן שלא נותר ממנו אלא עשן, צריך להתנצל? - הוא עדיין נמצא בייסורי מצפון על עצם קיומו כישות.<br />
<br />
<br />
הסיום של השיר הוא סיום ציני. לכאורה הדובר מתמזג עם האל שלו, מגיע למצב אילעי- התעלות נפשית, אבל ההתמזגות היא לאחר שלא נותר בו דבר ומתברר שגם האלוהים שלו הוא משהו שאין בו דבר.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
הבית הראשון מתחיל כביכול מאמצע הדברים. בשורה הראשונה יש גלישה שמדגישה את אלמנט ההפתעה. <br />
השבירה בפיסוק מדגישה את האמירה שהם היו בני אדם. <br />
<br />
בנוסף לכך, המשפט הראשון נגמר במילה "בהחלט", מה שמדגיש את ההחלטיות ואת המוחשיות.<br />
<br />
הבית השני הוא בית קצר, שמחבר בין הבית הראשון והשלישי.<br />
<br />
השורה הראשונה בבית זה מתחברת לבית הראשון, השניה לבית השלישי.<br />
<br />
יש כאן העמדה מאוד ברורה בין הרוצח לנרצח. הרוצח הוא בן-אדם, הנרצח הוא צל.<br />
<br />
"הם נבראו בצלם", הנרצח בצורת בורא אחר- דוגמת עשן.<br />
<br />
הבית השלישי מבחינת הצורה הולך ומצטמצם, מה שממחיש דעיכה והעלמות, כשם שעשן עולה למעלה- הולך ונמוג. ההעלמות מתקשרת לצורך של הדובר להתנצל על עצם קיומו, להעלם.<br />
<br />
הכותרת מדגישה את הסיטואציה של המשפט, כאשר המשפט הוא לאלוהים ולכל סוגי האלוהות. שני האלוהים שבשיר עומדים למשפט- אחד על מתן תכונות רעות- אלוהות שבצלמה נותר האדם הרשע; ואחת שאין לה יכולת להגן על האדם- האלוהות החלשה, שבצלמה נוצר הנרצח.<br />
<br />
השיר מעלה שני רעיונות מרכזיים שחוזרים אצל פגיס:<br />
<br />
<br />
1. הגרמנים היו בני אדם ונבראו בצלם אלוהים, גם את תכונותיהם קשות ונוראות- ושבני אדם אינם יכולים להתחמק מאחריות, שכן הרוע בתוכם.<br />
<br />
2. ביקורת נוקבת על אלוהים ש"בזכות" תכונותיו נוצר אדם כל-כך רשע, ודווקא הקורבן הוא זה שספק אדם. <br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:35, 28 מאי 2005 (IDT) (יעל רשף)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%93%D7%A8&diff=3157המסדר2005-05-28T14:30:52Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר מחולק לשני חלקים, כאשר בחלק הראשון מדברים על קצין הס.ס., ובחלק השני- הדובר מדבר על עצמו. <br />
<br />
המבנה מדגיש את המפגש הבלתי אפשרי שמתרחש לאורך השיר, בין קצין ס.ס. ליהודי, בין הרוצח לקורבן, בין חי למת, בין ריאלי ללא ריאלי.<br />
<br />
בשיר יש שימוש רב באירוניה ובארמזים רבים, שמדגישים את האירוניה.<br />
<br />
קצין הס.ס. מתואר באופן אנושי ובזה קיימת אירוניה. הוא עומד, רוקע, קר לו, הוא עובד קשה כדי להתקדם, הוא עושה טעויות, כמו כל אדם. התיאור האנושי הוא אירוני על רקע תפיסת התפקיד של חייל הס.ס., שכביכול תפקידו לא מוסרי, קשוח.<br />
<br />
במקביל לתאור האנושי יש הדגשה של פן הרוצח- הוא רוקע ברגליו, עולה בדרגה (צובר כוח) ואפילו הביטוי מלאך, שמתקשר לביטוי "כלו עיניים", יוצר תחושה של משהו מפחיד ומאיים, על רקע הארמז התלמודי.<br />
<br />
בתלמוד מופיע המשפט הבא: "אמרו עליו- על מלאך המוות, שכולו מלא עיניים". הארמז התלמודי נותן משמעות נוספת לתאור קצין הס.ס. אנחנו מבינים שהמלאך חרוץ כי הוא הרג יותר ויותר אנשים. הרוצח מקבל גם עוצמה ע"י ההשוואה שלו למלאך המוות, ולכך מתקשר גם ארמז תלמודי נוסף- "הפנקס פתוח והיד רושמת"- המתקשר לפנקס הפתוח של הקצין. הביטוי במקורו מיוחס לאלוהים, שגורל בני האדם בידיו.<br />
<br />
אותו אדם הופך להיות אחראי על גורלות האנשים.<br />
<br />
הקצין הגרמני מתייחס לאנשים שמולו כגופים ולא כבני אדם, כגופים ולא כאישיות- "מחנה בלב מחנה", "ריבוע". <br />
<br />
הביטוי "מחנה בלב מחנה" מתאר את הפנקס שבו הקצין רושם את הדברים, כאשר יש בו שרטוט של המחנה כפי שמורכב פיזית. על הנייר יש לו סכמה משורטטת, אך לעומתה עומדים במחנה אנשים אמיתיים- בני אדם.<br />
<br />
<br />
בחלק השני של השיר מדבר הדובר בגוף ראשון, כאשר הביטוי הראשון שבו הוא מזכיר את עצמו הוא בהמשך לשורה "מחנה בלב מחנה". המשמעות היא שבתוך המרחב חסר האנושיות, המלא "גופים", קיים האני, האדם, אשר כל שאיפותיו הן להעלם- למות. הדרך שלו להעלם היא, בצורה פרדוקסלית, דרך עצימת עיניים שלו אל מול המציאות.<br />
<br />
<br />
קיימת השוואה אנלוגית ניגודית ברורה בין הקצין לבין הדובר:<br />
<br />
<br />
נדמה לו שטעה - אני טעות<br />
כולו עיניים - מכבה את עיני<br />
הגופים המחכים לו בריבוע - החשבון יעלה בלעדי<br />
<br />
ההשוואה מדגישה את הניגוד בין האסיר לקצין, אבל מצד שני יש תחושה שהקצין והאסיר הם מעין ישות אחת, המלאה בסתירות וניגודים בתוכה. שניהם נמצאים כחלק ממכלול האנושות ומייצגים פנים מנוגדות בחברה האנושית.<br />
<br />
לקראת סיום השיר, יש שוב ארמז מקראי, שמעלה נימה של תפילה. הארמז לקוח מתהילים כ"ג פסוק 1- "ה' רואי לא אחסר"- בכל מקום שתהיה לי צרה, ה' יהיה איתי.<br />
במקרא יש תחושת בטחון של אלוהים- אשר יהיה עם האדם בכל צרה שלא תבוא.<br />
<br />
משמעות השיר היא משמעות אירונית, המדגישה את היעדרות ה' בעולם.<br />
<br />
בביטוי שבשיר ה' לא מופיע, מה שמדגיש את מעמדו של האדם בעולם – חסר ישע, חסר אחיזה, מעין טעות בעולם.<br />
המצב הקיומי של האדם מודגש גם ברצון של האדם להעלם.<br />
<br />
גם מבחינת מבנה השיר יש העמדה ניגודית בין הקצין ובין האסיר. <br />
<br />
לתחביר בשיר, לפיסוק ולגלישות יש תפקיד משמעותי וחשוב.<br />
<br />
הקטע בו מדובר על הקצין הוא קטע בעל מקצב פנימי, יש בו אמירות ברורות, עם פיסוק מאורגן ומשפטים מלאים.<br />
<br />
כל זה מדגיש את היציבות של הקצין, את עוצמתו, את התפקיד שיש לו.<br />
<br />
<br />
לעומת זאת, החלק השני, שהדובר מדבר על עצמו, יש ריבוי של פסיקים, יש משפטים חסרים, שורות קצרות, דבר שמדגיש את מצבו של הדובר, מצב מבולבל, מגומגם, ואת רצונו להעלם.<br />
<br />
<br />
הביטוי המסיים את השיר, "כאן לעולם", מדגיש את המצב שבו ההתרחשות בין הקצין לאסיר היא לא רק התרחשות חד-פעמית, אלא התרחשות שבאופן סמלי היא אוניברסלית. <br />
<br />
תמיד נמצא בעולם מצב בו יהיו כאלה שיהיו נוכחים, ויהיו אשר יהיו חסרים בחשבון הסופי, יהיו אשר יספרו, ויהיו אלה שיחסרו מהספירה.<br />
<br />
<br />
לסיכום, השיר "המסדר" מתאר סיטואציה מוחשית בתוך מחנה הריכוז, אבל יש לו גם אמירה אוניברסלית בתוך מערכת היחסים של משפחת האדם.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:30, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%A2%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9D&diff=3156כתוב בעפרון בקרון החתום2005-05-28T14:25:53Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הוא ''שיר פתוח''- שיר שאין לו שורות מסודרות, חסר משקל וקצב, חסר חריזה, שובר את המבנה המסורתי של בתים, חסר פיסוק ומרובה בגלישות ושבירת משפטים באופן מגמתי.<br />
<br />
מבחינת התוכן, יש שימוש רב בנושאים שאסור היה לדבר עליהם, תוך לשון פשוטה ויום-יומית. השיר המודרני רווי בביטויי מחאה, המודגשים לעתים ע"י ארמזים מקראיים.<br />
<br />
<br />
השיר בנוי משני משפטים:<br />
<br />
1. כאן במשלוח הזה אני חווה עם הבל בני – משפט חסר פועל (נשוא)<br />
<br />
2. אם תראו את בני הגדול קין בן אדם תגידו לו שאני – משפט קטוע, משפט תנאי.<br />
<br />
<br />
המבנה משקף את מצבה הקשה של הדוברת, את הפסיביות שלה, את הימצאותה במשלוח, ללא יכולת פעולה ובחירה. כמו כן, גורלה נקטע באמצע, וכך גם אמירתה לאנושות.<br />
מבנה השיר הוא מבנה קטוע או מעגלי, דבר שמאפשר להבין את השיר בשתי משמעויות:<br />
<br />
'''משמעות א''''- השיר קטוע: שיר שנקטע באמצע. במשמעות הזאת חווה מנסה להשיר צוואה, אך כנראה מתה במהלך הנסיון, ולא ברור מה היא רוצה להעביר. המבנה הקטוע מדגיש את המוות והסופיות.<br />
<br />
'''משמעות ב''''- השיר מעגלי והמעגליות שבשיר מדגישה את החשש מפני האפשרות שהאירוע הנוראי יחזור על עצמו, שהאנושות נמצאת במעגליות, ולמעשה לא למדה דבר וחצי דבר. המבנה המעגלי מדגיש את רעיון המחזוריות שבשיר.<br />
<br />
<br />
השיר חסר כל סימני פיסוק כדרך להבליט את שבירת המוסכמות האנושיות.<br />
<br />
<br />
מבחינת התכנים, מבוסס השיר על שני סיפורים מרכזיים שלכאורה לא נפגשים אחד עם השני. הראשון – בעיקרו ארמז מקראי- סיפור אדם וחווה וקין והבל.<br />
השיר משתמש בדמויות המקראיות ובונה על כך שהקוראים מכירים את הסיפור המקראי ואת כל ההקשרים שלו.<br />
חוה- אם האנושות ; קין – בנם של חוה ואדם, הרוצח הראשון ; הבל – בנם של חוה ואדם, הנרצח הראשון.<br />
כמו כן, מניח השיר את ההנחה שהקורא מכיר את ההתרחשות שהביאה את קין לרצוח את הבל.<br />
הסיפור השני הוא סיפור שלקוח מתחום השואה, על אישה שנשלחת בקרון חתום עם בנה הצעיר, ומשאירה מעין צוואה בקרון, בה היא מחפשת את בנה הגדול. בסיפור יש שימוש במילים טעונות (מילים נושאות צופן), מילים הנושאות מסר נלווה, המובן לחברה מסוימת.<br />
<br />
<br />
הסיפור המקראי הוא סיפור שמעלה ערכים אוניברסאליים, מערכות יחסים בין אמא לבניה, מערכות יחסים בין רוצח לנרצח, ערכים שנפגעו.<br />
הסיפור השני מספר על משפחה אחת, הקשורה לעם היהודי בתוך השואה.<br />
החיבור בין שני הסיפורים גורם לכך שהאירועים שהתרחשו בשואה הם בעלי מסר ערכי, משמעותי וחשוב לאנושות כולה. כלומר, הרצח שהתרחש בשואה הוא רצח שמתקיים לאורך כל האנושות, ויוכל לשוב ולחזור, להתקיים באנושות.<br />
המשפחה המקראית היא משפחה של האנושות, ומה שהתרחש בתוך המשפחה המקראית הוא מה שמתרחש באנושות – אדם רצח אדם. אין אפשרות להפקיע את האחריות לרצח מבני האדם – הפשע נעשה ע"י בני אדם, לבני אדם אחרים.<br />
המסר מודגש ע"י שימוש במילה מנחה, החוזרת שלוש פעמים בשיר: "הבל בני", "בני הגדול", "קין בן – אדם".<br />
הרעיון המרכזי: גם הרוצח וגם הנרצח הם בנים של חווה, אם האנושות.<br />
<br />
<br />
"כתוב בעפרון בקרון החתום"- משפט שלם, מדגיש את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים.<br />
המילים "כאן" ו"הזה" מתארים מקום קונקרטי.<br />
על רקע האוניברסאליות מסמל המשפט כי האירועים עלולים לחזור, ומתרחשים כל הזמן.<br />
הכותרת מציגה את המסגרת בזמן הווה ואת הסיטואציה של השיר כמעין צוואה. בכותרת יש הדגשה של הכתיבה בעפרון – דבר שניתן למחקו, שעומד בניגוד ל"קרון החתום" – משהו סגור. כמו כן, הקרון חתום מלשון חתימה – מישהו חתם עליו. כלומר, הכותרת היא מצד אחד סמל לעדות שיכולה להימחק מהעולם, מצד שני היא חתומה, ולא ניתן לשנותה.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:25, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%A2%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9D&diff=3100כתוב בעפרון בקרון החתום2005-05-28T14:25:07Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הוא ''שיר פתוח''- שיר שאין לו שורות מסודרות, חסר משקל וקצב, חסר חריזה, שובר את המבנה המסורתי של בתים, חסר פיסוק ומרובה בגלישות ושבירת משפטים באופן מגמתי.<br />
<br />
מבחינת התוכן, יש שימוש רב בנושאים שאסור היה לדבר עליהם, תוך לשון פשוטה ויום-יומית. השיר המודרני רווי בביטויי מחאה, המודגשים לעתים ע"י ארמזים מקראיים.<br />
<br />
<br />
השיר בנוי משני משפטים:<br />
1. כאן במשלוח הזה אני חווה עם הבל בני – משפט חסר פועל (נשוא)<br />
2. אם תראו את בני הגדול קין בן אדם תגידו לו שאני – משפט קטוע, משפט תנאי.<br />
<br />
<br />
המבנה משקף את מצבה הקשה של הדוברת, את הפסיביות שלה, את הימצאותה במשלוח, ללא יכולת פעולה ובחירה. כמו כן, גורלה נקטע באמצע, וכך גם אמירתה לאנושות.<br />
מבנה השיר הוא מבנה קטוע או מעגלי, דבר שמאפשר להבין את השיר בשתי משמעויות:<br />
<br />
'''משמעות א''''- השיר קטוע: שיר שנקטע באמצע. במשמעות הזאת חווה מנסה להשיר צוואה, אך כנראה מתה במהלך הנסיון, ולא ברור מה היא רוצה להעביר. המבנה הקטוע מדגיש את המוות והסופיות.<br />
<br />
'''משמעות ב''''- השיר מעגלי והמעגליות שבשיר מדגישה את החשש מפני האפשרות שהאירוע הנוראי יחזור על עצמו, שהאנושות נמצאת במעגליות, ולמעשה לא למדה דבר וחצי דבר. המבנה המעגלי מדגיש את רעיון המחזוריות שבשיר.<br />
<br />
<br />
השיר חסר כל סימני פיסוק כדרך להבליט את שבירת המוסכמות האנושיות.<br />
<br />
<br />
מבחינת התכנים, מבוסס השיר על שני סיפורים מרכזיים שלכאורה לא נפגשים אחד עם השני. הראשון – בעיקרו ארמז מקראי- סיפור אדם וחווה וקין והבל.<br />
השיר משתמש בדמויות המקראיות ובונה על כך שהקוראים מכירים את הסיפור המקראי ואת כל ההקשרים שלו.<br />
חוה- אם האנושות ; קין – בנם של חוה ואדם, הרוצח הראשון ; הבל – בנם של חוה ואדם, הנרצח הראשון.<br />
כמו כן, מניח השיר את ההנחה שהקורא מכיר את ההתרחשות שהביאה את קין לרצוח את הבל.<br />
הסיפור השני הוא סיפור שלקוח מתחום השואה, על אישה שנשלחת בקרון חתום עם בנה הצעיר, ומשאירה מעין צוואה בקרון, בה היא מחפשת את בנה הגדול. בסיפור יש שימוש במילים טעונות (מילים נושאות צופן), מילים הנושאות מסר נלווה, המובן לחברה מסוימת.<br />
<br />
<br />
הסיפור המקראי הוא סיפור שמעלה ערכים אוניברסאליים, מערכות יחסים בין אמא לבניה, מערכות יחסים בין רוצח לנרצח, ערכים שנפגעו.<br />
הסיפור השני מספר על משפחה אחת, הקשורה לעם היהודי בתוך השואה.<br />
החיבור בין שני הסיפורים גורם לכך שהאירועים שהתרחשו בשואה הם בעלי מסר ערכי, משמעותי וחשוב לאנושות כולה. כלומר, הרצח שהתרחש בשואה הוא רצח שמתקיים לאורך כל האנושות, ויוכל לשוב ולחזור, להתקיים באנושות.<br />
המשפחה המקראית היא משפחה של האנושות, ומה שהתרחש בתוך המשפחה המקראית הוא מה שמתרחש באנושות – אדם רצח אדם. אין אפשרות להפקיע את האחריות לרצח מבני האדם – הפשע נעשה ע"י בני אדם, לבני אדם אחרים.<br />
המסר מודגש ע"י שימוש במילה מנחה, החוזרת שלוש פעמים בשיר: "הבל בני", "בני הגדול", "קין בן – אדם".<br />
הרעיון המרכזי: גם הרוצח וגם הנרצח הם בנים של חווה, אם האנושות.<br />
<br />
<br />
"כתוב בעפרון בקרון החתום"- משפט שלם, מדגיש את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים.<br />
המילים "כאן" ו"הזה" מתארים מקום קונקרטי.<br />
על רקע האוניברסאליות מסמל המשפט כי האירועים עלולים לחזור, ומתרחשים כל הזמן.<br />
הכותרת מציגה את המסגרת בזמן הווה ואת הסיטואציה של השיר כמעין צוואה. בכותרת יש הדגשה של הכתיבה בעפרון – דבר שניתן למחקו, שעומד בניגוד ל"קרון החתום" – משהו סגור. כמו כן, הקרון חתום מלשון חתימה – מישהו חתם עליו. כלומר, הכותרת היא מצד אחד סמל לעדות שיכולה להימחק מהעולם, מצד שני היא חתומה, ולא ניתן לשנותה.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:25, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94,_%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%A8&diff=3155אירופה, מאחר2005-05-28T14:22:44Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הראשון במחזור השירים "קרון חתום", הוא שיר שמדבר על אירופה באופן כללי, והוא מעין שיר מחאה.<br />
'''המחאה היא בכמה רבדים:'''<br />
<br />
א. מחאה כנגד השאננות – נגד כל אותם האנשים השאננים שחשבו שבאירופה דבר לא יקרה, שהתעלמו מכל ההתראות בתקשורת והמשיכו את חיי התענוגות.<br />
<br />
ב. מחאה כנגד אירופה עצמה והאנשים האירופאים. השיר מציג, מצד אחד, תמונה של עולם נאור ותרבותי, עשיר ברוח, אך בדיעבד מתברר שדווקא בעולם זה נוצר הנורא מכל.<br />
<br />
השיר מעביר את הביקורת בעזרת ריבוי של אמצעים אומנותיים, והתמקדות במבנה.<br />
<br />
הכותרת משלבת את הביקורות גם יחד – אחת כלפי אירופה, ואחת כלפי השאננות.<br />
הכותרת נכתבה בדיעבד, אחרי כתיבת השיר, ממבט מפוקח ומבוגר.<br />
<br />
השיר מתחיל בביטוי סוריאליסטי של המציאות – תיאור ציורי ויפה של אווירה שמחה. יש שימוש בהאנשה של הכינורות ושל מגבעת הקש. הכינורות מדגישים את הצד המוסיקלי הקיים, ומגבעת הקש את הצד הציורי, הבלייני.<br />
<br />
<br />
'''עיצוב המרחב והזמן בשיר'''<br />
<br />
המרחב מתואר באופן סוריאליסטי. ההתרחשות עצמה היא בתוך טיילת, כאשר יש תיאור של כנורות שפורחים בשמיים. המציאות, כפי שמשתקפת במרחב, מאוירת ומצוירת בגוון סוריאליסטי, ממש כפי שקיימת התעלמות של הדובר מן המציאות. המרחב עצמו מתמקד בתאור הטיילת, ובכל המתרחש בה – נגינה, ריקוד, בילוי. מבחינת הזמן, המציאות מתרחשת בשנת 39' – רמז לכמה חודשים לפני המלחמה.<br />
<br />
האמירה של הדובר "עוד מוקדם מוקדם" , מדגישה את אווירת השאננות בה נמצאות הדמויות. קיים פער אירוני בין מה שאנחנו הקוראים יודעים ובין מה שהדמויות יודעות. בתיאור הזמן קיים שימוש באמצעי אומנותי שנקרא "צירוף כבול ושבירתו"- הכוונה היא לביטוי "מה השנה?" ולתשובה "שלושים ותשע וחצי" – שבירת הצרוף הכבול מחדדת את המצב בו נמצאות הדמויות, התעלמות מהזמן.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
השיר מבוסס על דיאלוג מדומה בין הדובר לנמענת. הדיאלוג הוא מדומה מכוון שאנו שומעים רק את הצד של הדובר השאנן ולא את הצד של הנמענת. רק לקראת סוף השיר אנו רואים שהדוברת נמצאת במצב שונה מול הדובר- הדובר שאנן והנמענת מודאגת, נסיון ההרגעה נקטע בסיום השיר במילים "כאן לעולם". הסיום מבטא את אלמנט ההפתעה של הדובר, שהיה מאוד שאנן ולא נתן לדברים לגעת בו, ואלו הגיעו לו בהפתעה, בחטף.<br />
החלק הראשון של השיר נותן את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים, את המרחב ואת הזמן. <br />
החלק השני מתמקד בדיאלוג. קיימת הצרה וכיווץ מבני בחלק האחרון של השיר, המייצגת סגירה עם המציאות, וחוסר יכולת להתעלם מהנושא. כמו כן, יש צורה של טורנדו- שעוברת, חולפת והורסת הכל. כל זאת תוך ההרגעה שמיוצגת בתכנים שבשיר.<br />
הסיום הקטוע והמבנה הצר, מכניסים את איומי המלחמה לתוך דברי ההרגעה של הדובר. בחלק הראשון הדובר מתעלם מהתקשורת- סוגר את הרדיו, מתעלם מהעיתונים "המודאגים". התקשורת היא שמודאגת, אך לא האנשים. קיימת הרחקה של ההדאגה מהאדם, העיתונים מודאגים, אך לא האנשים מודאגים. בסיום השיר הדובר כבר לא יכול להתעלם מהדאגות, ממה שנאמר לו.<br />
<br />
בחלק הראשון של השיר יש האנשה של הרוח, של העיתונים, של הכינורות – האנשה של החפצים. ההאנשה מייצגת את ההרחקה שבין המציאות מהאנשים עצמם.<br />
<br />
בחלק השני הנמענת מתוארת בביטוי "כסית העור הלבנה", והיא דו משמעית.<br />
במשמעות הראשונה מסמלת את הריחוק מהמציאות. עשיית כסיות על הידיים מרחיקה את היד מהמגע האמיתי.<br />
במשמעות השניה- מסמלת מוות. היד הלבנה, חסרת החיים והצבע, היא כידו של העומד למות.<br />
<br />
הביטוי "הכל יבוא על מקומו בחלום" – הוא שבירת צירוף כבול. המשמעות מתחלקת לשניים:<br />
2.''משמעות חיובית'' – בחלום הכל יסתדר, בבריחה מהמציאות, בחלום, הכל יסתדר (המשך הבריחה).<br />
3.''משמעות גסה'' – אירונית – הכל יבוא על מקומו "בחלום שלך"- אמירה צינית שמנפצת את המציאות.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:22, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94,_%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%A8&diff=3098אירופה, מאחר2005-05-28T14:22:06Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>השיר הראשון במחזור השירים "קרון חתום", הוא שיר שמדבר על אירופה באופן כללי, והוא מעין שיר מחאה.<br />
'''המחאה היא בכמה רבדים:'''<br />
א. מחאה כנגד השאננות – נגד כל אותם האנשים השאננים שחשבו שבאירופה דבר לא יקרה, שהתעלמו מכל ההתראות בתקשורת והמשיכו את חיי התענוגות.<br />
ב. מחאה כנגד אירופה עצמה והאנשים האירופאים. השיר מציג, מצד אחד, תמונה של עולם נאור ותרבותי, עשיר ברוח, אך בדיעבד מתברר שדווקא בעולם זה נוצר הנורא מכל.<br />
<br />
השיר מעביר את הביקורת בעזרת ריבוי של אמצעים אומנותיים, והתמקדות במבנה.<br />
<br />
הכותרת משלבת את הביקורות גם יחד – אחת כלפי אירופה, ואחת כלפי השאננות.<br />
הכותרת נכתבה בדיעבד, אחרי כתיבת השיר, ממבט מפוקח ומבוגר.<br />
<br />
השיר מתחיל בביטוי סוריאליסטי של המציאות – תיאור ציורי ויפה של אווירה שמחה. יש שימוש בהאנשה של הכינורות ושל מגבעת הקש. הכינורות מדגישים את הצד המוסיקלי הקיים, ומגבעת הקש את הצד הציורי, הבלייני.<br />
<br />
<br />
'''עיצוב המרחב והזמן בשיר'''<br />
<br />
המרחב מתואר באופן סוריאליסטי. ההתרחשות עצמה היא בתוך טיילת, כאשר יש תיאור של כנורות שפורחים בשמיים. המציאות, כפי שמשתקפת במרחב, מאוירת ומצוירת בגוון סוריאליסטי, ממש כפי שקיימת התעלמות של הדובר מן המציאות. המרחב עצמו מתמקד בתאור הטיילת, ובכל המתרחש בה – נגינה, ריקוד, בילוי. מבחינת הזמן, המציאות מתרחשת בשנת 39' – רמז לכמה חודשים לפני המלחמה.<br />
<br />
האמירה של הדובר "עוד מוקדם מוקדם" , מדגישה את אווירת השאננות בה נמצאות הדמויות. קיים פער אירוני בין מה שאנחנו הקוראים יודעים ובין מה שהדמויות יודעות. בתיאור הזמן קיים שימוש באמצעי אומנותי שנקרא "צירוף כבול ושבירתו"- הכוונה היא לביטוי "מה השנה?" ולתשובה "שלושים ותשע וחצי" – שבירת הצרוף הכבול מחדדת את המצב בו נמצאות הדמויות, התעלמות מהזמן.<br />
<br />
<br />
'''מבנה השיר'''<br />
<br />
השיר מבוסס על דיאלוג מדומה בין הדובר לנמענת. הדיאלוג הוא מדומה מכוון שאנו שומעים רק את הצד של הדובר השאנן ולא את הצד של הנמענת. רק לקראת סוף השיר אנו רואים שהדוברת נמצאת במצב שונה מול הדובר- הדובר שאנן והנמענת מודאגת, נסיון ההרגעה נקטע בסיום השיר במילים "כאן לעולם". הסיום מבטא את אלמנט ההפתעה של הדובר, שהיה מאוד שאנן ולא נתן לדברים לגעת בו, ואלו הגיעו לו בהפתעה, בחטף.<br />
החלק הראשון של השיר נותן את הסיטואציה בה מתרחשים הדברים, את המרחב ואת הזמן. <br />
החלק השני מתמקד בדיאלוג. קיימת הצרה וכיווץ מבני בחלק האחרון של השיר, המייצגת סגירה עם המציאות, וחוסר יכולת להתעלם מהנושא. כמו כן, יש צורה של טורנדו- שעוברת, חולפת והורסת הכל. כל זאת תוך ההרגעה שמיוצגת בתכנים שבשיר.<br />
הסיום הקטוע והמבנה הצר, מכניסים את איומי המלחמה לתוך דברי ההרגעה של הדובר. בחלק הראשון הדובר מתעלם מהתקשורת- סוגר את הרדיו, מתעלם מהעיתונים "המודאגים". התקשורת היא שמודאגת, אך לא האנשים. קיימת הרחקה של ההדאגה מהאדם, העיתונים מודאגים, אך לא האנשים מודאגים. בסיום השיר הדובר כבר לא יכול להתעלם מהדאגות, ממה שנאמר לו.<br />
<br />
בחלק הראשון של השיר יש האנשה של הרוח, של העיתונים, של הכינורות – האנשה של החפצים. ההאנשה מייצגת את ההרחקה שבין המציאות מהאנשים עצמם.<br />
<br />
בחלק השני הנמענת מתוארת בביטוי "כסית העור הלבנה", והיא דו משמעית.<br />
במשמעות הראשונה מסמלת את הריחוק מהמציאות. עשיית כסיות על הידיים מרחיקה את היד מהמגע האמיתי.<br />
במשמעות השניה- מסמלת מוות. היד הלבנה, חסרת החיים והצבע, היא כידו של העומד למות.<br />
<br />
הביטוי "הכל יבוא על מקומו בחלום" – הוא שבירת צירוף כבול. המשמעות מתחלקת לשניים:<br />
2.''משמעות חיובית'' – בחלום הכל יסתדר, בבריחה מהמציאות, בחלום, הכל יסתדר (המשך הבריחה).<br />
3.''משמעות גסה'' – אירונית – הכל יבוא על מקומו "בחלום שלך"- אמירה צינית שמנפצת את המציאות.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 17:22, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3088ספרות2005-05-28T13:35:52Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם סיפור/שם מחבר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:3px solid#000000;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h4> שירת ימי הביניים</h4><br />
<br />
<br />
<h4> שירת ביאליק </h4><br />
<br />
<br />
<h4> שירת המאה ה-20 </h4><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h4> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h4><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h4> שירה הבעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h4><br />
<br />
<br />
== קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס ==<br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
----<br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:3px solid#000000;padding:1em;background-color:#5CACEE;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר]]<br />
*[[העוורת]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי]]<br />
*[[אנטיגונה]]<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3083ספרות2005-05-28T13:35:05Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם סיפור/שם מחבר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:3px solid#000000;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h4> שירת ימי הביניים</h4><br />
<br />
<br />
<h4> שירת ביאליק </h4><br />
<br />
<br />
<h4> שירת המאה ה-20 </h4><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h4> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h4><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h4> שירה הבעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h4><br />
<br />
<br />
== קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס ==<br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
----<br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:3px solid#000000;padding:1em;background-color:#5CACEE;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר]]<br />
*[[העוורת]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי]]<br />
*[[אנטיגונה]]<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=3082ספרות2005-05-28T13:30:58Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>*אנא כיתבו ערכים בנושא זה בצורה הבאה: שם סיפור/שם מחבר. תודה<br />
<br />
<br />
{| style="border:3px solid#000000;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<br />
<h4> שירת ימי הביניים</h4><br />
<br />
<br />
<h4> שירת ביאליק </h4><br />
<br />
<br />
<h4> שירת המאה ה-20 </h4><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
<br />
<br />
<h4> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h4><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h4> שירה הבעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h4><br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:3px solid#000000;padding:1em;background-color:#5CACEE;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורים</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר]]<br />
*[[העוורת]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי]]<br />
*[[אנטיגונה]]<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94_/_%D7%90%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%97%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94&diff=3094שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה2005-05-28T13:28:09Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>'''משמעות הכותרת'''<br />
<br />
הכותרת מבוססת על אוקסימורון, מכיוון שפגישה תפקידה לפתוח משהו חדש, ואילו כאן אנו מדברים על פגישה שמהווה פגישה אחרונה, וסוג של פרידה. מכאן גם ניתן להבין את הסיטואציה המרכזית של השיר – פגישה שמבטאת השלמה עם פרדה. <br />
הכותרת משתמשת במינוח "שיר", ביטוי אשר מרחיק אותנו מהחוויה הרגשית העמוקה של הדוברת, והופך למשהו סגנוני יותר.<br />
לאורך כל השיר יש ניגוד בין הפנים לחוץ – בין התחושות הפנימיות של הדוברת, לבין הדברים המתרחשים בעולם החיצוני.<br />
השיר שייך לזרם האקמאיסטי¬ – זרם שנוצר בספרות הרוסית, ומאופיין בפשטות ובהירות של הביטוי. הזרם בא כמרד על הכתיבה הסימבוליסטית הסמלית, וניסה להביא את התחושות הרגשיות ללא ביטויים גבוהים, אלא באופן פשוט וישיר.<br />
התיאור של הדוברת שנמצאת במצב מבולבל מתואר באופן ישיר וריאליסטי, וגם הכותרת שמרחיקה את הארועים מהחוויה הכואבת – החוויה הרגשית.<br />
<br />
<br />
'''בית ראשון'''<br />
<br />
הבית הראשון מתאר את הבלבול בו נמצאת הדוברת. השורה הראשונה מבטאת באופן ישיר את הכאב הפנימי של הדוברת, בעוד שהשורה השנייה מציגה באופן מנוגד את התנהגותה החיצונית. הדוברת מנסה למתן את הכאב, בעזרת התנהגות "קלילה". היא מעידה על עצמה שלמרות הכאב העז, היא מתנהגת באופן קליל.<br />
בשורות השלישית והרביעית שוב מודגש המצב המנוגד והבלבול בו נמצאת הדוברת. הבלבול נמסר בעזרת תאור מעשים – אין תאור רגשי, אלא מתוך תאור המעשים אנחנו יכולים להבין את המצב הרגשי בו נמצאת הדוברת.<br />
<br />
<br />
'''בית שני ושלישי'''<br />
<br />
הבית השני ממשיך בתחושת הבלבול והכאב שבו נמצאת הדוברת, ושנית מועבר הבלבול ע"י מחשבות, ולא על ידי רגשות. הכאב שנמצא בלב הדוברת מקשה עליה את העלייה במדרגות, והופך למשימה בלתי אפשרית.<br />
הדוברת נמצאת במצב שבו היא יוצאת מפנים הבית אל החוץ. היציאה מהבית מסמלת את היציאה מהתחושות הפנימיות אל המתרחש בחוץ. <br />
בחוץ שומעת הדוברת לחש, אך למעשה היא שומעת את הרוח, והיא מפרשת את הרחש כאילו מישהו מדבר אליה, והדיבור מייצג את תחושותיה הפנימיות.<br />
לא ברור בשיר אם הדיאלוג אותו היא מקיימת זה דיאלוג עם אהובה בדמיונה, או שיש כאן מאין דיאלוג פנימי שלה עם עצמה, ואמירה שלה לאהובה שעזבה.<br />
<br />
<br />
'''בית רביעי'''<br />
<br />
הבית הרביעי מדגיש ומחדד את רעיון הפרדה. כאן משלימה הדוברת עם הפרדה, והבית האחרון משאיר אותה מחוץ לבית, כשהיא צופה עליו מבחוץ ורואה את האור הצהוב והאדיש הנשקף אליה מתוך הבית. דווקא בית זה מדגיש את הרעיון שהיא התאכזבה מאהובה, והיא רוצה למות כתוצאה מאכזבת האהבה שלה ומהגורל שלה.<br />
ה"נרות האדישים" מדגישים את הסופיות, את הפרדה.<br />
<br />
לאורך כל השיר אנו רואים איך בעזרת העצמים והעזרים השונים, מודגש המצב הרגשי של הדוברת – הכפפות, המדרגות ולחש הרוח, ולבסוף – הנרות. השימוש בעצמים ממעיט את השימוש ברגש ובפאתוס, ומביא את התחושות הכואבות באיפוק וסגנון.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:27, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%94_%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94_/_%D7%90%D7%A0%D7%94_%D7%90%D7%97%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94&diff=3080שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה2005-05-28T13:27:30Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>'''משמעות הכותרת'''<br />
הכותרת מבוססת על אוקסימורון, מכיוון שפגישה תפקידה לפתוח משהו חדש, ואילו כאן אנו מדברים על פגישה שמהווה פגישה אחרונה, וסוג של פרידה. מכאן גם ניתן להבין את הסיטואציה המרכזית של השיר – פגישה שמבטאת השלמה עם פרדה. <br />
הכותרת משתמשת במינוח "שיר", ביטוי אשר מרחיק אותנו מהחוויה הרגשית העמוקה של הדוברת, והופך למשהו סגנוני יותר.<br />
לאורך כל השיר יש ניגוד בין הפנים לחוץ – בין התחושות הפנימיות של הדוברת, לבין הדברים המתרחשים בעולם החיצוני.<br />
השיר שייך לזרם האקמאיסטי¬ – זרם שנוצר בספרות הרוסית, ומאופיין בפשטות ובהירות של הביטוי. הזרם בא כמרד על הכתיבה הסימבוליסטית הסמלית, וניסה להביא את התחושות הרגשיות ללא ביטויים גבוהים, אלא באופן פשוט וישיר.<br />
התיאור של הדוברת שנמצאת במצב מבולבל מתואר באופן ישיר וריאליסטי, וגם הכותרת שמרחיקה את הארועים מהחוויה הכואבת – החוויה הרגשית.<br />
<br />
'''בית ראשון'''<br />
הבית הראשון מתאר את הבלבול בו נמצאת הדוברת. השורה הראשונה מבטאת באופן ישיר את הכאב הפנימי של הדוברת, בעוד שהשורה השנייה מציגה באופן מנוגד את התנהגותה החיצונית. הדוברת מנסה למתן את הכאב, בעזרת התנהגות "קלילה". היא מעידה על עצמה שלמרות הכאב העז, היא מתנהגת באופן קליל.<br />
בשורות השלישית והרביעית שוב מודגש המצב המנוגד והבלבול בו נמצאת הדוברת. הבלבול נמסר בעזרת תאור מעשים – אין תאור רגשי, אלא מתוך תאור המעשים אנחנו יכולים להבין את המצב הרגשי בו נמצאת הדוברת.<br />
<br />
'''בית שני ושלישי'''<br />
הבית השני ממשיך בתחושת הבלבול והכאב שבו נמצאת הדוברת, ושנית מועבר הבלבול ע"י מחשבות, ולא על ידי רגשות. הכאב שנמצא בלב הדוברת מקשה עליה את העלייה במדרגות, והופך למשימה בלתי אפשרית.<br />
הדוברת נמצאת במצב שבו היא יוצאת מפנים הבית אל החוץ. היציאה מהבית מסמלת את היציאה מהתחושות הפנימיות אל המתרחש בחוץ. <br />
בחוץ שומעת הדוברת לחש, אך למעשה היא שומעת את הרוח, והיא מפרשת את הרחש כאילו מישהו מדבר אליה, והדיבור מייצג את תחושותיה הפנימיות.<br />
לא ברור בשיר אם הדיאלוג אותו היא מקיימת זה דיאלוג עם אהובה בדמיונה, או שיש כאן מאין דיאלוג פנימי שלה עם עצמה, ואמירה שלה לאהובה שעזבה.<br />
<br />
'''בית רביעי'''<br />
הבית הרביעי מדגיש ומחדד את רעיון הפרדה. כאן משלימה הדוברת עם הפרדה, והבית האחרון משאיר אותה מחוץ לבית, כשהיא צופה עליו מבחוץ ורואה את האור הצהוב והאדיש הנשקף אליה מתוך הבית. דווקא בית זה מדגיש את הרעיון שהיא התאכזבה מאהובה, והיא רוצה למות כתוצאה מאכזבת האהבה שלה ומהגורל שלה.<br />
ה"נרות האדישים" מדגישים את הסופיות, את הפרדה.<br />
<br />
לאורך כל השיר אנו רואים איך בעזרת העצמים והעזרים השונים, מודגש המצב הרגשי של הדוברת – הכפפות, המדרגות ולחש הרוח, ולבסוף – הנרות. השימוש בעצמים ממעיט את השימוש ברגש ובפאתוס, ומביא את התחושות הכואבות באיפוק וסגנון.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:27, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%92%D7%A0%D7%A8%D7%9C,_%D7%94%D7%98%D7%A0%D7%A7_%D7%A9%D7%9C%D7%9A_/_%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%98&diff=3140גנרל, הטנק שלך / ברטולט ברכט2005-05-28T13:26:02Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק,<br />
<br />
הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק לנהג.<br />
<br />
<br />
גנרל, המפציץ שלך חזק.<br />
<br />
הוא טס מהר מן הסופה, הוא עומס יותר מפיל.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק למכונאי.<br />
<br />
<br />
גנרל, האדם שמיש מאוד.<br />
<br />
הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא יודע לחשוב.<br />
<br />
1938<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
'''היסודות החוזרים בשיר:'''<br />
<br />
מבנה: שלושה בתים הבנויים באופן שווה.<br />
השורה השניה בכל בית היא ארוכה יותר, השורה השלישית שווה וזהה בכל הבתים והשורה הרביעית מדגישה את הרעיון המרכזי של אותו בית ואת הרעיון המרכזי של השיר.<br />
כל בית מתחיל בפניה אל הגנרל, וכל שורה מתחילה באותה מילה.<br />
<br />
<br />
חזרה על המילים "הוא", "גנרל", "זקוק" ו"יודע".<br />
<br />
המבנה המקובע בא להדגיש ולדמות את פעולת המכונה המלחמתית המשומנת, הצבאית. למעשה הכל ככלי מלחמה בידי הגנרל.<br />
<br />
<br />
'''היסודות המשתנים:'''<br />
<br />
טנק חזק - רומס את היער, מוחץ מאה אנשים<br />
מפציץ חזק - טס מהר מן הסופה, עומס יותר מפיל<br />
אדם שמיש - יודע לטוס, יודע לרצוח, יודע לחשוב.<br />
<br />
הפעלים "רומס", "מוחץ", "טס" ו"עומס" הם פעלים אקטיביים, יש בהם כוחניות, והם מתרחשים כעת.<br />
יכולות האדם באות בצורת שם הפועל – "יודע לטוס", "יודע לרצוח", "יודע לחשוב". <br />
שם הפועל מדגיש את רמת הידיעה לעומת רמת העשייה.<br />
ע"י כך מודגש עקרון העצמאות של האדם. המכונה היא אוטומטית, אך האדם יודע גם לחשוב, מה שמוביל לשיקול הומאני.<br />
<br />
בבתים הראשונים חוזרת המילה "זקוק", אך בבית האחרון היא מוחלפת במילה "יודע". כאן מודגש עקרון עצמאות האדם לעומת התלות של המכונה.<br />
<br />
הביטוי "יש לו חסרון אחד" הוא ביטוי אירוני. החסרון הופך באופן אירוני ליתרון האנושות וליכולתה להתמודד אל מול כלי המלחמה.<br />
<br />
לאורך השיר חוזרת אמירה מחאתית המופנית כלפי השליטים בעולם. הביקורת היא כלפי כל אותם אנשים שחושבים שבידיהם הכוח, ושביכולתם להפעיל שינויים עולמיים בעזרת הכלים המלחמתיים שבידם.<br />
השיר מדגיש את ההבדל בין כלי המלחמה לאדם. ההבדל נבנה בהדרגתיות: בעוד שבשני הבתים הראשונים לאדם יש תפקיד טכני בלבד – להסיע את הטנק, לתקן אותו, הבית השלישי מדגיש את היתרון של האדם על המכונה, שיתרונו הוא ביכולת הידיעה שלו, ביכולת המחשבה שלו, האדם אינו שייך לגנרל (לעומת הטנק המפציץ, האדם אינו "שלך"), אוטונומי, בעל יכולת בחירה ויכולתו נמדדת במידת החשיבה והמוסריות שהוא מפגין. המכונאי והנהג, שמופיעים בבתים הראשונים, מקבלים נדבך נוסף : יכולת המחשבה, והחסרון של כלי המלחמה (ההזדקקות לאדם) הוא באופן אירוני - יתרון, שכן לאדם יש יכולות חשיבה ושיקול מוסרי.<br />
המסר מופנה אל הגנרל, שגם הוא אדם, אבל אדם שחושב שכל הכוח הוא בידיו.<br />
כמו כן, יש לשיר גם מסר לאדם הפשוט. השיר קורא לאדם להפעיל את יכולת החשיבה, את השיפוט הערכי, ולא לפעול באופן אוטומטי.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:24, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%92%D7%A0%D7%A8%D7%9C,_%D7%94%D7%98%D7%A0%D7%A7_%D7%A9%D7%9C%D7%9A_/_%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%98&diff=3079גנרל, הטנק שלך / ברטולט ברכט2005-05-28T13:25:48Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק,<br />
<br />
הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק לנהג.<br />
<br />
<br />
גנרל, המפציץ שלך חזק.<br />
<br />
הוא טס מהר מן הסופה, הוא עומס יותר מפיל.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק למכונאי.<br />
<br />
<br />
גנרל, האדם שמיש מאוד.<br />
<br />
הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא יודע לחשוב.<br />
<br />
1938<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
'''היסודות החוזרים בשיר:'''<br />
<br />
מבנה: שלושה בתים הבנויים באופן שווה.<br />
השורה השניה בכל בית היא ארוכה יותר, השורה השלישית שווה וזהה בכל הבתים והשורה הרביעית מדגישה את הרעיון המרכזי של אותו בית ואת הרעיון המרכזי של השיר.<br />
כל בית מתחיל בפניה אל הגנרל, וכל שורה מתחילה באותה מילה.<br />
<br />
<br />
חזרה על המילים "הוא", "גנרל", "זקוק" ו"יודע".<br />
<br />
המבנה המקובע בא להדגיש ולדמות את פעולת המכונה המלחמתית המשומנת, הצבאית. למעשה הכל ככלי מלחמה בידי הגנרל.<br />
<br />
'''היסודות המשתנים:'''<br />
<br />
טנק חזק - רומס את היער, מוחץ מאה אנשים<br />
מפציץ חזק - טס מהר מן הסופה, עומס יותר מפיל<br />
אדם שמיש - יודע לטוס, יודע לרצוח, יודע לחשוב.<br />
<br />
הפעלים "רומס", "מוחץ", "טס" ו"עומס" הם פעלים אקטיביים, יש בהם כוחניות, והם מתרחשים כעת.<br />
יכולות האדם באות בצורת שם הפועל – "יודע לטוס", "יודע לרצוח", "יודע לחשוב". <br />
שם הפועל מדגיש את רמת הידיעה לעומת רמת העשייה.<br />
ע"י כך מודגש עקרון העצמאות של האדם. המכונה היא אוטומטית, אך האדם יודע גם לחשוב, מה שמוביל לשיקול הומאני.<br />
<br />
בבתים הראשונים חוזרת המילה "זקוק", אך בבית האחרון היא מוחלפת במילה "יודע". כאן מודגש עקרון עצמאות האדם לעומת התלות של המכונה.<br />
<br />
הביטוי "יש לו חסרון אחד" הוא ביטוי אירוני. החסרון הופך באופן אירוני ליתרון האנושות וליכולתה להתמודד אל מול כלי המלחמה.<br />
<br />
לאורך השיר חוזרת אמירה מחאתית המופנית כלפי השליטים בעולם. הביקורת היא כלפי כל אותם אנשים שחושבים שבידיהם הכוח, ושביכולתם להפעיל שינויים עולמיים בעזרת הכלים המלחמתיים שבידם.<br />
השיר מדגיש את ההבדל בין כלי המלחמה לאדם. ההבדל נבנה בהדרגתיות: בעוד שבשני הבתים הראשונים לאדם יש תפקיד טכני בלבד – להסיע את הטנק, לתקן אותו, הבית השלישי מדגיש את היתרון של האדם על המכונה, שיתרונו הוא ביכולת הידיעה שלו, ביכולת המחשבה שלו, האדם אינו שייך לגנרל (לעומת הטנק המפציץ, האדם אינו "שלך"), אוטונומי, בעל יכולת בחירה ויכולתו נמדדת במידת החשיבה והמוסריות שהוא מפגין. המכונאי והנהג, שמופיעים בבתים הראשונים, מקבלים נדבך נוסף : יכולת המחשבה, והחסרון של כלי המלחמה (ההזדקקות לאדם) הוא באופן אירוני - יתרון, שכן לאדם יש יכולות חשיבה ושיקול מוסרי.<br />
המסר מופנה אל הגנרל, שגם הוא אדם, אבל אדם שחושב שכל הכוח הוא בידיו.<br />
כמו כן, יש לשיר גם מסר לאדם הפשוט. השיר קורא לאדם להפעיל את יכולת החשיבה, את השיפוט הערכי, ולא לפעול באופן אוטומטי.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:24, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%92%D7%A0%D7%A8%D7%9C,_%D7%94%D7%98%D7%A0%D7%A7_%D7%A9%D7%9C%D7%9A_/_%D7%91%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%98&diff=3078גנרל, הטנק שלך / ברטולט ברכט2005-05-28T13:24:43Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק,<br />
<br />
הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק לנהג.<br />
<br />
<br />
גנרל, המפציץ שלך חזק.<br />
<br />
הוא טס מהר מן הסופה, הוא עומס יותר מפיל.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא זקוק למכונאי.<br />
<br />
<br />
גנרל, האדם שמיש מאוד.<br />
<br />
הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח.<br />
<br />
אבל יש לו חסרון אחד:<br />
<br />
הוא יודע לחשוב.<br />
<br />
1938<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
'''היסודות החוזרים בשיר:'''<br />
<br />
מבנה: שלושה בתים הבנויים באופן שווה.<br />
השורה השניה בכל בית היא ארוכה יותר, השורה השלישית שווה וזהה בכל הבתים והשורה הרביעית מדגישה את הרעיון המרכזי של אותו בית ואת הרעיון המרכזי של השיר.<br />
כל בית מתחיל בפניה אל הגנרל, וכל שורה מתחילה באותה מילה.<br />
<br />
<br />
חזרה על המילים "הוא", "גנרל", "זקוק" ו"יודע".<br />
<br />
המבנה המקובע בא להדגיש ולדמות את פעולת המכונה המלחמתית המשומנת, הצבאית. למעשה הכל ככלי מלחמה בידי הגנרל.<br />
<br />
'''היסודות המשתנים:'''<br />
<br />
<br />
טנק חזק - רומס את היער, מוחץ מאה אנשים<br />
מפציץ חזק - טס מהר מן הסופה, עומס יותר מפיל<br />
אדם שמיש - יודע לטוס, יודע לרצוח, יודע לחשוב.<br />
<br />
הפעלים "רומס", "מוחץ", "טס" ו"עומס" הם פעלים אקטיביים, יש בהם כוחניות, והם מתרחשים כעת.<br />
יכולות האדם באות בצורת שם הפועל – "יודע לטוס", "יודע לרצוח", "יודע לחשוב". <br />
שם הפועל מדגיש את רמת הידיעה לעומת רמת העשייה.<br />
ע"י כך מודגש עקרון העצמאות של האדם. המכונה היא אוטומטית, אך האדם יודע גם לחשוב, מה שמוביל לשיקול הומאני.<br />
<br />
בבתים הראשונים חוזרת המילה "זקוק", אך בבית האחרון היא מוחלפת במילה "יודע". כאן מודגש עקרון עצמאות האדם לעומת התלות של המכונה.<br />
<br />
הביטוי "יש לו חסרון אחד" הוא ביטוי אירוני. החסרון הופך באופן אירוני ליתרון האנושות וליכולתה להתמודד אל מול כלי המלחמה.<br />
<br />
לאורך השיר חוזרת אמירה מחאתית המופנית כלפי השליטים בעולם. הביקורת היא כלפי כל אותם אנשים שחושבים שבידיהם הכוח, ושביכולתם להפעיל שינויים עולמיים בעזרת הכלים המלחמתיים שבידם.<br />
השיר מדגיש את ההבדל בין כלי המלחמה לאדם. ההבדל נבנה בהדרגתיות: בעוד שבשני הבתים הראשונים לאדם יש תפקיד טכני בלבד – להסיע את הטנק, לתקן אותו, הבית השלישי מדגיש את היתרון של האדם על המכונה, שיתרונו הוא ביכולת הידיעה שלו, ביכולת המחשבה שלו, האדם אינו שייך לגנרל (לעומת הטנק המפציץ, האדם אינו "שלך"), אוטונומי, בעל יכולת בחירה ויכולתו נמדדת במידת החשיבה והמוסריות שהוא מפגין. המכונאי והנהג, שמופיעים בבתים הראשונים, מקבלים נדבך נוסף : יכולת המחשבה, והחסרון של כלי המלחמה (ההזדקקות לאדם) הוא באופן אירוני - יתרון, שכן לאדם יש יכולות חשיבה ושיקול מוסרי.<br />
המסר מופנה אל הגנרל, שגם הוא אדם, אבל אדם שחושב שכל הכוח הוא בידיו.<br />
כמו כן, יש לשיר גם מסר לאדם הפשוט. השיר קורא לאדם להפעיל את יכולת החשיבה, את השיפוט הערכי, ולא לפעול באופן אוטומטי.<br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:24, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%95_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98!_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99_/_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%9F&diff=3153הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן2005-05-28T13:24:25Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>''הסיכום עפ"י התרגום של שמעון הלקין''<br />
<br />
השיר מתקשר לשירת העולם וכן לשירה לאומית, ומדבר על תהליכים לאומיים, אבל יש בו גם נימה אינטימית, והניגוד המרכזי בשיר מתמקד בין העם שנמצא על החוף ומחכה בצהלות למנהיג ובין הדובר, הפרטי, האישי, שנמצא מעל האונייה יחד עם הקברניט ורואה את האמת הקשה והכואבת.<br />
ניגוד נוסף מופיע בין השמחה והצהלות לכאב, ובין החיים למוות.<br />
<br />
השיר מבוסס על מספר סמלים מרכזיים: רב החובל – מנהיג האומה, הספינה – האומה והמסע בין מבטא את המלחמה למען הערכים וכ"ו. העם הוא המצפים בנמל.<br />
השיר נכתב לזכרו של אברהם לינקולן, מנהיג הצפון במלחמת האזרחים בארה"ב , שהתקיימה ב-1860. אברהם לינקולן נרצח ע"י בן-עמו, כמה ימים לאחר תחילת המלחמה.<br />
וולט וויטמן, המשורר, הזדהה עם התפיסות הדמוקרטיות – ליברליות של לינקולן, ולכן כתב את השיר.<br />
השיר הוא שיר פטריוטי, שכתוב בצורה מסורתית.<br />
רב החובל הוא סמל למנהיג שנפל בדרך למטרה. בשיר עצמו אין אמירה ברורה שהוא נרצח, אבל יש רמז לכך – אין שימוש במונח "רצח", אלא במינוח "מוות". יחד עם כך, ההקשר שבו נכתב השיר מדגיש את נושא הרצח.<br />
בזכות הסמליות הרבה של השיר, הוא מתאים לכל זמן ומקום.<br />
<br />
כל בית מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון מדבר על הצהלות של העם, בעוד החלק השני מדבר על המוות.<br />
הבית השלישי הוא מיוחד – הוא מתחיל בכאב ובמוות, עובר לשמחה, וחוזר לכאב.<br />
<br />
יש סימטריה ניגודית בין שני הקצוות: שמחה ואושר על השגת המטרה, מול האבל והכאב שבמוות. המון רב בנמל, מול הדובר והגופה שעל הסיפון. תרועת חצוצרות מוך דממת המוות. קהל חוגג בנמל, שלא יודע את האמת, מול הדובר והקוראים שיודעים את האמת (אירוניה דרמטית).<br />
<br />
כל בית מסתיים במשפט "קר נופל ומת" או "נפלת קר ומת". שלושת המילים הללו מדגישים את חומרת המוות ועוצמתו.<br />
<br />
הדובר מרגיש רגשות של בן ואב כלפי רב החובל ואומר זאת בדרכים שונות, ע"י הביטוי "אבי שלי" ו"קברניט שלי". מבחינת הדובר, המנהיג הוא אב רוחני, ולכן המוות שלו הוא מוות כואב ומועצם. הדובר פונה אל הקברניט בגוף שני, מה שמעצים את הקרבה. הקרבה מדגישה את המכאוב שבמוות.<br />
כמו כן, השימוש במילה "הו" מעצים גם הוא את תחושת הכאב והאבל. "הו" היא מילת קינה וצער. החזרות על המילים "ליבי, ליבי, ליבי" ו"אלי, אלי, אלי", מעצימים את הקרבה שבין הדובר לקברניט.<br />
השימוש בצבעי האדום והדם מדגיש את הכאב.<br />
כל האמצעים האומנותיים הללו עוזרים להדגשת הכאב והאבל שחש הדובר על מותו של המנהיג, ומחדדים את הפער בין השמחה של העם על הנצחון, ובין הכאב על מות המנהיג. <br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:24, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Chehttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%95_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98!_%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99_/_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%98_%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%9E%D7%9F&diff=3076הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן2005-05-28T13:24:10Z<p>Che: </p>
<hr />
<div>''הסיכום עפ"י התרגום של שמעון הלקין'''<br />
<br />
השיר מתקשר לשירת העולם וכן לשירה לאומית, ומדבר על תהליכים לאומיים, אבל יש בו גם נימה אינטימית, והניגוד המרכזי בשיר מתמקד בין העם שנמצא על החוף ומחכה בצהלות למנהיג ובין הדובר, הפרטי, האישי, שנמצא מעל האונייה יחד עם הקברניט ורואה את האמת הקשה והכואבת.<br />
ניגוד נוסף מופיע בין השמחה והצהלות לכאב, ובין החיים למוות.<br />
<br />
השיר מבוסס על מספר סמלים מרכזיים: רב החובל – מנהיג האומה, הספינה – האומה והמסע בין מבטא את המלחמה למען הערכים וכ"ו. העם הוא המצפים בנמל.<br />
השיר נכתב לזכרו של אברהם לינקולן, מנהיג הצפון במלחמת האזרחים בארה"ב , שהתקיימה ב-1860. אברהם לינקולן נרצח ע"י בן-עמו, כמה ימים לאחר תחילת המלחמה.<br />
וולט וויטמן, המשורר, הזדהה עם התפיסות הדמוקרטיות – ליברליות של לינקולן, ולכן כתב את השיר.<br />
השיר הוא שיר פטריוטי, שכתוב בצורה מסורתית.<br />
רב החובל הוא סמל למנהיג שנפל בדרך למטרה. בשיר עצמו אין אמירה ברורה שהוא נרצח, אבל יש רמז לכך – אין שימוש במונח "רצח", אלא במינוח "מוות". יחד עם כך, ההקשר שבו נכתב השיר מדגיש את נושא הרצח.<br />
בזכות הסמליות הרבה של השיר, הוא מתאים לכל זמן ומקום.<br />
<br />
כל בית מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון מדבר על הצהלות של העם, בעוד החלק השני מדבר על המוות.<br />
הבית השלישי הוא מיוחד – הוא מתחיל בכאב ובמוות, עובר לשמחה, וחוזר לכאב.<br />
<br />
יש סימטריה ניגודית בין שני הקצוות: שמחה ואושר על השגת המטרה, מול האבל והכאב שבמוות. המון רב בנמל, מול הדובר והגופה שעל הסיפון. תרועת חצוצרות מוך דממת המוות. קהל חוגג בנמל, שלא יודע את האמת, מול הדובר והקוראים שיודעים את האמת (אירוניה דרמטית).<br />
<br />
כל בית מסתיים במשפט "קר נופל ומת" או "נפלת קר ומת". שלושת המילים הללו מדגישים את חומרת המוות ועוצמתו.<br />
<br />
הדובר מרגיש רגשות של בן ואב כלפי רב החובל ואומר זאת בדרכים שונות, ע"י הביטוי "אבי שלי" ו"קברניט שלי". מבחינת הדובר, המנהיג הוא אב רוחני, ולכן המוות שלו הוא מוות כואב ומועצם. הדובר פונה אל הקברניט בגוף שני, מה שמעצים את הקרבה. הקרבה מדגישה את המכאוב שבמוות.<br />
כמו כן, השימוש במילה "הו" מעצים גם הוא את תחושת הכאב והאבל. "הו" היא מילת קינה וצער. החזרות על המילים "ליבי, ליבי, ליבי" ו"אלי, אלי, אלי", מעצימים את הקרבה שבין הדובר לקברניט.<br />
השימוש בצבעי האדום והדם מדגיש את הכאב.<br />
כל האמצעים האומנותיים הללו עוזרים להדגשת הכאב והאבל שחש הדובר על מותו של המנהיג, ומחדדים את הפער בין השמחה של העם על הנצחון, ובין הכאב על מות המנהיג. <br />
<br />
--[[User:Che|Che]] 16:24, 28 מאי 2005 (IDT)</div>Che