https://www.sikumuna.co.il/api.php?action=feedcontributions&user=Shlomiio&feedformat=atomסיכומונה - תרומות המשתמש [he]2024-03-29T11:46:05Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.39.6https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA%E2%80%93%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90%27&diff=24504מלחמת העצמאות–חלק א'2010-04-17T07:31:14Z<p>Shlomiio: דף חדש: ==הכוחות הלוחמים== * היהודים: בצד כוחות ההגנה, האצ"ל והלח"י היו גם מח"ל (מתנדבי חו"ל). * הערבים: בישראל היו מ...</p>
<hr />
<div>==הכוחות הלוחמים==<br />
* היהודים: בצד כוחות ההגנה, האצ"ל והלח"י היו גם מח"ל (מתנדבי חו"ל).<br />
* הערבים: בישראל היו מליון ו-300 אלף ערבים = פי 2 מהיהודים. 60% מהם חיו בכפרים. הם סבלו מהעדר הנהגה מרוכזת ובאופן כליי היו מאורגנים פחות טוב. הם לחמו על בסיס מקומי במסגרת של כנופיות.<br />
==מוקדי הלחימה==<br />
במשך כל השלב הראשון '''הערבים הם התוקפים הם היוזמים'''.<br />
הלחימה הייתה ב-3 מוקדים: <br><br />
1. ערים מעורבות.<br />
<br />
2. יישובים מבודדים.<br />
<br />
3. לחימה על הדרכים.<br />
<br />
'''ערים מעורבות''': הערבים נהגו לשבש ליהודים את חיי היומיום. המטרה שלהם לשתק את חיי היומיום. הם נהגו להצית מכוניות, לפוצץ מכוניות כמכוניות תופת, לפוצץ משרדי ישוב, לצלוץ מהגגות על יהודים שהיו בדרכם לעבודה. הם שרפו חנויות, בזזו אותן. עיקר הפיגועים היו בירושלים וחיפה [אבל היו ערים נוספות].<br />
<br />
'''ישובים מבודדים''': הערבים החליטו לפגוע בישובים מבודדים כמו "גוש עציון", "טירת צבי", "יחיעם" וכד'. הם נהגו לתקוף את הישובים האלה בלילה וניצלו את היותם מבודדים . במכוון חסמו את דרכי הגישה אליהם כך מנעו אספקה או תגבורת. הם נהגו להצית שדות ובתים. המדיניות של היהודים הייתה "למרות הקושי, לא עוזבים".<br />
<br />
'''לחימה על הדרכים''': המלחמה בדרכים הייתה קשה. איזורים שלמים לאורך הדרכים היו בשליטה של הערבים. לערבים היה יתרון טופוגרפי. העובדה שהיהודים לא עזבו את הישובים למרות שהערבים תקפו את הדרכים גרמה לכך שהערבים מיקדו את כל הכוח שלהם במתקפה על הדרכים. הם נהגו לחסום את הדרכים ולפגוע בכלי רכב שנעצרו בגלל המחסום או פגעו ברכבים נוסעים. הנסיעות בד"כ הסתיימו במוות בעיקר בגלל נקודת הייתרון של הערבים. כדי להתגונן מול המתקפה בדרכים נהג הישוב היהודי לשריין את המכוניות בלוחות פלדה וברשתות (כדי למנוע פגיעה של אבנים בשמשות). רוב הנסיעות היו בשיירות, הדרך הכי קשה הייתה הדרך לירושלים ולישובים מסביב.<br>'''שיירת הל"ה (35)''' הייתה השיירה שיצאה מכיוון מישור החוף לכיוון גוש עציון. הכוונה הייתה להעביר להם תגבורת ואספקה. 35 לוחמים חברי ארגון ההגנה להרגו לאחר שהם התגלו ע"י הערבים.<br />
שיירה שניה הייתה שיירת "יחיעם", שיירה שיצאה מנהריה לכיוון יחיעם והישובים מסביב. המטרה להעביר להם אספקה. למעלה ממחציתם נהרגו.<br />
<br />
==המפנה - תכנית ד'==<br />
<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
<br />
=== מטרתה של התוכנית: ===<br />
<br />
תוכנית ד' הייתה תוכנית שהוכנה על ידי ההגנה במרץ 1948, כהכנה למלחמת העצמאות. הרעיון שמאחורי תוכנית זו היה מעבר מאסטרטגיה הגנתית להתקפית.<br />
<br />
מטרתה של התוכנית הייתה לערוך שינויים בהיערכות כוחות ההגנה וליטול את היוזמה מידי הערבים. במסגרת תוכנית ד' נערכו שינויים ארגוניים במטה ההגנה ומעבר לחטיבות ולפיקודים. מבחינה מבצעית הוחלט לנסות ולהשתלט על כל האזורים שנועדו להכלל במדינה היהודית עפ"י תוכנית החלוקה של האו"ם, כולל יישובים ערביים שנכללו בשטח זה. כמו כן השתלטות על הערים המעורבות, כיבוש משלטים לאורך צירי תחבורה וכפרים ערביים שישבו על צירי התחבורה, תפיסת תחנות משטרה בריטיות שפונו לפני שהערבים ישתלטו עליהן וביצור יישובים.<br />
<br />
=== מימוש התוכנית: ===<br />
<br />
נכבשו: טבריה, חיפה, יפו, צפת ועכו.<br />
<br />
בגליל נוצר רצף טריטוריילי. <br />
<br />
שכונת קטמון, מגרש הרוסים, בניין ימק"א ומחנה אלנבי שבירושלים נכבשים.<br />
<br />
<אדום>למידע נוסף של תוכנית ד' ותוצאותיה ניתן למצוא ב</אדום>[[תוכנית ד' והניצחון על ערביי ארץ ישראל]]<br />
<br />
[[קטגוריה:היסטוריה ב']]<br />
[[קטגוריה:היסטוריה מוגבר]]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%96%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%AA_%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C&diff=24484ההכרזה על הקמת מדינת ישראל2010-03-17T19:00:42Z<p>Shlomiio: דף חדש: ==השיקולים להכרזת מדינת ישראל: סיכויים וסיכונים== ב- 29.11.1947, החליטה עצרת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל והקמת ש...</p>
<hr />
<div>==השיקולים להכרזת מדינת ישראל: סיכויים וסיכונים==<br />
<br />
ב- 29.11.1947, החליטה עצרת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל והקמת שתי מדינות נפרדות בה, אחת ליהודים והשנייה לפלסטינים. הערבים התנגדו להחלטה זו ופתחו במאבק אלים כדי לחסל את היישוב היהודי בארץ, בכוח צבאי, מתוך הנחה שיש בידם יכולת הכרעה בשל העוצמה העדיפה שלהם. במקביל, נדרשה בריטניה לסיים את המנדט שלה על הארץ ולפנותה. הפינוי נועד ל-1 באוגוסט 1948 ועד אז, הייתה אמורה ועדה מטעם האו"ם, לטפל בהכנת התנאים לריבונות העצמאית בארץ עם סיום המנדט. הבריטים התנגדו לנוכחות הועדה בארץ, כל עוד הם השלטון בה, ושבשו את פעולתה בטרם הגיעה.<br />
מלחמת העצמאות התנהלה בשלב הראשון לטובת הצד הפלסטיני, אך היישוב הצליח לשרוד ולמנוע מהם הישגים משמעותיים. לקראת אפריל-מאי 1948, החל מסתמן מפנה בקרבות לטובת הצד היהודי.<br />
הבריטים החליטו להקדים את יציאתם מן הארץ והפינוי נקבע ל- 14.5.1948.<br />
<br />
===המצב המדיני והצבאי היה מסובך וקשה:===<br />
*מלחמת האזרחים בארץ בין הפלסטינים ליישוב, גבתה קורבנות רבים. יחד עם זאת החל מסתמן יתרון לצד היהודי ולקראת אביב 1948, החלה שבירה ומנוסה בקרב הפלסטינים.<br />
<br />
*מדינות ערב השכנות, התארגנו לקראת הפינוי הבריטי, כדי לפלוש לארץ-ישראל בכוח צבאותיהם הסדירים, כולל בטנקים, תותחים, מטוסי הפצצה ואוניות קרב, בתיאום מתוזמן ביניהן ובפיקוד מאוחד. <br />
נפילת גוש עציון בעקבות הסתערות הלגיון הירדני ב- 13.5.48, המחישה את עוצמת הכוח הצבאי הסדיר ומה שעלול לקרות בהמשך המאבק.<br />
<br />
*הבריטים המשיכו במדיניות "הספר הלבן" עד ליום האחרון: מנעו עלייה והעפלה, סגרו את שערי הארץ מכל עבר, רדפו את המחתרות, חשפו נשק והגבילו את ההתיישבות. בחלק ניכר מן המקרים הם נטו לצד הערבי, העבירו לידיו בסיסים צבאיים ומנעו תנועות לחימה בשטחים שלטו בהם ובמיוחד על הצירים. ע"י כך נמנע מהכוחות היהודיים לתפוש עמדות שליטה כנגד הערבים. בנוסף, ניתקו את המטבע בארץ מהשטרלינג הבריטי והקפיאו את חשבונות הסוכנות היהודית.<br />
<br />
*עמדת ארה"ב כלפי החלטת החלוקה החלה להשתנות: מתמיכה "פושרת" ברעיון החלוקה לחרטה והרהורים על הצורך להחליפה ב"משטר נאמנות". האמריקאים הטילו "אמברגו" (איסור מכירת נשק וציוד לחימה) על הצדדים הנלחמים בארץ, שפגע בצד היהודי בלבד כי לערבים הייתה אפשרות להבריח נשק אמריקאי מארצות ערב השכנות. <br />
לפיכך, עמדה "מועצת העם הזמנית" של היישוב, בפני דילמה קיומית: האם להכריז על <br />
הקמת המדינה ? <br />
<br />
<br />
<br />
{| border=1 <br />
|- <br />
| '''נגד''' || '''בעד'''<br />
|- <br />
| הכרזה באופן חד-צדדי, בניגוד לעמדה ארה"ב עלולה לחבל בסיכוי לשרוד. בנוסף, צפויות סנקציות והגבלות קשות.|| ההכרזה- תעניק רצף שלטוני ליהודים, עם תום המנדט ותממש את החלטת האו"ם כלפי העולם באופן חוקי. <br />
|-<br />
| פלישה צבאית של צבאות סדירים עם נשק כבד, שריון ומטוסים תסכן קיומית את היישוב. העולם לא יתייצב לימיננו.||מדינה עצמאית תוכל לשלוט על שערי הארץ ולהזרים עולים ונשק כולל מטוסים. '''יוגברו:''' גיוס חובה, הסמכות והשליטה.<br />
|-<br />
|ארה"ב מבקשת מאתנו לדחות את ההכרזה ב-שלושה חדשים. יש להישמע לעצתה.|| חלום הדורות עומד להתגשם. אם לא נכריז, קיימת סכנה שההחלטה תבוטל.<br />
|-<br />
|המוראל יכול לצנוח לשפל איום אם צבאות ערב יצליחו בקרבות הראשונים. מאסון זה העם לא יתאושש דורות רבים. ||מוראל הישוב ולוחמיו, העם היהודי בעולם וידידיו, כולם יתלכדו סביב גודל השעה. דחיית ההכרזה תפלג העם ותוביל לייאוש.<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
==הקמת צה"ל, פירוק המחתרות ומטה הפלמ"ח==<br />
*בן-גוריון שכנע והכריע בעד הכרזת המדינה וקבע: צבאות ערב יפלשו בכל מקרה! אך ללא מעמד של מדינה, לא יוכל היישוב לאזן את כוחו בנשק ובאנשים, כי רק מדינה עצמאית וחופשית תוכל לעשות זאת.<br />
<br />
עם הקמת המדינה הוחלט על פירוק המחתרות והקמת "צה"ל", שבתוכו השתלבו שלושת המחתרות והפלמ"ח. ארגון ההגנה היה הגוף המרכזי שהרכיב את צהל אליו הסתפחו אנשי האצ"ל והל"י שהתפרקו בהסכמה (פרט לירושלים, בה פורקו המחתרות מאוחר יותר). בן גוריון הבין שבמדינה ריבונית אסור שיהיו כוחות צבאים שאינם סרים למרות הממשלה ולכן החליט כך. זו הייתה החלטה קשה לאנשי הארגונים שאיבדו את מעמדם ועצמאותם (הדבר בלט בפלמ"ח), אך הם הבינו ברובם את גודל השעה ולכן הסכימו להנחיה. פרשת אלטלנה ביוני 1948 מסמלת את היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל וגם מסמלת את נחישותו של בן גוריון להקים מדינה ריבונית ומסודרת, בה מונופול הכוח שמור בידי הממשלה החוקית. הנשק של צה"ל הגיע ממקורות שונים: נשק המחתרות, נשק מיצור עצמי ורכש ממדינות שונות במיוחד מצ'כוסלובקיה והוא כלל, נשק קל, ארטילריה, מעט מטוסים, ורכב משוריין. גיוס החובה, המתנדבים מחו"ל ורכש הנשק הפך את צה"ל לצבא גדול וחזק יחסית, שיכל לגבור על הצבאות הערבים בשל גודלו, נסיונו ואירגונו.<br />
<br />
[[קטגוריה:היסטוריה ב']]<br />
[[קטגוריה:היסטוריה מוגבר]]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%A9%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D&diff=24483מלחמת ששת הימים2010-03-17T18:56:28Z<p>Shlomiio: דף חדש: ===סיבות=== '''1) ריכוז כוחות מצריים בחצי האי סיני:''' ב 15 למאי ב1967 במהלך חגיגות העצמאות בישראל, צלח צבאו של ...</p>
<hr />
<div>===סיבות===<br />
<br />
'''1) ריכוז כוחות מצריים בחצי האי סיני:''' ב 15 למאי ב1967 במהלך חגיגות העצמאות בישראל, צלח צבאו של נשיא מצריים,גמאל עבד אל נאצר,את תעלת סואץ וכוחות מצריים פלשו לחצי האי סיני בניגוד לחוזה הפסקת האש מ1957.<br />
<br />
'''2) סילוק כוחות האו"ם מסיני:''' ב־17 במאי דרש נשיא מצרים ממפקד כוח החירום של האו"ם בסיני וברצועת עזה שכוחותיו יעזבו את קווי הגבול ויתרכזו במחנותיהם. כוחות האו"ם חיכו להוראה ממזכיר האו"ם ונאצר פנה למזכיר האו"ם, או טאנט, בבקשה שיורה על פינוי כללי של כוח החירום של האו"ם מאדמת מצרים. ב-22 במאי נענתה דרישתו של נאצר בחיוב, ואז הצהיר שלמחרת היום ייסגרו מצרי טיראן בפני כלי שיט ישראליים, ושהוא מוכן ליציאת ישראל למלחמה נגדו.(<small>[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%A9%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D מתוך וויקיפדיה העברית]<br />
</small>)<br />
<br />
'''3)סגירת מיצרי טירן:''' ב־23 במאי סגרה מצרים את מצרי טיראן למעבר ספינות ישראליות. סגירת מצרי טיראן הייתה עילה למלחמה. מעשהו של נאצר זכה לאהדה רבה בעולם הערבי. במדינות ערב החלו הפגנות המוניות שקראו למלחמה בישראל וחיסולה. כמו כן ע"פ חוזה הפסקת האש משנת 57' נקבע כי כל חסימה מכוונת של מיצרי טירן תהווה עילה למלחמה.<br />
<br />
===תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלסטינים ועל מדינות ערב===<br />
<br />
'''למלחמת ששת הימים היו מספר השפעות מרחיקות לכת במספר תחומים:'''<br />
<br />
*'''מישור הכלכלי:'''<br />
::א) '''ניצול שדות הנפט בא-טור ואבו-רודס בסיני''': עם כיבוש סיני השתלטה ישראל על מאגרי הנפט ועל עתודות הנפט של מצריים בסיני.<br />
::ישראל הקימה את קו הנפט '''אילת-אשקלון'' אשר סיפק חלק נכבד מאספקת הדלק למדינה.<br />
<br />
::ב) '''השקעות ביטחוניות:'''עם ההשתלטות על חצי האי סיני ורמת הגולן, החלה הממשלה בפיתוח פרוייקטים צבאיים באיזורים אלו.<br />
::בסיני לדוגמא, הוקמו עשרות בסיסי צבא ושדות תעופה חדשים בכדי לספק את צורכי הצבא באיזור.<br />
<br />
*'''במישור המדיני:'''<br />
::א) '''נוצר משבר ביחסי צרפת-ישראל.''' צרפת אשר היתה בעלת בריתה הנאמנה של ישראל מאז הקמתה, הציבה תנאי לפני פרוץ המלחמה, כי אם ישראל תפתח ::ראשונה את המערכה תנתק צרפת את קשריה עמה. בעקבות כך שישראל היתה הראשונה לפתוח את המלחמה הטילה צרפת אמברגו על ישראל ויחסיה עמה ::נותקו.<br />
<br />
::ב) '''הידוק הקשרים בין ישראל לארה"ב:''' בעקבות מלחמת ששת הימים חל קירוב בין ישראל וארה"ב. ארה"ב הפכה להיות המעצמה התומכת בישראל.<br />
::קשר זה בא לידי ביטוי בכך שארה"ב מכרה לישראל נשק מתקדם וסייע כלכלית למדינה.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D&diff=24482מלחמת יום הכיפורים2010-03-17T18:54:41Z<p>Shlomiio: דף חדש: ===סיבות ונסיבות=== 1)הגורם העיקרי לפרוץ למלחמה הוא הרצון של סוריה ומצרים לנקום במדינת ישראל על התבוסה ש...</p>
<hr />
<div>===סיבות ונסיבות===<br />
<br />
1)הגורם העיקרי לפרוץ למלחמה הוא הרצון של סוריה ומצרים לנקום במדינת ישראל על התבוסה שלהן במלחמות הקודמות ולהשיב להן את כבודן שאבד.<br />
<br />
2)בישראל הייתה אווירה שצה"ל חזק ומדינות ערב לא יתקפו,אווירה של זלזול באויב.זה בא לידי כך שצה"ל לא עקב באופן הנדרש על הנשק החדשני שהגיע לידי סוריה ומצרים,וגם האווירה הזאת של היהירות והזלזול באויב הביאה לידי כך שהמודיעין הישראלי יפרש כל אות המצביע על מלחמה לא יותר מדבר שנועד להטעות את מדינת ישראל.<br />
<br />
3)מדינת ישראל לא ניהלה עם מדינות ערב תהליך מדיני ממשי שיכול היה להביא להסכם כלשהו,במיוחד עם מצרים.<br />
<br />
4)נשיא מצרים אנואר סאדאת, חשב שאם יפתח במלחמה נגד מדינת ישראל זה יביא למשא ומתן מדיני עם מדינת ישראל ויביא את ישראל לסגת מסיני,בנוסף בשנים לפני המלחמה נעשו מספר נסיונות לדון בנוגש לנסיגה ישראלית מתעלת סואץ אך הנסיונות נכשלו.<br />
<br />
===תוצאות והשפעות על מדינת ישראל ועל מדינות ערב===<br />
<br />
1)המלחמה גבתה ממדינת ישראל מחיר כבד מאוד: 2,656 הרוגים, 7,251 פצועים, 301 שבויים, עשרות נעדרים, אבדות כבדות במטוסים וטנקים ומחיר כלכלי כבד ביותר.<br />
<br />
2)בקרב הציבור הישראלי התערערה מאוד תחושת הביטחון והתערערה האמונה בממשלה ובצבא,והם היו נתונים לביקורת מצד הציבור.בעקבות כך הוקמה ועדת חקירה ממלכתית-ועדת אגרנט שחקרה את המחדלים של המלחמה,מסקנות הוועדה הופנו נגד הדרג הצבאי מה שהביא להתפטרותו של הרמטכ"ל דוד אלעזר ולהדחת קציני מודיעין ובפיקוד הדרום.<br />
<br />
3)גברה התלות בכספי הסיוע האמריקאיים עקב הנזק הכלכלי הכבד שגבתה המלחמה<br />
<br />
4)במשך מספר שנים לאחר מכן תפסו מקום חשוב הנושאים של השכול הנעדרים.<br />
<br />
[[קטגוריה:היסטוריה ב']]<br />
----<br />
====ראה גם====<br />
*[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8 מלחמת יום הכיפורים],בוויקיפדיה העברית.<br />
----<br />
*סיכום זה נלקח מוויקיספר העברי בכתובת - [http://he.wikibooks.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA/%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91%27/%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%94%22%D7%AA_%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94-50_%D7%95%D7%94-60/%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99_%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24481היסטוריה ב'2010-03-17T18:51:12Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי ודוגמאות מברית המועצות הקומוניסטית]]<br />
<br />
'''נאציזם'''<br />
:*[[האידיאולוגיה הנאצית]]<br />
:*[[הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון]]<br />
:*[[המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם]]<br />
:*[[השימוש בטרור, הקמת מחנות הריכוז, הרחקת יסודות המתנגדים למשטר והיחס לבני אדם שהוגדרו כחריגים, היחס לחולים ולמוגבלים]]<br />
:*[[דרכי התמודדות של הנהגת יהודי גרמניה עם המדיניות שנכפתה על היהודים, תגובות מדינות בעולם כלפי גורל היהודים ברייך השלישי]]<br />
:*[[מדיניות החוץ של הנאצים]]<br />
<br />
''''מלחמת העולם השניה''''<br />
:*[["הסדר החדש" באירופה הבהרת המושג והצעדים השונים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
:*[[הרחבת המלחמה לחזיתות נוספות]]<br />
:*[[הקשר בין תחילת ההשמדה ובין המלחמה בברית - המועצות]]<br />
:*[[ועידת ואנזה]]<br />
:*[[דילמות ודרכי התמודדות של היודנראטים בגטאות במזרח אירופה בזמן ביצוע "הפתרון הסופי"]]<br />
:*[[דרכי הלחימה של היהודים בזמן ביצוע "הפתרון הסופי"]]<br />
:*[[תוניסיה בימי הכיבוש הנאצי]]<br />
:*[[יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש באירופה כלפי היהודים בזמן ביצוע "הפתרון הסופי"]]<br />
<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[מלחמת ששת הימים]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
<br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים]]<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24480היסטוריה ב'2010-03-17T18:49:32Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי ודוגמאות מברית המועצות הקומוניסטית]]<br />
<br />
'''נאציזם'''<br />
:*[[האידיאולוגיה הנאצית]]<br />
:*[[הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון]]<br />
:*[[המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם]]<br />
:*[[השימוש בטרור, הקמת מחנות הריכוז, הרחקת יסודות המתנגדים למשטר והיחס לבני אדם שהוגדרו כחריגים, היחס לחולים ולמוגבלים]]<br />
:*[[דרכי התמודדות של הנהגת יהודי גרמניה עם המדיניות שנכפתה על היהודים, תגובות מדינות בעולם כלפי גורל היהודים ברייך השלישי]]<br />
:*[[מדיניות החוץ של הנאצים]]<br />
<br />
''''מלחמת העולם השניה''''<br />
:*[["הסדר החדש" באירופה הבהרת המושג והצעדים השונים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
:*[[הרחבת המלחמה לחזיתות נוספות]]<br />
:*[[הקשר בין תחילת ההשמדה ובין המלחמה בברית - המועצות]]<br />
:*[[ועידת ואנזה]]<br />
:*[[דילמות ודרכי התמודדות של היודנראטים בגטאות במזרח אירופה בזמן ביצוע "הפתרון הסופי"]]<br />
:*[[דרכי הלחימה של היהודים בזמן ביצוע "הפתרון הסופי"]]<br />
:*[[תוניסיה בימי הכיבוש הנאצי]]<br />
:*[[יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש באירופה כלפי היהודים בזמן ביצוע "הפתרון הסופי"]]<br />
<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]] – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
<br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים]] - תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל.<br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24318היסטוריה ב'2009-09-11T14:35:00Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
:*[[מבנה המשטר הטוטליטרי ומאפייניו כמאפשרים את קידום ומימוש אידיאולוגיה טוטליטרית]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
<br />
'''חלק ראשון: 1933-1939'''<br />
:*[[האידיאולוגיה הנאצית]]<br />
:*[[הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון]]<br />
:*[[המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם]]<br />
:*[[השימוש בטרור, הקמת מחנות הריכוז, הרחקת יסודות המתנגדים למשטר והיחס לבני אדם שהוגדרו כחריגים, היחס לחולים ולמוגבלים]]<br />
<br />
''''חלק שני: : ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי הכיבוש''''<br />
:*[[המהלכים הצבאיים העיקריים בחזיתות השונות עד קיץ 1941 והסברים להצלחת הצבא הגרמני בשלב זה]] - הקרב על בריטניה, הצלחת הגרמנים בדרום מרכז אירופה, כיבוש יוון, החתמת שליטים על הסכמים כפויים במדינות: רומניה, בולגריה, יוגוסלביה, הונגריה.<br />
:*[["הסדר החדש" באירופה הבהרת המושג והצעדים השונים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
'''פרק המבוא - בניין הבית הלאומי בשנים 1920-1945'''<br />
:*[[המנדט הבריטי בארץ ישראל ותרומתו לפתוחה של הארץ]]<br />
:*[[מוסדות הישוב היהודי והתנועה הציונית]]<br />
:*[[מסגרות כלכליות, חברתיות ותרבותיות]]<br />
:*[[התפתחות המתח בין יהודים לערבים והערכות הישוב בתחום הביטחון]]<br />
:*[[הערכות הישוב היהודי והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם השניה]]<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]] – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים. תהליך הקליטה]] - ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם.<br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים]] - תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל.<br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8_%D7%A9%D7%9C_%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%9E%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%96%D7%9D&diff=24317המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם2009-09-11T14:29:01Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==בניית המשטר הטוטליטרי נאצי בגרמניה בשנים 1933- 1939==<br />
<br />
<br />
<br />
היטלר מונה לראש ממשלה באופן דמוקראטי למחצה ב- 30 בינואר 1933. כבר בחודש פברואר התחיל תהליך הפיכת המשטר בגרמניה לדיקטטורי. תהליך ההשתלטות של הנאצים על גרמניה והפיכתה למדינה טוטליטרית נמשך כשנתיים וכונה "תהליך האחדה"= הנאציפיקציה. משמעותו איחוד גרמניה תחת שלטון ריכוזי נאצי, ע"י שיעבוד כל ארגוני החברה ומוסדותיה לטובת המפלגה ו"הפיהרר", תוך נטרול כל המוסדות והגופים (הרייכסטאג, המנגנון הציבורי, מערכת המשפט, הצבא, המפלגות, האיגודים המקצועיים, הכנסייה ומשרת הנשיא) כמוקדי כוח עצמאיים.<br />
<br />
חיסול הדמוקרטיה והתבססות המשטר הטוטליטארי הנאצי בגרמניה התרחשו בסדרה של צעדים:<br />
<br />
<br />
<br />
===שריפת בניין הרייכסטאג ופרסום "צו חירום להגנת העם והמדינה"===<br />
<br />
<br />
<br />
למרות מינוי היטלר לקאנצלר, עדיין לא השיג רוב דרוש בממשלה, לכן החליט על פיזור הרייכסטאג, ובאישור הנשיא הכריז על בחירות חדשות ב-5 במרץ 1933. בבחירות אלו קיווה היטלר לזכות ברוב מכריע שיאפשר לו להגשים ללא הפרעה את תוכניתו-לחסל את הדמוקרטיה בדרך חוקית. ב-28 בפברואר 1933, שבוע לפני הבחירות הוצת בניין הרייכסטאג (אסיפת הנבחרים של גרמניה). הנאצים האשימו את הקומוניסטים בהצתה. השריפה שימשה עילה לנאצים לבצע מאסרים המוניים בקרב יריביהם הפוליטיים. הוצאו צווים ונחקקו חוקים אנטי דמוקרטיים, אשר פגעו בחירויות הפרט. החקיקה לוותה בשימוש בטרור ובאלימות נגד מפלגות, ארגונים ויחידים. <br />
<br />
במסגרת חקיקה אנטי דמוקרטית זו הוצא "צו חירום להגנת העם והמדינה" שקבע הטלת מגבלות על החופש האישי, על חופש הביטוי וחופש העיתונות. הוטלה צנזורה שהביאה לסגירתם של עיתונים, נאסרו אסיפות פוליטיות, פוטרו עובדים, נערכו חיפושים, הוחרם רכוש ונערכו מעצרים המוניים ללא משפט וללא הגבלת זמן. בצו נוסף "נגד מעשי אלימות קומוניסטים המסכנים את המדינה" ניתנה אישור למאסר מתנגדים פוליטיים, בעיקר- קומוניסטים וסוציאליסטים. <br />
<br />
הצווים לוו בהפעלת אמצעי טרור, אלימות והקמת מחנות ריכוז.<br />
<br />
האס אס היה הארגון הרודני המשטרתי והמאיים ביותר. בראשו עמד היינריך הימלר, שפעל לחיזוק המפלגה. בראשית שנות ה–30 הארגון מנה כ–50 אלף איש, והיה לגוף המשטרתי הגדול בגרמניה. ב–1936 הימלר קיבל סמכות על כל גופי המשטרה בגרמניה וכך הפכה המשטרה לחלק מ"מדינת האס-אס". הארגון התבסס על עליונות גזעית וטוהר הגזע. תחתיו הוקמו גופים רבים אשר הטילו אימה ברחבי גרמניה. החשובים שבהם היו הגסטאפו - משטרה חשאית שחקרה כל דבר שעלול לסכן את השלטון הנאצי באמצעים של עינויים, הטלת טרור נפשי ופיסי, מאסרים בבתי כלא ובמחנות ריכוז ועוד, והאס דה שעסק בריגול פנימי אף בתוך המפלגה הנאצית ע"י רשתות מלשינים ומידע מודיעיני.<br />
<br />
<br />
<br />
ב1933 הוקם ה"גסטאפו", המשטרה הפוליטית החשאית של המדינה, זרוע של האס.אס. בסוף אותה שנה הוקם בקרבת מינכן מחנה הריכוז הראשון דכאו, שם החלה להתפתח מדיניות "עולם המחנות", מדיניות ענישה מקבילה למערכת הענישה של בתי הסוהר. עינוי אסירים, שלילת כבוד האדם וזכויות אנוש בסיסיות הפכו לדבר שבשגרה. האסירים עסקו בעבודות כפייה שעיקר תכליתן היה לשבור את הרוח, מתוך התפיסה של שבירת הרוח כדי לשבור את הגוף. <br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעדים אלו: <br />
<br />
* עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
* שלילת הדמוקרטיה- ביטול זכויות האדם והאזרח, ביטול הפרדת רשויות. <br />
* שלילת הסוציאליזם.<br />
<br />
<br />
===חוק ההסמכה===<br />
<br />
ב 21 במרץ 1933, נפתח הרייכסטאג מחדש, ויומיים לאחר מכן נחקק חוק ההסמכה, אשר העביר את סמכויות החקיקה - מהרייכסטאג לממשלה, ואת הזכות להציע חוקים - מהנשיא להיטלר.<br />
<br />
החוק עבר ברוב עצום של קולות (441 בעד, לעומת 81 נגד), בעיקר משום שהקומוניסטים לא השתתפו בהצבעה, ושאר המפלגות האמינו להיטלר, שהבטיח לא להשתמש בחוק לרעה, או ללא התייעצות בנשיא.<br />
<br />
חוק ההסמכה העניק לממשלה זכות לחוקק חוקים ולתקן חוקים ללא אישור הרייכסטאג למשך 4 שנים גם אם הם סותרים את החוקה. החוק ביטל את סמכויות הפרלמנט ואת כוחו של הנשיא ואישר לנאצים לפעול באמצעות צווי חירום. כן רוכזו כל סמכויות החקיקה בידי היטלר. החוק ביטל הלכה למעשה את חוקת ויימאר ואת השיטה הפרלמנטרית. הרייכסטאג המשיך להתקיים אך תפקידו היחיד היה לתת אישור אוטומאטי לצעדי הנאצים. <br />
<br />
ב 1934 נחקק "החוק לשיקום הרייך", אשר ביטל את כל בתי המחוקקים בשאר המדינות בגרמניה. מעתה היה שלטון נאצי אחד בלבד - בברלין, ושאר המדינות הפכו לאזורים מנהלתיים בלבד. תהליך זה הושלם כאשר הרייכסטאג החליט לפזר את הרייכסראט- "מועצת הברית" (הבית התחתון של הפרלמנט בו ישבו נציגי הפדרציות).<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
* עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
* שלילת הדמוקרטיה- ביטול הרשות המחוקקת - ביטול הפרדת רשויות.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
===טיהור המנגנון הפקידותי והפוליטי===<br />
<br />
<br />
<br />
"חוק שיקום שירות המדינה המקצועי" (7.4.1933) ו"החוק להשבת הפקידות המקצועית על כנה" נועדו לטהר את המנגנון הממשלתי ממתנגדים פוליטיים ומיהודים. החוק אפשר לסלק מתנגדים פוליטיים ויהודים ממשרות בשירות המדינה ומינוי נאצים למשרות שהתבטלו.<br />
<br />
<br />
<br />
עם עליית הנאצים לשלטון היו בגרמניה כ 7 מיליון פועלים החברים באיגודים מקצועיים (האיגודים המקצועיים התקיימו כדי לטפל בבעיות של הפועלים). לאיגודים המקצועיים היה כוח רב, והיטלר לא היה מוכן לכך. במאי 1933 בוטלו האיגודים המקצועיים ומנהיגיהם נכלאו במחנות ריכוז. במקומם הוקמה "חזית העבודה הגרמנית". גוף שהוצג לציבור כמי שמטרתו להגן על האיכר והפועל מפני ניצול קפיטליסטי ולהיטיב עם הפועלים. למעשה מטרתו הייתה לפקח על התעשייה הגרמנית והפועלים. החוק גם אסר שביתות. <br />
<br />
<br />
<br />
אחד מהמאפיינים של מדינה טוטליטרית הוא קיומה של מפלגה אחת בלבד. המשטר הנאצי, גם הוא, לא היה מוכן לסבול מפלגות אחרות. תחילה פוזרה המפלגה הקומוניסטית, וביולי 1933 - פוזרו כל שאר המפלגות. ב 14 ביולי 1933 נחקק "החוק לקיום המפלגה הנאצית כמפלגה יחידה" שמכריז כי רק המפלגה הנאצית מותרת. משמעות החוק - השלמת המהפכה הלאומית בגרמניה - על כולם להיות נאצים. משמעות נוספת של חוק זה, היא הפרה של ההבטחה שנתן היטלר בחקיקת חוק ההסמכה - הוא ביטל את כל המפלגות שהצביעו למענו בחקיקת החוק.<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
*עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
* שלילת הדמוקרטיה- ביטול זכויות האדם והאזרח, ביטול הפרדת רשויות. <br />
* שלילת הסוציאליזם. <br />
* אנטישמיות.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
===ליל הסכינים הארוכות===<br />
<br />
<br />
<br />
עוד מתחילת שנות השלושים היטלר עקב בדאגה אחרי התפתחות ארגון ה-SA ("פלוגות הסער") משום שהם הפריעו לתוכניות הפוליטיות שלו בברוטליות שלהם. דווקא מתוך המפלגה הנאצית צמח הגוף המסוכן ביותר לשלטון שלה. ב30 ביוני 1934 היטלר פקד על הגסטאפו לחסל את ראש ארגון ה-SA ארנסט רוהם והדרג הפיקודי שלו, כ-1000 איש. חיסול זה נודע בשם "ליל הסכינים הארוכות". כך ביקש היטלר להיפתר מגורמים מתנגדים בתוך התנועה הנאצית.<br />
<br />
שתי סיבות עיקריות לחיסול: <br />
<br />
1. חוסר שביעות רצון מצד ה-S.A, שטענו כי המפלגה הנאצית מזניחה את הבעיות החברתיות- כלכליות של גרמניה, ודרשו "מהפיכה שנייה", בעלת אופי חברתי. היטלר חשש שתכנית זו תסיר ממנו את תמיכת בעלי ההון, התעשיינים ובעלי האחוזות. <br />
<br />
2. ה-SA דרשו לשמש כצבא גרמניה הנאצית. היטלר ראה בהם אספסוף שלא יוכל להגשים את חזון ההתפשטות הנאצי וממילא היטלר רצה לכרות ברית עם ראשי הצבא הסדיר הרגיל. <br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
* עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
* שלילת הדמוקרטיה- חיסול אלים של מתנגדי השלטון. <br />
* שלילת הסוציאליזם.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
===איחוד משרות הקנצלר והנשיא בידי היטלר===<br />
<br />
<br />
<br />
באוגוסט 1934 מת הנשיא הינדנבורג. להיטלר ניתנה הזדמנות לבטל את הבחירות למשרת הנשיאות, לרכז את כל הסמכויות השלטוניות ולהכריז על עצמו כ"רייכספיהרר"- הקנצלר, הנשיא והמפקד העליון של כוחות הצבא. כך היטלר הפך להיות למנהיג כל יכול.<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
* עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
* שלילת הדמוקרטיה- ביטול הפרדת רשויות.<br />
===דיכוי הכנסיות===<br />
<br />
היטלר שאף לרכז את כל הכוח והשלטון בידיו. הוא לא היה שבע רצון מכך שהכנסיות, בעיקר הקתוליות, רואות את עצמן כפופות לאפיפיור. בעיקר הפריע לו שליטת הכנסיות בתחום החינוך – היטלר שאף לרתום את כל מערכת החינוך בגרמניה לצורך חינוך ותעמולה לאידיאולוגיה הנאצית. הוא לא רצה גורמים אחרים – כמו הכנסייה - שיתערבו בתכנים הנלמדים בבתי הספר.<br />
<br />
היטלר ניהל את מאבקו בכנסיות במספר דרכים. הוא יצר מנגנון פיקוח על הכנסיות. הוא ניהל מאבק אידיאולוגי נגד האמונה הנוצרית – ניסה להציגה כטיפשית ושקרית. היטלר גם השתמש בטרור והפחדה והכניס כמרים רבים למחנות ריכוז.<br />
<br />
כתוצאה מצעדים אלה כמעט ונעלמה כל התנגדות מצד הכנסיות לשלטונו של היטלר. היטלר אף חתם על הסכם - "קונקורדט" - עם הכנסייה הקתולית בגרמניה, והעמיד בראשה כומר נאצי, שנשבע אמונים להיטלר.<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה:<br />
<br />
* עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
* שלילת הדמוקרטיה - ביטול חופש הביטוי, המחשבה, והמצפון. <br />
<br />
<br />
===רתימת החינוך והתרבות לצורכי המפלגה===<br />
<br />
<br />
<br />
ב1933 הוקמה "לשכת התרבות של הרייך" ובראשה יוזף גבלס. כל בתי הספר וארגוני הספורט היו תחת פיקוחו. ה"לשכה" מינתה מנהלי בתי ספר, מרכזי תנועות נוער ומרצים באוניברסיטאות. כולם חויבו להישבע אמונים להיטלר ורשיונות ההוראה הוצאו על פי נאמנותם הפוליטית. היטלר רצה להשתית את מערכת החינוך על טוהרת "הגזע הארי". מורים ומרצים לא ארים, ביניהם יהודים פוטרו. נקבעה תכנית לימודים אחידה ששמה דגש על לימודי היסטוריה גרמנית, אידיאולוגיה נאצית, ביולוגיה והתעמלות. הושם דגש על חינוך לציות לפיהרר ולמולדת.<br />
<br />
<br />
<br />
בנוסף לכך הוקמה תנועת הנוער ההיטלראי ה"היטלר יוגנד" ונאסרה פעילות של תנועות אחרות. כל נער/ה ארים בגילאי 8-15 חויבו להצטרף לתנועה. המצטיינים נשלחו לבתי ספר מיוחדים של המפלגה. תנועת הנוער שמה דגש על הכנת הצעירים לשמש כארים "מועילים" לפיהרר ולגרמניה: נערות חונכו לצייתנות לגברים ולהולדה, נערים חונכו להערצת דמות הלוחם הארי ולצייתנותו העיוורת לפיהרר. כולם עסקו בלימוד האידיאולוגיה הנאצית ופעילויות ספורטיביות.<br />
<br />
<br />
<br />
העיתונות שימשה שופר התעמולה של המדינה הנאצית ופעלה תחת שליטה והכוונה, חדשות צונזרו והוכתבו מגבוה. פורסמו מאמרי שטנה נגד היהודים כחלק מהתעמולה.<br />
<br />
"לשכת התרבות של הרייך" הדגישה את התרבות הנאצית. היא שהחליטה אילו יצירות אמנות, מוסיקה, ספרות, סרטים, עיתונים ומחזות ייקראו, יישמעו וייראו. הוטל חרם על יצירות יהודים ו"אוייבי הגזע", ספרים שחוברו ע"י יהודים או על יהודים הועלו באש. הוטל חרם על מוסיקת ג'אז ונגינת סקסופון שסימלו את האדם השחור. המארשים של ריכרד ואגנר אומצו כ"מוסיקה ארית". פותחה "ספרות ארית" שהדגישה את העבר, האצולה ומוטיבים של אדמה דם ושבטיות גרמנית. <br />
<br />
המשטר הנאצי בז לאמנות המודרנית על כל גווניה - סוריאליזם, קוביזם ויתר הזרמים שהפכו את השנים הראשונות של המאה העשרים למסעירות כל כך מן הבחינה האומנותית. יצירות אלו הוכרזו כ "אומנות מנוונת", ונאסרה הצגתן בציבור. המשטר יצר אף אמנות אופיינית לו, שקידשה ערכים של נעורים, עוצמה והערצת המנהיג.<br />
<br />
<br />
<br />
הקולנוע נוצל לתעמולה והייתה צנזורה חמורה על תוכן הסרטים. נפסלו סרטים שבהם לקחו חלק יהודים או סרטים שהציגו התנהגות לא הולמת. כל חברות הקולנוע הולאמו ועובדיהם היהודיים פוטרו. הנושאים בקולנוע היו אהבת העם לגרמניה ונושאים אנטישמיים. הקולנוע שימש גם במה מרכזית לסרטי תעמולה. ידועה מאד היא הבמאית הנאצית לני ריפנשטאל שיצרה סרטי תעמולה נאצים רבים ביניהם "נצחון הרצון" ועוד.<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
* שלילת הדמוקרטיה- ביטול חופש הביטוי והמחשבה. <br />
* אנטישמיות- תורת הגזע.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8_%D7%A9%D7%9C_%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%9E%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%94_%D7%9C%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%96%D7%9D&diff=24316המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם2009-09-11T14:26:22Z<p>Shlomiio: דף חדש: ==בניית המשטר הטוטליטרי נאצי בגרמניה בשנים 1933- 1939== היטלר מונה לראש ממשלה באופן דמוקראטי למחצה ב- 30 בי...</p>
<hr />
<div>==בניית המשטר הטוטליטרי נאצי בגרמניה בשנים 1933- 1939==<br />
<br />
<br />
<br />
היטלר מונה לראש ממשלה באופן דמוקראטי למחצה ב- 30 בינואר 1933. כבר בחודש פברואר התחיל תהליך הפיכת המשטר בגרמניה לדיקטטורי. תהליך ההשתלטות של הנאצים על גרמניה והפיכתה למדינה טוטליטרית נמשך כשנתיים וכונה "תהליך האחדה"= הנאציפיקציה. משמעותו איחוד גרמניה תחת שלטון ריכוזי נאצי, ע"י שיעבוד כל ארגוני החברה ומוסדותיה לטובת המפלגה ו"הפיהרר", תוך נטרול כל המוסדות והגופים (הרייכסטאג, המנגנון הציבורי, מערכת המשפט, הצבא, המפלגות, האיגודים המקצועיים, הכנסייה ומשרת הנשיא) כמוקדי כוח עצמאיים.<br />
<br />
חיסול הדמוקרטיה והתבססות המשטר הטוטליטארי הנאצי בגרמניה התרחשו בסדרה של צעדים:<br />
<br />
<br />
<br />
===שריפת בניין הרייכסטאג ופרסום "צו חירום להגנת העם והמדינה"===<br />
<br />
<br />
<br />
למרות מינוי היטלר לקאנצלר, עדיין לא השיג רוב דרוש בממשלה, לכן החליט על פיזור הרייכסטאג, ובאישור הנשיא הכריז על בחירות חדשות ב-5 במרץ 1933. בבחירות אלו קיווה היטלר לזכות ברוב מכריע שיאפשר לו להגשים ללא הפרעה את תוכניתו-לחסל את הדמוקרטיה בדרך חוקית. ב-28 בפברואר 1933, שבוע לפני הבחירות הוצת בניין הרייכסטאג (אסיפת הנבחרים של גרמניה). הנאצים האשימו את הקומוניסטים בהצתה. השריפה שימשה עילה לנאצים לבצע מאסרים המוניים בקרב יריביהם הפוליטיים. הוצאו צווים ונחקקו חוקים אנטי דמוקרטיים, אשר פגעו בחירויות הפרט. החקיקה לוותה בשימוש בטרור ובאלימות נגד מפלגות, ארגונים ויחידים. <br />
<br />
במסגרת חקיקה אנטי דמוקרטית זו הוצא "צו חירום להגנת העם והמדינה" שקבע הטלת מגבלות על החופש האישי, על חופש הביטוי וחופש העיתונות. הוטלה צנזורה שהביאה לסגירתם של עיתונים, נאסרו אסיפות פוליטיות, פוטרו עובדים, נערכו חיפושים, הוחרם רכוש ונערכו מעצרים המוניים ללא משפט וללא הגבלת זמן. בצו נוסף "נגד מעשי אלימות קומוניסטים המסכנים את המדינה" ניתנה אישור למאסר מתנגדים פוליטיים, בעיקר- קומוניסטים וסוציאליסטים. <br />
<br />
הצווים לוו בהפעלת אמצעי טרור, אלימות והקמת מחנות ריכוז.<br />
<br />
האס אס היה הארגון הרודני המשטרתי והמאיים ביותר. בראשו עמד היינריך הימלר, שפעל לחיזוק המפלגה. בראשית שנות ה–30 הארגון מנה כ–50 אלף איש, והיה לגוף המשטרתי הגדול בגרמניה. ב–1936 הימלר קיבל סמכות על כל גופי המשטרה בגרמניה וכך הפכה המשטרה לחלק מ"מדינת האס-אס". הארגון התבסס על עליונות גזעית וטוהר הגזע. תחתיו הוקמו גופים רבים אשר הטילו אימה ברחבי גרמניה. החשובים שבהם היו הגסטאפו - משטרה חשאית שחקרה כל דבר שעלול לסכן את השלטון הנאצי באמצעים של עינויים, הטלת טרור נפשי ופיסי, מאסרים בבתי כלא ובמחנות ריכוז ועוד, והאס דה שעסק בריגול פנימי אף בתוך המפלגה הנאצית ע"י רשתות מלשינים ומידע מודיעיני.<br />
<br />
<br />
<br />
ב1933 הוקם ה"גסטאפו", המשטרה הפוליטית החשאית של המדינה, זרוע של האס.אס. בסוף אותה שנה הוקם בקרבת מינכן מחנה הריכוז הראשון דכאו, שם החלה להתפתח מדיניות "עולם המחנות", מדיניות ענישה מקבילה למערכת הענישה של בתי הסוהר. עינוי אסירים, שלילת כבוד האדם וזכויות אנוש בסיסיות הפכו לדבר שבשגרה. האסירים עסקו בעבודות כפייה שעיקר תכליתן היה לשבור את הרוח, מתוך התפיסה של שבירת הרוח כדי לשבור את הגוף. <br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעדים אלו: <br />
<br />
עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
שלילת הדמוקרטיה- ביטול זכויות האדם והאזרח, ביטול הפרדת רשויות. <br />
שלילת הסוציאליזם.<br />
<br />
<br />
===חוק ההסמכה===<br />
<br />
ב 21 במרץ 1933, נפתח הרייכסטאג מחדש, ויומיים לאחר מכן נחקק חוק ההסמכה, אשר העביר את סמכויות החקיקה - מהרייכסטאג לממשלה, ואת הזכות להציע חוקים - מהנשיא להיטלר.<br />
<br />
החוק עבר ברוב עצום של קולות (441 בעד, לעומת 81 נגד), בעיקר משום שהקומוניסטים לא השתתפו בהצבעה, ושאר המפלגות האמינו להיטלר, שהבטיח לא להשתמש בחוק לרעה, או ללא התייעצות בנשיא.<br />
<br />
חוק ההסמכה העניק לממשלה זכות לחוקק חוקים ולתקן חוקים ללא אישור הרייכסטאג למשך 4 שנים גם אם הם סותרים את החוקה. החוק ביטל את סמכויות הפרלמנט ואת כוחו של הנשיא ואישר לנאצים לפעול באמצעות צווי חירום. כן רוכזו כל סמכויות החקיקה בידי היטלר. החוק ביטל הלכה למעשה את חוקת ויימאר ואת השיטה הפרלמנטרית. הרייכסטאג המשיך להתקיים אך תפקידו היחיד היה לתת אישור אוטומאטי לצעדי הנאצים. <br />
<br />
ב 1934 נחקק "החוק לשיקום הרייך", אשר ביטל את כל בתי המחוקקים בשאר המדינות בגרמניה. מעתה היה שלטון נאצי אחד בלבד - בברלין, ושאר המדינות הפכו לאזורים מנהלתיים בלבד. תהליך זה הושלם כאשר הרייכסטאג החליט לפזר את הרייכסראט- "מועצת הברית" (הבית התחתון של הפרלמנט בו ישבו נציגי הפדרציות).<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
שלילת הדמוקרטיה- ביטול הרשות המחוקקת - ביטול הפרדת רשויות.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
===טיהור המנגנון הפקידותי והפוליטי===<br />
<br />
<br />
<br />
"חוק שיקום שירות המדינה המקצועי" (7.4.1933) ו"החוק להשבת הפקידות המקצועית על כנה" נועדו לטהר את המנגנון הממשלתי ממתנגדים פוליטיים ומיהודים. החוק אפשר לסלק מתנגדים פוליטיים ויהודים ממשרות בשירות המדינה ומינוי נאצים למשרות שהתבטלו.<br />
<br />
<br />
<br />
עם עליית הנאצים לשלטון היו בגרמניה כ 7 מיליון פועלים החברים באיגודים מקצועיים (האיגודים המקצועיים התקיימו כדי לטפל בבעיות של הפועלים). לאיגודים המקצועיים היה כוח רב, והיטלר לא היה מוכן לכך. במאי 1933 בוטלו האיגודים המקצועיים ומנהיגיהם נכלאו במחנות ריכוז. במקומם הוקמה "חזית העבודה הגרמנית". גוף שהוצג לציבור כמי שמטרתו להגן על האיכר והפועל מפני ניצול קפיטליסטי ולהיטיב עם הפועלים. למעשה מטרתו הייתה לפקח על התעשייה הגרמנית והפועלים. החוק גם אסר שביתות. <br />
<br />
<br />
<br />
אחד מהמאפיינים של מדינה טוטליטרית הוא קיומה של מפלגה אחת בלבד. המשטר הנאצי, גם הוא, לא היה מוכן לסבול מפלגות אחרות. תחילה פוזרה המפלגה הקומוניסטית, וביולי 1933 - פוזרו כל שאר המפלגות. ב 14 ביולי 1933 נחקק "החוק לקיום המפלגה הנאצית כמפלגה יחידה" שמכריז כי רק המפלגה הנאצית מותרת. משמעות החוק - השלמת המהפכה הלאומית בגרמניה - על כולם להיות נאצים. משמעות נוספת של חוק זה, היא הפרה של ההבטחה שנתן היטלר בחקיקת חוק ההסמכה - הוא ביטל את כל המפלגות שהצביעו למענו בחקיקת החוק.<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
שלילת הדמוקרטיה- ביטול זכויות האדם והאזרח, ביטול הפרדת רשויות. <br />
שלילת הסוציאליזם. <br />
אנטישמיות.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
===ליל הסכינים הארוכות===<br />
<br />
<br />
<br />
עוד מתחילת שנות השלושים היטלר עקב בדאגה אחרי התפתחות ארגון ה-SA ("פלוגות הסער") משום שהם הפריעו לתוכניות הפוליטיות שלו בברוטליות שלהם. דווקא מתוך המפלגה הנאצית צמח הגוף המסוכן ביותר לשלטון שלה. ב30 ביוני 1934 היטלר פקד על הגסטאפו לחסל את ראש ארגון ה-SA ארנסט רוהם והדרג הפיקודי שלו, כ-1000 איש. חיסול זה נודע בשם "ליל הסכינים הארוכות". כך ביקש היטלר להיפתר מגורמים מתנגדים בתוך התנועה הנאצית.<br />
<br />
שתי סיבות עיקריות לחיסול: <br />
<br />
1. חוסר שביעות רצון מצד ה-S.A, שטענו כי המפלגה הנאצית מזניחה את הבעיות החברתיות- כלכליות של גרמניה, ודרשו "מהפיכה שנייה", בעלת אופי חברתי. היטלר חשש שתכנית זו תסיר ממנו את תמיכת בעלי ההון, התעשיינים ובעלי האחוזות. <br />
<br />
2. ה-SA דרשו לשמש כצבא גרמניה הנאצית. היטלר ראה בהם אספסוף שלא יוכל להגשים את חזון ההתפשטות הנאצי וממילא היטלר רצה לכרות ברית עם ראשי הצבא הסדיר הרגיל. <br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
שלילת הדמוקרטיה- חיסול אלים של מתנגדי השלטון. <br />
שלילת הסוציאליזם.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
===איחוד משרות הקנצלר והנשיא בידי היטלר===<br />
<br />
<br />
<br />
באוגוסט 1934 מת הנשיא הינדנבורג. להיטלר ניתנה הזדמנות לבטל את הבחירות למשרת הנשיאות, לרכז את כל הסמכויות השלטוניות ולהכריז על עצמו כ"רייכספיהרר"- הקנצלר, הנשיא והמפקד העליון של כוחות הצבא. כך היטלר הפך להיות למנהיג כל יכול.<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
שלילת הדמוקרטיה- ביטול הפרדת רשויות.<br />
===דיכוי הכנסיות===<br />
<br />
היטלר שאף לרכז את כל הכוח והשלטון בידיו. הוא לא היה שבע רצון מכך שהכנסיות, בעיקר הקתוליות, רואות את עצמן כפופות לאפיפיור. בעיקר הפריע לו שליטת הכנסיות בתחום החינוך – היטלר שאף לרתום את כל מערכת החינוך בגרמניה לצורך חינוך ותעמולה לאידיאולוגיה הנאצית. הוא לא רצה גורמים אחרים – כמו הכנסייה - שיתערבו בתכנים הנלמדים בבתי הספר.<br />
<br />
היטלר ניהל את מאבקו בכנסיות במספר דרכים. הוא יצר מנגנון פיקוח על הכנסיות. הוא ניהל מאבק אידיאולוגי נגד האמונה הנוצרית – ניסה להציגה כטיפשית ושקרית. היטלר גם השתמש בטרור והפחדה והכניס כמרים רבים למחנות ריכוז.<br />
<br />
כתוצאה מצעדים אלה כמעט ונעלמה כל התנגדות מצד הכנסיות לשלטונו של היטלר. היטלר אף חתם על הסכם - "קונקורדט" - עם הכנסייה הקתולית בגרמניה, והעמיד בראשה כומר נאצי, שנשבע אמונים להיטלר.<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה:<br />
<br />
עיקרון המנהיג – ריכוז כל סמכויות השלטון בידי מנהיג אחד כל יכול. <br />
שלילת הדמוקרטיה - ביטול חופש הביטוי, המחשבה, והמצפון. <br />
<br />
<br />
===רתימת החינוך והתרבות לצורכי המפלגה===<br />
<br />
<br />
<br />
ב1933 הוקמה "לשכת התרבות של הרייך" ובראשה יוזף גבלס. כל בתי הספר וארגוני הספורט היו תחת פיקוחו. ה"לשכה" מינתה מנהלי בתי ספר, מרכזי תנועות נוער ומרצים באוניברסיטאות. כולם חויבו להישבע אמונים להיטלר ורשיונות ההוראה הוצאו על פי נאמנותם הפוליטית. היטלר רצה להשתית את מערכת החינוך על טוהרת "הגזע הארי". מורים ומרצים לא ארים, ביניהם יהודים פוטרו. נקבעה תכנית לימודים אחידה ששמה דגש על לימודי היסטוריה גרמנית, אידיאולוגיה נאצית, ביולוגיה והתעמלות. הושם דגש על חינוך לציות לפיהרר ולמולדת.<br />
<br />
<br />
<br />
בנוסף לכך הוקמה תנועת הנוער ההיטלראי ה"היטלר יוגנד" ונאסרה פעילות של תנועות אחרות. כל נער/ה ארים בגילאי 8-15 חויבו להצטרף לתנועה. המצטיינים נשלחו לבתי ספר מיוחדים של המפלגה. תנועת הנוער שמה דגש על הכנת הצעירים לשמש כארים "מועילים" לפיהרר ולגרמניה: נערות חונכו לצייתנות לגברים ולהולדה, נערים חונכו להערצת דמות הלוחם הארי ולצייתנותו העיוורת לפיהרר. כולם עסקו בלימוד האידיאולוגיה הנאצית ופעילויות ספורטיביות.<br />
<br />
<br />
<br />
העיתונות שימשה שופר התעמולה של המדינה הנאצית ופעלה תחת שליטה והכוונה, חדשות צונזרו והוכתבו מגבוה. פורסמו מאמרי שטנה נגד היהודים כחלק מהתעמולה.<br />
<br />
"לשכת התרבות של הרייך" הדגישה את התרבות הנאצית. היא שהחליטה אילו יצירות אמנות, מוסיקה, ספרות, סרטים, עיתונים ומחזות ייקראו, יישמעו וייראו. הוטל חרם על יצירות יהודים ו"אוייבי הגזע", ספרים שחוברו ע"י יהודים או על יהודים הועלו באש. הוטל חרם על מוסיקת ג'אז ונגינת סקסופון שסימלו את האדם השחור. המארשים של ריכרד ואגנר אומצו כ"מוסיקה ארית". פותחה "ספרות ארית" שהדגישה את העבר, האצולה ומוטיבים של אדמה דם ושבטיות גרמנית. <br />
<br />
המשטר הנאצי בז לאמנות המודרנית על כל גווניה - סוריאליזם, קוביזם ויתר הזרמים שהפכו את השנים הראשונות של המאה העשרים למסעירות כל כך מן הבחינה האומנותית. יצירות אלו הוכרזו כ "אומנות מנוונת", ונאסרה הצגתן בציבור. המשטר יצר אף אמנות אופיינית לו, שקידשה ערכים של נעורים, עוצמה והערצת המנהיג.<br />
<br />
<br />
<br />
הקולנוע נוצל לתעמולה והייתה צנזורה חמורה על תוכן הסרטים. נפסלו סרטים שבהם לקחו חלק יהודים או סרטים שהציגו התנהגות לא הולמת. כל חברות הקולנוע הולאמו ועובדיהם היהודיים פוטרו. הנושאים בקולנוע היו אהבת העם לגרמניה ונושאים אנטישמיים. הקולנוע שימש גם במה מרכזית לסרטי תעמולה. ידועה מאד היא הבמאית הנאצית לני ריפנשטאל שיצרה סרטי תעמולה נאצים רבים ביניהם "נצחון הרצון" ועוד.<br />
<br />
<br />
<br />
עקרונות האידיאולוגיה הנאצית הבאים לביטוי בצעד זה: <br />
<br />
שלילת הדמוקרטיה- ביטול חופש הביטוי והמחשבה. <br />
אנטישמיות- תורת הגזע.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24315היסטוריה ב'2009-09-11T14:24:45Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
:*[[מבנה המשטר הטוטליטרי ומאפייניו כמאפשרים את קידום ומימוש אידיאולוגיה טוטליטרית]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
<br />
'''חלק ראשון: 1933-1939'''<br />
:*[[האידיאולוגיה הנאצית]]<br />
:*[[הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון]]<br />
:*[[המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם]]<br />
<br />
''''חלק שני: : ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי הכיבוש''''<br />
:*[[המהלכים הצבאיים העיקריים בחזיתות השונות עד קיץ 1941 והסברים להצלחת הצבא הגרמני בשלב זה]] - הקרב על בריטניה, הצלחת הגרמנים בדרום מרכז אירופה, כיבוש יוון, החתמת שליטים על הסכמים כפויים במדינות: רומניה, בולגריה, יוגוסלביה, הונגריה.<br />
:*[["הסדר החדש" באירופה הבהרת המושג והצעדים השונים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
'''פרק המבוא - בניין הבית הלאומי בשנים 1920-1945'''<br />
:*[[המנדט הבריטי בארץ ישראל ותרומתו לפתוחה של הארץ]]<br />
:*[[מוסדות הישוב היהודי והתנועה הציונית]]<br />
:*[[מסגרות כלכליות, חברתיות ותרבותיות]]<br />
:*[[התפתחות המתח בין יהודים לערבים והערכות הישוב בתחום הביטחון]]<br />
:*[[הערכות הישוב היהודי והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם השניה]]<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]] – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים. תהליך הקליטה]] - ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם.<br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים]] - תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל.<br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F&diff=24314הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון2009-09-11T14:23:29Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==הגורמים והנסיבות של עליית הנאצים לשלטון==<br />
<br />
<br />
<br />
עליית הנאצים לשלטון הייתה תוצאה של כשלון "רפובליקת וימאר" - ניסיון להנהיג בגרמניה שלטון דמוקראטי לאחר מלחמת העולם הראשונה.<br />
<br />
=====הקמת רפובליקת וימאר=====<br />
בספטמבר 1918 , לאחר ארבע שנות מלחמה עקובה מדם הגיע המטכ"ל הגרמני להכרה שאין ביכולתה של גרמניה לנצח במלחמה, ולמסקנה כי גרמניה חייבת לבקש שביתת נשק מידית משום שבעלות בריתה התמוטטו, ומחשש שתבוסת גרמניה תהיה מוחלטת ואף עשויה להסתיים בכיבושה של גרמניה. הקיסר הגרמני הסכים להקים ממשלה דמוקראטית שתחתום על חוזה הכניעה בהתאם ל- 14 הנקודות של וילסון. <br />
<br />
===קשייה של רפובליקת ווימאר===<br />
<br />
<br />
====קשיים פוליטיים מדיניים====<br />
<br />
<br />
הקשיים של רפובליקת ווימאר התעוררו בעיקר בשל העובדה שלא הייתה מסורת דמוקרטית בגרמניה, המעבר מקיסרות לרפובליקה דמוקראטית לא היה תוצאה של רצון העם אלא שינוי מלאכותי ללא מודעות לדמוקרטיה. הדמוקרטיה בגרמניה הייתה תוצאה של תכתיב חיצוני של הנשיא ווילסון. בגרמניה הייתה מסורת ימנית לאומית ארוכה מאוד שהתבססה על כוחות שמרניים ישנים. העם הגרמני היה מורגל במשטר מלוכני, ריכוזי, בו החלטות נעשות כהרף עין. גורמים ימניים ראו בתהליכי הבירוקרטיה בפרלמנט בזבוז זמן. <br />
<br />
=====אגדת הסכין בגב=====<br />
הבקשה לשביתת נשק הייתה הודאה בתבוסת גרמניה והפתיעה את הציבור הגרמני. ב - 1919 נחתם חוזה וורסאי. חוזה זה נתפס כמשפיל בקרב האוכלוסייה בגרמניה – החוזה מציב אותה כאחראית לפרוץ מלחה"ע ה - I ומטיל מגבלות חמורות על גרמניה, במישור הצבאי - גרמניה התחייבה לא להחזיק חיל אוויר, צוללות, לפרז שטחים ולא לבנות ביצורים. מבחינה טריטוריאלית - גרמניה נאלצה לוותר על אלזס ולורן לצרפת, ועל חבל הסודטים לצ'כוסלובקיה. חל עליה איסור להתאחד עם אוסטריה. מבחינה כלכלית - גרמניה נאלצת לשלם פיצויים למנצחות. היא מאבדת מכרות ומושבות שהיו לה והייתה חייבת להודות באשמתה לפרוץ המלחמה. ראשי רפובליקת ויימאר לא רצו לחתום על החוזה, משום שגם הם ראו בו חוזה לא צודק לגרמניה, והבינו שמפלגות הימין בגרמניה יגנו אותה על החתימה, וישתמשו בה בתעמולתן.<br />
<br />
ההתנגדות של מפלגות הימין לחתימה על חוזה וורסאי, הולידה את "אגדת הסכין בגב", שלפיה לא הצבא הגרמני הפסיד במלחמה, אלא הקומוניסטים והיהודים החלישו את רוח החייל הגרמני בתעמולתם ולמעשה תקעו סכין בגב האומה הגרמנית.<br />
<br />
<br />
<br />
=====התנגדות לרפובליקה מימין ומשמאל=====<br />
<br />
<br />
כמעט אף גורם פוליטי לא תמך באמת ברפובליקת וימאר הדמוקראטית - לא בשמאל ולא בימין .<br />
<br />
=====מימין===== <br />
<br />
הפוטש של קאפ: בקרב חוגי הימין בגרמניה, שרובו חיילים משוחררים, היו אלו שראו ברפובליקה ובחוזה וורסאי השפלה ובגידה, ולכן שאפו לחסלה ולהחזיר את המשטר הקיסרי. במרץ 1920 נעשה ניסיון של גורמי צבא ימניים בראשותו של הגנרל קאפ לתפוס את השלטון ע"י הפיכה צבאית. <br />
<br />
פוטש בית הבירה - ב - 1923 נעשה ניסיון הפיכה ימני קיצוני של המפלגה הנאצית בהנהגת היטלר. תומכיו היו חיילים משוחררים, והרפתקנים חסרי מקצוע ומעמד. ההפיכה התחילה ממינכן לכיוון ברלין, אך דוכאה בקלות וראשיה נאסרו. היטלר נידון ל - 5 שנות מאסר, אולם שוחרר כעבור פחות משנה משום שהתנועה הנאצית נתפסה כשולית ע"י ראשי הרפובליקה, והם לא ראו בו סכנה לדמוקרטיה. <br />
<br />
<br />
<br />
=====משמאל=====<br />
גם בשמאל הפוליטי היתה התנגדות לרפובליקת וימאר, שנתפסה כבורגנית ומשרתת את בעלי ההון.<br />
<br />
מרידת ספרטקוס (1919): בראשו עמדו מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה: רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנרט. שאיפתם: חיסול הרפובליקה והקמת משטר קומוניסטי בגרמניה בדומה לזה שהוקם בבריה"מ. ממשלת ווימאר הורתה לצבא הסדיר לדכא את המרד ולעצור את המורדים. המרד דוכא תוך שבוע, במהלכו נהרגו 1000 איש, ומנהיגיו נעצרו וחוסלו. <br />
<br />
<br />
<br />
====קשיים כלכליים====<br />
<br />
<br />
<br />
=====היפר-אינפלציה===== <br />
בתחילת שנות ה-20, לאחר המלחמה, פחת ערכו של המרק הגרמני במהירות לעומת הדולר האמריקני, התהליך הואץ מן הרגע שהוצאות המלחמה עלו על ההכנסות ממיסים וממילוות. החוב האדיר - הפנימי והחיצוני ותחילת תשלום הפיצויים הביאו אף הם לפגיעה בשער המטבע. לאינפלציה זו היו תוצאות חמורות ביותר לגבי רפובליקת וימאר. היא פגעה קשה במעמד הבורגני הבינוני, מעמד שהיווה את הבסיס של הרפובליקה הדמוקרטית. האינפלציה העשירה את בעלי ההון שרבים מהם היו "פרו ימניים", אלו הזרימו כספים לתנועות שרצו לחסל את הרפובליקה. כמו כן פגעה האינפלציה קשה במורל העובדים והביאה רבים אל סף יאוש ואמונם ברפובליקה התערער.<br />
<br />
יש הטוענים שהאינפלציה הייתה יזומה מלמעלה במטרה לאותת למערב שאין באפשרותה של גרמניה לשלם פיצויים.<br />
<br />
<br />
<br />
=====המשבר הכלכלי העולמי 1929-1933=====<br />
<br />
מסוף שנות ה-20, בגרמניה היה מס' גדול של מובטלים, והמשק הגרמני היה תלוי בעיקר במשק האמריקני. מיד לאחר המשבר הכלכלי צמצמה ארה"ב את הסחר עם מדינות אירופה, ובפרט הפסיקה את המענקים והמלוות לגרמניה. גרמניה לא הצליחה לאזן את תקציבה והיא נשארה עם גירעון תקציבי עצום. האשראי מחו"ל נסגר בפני התעשיינים וכתוצאה מכך נסגרו גם השווקים. כלכלת גרמניה התמוטטה לחלוטין עם תחילתו של המשבר הכלכלי בארה"ב ב - 1929. התוצאה הייתה: התמוטטות מפעלים, (יותר ממחצית תעשיות גרמניה התמוטטו) סגירת בנקים, פשיטות רגל, ירידה במסחר, 8 מליון מובטלים ב - 1932.<br />
<br />
המשבר הכלכלי פגע בעיקר במעמד הבינוני שעליו נשענה הרפובליקה. החלה אווירת ייאוש וחוסר אמונה שהמשטר הדמוקרטי יציל את המצב. האזרח הגרמני קיווה שמישהו חזק יציל את גרמניה מהמצב הכלכלי הנתון. <br />
<br />
<br />
<br />
====ניצול חוסר היציבות הפוליטית בתחילת שנות ה-30 על ידי הנאצים====<br />
<br />
<br />
<br />
בימים הטובים של שנות ה-20, לפני השפל הגדול ב-1929, למפלגה הנאצית היו כ-100,000 חברים במדינה של 60,000,000 תושבים. על אף שהיתה מפלגה קטנה יחסית, המפלגה הנאצית היתה מאורגנת ביותר ומוכנה לפעול בין רגע, כשיגיע רגע הפקודה. בזמנים קשים שבאו, האזרחים היו מוכנים לשמוע כל דבר ומכל אחד, בוודאי מדמגוג מוכשר כמו אדולף היטלר. המפלגה הנאצית פתחה במתקפת תעמולה שטרם נראתה כמוה בגרמניה. גבלס ניהל בצורה מבריקה את אלפי הפגישות, תהלוכות לפידים, כנסים, הדבקת מודעות והוצאת העיתון הנאצי וחלוקתו בכל רחבי גרמניה.<br />
<br />
עבור היטלר, אמן הנאומים, ההזדמנות לשחרר את כשרונו הגיעה. הוא נסע בכל רחבי גרמניה, נשא נאומים בכל מקום, הגיע לכינוסים, לחץ ידיים, חתם על תמונות ואפילו נשק לתינוקות. בנאומיו הוא הציע לגרמנים את מה שהם היו צריכים - עידוד. הוא חילק להם הבטחות מעורפלות ועם זאת נמנע מלהכנס לפרטים. הוא השתמש במשפטים קצרים וקליטים שוב ושוב. הופעותיו תוכננו בקפידה.<br />
<br />
המשבר הכלכלי הוביל לעליית מפלגות קיצוניות כמו המפלגה הנאצית והמפלגה הקומוניסטית. ממשלות נפלו בזו אחר זו ונערכו בחירות חדשות. מפלגות המרכז והשמאל לא הצליחו להתאחד מול כוחן של המפלגות הקיצוניות. ראש הממשלה החדש, היינריך ברונינג, לא הצליח להשיג הסכמה לתוכניתו הכלכלית ולכן ביקש מהנשיא הינדנבורג לערוך בחירות חדשות לרייכסטאג. בבחירות של ספטמבר 1930 הנאצים קיבלו מעל 18 אחוזים מהבוחרים. זה היה נצחון גדול לנאצים שהפכו בין לילה מהמפלגה הקטנה ביותר, למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה. <br />
<br />
חודש לאחר הבחירות, באוקטובר 1930, לבושים במדיהם החומים, הנבחרים הנאצים נכנסו לבית הפרלמנט כבמסדר. כאשר נקראו בשמותיהם כל אחד מהם ענה: נוכח! "הייל היטלר". לנאצים לא היתה כל כוונה לשתף פעולה עם הדמוקרטים, ביודעם שהמצב המתדרדר במדינה יהיה אך ורק לטובתם.<br />
<br />
למפלגה היתה כעת מפקדה חדשה במינכן, "הבית החום". כסף זרם למפלגה מכל הכיוונים. בעלי המפעלים הגדולים בגרמניה ראו בנאצים את גל העתיד ותרמו כסף רב להיטלר בתקווה שיגיע לשלטון. בכסף זה השתמשה המפלגה לממן את תשלומי המשכורות למספר הגדל והולך של בעלי המשרות במפלגה ולממן את מכונת התעמולה שבנה גבלס. גם ראשי שלטונות הצבא תמכו בהיטלר בתקווה שאכן יקרע את חוזה ורסאי כפי שהבטיח, ויבטל את הגבלת 100,000 החיילים שהוטלה על צבא גרמניה. <br />
<br />
בגרמניה, שנתיים לאחר תחילת השפל הכלכלי, המצב היה גרוע ביותר. סבל אנושי רב, מיליוני מובטלים, פשיטות רגל חדשות לבקרים, חסרי בית ישנים ברחובות, רעב. ברחובות אנשים נלחמו על כל דבר, הורגים אחד את השני, אך ממנהיגיהם הפוליטיים לא שמעו כלום. בצרתם פנו כולם לאדם היחיד אשר המשיך להיות עקבי ולהציע פתרון, היטלר והבטחתו לעתיד טוב יותר.<br />
<br />
בפברואר 1932, הודיע הנשיא הינדנבורג בחוסר רצון כי הוא "רץ" לנשיאות פעם נוספת. היטלר החליט כי גם הוא ירוץ לנשיאות גרמניה. יוזף גבלס פתח במיתקפת תעמולה רחבת היקף. נאומים נשאו באלפים. מפגשים וכנסים בכל יום ובכל עיר. חולקו מליוני עלונים ועותקים של העתון הנאצי. גבלס גם השתמש בטכנולוגיה החדישה, סרטים ותקליטים, כדי לתעד ולפרסם את נאומיו של היטלר. ה-SA, הצבא של המפלגה הנאצית, הפעיל טרור ופחד ברחובות.<br />
<br />
בבחירות לנשיאות במרץ 1932 היטלר זכה בכ-30 אחוזים מכלל הקולות. הינדנבורג זכה בכ-49אחוזים מכלל הקולות. הינדנבורג נכשל בהשגת רוב של 50 אחוז מכלל הבוחרים ונדרשו בחירות נוספות בחודש שלאחר מכן. בסיבוב הבא זכה היטלר ב-36 אחוזים מכלל הקולות אך הינדנבורג זכה ב-53 אחוז מהקולות, רוב מוחץ אשר העניק לו תקופת כהונה נוספת.<br />
<br />
היטלר תקף את ראש הממשלה ברינינג על שהוא לא מתקרב לימין, כמצוות הינדנבורג. במהלך 1932הלחץ על ראש הממשלה היה גדול מדי והוא התפטר. במרוצת תשעת החודשים הבאים, מונו שני ראשי ממשלה, הראשון פרנץ פון פאפן והשני גנרל שלייכר. העם השתולל, הוא היה מוכה רעב ואלימות פיזית פשטה ברחובות. הנשיא הינדנבורג כבר לא ידע מה לעשות. מבחינה פוליטית לא יכול היה איש פרט להיטלר לתפקד, אי לכך ב-30 בינואר 1933 מינה הינדנבורג את היטלר לראש ממשלת גרמניה והחלה תקופת השלטון הנאצי. <br />
<br />
<br />
<br />
מספר הקולות לו זכתה המפלגה הנאצית בבחירות בהן השתתפה:<br />
<br />
<br />
<br />
מאי 1928 - 2.6%<br />
<br />
ספטמבר 1930 18.3%<br />
<br />
יולי 1932 - 37.3%<br />
<br />
נובמבר 1932 - 33.1%<br />
<br />
מרץ 1933 - 43.9%</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%94%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%A9%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%9F&diff=24313הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון2009-09-11T14:21:02Z<p>Shlomiio: דף חדש: ==הגורמים והנסיבות של עליית הנאצים לשלטון== עליית הנאצים לשלטון הייתה תוצאה של כשלון "רפובליקת וימאר...</p>
<hr />
<div>==הגורמים והנסיבות של עליית הנאצים לשלטון==<br />
<br />
<br />
<br />
עליית הנאצים לשלטון הייתה תוצאה של כשלון "רפובליקת וימאר" - ניסיון להנהיג בגרמניה שלטון דמוקראטי לאחר מלחמת העולם הראשונה.<br />
<br />
=====הקמת רפובליקת וימאר=====<br />
בספטמבר 1918 , לאחר ארבע שנות מלחמה עקובה מדם הגיע המטכ"ל הגרמני להכרה שאין ביכולתה של גרמניה לנצח במלחמה, ולמסקנה כי גרמניה חייבת לבקש שביתת נשק מידית משום שבעלות בריתה התמוטטו, ומחשש שתבוסת גרמניה תהיה מוחלטת ואף עשויה להסתיים בכיבושה של גרמניה. הקיסר הגרמני הסכים להקים ממשלה דמוקראטית שתחתום על חוזה הכניעה בהתאם ל- 14 הנקודות של וילסון. <br />
<br />
===קשייה של רפובליקת ווימאר===<br />
<br />
<br />
====קשיים פוליטיים מדיניים====<br />
<br />
<br />
הקשיים של רפובליקת ווימאר התעוררו בעיקר בשל העובדה שלא הייתה מסורת דמוקרטית בגרמניה, המעבר מקיסרות לרפובליקה דמוקראטית לא היה תוצאה של רצון העם אלא שינוי מלאכותי ללא מודעות לדמוקרטיה. הדמוקרטיה בגרמניה הייתה תוצאה של תכתיב חיצוני של הנשיא ווילסון. בגרמניה הייתה מסורת ימנית לאומית ארוכה מאוד שהתבססה על כוחות שמרניים ישנים. העם הגרמני היה מורגל במשטר מלוכני, ריכוזי, בו החלטות נעשות כהרף עין. גורמים ימניים ראו בתהליכי הבירוקרטיה בפרלמנט בזבוז זמן. <br />
<br />
=====אגדת הסכין בגב=====<br />
הבקשה לשביתת נשק הייתה הודאה בתבוסת גרמניה והפתיעה את הציבור הגרמני. ב - 1919 נחתם חוזה וורסאי. חוזה זה נתפס כמשפיל בקרב האוכלוסייה בגרמניה – החוזה מציב אותה כאחראית לפרוץ מלחה"ע ה - I ומטיל מגבלות חמורות על גרמניה, במישור הצבאי - גרמניה התחייבה לא להחזיק חיל אוויר, צוללות, לפרז שטחים ולא לבנות ביצורים. מבחינה טריטוריאלית - גרמניה נאלצה לוותר על אלזס ולורן לצרפת, ועל חבל הסודטים לצ'כוסלובקיה. חל עליה איסור להתאחד עם אוסטריה. מבחינה כלכלית - גרמניה נאלצת לשלם פיצויים למנצחות. היא מאבדת מכרות ומושבות שהיו לה והייתה חייבת להודות באשמתה לפרוץ המלחמה. ראשי רפובליקת ויימאר לא רצו לחתום על החוזה, משום שגם הם ראו בו חוזה לא צודק לגרמניה, והבינו שמפלגות הימין בגרמניה יגנו אותה על החתימה, וישתמשו בה בתעמולתן.<br />
<br />
ההתנגדות של מפלגות הימין לחתימה על חוזה וורסאי, הולידה את "אגדת הסכין בגב", שלפיה לא הצבא הגרמני הפסיד במלחמה, אלא הקומוניסטים והיהודים החלישו את רוח החייל הגרמני בתעמולתם ולמעשה תקעו סכין בגב האומה הגרמנית.<br />
<br />
<br />
<br />
=====התנגדות לרפובליקה מימין ומשמאל=====<br />
<br />
<br />
כמעט אף גורם פוליטי לא תמך באמת ברפובליקת וימאר הדמוקראטית - לא בשמאל ולא בימין .<br />
<br />
=====מימין===== <br />
<br />
הפוטש של קאפ: בקרב חוגי הימין בגרמניה, שרובו חיילים משוחררים, היו אלו שראו ברפובליקה ובחוזה וורסאי השפלה ובגידה, ולכן שאפו לחסלה ולהחזיר את המשטר הקיסרי. במרץ 1920 נעשה ניסיון של גורמי צבא ימניים בראשותו של הגנרל קאפ לתפוס את השלטון ע"י הפיכה צבאית. <br />
<br />
פוטש בית הבירה - ב - 1923 נעשה ניסיון הפיכה ימני קיצוני של המפלגה הנאצית בהנהגת היטלר. תומכיו היו חיילים משוחררים, והרפתקנים חסרי מקצוע ומעמד. ההפיכה התחילה ממינכן לכיוון ברלין, אך דוכאה בקלות וראשיה נאסרו. היטלר נידון ל - 5 שנות מאסר, אולם שוחרר כעבור פחות משנה משום שהתנועה הנאצית נתפסה כשולית ע"י ראשי הרפובליקה, והם לא ראו בו סכנה לדמוקרטיה. <br />
<br />
<br />
<br />
=====משמאל=====<br />
גם בשמאל הפוליטי היתה התנגדות לרפובליקת וימאר, שנתפסה כבורגנית ומשרתת את בעלי ההון.<br />
<br />
מרידת ספרטקוס (1919): בראשו עמדו מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בגרמניה: רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנרט. שאיפתם: חיסול הרפובליקה והקמת משטר קומוניסטי בגרמניה בדומה לזה שהוקם בבריה"מ. ממשלת ווימאר הורתה לצבא הסדיר לדכא את המרד ולעצור את המורדים. המרד דוכא תוך שבוע, במהלכו נהרגו 1000 איש, ומנהיגיו נעצרו וחוסלו. <br />
<br />
<br />
<br />
====קשיים כלכליים====<br />
<br />
<br />
<br />
=====היפר-אינפלציה===== <br />
בתחילת שנות ה-20, לאחר המלחמה, פחת ערכו של המרק הגרמני במהירות לעומת הדולר האמריקני, התהליך הואץ מן הרגע שהוצאות המלחמה עלו על ההכנסות ממיסים וממילוות. החוב האדיר - הפנימי והחיצוני ותחילת תשלום הפיצויים הביאו אף הם לפגיעה בשער המטבע. לאינפלציה זו היו תוצאות חמורות ביותר לגבי רפובליקת וימאר. היא פגעה קשה במעמד הבורגני הבינוני, מעמד שהיווה את הבסיס של הרפובליקה הדמוקרטית. האינפלציה העשירה את בעלי ההון שרבים מהם היו "פרו ימניים", אלו הזרימו כספים לתנועות שרצו לחסל את הרפובליקה. כמו כן פגעה האינפלציה קשה במורל העובדים והביאה רבים אל סף יאוש ואמונם ברפובליקה התערער.<br />
<br />
יש הטוענים שהאינפלציה הייתה יזומה מלמעלה במטרה לאותת למערב שאין באפשרותה של גרמניה לשלם פיצויים.<br />
<br />
<br />
<br />
=====המשבר הכלכלי העולמי 1929-1933=====<br />
<br />
מסוף שנות ה-20, בגרמניה היה מס' גדול של מובטלים, והמשק הגרמני היה תלוי בעיקר במשק האמריקני. מיד לאחר המשבר הכלכלי צמצמה ארה"ב את הסחר עם מדינות אירופה, ובפרט הפסיקה את המענקים והמלוות לגרמניה. גרמניה לא הצליחה לאזן את תקציבה והיא נשארה עם גירעון תקציבי עצום. האשראי מחו"ל נסגר בפני התעשיינים וכתוצאה מכך נסגרו גם השווקים. כלכלת גרמניה התמוטטה לחלוטין עם תחילתו של המשבר הכלכלי בארה"ב ב - 1929. התוצאה הייתה: התמוטטות מפעלים, (יותר ממחצית תעשיות גרמניה התמוטטו) סגירת בנקים, פשיטות רגל, ירידה במסחר, 8 מליון מובטלים ב - 1932.<br />
<br />
המשבר הכלכלי פגע בעיקר במעמד הבינוני שעליו נשענה הרפובליקה. החלה אווירת ייאוש וחוסר אמונה שהמשטר הדמוקרטי יציל את המצב. האזרח הגרמני קיווה שמישהו חזק יציל את גרמניה מהמצב הכלכלי הנתון. <br />
<br />
<br />
<br />
====ניצול חוסר היציבות הפוליטית בתחילת שנות ה-30 על ידי הנאצים====<br />
<br />
<br />
<br />
בימים הטובים של שנות ה-20, לפני השפל הגדול ב-1929, למפלגה הנאצית היו כ-100,000 חברים במדינה של 60,000,000 תושבים. על אף שהיתה מפלגה קטנה יחסית, המפלגה הנאצית היתה מאורגנת ביותר ומוכנה לפעול בין רגע, כשיגיע רגע הפקודה. בזמנים קשים שבאו, האזרחים היו מוכנים לשמוע כל דבר ומכל אחד, בוודאי מדמגוג מוכשר כמו אדולף היטלר. המפלגה הנאצית פתחה במתקפת תעמולה שטרם נראתה כמוה בגרמניה. גבלס ניהל בצורה מבריקה את אלפי הפגישות, תהלוכות לפידים, כנסים, הדבקת מודעות והוצאת העיתון הנאצי וחלוקתו בכל רחבי גרמניה.<br />
<br />
עבור היטלר, אמן הנאומים, ההזדמנות לשחרר את כשרונו הגיעה. הוא נסע בכל רחבי גרמניה, נשא נאומים בכל מקום, הגיע לכינוסים, לחץ ידיים, חתם על תמונות ואפילו נשק לתינוקות. בנאומיו הוא הציע לגרמנים את מה שהם היו צריכים - עידוד. הוא חילק להם הבטחות מעורפלות ועם זאת נמנע מלהכנס לפרטים. הוא השתמש במשפטים קצרים וקליטים שוב ושוב. הופעותיו תוכננו בקפידה.<br />
<br />
המשבר הכלכלי הוביל לעליית מפלגות קיצוניות כמו המפלגה הנאצית והמפלגה הקומוניסטית. ממשלות נפלו בזו אחר זו ונערכו בחירות חדשות. מפלגות המרכז והשמאל לא הצליחו להתאחד מול כוחן של המפלגות הקיצוניות. ראש הממשלה החדש, היינריך ברונינג, לא הצליח להשיג הסכמה לתוכניתו הכלכלית ולכן ביקש מהנשיא הינדנבורג לערוך בחירות חדשות לרייכסטאג. בבחירות של ספטמבר 1930 הנאצים קיבלו מעל 18 אחוזים מהבוחרים. זה היה נצחון גדול לנאצים שהפכו בין לילה מהמפלגה הקטנה ביותר, למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה. <br />
<br />
חודש לאחר הבחירות, באוקטובר 1930, לבושים במדיהם החומים, הנבחרים הנאצים נכנסו לבית הפרלמנט כבמסדר. כאשר נקראו בשמותיהם כל אחד מהם ענה: נוכח! "הייל היטלר". לנאצים לא היתה כל כוונה לשתף פעולה עם הדמוקרטים, ביודעם שהמצב המתדרדר במדינה יהיה אך ורק לטובתם.<br />
<br />
למפלגה היתה כעת מפקדה חדשה במינכן, "הבית החום". כסף זרם למפלגה מכל הכיוונים. בעלי המפעלים הגדולים בגרמניה ראו בנאצים את גל העתיד ותרמו כסף רב להיטלר בתקווה שיגיע לשלטון. בכסף זה השתמשה המפלגה לממן את תשלומי המשכורות למספר הגדל והולך של בעלי המשרות במפלגה ולממן את מכונת התעמולה שבנה גבלס. גם ראשי שלטונות הצבא תמכו בהיטלר בתקווה שאכן יקרע את חוזה ורסאי כפי שהבטיח, ויבטל את הגבלת 100,000 החיילים שהוטלה על צבא גרמניה. <br />
<br />
בגרמניה, שנתיים לאחר תחילת השפל הכלכלי, המצב היה גרוע ביותר. סבל אנושי רב, מיליוני מובטלים, פשיטות רגל חדשות לבקרים, חסרי בית ישנים ברחובות, רעב. ברחובות אנשים נלחמו על כל דבר, הורגים אחד את השני, אך ממנהיגיהם הפוליטיים לא שמעו כלום. בצרתם פנו כולם לאדם היחיד אשר המשיך להיות עקבי ולהציע פתרון, היטלר והבטחתו לעתיד טוב יותר.<br />
<br />
בפברואר 1932, הודיע הנשיא הינדנבורג בחוסר רצון כי הוא "רץ" לנשיאות פעם נוספת. היטלר החליט כי גם הוא ירוץ לנשיאות גרמניה. יוזף גבלס פתח במיתקפת תעמולה רחבת היקף. נאומים נשאו באלפים. מפגשים וכנסים בכל יום ובכל עיר. חולקו מליוני עלונים ועותקים של העתון הנאצי. גבלס גם השתמש בטכנולוגיה החדישה, סרטים ותקליטים, כדי לתעד ולפרסם את נאומיו של היטלר. ה-SA, הצבא של המפלגה הנאצית, הפעיל טרור ופחד ברחובות.<br />
<br />
בבחירות לנשיאות במרץ 1932 היטלר זכה בכ-30 אחוזים מכלל הקולות. הינדנבורג זכה בכ-49אחוזים מכלל הקולות. הינדנבורג נכשל בהשגת רוב של 50 אחוז מכלל הבוחרים ונדרשו בחירות נוספות בחודש שלאחר מכן. בסיבוב הבא זכה היטלר ב-36 אחוזים מכלל הקולות אך הינדנבורג זכה ב-53 אחוז מהקולות, רוב מוחץ אשר העניק לו תקופת כהונה נוספת.<br />
<br />
היטלר תקף את ראש הממשלה ברינינג על שהוא לא מתקרב לימין, כמצוות הינדנבורג. במהלך 1932הלחץ על ראש הממשלה היה גדול מדי והוא התפטר. במרוצת תשעת החודשים הבאים, מונו שני ראשי ממשלה, הראשון פרנץ פון פאפן והשני גנרל שלייכר. העם השתולל, הוא היה מוכה רעב ואלימות פיזית פשטה ברחובות. הנשיא הינדנבורג כבר לא ידע מה לעשות. מבחינה פוליטית לא יכול היה איש פרט להיטלר לתפקד, אי לכך ב-30 בינואר 1933 מינה הינדנבורג את היטלר לראש ממשלת גרמניה והחלה תקופת השלטון הנאצי. <br />
<br />
<br />
<br />
מספר הקולות לו זכתה המפלגה הנאצית בבחירות בהן השתתפה:<br />
<br />
<br />
<br />
מאי 1928 <br />
2.6%<br />
<br />
ספטמבר 1930<br />
18.3%<br />
<br />
יולי 1932<br />
37.3%<br />
<br />
נובמבר 1932<br />
33.1%<br />
<br />
מרץ 1933<br />
43.9%</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%AA&diff=24312האידיאולוגיה הנאצית2009-09-11T14:14:34Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==העקרונות הבסיסיים של האידיאולוגיה הנאצית==<br />
<br />
<br />
<br />
===תורת הגזע===<br />
תורת הגזע באידיאולוגיה הנאצית הושפעה מתורתו של דארווין שחקר את התפתחות בעלי החיים וחיבר את תורת האבולוציה, בה נטען כי בעולם הטבע קיימת מלחמת קיום בין בעלי חיים, מלחמה שבסופה ישרוד הגזע החזק. האידיאולוגיה הנאצית טענה כי גם בקרב העמים האנושיים קיימת מלחמת קיום וברירה טבעית כמו בטבע. גם בין הגזעים של בני אדם מתנהל מאבק תמידי שמטרתו לשרוד במלחמת הקיום. במאבק הזה ישרדו הגזעים החזקים ואילו החלשים יכחדו. <br />
<br />
לפי תורת הגזע הגזעים המרכיבים את האנושות אינם שווים. על פי האידיאולוגיה הנאצית ניתן לסדר את הגזעים בהירארכיה, או פירמידה. בראש סולם הגזעים ניצב הגזע הארי- הנורדי (הצפוני). הגזע הגרמני הוא הענף המשובח ביותר של הגזע הארי. הגזע העליון מגלם בתוכו תכונות כמו: כוח יצירה, יופי, וגבורה. מתחת לגזע הארי בפירמידה נמצאים הגזעים של דרום אירופה (איטליה, ספרד), נמוך יותר נמצאים הגזעים של מזרח אירופה (הסלאבים), נמוך עוד יותר נמצאים עמי אסיה, דרום אמריקה, והערבים. בתחתית נמצאים השחורים באפריקה. ליהודים, כפי שמוסבר בסעיף הבא, שמור מקום מיוחד בפירמידה. <br />
<br />
היטלר האמין כי הגזע הארי הוא גזע האדונים והוא בעל השלמות הפיסית והרוחנית. גזע זה ינהל מלחמת קיום עם הגזע היהודי. וזאת על מנת למנוע מהיהודים להשתלט, לזהם ולנוון את הגזע הארי. חובה לשלול נישואי תערובת בין יהודים וגרמנים, שיזהמו את הטוהר של הגזע הארי.<br />
<br />
היטלר חילק את הגזעים ל-3 קטגוריות: יוצרי תרבות – הגזע הארי. נושאי תרבות – כמו היפנים, שמסוגלים רק ללמוד ולחקות את התרבות שיוצר הגזע הארי. הורסי תרבות – היהודים - שרוצים להרוס את התרבות האנושית.<br />
<br />
<br />
<br />
===אנטישמיות===<br />
האנטישמיות הייתה המאפיין הבולט ביותר של האידיאולוגיה הנאצית. על פי האידיאולוגיה הנאצית שמור ליהודים מקום מיוחד בהירארכיית הגזעים. הם ודאי לא במקום גבוה בפירמידה, בשל כיעורם ורשעותם. אבל הם גם לא בתחתית הפירמידה: הם גזע חזק, ערמומי ומסוכן השולט בעולם ומנצל את שאר הגזעים לטובתם.<br />
<br />
היהודי נתפס כאויבו של הגזע הארי שמסמל את כל מה ששנוא ומפחיד. היהודים הם תת גזע בעל תכונות שטניות, בוגדניות, ערמומיות, הוא נצלן וטפיל ומשועבד לכסף. כמו כן היהודי קשור לבני גזעו בקשר יהודי עולמי השואף לשלוט על כל העולם כולו ועל הגזע הארי בפרט. היהודים על פי עיקרון זה הם כמו חיידקים המפוררים את האומה הגרמנית ומנוונים אותה באמצעות הקפיטליזם, הליברליזם, הסוציאליזם והקומוניזם. היהודים הם שנעצו סכין בגב האומה ב-1918 והם שגרמו לפרוץ המלחמה, לתבוסה בה ולחתימה על חוזה ורסאי, והם אחראים להקמת רפובליקת ווימאר. <br />
<br />
<br />
<br />
===עיקרון המנהיגות=== <br />
האידיאולוגיה הנאצית הדגישה את חשיבותו של המנהיג- הפיהרר, אשר מבטא על פי עיקרון זה את רצון העם הגרמני ואת רצונו של האל. המנהיג הוא יורשו של הקיסר הגרמני מתקופת ימי הביניים . רצונותיו ופקודותיו הן בחזקת חוק ואין לערער עליהם. המנהיג באידיאולוגיה הנאצית יודע הכל. הוא המחליט והוא מכוון את המדינה ועל כל הגרמנים לציית למנהיג באופן עיוור, ללא כל תנאי, ללא כל ויכוח וללא התלבטות מוסרית או אחרת, זאת בשל היותו של הפירר החכם מכל.<br />
<br />
<br />
<br />
===עיקרון הפולק===<br />
עיקרון המנהיג קשור ברעיון ה"פולק" - מושג גרמני שמשמעו לאום. הלאום באידיאולוגיה הנאצית הוא ערך עליון- היטלר ראה בעם הגרמני לאום מיוחד, עליון ביחס לשאר העמים. רק מי ששיך לגזע הארי ובעל דם גרמני יכול להשתייך לעם הגרמני. העם הגרמני נועד לשלוט בעולם. מעשיו של האדם הגרמני מכוונים לסיפוק צרכי הלאום. היחיד אינו חשוב אלא רק במסגרת השתלבותו בעם ובמדינה. המדינה מכוונת את חייו של הפרט והיא קובעת מה טוב לו ומה רצוי לו. ליהודים ולקומוניסטים אין מקום בפולק הגרמני. הפירר עומד בראש הפולק הגרמני ומבטא את רוחו וטובתו העליונה. הנאצים הרבו להשתמש בסיסמה: "עם אחד, מדינה אחת, פירר אחד" (Ein Volk, ein Reich, ein Führer). <br />
<br />
<br />
<br />
===מרחב מחייה===<br />
על פי עיקרון זה העם הגרמני צריך שטח להתפתחותו "הטבעית" ולכן יתרחב למזרח ויקים את ה"רייך בן אלף השנים"- הרייך השלישי. על פי עיקרון זה הזכות לקרקע שייכת למנצחים ולכובשים משום שהגבולות הישנים אינם מספיקים לגידולו של העם הגרמני, ועל מנת שגרמניה לא תיחנק בשטח המחייה שנקבע לה בחוזה וורסאי עליה ליצור לעצמה שטח מחייה נוסף. לפי עיקרון זה יש לאפשר לעם הגרמני להתפשט על פני שטחים במזרח אירופה על חשבון הסלאבים שהם הגזעים הנחותים של אירופה והם חייבים לשרת את הגרמנים כעבדים. לאחר כיבוש מרחב המחייה ישליטו בו הנאצים "סדר חדש" כלומר הם יישבו במרחב המחייה איכרים גרמנים. <br />
<br />
<br />
<br />
===שלילת הדמוקרטיה, הליברליזם, והקומוניזם===<br />
הנאציזם שלל את זכויות הפרט והיה נגד שיוויון בפני החוק ונגד חופש המחשבה, חופש המצפון, חופש ההתארגנות וחופש הדיבור, שהם יסודותיה של הדמוקרטיה הליבראלית. הנאציזם מאמין באליטה שלטת, מפלגה אחת ומנהיג אחד שעומד מעל החוק. <br />
<br />
הנאצים טענו כי כל בעיותיה הכלכליות החברתיות והפוליטיות של רפובליקת ווימאר הדמוקראטית הן הוכחה לאי יעילותו של המשטר הדמוקרטי.<br />
<br />
<br />
<br />
הנאצים ראו גם בקומוניזם אויב. הנאצים ראו באידיאולוגיה הקומוניסטית ניגוד לאידיאולוגיה הנאצית משום שהקומוניזם מאמין בשיוויון בין בני האדם ללא ניצול, וללא מעמדות. כמו כן הקומוניזם מאמין באחדות בין הלאומים, בשלום ואחווה בין בני האדם והעמים, ואילו הנאציזם מאמין במדינה סמכותית ובשלטון של קבוצה נבחרת. הנאציזם מדגיש את קיום המעמדות ומדגיש את חוסר השיוויון בין הגזעים ובין בני האדם, הנאציזם מאמין בשלטונו של החזק על החלש, שלטון שדוגל במלחמות וכיבושים, בניגוד לתפיסת העולם הקומוניסטית.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%AA&diff=24311האידיאולוגיה הנאצית2009-09-11T14:13:37Z<p>Shlomiio: דף חדש: ==העקרונות הבסיסיים של האידיאולוגיה הנאצית== ===תורת הגזע=== תורת הגזע באידיאולוגיה הנאצית הושפעה מתו...</p>
<hr />
<div>==העקרונות הבסיסיים של האידיאולוגיה הנאצית==<br />
<br />
<br />
<br />
===תורת הגזע===<br />
תורת הגזע באידיאולוגיה הנאצית הושפעה מתורתו של דארווין שחקר את התפתחות בעלי החיים וחיבר את תורת האבולוציה, בה נטען כי בעולם הטבע קיימת מלחמת קיום בין בעלי חיים, מלחמה שבסופה ישרוד הגזע החזק. האידיאולוגיה הנאצית טענה כי גם בקרב העמים האנושיים קיימת מלחמת קיום וברירה טבעית כמו בטבע. גם בין הגזעים של בני אדם מתנהל מאבק תמידי שמטרתו לשרוד במלחמת הקיום. במאבק הזה ישרדו הגזעים החזקים ואילו החלשים יכחדו. <br />
<br />
לפי תורת הגזע הגזעים המרכיבים את האנושות אינם שווים. על פי האידיאולוגיה הנאצית ניתן לסדר את הגזעים בהירארכיה, או פירמידה. בראש סולם הגזעים ניצב הגזע הארי- הנורדי (הצפוני). הגזע הגרמני הוא הענף המשובח ביותר של הגזע הארי. הגזע העליון מגלם בתוכו תכונות כמו: כוח יצירה, יופי, וגבורה. מתחת לגזע הארי בפירמידה נמצאים הגזעים של דרום אירופה (איטליה, ספרד), נמוך יותר נמצאים הגזעים של מזרח אירופה (הסלאבים), נמוך עוד יותר נמצאים עמי אסיה, דרום אמריקה, והערבים. בתחתית נמצאים השחורים באפריקה. ליהודים, כפי שמוסבר בסעיף הבא, שמור מקום מיוחד בפירמידה. <br />
<br />
היטלר האמין כי הגזע הארי הוא גזע האדונים והוא בעל השלמות הפיסית והרוחנית. גזע זה ינהל מלחמת קיום עם הגזע היהודי. וזאת על מנת למנוע מהיהודים להשתלט, לזהם ולנוון את הגזע הארי. חובה לשלול נישואי תערובת בין יהודים וגרמנים, שיזהמו את הטוהר של הגזע הארי.<br />
<br />
היטלר חילק את הגזעים ל-3 קטגוריות: יוצרי תרבות – הגזע הארי. נושאי תרבות – כמו היפנים, שמסוגלים רק ללמוד ולחקות את התרבות שיוצר הגזע הארי. הורסי תרבות – היהודים - שרוצים להרוס את התרבות האנושית.<br />
<br />
<br />
<br />
===אנטישמיות===<br />
האנטישמיות הייתה המאפיין הבולט ביותר של האידיאולוגיה הנאצית. על פי האידיאולוגיה הנאצית שמור ליהודים מקום מיוחד בהירארכיית הגזעים. הם ודאי לא במקום גבוה בפירמידה, בשל כיעורם ורשעותם. אבל הם גם לא בתחתית הפירמידה: הם גזע חזק, ערמומי ומסוכן השולט בעולם ומנצל את שאר הגזעים לטובתם.<br />
<br />
היהודי נתפס כאויבו של הגזע הארי שמסמל את כל מה ששנוא ומפחיד. היהודים הם תת גזע בעל תכונות שטניות, בוגדניות, ערמומיות, הוא נצלן וטפיל ומשועבד לכסף. כמו כן היהודי קשור לבני גזעו בקשר יהודי עולמי השואף לשלוט על כל העולם כולו ועל הגזע הארי בפרט. היהודים על פי עיקרון זה הם כמו חיידקים המפוררים את האומה הגרמנית ומנוונים אותה באמצעות הקפיטליזם, הליברליזם, הסוציאליזם והקומוניזם. היהודים הם שנעצו סכין בגב האומה ב-1918 והם שגרמו לפרוץ המלחמה, לתבוסה בה ולחתימה על חוזה ורסאי, והם אחראים להקמת רפובליקת ווימאר. <br />
<br />
<br />
<br />
===עיקרון המנהיגות=== <br />
האידיאולוגיה הנאצית הדגישה את חשיבותו של המנהיג- הפיהרר, אשר מבטא על פי עיקרון זה את רצון העם הגרמני ואת רצונו של האל. המנהיג הוא יורשו של הקיסר הגרמני מתקופת ימי הביניים . רצונותיו ופקודותיו הן בחזקת חוק ואין לערער עליהם. המנהיג באידיאולוגיה הנאצית יודע הכל. הוא המחליט והוא מכוון את המדינה ועל כל הגרמנים לציית למנהיג באופן עיוור, ללא כל תנאי, ללא כל ויכוח וללא התלבטות מוסרית או אחרת, זאת בשל היותו של הפירר החכם מכל.<br />
<br />
<br />
<br />
==עיקרון הפולק===<br />
עיקרון המנהיג קשור ברעיון ה"פולק" - מושג גרמני שמשמעו לאום. הלאום באידיאולוגיה הנאצית הוא ערך עליון- היטלר ראה בעם הגרמני לאום מיוחד, עליון ביחס לשאר העמים. רק מי ששיך לגזע הארי ובעל דם גרמני יכול להשתייך לעם הגרמני. העם הגרמני נועד לשלוט בעולם. מעשיו של האדם הגרמני מכוונים לסיפוק צרכי הלאום. היחיד אינו חשוב אלא רק במסגרת השתלבותו בעם ובמדינה. המדינה מכוונת את חייו של הפרט והיא קובעת מה טוב לו ומה רצוי לו. ליהודים ולקומוניסטים אין מקום בפולק הגרמני. הפירר עומד בראש הפולק הגרמני ומבטא את רוחו וטובתו העליונה. הנאצים הרבו להשתמש בסיסמה: "עם אחד, מדינה אחת, פירר אחד" (Ein Volk, ein Reich, ein Führer). <br />
<br />
<br />
<br />
===מרחב מחייה===<br />
על פי עיקרון זה העם הגרמני צריך שטח להתפתחותו "הטבעית" ולכן יתרחב למזרח ויקים את ה"רייך בן אלף השנים"- הרייך השלישי. על פי עיקרון זה הזכות לקרקע שייכת למנצחים ולכובשים משום שהגבולות הישנים אינם מספיקים לגידולו של העם הגרמני, ועל מנת שגרמניה לא תיחנק בשטח המחייה שנקבע לה בחוזה וורסאי עליה ליצור לעצמה שטח מחייה נוסף. לפי עיקרון זה יש לאפשר לעם הגרמני להתפשט על פני שטחים במזרח אירופה על חשבון הסלאבים שהם הגזעים הנחותים של אירופה והם חייבים לשרת את הגרמנים כעבדים. לאחר כיבוש מרחב המחייה ישליטו בו הנאצים "סדר חדש" כלומר הם יישבו במרחב המחייה איכרים גרמנים. <br />
<br />
<br />
<br />
===שלילת הדמוקרטיה, הליברליזם, והקומוניזם===<br />
הנאציזם שלל את זכויות הפרט והיה נגד שיוויון בפני החוק ונגד חופש המחשבה, חופש המצפון, חופש ההתארגנות וחופש הדיבור, שהם יסודותיה של הדמוקרטיה הליבראלית. הנאציזם מאמין באליטה שלטת, מפלגה אחת ומנהיג אחד שעומד מעל החוק. <br />
<br />
הנאצים טענו כי כל בעיותיה הכלכליות החברתיות והפוליטיות של רפובליקת ווימאר הדמוקראטית הן הוכחה לאי יעילותו של המשטר הדמוקרטי.<br />
<br />
<br />
<br />
הנאצים ראו גם בקומוניזם אויב. הנאצים ראו באידיאולוגיה הקומוניסטית ניגוד לאידיאולוגיה הנאצית משום שהקומוניזם מאמין בשיוויון בין בני האדם ללא ניצול, וללא מעמדות. כמו כן הקומוניזם מאמין באחדות בין הלאומים, בשלום ואחווה בין בני האדם והעמים, ואילו הנאציזם מאמין במדינה סמכותית ובשלטון של קבוצה נבחרת. הנאציזם מדגיש את קיום המעמדות ומדגיש את חוסר השיוויון בין הגזעים ובין בני האדם, הנאציזם מאמין בשלטונו של החזק על החלש, שלטון שדוגל במלחמות וכיבושים, בניגוד לתפיסת העולם הקומוניסטית.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24310היסטוריה ב'2009-09-11T14:10:00Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
:*[[מבנה המשטר הטוטליטרי ומאפייניו כמאפשרים את קידום ומימוש אידיאולוגיה טוטליטרית]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
<br />
'''חלק ראשון: 1933-1939'''<br />
:*[[האידיאולוגיה הנאצית]]<br />
:*[[הגורמים והנסיבות לעליית הנאצים לשלטון ]]<br />
<br />
''''חלק שני: : ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי הכיבוש''''<br />
:*[[המהלכים הצבאיים העיקריים בחזיתות השונות עד קיץ 1941 והסברים להצלחת הצבא הגרמני בשלב זה]] - הקרב על בריטניה, הצלחת הגרמנים בדרום מרכז אירופה, כיבוש יוון, החתמת שליטים על הסכמים כפויים במדינות: רומניה, בולגריה, יוגוסלביה, הונגריה.<br />
:*[["הסדר החדש" באירופה הבהרת המושג והצעדים השונים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
'''פרק המבוא - בניין הבית הלאומי בשנים 1920-1945'''<br />
:*[[המנדט הבריטי בארץ ישראל ותרומתו לפתוחה של הארץ]]<br />
:*[[מוסדות הישוב היהודי והתנועה הציונית]]<br />
:*[[מסגרות כלכליות, חברתיות ותרבותיות]]<br />
:*[[התפתחות המתח בין יהודים לערבים והערכות הישוב בתחום הביטחון]]<br />
:*[[הערכות הישוב היהודי והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם השניה]]<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]] – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים. תהליך הקליטה]] - ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם.<br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים]] - תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל.<br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24296היסטוריה ב'2009-08-13T15:24:11Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי (דוגמאות מברה"מ)]]<br />
:*[[כיצד מבנה המשטר שאת מאפייניו למד התלמיד לפי הנדרש בסעיף א' מאפשר לשלטון לממש את תפיסת עולמו]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
<br />
''''חלק ראשון: 1933-1939''''<br />
<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
<br />
''''חלק שני: : ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי הכיבוש''''<br />
:*[[המהלכים הצבאיים העיקריים בחזיתות השונות עד קיץ 1941 והסברים להצלחת הצבא הגרמני בשלב זה]] - הקרב על בריטניה, הצלחת הגרמנים בדרום מרכז אירופה, כיבוש יוון, החתמת שליטים על הסכמים כפויים במדינות: רומניה, בולגריה, יוגוסלביה, הונגריה.<br />
:*[["הסדר החדש" באירופה הבהרת המושג והצעדים השונים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
'''פרק המבוא - בניין הבית הלאומי בשנים 1920-1945'''<br />
:*[[המנדט הבריטי בארץ ישראל ותרומתו לפתוחה של הארץ]]<br />
:*[[מוסדות הישוב היהודי והתנועה הציונית]]<br />
:*[[מסגרות כלכליות, חברתיות ותרבותיות]]<br />
:*[[התפתחות המתח בין יהודים לערבים והערכות הישוב בתחום הביטחון]]<br />
:*[[הערכות הישוב היהודי והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם השניה]]<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]] – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים. תהליך הקליטה]] - ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם.<br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים]] - תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל.<br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24295היסטוריה ב'2009-08-13T15:21:51Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי (דוגמאות מברה"מ)]]<br />
:*[[כיצד מבנה המשטר שאת מאפייניו למד התלמיד לפי הנדרש בסעיף א' מאפשר לשלטון לממש את תפיסת עולמו]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
''''חלק ראשון 1933-1939''''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
<br />
''''חלק שני: : ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי הכיבוש''''<br />
:*[[המהלכים הצבאיים העיקריים בחזיתות השונות עד קיץ 1941 והסברים להצלחת הצבא הגרמני בשלב זה]] - הקרב על בריטניה, הצלחת הגרמנים בדרום מרכז אירופה, כיבוש יוון, החתמת שליטים על הסכמים כפויים במדינות: רומניה, בולגריה, יוגוסלביה, הונגריה.<br />
:*[["הסדר החדש" באירופה הבהרת המושג והצעדים השונים שנקטו הנאצים כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
'''פרק המבוא - בניין הבית הלאומי בשנים 1920-1945'''<br />
:*[[המנדט הבריטי בארץ ישראל ותרומתו לפתוחה של הארץ]]<br />
:*[[מוסדות הישוב היהודי והתנועה הציונית]]<br />
:*[[מסגרות כלכליות, חברתיות ותרבותיות]]<br />
:*[[התפתחות המתח בין יהודים לערבים והערכות הישוב בתחום הביטחון]]<br />
:*[[הערכות הישוב היהודי והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם השניה]]<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]] – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים. תהליך הקליטה]] - ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם.<br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים]] - תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל.<br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24294היסטוריה ב'2009-08-13T15:19:45Z<p>Shlomiio: שינוי בתוכנית הלימודים</p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי (דוגמאות מברה"מ)]]<br />
:*[[כיצד מבנה המשטר שאת מאפייניו למד התלמיד לפי הנדרש בסעיף א' מאפשר לשלטון לממש את תפיסת עולמו]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
''''חלק ראשון 1933-1939''''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
<br />
<br />
<br />
''''ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי<br />
הכיבוש''''<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
'''פרק המבוא - בניין הבית הלאומי בשנים 1920-1945'''<br />
:*[[המנדט הבריטי בארץ ישראל ותרומתו לפתוחה של הארץ]]<br />
:*[[מוסדות הישוב היהודי והתנועה הציונית]]<br />
:*[[מסגרות כלכליות, חברתיות ותרבותיות]]<br />
:*[[התפתחות המתח בין יהודים לערבים והערכות הישוב בתחום הביטחון]]<br />
:*[[הערכות הישוב היהודי והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם השניה]]<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]] – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים. תהליך הקליטה]] - ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם.<br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים]] - תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל.<br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24293היסטוריה ב'2009-08-13T15:17:22Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי (דוגמאות מברה"מ)]]<br />
:*[[כיצד מבנה המשטר שאת מאפייניו למד התלמיד לפי הנדרש בסעיף א' מאפשר לשלטון לממש את תפיסת עולמו]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
''''חלק ראשון 1933-1939''''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
<br />
<br />
<br />
''''ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי<br />
הכיבוש''''<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
'''פרק המבוא - בניין הבית הלאומי בשנים 1920-1945'''<br />
:*[[המנדט הבריטי בארץ ישראל ותרומתו לפתוחה של הארץ]]<br />
:*[[מוסדות הישוב היהודי והתנועה הציונית]]<br />
:*[[מסגרות כלכליות, חברתיות ותרבותיות]]<br />
:*[[התפתחות המתח בין יהודים לערבים והערכות הישוב בתחום הביטחון]]<br />
:*[[הערכות הישוב היהודי והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם השניה]]<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם]] – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב.<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים; ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. תהליך הקליטה: קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם]] <br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים: תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל]] <br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24292היסטוריה ב'2009-08-13T15:16:23Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי (דוגמאות מברה"מ)]]<br />
:*[[כיצד מבנה המשטר שאת מאפייניו למד התלמיד לפי הנדרש בסעיף א' מאפשר לשלטון לממש את תפיסת עולמו]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
''''חלק ראשון 1933-1939''''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
<br />
<br />
<br />
''''ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי<br />
הכיבוש''''<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
'''פרק המבוא - בניין הבית הלאומי בשנים 1920-1945'''<br />
:*[[המנדט הבריטי בארץ ישראל ותרומתו לפתוחה של הארץ]]<br />
:*[[מוסדות הישוב היהודי והתנועה הציונית]]<br />
:*[[מסגרות כלכליות, חברתיות ותרבותיות]]<br />
:*[[התפתחות המתח בין יהודים לערבים והערכות הישוב בתחום הביטחון]]<br />
:*[[הערכות הישוב היהודי והתנועה הציונית בימי מלחמת העולם השניה]]<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים; ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. תהליך הקליטה: קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם]] <br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים: תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל]] <br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24291היסטוריה ב'2009-08-13T15:11:26Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: טוטליטריות ושואה'''</div><br />
<br />
'''פרק מבוא - המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]] - דוגמאות מברית המועצות<br />
:*[[כיצד מבנה המשטר שאת מאפייניו למד התלמיד לפי הנדרש בסעיף א' מאפשר לשלטון לממש את תפיסת עולמו]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה'''<br />
''''חלק ראשון 1933-1939''''<br />
:*[[המאפיינים של המשטר הטוטליטרי]]<br />
<br />
<br />
<br />
''''ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי<br />
הכיבוש''''<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
<br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב בנוגע לשאלת העקורים ושאלת ארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לעם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי (תנועת המרי, מאבק צמוד ומאבק רצוף)]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם – הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק א':הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה–תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות–חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון הבסיסי. מלחמת סיני: מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל בתחומים שונים, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים; ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי העלייה ודרכי ארגון העלייה. תהליך הקליטה: קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם]] <br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים: תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבא לידי ביטוי בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל]] <br />
<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה ב']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24283היסטוריה ב'2009-06-28T14:48:59Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
<br />
'''בנין הבית הלאומי היהודי בשנים 1945-1920'''<br />
:*[[כתב המנדט ותרומת השלטון הבריטי לפיתוחה של הארץ]] <br />
:*[[ארגונים ומסגרות כלכליות, חברתיות ופוליטיות שהוקמו ביישוב היהודי]] <br />
:*[[התשובות שניתנו לבעיות הביטחון שנוצרו כתוצאה מהמתח שהלך וגבר בין שני הלאומים בארץ ישראל]] <br />
:*[[הערכות היישוב והתנועה הציונית לחיזוק הבית הלאומי לקראת המדינה שבדרך בימי מלחמת העולם השניה]] <br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב לגבי שאלת העקורים וארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב באחריות לכל העם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות ומאבק צבאי]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם - הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת המלחמה הקרה על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 , התגובות להחלטת האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות - חלק א': הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה - תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת<br />
צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות - חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[השפעות תהליך הדה קולוניזציה והמלחמה הקרה על הקמתן של מדינות עצמאיות -<br />
ריבוניות באגן הים התיכון]]<br />
:*[[גורמי אחדות ופירוד בעולם הערבי במזרח התיכון]]<br />
:*[[מדיניות הפנים ומדיניות החוץ של מצרים בימי נאצר]]<br />
:*[[השפעות של תוצאות מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל ושל תהליך הקמתן<br />
של מדינות עצמאיות ריבוניות בארצות אגן הים התיכון על גורל היהודים בארצות<br />
אלה. (הסבר התהליך הכללי ומתן דוגמאות מארצות שונות: מצרים, עיראק, לוב)]]<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון<br />
הבסיסי. מלחמת סיני - מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של כל אחת מהמלחמות על<br />
ישראל, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת<br />
ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[הסכמי השלום בין מדינת ישראל לבין מצרים וירדן (גורמים מסייעים, עיקרי ההסכמים<br />
ומשמעותם)]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים; ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי<br />
העלייה ודרכי ארגון העלייה. תהליך הקליטה: קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך<br />
הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם]] <br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים:<br />
תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבאו לידי ביטוי<br />
בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל]] <br />
:*[[התמורות בעיצוב זיכרון ה׳שואה׳ בהשפעת משפט אייכמן ומלחמות ישראל]] <br />
:*[[יחסי ישראל והתפוצות: קשרים הדדיים ויחסי גומלין, בין מדינת ישראל לבין היהודים<br />
בתפוצות]] <br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: טוטליטריות ו"שואה"'''</div><br />
<br />
'''מיעוטים באירופה לאחר מלחה"ע הראשונה. המיעוט היהודי בארצות אירופה אגן הים<br />
התיכון והאסלאם'''<br />
:*[[התפרקות האימפריות הרב לאומיות והקמת מדינות לאומיות חדשות. שאלת<br />
המיעוטים בהסכמי השלום ורעיון ההגדרה העצמית, חוזי המיעוטים, אוטונומיזם<br />
תרבותי]]<br />
:*[[המיעוט היהודי באירופה בין שתי מלחמות עולם השינויים שחלו במעמד החוקי<br />
משפטי ובעיסוקים הכלכליים של היהודים. גישות שונות לזהות היהודית וביטויים<br />
של אוטונומיה תרבותית, דפוסי הפעילות הלאומית. בולטות שאלת היהודים,<br />
האנטישמיות וביטוייה במדינות אירופה לנוכח התחזקות הגישות הלאומניות. (יש<br />
ללמד את התהליכים הכלליים שנזכרו בעזרת דוגמאות מארצות שונות)]]<br />
:*[[המיעוט היהודי בארצות אירופה באגן הים התיכון ובארצות האסלאם השפעת השלטון<br />
הקולוניאלי על חייהם של היהודים בתחומים: מעמד חוקי ומשפטי, כלכלה, חינוך<br />
ותרבות, דמוגרפיה. הפעילות הלאומית ציונית. השפעת הסכסוך בארץ-ישראל בין<br />
יהודים לערבים על מעמד היהודים בארצות אגן הים התיכון וצפון אפריקה, הסימנים<br />
לשינוי ביחס החברה המוסלמית והאליטות הקולוניאליות ליהודים (התהליכים<br />
הכלליים ומתן דוגמאות מארצות שונות)]]<br />
<br />
'''המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[הכרת מאפייני המשטר הטוטאליטרי והבהרת המאפיינים של משטר זה בעזרת<br />
דוגמאות מברה"מ ו/או מאיטליה הפשיסטית]]<br />
:*[[ייחודו של משטר טוטליטארי המאפשר לשליט לכפות את דעותיו ויעדיו על כל בני<br />
האדם החיים במסגרת המדינה שבה מתנהל משטר טוטליטארי]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה וה׳שואה׳'''<br />
''''1933-1939''''<br />
<br />
''''ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי<br />
הכיבוש''''<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה א']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24282היסטוריה ב'2009-06-28T14:46:31Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
<br />
'''בנין הבית הלאומי היהודי בשנים 1945-1920'''<br />
:*[[כתב המנדט ותרומת השלטון הבריטי לפיתוחה של הארץ]] <br />
:*[[ארגונים ומסגרות כלכליות, חברתיות ופוליטיות שהוקמו ביישוב היהודי]] <br />
:*[[התשובות שניתנו לבעיות הביטחון שנוצרו כתוצאה מהמתח שהלך וגבר בין שני הלאומים בארץ ישראל]] <br />
:*[[הערכות היישוב והתנועה הציונית לחיזוק הבית הלאומי לקראת המדינה שבדרך בימי מלחמת העולם השניה]] <br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב לגבי שאלת העקורים וארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב<br />
באחריות לכל העם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות<br />
ומאבק צבאי]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם - הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת המלחמה<br />
הקרה על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 , התגובות להחלטת<br />
האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות - חלק א': הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה - תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת<br />
צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות - חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[השפעות תהליך הדה קולוניזציה והמלחמה הקרה על הקמתן של מדינות עצמאיות -<br />
ריבוניות באגן הים התיכון]]<br />
:*[[גורמי אחדות ופירוד בעולם הערבי במזרח התיכון]]<br />
:*[[מדיניות הפנים ומדיניות החוץ של מצרים בימי נאצר]]<br />
:*[[השפעות של תוצאות מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל ושל תהליך הקמתן<br />
של מדינות עצמאיות ריבוניות בארצות אגן הים התיכון על גורל היהודים בארצות<br />
אלה. (הסבר התהליך הכללי ומתן דוגמאות מארצות שונות: מצרים, עיראק, לוב)]]<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון<br />
הבסיסי. מלחמת סיני - מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של כל אחת מהמלחמות על<br />
ישראל, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת<br />
ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[הסכמי השלום בין מדינת ישראל לבין מצרים וירדן (גורמים מסייעים, עיקרי ההסכמים<br />
ומשמעותם)]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים; ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי<br />
העלייה ודרכי ארגון העלייה. תהליך הקליטה: קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך<br />
הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם]] <br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים:<br />
תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבאו לידי ביטוי<br />
בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל]] <br />
:*[[התמורות בעיצוב זיכרון ה׳שואה׳ בהשפעת משפט אייכמן ומלחמות ישראל]] <br />
:*[[יחסי ישראל והתפוצות: קשרים הדדיים ויחסי גומלין, בין מדינת ישראל לבין היהודים<br />
בתפוצות]] <br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: טוטליטריות ו"שואה"'''</div><br />
<br />
'''מיעוטים באירופה לאחר מלחה"ע הראשונה. המיעוט היהודי בארצות אירופה אגן הים<br />
התיכון והאסלאם'''<br />
:*[[התפרקות האימפריות הרב לאומיות והקמת מדינות לאומיות חדשות. שאלת<br />
המיעוטים בהסכמי השלום ורעיון ההגדרה העצמית, חוזי המיעוטים, אוטונומיזם<br />
תרבותי]]<br />
:*[[המיעוט היהודי באירופה בין שתי מלחמות עולם השינויים שחלו במעמד החוקי<br />
משפטי ובעיסוקים הכלכליים של היהודים. גישות שונות לזהות היהודית וביטויים<br />
של אוטונומיה תרבותית, דפוסי הפעילות הלאומית. בולטות שאלת היהודים,<br />
האנטישמיות וביטוייה במדינות אירופה לנוכח התחזקות הגישות הלאומניות. (יש<br />
ללמד את התהליכים הכלליים שנזכרו בעזרת דוגמאות מארצות שונות)]]<br />
:*[[המיעוט היהודי בארצות אירופה באגן הים התיכון ובארצות האסלאם השפעת השלטון<br />
הקולוניאלי על חייהם של היהודים בתחומים: מעמד חוקי ומשפטי, כלכלה, חינוך<br />
ותרבות, דמוגרפיה. הפעילות הלאומית ציונית. השפעת הסכסוך בארץ-ישראל בין<br />
יהודים לערבים על מעמד היהודים בארצות אגן הים התיכון וצפון אפריקה, הסימנים<br />
לשינוי ביחס החברה המוסלמית והאליטות הקולוניאליות ליהודים (התהליכים<br />
הכלליים ומתן דוגמאות מארצות שונות)]]<br />
<br />
'''המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[הכרת מאפייני המשטר הטוטאליטרי והבהרת המאפיינים של משטר זה בעזרת<br />
דוגמאות מברה"מ ו/או מאיטליה הפשיסטית]]<br />
:*[[ייחודו של משטר טוטליטארי המאפשר לשליט לכפות את דעותיו ויעדיו על כל בני<br />
האדם החיים במסגרת המדינה שבה מתנהל משטר טוטליטארי]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה וה׳שואה׳'''<br />
''''1933-1939''''<br />
<br />
''''ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי<br />
הכיבוש''''<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה א']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27&diff=24281היסטוריה ב'2009-06-28T14:45:31Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון'''</div><br />
<br />
'''בנין הבית הלאומי היהודי בשנים 1945-1920'''<br />
:*[[כתב המנדט ותרומת השלטון הבריטי לפיתוחה של הארץ]] <br />
:*[[ארגונים ומסגרות כלכליות, חברתיות ופוליטיות שהוקמו ביישוב היהודי]] <br />
:*[[התשובות שניתנו לבעיות הביטחון שנוצרו כתוצאה מהמתח שהלך וגבר בין שני הלאומים<br />
בארץ ישראל]] <br />
:*[[הערכות היישוב והתנועה הציונית לחיזוק הבית הלאומי לקראת המדינה שבדרך בימי<br />
מלחמת העולם השניה]] <br />
<br />
'''המאבק להקמת המדינה ומלחמת העצמאות בשנים 1949-1945'''<br />
:*[[עמדת בריטניה וארה"ב לגבי שאלת העקורים וארץ ישראל. חלקם של יהודי ארה"ב<br />
באחריות לכל העם היהודי ובלחץ להקמת המדינה]]<br />
:*[[מאבק היישוב היהודי בשלטונות המנדט הבריטי בתחומים: ההעפלה, התיישבות<br />
ומאבק צבאי]]<br />
:*[[העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם - הדיון באו"ם, עמדת המעצמות, השפעת המלחמה<br />
הקרה על עמדת המעצמות, החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 , התגובות להחלטת<br />
האו"ם בקרב היישוב היהודי והפלשתינאי ועמדת מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות - חלק א': הכוחות הלוחמים, מוקדי הלחימה והמפנה - תכנית ד']]<br />
:*[[ההכרזה על הקמת מדינת ישראל (הויכוח מתי להכריז על הקמת המדינה), הקמת<br />
צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
:*[[מלחמת העצמאות - חלק ב': קרבות עשרת הימים, ההפוגות והמבצעים האחרונים]]<br />
:*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלשתינאים]]<br />
<br />
'''מדינת ישראל במזרח התיכון'''<br />
:*[[השפעות תהליך הדה קולוניזציה והמלחמה הקרה על הקמתן של מדינות עצמאיות -<br />
ריבוניות באגן הים התיכון]]<br />
:*[[גורמי אחדות ופירוד בעולם הערבי במזרח התיכון]]<br />
:*[[מדיניות הפנים ומדיניות החוץ של מצרים בימי נאצר]]<br />
:*[[השפעות של תוצאות מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל ושל תהליך הקמתן<br />
של מדינות עצמאיות ריבוניות בארצות אגן הים התיכון על גורל היהודים בארצות<br />
אלה. (הסבר התהליך הכללי ומתן דוגמאות מארצות שונות: מצרים, עיראק, לוב)]]<br />
:*[[הבעיות הלא פתורות בעקבות מלחמת העצמאות, שאלת הביטחון השוטף והביטחון<br />
הבסיסי. מלחמת סיני - מעורבות המעצמות, תוצאות והשפעות]]<br />
:*[[מלחמת ששת הימים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של כל אחת מהמלחמות על<br />
ישראל, על הפלשתינאים ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[מלחמת יום הכיפורים: סיבות, נסיבות, תוצאות והשפעות של המלחמה על מדינת<br />
ישראל ועל מדינות ערב]]<br />
:*[[הסכמי השלום בין מדינת ישראל לבין מצרים וירדן (גורמים מסייעים, עיקרי ההסכמים<br />
ומשמעותם)]]<br />
<br />
'''עליה, קליטה ועיצוב החברה והתרבות במדינת ישראל'''<br />
:*[[העלייה בשנות החמישים והשישים; ארצות מוצא של העולים, סיבות לעליה, ממדי<br />
העלייה ודרכי ארגון העלייה. תהליך הקליטה: קשיים, שיקולים משפיעים על תהליך<br />
הקליטה, אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם]] <br />
:*[[המשך גלי העלייה למדינת ישראל בשלושים השנים האחרונות של המאה העשרים:<br />
תהליכי הקליטה, המעבר "מכור ההיתוך" לחברה רב תרבותית כפי שבאו לידי ביטוי<br />
בתחומים שונים בחברה ובתרבות במדינת ישראל]] <br />
:*[[התמורות בעיצוב זיכרון ה׳שואה׳ בהשפעת משפט אייכמן ומלחמות ישראל]] <br />
:*[[יחסי ישראל והתפוצות: קשרים הדדיים ויחסי גומלין, בין מדינת ישראל לבין היהודים<br />
בתפוצות]] <br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: טוטליטריות ו"שואה"'''</div><br />
<br />
'''מיעוטים באירופה לאחר מלחה"ע הראשונה. המיעוט היהודי בארצות אירופה אגן הים<br />
התיכון והאסלאם'''<br />
:*[[התפרקות האימפריות הרב לאומיות והקמת מדינות לאומיות חדשות. שאלת<br />
המיעוטים בהסכמי השלום ורעיון ההגדרה העצמית, חוזי המיעוטים, אוטונומיזם<br />
תרבותי]]<br />
:*[[המיעוט היהודי באירופה בין שתי מלחמות עולם השינויים שחלו במעמד החוקי<br />
משפטי ובעיסוקים הכלכליים של היהודים. גישות שונות לזהות היהודית וביטויים<br />
של אוטונומיה תרבותית, דפוסי הפעילות הלאומית. בולטות שאלת היהודים,<br />
האנטישמיות וביטוייה במדינות אירופה לנוכח התחזקות הגישות הלאומניות. (יש<br />
ללמד את התהליכים הכלליים שנזכרו בעזרת דוגמאות מארצות שונות)]]<br />
:*[[המיעוט היהודי בארצות אירופה באגן הים התיכון ובארצות האסלאם השפעת השלטון<br />
הקולוניאלי על חייהם של היהודים בתחומים: מעמד חוקי ומשפטי, כלכלה, חינוך<br />
ותרבות, דמוגרפיה. הפעילות הלאומית ציונית. השפעת הסכסוך בארץ-ישראל בין<br />
יהודים לערבים על מעמד היהודים בארצות אגן הים התיכון וצפון אפריקה, הסימנים<br />
לשינוי ביחס החברה המוסלמית והאליטות הקולוניאליות ליהודים (התהליכים<br />
הכלליים ומתן דוגמאות מארצות שונות)]]<br />
<br />
'''המשטר הטוטליטארי'''<br />
:*[[הכרת מאפייני המשטר הטוטאליטרי והבהרת המאפיינים של משטר זה בעזרת<br />
דוגמאות מברה"מ ו/או מאיטליה הפשיסטית]]<br />
:*[[ייחודו של משטר טוטליטארי המאפשר לשליט לכפות את דעותיו ויעדיו על כל בני<br />
האדם החיים במסגרת המדינה שבה מתנהל משטר טוטליטארי]]<br />
<br />
'''נאציזם, מלחמת העולם השניה וה׳שואה׳'''<br />
''''1933-1939''''<br />
<br />
''''ראשית מלחמת העולם השניה עד מבצע ברברוסה (יוני 1941) והמדיניות כלפי היהודים באזורי<br />
הכיבוש''''<br />
<br />
''''המלחמה העולמית והפתרון הסופי מקיץ 1941 עד כניעת גרמניה ויפן בשנת 194''''<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה א']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%90%27&diff=24280היסטוריה א'2009-06-28T14:24:37Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה א' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: לאומיות בישראל ובעמים ראשית הדרך עד 1920'''</div><br />
<br />
'''מהי 'הלאומיות' ומהם מאפייני התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19'''<br />
:*[[המרכיבים העיקריים של תופעת הלאומיות המודרנית, ומאפייני התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19.]] <br />
:* [[הגורמים לצמיחתן ולגיבושן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19.]]<br />
:* [[שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19.]]<br />
'''התנועה הלאומיות-היהודית-המודרנית ומאפייניה העיקריים'''<br />
:*[[הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית בתנועה הלאומית של העם היהודי]]<br />
:*[[התרומה של הרצל לבנייתה ולארגונה של התנועה הציונית.]]: ('מדינת היהודים', תוכנית באזל, המסגרות הארגוניות למימוש מטרותיה של התנועה, ניסיונותיו לקדם את קבלת הצ'ארטר.<br />
:*[[הגישות השונות בתנועה הציונית בנוגע למטרתה העיקרית של התנועה, ולדרכים להגשמתה]]. הוויכוחים שהיו בנושאים: דת, תרבות ודמות החברה הציונית שעתידה לקום בארץ ישראל.<br />
'''התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה'''<br />
::*[[עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים בזמן מלחמת העולם הראשונה.]]<br />
::*[[הגדודים העבריים; מערכת היחסים המתדרדרת בין היישוב היהודי בארץ ישראל לבין השלטון העות'מאני.]]<br />
::*[[הצהרת בלפור: תוכנה, הקשיים בניסוחה, האינטרסים של בריטניה במתן ההצהרה, כיצד קיבלו אותה הציונים, היהודים המשתלבים, הערבים.]]<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: ערים וקהילות – חברה ותרבות בימי הביניים'''</div><br />
==פראג==<br />
:'''העיר באירופה הנוצרית'''<br />
:*[[הגורמים שסייעו לייסודן של ערים חדשות ולחיזוקן של ערים קיימות באירופה הנוצרית בימה"ב.]]<br />
:*[[דפוסי הקמתן של ערים חדשות והתפתחותן של ערים קיימות באירופה הנוצרית.]]<br />
:*[[היחסים בין תושבי העיר לבין השלטון : מאבקם של תושבי העיר על השגת חירויות, הדפוסים השונים של מתן חירויות ע"י השליטים במקומות השונים.]]<br />
:*[[המבנה החברתי בעיר, ניידות חברתית, משמעות המושג "אזרח חופשי", מעמד הנשים בעיר , החברות בקורפורציות העירוניות : גילדה, אוניברסיטה, או קהילה.]]<br />
:*[[המבנה הפיסי של העיר באירופה הנוצרית: מרחבים ציבוריים מול מרחבים פרטיים.]]<br />
:*[[העיר כמרכז תרבותי- חינוכי (אוניברסיטאות) וכמרכז כלכלי (גילדות, שווקים, ירידים, בנקים).]]<br />
<br />
:'''הקהילה היהודית בעיר הנוצרית'''<br />
::*[[מעמדם המשפטי של היהודים בעיר הנוצרית.]]<br />
::*[[הדמיון והשוני בין הקהילה היהודית לקורפורציות אחרות שהתקיימו בערים]] <br />
::*[[מאפייני ההנהגה של הקהילה היהודית באירופה הנוצרית: מבנה ההנהגה, סמכויותיה ואמצעי האכיפה שהיו בידיה.]] <br />
<br />
:'''העיר פראג'''<br />
::*[[גורמים שתרמו או גורמים שניסו לעכב את התפתחותה של פראג עד המאה ה-16.]]<br />
::*[[פראג מרכז מדיני, כלכלי, דתי חינוכי- תרבותי; ביטויים למרכזיותה של פראג בתחומים השונים.]]<br />
::*[[מאפייני האזורים השונים של פראג.]]<br />
<br />
:'''הקהילה היהודית בפראג.'''<br />
::*[[היחס של השלטון המרכזי ושל תושבי פראג הנוצרים אל היהודים: מעמדם המשפטי של יהודי פראג הרקע לגירושים של יהודי העיר, והסיבות להחזרתם.]]<br />
::*[[מבנה הרובע היהודי בפראג , הבהרת המושג גטו.]]<br />
::*[[הארגון המנהלי והמוסדות המרכזיים של הקהילה היהודית בפראג.]]<br />
::*[[תחומי העיסוק של יהודי פראג .]]<br />
::*[[מבנה החברה היהודית בפראג: הקיטוב החברתי בקרב יהודי פראג, עזרה הדדית (פועלו של מרדכי מייזל).]]<br />
::*[[פראג כמרכז תרבותי יהודי.]]<br />
::*[[המהר"ל מפראג.]]: אישיותו, הגותו ותרומתו להגות היהודית בימי הביניים, דרכי ההתמודדות עם הבעיות שהעסיקו את היהודים בגולה בימי הביניים (המשמעות שהעניק המהר"ל לגורלם הפוליטי של היהודי ולדרך חייהם בפזורה בגולה), ביקורתו על שיטות הלימוד והפסיקה המחייבת.<br />
|}<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שלישי: החברה ביהודה בימי בית שני'''</div><br />
<br />
:*[[הצהרת כורש ושיבת ציון.]] <br />
:*[[בניית בית המקדש ומרכזיותו.]] <br />
:* [[פעולותיהם של עזרא ונחמיה בקרב האוכלוסיה היהודית.]]<br />
:* [[האימפריה של אלכסנדר הגדול.]]<br />
:*[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל והמפגש בין החברה היהודית להלניזם]]<br />
:*[[הפילוג בעם והדרדרות משרת הכהן הגדול.]]<br />
:*[[גזרות אנטיוכוס ומרד החשמונאים]].<br />
|}<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה א']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%90_-_%D7%9C%D7%A4%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94&diff=24276היסטוריה א - לפי תוכנית הלימודים הישנה2009-06-28T14:24:23Z<p>Shlomiio: היסטוריה א - לפי תוכנית הלימודים הישנה הועבר להיסטוריה א' - לפי תוכנית הלימודים הישנה</p>
<hr />
<div>#הפניה [[היסטוריה א' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%90%27_-_%D7%9C%D7%A4%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94&diff=24275היסטוריה א' - לפי תוכנית הלימודים הישנה2009-06-28T14:24:23Z<p>Shlomiio: היסטוריה א - לפי תוכנית הלימודים הישנה הועבר להיסטוריה א' - לפי תוכנית הלימודים הישנה</p>
<hr />
<div><br />
*'''[[:קטגוריה:היסטוריה א' |דף היסטוריה ישן]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: יחידת המבוא - תולדות ישראל והעמים בשנים 1870 –1920'''</div><br />
<br />
'''תהליכי שינוי באירופה ובעולם היהודי עד מלחמת העולם הראשונה''' ''[ירד במיקוד חורף 2008]''<br />
:*[[השינויים המרכזים בתחומים במדע , טכנולוגיה (תחבורה , תקשורת ותיעוש)]] <br />
:* [[השפעותיהם של השינויים המרכזיים בתחומים דמוגרפיה, כלכלה, חברה, דת, חינוך, תרבות ופוליטיקה.]]<br />
:* [[השפעת השינויים שהתרחשו באירופה על החברה היהודית בתחומים דמוגרפיה, כלכלה, מעמד משפטי וחוקי, מעמד קהילה, חינוך ותרבות.]]<br />
:* [[תהליכי שילוב ודחייה של היהודים וביטוייהם.]]<br />
<br />
'''התנועה הציונית'''<br />
:*[[הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית בתנועה הלאומית של העם היהודי]]<br />
:*[[העמדות המשותפות לכל הציונים וחילוקי הדעות ביניהם בנוגע לתפקיד המרכזי של התנועה ולגבי הדרכים למימוש יעדיה]]<br />
<br />
:'''דפוסי פעילות ציונית בגולה :'''<br />
::*[[הגדרת יעדי התנועה הציונית "תוכנית באזל"]]<br />
::*[[הקמת מסגרות אירגוניות ומסודות לתנועה הציונית]]<br />
::*[[פעילות מדינית]]<br />
::*[[טיפוח תרבות ציונית (שיח ציוני : שפה, עיתונות, ספרות) והתארגנות לעליה.]]<br />
:'''דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל - הנחת יסודות לבניין הבית הלאומי לעם היהודי בא"י'''<br />
::*[[צורות התיישבות חדשות]]<br />
::*[[אישיים ואירגונים המסיעים לבניין הבית הלאומי (רוטשליד, המשרד הארץ ישראלי)]]<br />
::*[[הקמת מסגרות : פולטיות, ביטחוניות, חינוכיות ותרבותיות בא"י.]]<br />
::*[[ ייחודה של התנועה הציונית בראשית דרכה |ייחודה של התנועה הציונית בראשית דרכה- קווי דמיון וקווי שוני בין התנועה הציונית לבין תנועות לאומיות אחרות באירופה, במאה ה-19.]]<br />
<br />
'''מלחמת העולם הראשונה'''<br />
:*[[הצדדים היריבים ומאפיניה העיקריים של המלחמה]]<br />
:*[[היישוב היהודי בא"י והתנועה הציונית בתקופת המלחמה]]<br />
:*[[הצהרת בלפור: תוכנה, הקשיים בניסוחה, האינטרסים של בריטניה במתן ההצהרה, כיצד קיבלו אותה הציונים, היהודים המשתלבים, הערבים.]]<br />
<br />
'''אירופה והמזרח התיכון, לאחר מלחמת העולם הראשונה'''<br />
:*[[סיום המלחמה והסדרי השלום]]<br />
:*[[השינויים העיקרים שחלו במפה המדינית של אירופה ושל המזה"ת.]]<br />
|}<br />
<br />
<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני - בניין הבית הלאומי-יהודי והיחסים בין יהודים, ערבים ובריטים בארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם'''</div><br />
*פרק ראשון: בניין הבית הלאומי היהודי והיחסים בין יהודים, ערבים ובריטים בארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם.<br />
<br />
===אפשרות א'===<br />
:'''בנין הבית הלאומי היהודי והיחסים בין יהודים, ערבים ובריטים בשנות ה-20'''<br />
:*[[טופס המנדט]]<br />
:*[[פעולות הניצבים הבריטים הרברט סמואל והלורד פלומר בא"י]]<br />
<br />
:'''דרך בניין הבית הלאומי בשנות העשרים'''<br />
::*[[הסיבות לעלייה ומאפיני העולים (ארצות מוצא, מעמד חברתי-כלכלי, הכשרה לעלייה)]]<br />
::*[[דרך בניין הבית הלאומי]] בתחומים : התיישבות חקלאית ועירונית, חינוך ותרבות, מסגרות חברתיותת - כלכליות, מסגרות פולטיות וכינון מוסדות לאומיים.<br />
::*[[נושאי המחלוקת בין "המחנה הפועלי" לבין "המחנה האזרחי" : הוויכוח על דמות החברה הרצויה ועל דרך בניין הארץ.]] ''[ירד במיקוד קיץ 2007]''<br />
<br />
:'''היחיסים בין בריטים, יהודים וערבים בשנות העשרים'''<br />
::*[[מאורעות תרפ"א ותרפ"ט : הסיבות לפרוץ המאורעות והשפעותיהם על היחסים בין יהודים, ערבים ובריטים.]]<br />
::*[[ההעירכות הבריטית בעקבות המאורעות : הוועדות, "הספרים הלבנים" הראשון והשני ואיגרת מקדולנד]]<br />
::*[[היערכות היישוב ומנהיגי התנועה הציונית לנוכח המאורעות ולנוכח השינוי במדיניות של ברטניה]] : הקמת אירגון "ההגנה" ומחמאות כלפי ראשית הנסיגה של ברטניה מהתחייבויותיה. ''[ירד במיקוד קיץ 2007]''<br />
<br />
:'''יחידת גישור : המשך בניין הבית הלאומי היהודי ויחסי יהודים, ערבים ובריטים בשנות ה-30'''<br />
::*[[סיבות לעלייה ודרכי ארגונה]]<br />
::*[[ביסוס הבית הלאומי היהודי בשנות ה-30 בתחומים : התיישבות, כלכלה ותרבות]] ''[ירד במיקוד קיץ 2007]''<br />
::*[[המרד הערבי - הסיבות למרד ודפוסי המאבק של הערבים כלפי הבריטים וכלפי היהודים]]<br />
::*[[היערכות היישוב היהודי בשנים 1936-1939 בתחומים : כלכלה, התיישבות וביטחון.]]<br />
::*[[מדיניות ברטניה לנוכח המאורעות - מתוכנית החלוקה לספר הלבן השלישי.]]<br />
----<br />
===אפשרות ב'===<br />
:''' יחדית מבוא : בניין הבית הלאומי היהודי והיחיסים בים יהודים, ערבים וברטים בשנות ה-20'''<br />
::*[[טופס המנדט - עקרי התחייבויותיה של ברטניה]]<br />
::*[[הסיבות לעליה]]<br />
::*[[בניין הבית הלאומי יהודי : התיישבות, מסגרות חברתיות - כלכליות ופולטיות ומוסדות לאומים.]]<br />
::*[[מאורעות תרפ"א, תרפ"ט : הסיבות למאורעות והשפעתם על היחסים בין יהודים, ערבים ובריטים]]<br />
::*[[גורמים מעכבים וגורמים מסייעים בבניין הבית הלאומי יהודי.]]<br />
<br />
: '''נושא העמקה : המשך בניין הבית הלאומי היהודי ויחסי יהודים, ערבים ובריטים בשנות ה30'''<br />
<br />
::*'''המשך בניין הבית הלאומי היהודי בשנות ה-30 :'''<br />
::*[[סיבות לעלייה ומאפיני העולים (ארצות מוצא, מעמד חברתי - כלכלי, דרכי אירגון העלייה)]]<br />
::*[[המשך בניין הבית הלאומי - יהודי בתחומים : התיישבות חקלאית ועירונית, כלכלה, חינוך ותרבות.]]<br />
<br />
::*'''הגישות השונות ביישוב היהודי ובתנועה הציונית בנוגע ליחס כלפי ברטניה וכלפי הערבים :'''<br />
::*[[המחלוקת בנוגע לדרך שיש לנקוט כלפי בריטניה ומדיניותה בא"י]]<br />
::*[[המחלוקת העקרונית בנוגע ליחס כלפי הערבים (רוויזיוניסטים, מחנה הפועלים, ברית שלום)]]<br />
<br />
::*'''ארץ ישראל בשנים 1939-1936'''<br />
:::*[[הגורמים למרד הערבי ומטרות המדד, דרכי המאבק בבריטים וביישוב היהודי.]]<br />
:::*[[היערכות היישוב היהודי בתחומים : ביטחון, התיישבות וכלכלה.]]<br />
:::*[[היערכות בנוגע לדרכי התגובה כלפי הערבים : "הבלגה", "התקפה" , סיכויים וסיכונים בכל אחת מדרכי התגובה.]]<br />
:::*'''מדיניות בריטניה בשנים 1936-1939:'''<br />
::::*[[דרכים להחזרת הסדר והיצביות בימי המרד בא"י]]<br />
::::*[["ועדת פיל" (1937) - מסקנות, המלצות ותגובות הערבים והיהודים להצעות הועדה.]]<br />
::::*[[נסיגת בריטניה מהתחייבויותיה כלפי הבית הלאומי היהודי כפי שבא לידי ביטוי בספר הלבן השלישי]]<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שלישי - ארצות האסלאם והיהודים בהן בין שתי מלחמות העולם'''</div><br />
<br />
*[[קולוניאליזם - הגדרה והיסטוריה]]<br />
*[[המדינות הקולוניאליות ודרכי שליטתן בארצות צפון אפריקה ובארצות המזרח התיכון]]<br />
*[[התמורות העיקריות בחיי היהודים]]- בתחומים: דמוגרפיה, כלכלה, מעמד חוקי ומשפטי, חינוך, מעמד הקהילה.<br />
*[[התפתחות התנועה הציונית בתוניסיה|הפעילות הציונית]]<br />
*[[סיבות לתמורות ביחס ליהודי ארצות האסלאם מצד השלטונות הקולוניאליים והחברה המוסלמית|ראשיתן של תמורות ביחס החברה הקולוניאלית והחברה המוסלמית אל היהודים בשנות ה-30:]] סיבות לתמורות וביטויי התמורות<br />
*'''[[אישים יהודיים בארצות האסלאם]]'''<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''מושגים'''</div><br />
<br />
*[[אגודת ביל"ו]]<br />
*[[בר גיורא]]<br />
*[[גדוד העבודה]]<br />
*[[ההגנה]]<br />
*[[הסוכנות היהודית]]<br />
*[[הסוכנות היהודית המורחבת]]<br />
*[[השומר]]<br />
*[[חובבי ציון]]<br />
*[[חוזה ורסאי]]<br />
*[[פוגרומים]]<br />
*[[פרשת דרייפוס]]<br />
*[[תנועת החלוץ]]<br />
*[[14 הנקודות של וודרו וילסון]]<br />
*[[גילוי וכיבוש העולם החדש]]<br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
<small>[[:קטגוריה:היסטוריה א' |דף היסטוריה ישן]]</small><br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27_-_%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%A4%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%91%D7%A7_%D7%A0%D7%92%D7%93_%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94-30&diff=24274היסטוריה ב' - החרפת המאבק נגד היהודים בשנות ה-302009-06-28T14:24:08Z<p>Shlomiio: היסטוריה ב' - החרפת המאבק נגד היהודים בשנות ה-30 הועבר להיסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה</p>
<hr />
<div>#הפניה [[היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27_-_%D7%9C%D7%A4%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94&diff=24273היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה2009-06-28T14:24:08Z<p>Shlomiio: היסטוריה ב' - החרפת המאבק נגד היהודים בשנות ה-30 הועבר להיסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה</p>
<hr />
<div>__notoc__<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''תקופה ראשונה - בין שתי מלחמות העולם'''</div><br />
<br />
יש ללמוד ולבחור נושא '''אחד''' מתוך הארבעה הבאים:<br />
<br />
====נושא 1: ברית-המועצות והיהודים בה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם====<br />
*[[קשייה של רוסיה בתקופתו של לנין ודרכי ההתמודדות עם קשיים אלה]]<br />
*[[היסטוריה ב' - מאבק הירושה ודרכו של סטלין לשלטון יחיד|מאבק הירושה ודרכו של סטלין לשלטון יחיד]]<br />
*[[היסטוריה ב' - עיצוב המשטר הטוטליטרי בתחומים: פוליטי-שלטוני,כלכלה,חברה,תרבות וחינוך|עיצוב המשטר הטוטליטרי בתחומים: פוליטי-שלטוני, כלכלה, חברה, תרבות וחינוך]]<br />
*[[היסטוריה ב' - מדיניות השלטון כלפי היהודים: המאבק בשנים הראשונות נגד גילויי אנטישמיות ואפליית יהודים, "היבסקציה" מטרות ופעולות איסור פעילויות|מדיניות השלטון כלפי היהודים: המאבק בשנים הראשונות נגד גילויי אנטישמיות ואפליית יהודים, היבסקציה - מטרות ופעולות, איסור פעילויות שיש להן צביון לאומי - ציוני ויהודי - דתי]]<br />
*[[היסטוריה ב' - תכניות לריכוז טריטוריאלי של היהודים (תכנית קרים ותכנית בירוביג'אן)|תכניות לריכוז טריטוריאלי של היהודים(תכנית קרים ותכנית בירוביג'אן)]]<br />
*[[היסטוריה ב' - החרפת המאבק נגד היהודים בשנות ה-30 | החרפת המאבק נגד היהודים בשנות ה-30]]<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
====נושא 2: פולין והיהודים בה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם====<br />
*[[היסטוריה ב' - הקשיים בתהליך גיבושה של פולין כמדינה דמוקרטית חדשה(שאלת המיעוטים, מסורות שונות, ריבוי מפלגות, בעיות בטחון ועיצוב גבולות)|הקשיים בתהליך גיבושה של פולין כמדינה דמוקרטית חדשה(שאלת המיעוטים, מסורות שונות, ריבוי מפלגות, בעיות בטחון ועיצוב גבולות).]]<br />
* [[החברה והכלכלה בפולין בתהליך מעבר מחברה חקלאית לחברה ולמשק מודרניים, חקיקה כלכלית]]<br />
*[[היסטוריה ב' - המאפיינים והתמורות שחלו בחיי היהודים וביטויים לאוטונומיה של היהודים עד 1935|המאפיינים והתמורות שחלו בחיי היהודים בתחומים:דמוגרפיה,מעמד חוקי ומשפטי,חינוך,כלכלה,תרבות, וביטויים לאוטונומיה של היהודים עד 1935.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - דפוסי הפעילות הלאומית("הבונד") והציונית|דפוסי הפעילות הלאומית("הבונד") והציונית.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - תמורות ביחס השלטון והחברה אל היהודים בשנים 1939-1935|תמורות ביחס השלטון והחברה אל היהודים בשנים 1939-1935.]]<br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
====נושא 3: ארצות-הברית והיהודים בה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם====<br />
*[[היסטוריה ב' - שנות העשרים -שנות שגשוג,קדמה ושמרנות|שנות העשרים -שנות שגשוג,קדמה ושמרנות.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - המשבר הכלכלי הגדול|המשבר הכלכלי הגדול - גורמי המשבר,ביטויי המשבר ונסיונות הממשל הפדראלי להתמודד עם המשבר עד שנת 1932.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - מדיניותו של פ' רוזוולט - "המערך החדש": עקרונות,דרכי מימוש,תוצאות והשפעות|מדיניותו של פ' רוזוולט - "המערך החדש": עקרונות,דרכי מימוש,תוצאות והשפעות.]]<br />
** '''[http://sikumuna.co.il/sikumim/history/usa.pdf סיכום כולל של החומר]''' <br />
<br />
<br />
<br />
*'''היהודים בארצות הברית בין שתי מלחמות העולם'''<br />
**[[התמורות שחלו בחיי היהודים בתחומי הדמוגרפיה, החברה, הכלכלה והחינוך]].<br />
**[[הזרמים הדתיים בין שתי מלחמות העולם (אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים)]].<br />
**[[גיבוש זהות יהודית-אמריקנית בחברת מהגרים]].<br />
**[[התנועה הציונית בארצות-הברית בין שתי מלחמות העולם]].<br />
**[[צמיחה של ארגונים יהודיים-אמריקאיים ומאפייני פעילותם המקומית והבין-לאומית]].<br />
*** '''[http://sikumuna.co.il/sikumim/history/usa_jews.pdf סיכום כולל של החומר]''' <br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
====נושא 4: צרפת והיהודים בה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם====<br />
*[[היסטוריה ב' - השפעת תוצאות מלחמת העולם הראשונה על צרפת|השפעת תוצאות מלחמת העולם הראשונה על צרפת.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - הבעיות העיקריות של צרפת בתחומים: שלטון, חברה, כלכלה, ביטחון, ודרכי ההתמודדות עם בעיות אלו|הבעיות העיקריות של צרפת בתחומים: שלטון, חברה, כלכלה, ביטחון, ודרכי ההתמודדות עם בעיות אלו.]] '''<font color="red">-</font>''' <big>[[היסטוריה ב' - הבעיות העיקריות של צרפת - סיכום מורחב|סיכום מורחב]]</big><br />
*'''היהודים בצרפת בין שתי מלחמות העולם'''<br />
**[[היסטוריה ב' - היהודים בצרפת בין שתי מלחמות עולם|היהודים בצרפת בין שתי מלחמות עולם.]]<br />
**[[היסטוריה ב' - מאפייני הקבוצות השונות בצרפת והקשרים ביניהן|מאפייני הקבוצות השונות בצרפת והקשרים ביניהן.]]<br />
**[[היסטוריה ב' - יחס השלטון והחברה בצרפת לקהילות היהודיות השונות|יחס השלטון והחברה בצרפת לקהילות היהודיות השונות.]]<br />
**[[היסטוריה ב' - תגובות היהודים להתגברות האנטישמיות בצרפת|תגובות היהודים להתגברות האנטישמיות בצרפת.]]<br />
|}<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#FCECAD;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#CC9900; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''תקופה שניה - גרמניה בימי הרייך השלישי, מלחמת העולם השניה והשואה'''</div><br />
<br />
====פרק 1: גרמניה הנאצית, אידאולוגיה, בניית המשטר - מדמוקרטיה לנאציזם 1933-1939====<br />
*[[רפובליקת ויימר 1919-1933]]<br />
*[[האידאולוגיה הנאצית]]<br />
*[[היסטוריה ב - הגורמים והנסיבות לעליית הנאציזם לשלטון|הגורמים והנסיבות לעליית הנאציזם לשלטון]]<br />
*[[היסטוריה ב - המדיניות הנאצית כלפי היהודים בגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה|המדיניות הנאצית כלפי היהודים בגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה]]<br />
*[[עמדת מדינות העולם כלפי גורל היהודים ברייך השלישי, ועידת אוויאן]] - הסיבות לכינוסה, טיעונים שהושמעו בישיבותיה, החלטות שהתקבלו ומשמען.<BR><br />
<br />
*'''[[סקירה כללית בנושא גרמניה הנאצית, אידאולוגיה, בניית המשטר - מדמוקרטיה לנאציזם 1933-1939]]'''<br />
<br />
*[http://www.zinman.org.il/html/wbagrut/his.html חומר למידה בנושא(חלק ב',תקופה 2)]<br />
<br />
----<br />
<br />
====פרק 2: תוקפנות ופיוס בשנות ה-30====<br />
*[[מטרות מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית, והצעדים התוקפניים שנקטה כדי לממשן]]<BR><br />
*[[מדיניות הפיוס של צרפת ובריטניה]]<br />
*[[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]]<br />
*[[תוקפנות ופיוס בשנות השלושים - סיכום כללי]]<br />
<br />
**[[תוקפנות ופיוס בשנות ה-30]] - סיכום כללי המכסה את נושא זה ואת נושא הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.<br />
<br />
*[[תוקפנות ופיוס בשנות השלושים - סיכום מקיף]]<br />
----<br />
<br />
====פרק 3:מלחמת העולם השנייה====<br />
*[[מלחמת העולם השנייה-סיכום המלחמה וקרבות מפנה]]<br />
*[http://www.sikumuna.co.il/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94_%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A4%D7%A0%D7%94#.D7.94.D7.9E.D7.94.D7.9C.D7.9B.D7.99.D7.9D_.D7.94.D7.A2.D7.99.D7.A7.D7.A8.D7.99.D7.99.D7.9D_.D7.91.D7.97.D7.96.D7.99.D7.AA.D7.95.D7.AA_.D7.94.D7.A9.D7.95.D7.A0.D7.95.D7.AA המהלכים העיקריים בחזיתות השונות, "האמנה האטלנטית", נסיבות הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה.]<br />
*[["הסדר החדש" באירופה: הרעיון והצעדים השונים שנקטו הנאצים בתקופת המלחמה כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
====פרק 4: השואה====<br />
<br />
1. '''השואה בפולין עד לתחילת הביצוע של הפתרון הסופי, ספטמבר 1939 - יוני 1941.'''<br />
<br />
א. '''מדיניות הנאצים'''<br />
<br />
::*[[המדיניות כלפי היהודים עד ריכוזם בגטאות (הגדרה, השפלה, ניתוק, בידול, ניצול)]].<br />
<br />
::*[[איגרת הבזק]].<br />
<br />
::*[[התוכנית לריכוז יהודים: לובלין-ניסקו, מדגסקר]].<br />
<br />
::*[[הגטאות: מטרות מוצהרות והסברים להקמתם, דרך ניהול הגטו, התפקידים שהוטלו על היודנראטים, דרכי הפיקוח על הגטו]].<br />
ב. '''דרכי התמודדות של היהודים בגטו:'''<br />
::*[[תנאי החיים בגטו והשפעתם על הפרט, על המשפחה ועל החברה.]]<br />
::*[[ארגון הגטו וניהולו על ידי היונדארט, פעילות של ארגונים אחרים בגטו.]]<br />
::*[[הישרדות- "קידוש החיים" וביטוייו.]]<br />
::*[[תנועות נוער- מאפייני הפעילות ( "היינו שם אך לא חיינו שם").]]<br />
<br />
::*[[דרכי התמודדות של הקהילה בגטאות ]].<br />
<br />
::*[[ דילמות של ראש היודנראט וחברי היודנראט]].<br />
<br />
<br />
2. '''השואה בימי ביצוע "הפתרון הסופי", יוני 1941 - מאי 1945'''<br />
<br />
א. '''"הפתרון הסופי":'''<br />
<br />
::*[[הקשר בין תחילת ההשמדה למלחמה בברית המועצות]].<br />
<br />
::*[[השלבים בביצוע "הפתרון הסופי"]].<br />
<br />
::*[[ועידת ואנזה - נציגי הרשויות שהוזמנו, הנושאים שהועלו בישיבה, מטרות כינוס הועידה ומקומה בתהליך ביצוע "הפתרון הסופי"]].<br />
::*[[יחס האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש, ויחס ממשלות העולם אל היהודים]]<br />
<br />
ב. '''דרכי הלחימה של היהודים בתקופת ביצוע "הפתרון הסופי":'''<br />
<br />
::*[[המרד בגטאות - מי היו המורדים, מה היו מטרות המרד, קשיי ההתארגנות, לבטים ודילמות של המורדים, ייחודו של המרד בגטו ורשה לעומת מרידות בגטאות אחרים]].<br />
<br />
::*[[המרידות במחנות ההשמדה - מטרות וקשיים]].<br />
<br />
::*[[הלחימה של הפרטיזנים היהודים - הלבטים אם ומתי לצאת מהגטו, הקשיים בהצטרפות לפרטיזנים ומאפייני הלחימה]].<br />
<br />
::*[[לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית.]]<br />
<br />
ג. '''יחס האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש, ויחס ממשלות העולם החופשי אל היהודים בזמן ביצוע "הפיתרון הסופי":'''<br />
<br />
::*[[יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש והגורמים לכך (דוגמאות ממדינה אחת).]]<br />
<br />
::*[[חסידי אומות עולם (שתי דוגמאות לפחות).]]<br />
<br />
::*[[עמדת ממשלות בעולם החופשי (דוגמא ממדינה אחת).]]<br />
<br />
::*[[עמדת הצלב האדום ועמדת הכנסייה הקתולית בשאלת עזרה ליהודים בתקופת ביצוע "הפיתרון הסופי".]]<br />
----<br />
<br />
====פרק 5: היהודים במערב אירופה, במרכזה ובדרומה ובארצות צפון אפריקה בימי השואה====<br />
<br />
ג. '''יהודי תוניסיה תחת שלטון נאצי ישיר,נובמבר 1942-מאי 1943'''<br />
<br />
::*[[נסיבות הכיבוש הנאצי ומטרתו]].<br />
<br />
::*[[מדיניות הנאצים כלפי היהודים בתוניסיה]].<br />
<br />
::*[[עמדת האוכלוסייה המקומית והאליטות הקולוניאליות (הצרפתית והאיטלקית) ליהודים]].<br />
<br />
::*[[קורות יהודי תוניסיה בששת חודשי השלטון הנאצי-האם הם חלק מהשואה?]]<br />
::*[[סיכום תמציתי של החומר]]<br />
<br />
----<br />
<br />
====פרק 6: הישוב היהודי בארץ-ישראל והתנועה הציונית בזמן מלחמת העולם השנייה====<br />
<br />
::*[[המדיניות של הנהגת היישוב היהודי בארץ-ישראל כלפי בריטניה- מדיניות של שיתוף ושל מאבק; סיבות למדיניות זו ודרכי מימושה]].<br />
<br />
::*[[היחסים בין ארגוני המחתרת בזמן המלחמה]].<br />
<br />
::*[[תוכנית בילטמור- תוכנה. במה היא מהווה שינוי במדיניות הציונית?]]<br />
<br />
::*[[פעולות עזרה ונסיונות הצלה למען יהודי אירופה]].<br />
|}<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''תקופה שלישית ורביעית - אפשרות א''''</div><br />
====נושא הרחבה: נושאים נבחרים מתולדות ישראל והעמים בשנים 1945-1950====<br />
====בעיית הפליטים וה"עקורים" עם סיום המלחמה והשואה====<br />
::*[[הנדודים בדרכים באירופה ובאסיה עם תום המלחמה]]<br />
===שארית הפלטה- לאן?===<br />
::::*[[פוגרום קילצה.]]<br />
::::*[[תנועת הבריחה.]]<br />
::::*[[מחנות העקורים.]]<br />
<br />
-------<br />
====היריבות בין ארצות-הברית לברית-המועצות וראשית "המלחמה הקרה"====<br />
::*[[הגורמים ליריבות בין ארצות-הברית לברית-המועצות, והבהרת המושג "מלחמה קרה"]]<br />
::'''ביטויי היריבות בין המעצמות בשנות ה-40 וה-50, והשפעתם על היחסים בין המעצמות:<br />
::::*[[הקמת ה"דמוקרטיות העממיות" - יצירת "מסך הברזל"]]<br />
::::*[[דוקטרינת טרומן ותכנית מרשל - המניעים לגיבושן ותוכנן]]<br />
::::*[[משבר ברלין - גורמים והסבר כיצד מאפייני "המלחמה הקרה" באו לידי ביטוי במשבר זה.]]<br />
::::*[[הקמת ארגונים צבאיים וכלכליים באירופה - ברית נאט"ו, ברית ורשה, השוק האירופי המשותף, הקומיקון.]]<br />
-------<br />
<br />
====המאבק של היישוב היהודי ושל התנועה הציונית להקמת מדינה יהודית עצמאית====<br />
::*[[עמדת בריטניה (בווין) ועמדת ארצות הברית בנוגע לבעיית הפליטים והעקורים היהודים באירופה ]]ובשאלת ארץ ישראל לאחר המלחמה(דוח הריסון, ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית<br />
::*[[המאבק בבריטים במסגרת "תנועת המרי העברי", ותגובת הבריטים למאבק]]<br />
::*[[המשך הפעילות הצבאית של ארגון אצ"ל וארגון לח"י לאחר פירוקה של תנועת המרי - "מאבק רצוף".]]<br />
::*[[המאבק להמשך ההעפלה וההתיישבות והעמדה המדינית של התנועה הציונית - "מאבק צמוד".]]<br />
::'''הדיון באו"ם בשאלת ארץ ישראל:'''<br />
::::*[[הסיבות להעברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם ע"י בריטניה]]<br />
::::*[[הדיון באו"ם ועמדת מעצמות-העל (השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות בדיון באו"ם)]]<br />
::::*[[החלטת האו"ם - כ"ט בנובמבר 1947]]<br />
::::*[[סיכום החומר המאבק של הישוב היהודי והתנועה הציונית להקמת מדינה עצמאית 1945 -1947]]<br />
<br />
------<br />
<br />
====מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל====<br />
::'''השלב הראשון של מלחמת העצמאות, מ-30 בנובמבר 1947 עד 15 במאי 1948'''<br />
::::*[[הכוחות הלוחמים - מטרותיהם והיערכותם]]<br />
::::*[[מדיניות הפינוי של הבריטים]]<br />
::::*[[מוקדי הלחימה העיקריים בארבעת החודשים הראשונים]]<br />
::::*[[תכנית ד' ותוצאותיה]]<br />
::*[[ההכרזה על הקמת המדינה - השיקולים, הסיכויים, והסיכונים בהכרזה על הקמת מדינת ישראל]]<br />
::*[[הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
::*[[סיכום כללי בנושא: מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל]]<br />
<br />
----<br />
<br />
===השלב השני של מלחמת העצמאות, מ-15 במאי ועד לחתימת על הסכמי שביתת הנשק.===<br />
::::*[[תקופת הבלימה- מראשית הפלישה ועד הפוגה והראשונה.]]<br />
::::*[[ההפוגה הראשונה]]<br />
::::*[[קרבות עשרת הימים, ההפוגה השנייה והמבצעים האחרונים]]<br />
::::*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים]]<br />
<br />
-----<br />
<br />
====יחידת גישור: המזרח התיכון ומדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60====<br />
::*[[מגמות האיחוד ומגמות פיצול במזרח התיכון]]<br />
::*[[מלחמת סיני - סיבות והשפעות]]<br />
::*[[מלחמת ששת הימים - סיבות והשפעות]]<br />
::*[[סיבות לפרוץ מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה]]<br />
::*[[תהליך הקליטה אל ארץ ישראל בשנות ה-50 - קשיים ודרכי התמודדות]]<br />
|}<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#FCECAD;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#CC9900; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">תקופה שלישית ורביעית - אפשרות ב''''</div><br />
<br />
====התקופה השלישית: נושאים נבחרים מתולדות ישראל והעמים בשנים 1945- 1950====<br />
::*[[הבהרת המושג "מלחמה קרה" והצגת גילוייה]]<br />
::*[[הגורמים השונים שהביאו לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל]]<br />
::*[[הדיון באום בשאלת ארץ ישראל, עמדת המעצמות והחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947]]<br />
::*[[מאפייני השלב הראשון של מלחמת העצמאות]]<br />
::*[[הגורמים על הכרזת הקמת המדינה בה' אייר תש"ח, 15 במאי 1948]]<br />
::*[[הסכמי שביתת הנשק והבעיות שנותרו לא פתורות]]<br />
<br />
----<br />
<br />
===נושא הרחבה: התקופה הרביעית: המזרח התיכון ומדינת ישראל בשנות ה-50 עד שנות ה-70===<br />
<br />
===פרק 1: המזרח התיכון בשנות ה-50 וה-60===<br />
::*[[מגמות איחוד ומגמות פיצול במדינות ערב, והשפעת המלחמה הקרה על מגמות אלה.]]<br />
::*[[מצרים בתקופת שלטונו של נאצר- מדיניות הפנים ומדיניות החוץ.]]<br />
::*[[סוריה- מאבקי הכוח בין קבוצות פוליטיות, מפלגת הבעת' והתבססות שלטונה בסוריה]].<br />
::*[[לבנון- הגורמים שאיימו על אחדותה ועל שלטונה של לבנון, מלחמת האזרחים ותוצאותיה]].<br />
::*[[ירדן- הגורמים שאיימו על שלטונה ועל אחדותה של ממלכת ירדן והיחסים של ירדן חם העולם הערבי]].<br />
<br />
===פרק 2: מדיניות הביטחון ומלחמות ישראל בעשור הראשון והשני של מדינת ישראל===<br />
::*[[הבהרת תפיסת הביטחון הבסיסי ותפיסת הביטחון השותף]].<br />
::*[[תופעת "הסתננות" ופעולות התגמול]].<br />
::*[[מלחמת סיני:]].<br />
::::[[א. המהלכים שהובילו למלחמה: צעדים של מצרים שהגבירו את המתיחות]].<br />
::::[[ב. שיקולי ישראל להצטרפותה למלחמה עם בריטניה וצרפת נגד מצרים]].<br />
::::[[ג. התוצאות וההשפעות של מלחמת סיני]].<br />
::*[[המאבק על מקורות המים והתקריות בגבול הסורי]].<br />
::*[[מלחמת ששת הימים:]].<br />
::::*[[א. הגורמים למלחמת ששת הימים]].<br />
::::*[[ב. הצעדים שנקט נאצר בתקופה שקדמה למלחמה(אפריל- יוני 1967)]].<br />
::::*[[ג. התוצאות וההשפעות של מלחמת ששת הימים]].<br />
::*[[מלחמת ששת הימים:]].<br />
::::*[[א. הגורמים למלחמת יום כיפורים]].<br />
::::*[[ב. המהלכים העיקריים של המלחמה(אין הכוונה לפירוט הקרבות)]].<br />
::::*[[ג. תוצאות והשפעות של מלחמת יום הכיפורים]].<br />
<br />
----<br />
<br />
===פרק 3: דפוסי עלייה וקליטה במדינת ישראל בעשור הראשון והשני לקיומה===<br />
::::*[[1. ארגון מוצא העולים, הסיבות לעלייה ומדדיה]].<br />
::::*[[2. דפוסי אירגון העלייה]].<br />
::::*[[3. תהליך קליטת העלייה במדינת ישראל- קשיים, שיקולים מעצבים ודרכי קליטה]].<br />
::::*[[4. אירועי ואדי סלאב- יולי 1959, משמעותם השפעתם]].<br />
<br />
----<br />
<br />
===פרק 4: זיכרון השואה===<br />
::::*[[1. התמורות ביחס החברה הישראלית לשואה]].<br />
::::*[[2. דרכים בעיצוב זיכרון השואה]].<br />
::::*[[3. משפט אייכמן והשפעתו על החברה הישראלית]].<br />
|}</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%91%27_-_%D7%9C%D7%A4%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94&diff=24272היסטוריה ב' - לפי תוכנית הלימודים הישנה2009-06-28T14:23:33Z<p>Shlomiio: דף חדש: __notoc__ {| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl" | align="right" | <div style="back...</p>
<hr />
<div>__notoc__<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''תקופה ראשונה - בין שתי מלחמות העולם'''</div><br />
<br />
יש ללמוד ולבחור נושא '''אחד''' מתוך הארבעה הבאים:<br />
<br />
====נושא 1: ברית-המועצות והיהודים בה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם====<br />
*[[קשייה של רוסיה בתקופתו של לנין ודרכי ההתמודדות עם קשיים אלה]]<br />
*[[היסטוריה ב' - מאבק הירושה ודרכו של סטלין לשלטון יחיד|מאבק הירושה ודרכו של סטלין לשלטון יחיד]]<br />
*[[היסטוריה ב' - עיצוב המשטר הטוטליטרי בתחומים: פוליטי-שלטוני,כלכלה,חברה,תרבות וחינוך|עיצוב המשטר הטוטליטרי בתחומים: פוליטי-שלטוני, כלכלה, חברה, תרבות וחינוך]]<br />
*[[היסטוריה ב' - מדיניות השלטון כלפי היהודים: המאבק בשנים הראשונות נגד גילויי אנטישמיות ואפליית יהודים, "היבסקציה" מטרות ופעולות איסור פעילויות|מדיניות השלטון כלפי היהודים: המאבק בשנים הראשונות נגד גילויי אנטישמיות ואפליית יהודים, היבסקציה - מטרות ופעולות, איסור פעילויות שיש להן צביון לאומי - ציוני ויהודי - דתי]]<br />
*[[היסטוריה ב' - תכניות לריכוז טריטוריאלי של היהודים (תכנית קרים ותכנית בירוביג'אן)|תכניות לריכוז טריטוריאלי של היהודים(תכנית קרים ותכנית בירוביג'אן)]]<br />
*[[היסטוריה ב' - החרפת המאבק נגד היהודים בשנות ה-30 | החרפת המאבק נגד היהודים בשנות ה-30]]<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
====נושא 2: פולין והיהודים בה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם====<br />
*[[היסטוריה ב' - הקשיים בתהליך גיבושה של פולין כמדינה דמוקרטית חדשה(שאלת המיעוטים, מסורות שונות, ריבוי מפלגות, בעיות בטחון ועיצוב גבולות)|הקשיים בתהליך גיבושה של פולין כמדינה דמוקרטית חדשה(שאלת המיעוטים, מסורות שונות, ריבוי מפלגות, בעיות בטחון ועיצוב גבולות).]]<br />
* [[החברה והכלכלה בפולין בתהליך מעבר מחברה חקלאית לחברה ולמשק מודרניים, חקיקה כלכלית]]<br />
*[[היסטוריה ב' - המאפיינים והתמורות שחלו בחיי היהודים וביטויים לאוטונומיה של היהודים עד 1935|המאפיינים והתמורות שחלו בחיי היהודים בתחומים:דמוגרפיה,מעמד חוקי ומשפטי,חינוך,כלכלה,תרבות, וביטויים לאוטונומיה של היהודים עד 1935.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - דפוסי הפעילות הלאומית("הבונד") והציונית|דפוסי הפעילות הלאומית("הבונד") והציונית.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - תמורות ביחס השלטון והחברה אל היהודים בשנים 1939-1935|תמורות ביחס השלטון והחברה אל היהודים בשנים 1939-1935.]]<br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
====נושא 3: ארצות-הברית והיהודים בה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם====<br />
*[[היסטוריה ב' - שנות העשרים -שנות שגשוג,קדמה ושמרנות|שנות העשרים -שנות שגשוג,קדמה ושמרנות.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - המשבר הכלכלי הגדול|המשבר הכלכלי הגדול - גורמי המשבר,ביטויי המשבר ונסיונות הממשל הפדראלי להתמודד עם המשבר עד שנת 1932.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - מדיניותו של פ' רוזוולט - "המערך החדש": עקרונות,דרכי מימוש,תוצאות והשפעות|מדיניותו של פ' רוזוולט - "המערך החדש": עקרונות,דרכי מימוש,תוצאות והשפעות.]]<br />
** '''[http://sikumuna.co.il/sikumim/history/usa.pdf סיכום כולל של החומר]''' <br />
<br />
<br />
<br />
*'''היהודים בארצות הברית בין שתי מלחמות העולם'''<br />
**[[התמורות שחלו בחיי היהודים בתחומי הדמוגרפיה, החברה, הכלכלה והחינוך]].<br />
**[[הזרמים הדתיים בין שתי מלחמות העולם (אורתודוקסים, רפורמים, קונסרבטיבים)]].<br />
**[[גיבוש זהות יהודית-אמריקנית בחברת מהגרים]].<br />
**[[התנועה הציונית בארצות-הברית בין שתי מלחמות העולם]].<br />
**[[צמיחה של ארגונים יהודיים-אמריקאיים ומאפייני פעילותם המקומית והבין-לאומית]].<br />
*** '''[http://sikumuna.co.il/sikumim/history/usa_jews.pdf סיכום כולל של החומר]''' <br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
====נושא 4: צרפת והיהודים בה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם====<br />
*[[היסטוריה ב' - השפעת תוצאות מלחמת העולם הראשונה על צרפת|השפעת תוצאות מלחמת העולם הראשונה על צרפת.]]<br />
*[[היסטוריה ב' - הבעיות העיקריות של צרפת בתחומים: שלטון, חברה, כלכלה, ביטחון, ודרכי ההתמודדות עם בעיות אלו|הבעיות העיקריות של צרפת בתחומים: שלטון, חברה, כלכלה, ביטחון, ודרכי ההתמודדות עם בעיות אלו.]] '''<font color="red">-</font>''' <big>[[היסטוריה ב' - הבעיות העיקריות של צרפת - סיכום מורחב|סיכום מורחב]]</big><br />
*'''היהודים בצרפת בין שתי מלחמות העולם'''<br />
**[[היסטוריה ב' - היהודים בצרפת בין שתי מלחמות עולם|היהודים בצרפת בין שתי מלחמות עולם.]]<br />
**[[היסטוריה ב' - מאפייני הקבוצות השונות בצרפת והקשרים ביניהן|מאפייני הקבוצות השונות בצרפת והקשרים ביניהן.]]<br />
**[[היסטוריה ב' - יחס השלטון והחברה בצרפת לקהילות היהודיות השונות|יחס השלטון והחברה בצרפת לקהילות היהודיות השונות.]]<br />
**[[היסטוריה ב' - תגובות היהודים להתגברות האנטישמיות בצרפת|תגובות היהודים להתגברות האנטישמיות בצרפת.]]<br />
|}<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#FCECAD;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#CC9900; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''תקופה שניה - גרמניה בימי הרייך השלישי, מלחמת העולם השניה והשואה'''</div><br />
<br />
====פרק 1: גרמניה הנאצית, אידאולוגיה, בניית המשטר - מדמוקרטיה לנאציזם 1933-1939====<br />
*[[רפובליקת ויימר 1919-1933]]<br />
*[[האידאולוגיה הנאצית]]<br />
*[[היסטוריה ב - הגורמים והנסיבות לעליית הנאציזם לשלטון|הגורמים והנסיבות לעליית הנאציזם לשלטון]]<br />
*[[היסטוריה ב - המדיניות הנאצית כלפי היהודים בגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה|המדיניות הנאצית כלפי היהודים בגרמניה, אוסטריה, וצ'כוסלובקיה]]<br />
*[[עמדת מדינות העולם כלפי גורל היהודים ברייך השלישי, ועידת אוויאן]] - הסיבות לכינוסה, טיעונים שהושמעו בישיבותיה, החלטות שהתקבלו ומשמען.<BR><br />
<br />
*'''[[סקירה כללית בנושא גרמניה הנאצית, אידאולוגיה, בניית המשטר - מדמוקרטיה לנאציזם 1933-1939]]'''<br />
<br />
*[http://www.zinman.org.il/html/wbagrut/his.html חומר למידה בנושא(חלק ב',תקופה 2)]<br />
<br />
----<br />
<br />
====פרק 2: תוקפנות ופיוס בשנות ה-30====<br />
*[[מטרות מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית, והצעדים התוקפניים שנקטה כדי לממשן]]<BR><br />
*[[מדיניות הפיוס של צרפת ובריטניה]]<br />
*[[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]]<br />
*[[תוקפנות ופיוס בשנות השלושים - סיכום כללי]]<br />
<br />
**[[תוקפנות ופיוס בשנות ה-30]] - סיכום כללי המכסה את נושא זה ואת נושא הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.<br />
<br />
*[[תוקפנות ופיוס בשנות השלושים - סיכום מקיף]]<br />
----<br />
<br />
====פרק 3:מלחמת העולם השנייה====<br />
*[[מלחמת העולם השנייה-סיכום המלחמה וקרבות מפנה]]<br />
*[http://www.sikumuna.co.il/wiki/%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94_%D7%95%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A4%D7%A0%D7%94#.D7.94.D7.9E.D7.94.D7.9C.D7.9B.D7.99.D7.9D_.D7.94.D7.A2.D7.99.D7.A7.D7.A8.D7.99.D7.99.D7.9D_.D7.91.D7.97.D7.96.D7.99.D7.AA.D7.95.D7.AA_.D7.94.D7.A9.D7.95.D7.A0.D7.95.D7.AA המהלכים העיקריים בחזיתות השונות, "האמנה האטלנטית", נסיבות הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה.]<br />
*[["הסדר החדש" באירופה: הרעיון והצעדים השונים שנקטו הנאצים בתקופת המלחמה כדי לקדם את הגשמתו]]<br />
<br />
<br />
----<br />
<br />
====פרק 4: השואה====<br />
<br />
1. '''השואה בפולין עד לתחילת הביצוע של הפתרון הסופי, ספטמבר 1939 - יוני 1941.'''<br />
<br />
א. '''מדיניות הנאצים'''<br />
<br />
::*[[המדיניות כלפי היהודים עד ריכוזם בגטאות (הגדרה, השפלה, ניתוק, בידול, ניצול)]].<br />
<br />
::*[[איגרת הבזק]].<br />
<br />
::*[[התוכנית לריכוז יהודים: לובלין-ניסקו, מדגסקר]].<br />
<br />
::*[[הגטאות: מטרות מוצהרות והסברים להקמתם, דרך ניהול הגטו, התפקידים שהוטלו על היודנראטים, דרכי הפיקוח על הגטו]].<br />
ב. '''דרכי התמודדות של היהודים בגטו:'''<br />
::*[[תנאי החיים בגטו והשפעתם על הפרט, על המשפחה ועל החברה.]]<br />
::*[[ארגון הגטו וניהולו על ידי היונדארט, פעילות של ארגונים אחרים בגטו.]]<br />
::*[[הישרדות- "קידוש החיים" וביטוייו.]]<br />
::*[[תנועות נוער- מאפייני הפעילות ( "היינו שם אך לא חיינו שם").]]<br />
<br />
::*[[דרכי התמודדות של הקהילה בגטאות ]].<br />
<br />
::*[[ דילמות של ראש היודנראט וחברי היודנראט]].<br />
<br />
<br />
2. '''השואה בימי ביצוע "הפתרון הסופי", יוני 1941 - מאי 1945'''<br />
<br />
א. '''"הפתרון הסופי":'''<br />
<br />
::*[[הקשר בין תחילת ההשמדה למלחמה בברית המועצות]].<br />
<br />
::*[[השלבים בביצוע "הפתרון הסופי"]].<br />
<br />
::*[[ועידת ואנזה - נציגי הרשויות שהוזמנו, הנושאים שהועלו בישיבה, מטרות כינוס הועידה ומקומה בתהליך ביצוע "הפתרון הסופי"]].<br />
::*[[יחס האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש, ויחס ממשלות העולם אל היהודים]]<br />
<br />
ב. '''דרכי הלחימה של היהודים בתקופת ביצוע "הפתרון הסופי":'''<br />
<br />
::*[[המרד בגטאות - מי היו המורדים, מה היו מטרות המרד, קשיי ההתארגנות, לבטים ודילמות של המורדים, ייחודו של המרד בגטו ורשה לעומת מרידות בגטאות אחרים]].<br />
<br />
::*[[המרידות במחנות ההשמדה - מטרות וקשיים]].<br />
<br />
::*[[הלחימה של הפרטיזנים היהודים - הלבטים אם ומתי לצאת מהגטו, הקשיים בהצטרפות לפרטיזנים ומאפייני הלחימה]].<br />
<br />
::*[[לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית.]]<br />
<br />
ג. '''יחס האוכלוסייה המקומית בארצות הכיבוש, ויחס ממשלות העולם החופשי אל היהודים בזמן ביצוע "הפיתרון הסופי":'''<br />
<br />
::*[[יחס האוכלוסייה בארצות הכיבוש והגורמים לכך (דוגמאות ממדינה אחת).]]<br />
<br />
::*[[חסידי אומות עולם (שתי דוגמאות לפחות).]]<br />
<br />
::*[[עמדת ממשלות בעולם החופשי (דוגמא ממדינה אחת).]]<br />
<br />
::*[[עמדת הצלב האדום ועמדת הכנסייה הקתולית בשאלת עזרה ליהודים בתקופת ביצוע "הפיתרון הסופי".]]<br />
----<br />
<br />
====פרק 5: היהודים במערב אירופה, במרכזה ובדרומה ובארצות צפון אפריקה בימי השואה====<br />
<br />
ג. '''יהודי תוניסיה תחת שלטון נאצי ישיר,נובמבר 1942-מאי 1943'''<br />
<br />
::*[[נסיבות הכיבוש הנאצי ומטרתו]].<br />
<br />
::*[[מדיניות הנאצים כלפי היהודים בתוניסיה]].<br />
<br />
::*[[עמדת האוכלוסייה המקומית והאליטות הקולוניאליות (הצרפתית והאיטלקית) ליהודים]].<br />
<br />
::*[[קורות יהודי תוניסיה בששת חודשי השלטון הנאצי-האם הם חלק מהשואה?]]<br />
::*[[סיכום תמציתי של החומר]]<br />
<br />
----<br />
<br />
====פרק 6: הישוב היהודי בארץ-ישראל והתנועה הציונית בזמן מלחמת העולם השנייה====<br />
<br />
::*[[המדיניות של הנהגת היישוב היהודי בארץ-ישראל כלפי בריטניה- מדיניות של שיתוף ושל מאבק; סיבות למדיניות זו ודרכי מימושה]].<br />
<br />
::*[[היחסים בין ארגוני המחתרת בזמן המלחמה]].<br />
<br />
::*[[תוכנית בילטמור- תוכנה. במה היא מהווה שינוי במדיניות הציונית?]]<br />
<br />
::*[[פעולות עזרה ונסיונות הצלה למען יהודי אירופה]].<br />
|}<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''תקופה שלישית ורביעית - אפשרות א''''</div><br />
====נושא הרחבה: נושאים נבחרים מתולדות ישראל והעמים בשנים 1945-1950====<br />
====בעיית הפליטים וה"עקורים" עם סיום המלחמה והשואה====<br />
::*[[הנדודים בדרכים באירופה ובאסיה עם תום המלחמה]]<br />
===שארית הפלטה- לאן?===<br />
::::*[[פוגרום קילצה.]]<br />
::::*[[תנועת הבריחה.]]<br />
::::*[[מחנות העקורים.]]<br />
<br />
-------<br />
====היריבות בין ארצות-הברית לברית-המועצות וראשית "המלחמה הקרה"====<br />
::*[[הגורמים ליריבות בין ארצות-הברית לברית-המועצות, והבהרת המושג "מלחמה קרה"]]<br />
::'''ביטויי היריבות בין המעצמות בשנות ה-40 וה-50, והשפעתם על היחסים בין המעצמות:<br />
::::*[[הקמת ה"דמוקרטיות העממיות" - יצירת "מסך הברזל"]]<br />
::::*[[דוקטרינת טרומן ותכנית מרשל - המניעים לגיבושן ותוכנן]]<br />
::::*[[משבר ברלין - גורמים והסבר כיצד מאפייני "המלחמה הקרה" באו לידי ביטוי במשבר זה.]]<br />
::::*[[הקמת ארגונים צבאיים וכלכליים באירופה - ברית נאט"ו, ברית ורשה, השוק האירופי המשותף, הקומיקון.]]<br />
-------<br />
<br />
====המאבק של היישוב היהודי ושל התנועה הציונית להקמת מדינה יהודית עצמאית====<br />
::*[[עמדת בריטניה (בווין) ועמדת ארצות הברית בנוגע לבעיית הפליטים והעקורים היהודים באירופה ]]ובשאלת ארץ ישראל לאחר המלחמה(דוח הריסון, ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית<br />
::*[[המאבק בבריטים במסגרת "תנועת המרי העברי", ותגובת הבריטים למאבק]]<br />
::*[[המשך הפעילות הצבאית של ארגון אצ"ל וארגון לח"י לאחר פירוקה של תנועת המרי - "מאבק רצוף".]]<br />
::*[[המאבק להמשך ההעפלה וההתיישבות והעמדה המדינית של התנועה הציונית - "מאבק צמוד".]]<br />
::'''הדיון באו"ם בשאלת ארץ ישראל:'''<br />
::::*[[הסיבות להעברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם ע"י בריטניה]]<br />
::::*[[הדיון באו"ם ועמדת מעצמות-העל (השפעת "המלחמה הקרה" על עמדת המעצמות בדיון באו"ם)]]<br />
::::*[[החלטת האו"ם - כ"ט בנובמבר 1947]]<br />
::::*[[סיכום החומר המאבק של הישוב היהודי והתנועה הציונית להקמת מדינה עצמאית 1945 -1947]]<br />
<br />
------<br />
<br />
====מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל====<br />
::'''השלב הראשון של מלחמת העצמאות, מ-30 בנובמבר 1947 עד 15 במאי 1948'''<br />
::::*[[הכוחות הלוחמים - מטרותיהם והיערכותם]]<br />
::::*[[מדיניות הפינוי של הבריטים]]<br />
::::*[[מוקדי הלחימה העיקריים בארבעת החודשים הראשונים]]<br />
::::*[[תכנית ד' ותוצאותיה]]<br />
::*[[ההכרזה על הקמת המדינה - השיקולים, הסיכויים, והסיכונים בהכרזה על הקמת מדינת ישראל]]<br />
::*[[הקמת צה"ל ופירוק המחתרות]]<br />
::*[[סיכום כללי בנושא: מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל]]<br />
<br />
----<br />
<br />
===השלב השני של מלחמת העצמאות, מ-15 במאי ועד לחתימת על הסכמי שביתת הנשק.===<br />
::::*[[תקופת הבלימה- מראשית הפלישה ועד הפוגה והראשונה.]]<br />
::::*[[ההפוגה הראשונה]]<br />
::::*[[קרבות עשרת הימים, ההפוגה השנייה והמבצעים האחרונים]]<br />
::::*[[הסכמי שביתת הנשק והיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים]]<br />
<br />
-----<br />
<br />
====יחידת גישור: המזרח התיכון ומדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60====<br />
::*[[מגמות האיחוד ומגמות פיצול במזרח התיכון]]<br />
::*[[מלחמת סיני - סיבות והשפעות]]<br />
::*[[מלחמת ששת הימים - סיבות והשפעות]]<br />
::*[[סיבות לפרוץ מלחמת יום הכיפורים ותוצאותיה]]<br />
::*[[תהליך הקליטה אל ארץ ישראל בשנות ה-50 - קשיים ודרכי התמודדות]]<br />
|}<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="70%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#FCECAD;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#CC9900; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">תקופה שלישית ורביעית - אפשרות ב''''</div><br />
<br />
====התקופה השלישית: נושאים נבחרים מתולדות ישראל והעמים בשנים 1945- 1950====<br />
::*[[הבהרת המושג "מלחמה קרה" והצגת גילוייה]]<br />
::*[[הגורמים השונים שהביאו לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל]]<br />
::*[[הדיון באום בשאלת ארץ ישראל, עמדת המעצמות והחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947]]<br />
::*[[מאפייני השלב הראשון של מלחמת העצמאות]]<br />
::*[[הגורמים על הכרזת הקמת המדינה בה' אייר תש"ח, 15 במאי 1948]]<br />
::*[[הסכמי שביתת הנשק והבעיות שנותרו לא פתורות]]<br />
<br />
----<br />
<br />
===נושא הרחבה: התקופה הרביעית: המזרח התיכון ומדינת ישראל בשנות ה-50 עד שנות ה-70===<br />
<br />
===פרק 1: המזרח התיכון בשנות ה-50 וה-60===<br />
::*[[מגמות איחוד ומגמות פיצול במדינות ערב, והשפעת המלחמה הקרה על מגמות אלה.]]<br />
::*[[מצרים בתקופת שלטונו של נאצר- מדיניות הפנים ומדיניות החוץ.]]<br />
::*[[סוריה- מאבקי הכוח בין קבוצות פוליטיות, מפלגת הבעת' והתבססות שלטונה בסוריה]].<br />
::*[[לבנון- הגורמים שאיימו על אחדותה ועל שלטונה של לבנון, מלחמת האזרחים ותוצאותיה]].<br />
::*[[ירדן- הגורמים שאיימו על שלטונה ועל אחדותה של ממלכת ירדן והיחסים של ירדן חם העולם הערבי]].<br />
<br />
===פרק 2: מדיניות הביטחון ומלחמות ישראל בעשור הראשון והשני של מדינת ישראל===<br />
::*[[הבהרת תפיסת הביטחון הבסיסי ותפיסת הביטחון השותף]].<br />
::*[[תופעת "הסתננות" ופעולות התגמול]].<br />
::*[[מלחמת סיני:]].<br />
::::[[א. המהלכים שהובילו למלחמה: צעדים של מצרים שהגבירו את המתיחות]].<br />
::::[[ב. שיקולי ישראל להצטרפותה למלחמה עם בריטניה וצרפת נגד מצרים]].<br />
::::[[ג. התוצאות וההשפעות של מלחמת סיני]].<br />
::*[[המאבק על מקורות המים והתקריות בגבול הסורי]].<br />
::*[[מלחמת ששת הימים:]].<br />
::::*[[א. הגורמים למלחמת ששת הימים]].<br />
::::*[[ב. הצעדים שנקט נאצר בתקופה שקדמה למלחמה(אפריל- יוני 1967)]].<br />
::::*[[ג. התוצאות וההשפעות של מלחמת ששת הימים]].<br />
::*[[מלחמת ששת הימים:]].<br />
::::*[[א. הגורמים למלחמת יום כיפורים]].<br />
::::*[[ב. המהלכים העיקריים של המלחמה(אין הכוונה לפירוט הקרבות)]].<br />
::::*[[ג. תוצאות והשפעות של מלחמת יום הכיפורים]].<br />
<br />
----<br />
<br />
===פרק 3: דפוסי עלייה וקליטה במדינת ישראל בעשור הראשון והשני לקיומה===<br />
::::*[[1. ארגון מוצא העולים, הסיבות לעלייה ומדדיה]].<br />
::::*[[2. דפוסי אירגון העלייה]].<br />
::::*[[3. תהליך קליטת העלייה במדינת ישראל- קשיים, שיקולים מעצבים ודרכי קליטה]].<br />
::::*[[4. אירועי ואדי סלאב- יולי 1959, משמעותם השפעתם]].<br />
<br />
----<br />
<br />
===פרק 4: זיכרון השואה===<br />
::::*[[1. התמורות ביחס החברה הישראלית לשואה]].<br />
::::*[[2. דרכים בעיצוב זיכרון השואה]].<br />
::::*[[3. משפט אייכמן והשפעתו על החברה הישראלית]].<br />
|}</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%90%27&diff=24271היסטוריה א'2009-06-28T14:20:50Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>==סיכומים בהיסטוריה לבגרות==<br />
*'''[[היסטוריה א - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: לאומיות בישראל ובעמים ראשית הדרך עד 1920'''</div><br />
<br />
'''מהי 'הלאומיות' ומהם מאפייני התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19'''<br />
:*[[המרכיבים העיקריים של תופעת הלאומיות המודרנית, ומאפייני התנועות הלאומיות שהתגבשו באירופה במאה ה-19.]] <br />
:* [[הגורמים לצמיחתן ולגיבושן של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19.]]<br />
:* [[שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19.]]<br />
'''התנועה הלאומיות-היהודית-המודרנית ומאפייניה העיקריים'''<br />
:*[[הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית בתנועה הלאומית של העם היהודי]]<br />
:*[[התרומה של הרצל לבנייתה ולארגונה של התנועה הציונית.]]: ('מדינת היהודים', תוכנית באזל, המסגרות הארגוניות למימוש מטרותיה של התנועה, ניסיונותיו לקדם את קבלת הצ'ארטר.<br />
:*[[הגישות השונות בתנועה הציונית בנוגע למטרתה העיקרית של התנועה, ולדרכים להגשמתה]]. הוויכוחים שהיו בנושאים: דת, תרבות ודמות החברה הציונית שעתידה לקום בארץ ישראל.<br />
'''התנועה הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה'''<br />
::*[[עמדת מנהיגי התנועה הציונית כלפי הצדדים הלוחמים בזמן מלחמת העולם הראשונה.]]<br />
::*[[הגדודים העבריים; מערכת היחסים המתדרדרת בין היישוב היהודי בארץ ישראל לבין השלטון העות'מאני.]]<br />
::*[[הצהרת בלפור: תוכנה, הקשיים בניסוחה, האינטרסים של בריטניה במתן ההצהרה, כיצד קיבלו אותה הציונים, היהודים המשתלבים, הערבים.]]<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני: ערים וקהילות – חברה ותרבות בימי הביניים'''</div><br />
==פראג==<br />
:'''העיר באירופה הנוצרית'''<br />
:*[[הגורמים שסייעו לייסודן של ערים חדשות ולחיזוקן של ערים קיימות באירופה הנוצרית בימה"ב.]]<br />
:*[[דפוסי הקמתן של ערים חדשות והתפתחותן של ערים קיימות באירופה הנוצרית.]]<br />
:*[[היחסים בין תושבי העיר לבין השלטון : מאבקם של תושבי העיר על השגת חירויות, הדפוסים השונים של מתן חירויות ע"י השליטים במקומות השונים.]]<br />
:*[[המבנה החברתי בעיר, ניידות חברתית, משמעות המושג "אזרח חופשי", מעמד הנשים בעיר , החברות בקורפורציות העירוניות : גילדה, אוניברסיטה, או קהילה.]]<br />
:*[[המבנה הפיסי של העיר באירופה הנוצרית: מרחבים ציבוריים מול מרחבים פרטיים.]]<br />
:*[[העיר כמרכז תרבותי- חינוכי (אוניברסיטאות) וכמרכז כלכלי (גילדות, שווקים, ירידים, בנקים).]]<br />
<br />
:'''הקהילה היהודית בעיר הנוצרית'''<br />
::*[[מעמדם המשפטי של היהודים בעיר הנוצרית.]]<br />
::*[[הדמיון והשוני בין הקהילה היהודית לקורפורציות אחרות שהתקיימו בערים]] <br />
::*[[מאפייני ההנהגה של הקהילה היהודית באירופה הנוצרית: מבנה ההנהגה, סמכויותיה ואמצעי האכיפה שהיו בידיה.]] <br />
<br />
:'''העיר פראג'''<br />
::*[[גורמים שתרמו או גורמים שניסו לעכב את התפתחותה של פראג עד המאה ה-16.]]<br />
::*[[פראג מרכז מדיני, כלכלי, דתי חינוכי- תרבותי; ביטויים למרכזיותה של פראג בתחומים השונים.]]<br />
::*[[מאפייני האזורים השונים של פראג.]]<br />
<br />
:'''הקהילה היהודית בפראג.'''<br />
::*[[היחס של השלטון המרכזי ושל תושבי פראג הנוצרים אל היהודים: מעמדם המשפטי של יהודי פראג הרקע לגירושים של יהודי העיר, והסיבות להחזרתם.]]<br />
::*[[מבנה הרובע היהודי בפראג , הבהרת המושג גטו.]]<br />
::*[[הארגון המנהלי והמוסדות המרכזיים של הקהילה היהודית בפראג.]]<br />
::*[[תחומי העיסוק של יהודי פראג .]]<br />
::*[[מבנה החברה היהודית בפראג: הקיטוב החברתי בקרב יהודי פראג, עזרה הדדית (פועלו של מרדכי מייזל).]]<br />
::*[[פראג כמרכז תרבותי יהודי.]]<br />
::*[[המהר"ל מפראג.]]: אישיותו, הגותו ותרומתו להגות היהודית בימי הביניים, דרכי ההתמודדות עם הבעיות שהעסיקו את היהודים בגולה בימי הביניים (המשמעות שהעניק המהר"ל לגורלם הפוליטי של היהודי ולדרך חייהם בפזורה בגולה), ביקורתו על שיטות הלימוד והפסיקה המחייבת.<br />
|}<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שלישי: החברה ביהודה בימי בית שני'''</div><br />
<br />
:*[[הצהרת כורש ושיבת ציון.]] <br />
:*[[בניית בית המקדש ומרכזיותו.]] <br />
:* [[פעולותיהם של עזרא ונחמיה בקרב האוכלוסיה היהודית.]]<br />
:* [[האימפריה של אלכסנדר הגדול.]]<br />
:*[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל והמפגש בין החברה היהודית להלניזם]]<br />
:*[[הפילוג בעם והדרדרות משרת הכהן הגדול.]]<br />
:*[[גזרות אנטיוכוס ומרד החשמונאים]].<br />
|}<br />
<br />
<br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__<br />
<br />
[[:קטגוריה:היסטוריה א']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_-_%D7%9C%D7%A4%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94&diff=24268היסטוריה - לפי תוכנית הלימודים הישנה2009-06-28T14:20:33Z<p>Shlomiio: היסטוריה - לפי תוכנית הלימודים הישנה הועבר להיסטוריה א - לפי תוכנית הלימודים הישנה</p>
<hr />
<div>#הפניה [[היסטוריה א - לפי תוכנית הלימודים הישנה]]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%90%27_-_%D7%9C%D7%A4%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A0%D7%94&diff=24267היסטוריה א' - לפי תוכנית הלימודים הישנה2009-06-28T14:20:33Z<p>Shlomiio: היסטוריה - לפי תוכנית הלימודים הישנה הועבר להיסטוריה א - לפי תוכנית הלימודים הישנה</p>
<hr />
<div><br />
*'''[[:קטגוריה:היסטוריה א' |דף היסטוריה ישן]]'''<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק ראשון: יחידת המבוא - תולדות ישראל והעמים בשנים 1870 –1920'''</div><br />
<br />
'''תהליכי שינוי באירופה ובעולם היהודי עד מלחמת העולם הראשונה''' ''[ירד במיקוד חורף 2008]''<br />
:*[[השינויים המרכזים בתחומים במדע , טכנולוגיה (תחבורה , תקשורת ותיעוש)]] <br />
:* [[השפעותיהם של השינויים המרכזיים בתחומים דמוגרפיה, כלכלה, חברה, דת, חינוך, תרבות ופוליטיקה.]]<br />
:* [[השפעת השינויים שהתרחשו באירופה על החברה היהודית בתחומים דמוגרפיה, כלכלה, מעמד משפטי וחוקי, מעמד קהילה, חינוך ותרבות.]]<br />
:* [[תהליכי שילוב ודחייה של היהודים וביטוייהם.]]<br />
<br />
'''התנועה הציונית'''<br />
:*[[הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הציונית בתנועה הלאומית של העם היהודי]]<br />
:*[[העמדות המשותפות לכל הציונים וחילוקי הדעות ביניהם בנוגע לתפקיד המרכזי של התנועה ולגבי הדרכים למימוש יעדיה]]<br />
<br />
:'''דפוסי פעילות ציונית בגולה :'''<br />
::*[[הגדרת יעדי התנועה הציונית "תוכנית באזל"]]<br />
::*[[הקמת מסגרות אירגוניות ומסודות לתנועה הציונית]]<br />
::*[[פעילות מדינית]]<br />
::*[[טיפוח תרבות ציונית (שיח ציוני : שפה, עיתונות, ספרות) והתארגנות לעליה.]]<br />
:'''דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל - הנחת יסודות לבניין הבית הלאומי לעם היהודי בא"י'''<br />
::*[[צורות התיישבות חדשות]]<br />
::*[[אישיים ואירגונים המסיעים לבניין הבית הלאומי (רוטשליד, המשרד הארץ ישראלי)]]<br />
::*[[הקמת מסגרות : פולטיות, ביטחוניות, חינוכיות ותרבותיות בא"י.]]<br />
::*[[ ייחודה של התנועה הציונית בראשית דרכה |ייחודה של התנועה הציונית בראשית דרכה- קווי דמיון וקווי שוני בין התנועה הציונית לבין תנועות לאומיות אחרות באירופה, במאה ה-19.]]<br />
<br />
'''מלחמת העולם הראשונה'''<br />
:*[[הצדדים היריבים ומאפיניה העיקריים של המלחמה]]<br />
:*[[היישוב היהודי בא"י והתנועה הציונית בתקופת המלחמה]]<br />
:*[[הצהרת בלפור: תוכנה, הקשיים בניסוחה, האינטרסים של בריטניה במתן ההצהרה, כיצד קיבלו אותה הציונים, היהודים המשתלבים, הערבים.]]<br />
<br />
'''אירופה והמזרח התיכון, לאחר מלחמת העולם הראשונה'''<br />
:*[[סיום המלחמה והסדרי השלום]]<br />
:*[[השינויים העיקרים שחלו במפה המדינית של אירופה ושל המזה"ת.]]<br />
|}<br />
<br />
<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שני - בניין הבית הלאומי-יהודי והיחסים בין יהודים, ערבים ובריטים בארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם'''</div><br />
*פרק ראשון: בניין הבית הלאומי היהודי והיחסים בין יהודים, ערבים ובריטים בארץ ישראל בין שתי מלחמות העולם.<br />
<br />
===אפשרות א'===<br />
:'''בנין הבית הלאומי היהודי והיחסים בין יהודים, ערבים ובריטים בשנות ה-20'''<br />
:*[[טופס המנדט]]<br />
:*[[פעולות הניצבים הבריטים הרברט סמואל והלורד פלומר בא"י]]<br />
<br />
:'''דרך בניין הבית הלאומי בשנות העשרים'''<br />
::*[[הסיבות לעלייה ומאפיני העולים (ארצות מוצא, מעמד חברתי-כלכלי, הכשרה לעלייה)]]<br />
::*[[דרך בניין הבית הלאומי]] בתחומים : התיישבות חקלאית ועירונית, חינוך ותרבות, מסגרות חברתיותת - כלכליות, מסגרות פולטיות וכינון מוסדות לאומיים.<br />
::*[[נושאי המחלוקת בין "המחנה הפועלי" לבין "המחנה האזרחי" : הוויכוח על דמות החברה הרצויה ועל דרך בניין הארץ.]] ''[ירד במיקוד קיץ 2007]''<br />
<br />
:'''היחיסים בין בריטים, יהודים וערבים בשנות העשרים'''<br />
::*[[מאורעות תרפ"א ותרפ"ט : הסיבות לפרוץ המאורעות והשפעותיהם על היחסים בין יהודים, ערבים ובריטים.]]<br />
::*[[ההעירכות הבריטית בעקבות המאורעות : הוועדות, "הספרים הלבנים" הראשון והשני ואיגרת מקדולנד]]<br />
::*[[היערכות היישוב ומנהיגי התנועה הציונית לנוכח המאורעות ולנוכח השינוי במדיניות של ברטניה]] : הקמת אירגון "ההגנה" ומחמאות כלפי ראשית הנסיגה של ברטניה מהתחייבויותיה. ''[ירד במיקוד קיץ 2007]''<br />
<br />
:'''יחידת גישור : המשך בניין הבית הלאומי היהודי ויחסי יהודים, ערבים ובריטים בשנות ה-30'''<br />
::*[[סיבות לעלייה ודרכי ארגונה]]<br />
::*[[ביסוס הבית הלאומי היהודי בשנות ה-30 בתחומים : התיישבות, כלכלה ותרבות]] ''[ירד במיקוד קיץ 2007]''<br />
::*[[המרד הערבי - הסיבות למרד ודפוסי המאבק של הערבים כלפי הבריטים וכלפי היהודים]]<br />
::*[[היערכות היישוב היהודי בשנים 1936-1939 בתחומים : כלכלה, התיישבות וביטחון.]]<br />
::*[[מדיניות ברטניה לנוכח המאורעות - מתוכנית החלוקה לספר הלבן השלישי.]]<br />
----<br />
===אפשרות ב'===<br />
:''' יחדית מבוא : בניין הבית הלאומי היהודי והיחיסים בים יהודים, ערבים וברטים בשנות ה-20'''<br />
::*[[טופס המנדט - עקרי התחייבויותיה של ברטניה]]<br />
::*[[הסיבות לעליה]]<br />
::*[[בניין הבית הלאומי יהודי : התיישבות, מסגרות חברתיות - כלכליות ופולטיות ומוסדות לאומים.]]<br />
::*[[מאורעות תרפ"א, תרפ"ט : הסיבות למאורעות והשפעתם על היחסים בין יהודים, ערבים ובריטים]]<br />
::*[[גורמים מעכבים וגורמים מסייעים בבניין הבית הלאומי יהודי.]]<br />
<br />
: '''נושא העמקה : המשך בניין הבית הלאומי היהודי ויחסי יהודים, ערבים ובריטים בשנות ה30'''<br />
<br />
::*'''המשך בניין הבית הלאומי היהודי בשנות ה-30 :'''<br />
::*[[סיבות לעלייה ומאפיני העולים (ארצות מוצא, מעמד חברתי - כלכלי, דרכי אירגון העלייה)]]<br />
::*[[המשך בניין הבית הלאומי - יהודי בתחומים : התיישבות חקלאית ועירונית, כלכלה, חינוך ותרבות.]]<br />
<br />
::*'''הגישות השונות ביישוב היהודי ובתנועה הציונית בנוגע ליחס כלפי ברטניה וכלפי הערבים :'''<br />
::*[[המחלוקת בנוגע לדרך שיש לנקוט כלפי בריטניה ומדיניותה בא"י]]<br />
::*[[המחלוקת העקרונית בנוגע ליחס כלפי הערבים (רוויזיוניסטים, מחנה הפועלים, ברית שלום)]]<br />
<br />
::*'''ארץ ישראל בשנים 1939-1936'''<br />
:::*[[הגורמים למרד הערבי ומטרות המדד, דרכי המאבק בבריטים וביישוב היהודי.]]<br />
:::*[[היערכות היישוב היהודי בתחומים : ביטחון, התיישבות וכלכלה.]]<br />
:::*[[היערכות בנוגע לדרכי התגובה כלפי הערבים : "הבלגה", "התקפה" , סיכויים וסיכונים בכל אחת מדרכי התגובה.]]<br />
:::*'''מדיניות בריטניה בשנים 1936-1939:'''<br />
::::*[[דרכים להחזרת הסדר והיצביות בימי המרד בא"י]]<br />
::::*[["ועדת פיל" (1937) - מסקנות, המלצות ותגובות הערבים והיהודים להצעות הועדה.]]<br />
::::*[[נסיגת בריטניה מהתחייבויותיה כלפי הבית הלאומי היהודי כפי שבא לידי ביטוי בספר הלבן השלישי]]<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''פרק שלישי - ארצות האסלאם והיהודים בהן בין שתי מלחמות העולם'''</div><br />
<br />
*[[קולוניאליזם - הגדרה והיסטוריה]]<br />
*[[המדינות הקולוניאליות ודרכי שליטתן בארצות צפון אפריקה ובארצות המזרח התיכון]]<br />
*[[התמורות העיקריות בחיי היהודים]]- בתחומים: דמוגרפיה, כלכלה, מעמד חוקי ומשפטי, חינוך, מעמד הקהילה.<br />
*[[התפתחות התנועה הציונית בתוניסיה|הפעילות הציונית]]<br />
*[[סיבות לתמורות ביחס ליהודי ארצות האסלאם מצד השלטונות הקולוניאליים והחברה המוסלמית|ראשיתן של תמורות ביחס החברה הקולוניאלית והחברה המוסלמית אל היהודים בשנות ה-30:]] סיבות לתמורות וביטויי התמורות<br />
*'''[[אישים יהודיים בארצות האסלאם]]'''<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
<br />
{| cellspacing="5" cellpadding="0" width="100%" style="margin:0em 0em 1em 0em; border:1px solid #cccccc; background-color:#faf6ed;" dir="rtl"<br />
| align="right" |<br />
<div style="background-color:#faecc8; padding:0.2em 0.5em 0.2em 0.5em; font-size:120%; font-weight:bold; text-align:center;">'''מושגים'''</div><br />
<br />
*[[אגודת ביל"ו]]<br />
*[[בר גיורא]]<br />
*[[גדוד העבודה]]<br />
*[[ההגנה]]<br />
*[[הסוכנות היהודית]]<br />
*[[הסוכנות היהודית המורחבת]]<br />
*[[השומר]]<br />
*[[חובבי ציון]]<br />
*[[חוזה ורסאי]]<br />
*[[פוגרומים]]<br />
*[[פרשת דרייפוס]]<br />
*[[תנועת החלוץ]]<br />
*[[14 הנקודות של וודרו וילסון]]<br />
*[[גילוי וכיבוש העולם החדש]]<br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
<small>[[:קטגוריה:היסטוריה א' |דף היסטוריה ישן]]</small><br />
__NOEDITSECTION__<br />
__NOTOC__</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%91%27&diff=24149תקשורת וחברה ב'2009-03-24T11:44:46Z<p>Shlomiio: דף חדש: ==דרמה== ===ז'אנר הדרמה בטלוויזיה=== ===ייצוג ה"מציאות" בדרמה הטלוויזיונית=== ==חדשות== ===כתבת החדשות בטלוויזי...</p>
<hr />
<div>==דרמה==<br />
===ז'אנר הדרמה בטלוויזיה===<br />
===ייצוג ה"מציאות" בדרמה הטלוויזיונית===<br />
==חדשות==<br />
===כתבת החדשות בטלוויזיה – תכנים===<br />
===אירוע מדיה – חלון===<br />
===חדשות באמצעי תקשורת ההמונים – פיקוח ושליטה===<br />
===פוליטיקה, סדר יום וחדשות===<br />
===אינטראקטיביות בדיווח- חלון===<br />
===אלימות בתקשורת (חלון)===<br />
==פרסומת==<br />
===הפרסומת כצורת תקשורת המיועדת להשגת מטרות מוגדרות===<br />
===התפיסה התהליכית ומודל לאסוול (חלון)===<br />
===מודל ניהול הפרסום: מטרה, קהל יעד, תקציב, אסטרטגיית מסר ומדיה, הערכת יעילות מחקר===<br />
===אסטרטגיית מסר===<br />
===הפרסום בטלוויזיה ובטכנולוגיות חדשות===<br />
===אסכולת החִברות ואבדן הילדות (חלון)===<br />
===מיתוסים בפרסום===<br />
===פרסום חברתי===<br />
===האדם המיידי (חלון)===<br />
==אופרות סבון==<br />
===המלודרמה בהיסטוריה===<br />
===ז'אנר אופרות הסבון ומאפייניו===<br />
===תיאוריות ניאו-מרקסיסטיות (חלון)===<br />
===האידיאולוגיה של אופרות הסבון===</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA&diff=24148תקשורת2009-03-24T11:41:11Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>[[תקשורת וחברה א']]<br />
<br />
[[תקשורת וחברה ב']]<br />
<br />
[[תקשורת וחברה ג']]<br />
<br />
[[סיכום בתקשורת כללית לבגרות]] - מכיל פרקים בתקשורת המונים לבחינת הבגרות<br />
<br />
[[תקשורת במאה ה-19]]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA&diff=24147תקשורת2009-03-24T11:23:51Z<p>Shlomiio: </p>
<hr />
<div>[[סיכום בתקשורת כללית לבגרות]] - מכיל פרקים בתקשורת המונים לבחינת הבגרות<br />
<br />
[[תקשורת במאה ה-19]]<br />
<br />
[[תקשורת וחברה א']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27_-_%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%92%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D&diff=24142תקשורת וחברה א' - מושגים עיקריים2009-03-22T11:59:54Z<p>Shlomiio: תקשורת וחברה א' - מושגים עיקריים הועבר לתקשורת וחברה א'</p>
<hr />
<div>#הפניה [[תקשורת וחברה א']]</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24141תקשורת וחברה א'2009-03-22T11:59:54Z<p>Shlomiio: תקשורת וחברה א' - מושגים עיקריים הועבר לתקשורת וחברה א'</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
תקשורת ומציאות - מבוא<br />
גישת המראה -לפי גישת המראה, החדשות הן ראי, הן השתקפות של המציאות. תפקיד העיתונאי הוא לחקור ולרדת לשורשיה של האמת ולדווח לציבור באופן מהימן ומדויק על המציאות כפי שהיא באמת, באופן אובייקטיבי ככל האפשר.<br />
גישה זו יוצאת משתי הנחות מוצא: 1) יש אמת אחת הניתנת לגילוי. 2) ניתן לשקף אמת זו באופן אובייקטיבי. כלומר העיתונאי יכול לנתק את עצמו בעת הסיקור של האירוע מדעותיו ומעמדותיו האישיות. ולדווח על האירוע והעובדות שהתרחשו במנותק מעמדותיו הסובייקטיביות.מכאן נגזרת החתירה של עיתונאים רבים ל"אובייקטיביות" - לסקר את האירועים במציאות על כל היבטיהם באופן המדווח על העובדות, כפי שהן. מכאן נגזרת גם ההשקפה שיש להפריד בין דיווח לבין פרשנות. על-פי גישת המראה, ההתרחשויות במציאות הן אלו שמכתיבות לעיתונאי על מה לדווח, ועליו לדווח באופן נאמן על כל היבטיה של מציאות זו. לפי גישה זו תבניות המדיה משקפות מציאות.<br />
הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. מקלוהן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים. <br />
מושג ההקשר<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי. <br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים"). <br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".) <br />
חדשות ומציאות<br />
הגדרות שונות למושג חדשות<br />
האם החדשות משקפות או מעצבות את המציאות<br />
תיאוריית סדר היום והבניית המציאות<br />
לפי תיאוריית סדר היום ומחקרים המאוששים אותה, לתקשורת יש השפעות מעצבות בשני הכיוונים: הן על סדר היום הפוליטי והן על סדר היום הציבורי (דעת הקהל). נושאים הבולטים בסדר היום התקשורתי, עולים לראש סדר היום הפוליטי ונדונים במוסדות הפוליטיים.<br />
כמו כן נושאים הבולטים בסדר היום התקשורתי נתפשים כחשובים על-ידי הציבור. כפי שטוען איינגר: התקשורת קובעת על מה נחשוב בעצם החלטותיה להבליט או להצניע ולהתעלם מאירועים מסוימים בסדר היום התקשורתי. בכך היא משפיעה על מה שנתפש כחשוב בעיני הציבור ובעיני הממסד הפוליטי. מאוחר יותר הורחבה גישה זו להבניית המציאות, ונטען שהתקשורת קובעת לא רק על מה נחשוב, אלא גם מה נחשוב. עצם ההבלטה של תבניות מדיה מסוימות, שיפוטים והערכות במדיה, משפיע על האופן בו הציבור תופש את המציאות (הרחבה לגבי תיאוריית סדר היום ראו בפרק העוסק בחדשות).<br />
מגישות סדר היום והבניית המציאות עולה שהתקשורת מעצבת מציאות בשני אופנים:<br />
א. התקשורת מעצבת את תפישת המציאות של דעת הקהל. תפישת המציאות זו<br />
מהווה בסיס להתנהגות הציבור במציאות.<br />
ב. התקשורת משפיעה על ההחלטות שמתקבלות על-ידי מוסדות וארגונים<br />
פוליטיים וציבוריים. החלטות שמעצבות את מציאות חיינו.<br />
עובדה ודעה<br />
מאמרו של יצחק רועה עוסק בטענה כי ידיעות, חדשות, כתבות וכו' הם סיפורים, והעיתונאים הם "מספרי סיפורים" מכאן ביטויים המעריכים דיווח חדשותי במושגים של "סיפור מצוין" או "סיפור חלש" - מושגים המוכרים מעולם הספרות. הכול מתחיל מן השפה. רועה טוען כנקודת מוצא בדיונו כי במציאות התקשורתית (כמו במציאות בכלל) השפה אינה שקופה כאילו הייתה אמצעי נייטרלי בלבד. אף שיש מתח קבוע בין "שקיפותה" של השפה ל"אטימותה" של השפה היא במהותה "מתערבת" "נוכחת" ו"מתווכת". (כפי שמצהיר הניו-ז'ורנאליזם במופגן כי אין שפה שקופה ואין מידע שקוף). טענתו של רועה כי השפה יודעת ל"העמיד פנים" כאילו היא נייטרלית ופאסיבית וכאילו אינה מתערבת בתוכן הדברים וכאילו אינה משתפת בתהליכי תקשורת על מרכיביהם: האינטרס, השכנוע והאידיאולוגיה הכרוכים בהם תמיד. מכאן שהאידיאל או הסיסמא "לתת לדברים לדבר בעד עצמם" או "דברים כהווייתם" או "ניכרים דברי אמת" מטעים ובעצם הם חלק מאסטרטגיה תקשורתית או רטוריקה המבקשות ליצור "רושם של אמת" "רושם של ממשות", של מסירת העובדות, של אי התערבות המספר-העיתונאי.<br />
ניו-ג'רנליזם ועיתונות אובייקטיבית<br />
בניגוד לגישת המראה, הגישה המעצבת תופשת את תפקיד התקשורת כמעצבת מציאות. גישה זו יוצאת מההנחה שממילא אין בנמצא אמת אחת שניתנת לגילוי ולסיקור אובייקטיבי. אי לכך, כל הצגה של התקשורת כאובייקטיבית או כחותרת לאובייקטיביות, חוטאת בהתחסדות ובצביעות. יותר מכך, לעצם נוכחותם וקיומם של אמצעי התקשורת יש השפעה על היווצרותם ומהלכם של אירועים במציאות.<br />
לפי הגישה המעצבת (או גישת העיתונאות החדשה - journalism new ) התפקיד המרכזי של אמצעי התקשורת אינו לשקף את המציאות אלא לעצב אותה. תפיסה זו (אצל גורן, עמ' 100 ) מצדדת בהתערבות פעילה של העיתונאי בתהליך השינוי החברתי, מתוך זיקה למערכת ערכים מסוימת שאותה הוא מעוניין לקדם. לפי תפיסה זו, העיתונאי הוא פרקליט או שליח, המבקש לקדם את המטרה הציבורית בה הוא מעוניין. מתפקידו להשפיע על קבלת ההחלטות באותו עניין. לכן מחובתו של העיתונאי להיות מעורב ולנקוט עמדה כלפי מושא הסיקור, ומן הראוי שעמדה זו תהיה גלויה לקורא/ לצופה, מנומקת ומבוססת.<br />
<br />
בתקשורת בת זמננו, אנו רואים עיתונאים רבים הממלאים בעבודתם שליחות חברתית פוליטית באופן גלוי ומוצהר, בנושאים חברתיים ופוליטיים כמו: מעמד האישה ואלימות במשפחה (שלי יחימוביץ'), בנושא זכויות מיעוטים ועובדים זרים (עינת פישביין), מצב הפלשתינאים (עמירה הס) ועוד. דעותיהם באות לידי ביטוי גלוי וחד משמעי במאמריהם ובכתבותיהם ומציגים את המציאות במדיה מנקודת מבט סובייקטיבית.<br />
עקרונות הדיווח והמושג שוערות ברמותיו השונות<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית). <br />
שיקולים אישיים ומקצועיים בתהליכי הבררה החדשותיים<br />
פתיחות: נטייה לספר סיפור חדשותי בצורה מאוזנת, עובדתית ונייטרלית/סטנדרטית (כלומר<br />
פתיחות היא ציות לשלש הרטוריקות מצד אחד של קו הרצף).<br />
סגירות: נטייה לספר סיפור חדשותי פחות מאוזן, פואטי/מיתולוגי וטעון/מסוגנן.<br />
רטוריקה של איזון: קריטריון ראשון לבדיקת האובייקטיביות העיתונאית האידיאלית: נוהג<br />
עיתונאי לתת לשני צדדים יריבים או לשתי השקפות מתחרות ייצוג שווה פחות או יותר.<br />
רטוריקה של עובדתיות: קריטריון שני לבדיקת האובייקטיביות העיתונאית האידיאלית: נוהג<br />
עיתונאי להעדיף דייקנות וקונקרטיות בסיקור או במהופך להסתייע באלמנטים על-זמניים,<br />
פואטיזציה ומיתולוגיזציה.<br />
רטוריקה של נייעליות לשונית: קריטריון שלישי לבדיקת האובייקטיביות העיתונאית<br />
האידיאלית: נוהג עיתונאי להשתמש בשפה לא מסומנת, קונבנציונלית ואנונימית או במהופך<br />
להסתייע בשפה טעונה אישית ומסוגננת.<br />
3. יישום: הויכוח על הצורך בסיקור "פתוח" או "סגור" במלחמת אפריל בין הישראלים לפלשתינאים.<br />
4. סיכום מאמר: "התקשורת בישראל: מרכז ופריפריה" מאת אלי אברהם.<br />
המאמר מושתת על שני פרקים מתוך ספר של אלי אברהם בשם: "עיירות הפיתוח בעיתונות<br />
הכתובה". (1993), המאמר בודק את ייצוגן של ה"שכונות" ו"עיירות הפיתוח" בעיתונות<br />
הישראלית הכתובה וזאת בהקשר לשתי דילמות מרכזיות:<br />
א. מהם יחסי תקשורת ומציאות (במקרה שלפנינו: עיתונות כתיבה והמציאות של הפריפריה) ואיזו מציאות באה לידי ביטוי בתקשורת זו? ומדוע?<br />
ב. מי קובע מה יתפרסם מן המתרחש בפריפריה ובאיזה אופן? (כלומר: מי קובע מה טיב המציאות עליה ידווח). אלי אברהם תוהה ובודק במאמרו באמצעות ניתוח תוכן וראיונות עם עיתונאים ומגיע למסקנות אלה:<br />
בעיירות פיתוח חל שינוי לטובה בתחום הפלילי והפשע והן בתחום המצב הכלכלי-רווחתי (שני עניינים קשורים זה בזה) ולמרות זאת התקשורת הגבירה באותם שנים את היקף הסיקור כאילו המצב העובדתי בשני תחומים אלה היה הפוך.<br />
אלי אברהם למד מכך כי העיתונאים מחזיקים בתפיסה העצמית שלהם כאובייקטיבים כמשקפי מציאות אמיתית. אך מסתבר, ע"פ המחקר הנתון, כי העיתונאים עצמם שבויים בסטריאוטיפים ודעות קדומות, מה גם שלפי עדותם הם ממלאים ציפיות העונות על טריאוטיפיות ודעות קדומות. מסתבר גם, ע"פ המחקר הנתון, כי גם הקורא שבוי בתבנית סטריאוטיפית. לפיכך נוצרת מציאות "מדומיינת" על עיירות הפיתוח או כפי שקרא לה אלי אברהם: "עיירות הפיתוח של העיתון". מתבקש, אפוא, לשאול בשלב זה: מהן אותן תבניות קבועות שבאמצעותן יוצרת התקשורת את "הבניית המציאות" של עיירות הפיתוח?<br />
(א) ההיבט השלילי של עיירות הפיתוח כמובן מאליו ושאינו ניתן לשינוי.<br />
(ב) אלימות, פשע, חוסר שקט חברתי.<br />
(ג) מצוקה כלכלית, לכלוך והזנחה.<br />
(ד) חסר ייחודיות, עדריות.<br />
(ה) זהות מזרחית-ימנית-דתית-פרימיטיבית.<br />
(ו) חוסר שליטה על העתיד ותלות במימסד.<br />
לסיכום: עולם עיירות הפיתוח מעוצב ע"י התקשורת (ונצרך בהסכמה ע"י הקורא) כעולם פאסיבי-שלילי-מזרחי-קולקטיבי-פרימיטיבי. זהו עולם המוצב ע"י התקשורת כמנוגד לעולם האלטרנטיבי האקטיבי-חיובי-מערבי-אינדיבידואלי-מודרני.<br />
אלי אברהם מבקר גישה סלפנית-מגמתית זו של התקשורת, כפי שהוא מבין אותה, כגישה תבניתית החוסמת דרכי ראייה אלטרנטיביות, המונעת סיקור הבודק את הדינמיקה בין רקע לידיעה שהרי לא מוסבר הרקע ל"פיגור" ולא נבדקים שרשי "הפיגור", אין הסבר על התלות הכלכלית של פריפריה - מרכז, אין תייחסות למיתאם בין בידול גיאוגרפי לפער כלכלי.<br />
טוען אלי אברהם שהכתבים ממחזרים "סיפורי מסכנות" מתוך רצון להיענות הן לציפיות של העורכים והן לציפיות הקוראים. נוצר מעגל קסם שאינו יכול להישבר בשל העדר כוח פוליטי וכלכלי לעיירות הפיתוח וכך נמנע מן העדות הנשלטות כל אפשרות להפריך את הסטריאוטיפ השלילי ובסופו של תהליך מונצח מצב הגמוני-קפיטליסטי של שליטה ותלות ע"י המעמד השליט.<br />
<br />
הגדרת המושג חדשות עפ"י 12 הקריטריונים (גטלונג ורוגה)<br />
זיהוי ערכה החדשותי של ידיעה:<br />
גלטונג ורוז'ה זיהו שנים עשר מאפיינים הקובעים את ערכה החדשותי של ידיעה. אירוע כלשהו יוגדר כמשולל ערך חדשותי אם דירוגם של כל המאפיינים יהיה נמוך, וההפך.<br />
אלה הם המאפיינים:<br />
ממד הזמן – עד כמה מועד האירוע קרוב לזמן הופעת העיתון.<br />
סף הערך- היקף האירוע, גודלו ועוצמת התופעה שבו.<br />
בהירות – עד כמה האירוע בהיר וברור.<br />
קרבה תרבותית ורלוונטית – עד כמה האירוע קרוב לקהל של ארגון התקשורת.<br />
התאמה לציפיות מוקדמות – עד כמה האירוע תואם ציפיות מוקדמות.<br />
עד כמה האירוע הוא בלתי צפוי.<br />
המשכיות – לאירוע שחדר פעם אחת את מחסום הברירה החדשותית, ישנם סיכויים גדולים להמשיך ולזכות בפרסום.<br />
הרכב או מבנה – אם האירוע עונה על צורך הארגון ליצור מגוון של ידיעות מתחומים שונים, גדולים סיכוייו להתפרסם.<br />
עד כמה האירועים קשורים למדינות עילית.<br />
אירועים שיש בהם מימד של האנשה – ככל שהסיפור אנושי יותר, כך יגדלו סיכוייו להתפרסם.<br />
לאירועים שליליים או בעלי תוצאות שליליות, יש סיכוי גדול יותר להתפרסם.<br />
ניתוח טקסטים חדשותיים על-פי מושגים אלו<br />
רב תרבותיות - חלון<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה. <br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות. <br />
<br />
חוויות הצפייה בטלוויזיה<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים <br />
1. גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים: <br />
2. הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו . <br />
3. הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
4. הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
5. הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה.<br />
6. <br />
Lull (אצל למיש 2002 ע"מ 29 – 30), חקר ומצא שהטלוויזיה ממלאת מספר שימושים בחיי הפרט והמשפחה. הנה כמה מהשימושים הבולטים: <br />
• הטלוויזיה מבדרת, מרגיעה ומשחררת לחצים ומתחים.<br />
• הטלוויזיה משמשת רקע לפעילות בבית ויוצרת נוכחות חברתית גם בבית ריק מאדם.<br />
• הטלוויזיה מסדירה את לוח הזמנים של הפעילויות המשפחתיות; פעמים רבות לוח הזמנים מוגדר ביחס ללוח משדרי הטלוויזיה.<br />
• הטלוויזיה מסייעת לתקשורת בין-אישית בכך שהיא מספקת דפוסי התנהגות לחיקוי. <br />
• הטלוויזיה יוצרת שפה משותפת ועניין משותף. היא מקור לנושאים לשיחה. <br />
• הטלוויזיה משחררת את הלחץ המתמיד לקיים שיחה; אפשר לשתוק ביחד אל מול הטלוויזיה. <br />
• הטלוויזיה מאפשרת להשתייך למשפחה באמצעות צפייה משותפת ולהתבדל ממנה באמצעות צפייה לבד. <br />
• הטלוויזיה מאפשרת לצמצם עימותים וחיכוכים במשפחה בכך שהיא מהווה תחליף לקשר אינטנסיבי או לקשר בלתי רצוי. עם זאת, הטלוויזיה היא מוקד למאבקי כוח וסמכות במשפחה. המאבק סביב השלט וסביב תכני הצפייה המותרים והאסורים, הוא דוגמא בולטת לכך.<br />
• הטלוויזיה היא מקור ללמידה חברתית ואחרת בתחומים רבים. היא מקור לגישות לפתרון בעיות, לתפישות תפקיד, ללמידת מיומנויות ומקור ידע כללי בנושאים שונים .<br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן. <br />
קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים. <br />
מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית. דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש. <br />
אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי. <br />
הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.) <br />
דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח. <br />
השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
פירוט:<br />
ריגוש – דיווח על אסונות, שידור חי ממקום האירוע, תיעוד מצבים קשים וכואבים כמו אהבה ומלחמות.<br />
פיתוי – שידורים של שעשועונים, פירסומות, תעמולה ושידורי "פרומו".<br />
דרמה – שידורי סדרות ואירועים, כמו אליפות המדינה בכדורגל ותחרות מלכת היופי.<br />
קונפליקט – בחדשות מראים את השביתות, הסכסוכים, ההפגנות והעימותים. <br />
<br />
<br />
טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.<br />
מאפייני תוכניות המציאות<br />
מעבר למכנה המשותף העיקרי לתוכניות המציאות - העדר התסרוט והמשחק המקצועי, ישנם עוד כמה דפוסים הקיימים כמעט בכל תוכניות ההישרדות:<br />
• תאי הוידוי - אלו נפוצים במרבית תוכניות המציאות המלוות קבוצת משתתפים לאורך זמן. הצופה רואה את התנהגות המשתתפים בקרב הקבוצה, אך גם שומע מהם את מה שהם חושבים בשיחות אישיות של המשתתף עם המצלמה - והצופה בבית. לעתים קרובות, תוכן הדברים בשיחות הוידוי האלו יהיה שונה ממה שהמשתתף אומר לחבריו לסדרה, בעיקר בתחרותיות ביניהן. חלקן, נועדו רק כדי להבהיר דברים שקרו בסדרה ומעוררים עניין אצל הצופים בבית, ובהם המשתתף מספר על מאחורי הקלעים של מה שהצופה ראה. <br />
• הצבעות וניפויים - גם מכנה משותף זה קיים בעיקר בתוכניות התחרויות השונות. ההצבעה יכולה להיות על ידי המשתתפים, ויכולה להיות בידי הצופים בבית. ברוב סדרות המציאות התחרותיות, ישנה תפאורה מיוחדת להצבעות, כשהתפאורה משקפת את אופי התוכנית: אם ב"כוכב נולד", המתמודדים מקבלים את תוצאות ההצבעה כשהם על הבמה, בין חבריהם, דבר המחזק את הזיקה שבין המתמודדים לבמה ולהתנהגות חיובית גם במצבי לחץ, בתוכניות אחרות התפאורה תהיה שונה לחלוטין כדי להבליט נקודות אחרות. לשם הדוגמה, בתוכנית "הישרדות", תא ההצבעה נמצא באותו המקום בו המתמודדים האחרים מחכים לתורם להצביע. מאחר והמשתתף המצביע נמצא קרוב פיסית למתמודדים שנגדם הוא משחק, הוא נאלץ לאמר בעד מי הוא מצביע בלחישה והתכופפות כלפי המצלמה, מה שמחזק את אווירת הבגידה בחברים וההפכפכות של המשתתפים בעיני הצופים בבית. <br />
• שופטים, או יועצים - אלו יהיו משתתפים בולטים בתוכנית, אך לרוב יהיו אנשי מקצוע ולא יתמודדו בתחרויות. תפקידם של השופטים או היועצים הוא להקנות נופך מקצועי לתחרות, להשמיע ביקורת חיובית או שלילית על המתחרים, ולפעמים לנפות את המשתתפים - אך כמובן שמפני שמדובר בטלויזיה, גם השופטים נבחרים כך שיעניינו את הצופים בבית, יתחבבו עליו או יגרמו לו לאנטי, וישמרו עליו במתח. <br />
מעניין לציין גם את השינוי שחל במעמד השופטים לאורך התחרות . בעוד שבהתחלת תוכנית המציאות, השופטים הם בחזקת מעמד עליון, והמתמודדים - קבוצה של פרצופים בלתי מוכרים, ככל שהתוכנית מתקדמת המתמודדים הופכים פופולאריים יותר ויותר. השופטים, שבתחילה היו הדמויות הבולטות בתוכנית, הופכים לפחות ופחות מעניינים בעיני קהל הצופים, ועיקר תשומת הלב ניתנת למתמודדים עצמם. <br />
<br />
סוגי תוכניות מציאות<br />
סדרות המציאות התפתחו לתת ז'אנרים בולטים, כשהמכנה המשותף העיקרי שלהן הוא חוסר התסרוט. למרות שבחלקן, הסדרה מלווה את המשתתפים ברצף של אירועים או תחרויות שנוצרו על ידי הפקת הסדרה, ובחלקן עריכה מאסיביות יוצרת תוצאה שונה, לפעמים שונה מאוד, ממה שקרה במציאות עצמה - עדיין החוק העיקרי של סדרות המציאות הוא שאי אפשר לדעת מה יקרה - מאחר ואין תסריטים. עם חוקים או בלי, המשתתפים בתוכניות המציאות יכולים לפנות לכל כיוון שיחליטו, ובהעדר כותבים מקצועיים שינחו אותם במה לבחור וכיצד לפעול, הכול פתוח וכל דבר יכול להתרחש במהלך הסדרה.<br />
סדרות תיעודיות: תוכניות אלו מציגות משתתף אחד או כמה ומלווה אותם ללא התערבות. חלק מהתוכניות ילוו אדם בחייו הרגילים, בעבודה ובשעות הפנאי, כשלמעשה אין הסדרה נוקטת בשום קו עלילתי מסוים. במקרים מסוימים הסדרה תציג אינטראקציות בקרב קבוצת חברים, בני משפחה, או אנשים העובדים יחד. במקרים אחרים, לא יהיה קשר בין המשתתפים בתוכנית פרט לתכונה כזו או אחרת הקושרת ביניהם - ולעתים המשתתפים בתוכנית כלל וכלל לא מכירים אחד את השני, ונפגשים רק בסוף התוכנית, אם בכלל. המשותף בין כל תוכניות הז'אנר הזה, הוא שהן מציגות חיי אדם, ללא התערבויות. יהיה זה אדם מן היישוב, או טיפוס מיוחד וססגוני - בכל מקרה מדובר בתיעוד של חייו ובנעשה בהם, ובמתן אפשרות לצופה בבית לחוות חייו של אדם אחר למשך הסדרה.<br />
תוכניות מתיחות ומצלמה נסתרת: תוכניות המצלמה הנסתרת מצולמות ללא ידיעת המשתתפים בהן. במרבית המקרים, מדובר במספר רב של משתתפים בכל פרק, כשהצופה לא ממש לומד להכיר את המשתתפים בתוכנית, מאחר ומטרת התוכנית היא להציג את תגובת האדם הטיפוסי לסיטואציה בלתי רגילה, ופחות מתמקדת באדם זה או אחר. ההזדהות של הצופה עם המשתתפים בתוכנית אינה מבוססת על היכרות עם המתחרים: הנמתחים יהיו לרוב אנשים רגילים, כאלו שהצופה הממוצע פוגש דומים להם מדי יום, וכאלו שדומים לצופה עצמו. תוכניות אלו שואלות את הצופה כיצד היה הוא עצמו מתנהג במצבים הלא שגרתיים המוצגים בפניו - ומראות לו את תגובת הנמתחים. כמובן שבסדרות אלו ישנה התערבות של ההפקה בנעשה בסדרה - אך לרוב אין לה התערבות בתגובות, פרט לעריכתן ובהצגת הדמיון והשוני בין התגובות השונות.<br />
תוכניות תחרות:ז'אנר הריאליטי כולל התנהגויות קיצוניות. מצלמות הטלוויזיה הנוכחות 24 שעות והלחץ שבו נמצאים המשתתפים הסגורים אחד עם השני לתקופות שונות, עושים את שלהם. אבל בתת הז'אנר הזה, המשתתפים מתמודדים על פרס, מה שמגביר את הלחץ עליהם, הופך את ההתנהגות שלהם לקיצונית יותר, ותורם לדרמה הטלוויזיונית. המתמודדים בתחרויות אלו לא יעצרו בדבר כדי לזכות בפרס - במיוחד מאחר וברוב תוכניות הפרס ישנו ניפוי מתמיד של המתחרים, כשבכל תוכנית מספר המתמודדים פוחת, והסיכויים שלהם לזכות בפרס גובר. תחרויות אלו מלוות את המתמודדים בשעת התחרות והאתגרים, אך גם בזמני המנוחה. הם יהיו, לרוב, מבודדים במקום סגור, אם זו וילה או אי בודד - וכל תנועותיהם ומעשיהם מתועדים. הדינאמיקה שנוצרת בין המתמודדים הופכת את התחרות למעניינת יותר, כשנוצרות יריבויות ושיתופי פעולה בין המתמודדים. אלו תורמים להעלאת המתח, מאירות את המתחרים בצורה אחרת מאיך שהיו מוצגים לו הייתה זו תחרות נטו, ומציגה את הלבטים ודרך קבלת ההחלטות שלהם בדרך אל הפרס הגדול. בחלק מתוכניות התחרות, הפרס אינו כסף או מתנה, אלא קריירה. ישנן תוכניות למציאת דוגמנית, מתמחה אצל דונלד טראמפ, זמרים, מתאגרפים - כל דבר שיכול להביא רייטינג למפיקי התוכנית. בתוכניות אלו, המתמודדים נבחנים לא רק על יכולותיהם בתחרויות עצמן, אלא גם ביחסי האנוש שלהם והדרך בה הם מתנהלים. בתוכניות אלו, ההזדהות עם המשתתפים היא עצומה. מאחר והצופה לומד להכיר אותם במשך עונה שלמה, ונחשף לצדדים שונים בהם, ולהתנהגותם במצבים שונים - תוכניות אלו לרוב הופכות את המשתתפים שהגיעו לשלבים האחרונים בהם לכוכבים, ולהן יש את גרעין המעריצים הגדול במיוחד. מאחר ומדובר בתחרות, בה ישנו בסוף רק זוכה אחד, תוכניות אלו גם זוכות למנה הכי גדולה של ביקורת. כמעט כל תוכנית כזו גורמת לסערה תקשורתית כזו או אחרת, כשמתמודד פופולארי מודח, וטענות זיופים וחוסר אמינות מלוות אותן. בסופו של דבר, כמעט וכל המתמודדים שהגיעו לשלבים האחרונים מנצחים. גם אלו שהפסידו, יזכו לרוב בחשיפה תקשורתית גדולה ועדת מעריצים, ואלו מביניהם שמנצלים את המומנטום, מצליחים ליצור לעצמם קריירה תקשורתית בקלות יחסית. אלו וודאי המשתתפים הבולטים ביותר מבין כל תת סוגי תוכניות הריאליטי, מאחר והתחרות המותחת וניפוי המתמודדים החלשים יותר גורמים לעלייה ברייטינג התוכנית ככל שהעונה מתקרבת לסיומה, והחשיפה של הצופים אליה גדלה יותר ויותר.<br />
תוכניות שיפור עצמי: בניגוד לשאר תוכניות הז'אנר, תוכניות השיפור העצמי משתתפות באופן פעיל בעיצובו של המשתתף בתוכנית. אלו תוכניות בהן צוות מומחים מלווים אדם בתהליך שינוי זה או אחר - דרך לבושו, עיצוב הבית, או איך הוא מגדל את ילדיו. הנחת היסוד בתוכניות אלו, היא שכל אדם יכול לשפר את חייו אם יקבל את התמיכה המתאימה, ותוכניות אלו מציגות בכל שבוע אדם אחר, דומה לצופה בבית, והופכות אותו לדוגמה חיובית, כשהן מספקות טיפים לצופים בבית, ליישם את הנעשה על המסך. בתוכניות אלו, הדגש אינו על המתמודדים עצמם, אלא על הדרך בה חייהם משתפרים, וכיצד הצופה בבית יכול לעשות זאת בעצמו. ישנה הזדהות מסוימת עם המשתתפים, אך לרוב הם מופיעים רק בפרק אחד של הסדרה, וההיכרות איתם היא שטחית.<br />
תת ז'אנרים: בנוסף לכל הז'אנרים הנזכרים כאן, ישנם עוד אינספור תתי ז'אנר, ותוכניות המתאימות לכמה ז'אנרים.<br />
• תוכניות ההיכרות - לרוב יציגו בחור אחד וכמה בחורות, או להפך, ויהיו דומות במהותן לתוכניות התחרות - כשהפרס בהן הוא הבחור או הבחורה שעל ליבם מתחרים המשתתפים. עוד סוג של תוכניות היכרות היא הבליינד דייט למיניהם, בו התוכנית מלווה שני זרים בפגישה עיוורת. <br />
• תוכניות כוכב נולד - אלו דומות לתוכניות התחרות, אך הן אינן מלוות את המשתתפים 24 שעות, אלא רק בזמן התחרות. תוכניות אלו יסתמכו בעיקר על הצבעות הצופים בבית כדרך הניפוי, ולרוב יהיו מעין תחרות פופולריות בין המתחרים. <br />
• דוקו-סואפ - אלו תוכניות דומות לתוכניות התיעודיות, אך המשתתפים בהם מתמודדים מדי שבוע עם התפתחויות שנוצרות על ידי הפקת הסדרה. נקודת המוצא של סדרות אלו, היא התקלת המשתתפים באירועים מעוררי תגובה - ובכך הז'אנר גם דומה לז'אנר המתיחות. <br />
• תוכניות מציאות עם סלבריטיז (Celebreality) - השם האנגלי קצר וקולע, אך בישראל כמעט ואין תוכניות מסוג זה בינתיים למעט "המאסטרו" של צביקה פיק. אלו תוכניות מציאות שהמשתתפים בהם הם סלבריטיז, ובזה בעצם מסתכם ההבדל. תוכניות אלו יכולות להיות תוכניות תחרות, או תוכניות תיעודיות בסגנון האח הגדול - אך החוקים בהן בדרך כלל דומים לחוקי תוכניות המציאות הרגילים. <br />
הקו המנחה של תוכניות אלו, הוא להציג את הדומה, אך גם השונה, בין הידועונים לאדם הרגיל. תוכניות אלו מציגות את הכוכבים המפורסמים כאנשים רגילים, עם פחדים ורצונות כאחד האדם - אך גם מחדדות את ההבדל בינם לבין האדם הפשוט, בכך שהן מציגות את הקפריזות ואורח החיים השונה של הידועונים. <br />
עד כמה תוכניות המציאות מציאותיות?<br />
תוכניות המציאות, מעצם הגדרתן, אמורות לשקף את המציאות כפי שהיא וללא התערבות חיצונית. אבל ככל שהז'אנר מתפתח ומשתנה, כך גם התערבות ההפקה במעשי המשתתפים הולכת וגוברת. תוכניות המציאות כיום אינן תוכניות תיעודיות נטו. חלקן מפתיעות את המשתתפים בהתפתחויות מוכתבות שבוחנות את תגובותיהם, חלקן ערוכות בצורה שמקדמת מתמודד אחד על חשבון מתמודדים אחרים, בעיקר בתחרויות בהן הצופים מנפים את המתמודדים. אין ספק שמפיקי תוכניות המציאות עורכות את התוכניות בצורה מגמתית, ובונות מהאנשים הרגילים שבהן דמויות טלויזיוניות - גיבורים ונבלים, ומציגות את האירועים שעוברים על המשתתפים בצורה שמסננת אותם ומציגה רק את מה שמתאים למפיקים להציג לצופים בבית. בנוסף, הפקת התוכנית מתכננת לפרטי פרטים תחרויות, אירועים מיוחדים, וסיטואציות, כדי לגרום למשתתפים להגיב בצורה שתתאים לקו אליו שואפת התוכנית להגיע.<br />
בתוכניות המציאות התחרותיות, בהן הקהל מנפה את המתמודדים בעקבות מה שהוא רואה בטלוויזיה, ישנן יותר טענות שהפקת התוכנית מתערבת בבחירת הקהל ומטה את התוצאות כך שיתאימו לאינטרסים שלה. תחרות "כוכב נולד" הישראלית, כמו "אמריקן איידול" האמריקאית, יצרו סערות תקשורתיות בעקבות הדחות של מתמודדים - כשמעריצי המתמודדים המודחים טענו לעריכה משוחדת, הטיית דעת הקהל, ואף זיוף תוצאות. למרות זאת, עדיין לא התגלו תוכניות מציאות ששינו באופן בוטה את התנהגות המשתתפים בהן, או הטו את דעת הקהל בצורה מגמתית.<br />
המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי <br />
1. הצלחת תוכנית מציאות תלויה ביכולת של המפיקים ליצור אשליה של מוצר דמוקרטי. הצופה מקבל בעלות על תהליך הצפייה באמצעות השידור החי ובאמצעות מעורבותו בניפוי המשתתפים. <br />
2. דרך הצפייה במשתתפים לומד הצופה על התנהלותם של החיים. הצפייה מאפשרת לצופים להעניק משמעות והגיון לחייהם. <br />
3. פנאי, הימורים ומציצנות, הם המרכיבים המרכזיים של תוכניות המציאות. התוכנית יוצרת קהילות מדומות שמציגות בגאווה ערכים כגון: בריחה מהמציאות (אסקפיזם), מיניות, תאווה, רווח מיידי, ובכך מאפשרת תוכניות המציאות לדמיין עולם נטול מימד היסטורי פוליטי, עולם הסובב סביב המרחב הפרטי. <br />
כללי המשחק של תוכניות הריאלטי<br />
1. קיבוץ אנשים שאינם מכירים זה את זה לשם ביצוע משימה שהיא מטרת התוכנית. <br />
2. הקלטה שוטפת וצפייה במתמודדים. <br />
3. בחירת זוכה באמצעות תהליך ניפוי המתבצע על-ידי המתחרים עצמם, חבר שופטים, או על-ידי הצופים בבית, או בעזרת שילוב ביניהם.<br />
תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לתוכנית המציאות<br />
תהליך יצירת שיתוף הפעולה, בו משתמשים יוצרי תוכניות המציאות מתבסס על שלושה מרכיבים העומדים בבסיס הפורמט של תוכניות המציאות :<br />
א. מרכיב "השיטה הדמוקרטית"<br />
בתור אזרחים החיים תחת שלטון דמוקרטי, אנו מורגלים לשיטת הבחירות ומתרגמים אותה לעולם הטלוויזיוני. אך במקום לבחור מפלגה, או מועמד, אנחנו בוחרים דמויות הקשורות לתחום אחר (רקדן, זמר, שגריר ועוד), אותו קובע יוצר תוכנית המציאות. אם כן, תוכניות המציאות מבוססות על מערכות של יחסי גומלין עם הצופה. ברגע שהצופה מזדהה עם דמות מסוימת – מסיבות שונות, כגון: מעמד, מגדר, סטטוס, מראה או יכולת ביצוע של המשימות – הוא רואה עצמו כאחראי על גורלה של אותה הדמות ולכן מרגיש מחויב לצפות בתוכניות כדי לסייע לה לנצח. את הניסיון הזה מתרגמות תוכניות המציאות למשחק טלוויזיה דמוקרטי של בחירות. <br />
שיטת הבחירות הפשוטה והקלה בתוכניות המציאות, עוזרת גם כן לצופים לבצע את המוטל עליהם. בניגוד לבחירות הארציות, בהן יש לצאת מהבית וללכת לקלפי להצביע, בתוכניות המציאות ההצבעה מתבצעת ישירות מביתו של הצופה, באמצעות מיסרונים(SMS). שליחת ההודעה נתפסת בתודעה כזולה הרבה יותר מאשר ביצוע שיחה, ולכן הצופה איננו תופס את שיטת ההצבעה כמניפולטיבית, אלא דווקא מתחשבת. <br />
הצופה ימשיך להצביע כל עוד ההצבעה שלו תספק את הריגוש שבבחירה. ומשום שהצופים והתמכרותם לדמויות הריאלטי, הם שמניעים את המנגנון הכלכלי של התוכנית, יוצרי התוכניות יחפשו כל פעם דרך חדשה לרגש ולמשוך את הצופה. <br />
ב. מרכיב "ההכתרה המהירה"<br />
סופם הסגור של תוכניות המציאות ויכולתן להציע לצופה הכרעה מהירה בכל פרק, הם מרכיבים המלווים את ז'אנר הריאלטי לכל אורכו. כלומר לכל תוכנית יש מנצח אחד שמוכתר על-ידי הקהל. תוכניות המציאות מציעות לצופה סוף ברור וטוב, והבטחה שהמעורבות שלו תשפיע על סוף התוכנית. <br />
בניגוד ל"הכתרה" שמתבצעת פעם בארבע שנים, במסגרת הבחירות לכנסת, ובניגוד לחוסר היכולת של המצביע לדעת מה יקרה מייד לאחר ששם את פתק המפלגה, מציעות תוכניות הריאליטי תעודת אחריות לכך שהשתתפותו של הצופה בניסוי הטלוויזיוני תהיה השפעה ממשית על חיי החברה (נשלח שגריר שייצג אותנו בחו"ל, נגלה זמר או רקדן חדש ומוכשר, נקרב לבבות בין דתיים לחילוניים או נעזור לכולנו להאמין שאפשר לרזות). בניגוד לחיים הפוליטיים, הצופה יודע שבכל פרק תתבצע "הכתרה" של המועמד המוצלח ביותר וינופו חלק מהמתמודדים. לבסוף מגיע הצופה לתוכנית הגמר שמסמלת את שיא העונה, עם הבטחה שיוכתר הטוב ביותר. <br />
<br />
ג. מרכיב "הפלורליזם הממוסד"<br />
ייחודו של הז'אנר תוכניות המציאות הוא בעובדה שהוא מבוסס על אנשים "אמיתיים". כלומר אלה אנשים שעד לרגע שלפני שהגיעו לתוכנית, חיו אורח חיים רגיל . דווקא השימוש במגוון דמויות אנונימיות ממעמד, גזע, מגדר, גיל ומיקום גיאוגרפי משתנה, תורם לגיוון התרבות הטלוויזיונית. באמצעות תוכניות המציאות, הצופה מקבל הרגשה כאילו, כולם שווים על פני מרקע הטלוויזיה. אינך צריך להיות עשיר או לגור במרכז הארץ כדי להגיע לטלוויזיה ולהצליח בחיים. זהו רעיון הפלורליזם – שוויון של מגוון אנשים בפני מצלמת הטלוויזיה. אך בחירת הדמויות אינו מקרי, אלא ממוסד ותלוי במיון ראשוני של מערכת ההפקה (למשל בכוכב נולד 4, ההפקה הביאה במיוחד עולה חדש מצרפת, רפאל מריליא, באמצעות הסוכנות היהודית. מועמד שגם הגיע לבסוף לגמר. כמו כן בכל תוכנית הקפידו שיהיה נציג לעדה האתיופית). <br />
קיום של פלורליזם זה, גם אם הוא מלאכותי וממוסד, יוצר קרבה והזדהות בין הצופה לבין המתמודד. הצופה נהנה מנכחותו של המתמודד על המרקע ומקרבתו אליו מבחינות שונות – סוציולוגית (בא ממשפחה ממוצעת), גיאוגרפית (בא מאותו מקום ישוב), מגדרית (הצבעה לאישה או לגבר) או עדתית. מגוון רחב זה של דמויות, מגדיל את ההזדהות של קהלים שונים עם התוכנית . <br />
<br />
הזדהות ורייטינג<br />
תוכניות המציאות מציעות לצופה הממוצע בריחה מחיי היום יום, מלאי הבעיות. אך אין זו עוד תוכנית, שבה הצופה הוא רק לקוח שמציגים בפניו עלילה מעניינת לשם השעשוע. תוכניות המציאות, לראשונה, מציעות לצופה להיות חלק מהעשייה בטלוויזיה. בעקבות כל המרכיבים שצוינו, במיוחד האינטראקטיביות שבתוכנית, מרגיש הצופה מחויב רגשית ומעשית לתוכנית ולמשתתפיה. אין זו עוד תוכנית שניתן להקליט ולצפות במועד אחר, מה שמקל או מבטל את תחושת הפספוס. במקרה של תוכניות המציאות, על הצופה להיות מוכן עם הטלפון הסלולארי מול הטלוויזיה, על מנת לקדם ולהשפיע על מהלך התוכנית הבאה. <br />
תחושת המחויבות וההזדהות והצורך להשפיע ולהצביע ובכך לצפות בזמן אמת בתוכנית, מביאים כמובן לאחוזי צפייה גבוהים. מעבר לעליה בהכנסה ממכירת זמן פרסום יקר בעקבות רייטינג גבוה, כל הצבעה בעזרת מיסרונים מביאה לעלייה נוספת בהכנסות התוכנית. הכנסות גבוהות אלו, רק מאפשרות ליוצרי התוכנית להפיק פעם אחר פעם, פרקים יותר ויותר מרשימים ודרמטיים. מה שמביא כמובן שוב לריתוק הצופים מול המרקע, וחוזר חלילה. <br />
<br />
תכניות אירוח (Talk Shows)<br />
פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו. התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן: <br />
העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב. <br />
עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון. <br />
1. העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו: <br />
2. ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן. <br />
3. בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו . <br />
4. הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם. <br />
5. בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר. <br />
6. הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם: שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים). שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה. שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר) <br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים : <br />
1. קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים. <br />
2. חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק. <br />
3. בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן. <br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי. חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים. חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה. <br />
רייטינג - חלון<br />
רייטינג, תרבות הרייטינג וצהבת במדיה והקשר בניהם<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור. המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות... <br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף. <br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק<br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר. <br />
שיטות המדידה של הרייטינג<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
ההשפעות השלילות של הרייטינג<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה. עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה. <br />
המושג אינפוטיימנט<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
הסיבות להתפתחות האינפוטיינמנט<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך. <br />
כיצד האינפוטיינמנט בא לידי ביטוי בטקסטים טלוויזיונים שונים<br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות. <br />
חופש הביטוי - חלון<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת. <br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה. <br />
גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות. <br />
גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים. <br />
תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות. <br />
הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית: <br />
חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת. <br />
חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות <br />
בחברה. <br />
חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת <br />
הרוב. <br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים: <br />
1. האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
2. האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון. <br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים: <br />
בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע. <br />
הדבר הוא שקר, לא אמיתי. <br />
הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על <br />
הבגצ"ים.) <br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.) <br />
קומדיית מצבים<br />
קומדיה והומור<br />
<br />
שורשיה הקומיים של קומדיית המצבים בספרות, בתאטרון ובקולנוע<br />
הומור מילולי מול הומור חזותי<br />
ההומור החזותי יותר אוניברסאלי ופחות תלוי תרבות. בני כל אומות העולם יכולים להבין את ההומור החזותי, הסלפסטיק, ולפרוץ מצחוק למראה העוגה שמוטחת בפרצופו המופתע של האחר.<br />
ההומור החזותי מתחבר ישירות לרגשות ללא תיווך של החשיבה. הבנתו של ההומור החזותי אינה כרוכה בלמידה מוקדמת. הוא מתאים לטווח רחב של גילאים ולכלל האוכלוסייה. לכן ניתן למצוא אותו בז'אנרים קומיים פופולאריים. <br />
ההומור המילולי יותר מתוחכם, מערב חשיבה ותלוי תרבות. הבנתו כרוכה בידע לשוני, תרבותי ואקטואלי מסוים. לכן ההומור המילולי מתאים לאוכלוסיה יותר משכילה ויותר מצומצמת בהיקפה.<br />
קל יותר להעביר מסרים חברתיים ותרבותיים באמצעות הומור מילולי מאשר באמצעות הומור חזותי.<br />
<br />
המושג slapstick<br />
סלפסטיק (slapstick) הוא ז'אנר בקומדיה המשלב שימוש בתנועות גופניות אלימות. דוגמא מפורסמת לסלפסטיק היא ההחלקה על קליפת הבננה.<br />
הסגנון שאוב מקומדיה דל'ארטה אשר כללה הרבה אלימות גופנית וגמישות, ופותח באופן נרחב ב"תור הזהב" של הסרטים האילמים, בהם כיכבו שחקני סלפסטיק מפורסמים, כמו באסטר קיטון, צ'רלי צ'פלין, האחים מרקס, לורל והארדי (השמן והרזה) ושלושת המוקיונים.<br />
סלפסטיק נפוץ מאוד גם בסרטים מצוירים, כדוגמת טום וג'רי ורוד ראנר. בסרטים מצוירים, ניתן להציג אלימות באופן מוגזם בהרבה מאשר במציאות.<br />
מקור השם הוא במכשיר שנעשה בו שימוש בקומדיה דל'ארטה. המכשיר היה עשוי משני מוטות עץ דקים, שנראו כמו מחבט, וכאשר הכו בו קלות, נשמע קול נפץ עז. המכשיר, שנקרא battacio באיטלקית ו-slapstick באנגלית, אפשר לשחקנים להכות זה בזה שוב ושוב, כמעט בלי לגרום נזק. למעשה, זו הייתה צורה מוקדמת ביותר של אפקטים מיוחדים.<br />
אף על פי שהסלפסטיק נחשב כיום מיושן, הוא עדיין קיים בסרטים קומיים רבים, אם כי לרוב אינו מזוהה ככזה.<br />
תבניות קומיות על פי ברגסון<br />
• שילוב של תבניות מוכרות וצפויות על אנשים ואירועים, עם שבירה מפתיעה של הציפיות וסטייה מהתבניות המוכרות.<br />
• שילוב של עקרון החזרה מכנית (דפוס אוטומטי החוזר על עצמו) עם אשליית חיים אמינה (האנשה למשל).<br />
• הגזמה או הפרזה של תכונת אופי, דפוס התנהגות, מאפיינים מצביים. <br />
• היפוך הסדר השכיח של אירועים.<br />
• היפוך תפקידים בהשוואה להקשר המצוי במציאות.<br />
• יצירת שינויי משמעות באמצעות שינויים צורניים בפתגמים, בביטויים בדימויים נפוצים ומוכרים, בדפוסי תנועה.<br />
• פער וניגוד בין המובן המילולי המטאפורי לבין הידע שלנו על המציאות.<br />
• ערבוב של תבניות מנוגדות, תסריטים מצביים שונים (קיפרוקו).<br />
• חיפצון של אנשים או האנשה של חפצים<br />
<br />
קומדיית המצבים הטלוויזיונית התפתחה מסוגות דומות בספרות, בתיאטרון, בקולנוע וברדיו.<br />
עפ"י ריצ'רד טאפלינגר, קומדיית המצבים היא הז'אנר הבולט ביותר בטלוויזיה. על-פי הערכה צנועה, בחמישים השנים האחרונות הופקו כ-27,000 תסריטים המשתייכים לז'אנר זה. <br />
קומדיית מצבים, מכונה בעגה הטלוויזיונית: סיטקום. סיטקום זהו שם כללי לכל הסוגים של קומדיות המצבים. על-פי ספרה של הלגה קלר, לדעת לצפות ( 1995), המאפיינים המשותפים לכל קומדיות המצבים הטלוויזיוניות הם:<br />
• סדרה של פרקים באורך של כ-30 דקות. (מתוכן 23 דקות תוכן הפרק+7 דקות פרסומות)<br />
• לכל פרק מבנה פעמון סגור, שאינו קשור בהכרח לתוכן הפרק הקודם.<br />
כל פרק נפתח במצב משעשע, שביסודו נמצאת בדרך כלל טעות או אי הבנה. המצב מסתבך ומתבלבל, ככל שהוא מסתבל יותר הוא מצחיק יותר, עד שלבסוף יש התרה ופתרון לתסבוכת.<br />
• השחקנים קבועים ומגלמים בדרך כלל דמויות סטריאוטיפיות. הדמויות יכולות להיות נחותות מהקהל, עליונות במוסריותן על הקהל או שוות לו. בכל סדרה יש דמות מרכזית<br />
אשר ההיבט הבולט באישיותה הוא שיפוטה הלקוי וחוסר יכולתה להתמודד בהגיון<br />
עם מצבים יומיומיים, לכן היא נופלת קורבן למצבים קומיים.<br />
• המקום והתפאורה קבועים ובדרך כלל זירת ההתרחשות היא פנים הבית, המשרד. רק סצינות מועטות מצולמות ברחוב. <br />
• קומדיית המצבים מבטאת את רוח התקופה ואת המתרחש בה. לעיתים משולבים בה אישים מפורסמים אמיתיים וקטעים מהחדשות ומהמדיה.<br />
• ביקורתיות (אופוזיציוניות) לכאורה; קומדיות מצבים מספקות הזדמנויות לבטא אידיאולוגיה המנוגדת לאידיאולוגיה השלטת, אך רק לעיתים רחוקות הן מערערות עליה עד הסוף. לרוב הן מחזקות את הערכים המקובלים בחברה.<br />
• בקומדיות מצבים כמו בקומדיות בקולנוע, נעשה שימוש באסטרטגיות הומור חזותיות ומילוליות. ההצחקה מבוססת פחות על הגזמה ועיוות באופיין של הדמויות ויותר על הומור מילולי שבא לידי ביטוי בדיאלוגים שנונים.<br />
• בדרך כלל בקומדיות מצבים אין אלימות ואין רוע בדמויות.<br />
<br />
טאפלינגר מחלק את קומדיות המצבים לשלוש תת-סוגות:<br />
קומדיית פעולה (actcom)<br />
קומדיה ביתית משפחתית (domcom)<br />
קומדיה דרמטית (dramedy)<br />
<br />
<br />
המושג "סטריאוטיפ". הסיבות לשימוש בסטריאוטיפים וכיצד הוא בא לידי ביטוי בז'אנר<br />
• סטריאוטיפ הוא הכללה הנעשית על-ידי מספר אנשים או במוחו של אדם אחד לגבי קבוצת אנשים אחרת.<br />
• סטריאוטיפ מייחס תכונות לאנשים על-פי מאפייניהם החיצוניים ( צבע עור, לבוש, מראה חיצוני וכד'), המשייכים אותם לקטגוריה חברתית מסוימת. <br />
• סטריאו = קשה – מוצק. טיפוס =(חותם) תבנית צורנית, דפוס או רושם קבוע. <br />
• הכללה – ממקרה אחד או ממקרים בלתי מייצגים אנו מכלילים את אותו דפוס התנהגות ותכונות על כולם (דוגמות להכללות: כל היפנים מצלמים. כל מי שנוסע לגואה משתמש בסמים). <br />
• סטריאוטיפים מטשטשים את השונות וההבדלים הקיימים בין הפרטים בקבוצה. יש נטייה לייחס דמיון רב מהקיים במציאות, לאנשים המשתייכים לקבוצה ששונה מאיתנו. לדוגמה: אדם לבן מערבי יחשוב שכל התאילנדים דומים ויתקשה להבחין בשונות הקיימת בין התאילנדים. לעומת זאת, אדם תאילנדי, מודע לשונות הקיימת בין התאילנדים ומבחין בה ביתר קלות.<br />
• לסטריאוטיפ יש השלכות על הדימוי העצמי (כיצד אדם תופש את עצמו) ועל תדמיתו בעיני אחרים.<br />
• סטריאוטיפים הם תמונות בראשנו המציירות ומארגנות את העולם החברתי בצורה שתואמת את הערכים והאמונות שלנו. הם חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע מהחשיבה האנושית.<br />
• סטריאוטיפים הם אמצעי לארגן את כל המידע שיש לנו ולסווג מידע חדש שאנו קולטים באופן מהיר. תיאוריות בלתי רשמיות אלו על טבען של קבוצות אנושיות, בדרך כלל משותפות לקהילות מסוימות של אנשים. הן מהוות בסיס משותף לתפיסת עולם מסוימת.<br />
לפי חוקרת בשם פרקינס, לסטריאוטיפים מספר תכונות: (מתוך מאמרו של הימלשטיין)<br />
• סטריאוטיפים אינם תמיד "מסולפים", לעיתים יש לסטריאוטיפים בסיס מציאותי והם לא בהכרח מסולפים. לדוגמה בוקרים הם אמיצים ועשויים ללא חת, יכול להיות שיש באמת בוקרים כאלה.<br />
• הם עשויים להיות גם חיוביים כמו: סינים חכמים, ולא רק שליליים.<br />
• הם יכולים לחול על הקבוצה שלנו עצמנו כמו: הישראלי המכוער.<br />
• הם אינם קשורים תמיד לקבוצות מדוכאות או לקבוצות מיעוט. ישנם סטריאוטיפים כמו: גברים שוביניסטים וכמו הפוליטיקאים מושחתים.<br />
• בידינו הבחירה אם להאמין בסטריאוטיפ או לא ובכוחנו לשנות אותם.<br />
הסטריאוטיפים מחזקים את הקבוצות השליטות בחברה. אנחנו לא תמיד מודעים לסטריאוטיפים שיש לנו והם נתפשים בעינינו כטבעיים וכמובנים מאליהם. <br />
בדרך כלל נלווה לסטריאוטיפים שיפוט חיובי או שלילי. והם מסייעים לנו לחלק את האנשים לטובים ולרעים. באופן זה לאדם בעל מראה מסוים, מיוחסים תכונות חיוביות או שליליות וזה מייצר כלפיו עמדה חיובית או שלילית. כך נוצרת דחייה ודחיקה של קבוצות שלמות הנתפשות כשליליות וכנחותות אל שולי החברה, לצד השתלטות של קבוצות אחרות הנתפשות כחיוביות וכנעלות. (הסבר והרחבה של אורלי מלמד)<br />
דוגמה לסטריאוטיפ כחלק ממנגנון שליטה: הסטריאוטיפ של הגרמני "הארי" היפה הטהור והנאצל, ותורת הגזע שנלוו אליו, שימשו מנגנון שליטה של הנאצים במיעוטים שאותם ניסו להשמיד (יהודים, צוענים וכיו"ב).<br />
למה המדיה משתמשת בסטריאוטיפים?<br />
לטלוויזיה יש נטייה מיוחדת להציג את גיבוריה במקרים רבים באופן פשטני וסטריאוטיפי ולא כמכלול מסובך של תכונות אנושיות. הזמן המוגבל העומד לרשות יוצרי התוכניות, מאפשר להם לפתח רק מספר מצומצם של תכונות, שחייבות להיות מזוהות במהירות ע"י מיליוני צופים. לא פעם היוצרים בוחרים בתכונות המוכרות לנו מתוכניות רבות אחרות.<br />
הסטריאוטיפ היא תבנית חסכונית בזמן ובמאמץ, המאפשרת ליוצר ולצופה, להעביר משמעות וידע רחבים מבלי להאריך בעלילה ולהעמיס עליה פרטים. בטלוויזיה הזמן המוקצב לתוכניות הוא קצוב. כדי לדחוס כמה שיותר לכל פרק בן חצי שעה אין זמן לפתח את הדמות ולהכירה לעומק. לכן מעצבים את הדמויות בצורה מוקצנת.<br />
כמו כן, אין ביכולתנו להתמודד עם הגירויים סביבנו ללא אמצעי עזר שיעזור לנו לקבץ את הדברים ולמיין אותם, הסטריאוטיפים ממיינים לנו את העולם בצורה היעילה ביותר.<br />
דבר נוסף, סטריאוטיפים הם בדרך כלל מוסכמים ומובנים לכולם, לא צריך להיות ידען או חכם גדול כדי להבינם וכך ניתן לרתק מקסימום קהל לתוכניות. פנייה למכנה המשותף הנמוך והרחב ביותר.<br />
המושג "החלום האמריקני" וכיצד הוא בא לידי ביטוי בז'אנר<br />
החלום האמריקאי מבוסס על ערך השוויון ומבטא את האמונה שכל אחד, בלי קשר לגזע דת, מין, יכול להגשים את עצמו ולממש את חלומותיו, אם רק ישקיע את המאמצים הנדרשים לכך. החלום האמריקאי מהווה ניגוד לאמונה שאם לא נולדת עשיר בחיים לא תוכל להיות כזה. החלום האמריקאי גם מבטא את השאיפה להגיע לשלמות, למצב שבו הכול נראה טוב ומושלם, בלי לדבר על הבעיות (הכול מודחק פנימה).<br />
אחד המיתוסים הבולטים בטלוויזיה האמריקאית הוא מיתוס "החלום האמריקאי". מיתוס זה יורד לשורשיה של חברת מהגרים ומבוסס על אידיאולוגית ההזדמנות השווה לכל אחד ועל האמונה בכוחו של הפרט להגשים את עצמו ולהגיע לרווחה ואפילו לעושר מסחרר.<br />
הרבה סדרות אמריקאיות מספרות על מהגר שהגיע לניו-יורק בחוסר כל והפך בזכות חריצותו, פקחותו ונחישותו לנשיא של תעשיית ענק. עד שנות ה-80 ביטאה הטלוויזיה את הגשמת החלום האמריקאי כאידיאל המושלם. הסיטקומים דברו על משפחות מאושרות שלמות, מעמד בינוני משועמם ללא בעיות אישיות או חברתיות. בשנות ה-70 "הכול נשאר במשפחה" – מעלה נושאים שנויים במחלוקת בעיות, דילמות, נחשף הכיעור של החברה האמריקאית שעד אז הייתה מושלמת כמו: גזענות, שוביניזם, זלזול, פערים במשפחה ועוד. סדרה נוספת ששנתה את פני הסיטקום "משפחת קוסבי" חיזוק החלום האמריקאי, השוויון בהתגלמותו, שבירת מיתוס השחור שעד אז גר בשכונות עוני היא פושע ולא יוצלח, משרת (בועות) בשנות ה-90 מתנפץ גם ייצוג החלום האמריקאי בסדרות סיטקום: ב"סיינפלד" וב"חברים", יש ניתוק מהמשפחה, אין קריירה אין הצלחה.<br />
שינויים בחלום האמריקני ובסטריאוטיפים<br />
משנות –90 ועד היום, אנו עדים לקומדיות מצבים המציגות מיגוון סוגי משפחות; חד הוריות ("טובות השתיים", "נני", "בנות גילמור"), ילדה עם שני אבות ("אבא יש רק שניים") , משפחות החיות בקומונה ("קשרי משפחה" אב עם בנותיו ושני חבריו), וחבורות של חברים רווקים המהווים תחליף למשפחה ("סיינפלד", "חברים", "סקס בעיר הגדולה"), החיים בעיר המנוכרת והגדולה, ומשפחות מוזרות ומפלצתיות ("משפחת אדמס").<br />
משנות ה-90 עד ימינו גוברות הציטוטים והמחוות בתוך קומדיות המצבים לז'אנרים ולטקסטים טלוויזיוניים אחרים, וניכרת מגמה של ערבוב מספר ז'אנרים בקומדיות מצבים. כחלק מתופעת התרבות הפוסט מודרנית.<br />
דבר זה בא לידי ביטוי בולט ב"אלי מקביל" ובסדרה החדשה "אנדי ריכטר" ( המוקרנת בימים אלו בערוץ 3 בימי שישי).<br />
הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור. <br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה. <br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק. <br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל: שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור. שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת. שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי). שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי חוק רשות השידור חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי. כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי ! <br />
חוק התקשורת (בזק ושידורים)<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי ! <br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים: <br />
<br />
ספורט<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח) <br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
פרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים". <br />
הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים. <br />
הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש. <br />
הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם. <br />
האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים. <br />
בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום. <br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה:<br />
תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד. <br />
התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית. <br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות: <br />
1. כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור <br />
2. כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד. <br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת. <br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר. <br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר. <br />
<br />
גלובליזציה - חלון<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם. לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם. אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית <br />
ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י: <br />
קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל. <br />
קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה. <br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית. <br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית: <br />
צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים.<br />
פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים. <br />
הספורט כשידור גלובלי<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם. <br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח? <br />
הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה. ספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי. <br />
הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית? <br />
בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן. <br />
דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24139תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:46:15Z<p>Shlomiio: /* חדשות ומציאות */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====הגדרות שונות למושג חדשות====<br />
====האם החדשות משקפות או מעצבות את המציאות====<br />
====עובדה ודעה====<br />
====ניו-ג'רנליזם ועיתונות אובייקטיבית====<br />
====עקרונות הדיווח והמושג שוערות ברמותיו השונות====<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
====שיקולים אישיים ומקצועיים בתהליכי הבררה החדשותיים====<br />
====הגדרת המושג חדשות עפ"י 12 הקריטריונים (גטלונג ורוגה)====<br />
====ניתוח טקסטים חדשותיים על-פי מושגים אלו====<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== <br />
על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
====רייטינג, תרבות הרייטינג וצהבת במדיה והקשר בניהם====<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
====פילוח שוק====<br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
====שיטות המדידה של הרייטינג====<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
====המושג אינפוטיימנט====<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להתפתחות האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
====כיצד האינפוטיינמנט בא לידי ביטוי בטקסטים טלוויזיונים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
====שורשיה הקומיים של קומדיית המצבים בספרות, בתאטוון ובקולנוע====<br />
====הומור מילולי מול הומור חזותי====<br />
====המושג slapstick====<br />
====תבניות קומיות על פי ברגסון====<br />
<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
====מבנה ז'אנר הסיטקום (הפעמון) ושינויו====<br />
====מאפייני הסיטקום====<br />
====המושג "סטריאוטיפ". הסיבות לשימוש בסטריאוטיפים וכיצד הוא בא לידי ביטוי בז'אנר====<br />
====המושג "החלום האמריקני" וכיצד הוא בא לידי ביטוי בז'אנר====<br />
====שינויים בחלום האמריקני ובסטריאוטיפים====<br />
<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24138תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:42:58Z<p>Shlomiio: /* קומדיית המצבים הטלוויזיונית */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== <br />
על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
====רייטינג, תרבות הרייטינג וצהבת במדיה והקשר בניהם====<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
====פילוח שוק====<br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
====שיטות המדידה של הרייטינג====<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
====המושג אינפוטיימנט====<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להתפתחות האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
====כיצד האינפוטיינמנט בא לידי ביטוי בטקסטים טלוויזיונים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
====שורשיה הקומיים של קומדיית המצבים בספרות, בתאטוון ובקולנוע====<br />
====הומור מילולי מול הומור חזותי====<br />
====המושג slapstick====<br />
====תבניות קומיות על פי ברגסון====<br />
<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
====מבנה ז'אנר הסיטקום (הפעמון) ושינויו====<br />
====מאפייני הסיטקום====<br />
====המושג "סטריאוטיפ". הסיבות לשימוש בסטריאוטיפים וכיצד הוא בא לידי ביטוי בז'אנר====<br />
====המושג "החלום האמריקני" וכיצד הוא בא לידי ביטוי בז'אנר====<br />
====שינויים בחלום האמריקני ובסטריאוטיפים====<br />
<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24137תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:40:38Z<p>Shlomiio: /* קומדיה והומור */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== <br />
על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
====רייטינג, תרבות הרייטינג וצהבת במדיה והקשר בניהם====<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
====פילוח שוק====<br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
====שיטות המדידה של הרייטינג====<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
====המושג אינפוטיימנט====<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להתפתחות האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
====כיצד האינפוטיינמנט בא לידי ביטוי בטקסטים טלוויזיונים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
====שורשיה הקומיים של קומדיית המצבים בספרות, בתאטוון ובקולנוע====<br />
====הומור מילולי מול הומור חזותי====<br />
====המושג slapstick====<br />
====תבניות קומיות על פי ברגסון====<br />
<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24136תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:36:53Z<p>Shlomiio: /* רייטינג, תרבות הרייטינג וצהבת במדיה והקשר בניהם */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== <br />
על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
====רייטינג, תרבות הרייטינג וצהבת במדיה והקשר בניהם====<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
====פילוח שוק====<br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
====שיטות המדידה של הרייטינג====<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
====המושג אינפוטיימנט====<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להתפתחות האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
====כיצד האינפוטיינמנט בא לידי ביטוי בטקסטים טלוויזיונים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24135תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:35:40Z<p>Shlomiio: /* רייטינג - חלון */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== <br />
על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
====רייטינג, תרבות הרייטינג וצהבת במדיה והקשר בניהם====<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
====שיטות המדידה של הרייטינג====<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
====המושג אינפוטיימנט====<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להתפתחות האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
====כיצד האינפוטיינמנט בא לידי ביטוי בטקסטים טלוויזיונים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24134תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:31:13Z<p>Shlomiio: /* רייטינג - חלון */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== <br />
על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
====רייטינג, תרבות הרייטינג וצהבת במדיה והקשר בניהם====<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
====שיטות המדידה של הרייטינג====<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
====הקשר שבין רייטינג לבין תקשורת צהובה====<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
====המושג אינפוטיימנט====<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להתפתחות האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
====כיצד האינפוטיינמנט בא לידי ביטוי בטקסטים טלוויזיונים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24130תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:26:42Z<p>Shlomiio: /* הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== <br />
על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
<br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
<br />
====הקשר שבין רייטינג לבין תקשורת צהובה====<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להיווצרותה של תופעת האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
<br />
====האינפוטיינמנט בטקסטים תקשורתיים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24128תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:24:24Z<p>Shlomiio: /* טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי. */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
<br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
<br />
====הקשר שבין רייטינג לבין תקשורת צהובה====<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להיווצרותה של תופעת האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
<br />
====האינפוטיינמנט בטקסטים תקשורתיים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24127תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:24:01Z<p>Shlomiio: /* הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== <br />
על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
<br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
<br />
====הקשר שבין רייטינג לבין תקשורת צהובה====<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להיווצרותה של תופעת האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
<br />
====האינפוטיינמנט בטקסטים תקשורתיים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24126תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:23:29Z<p>Shlomiio: /* הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות==== על ידי שלושה מרכיבים: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
<br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
<br />
====הקשר שבין רייטינג לבין תקשורת צהובה====<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להיווצרותה של תופעת האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
<br />
====האינפוטיינמנט בטקסטים תקשורתיים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24125תקשורת וחברה א'2009-03-19T15:22:51Z<p>Shlomiio: /* טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי. */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
====המאפיינים וכללי המשחק של תוכניות הריאלטי====<br />
====הקשר בין מאפייני התוכניות לבין הרייטינג וההשתתפות בהצבעה====<br />
====תהליך יצירת שיתוף הפעולה בין הצופה לבין תוכניות המציאות על ידי שלושה מרכיבים====: "אשליית השיטה הדמוקרטית", "ההכתרה המהירה" וה"פלורליזם הממוסד"<br />
<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
<br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
<br />
====הקשר שבין רייטינג לבין תקשורת צהובה====<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להיווצרותה של תופעת האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
<br />
====האינפוטיינמנט בטקסטים תקשורתיים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiiohttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA_%D7%95%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94_%D7%90%27&diff=24115תקשורת וחברה א'2009-03-19T14:05:12Z<p>Shlomiio: /* תקשורת ומציאות - מבוא */</p>
<hr />
<div>=תקשורת וחברה א'=<br />
תקשורת וחברה א' , מושגים עיקריים 2009<br />
מושגים מרכזיים – תקשורת וחברה א'<br />
{{דרושה הרחבה}}<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
==תשתית==<br />
===תקשורת ומציאות - מבוא===<br />
====גישת המראה - הטלוויזיה כמדיום ריאליסטי====<br />
תיאורית המדיה כמראה גישת המראה טוענת שהדיווח צריך להיות אובייקטיבי,צריך לתאר במדויק מה שקורה בשטח.<br />
====הגישה האקולוגית: מודל פיסק (המסר מקבל משמעויות שונות בתרבויות שונות)====<br />
הגישה האקולוגית תרבותית המציאות שלנו מובנית בתודעה. גישה זו שמה במרכז את ההקשר. כלומר בני האדם הם אלו שנותנים למילים ולתנועות את המשמעויות ביחס להקשר שהם נמצאים. <br />
====דטרמיניזם טכנולוגי: מרשל מקלוהן (המדיום הוא המסר)====<br />
תיאורית הדטרמיניזם הטכנולוגי הטכנו' קובעת את פני האנושות. אמצעי התקשורת הופכים אותנו לסוג אחר של אנשים, משנים את תפיסת העולם שלנו. התקשורת מעצבת לנו את המציאות. אמצעי התקשורת הם אלו שמבצעים את החברה בה הם מתקיימים באמצעות תכתיבי הטלוויזיה. תכתיבים אלו קובעים איך יוצג העולם וכך הם משנים את אופי החברה. <br />
מקהולן טבע את המושג "המדיום הוא המסר". כלומר אמצעי התקשורת- המדיום הוא המסר שמעבירים. אנו מתרכזים בעיקר במסרים החזותיים, באיך. הטלוויזיה כיום יוצרת "אדם מיידי" – דורש סיפוקים מהירים ולא יכול לדחות אותם. (מזון מהיר, מיקרוגל)המדיה מעצבת את דפוס החיים משנה התנהגות והרגלים.<br />
====מושג ההקשר====<br />
ההקשר- הקונטקסט שבתוכו מתקיים המדיום התקשורתי.<br />
<br />
חדשה ידיעה עיתונאית שבאמצעותה מציג העיתון את החדשות לקוראיו. מבנה החדשה מתחיל בשיא – החלק החשוב של הידיעה, בהמשך מובאים יתר הפרטים ע"פ סדר חשיבותם. תמצית החדשה ועיקריה מובאים בפסקה הפותחת שנקראת – הפתיח. הפתיח בה להשיב על חמש שאלות עיקריות: מי, מה, מתי, מקום ומדוע. הכתב היעיל יתמצת את עיקרי הידיעה כשהוא מנסה להשיב על חמשת השאלות הללו. (דוגמא: "מועצת הרשות השנייה פסלה את לוח שידורי הקיץ של ערוץ 2 בטענה שאין מספיק תכנים משמעותיים").<br />
<br />
ערך חדשותי חדשה העונה על קריטריונים שמאפשרים לה להתפרסם. ככל שהחדשה עונה על יותר קריטריונים כך הערך חדשותי שלה עולה וכך היא תפורסם. (לקרוא דף "הגורמים המשפיעים על אירוע להפוך לחדשה".)<br />
<br />
===חדשות ומציאות===<br />
====רמת השוערות האישית תפיסת תפקיד העיתונאי====<br />
<br />
כלב שמירה מול מחנכים ומקדמי מכירות "כלבי שמירה" – הרואים את עיקר תפקידם בהגנה על רשויות הממשל שלא יחרגו מכללי המשחק הדמוקרטיים, ותפקידם להתריע בקול ולהביא את הידיעות לציבור (שחיתויות), מצד שני של הרצף "מחנכים ומקדמי מכירות" – הרואים תפקידם בהשפעה על הציבור ובעידודו להתנהגות הנאותה בעיניהם (אזרחות טובה, נהיגה נכונה), לכן הם מסננים מידע, כדי שלא יעברו לידיעת הציבור נושאים ומידע שיכולים לפגום בהתנהגותם בעתיד. <br />
שוער מול פרקליט - עיתונאי המתפקד כשוער רואה עצמו כמי שתפקידו לאסוף מידע, לעבדו ולפרסמו על פי קנה מידה מקצועיים טהורים בלי שרחשי ליבו או שהציבור ישפיע עליו (בצורה אובייקטיבית), לעומתו מי שתופס עצמו כפרקליט מגן על צד מסוים שאותו הוא רואה כפגוע לדעתו (בצורה סובייקטיבית).<br />
<br />
===רב תרבותיות - חלון===<br />
רב תרבותיות דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות בחברה. תרבות היא דפוס התנהגות של חברה מסוימת. <br />
פלורליזם תרבותי – גישה הטוענת כי אין לקפח תרבויות שונות אלא ליצור מצב של ריבוי תרבויות בו בחברה יכולה להיות שונות תרבותית, החשובה לקיום טוב ונכון יותר של החברה.<br />
<br />
כור היתוך גישה שהייתה שלטת בקום המדינה ושאפה להפוך את העולים בא"י לאחידים. הגישה נחלה כישלון עקב העובדה שראשי ההמשלה ניסו ליצור הטמעה של כלל האוכלוסייה והפיכתם לישראלי בדמות בן גוריון. (שרוליק.) אך תנועות מחאה החלו קמות ומוחות על חוסר מימוש תרבותם הייחודית מה שגרם לבסוף לריבוי תרבויות.<br />
===חוויות הצפייה בטלוויזיה===<br />
הסיבות לצפייה בטלוויזיה – שימושים וסיפוקים<br />
# גישת השימושים והסיפוקים עוסקת בשאלה מהם השימושים שהנמען (צרכן התקשורת) עושה באמצעי התקשורת לשם סיפוק צרכיו. ארבע העקרונות של גישת השימושים והסיפוקים:<br />
# הצופה בוחר באיזה ערוצים לצפות, באיזה תוכניות ובאיזה היקף. הצרכים הם שמכתיבים את אופן החשיפה, את המדיום המועדף, את היקף החשיפה ואת התכנים. אני בוחר לדבר באיסיקיו .<br />
# הצרכים של הנמען משתנים ומושפעים מגורמים שונים. עייפות, מתח, רגיעה, נסיבות חברתיות, היום בשבוע ועוד. <br />
# הנמען בוחר איך לבלות את שעות הפנאי שלו במבחר דרכים ואמצעי התקשורת הם רק אחת מהדרכים לסיפוק צרכים. יש פעילויות אחרות היכולות לספק את הצרכים. כדי להרגע אפשר ללכת לבלות בשפת הים. לפרוק לחץ אפשר ללכת למועדון, לשחק כדורגל. אם משעמם יוצאים לקניות. <br />
# הצרכן אינו מופעל אוטומטית ע"י הצרכים שלו, אלא יכול לשלוט בהם והחליט כמה זמן פנאי הוא מקדיש לפעילות בעזרת אמצעי התקשורת. לדוגמא, הנער מחליט שהוא רואה רק שתי תוכניות והולך לחברים. או שהוא מקדיש שעתיים כדי לדבר באיסיקיו ולשוטט באינטרנט ואח"כ לראות טלוויזיה. <br />
חוקי המדיום על פי פוסטמן:<br />
* שפת הטלוויזיה היא תנועה מתמדת וסימולטנית של גירויים המתחלפים בקצב מהיר ונקלטים בו זמנית על ידי העין והאוזן.<br />
* קצב קליטה ועיבוד מוכתב ע"י השידור – הקצה המהיר לא מאפשר לצופה זמן לחשוב על תכני השידור ולעבדם, מה שלא רואים - מפסידים.<br />
* מוחשיות, שקיפות – שפה המצולמת כשפה טבעית שהבנתה אינה כרוכה בלימוד מוקדם וכל אדם בכל גיל יכול לצפות בה.<br />
* מקוטעות, קפיצה מעניין לעניין, חוסר רלוונטיות להקשר המיידי – כל חצי שעה בטלוויזיה היא אירוע נבדל מקודמו. שידורי הטלוויזיה משודרים במקטעים של 8 דקות ורצועות פרסום. "ונעבור כעת..." כל הזמן יש תנועה ומעברים המשאירים אותנו לצפות בתוכנית.<br />
* דגש על ריגוש, בידור ופיתוי כתחליף לחשיבה וידע מורכבים. פנייה לרגש.<br />
* אפשרות לתפוצה המונית של שידורים חיים – הטלוויזיה יצרה לנו ז'אנר חדש של שידור חי עם כל האפקטים שלו. ההחלטה לשדר אירוע בשידור חיי מסמלת את חשיבותו והופכת אותו למשמעותי, בעל עוצמה, ובעל ערך היסטורי.<br />
* הטלוויזיה היא מדיום רב השפעה המעצבת סטטוסים, מגמות והלכי רוח בתרבות. כל מה שמשודר בה נתפס כחשוב כי הוא משודר בה ומכאן כוחה האגדי. כולם רוצים להופיע בה, כולם רוצים להשפיע דרכה, ובצדק כי יש לה השפעה על כל תחומי התרבות. (אידיאל היופי.)<br />
* דגש על השפה החזותית – הימנעות מחשיבה מילולית, מורכבת ומעמיקה. עידן הטלוויזיה יצר חברה שיותר חשוב לה האיך – השפה החזותית, ולא המה – התוכן. הצילום, התאורה והמוסיקה מעוררים רגשות ומכתיבים מצב רוח.<br />
====השפעת חוקי המדיום על הטקסטים הטלוויזיוניים====<br />
ההשפעה העיקרית על הטקסטים הטלוויזיוניים (לפי פוסטמן) היא שהקטעים המשודרים הם למעשה נטולי ערך ורצינות - "הכול בידור". חוקי המדיום אינם מאפשרים תכנים מעמיקים ורציניים. לפי פוסטמן תפיסת עולם זו משפיעה בעיקר על הצופים הצעירים של הטלוויזיה המסתמכים עליה כמקור מידע עיקרי על העולם ורואים באופן הצגת הדברים כהגזמה וחוסר רצינות. טלוויזיה איכותית צריכה לענות על צרכים שונים של הצופים, באופן מעמיק. כאשר מתעסקים פחות בהופעה ויותר בתוכן, הצופה יכול לקבל תמונת עולם טובה וברורה יותר. <br />
===טלוויזיית מציאות — ריאליטי טי.וי.===<br />
==תכניות אירוח (Talk Shows)==<br />
===פוליטיקה בעידן הטלוויזיה - חלון===<br />
סלברטי=ידוען - אדם מפורסם מעצם היותו בטלוויזיה. גיבור תקשורתי. חלק מהגדרת אדם כסלבריטאי הופכת לעיתים את דמותו הבדיונית כממשית יותר וכדומיננטית יותר מדמותו המציאותית. <br />
<br />
פוליטיקאי בעידן התקשורת הופעתם של פוליטיקאים בתוכניות אירוח היא היוצרת את תדמיתם בעיניי הציבור. הפוליטיקאי חושף בתוכנית זו את ה"במה האחורית"- את חייו הפרטיים, ונחשף כבן אדם עם תחביבים, כישורים, ולפעמים אף משתתף בתחרויות מטופשות. הפוליטיקאי שואף כביכול לבטל את החיץ בינו לבין הציבור באמצעות חשיפת התכונות שלו, התחביבים שלו, חשיפת אורח חייו העממי. בדרך זו הוא מנסה להראות את הדמיון שבינו לבין הציבור-דבר שעשוי ליצור הזדהות. אוהבים או לא אוהבים פוליטיקאי על פי מראה פניו, סגנון דיבורו, לבושו. הערכת המנהיגים נעשית כפי שמעריכים שחקנים. הפוליטקאים נזקקים ליועצי תקשורת, המנסים "למכור" אותם באמצעות תסרוקת חדשה, זוג משקפיים מודרניים וחידודי לשון. הפוליטיקאי בתקשורת, כשחקן בתאטרון, הנדרש "לשחק" את הדימוי המצופה ממנו. זאת משום שאמצעי התקשורת שמים ללעג את תכונות המנהיגות הנעלות ומשנים את צורת ההתייחסות אליהן. המנהיג הפוליטי חשוף בכל צעדיו.<br />
התפתחות דמות הגיבור לאורך הזמן:<br />
<br />
* העידן הסיפורי (העידן האוראלי/דיבורי) בתרבות האוראלית של קדם-כתב אפשר היה להעביר סיפורים רק מפה לאוזן ושמירתם לדורות היתה מותנית ביכולת האחסון של הזיכרון האנושי, שבהשוואה לשימור טקסט כתוב הוא מוגבל יחסית. מסיבה זו דמותם של הגיבורים האוראליים מנופחת מעבר למידה ולרוב יקבלו את התיאורים הבאים : החייל האמיץ, הנסיכה היפהפיה. דמות הגיבור מתקופה זו לרוב תהיה קשורה בסיפור של קונפליקט, של תחרות ושל קרב.<br />
* עידן הכתב (העידן האורייני):בעידן הדפוס אנו מוצאים גיבורים אחרים כגון: הבלש, המדען והאמן. גם בספרות הכתובה יש תיאורים של עלילות אבל בדמותם של הגיבורים הספרותיים לא מודגש דווקא הקטע הגופני (יפה וחזק), אלא הרוחני (חכם, ערמומי, מוסרי). למשל הגיבור הספרותי האנגלי, הבלש "שרלוק הולמס" היה רזה ונראה מוזר, אך חכם וערמומי עם יכולת ניתוח גבוהה. לעומתו, הגיבור האנגלי העתיק, ה"מלך ארתור", ידוע יותר בשל המלחמות וההישגים הכוחניים שלו. <br />
בטקסט כתוב (בניגוד לסיפור האוראלי) אפשר לבדוק האמת של הדברים, משום שניתן לקרוא את אותו הסיפור כמה פעמים ולא צריך להסתמך על הזיכרון. הסיפורים המדוברים לא נכתבו בזמנם ולכן מתקשים החוקרים אם הסיפורים הם עובדות או בדיון.<br />
# העידן האלקטרוני:המעבר מתרבות הדפוס לתרבות אלקטרונית, הביא לנו גיבור חדש - הגיבור האלקטרוני ולהלן מאפייניו:<br />
# ניתן להגדיר את גיבור העידן האלקטרוני כ מפורסם, עכשווי ובדרן.<br />
# בעידן בו בכל רגע הטלוויזיה מחליפה מידע חדש בישן ואופנות מתחלפות באופן קבוע, הגיבורים האלקטרוניים, שהם תוצר של סביבה זו, מופיעים ונעלמים באותה המהירות. אם בעבר סיכמו קריירה אחרי שנים, היום מספרים את סיפור חייו של הגיבור מיד בתחילת דרכו. ו ברגע שהגיע הגיבור האלקטרוני לסוף דרכו המקצועית, כולם כבר שכחו ממנו ומחייו .<br />
# הרצון של התקשורת לחדש כל הזמן, מביא אותה לכך שיופץ מידע חסר חשיבות על הגיבור ובלבד שזה יהיה מידע חדש, כלומר רכילות על בריאותם של הגיבורים, בעיות המשפחה שלהם.<br />
# בהתאם לתרבות השטחית שנוצרה, הגיבור כבר לא צריך להכיל ערכים. דמותו אינה מעוררת יראת-כבוד אך בונה סביבה ונבנית ממעריצים. מספר גדול של גיבורים מאפשר לאדם הפשוט לנטוש גיבור אחד לטובת האחר.<br />
# הגיבור האלקטרוני אינו ידוע בשל מעשיו או רעיונותיו אלא בדימוי שהלבישו עליו בתקשורת. <br />
תולדות התקשורת בהיסטוריה<br />
ניתן לתאר את תהליך התפתחותם של אמצעי תקשורת ההמונים ע"י מודל בן 4 שלבים. שלבים 3 ו-4 יכולים לחזור בכל פעם שפורץ מדיום חדש. השלבים הם:<br />
שלב הפריצה חידוש טכנולוגי שנכנס לשימוש ומושך הרבה תשומת לב למרות ביצועיו המוגבלים. בשלב זה המכשיר עדיין יקר יחסית ואינו נוח לתפעול. (למשל האינטרנט בתחילת דרכו. היה איטי מאד, ויקר מאד. כמו כן מרבית השימושים היו מאד פשוטים ולא מיוחדים).<br />
שלב ההתמסדות המדיום הופך חלק מהשגרה. מחירו מוזל ושימושיו מתרחבים. הוא מהווה כלי חיוני וחשוב בחברה.<br />
שלב ההתגוננות מדיום חדש "פורץ" לחברה ומאיים על המדיה הקיימים. בשלב זה מתחילה תחרות על תשומת לב הצרכנים שעלולים לזנוח את המדיום הממוסד לטובת החידוש הטכנולוגי. המדיום הותיק מרחיב פעילות ומנסה לחפש דרכים כדי להישאר חיוני ויעיל. <br />
שלב ההסתגלות אם המדיום הוותיק עובר בשלום את שלב ההתגוננות נוצר מצב של דו-קיום. כאשר החדש והישן מוצאים כל אחד את מקומו בחברה וכל מדיום מדגיש את יתרונותיו. (למשל העיתון, הרדיו והטלוויזיה עדיין קיימים, אפילו שכל אחד איים על האחר)<br />
<br />
כל המצאה היא פיתוח של אמצעים שכבר היו קיימים. הצלחתה של המצאה אינה רק עניין טכנולוגי אלא היא גם תלויית הקשר חברתי. ההמצאה צריכה להתקבל בציבור ולכן היא לא רק צריכה להיות חדשנית אלא יעילה לשימוש. לצורך כך זקוקים לשלושה תנאים :<br />
# קהל יעד – המצאה שמיועדת למועטים לא תהפוך לכלי תקשורת המונים.<br />
# חומר גלם זמין וזול – כדי שההמצאה תהיה יעילה צריך שתורכב מחומרים זולים יחסית, אחרת המוצר יעלה יותר מתועלת שהוא אמור להעניק.<br />
# בסיס טכנולוגי מתאים – לא ניתן לייצר כמות גדולה ללא מערך תעשייתי מפותח. כדי שהמצאה תהפוך למכשיר שימושי צריך לייצר אותה בכלים הקיימים. רשת האינטרנט ללא מחשבים ותשתית קיימת, לא יכולה להתקיים. טלוויזיה ללא מצלמות או ללא משדרים היא המצאה חסרת תועלת. כל חידוש הוא למעשה פיתוח של טכנולוגיות קיימות וחיבור ביניהן.<br />
<br />
חשוב לציין את מורכבות המודל ולראות שהמצאת הטלוויזיה אינה מאיימת רק על הרדיו אלא גם על הקולנוע ויותר מאוחר על העיתון עם הפיכתה לכלי חדשותי.<br />
חשוב להדגיש גם את שלב הפריצה לעומת שלב ההמצאה (או טרום פריצה כפי שהוא נקרא אצל כספי) - שלב הפריצה מתחיל כשהמכשיר כבר נמצא בבתים ומתחיל לשמש ככלי תקשורת המונים. לעיתים בין ההמצאה לשלב זה חולפות שנים רבות. למשל הספר היה קיים מאות שנים אך רק עם המצאת הדפוס הפך לכלי תקשורת המונים.<br />
חשוב להבדיל בין שלב הפריצה לשלב ההתמסדות ע"י הדגשת המאפיינים השונים שאינם מפורטים אצל כספי – התייעלות, גיוון והוזלה.<br />
===רייטינג - חלון===<br />
רייטינג (מדרוג) שיעורי הצפייה, מספר הצופים שצפו בכל תכנית טלוויזיה מתוך כלל הציבור.<br />
המילה מדרוג נגזרת מתוך המילה "מדרגה", כלומר לאיזו מדרגה של אחוזי צפייה הצליחה להגיע כל תוכנית. באמצעות נתונים אלה, מוכרים הגופים המשדרים את זמן הפרסומות למפרסמים. כל תוכנית מקבלת ניקוד (רייטינג) ומדורגת לפי סדר יורד, כאשר התוכנית הנצפית ביותר, מדורגת ראשונה והיא מוכרת את זמן הפרסומות היקר ביותר. <br />
<br />
תרבות הרייטינג בכל מקום אנשים חושבים במושגים של הצלחה מסחרית ולכן יתעלמו מנושאים שאינם "מביאים" רייטינג גבוה. נושאים איכותיים שאין להם קהל צרכנים ילכו לאיבוד, או שישודרו בשעות מאוחרות שבהם יש מיעוט צופים. הרייטינג הפך להיות המדד של אנשי התקשורת למידת ההצלחה או הכישלון של תוכנית טלוויזיה. אם תוכנית איבדה רייטינג סביר להניח שימהרו להוריד אותה מלוח השידורים. <br />
<br />
צהבת במדיה הקצנה של תכנים. חשיפת פרטים אינטימיים בחיי האנשים ופנייה לסקרנות הטבעית של האדם באמצעות סקס, דם ואלימות. נקרא צהבת על משקל מחלה כדי להדגיש שהתופעה היא פסולה וצריכה להיפסק. מנסים לעשות הכול כדי להתפרסם ולהיות על סדר היום. מציצנות, חדירה לפרטיות, רייטינג, רכילות, פרובוקטיביות, חידוש, העזה, שמועות...<br />
<br />
מנטליות הרייטינג בורדייה, חוקר צרפתי, בספרו "על הטלוויזיה" (1999) אומר כי הרייטינג הפך להיות המדד העיקרי בעולם התקשורת. בכל מקום חושבים אנשים: פרסומאים, אנשי טלוויזיה, מפרסמים ואחרים במושגים של הצלחה מסחרית. נושאים איכותיים בלי קהל צרכנים ילכו לאיבוד כי מה שחשוב למפרסמים זו הרווחיות והם יעשו הכול כדי להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר. רייטינג = פרסומות (חשיפה למפרסמים, ורווח לבעלי התוכניות) = כסף.<br />
<br />
פיפל מיטר מכשיר שבאמצעותו מקבלים נתונים בזמן אמת על אחוזי הרייטינג. המכשיר מותקן בבתיהם של כ-400 משפחות בערך המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה בארץ. המכשיר קולט איזו תוכנית נבחרה ע"י הצופים ומעביר את הנתונים למחשב מרכזי של חברה המעבדת את הנתונים ופולטת את טבלת הרייטינג. לכל בן משפחה שלט משלו ותפקידו לחלק את השוק לגילאים שונים. <br />
<br />
====ההשפעות השלילות של הרייטינג====<br />
צנזורה סמויה הטלוויזיה מפעילה עלינו גרסה ערמומית של אלימות סמלית המופעלת ע"י הסכמה שבשתיקה שלעתים הצופים, שהם הקורבנות, לא מודעים לה. לדוגמא, תכניות טלוויזיה כמו החדשות, משתמשות בדימויים כמו דם, מין, אלימות, דרמה וסיפורים רגשיים כי זה מה שמעלה את הרייטינג. הטלוויזיה פועלת כמונופול לעיצוב דעתו של האזרח. מטרתה היא להסית את תשומת הלב לעובדות שמעניינות את כולם, היא לא מזעזעת אף אחד. הנושאים המועלים הם בקונסנזוס, לא דנים בעניינים שיש בהם מחלוקות כי רוצים להשיג רייטינג והמטרה היא הסכמה מלאה.<br />
עיוות הבניית המציאות הרדיפה אחרי הסקופ (במטרה להשיג יותר רייטינג הסיקור יהיה יותר דרמתי מאשר שהוא באמת). לכתבים יש אינטרס לחפש את התוכן שיוכלו להציג כחריג ויוצא דופן. בגלל האילוצים מפרסמים דברים שלא נבדקו מראש, למשל פיגוע במקום מלחמת עבריינים. נוצר סיפור טלוויזיוני בעל מציאות דרמטית וחריגה.<br />
<br />
====הקשר שבין רייטינג לבין תקשורת צהובה====<br />
בעולם שבו רק הכסף מדבר, אין מקום לחינוך, לערכים, תרבות ולעיתונות רצינית. תוכניות וחדשות שאינן עוסקות בעניינים מושכים, אינן מוצאות מקום בלוח השידורים, מהחשש לירידה ברייטינג ובהכנסות. ולכן על מנת להגיע לכמה שיותר צופים ולהגדיל כמה שיותר את הרווחים, יוצרי הטלוויזיה פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. כאשר הנושאים שיכולים לחבר צופים שונים ומגוונים חייבים להיות בעלי אופי פשוט ולא מסובך. התנהלות שכזו, בשעה שרוב האזרחים שואבים כיום מידע על החברה והתרבות מהטלוויזיה, מביאה לירידה ברמה הכללית של החברה. <br />
פילוח שוק חלוקת קהל היעד ע"פ תחומי עניין, טעם ומקום. על מנת שניתן יהיה למקם את התוכניות בשעות ובימים בהם צופות קבוצות שונות ומוגדרות לטלוויזיה. (ילדים – בצהריים, נוער – אחה"צ, מבוגרים – בבוקר.<br />
<br />
אינפוטיינמנט (בּידוּריֵדָע) זהו ז'אנר חדש המשלב מידע (information) ובידור ((entertainment. כלומר העברת המידע מתבצעת תוך שימוש בבידור. הבידור (המעניין והמסקרן) הפך להיות הבסיס לכל שידור ותוכנית, וכל העברת מידע, אפילו הרצינית ביותר, צריכה להכיל רכיב של בידור. <br />
====הסיבות להיווצרותה של תופעת האינפוטיינמנט====<br />
את התרומה המשמעותית להתפתחותה של התופעה ניתן לייחס לשתי סיבות עיקריות: <br />
חדירתו של המדיום הטלוויזיוני: הטלוויזיה היא המדיום הדומיננטי היום והיא זו שמכתיבה כיצד מעבירים מידע ומחשבות לציבור. הטלוויזיה שהחליפה את התיאטרון של פעם, מציעה לצופים מגוון של חומרים לצפות בהם אבל אינה דורשת כישורים מיוחדים כדי להבין אותם. הטלוויזיה שואפת באופן כללי לרצות את הרגש. אפילו הפרסומות המסחריות עשויות היטב, והן נועדו ללכוד את העין ואת הרגש של הצופה. במילים אחרות הטלוויזיה מוקדשת לחלוטין להספקת בידור לקהל הצופים. <br />
תפיסת העולם המסחרית והשפעתה על שוק התקשורת: מרגע שהתפתחו אמצעי תקשורת ההמונים, הפך המידע למשהו שניתן לסחור בו. הטלוויזיה, שהיא ביסודה מדיום מבדר שיכולה להעביר את המידע, החדשות, העובדות היבשות בדרך חדשה – בדרך בידורית. אבל בעידן של ריבוי הערוצים התחרות על תשומת ליבם של הצופים גדלה. ככל שאחוז הנחשפים למשדר מסוים יהיה גבוה, כך גם הרייטינג יהיה גבוה, וככל שהרייטינג גבוה יותר, זמן שידור הפרסומות יקר יותר. ולכן ישנו רצון של יוצרי הטלוויזיה, לספק תכנים שאינם מציבים אתגרים שכליים, ושפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. מאפשרים לכל אחד לאהוב את הצפייה בטלוויזיה ובכך להגדיל את אחוזי הצפייה (רייטינג) והמשמעות הכלכלית שבאה בעקבות כך.<br />
<br />
====האינפוטיינמנט בטקסטים תקשורתיים שונים==== <br />
חדשות - במסגרת הדיווח החדשותי, השיקול המרכזי הוא באיזו צורה לדווח ככה שהדיווח ימשוך אליו כמה שיותר צופים. לכן מה שנתפס כ"טלוויזיה טובה" היא טלוויזיה המתמקדת ב"איך הדברים נראים" ולא בדיונים עמוקים. כל דבר במופע החדשות מראה שזהו סגנון של מופע בידור. חברי הצוות נראים טוב, יש התלוצצות בין הקריינים ותמיד צוחקים עם החזאי. יש מוזיקה מרגשת שפותחת ונועלת את "המופע", הכתבות ערוכות היטב ולפעמים נראות כמו קליפים. רעיון זה בא לידי ביטוי באופן הטוב ביותר במהדורת הסיכום של ערוץ 10 – "חדשות היום" בשעה אחת עשרה בלילה. זוהי מהדורה מקוצרת בקצב אחר וקליל, עם הסיפורים הכי מעניינים שמאחורי הכותרות. מהדורה שאהודה במיוחד על צעירים. לא פעם מוקדש זמן בחדשות לענייני בידור ולסיפורים על סלבריטאים. מעבר לכך, נוצרו כיום תוכניות חדשות לבידור בלבד (גיא פינס ו- Y בעשר) מה שיוצר תחושה שענייני הבידור והתרבות הם במרכז החשיבות.<br />
===חופש הביטוי - חלון===<br />
חופש הביטוי הזכות להתבטא לפי רצונו החופשי של אדם. הזכות לשמוע כל התבטאות של הזולת והזכות לקבל מידע שמישהו אחר מעוניין להפיץ, כל עוד הדבר לא פוגע במישהו או משהו אחר. חופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית חייבים להתקיים חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת.<br />
<br />
חשיבותו של חופש הביטוי (ג'ון סטיוארט מיל) – <br />
* אם בעלי דעה זו או אחרת מוכרחים לשתוק, לא נוכל לדעת בוודאות גמורה שדעתם אינה נכונה.<br />
* גם אם תהיה הדעה המושתקת בלתי נכונה, יתכן שימצא בה חלק מהאמת וניתן לבחון את האמת רק לאחר דעות מנוגדות.<br />
* גם אם נניח שהדעה המקובלת אינה נכונה לחלוטין, אם אי אפשר לצאת נגדה ולנסות לתקוף אותה, היא תהיה בבחינת דעה קדומה שלא ניתן להבינה בכלים שכליים.<br />
* תהיה סכנה שכוח השפעתה החיונית של הדעה האמיתית יפחת, דבר שימנע התפתחות של דעות נכונות חדשות.<br />
* הנחת היסוד של המשטר הדמוקרטי היא שכולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות ומכיוון שאף אחד לא יודע בוודאות מה טוב או לא, צריך לאפשר לכל אדם להביע את דעתו המנומקת. <br />
<br />
הצדקת חופש הביטוי (על פי אהרון ברק) <br />
נשיא בית המשפט העליון. השופט אהרון ברק מונה ארבעה טעמים המהווים בסיס רעיוני לחופש הביטוי בחברה דמוקרטית:<br />
* חופש הביטוי כצורך להביא להגשמתו העצמית של הפרט. <br />
* חופש הביטוי הוא תהליך של קידום הידע וגילוי האמת.<br />
* חופש הביטוי תנאי מוקדם להשתתפות הפרט בתהליך קבלת ההחלטות בחברה.<br />
* חופש הביטוי ככלי ליציבות חברתית, המיעוט צריך לקבל את החלטת הרוב.<br />
<br />
בג"צ קול העם הבסיס השיפוטי לחופש הביטוי בישראל הוא פס"ד "קול העם" 1953 – מערכת העיתון המפלגה הקומוניסטית "קול העם" הביעה טענות מערכתיות נגד ממשלת ישראל שהיא משתתפת במלחמת קוריאה והאשימה את בן גוריון "כמספסר בדם הנוער הישראלי" וקראו לחיילים להתקומם נגד המלחמה. הממונה על מחוז משרד הפנים בחיפה, מתוקף תפקידו סגר את העיתון לעשרה ימים. אנשי "קול הים" עתרו כנגדו וטענו כי בסגירת העיתון יש פגיעה בחופש הביטוי לפי הכתוב במגילת העצמאות. בג"צ הודיע כי בפס"ד שכתב השופט אגרנט שהזכות לחופש הביטוי היא חלק בלתי נפרד מהדמוקטיה הישראלית ושזכות זו הופרה ולכן צו הסגירה מבוטל. לפי השופט אגרנט לתהליך הדמוקרטי ולחופש הביטוי שני אינטרסים:<br />
# האינטרס החברתי: התהליך הדמוקרטי של בחירת המטרות המשותפות של העם ע"י ליבון הבעיות העומדות על סדר יומה של המדינה והחלפת הדעות באופן חופשי. הזכות לחופש הביטוי משמש אמצעי יעיל להבטיח שהמדינה תשכיל לבחור את המטרה הנבונה ביותר בדרך של החלפה חופשית של דעות. <br />
# האינטרס הפרטי: כל אדם יוכל לתת ביטוי מלא לתכונותיו וסגולותיו האישיות, לפתח את האני שלו ולהתבטא בכל עניין שהוא רואה לנכון.<br />
<br />
מבחן הוודאות הקרובה מבחן הוודאות הקרובה, שנקבע בפס"ד קול העם בא לאזן בין אינטרסים המנוגדים לחופש הביטוי. לפי מבחן הוודאות הקרובה, צריכים להתקיים שני תנאים (ומאוחר יותר נוסף תנאי שלישי): 1: קשר סיבתי – הפרסום עלול להביא לתוצאה מסוימת אותה רוצים למנוע. 2. הסתברות: קרוב לוודאי שתוצאה מסוימת תגרם מהפרסום היא גבוהה (סיכוי של קרוב ל100%) 3. פגיעה קשה וממשית: הפגיעה צריכה להיות קשה וממשית, כדי שתהיה הצדקה להגבלת חופש הביטוי במקרה זה או אחר. המבחן אכן יכול לסייע לעורך החדשות, להגיע להחלטה – אם נמצא קשר סיבתי- כלומר הפרסום אכן יהווה פגיעה, ישנה הסתברות קרובה ל- 100% אך פחותה מ- 100% לפגיעה, והפגיעה תהיה קשה וממשית – יש למנוע את פרסום הראיון. <br />
<br />
<br />
חופש הביטוי מול בטחון המדינה מדינת ישראל נמצאת באיום מתמיד. לשם כך יש גוף שנקרא צנזורה צבאית. גוף שלטוני שנועד להגביל את חופש העיתונות בשל נימוקי בטחון. הסמכויות של הצנזור הן: יכול לאסור בצו כל פרסום שעלול לדעתו לפגוע בביטחון המדינה, השיקול הוא סובייקטיבי לחלוטין, הצנזור חייב לפסול פרסום כל ידיעה סודית שמגיעה כולל ידיעות שנוגעות להחלטות של הקבינט הביטחוני כאשר הצנזור חייב לבקר כל חומר שנועד לפרסום. (פרשת קו 300 בדפים על הבג"צים.) <br />
<br />
חופש הביטוי מול לשון הרע אדם זכאי לכך ששמו לא יוכפש, לא יבוזה ולא יושם ללעג. אסור לפגוע בשמו של אדם, במשרתו, במקצועו, בגלל מוצאו, בגלל דתו. צריך לזכור שהוצאת דיבה צריכה להיות סובייקטיבית ולא אובייקטיבית. על מנת להוכיח שהפרסום לא נעשה בשמו של חופש הביטוי צריך להוכיח שמתקיימים יחד מספר תנאים:<br />
* בפרסום יש משום דיבה ולשון הרע.<br />
* הדבר הוא שקר, לא אמיתי.<br />
* הדבר פורסם בזדון. (חברת חשמל נגד עיתון "הארץ" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
חופש הביטוי מול הגנת הפרטיות - דן בכל הקשור במניעת פגיעה בענייניו הפרטיים של אדם. החברה מכירה בזכותו של אדם בשמירה על פרטיותו. פגיעה בפרטיות נחשבת כאשר: מתבצע צילום אדם ברשות יחיד, פרסום תצלום אדם ברבים בנסיבות שיכולות להשפילו או לבזותו, העתק תוכן מכתב או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת המוען או הנמען, שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם שלא למטרה שלשמה היא נמסרה, פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים או למצב בריאותו או התנהגותו ברשות יחיד. (אבו חצירה נגד עיתון "חדשות" בדפים על הבגצ"ים.)<br />
==קומדיית מצבים==<br />
===קומדיה והומור===<br />
===קומדיית המצבים הטלוויזיונית===<br />
===הטלוויזיה בישראל: השידור הציבורי והמסחרי - חלון===<br />
שידור ציבורי ממומן על ידיי הממשלה באמצעות אגרה. ישנה ביקורת ממשלתית על השידורים ללא מטרת רווח. רמת התוכניות גבוהה ובעלת ערכים. השידור הציבורי מעודד את התקשורת העולמית ומבטא השקפות ודעות הרווחות בציבור.<br />
<br />
שידור מסחרי ממומן באמצעות פרסומות, חסויות, וחברות פרטיות. ישנה פחות ביקורת כלפיו, ומטרתו היא רווחית בלבד וזאת כדי להשיג רייטינג. מציע גיוון ועושר תוכני לצופה.<br />
<br />
חוק רשות השידור, 1965 - הרשות תפעל במסגרת ציבורית עצמאית שתהיה מבוקרת ע"י המדינה. רשות השידור תהא אחראית למתן שידורי רדיו וטלוויזיה בישראל . ועליה להבטיח מתן ביטוי להשקפות השונות בציבור ועל שידור מידע מדויק.<br />
<br />
הערוץ השני לטלוויזיה ורדיו הערוץ השני נכנס לזירה הטלוויזיונית ב- 1993. עד כניסתו הטלוויזיה הישראלית הייתה מונופול. הערוץ השני הינו ערוץ מסחרי, המתפרנס, שלא כמו הערוץ הממלכתי באמצעות תשלום אגרה, אלא מפרסומות. הערוץ השני חרת על דגלו מתן ביטוי להוויה הישראלית בהגדרת מכסת אחוזים מסוימת להפקת מקור. השינוי העיראקי במפת התקשורת בישראל היא כניסתם של ריבוי ערוצים, תחרות, מדידה על פי רייטינג ולא על פי איכות. <br />
<br />
השלבים העיקריים בהתפתחות הטלוויזיה בישראל:<br />
שלב 1 - הקמת רשות השידור בשנת 1965. רשות השידור הישראלית היא גוף עצמאי אשר הוקם על פי חוק מיוחד: חוק רשות השידור.<br />
שלב 2 - הקמת המרכז לטלוויזיה לימודית, 1966. למרות התנגדותם הקשה של אנשים רבים, וביניהם בן-גוריון (ראש הממשלה), להכנסתה של הטלוויזיה לישראל בטענות שונות ומחשש שהיא תשחית את הדור הצעיר ותספק למפלגת האופוזיציה במה נגד הממסד, ומנגד תשמש במה ומכשיר שליטה – למפלגת.<br />
שלב 3 - מלחמת ששת הימים, 1967, ניצחונה של ישראל במלחמה, הפך את הקמת הטלוויזיה בישראל להכרחית, והיא הוקמה במטרה שתתרום ליצירת אווירה של הבנה, לשיפור תדמיתה של ישראל בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הכבושים, ולתרום לקידום מאמצי השלום, למיזוג גלויות ולעזרה לעולים חדשים שנקלטו בארץ לאחר השואה. שידור הטלוויזיה הראשון היה ב2- במאי 1968 בשידור חי של מצעד יום העצמאות הראשון לאחר המלחמה. <br />
שלב 4 - 1969 הפכה הטלוויזיה הישראלית (הערוץ ה-1) באופן חוקי לחלק בלתי נפרד מרשות השידור והחלה לשדר במתכונת יומיומית מלאה. אחת מבין מטרותיה המרכזיות של רשות השידור הייתה להבטיח כי השידורים יתנו ביטוי הולם להשקפות ולדעות שונות בציבור וכי תועבר בהם אינפורמציה מהימנה בשידורים. (הערוץ ה-1 נותר מונופול – עד לכניסת הערוץ – ה2, הערוץ המסחרי).<br />
שלב 5 – 1986 הוגשה הצעת חוק להקמת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, עקב לחצים פוליטיים, וכבר בשנה זו החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2 מתוך ניסיון לבסס עובדה קיימת. <br />
רק ב-1990 אושר החוק סופית, אך במשך כל השנים האלה גדל והלך הערוץ ה-2 ושידורי הניסיון צברו תאוצה וכמובן ניסיון. ב-1993 התחיל הערוץ לשדר באופן מלא. בשנת 2002 התחיל לשדר ערוץ 10 ונכנס כמתחרה נוסף בשידורים המסחריים. <br />
שלב 6 – 1986 נוסף סעיף רחב לחוק בזק (חוק התקשורת היום), ואשר הסדיר את האפשרות לשידורי כבלים בארץ. היוזמה שהתחילה ככוונה פוליטית תמימה המשיכה ונדחפה הלאה בזכות אינטרסים כלכליים. כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1990 החלו בעלות הזיכיון לפרוש את תשתית הכבלים בארץ, כשכל חברה קבלה זיכיון לשידור ותפעול באזור אחר בארץ. דבר זה בוטל לבסוף, לאחר כניסת חברת הלוויין YES בשנת 2000, כמתחרה נוספת בתחום השידורים המסחריים בתשלום, והביא לאיחוד כל החברות לכדי חברת כבלים אחת המוכרת כיום כחברת HOT. <br />
חוקי הרישוי כמגני האינטרס הציבורי<br />
חוק רשות השידור<br />
חוק זה מסדיר בתוכו את פעולתה של הרשות הציבורית לשידורים בישראל. הגופים המשדרים הכפופים לחוק זה הם הרדיו הציבורי (רשת א', ב', ג' וכו') וכן הטלוויזיה הציבורית (ערוץ 1). <br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים הציבוריים אמורים להיות נטולי אינטרס כלכלי ופוליטי. הרשות היא גוף עצמאי, שנבחר לעבוד למשך מספר שנים. הממשלה והאזרחים מחויבים על-פי חוק לממן את השידור הזה (אגרת הטלוויזיה). השידור הציבורי, על-פי חוק, אמור לשרת הציבור ולתת מענה, מבחינת תכני השידור, לכל גווני החברה ובכל התחומים. <br />
<br />
====חוק רשות שנייה לרדיו וטלוויזיה====<br />
החוק מתייחס לפעילותה של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שהיא רשות ציבורית המפקחת על השידורים המסחריים בישראל. הרשות מקיימת מכרזים לשידורי טלוויזיה ורדיו ומעניקה זיכיונות שידור. הרשות מפקחת וקובעת כללים למגוון ואיכות השידור שבהם צריכים הזכיינים לעמוד. השידורים המסחריים שבפיקוח הרשות כוללים כיום את מערכות התקשורת האלה: ערוץ 2, ערוץ 10 ותחנות הרדיו האזורי.<br />
כפי שעולה מחוק זה, השידורים המסחריים (לא כולל השידורים בכבלים ובלוויין) אינם שידורים מופקרים, שכל זכיין יכול לשדר כל העולה על רוחו. תפקידה של הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, הוא להגן על הציבור מפני האינטרסים הכלכליים של הזכיינים. הרשות השנייה קובעת כללים, כמו למשל זמן הפרסומות שניתן להקצות בכל שעת שידור ואחוז הפקות המקור שהזכיינים מתחייבים אליהם. בהתאם לחוק, הזכות לשדר אינה זכות פרוצה. היא ניתנת ע"י המדינה בתנאים מסוימים, ואחרי תקופה מסוימת מתקיים שוב מכרז וניתן להחליף זכיינים. כך שכל הזמן הזכיין צריך להוכיח את תרומתו לחברה ולמדינה, ובכך לקבל זכות לשדר. מעבר לכך, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטה אזרח ישראלי !<br />
<br />
====חוק התקשורת (בזק ושידורים)====<br />
חוק זה (שמו הקודם היה חוק הבזק) מגדיר את כל התנאים לקבלה ומתן של אישור להפעלה של רשת תקשורת חוקית בארץ. עם התפתחות הטכנולוגית ושירותי התקשורת במשך השנים, שונה והוספו לו תיקונים רבים, כולל תיקון שמו לשם כללי יותר – חוק התקשורת. <br />
התיקון לחוק והחוק עצמו ארוכים ומורכבים ותפקידו בעקרון להגן על הציבור והמדינה מפני פריצת תחום התקשורת בידי גורמים פיראטיים וכמובן בידי גורמים כלכליים שונים המעוניינים להכנס לשוק זה. בעניין הכבלים, החוק דואג לכך שיהיו הפקות מקור (הרחבה בהמשך) ושידורי חדשות מקומיות כחלק מהזיכיון. כמו כן, ערוצי הכבלים לא יכולים להעלות כל ערוץ שהם רוצים (למשל נאסר עליהם להעלות ערוצי פורנו) או לשדר כל תוכן העולה על רוחם, ועל כך מפקחת המועצה לשידורי הכבלים והלווין. וכמו בחוק הרשות השנייה, גם כאן, 51% מהשליטה בחברה הזכיינית, חייב להיות בשליטת אזרח ישראלי !<br />
<br />
הבעיות העולות מתוך החוקים מנגנוני הפיקוח על הגורמים המשדרים, הם מצד אחד חיוניים, אך מהצד האחר הם מאפשרים התערבות הולכת וגדלה של המדינה. כלומר עצם ההתערבות הפוליטית בפיקוח על הערוצים הציבוריים והמסחריים, הם שורש הבעיה של חוקים אלה. <br />
<br />
חשיבות הפקות המקור כדי להגן על הזהות הלאומית שלנו, וניסיון להדוף את תופעת הגלובליזציה והאימפריאליזם התרבותי, בכל חוק נקבע כי מטרת הגופים המשדרים הוא לשרת את הציבור הישראלי. אך בנוסף לכך קיימת הגנה אחת חשובה והכרחית והיא החיוב בהפקות מקור. כלומר, החוקים מכריחים את הזכיינים השונים המשדרים בארץ, לעודד ולרכוש יצירה ישראלית, שתשקף את התרבות הישראלית והיהודית, ושתנסה לבלום את התופעה של השתלטות התרבותית האמריקאית ושאר תרבויות זרות בכלל. נבחן כיצד באים הדברים לידי ביטוי בשלושת החוקים ובפיקוח הרשויות השונות השונים:<br />
==ספורט==<br />
===התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה===<br />
בימינו אחוז ניכר מצרכני הספורט צופים במשחקים כפי שהם מסוקרים בטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים, ולאו דווקא מצויים פיזית במגרש. הקשר שנוצר בין ספורט לתקשורת המונים מתבטא במדורי הספורט בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה והספורט תופס מקום נכבד יותר ויותר. ככל שתקשורת מסקרת יותר את תחום ספורט, כך גדלה ההערצה והפופולאריות לדמויות ספורט, ומפרסמים שונים מנצלים זאת למכירת מוצריהם (למשל יוסי בניון לגבינת עמק ואנתוני פארקר לרכב שטח)<br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט בטלוויזיה <br />
* גישה שווה לכל הצופים באירוע בטלוויזיה (לעומת הזווית השונה של כל צופה במגרש). <br />
* מבנה קהל שונה לחלוטין מהמבנה במגרש. בבית אתה בוחר עם מי לשבת.<br />
* היכולת של מצלמות הטלוויזיה להימצא בעת ובעונה אחת בכמה מקומות מה שמאפשר לעקוב אחר האירוע בצורה מיטבית (הטכנולוגיה מאפשרת חציית מסך, שימוש במספר צלמות, מעקב בו זמני על מספר מוקדים - הספורטאים, הצופים, השופטים, המגרש, וכו'). <br />
* הפרשנות המלווה את האירוע הופכת את הצופים ל"מומחים".<br />
* הקרנת מהלך מסוים מספר פעמים מזוויות שונות ובמהירויות שונות, מאפשרת להדגיש אירועים.<br />
* הטלוויזיה מביאה תמונה כוללת. למשל כאשר מבקיעים שער רואים את שמחת הקבוצה החוגגת עם תמונות של אכזבת המפסידים. דבר אינו נעלם ממצלמות הטלוויזיה וכך אנו צופים באמצעות התקריבים בסיטואציות שלא נראות לצופה במגרש.<br />
* הטלוויזיה מתחקה אחרי הקבוצה האהודה, ומביאה תמונות גם ממקומות רחוקים שהאוהד לא יכול להגיע אליהם. <br />
* הצפייה בטלוויזיה חייבת להיות מושלמת. ולכן על המפיקים לספק דרמה ואקשן, גם כשאלה אינם נמצאים במשחק, במידה והוא משעמם. כדי לשמור על עירנות ההפקה משתמשת בצוות פרשנים שתפקידם, בנוסף לתיאור המשחק, הוא ליצור אווירה של מתח ודרמה, דיונים מדומים בין שני פרשנים, הדגשת מילים ליצירת התלהבות, ביטויים והוספת רכילות. <br />
<br />
חווית הצפייה באירוע הספורט באצטדיון<br />
* הצפייה במגרש עצמו כוללת היבטים רגשיים וחברתיים. תחושת השייכות החברתית מעצימה את החווייה. הצפייה באיצטדיון הופכת להיות טקס, כאשר האוהדים מכינים תלבושות ואיפור, שירים מיוחדים, דגלים וכרזות ועוד. <br />
* צופים מאמינים שעידוד קבוצתם מהיציע יגדיל את סיכויי הניצחון ומרגישים שהם משתתפים באירועים היסטוריים כאשר הם שם.<br />
* האוהד יכול להעריך בעצמו את מה שקורה במגרש ואיך מתנהלים הדברים בלי תיווך של פרשנים.<br />
* בניגוד לטלוויזיה האכזבה יכולה להיות קשה יותר. אם המשחק משעמם הצופה מרגיש עצמו נפסד, כי למרות ההשקעה שבלהגיע למגרש הוא מקבל אירוע סתמי והוא יעדיף לעזוב את המקום.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
משתנים התנהגותיים ורגשיים הנלווים לצפייה<br />
* תכנון והתכוננות לצפייה ב"משחק גדול" - אנשים מתכוננים באמצעות שיחות על המשחק שמתקרב, קריאת פרשנויות, וישיבה בהמתנה מול הטלוויזיה עוד לפני שהמשחק מתחיל. <br />
* ההתנהגויות שאנשים נוטים לאמץ במהלך הצפייה משתנות בהתאם לשותפים לצפייה: הצופים נוטים להפריז בהתנהגותם ובהתבטאויותיהם במיוחד בקרב חברים. לעומת זאת המתח נחלש בעת הצפייה לבד. <br />
* התחושות וההתנהגויות הנלוות לצפייה נבדלות בהתאם לענף הנצפה : צופי כדורגל, שנוטים במיוחד לצפות בקבוצה, הם התקשורתיים ביותר, והם נוטים "לשוחח" ו"לצעוק" במהלך השידורים, בעוד שאוהדי הטניס נראים כשקטים במיוחד.<br />
* התנהגות לאחר הצפייה בספורט בטלוויזיה : צופים מרגישים כאילו הם הפסידו או נצחו בהתאם לתוצאת המשחק. הם שומרים על מצב-רוח טוב ו"משחזרים" את החוויה באמצעות שיחות על המשחק, קריאה על האירוע, וצפייה ברגעי השיא בחדשות. אין עדויות לכך שהצפייה בספורט מעודדת פעילות ספורטיבית.<br />
<br />
התפתחות הקשר בין תעשיית הספורט לתעשיית הטלוויזיה<br />
התפתחות הקשר בין טלוויזיה לספורט קשורה בקשר הדוק לגורם הכלכלי. כסף רב מוזרם לספורט בשתי דרכים עיקריות:<br />
# כסף שמגיע ישירות דרך תשלום בעבור זכויות שידור<br />
# כסף שמגיע דרך נותני חסות המעוניינים לתת חסויות לספורטאים, ענפי ספורט או אירועי ספורט על מנת לצור קשר ביניהם לבין המותג אותו הם מוכרים. <br />
<br />
זכויות השידור : על מנת לארגן אירועי ספורט גדולים כמו אולימפיאדה, נזקקו המארגנים לכסף שהגיע ממכירת זכויות השידור של השחקים. אך הדבר תבע מהן קורבן לא קטן. ההחלטה מי ומה יסוקר ומתי, הפכה להחלטה של ערוצי הטלוויזיה בעלי הכסף. החלה להיווצר אפליה בין ענפי ספורט, שנחלקו לכאלה שהם "טלוויזיוניים" וכאלה שהם לא. הטלוויזיה החלה להראות לא רק את המשחק, אלא גם מה שמעבר לו, צעקות המאמן, שחקן מתחמם, הילוך חוזר או הילוך איטי ועוד. הכוונה היתה להביא את האוהד למשחק ולא את המשחק לאוהד.<br />
<br />
שינויים במשחק בגלל הטלוויזיה - הספורט המקצועי הפך להיות עסק מסחרי לכל דבר בזכות רשתות הטלוויזיה. על מנת שהטלוויזיה תוכל לפרסם ולסקר את המשחקים ביתר קלות, נעשו התאמות באופי חוקי המשחקים. למשל, נוספה קשת שלוש הנקודות בכדורסל, קוצץ זמן ההתקפה על מנת להפוך את המשחק למהיר יותר ונוסף פסק זמן טלוויזיוני במיוחד לשידורי פרסומת.<br />
<br />
המשחקים האולימפים – משחקים אלה מעוררים נצפים ע"י כשני שליש מהמין האנושי. אולימפיאדות וגמר גביע העולם בכדורגל, הם הדוגמאות לכך. זמני הפרסום נמכרים בסכומים אגדתיים בגלל החשיפה לקהלים גדולים במיוחד. למשל רשת NBC חתמה בשנת 1995 עם הוועד האולימפי חוזה לפיו הרשת תשדר את המשחקים האולימפיים עד שנת 2008 תמורת סכום אגדי של 3.6 מיליארד דולר.<br />
<br />
ערוצי ספורט ייעודיים – הקשר בין הספורט לטלוויזיה אף מתבטא בהקמתם של ערוצים המשדרים רק אירועי ספורט (למשל ערוץ 5 וערוץ 5+ ). ענפי ספורט מסויימים אף מזוהים עם ערוץ או רשת טלוויזיה. מעבר לכך התחילה להתפתח גם מגמה של תשלום על לפי צפייה (pay per view) על מנת להגדיל כמה שיותר את הרווח. <br />
<br />
לסיכום הספורט הפך לחלק חשוב ועיקרי, מתקציבי הרשתות העולמיות, ואין רשת שאיננה כוללת ערוץ מיוחד לספורט או חטיבת ספורט גדולה. השותפות בין השניים הביאה לכך שהספורט העולמי מתפרסם בזכות הפופלאריות של הטלוויזיה, והטלוויזיה מרוויחה מעליית אחוזי הצפייה בשידורי ספורט. עם זאת השיקולים המסחריים-כלכליים הם המשפיעים על תמונת הספורט בתקשורת. במצב שכזה קשה לצפות מהתקשורת להדגיש את הערכים החינוכיים הטמונים בעולם הספורט התחרותי ובעיסוק בספורט. התוצאה היא הדגשת האלמנטים התוקפניים, התחרותיים והשערורייתיים שבספורט, שכן לאלה פוטנציאל מכירה גבוהה יותר.<br />
<br />
===גלובליזציה - חלון===<br />
גלובליזציה תהליך בו הופך העולם ל"כפר גלובלי" (כלל עולמי) אחד קטן, בו לזרימת המידע והמסחר אין גבולות. התוצאה תרבות אחת (דפוסי התנהגות, ערכים, שפה, סגנון חיים) שמשתלטת על העולם.<br />
לוקאליות תופעה המדגישה את ההיבטים המקומיים, הנוגעים למדינה ולתושביה ולא לכלל העולם.<br />
אימפריאליזם תרבותי תרבות המצוידת באמצעים טכנולוגיים משופרים, משאבים כלכליים והשפעה פוליטית, יכולה, באופן מכוון ולא מכוון, להעביר מידע וסגנון חיים לתרבויות חלשות יותר. כתוצאה מכך, תרבות אחת, למשל האמריקאית, משתלטת על תרבויות אחרות. בעידן של אמצעי התקשורת ההמוניים אין עוד צורך בכוחות צבאיים כדי לכבוש מדינה אחרת. בעזרת שידורי טלוויזיה וקולנוע, תרבות אחת כובשת תרבות אחרת. ארה"ב היא ספקית התכנים הגדולה בעולם. תכנים אלה מכילים ערכים אמריקאיים ומערביים. בשעה שתרבויות חלשות יותר, שאינן יכולות לייצר תכנים המוניים באופן כה גדול (לדוגמא כמה סרטים ישראלים יש לעומת אמריקאיים, בבתי הקולנוע), נפגשות עם תכנים אלה, הן מתחילות לוותר על התרבות והזהות הלאומית וההיסטורית שלהן, ולוקחות לעצמן את התרבות החדשה. <br />
ביוּת גלוקליזציה" (גלובאלי + לוקאלי) - סיקור אירוע גלובלי מזווית מקומית<br />
<br />
====ההתנגשות בין הלוקלי לגלובלי====<br />
השידורים באמצעות לוויינים וכבלים לכל העולם, גורמים להתנגשות בין שני כוחות מנוגדים הגלובלי (כלל עולמי) והלוקלי (המקומי). מצד אחד מדינות פותחות את שעריהן (מרצונן או שלא מרצונן) לתרבות המערבית באמצעות הטכנולוגיה המפותחת של אמצעי התקשורת, מדינות אלו רוצות להיות חלק מכלל העמים והן נשטפות בערכים ובתכנים באמצעות הטלוויזיה. מהצד האחר, התוצאה היא איבוד הזהות המקומית הייחודית התרבותית, שלא עומדת בשיטפון התרבותי שמגיע מהמערב. כל תרבות או ציוויליזציה, שואפת לשמור על זהותה הייחודית, זהות שבאה לידי ביטוי במשתנים כמו שפה, היסטוריה, דת, ערכים ומנהגים. מדינות רבות בעולם מנסות להגן על עצמן מפני השפעה חיצונית ע"י:<br />
* קביעת מכסות (כמות קבועה וידועה) לייבוא תוכניות זרות ומכסות המחייבות שידורים מקוריים. <br />
* מדינות שמחייבות שימוש בשפת המדינה ואוסרות על שימוש בביטויים לועזיים למשל.<br />
* קביעת התכנים המותרים לשידור או לחילופין קביעת תכנים מותרים המעודדים את הערכים המסורתיים המקובלים באותה מדינה.<br />
הדיון בטלוויזיה הגלובלית קשור לבעיות של האימפריאליזם התרבותי ול"אמריקניזציה". השפעה תרבותית מכרעת יש היום לטלוויזיה הגלובלית שעיקרה בידי המערב וגם לקולנוע שרובו במקור מהוליווד. התכנים של תוכניות הטלוויזיה והסרטים נותנים ביטוי לתרבות המערבית בכלל ולאמריקאית בפרט. אלה בעיקר תכנים דמוקרטיים ליברליים, עמוסי סקס ואלימות הנתפסים על ידי עמים ותרבויות דוגמת המדינות המוסלמיות והמזרח כאיום ממשי על זהותן התרבותית.<br />
<br />
כיצד מועברת תחושת הלאומיות באירועי ספורט גלובליים? <br />
הסקירה העיתונאית מאופיינת בהבלטת האירוע מנקודת מבט ישראלית מקומית:<br />
* צילומי תקריב של ספורטאינו ודגל ישראל המונף, משרת את תחושת הלאומיות. עצם ההשתתפות כשותף שווה ערך מביאה לתחושת "אנחנו על המפה". <br />
* בסיקור קיימת התמקדות במשחקים בהם משתתפים ספורטאים ישראליים. <br />
* פרשנות וסיקור המשחקים בהם נוטלים חלק ספורטאינו, באור חיובי, גם אם אינם עומדים בתחרות, ואינם משיגים תוצאות. כמו כן יש הדגשה של משחקים אולימפיים ישראליים גם בענפי ספורט שוליים.<br />
<br />
====הספורט כשידור גלובלי====<br />
תחרויות ספורט, בדומה לחדשות, הן תחום אטרקטיבי במיוחד לשידורי טלוויזיה. הספורט מהווה מרכיב מרכזי בשידורים הגלובליים כבר שנים רבות, וצפוי כי חלקו בשידורים אלו יתרחב בעתיד. אירועי ספורט כמו האולימפיאדה, גביע העולם בכדורגל, מרוץ האופניים הטור-דה פראנס ואחרים, נצפים על ידי מאות מיליונים ברחבי העולם. אפילו משחקי כדורסל ה-NBA האמריקניים משודרים ל-175 מדינות, וחובבי הספורט ברחבי העולם מכירים את שמות הקבוצות והשחקנים, ויודעים את תוצאות המשחקים, לא פחות משהם יודעים על ליגות הכדורסל במדינות שלהם.<br />
<br />
מדוע הפכו שידורי הספורט למוצר גלובלי מצליח?<br />
* הן זולות יחסית וקלות להפקה – אין צורך להביא צוות שחקנים ותפאורה.<br />
* הספורט הוא עסק כלכלי רחב היקף, המכניס רווחים עצומים לארגוני הספורט וארגוני התקשורת, ומקדם את האינטרס הכלכלי של המפרסמים. יש אינטרס לכל המעורבים בארגון המשחקים לשדר אירועי ספורט בהיקף עולמי. <br />
* אירועי ספורט מצטלמים יפה בטלוויזיה: יש בהם גיבורים, יש להם קהל מעריצים, הם תחרותיים, ויוצרים דרמה בשידור חי.<br />
* הספורט מספק בידור טוב, ומאפשר לצופים בבית לקבל פרשנות, תיאור ותמונה טובים יותר מאשר במגרש. <br />
* שידורי הספורט הפכו לשידור גלובלי מצליח גם מפני שהם מעניקים לצופים תחושה של "ביחד". <br />
* הספורט הגלובלי מספק חוויה חיובית הן ברמה הבינלאומית והן ברמה הלאומית-פטריוטית, מכיוון שהוא מאפשר להזדהות עם גיבורים לאומיים ובינלאומיים. <br />
* הספורט אינו שנוי במחלוקת ולרוב אינו מעורר ויכוחים על רקע פוליטי. לעיתים דווקא יריבות פוליטית בין שתי מדינות שאינן נפגשות אלא באירועים כאלה, מעצים את הדרמה והמתח. <br />
<br />
כיצד מדגיש הסיקור הטלוויזיוני במשחקים האולימפיים את החוויה הגלובלית?<br />
* בסיקור של משלחות המדינות השונות בטקס הפתיחה, גם מדינות שפעמים רבות הצופה לא מודע לקיומן. <br />
* שידור משחקים ותחרויות גם כאשר ישראל אינה מיוצגת. סיקור הנועד להביא מבט עולמי ותחושה של חשיבות האירוע מבחינה גלובלית. <br />
* פרשנויות וכתבות על כוכבי ספורט זרים, למשל שיאני עולם בתחרויות ריצה, או התעמלות. בדיווח זה משתדל הפרשן להביע התרגשות משבירת שיא עולם או הישג יוצא דופן.<br />
* דיווחים על התרחשויות במקומות שונים בעולם, כתוצאה משידור המשחקים האולימפיים. כתבות על המדינה שמארחת את האולימפיאדה, ועל האוהדים והצופים ממדינות אחרות. <br />
* הסיקור הטלוויזיוני על מדינות העולם המשתתפות במשחקים אלו מעניק לצופה תחושה של היותו אזרח העולם. הכפר האולימפי והאצטדיונים מיצגים את העולם שהפך להיות כפר גלובלי. <br />
* בסיכום האירועים בודקים כמה מדליות קבלה כל מדינה ואילו שיאים חדשים נקבעו בידי ספורטאי כל העולם.</div>Shlomiio