על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19.: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי LMB) |
|||
| (6 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
לפניכם שלוש דוגמאות למאבקים לאומיים: איטליה, גרמניה ויוון. לבגרות נדרש כיום ללמוד רק שניים מהם, ע"פ בחירתו של המורה המלמד. | |||
=איחוד גרמניה= | |||
בתחילת המאה ה – 19 הייתה גרמניה מפוצלת ליותר מ – 30 מדינות . אמנם , כל תושבי המדינות הללו דיברו גרמנית והיו בני העם הגרמני , אך בכל מדינה היה שלטון עצמאי . | בתחילת המאה ה – 19 הייתה גרמניה מפוצלת ליותר מ – 30 מדינות . אמנם , כל תושבי המדינות הללו דיברו גרמנית והיו בני העם הגרמני , אך בכל מדינה היה שלטון עצמאי . | ||
רעיונות הליברליזם והלאומיות הגיעו לגרמניה עם צבאות נפוליון , כשם שהגיעו לארצות אחרות באירופה, והביאו להקמתן של תנועות לאומיות . תנועות אלה, בדומה לתנועות המקבילות באיטליה , שאפו לאיחוד הארץ ולשחרורה מעול הכובש הזר. הגרמנים ראו את מאבקם נגד נפוליון (1813 – 1814) כ"מלחמת שחרור". החוויה הלאומית המשותפת הזאת נתנה משמעות עמוקה יותר למושג הכולל "גרמניה", אף שכאמור לא הייתה אז מדינה שנקראה כך. פיצולה של גרמניה היה נוח למעצמות הגדולות – בריטניה , צרפת, אוסטריה, ורוסיה, שחששו מפני גרמניה מאוחדת וחזקה. הפיצול היה נוח גם לשליטי המדינות הגרמניות הקטנות , שלא רצו לוותר על השליטה במדינותיהם. אמנם בעקבות קונגרס וינה הוקמה "הקונפדרציה הגרמנית" – ברית 36 מדינות דוברות גרמנית ובראשן אוסטריה שנועדה להבטיח שלום בין המדינות הגרמניות וסיוע הדדי במקרה של מלחמה מבחוץ . אך גרמניה שאחרי קונגרס וינה לא הייתה מדינה מאוחדת כלל וכלל. פיצולה של גרמניה למדינות קטנות עיכב את פיתוחה התעשייתי והכלכלי. בעלי העסקים דרשו לבטל את המכס ואת ההגבלות על הסחר בין מדינות גרמניה. ב – 1834 יזמה פרוסיה, הגדולה בממלכות גרמניה , את איחוד תעריפי המכס בין כל מדינות גרמניה, למעט אוסטריה. | רעיונות הליברליזם והלאומיות הגיעו לגרמניה עם צבאות נפוליון , כשם שהגיעו לארצות אחרות באירופה, והביאו להקמתן של תנועות לאומיות . תנועות אלה, בדומה לתנועות המקבילות באיטליה , שאפו לאיחוד הארץ ולשחרורה מעול הכובש הזר. הגרמנים ראו את מאבקם נגד נפוליון (1813 – 1814) כ"מלחמת שחרור". החוויה הלאומית המשותפת הזאת נתנה משמעות עמוקה יותר למושג הכולל "גרמניה", אף שכאמור לא הייתה אז מדינה שנקראה כך. פיצולה של גרמניה היה נוח למעצמות הגדולות – בריטניה , צרפת, אוסטריה, ורוסיה, שחששו מפני גרמניה מאוחדת וחזקה. הפיצול היה נוח גם לשליטי המדינות הגרמניות הקטנות , שלא רצו לוותר על השליטה במדינותיהם. אמנם בעקבות קונגרס וינה הוקמה "הקונפדרציה הגרמנית" – ברית 36 מדינות דוברות גרמנית ובראשן אוסטריה שנועדה להבטיח שלום בין המדינות הגרמניות וסיוע הדדי במקרה של מלחמה מבחוץ . אך גרמניה שאחרי קונגרס וינה לא הייתה מדינה מאוחדת כלל וכלל. פיצולה של גרמניה למדינות קטנות עיכב את פיתוחה התעשייתי והכלכלי. בעלי העסקים דרשו לבטל את המכס ואת ההגבלות על הסחר בין מדינות גרמניה. ב – 1834 יזמה פרוסיה, הגדולה בממלכות גרמניה , את איחוד תעריפי המכס בין כל מדינות גרמניה, למעט אוסטריה. | ||
היה זה צעד חשוב לקראת איחוד גרמניה , אף שהוא נעשה מטעמים כלכליים, ולא מתוך כוונות לאומיות. במדינה מפוצלת זו הלכו וגאו הרגשות הלאומיים , ועימם התגבשה בהדרגה תחושה של זהות גרמנית . רבות מן התנועות הלאומיות שהתפתחו במאה ה – 19 התרפקו כאמור על העבר של עמן, האדירו אותו ואפילו המציאו לעצמם היסטוריה מפוארת. היו שחיפשו את שורשי התרבות הלאומית דווקא בתרבות העממית הכפרית. כך נולד הפולקלור- חקר התרבות העממית ("פולק" בגרמנית פירושו עם). חוקרי הפולקלור חיפשו ביטויים ל"רוח העם הגרמני" בסיפורי עם ובאמונות עממיות. הימים הסוערים של "אביב העמים" לא פסחו על גרמניה. שליטי מדינות רבות נאלצו להיכנע לדרישותיהם של הליברלים המתונים והבטיחו חוקות – במקומות מסוימים אפילו חוקות ליברליות. הם נאלצו אפילו להיענות לדרישה להקים אסיפה לאומית שבה יישבו נציגיהן של כל המדינות הגרמניות. ב – 18 במאי 1848 נפתחה בפרנקפורט האסיפה הלאומית הראשונה, שמטרתה הייתה ליצור מדינה לאומית גרמנית. לאחר ויכוחים סוערים החליטה האסיפה להציע את הכתר הגרמני למלך פרוסיה. ניסיון זה לאחד את גרמניה נכשל הן בגלל התנגדותם של האוסטרים לאיחוד גרמניה , והן בגלל סירובו של מלך פרוסיה, שאף שלח צבא לדיכוי התקוממויות שפרצו בבאדן, בבווריה ובסקסוניה. את המשימה של איחוד גרמניה השלים בסופו של דבר דווקא שליט שמרן , נציג מעמד האצולה של פרוסיה – אוטו פון ביסמרק. ביסמרק התמנה לקנצלר (ראש ממשלה) של פרוסיה ב – 1862, תחת מלכותו של וילהלם ה – 1, וכיהן בתפקידו עד 1890. הוא זלזל ברעיונות הליברליים והלאומיים, אך גם הוא , בדומה לליברלים ולדמוקרטים, שאף לאחד את גרמניה, בניגוד לליברלים ולדמוקרטים , הוא רצה שהאיחוד ייעשה "מלמעלה" , בהנהגתה של ממלכת פרוסיה , גרמניה מאוחדת, כך ידע , תוכל להיות למעצמה החזקה באירופה. אך בזירה המדינית היה גורם רב השפעה שהתנגד לאיחוד גרמניה – הקיסרות האוסטרית. ביסמרק החליט לנטרל את השפעתה של אוסטריה, ולשם כך לא היסס לפתוח במלחמה נגדה ב – 1866. בעזרת צבאו המאומן והמצויד הנחיל מפלה ניצחת לצבא אוסטריה. ניצחונו של ביסמרק אפשר לו לצרף שטחים נוספים לשלטון פרוסיה וחיזק עוד יותר את מעמדה של ממלכה זו. כאשר הקים ביסמרק ברית של מדינות צפון גרמניה, היה ברור שבראש הברית תעמוד פרוסיה. הפיתוח הכלכלי המהיר של פרוסיה חיזק גם את כוחה הצבאי. מסילות הברזל סייעו לגיוס חיילים ולהעברת נשק ואספקה , והתעשייה ייצרה נשק רב ובאיכות מעולה. רק מכשול גדול אחד עוד נותר בדרך לאיחודה המלא של גרמניה, צרפת של נפוליון ה – 3. צרפת החזיקה בשטחי אלזס ולורן, שהיו בעבר בשליטת גרמניה, חלק מתושביהם היו צרפתים וחלקם גרמנים. ב – 1870 נלחמה פרוסיה בצרפת, וצבאה הגיע עד פריז והטיל עליה מצור. צרפת נכנעה , ואלזס ולורן סופחו לגרמניה. | היה זה צעד חשוב לקראת איחוד גרמניה , אף שהוא נעשה מטעמים כלכליים, ולא מתוך כוונות לאומיות. במדינה מפוצלת זו הלכו וגאו הרגשות הלאומיים , ועימם התגבשה בהדרגה תחושה של זהות גרמנית . רבות מן התנועות הלאומיות שהתפתחו במאה ה – 19 התרפקו כאמור על העבר של עמן, האדירו אותו ואפילו המציאו לעצמם היסטוריה מפוארת. היו שחיפשו את שורשי התרבות הלאומית דווקא בתרבות העממית הכפרית. כך נולד הפולקלור- חקר התרבות העממית ("פולק" בגרמנית פירושו עם). חוקרי הפולקלור חיפשו ביטויים ל"רוח העם הגרמני" בסיפורי עם ובאמונות עממיות. הימים הסוערים של "אביב העמים" לא פסחו על גרמניה. שליטי מדינות רבות נאלצו להיכנע לדרישותיהם של הליברלים המתונים והבטיחו חוקות – במקומות מסוימים אפילו חוקות ליברליות. הם נאלצו אפילו להיענות לדרישה להקים אסיפה לאומית שבה יישבו נציגיהן של כל המדינות הגרמניות. ב – 18 במאי 1848 נפתחה בפרנקפורט האסיפה הלאומית הראשונה, שמטרתה הייתה ליצור מדינה לאומית גרמנית. לאחר ויכוחים סוערים החליטה האסיפה להציע את הכתר הגרמני למלך פרוסיה. ניסיון זה לאחד את גרמניה נכשל הן בגלל התנגדותם של האוסטרים לאיחוד גרמניה , והן בגלל סירובו של מלך פרוסיה, שאף שלח צבא לדיכוי התקוממויות שפרצו בבאדן, בבווריה ובסקסוניה. את המשימה של איחוד גרמניה השלים בסופו של דבר דווקא שליט שמרן , נציג מעמד האצולה של פרוסיה – אוטו פון ביסמרק. ביסמרק התמנה לקנצלר (ראש ממשלה) של פרוסיה ב – 1862, תחת מלכותו של וילהלם ה – 1, וכיהן בתפקידו עד 1890. הוא זלזל ברעיונות הליברליים והלאומיים, אך גם הוא , בדומה לליברלים ולדמוקרטים, שאף לאחד את גרמניה, בניגוד לליברלים ולדמוקרטים , הוא רצה שהאיחוד ייעשה "מלמעלה" , בהנהגתה של ממלכת פרוסיה , גרמניה מאוחדת, כך ידע , תוכל להיות למעצמה החזקה באירופה. אך בזירה המדינית היה גורם רב השפעה שהתנגד לאיחוד גרמניה – הקיסרות האוסטרית. ביסמרק החליט לנטרל את השפעתה של אוסטריה, ולשם כך לא היסס לפתוח במלחמה נגדה ב – 1866. בעזרת צבאו המאומן והמצויד הנחיל מפלה ניצחת לצבא אוסטריה. ניצחונו של ביסמרק אפשר לו לצרף שטחים נוספים לשלטון פרוסיה וחיזק עוד יותר את מעמדה של ממלכה זו. כאשר הקים ביסמרק ברית של מדינות צפון גרמניה, היה ברור שבראש הברית תעמוד פרוסיה. הפיתוח הכלכלי המהיר של פרוסיה חיזק גם את כוחה הצבאי. מסילות הברזל סייעו לגיוס חיילים ולהעברת נשק ואספקה , והתעשייה ייצרה נשק רב ובאיכות מעולה. רק מכשול גדול אחד עוד נותר בדרך לאיחודה המלא של גרמניה, צרפת של נפוליון ה – 3. צרפת החזיקה בשטחי אלזס ולורן, שהיו בעבר בשליטת גרמניה, חלק מתושביהם היו צרפתים וחלקם גרמנים. ב – 1870 נלחמה פרוסיה בצרפת, וצבאה הגיע עד פריז והטיל עליה מצור. צרפת נכנעה , ואלזס ולורן סופחו לגרמניה. | ||
טקס ההכתרה המפואר של וילהלם מלך פרוסיה לקיסר (הקייזר) הראשון של גרמניה המאוחדת נערך ב – 18 בינואר 1871 בארמון ורסאי שליד פריז. גרמניה הייתה לקיסרות מאוחדת תחת הנהגת פרוסיה . העובדה שטקס ההכתרה נערך דווקא בארמון ורסאי – ארמונם של מלכי צרפת בעבר – אותתה לעולם כי גרמניה היא מעתה המעצמה היבשתית החזקה ביותר באירופה. | טקס ההכתרה המפואר של וילהלם מלך פרוסיה לקיסר (הקייזר) הראשון של גרמניה המאוחדת נערך ב – 18 בינואר 1871 בארמון ורסאי שליד פריז. גרמניה הייתה לקיסרות מאוחדת תחת הנהגת פרוסיה . העובדה שטקס ההכתרה נערך דווקא בארמון ורסאי – ארמונם של מלכי צרפת בעבר – אותתה לעולם כי גרמניה היא מעתה המעצמה היבשתית החזקה ביותר באירופה. | ||
*סיכום זה (גרמניה) נלקח מתוך אורט אביב בכתובת [http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/page.aspx?ws=a49d21ed-ba02-4054-a799-063255073778&page=249592c6-61f2-41d1-a9f9-ff12c4fe7a8e&fol=c62acaca-53e1-446e-bcb7-29fd11354f6e&box=aae47095-d5e9-4e79-a62f-060bc5312ee1&_pstate=item&_item=18d4a648-6a06-4a30-81ae-e18400dbd367] | |||
---- | ---- | ||
גרסה אחרונה מ־13:36, 20 בנובמבר 2010
לפניכם שלוש דוגמאות למאבקים לאומיים: איטליה, גרמניה ויוון. לבגרות נדרש כיום ללמוד רק שניים מהם, ע"פ בחירתו של המורה המלמד.
איחוד גרמניה
בתחילת המאה ה – 19 הייתה גרמניה מפוצלת ליותר מ – 30 מדינות . אמנם , כל תושבי המדינות הללו דיברו גרמנית והיו בני העם הגרמני , אך בכל מדינה היה שלטון עצמאי . רעיונות הליברליזם והלאומיות הגיעו לגרמניה עם צבאות נפוליון , כשם שהגיעו לארצות אחרות באירופה, והביאו להקמתן של תנועות לאומיות . תנועות אלה, בדומה לתנועות המקבילות באיטליה , שאפו לאיחוד הארץ ולשחרורה מעול הכובש הזר. הגרמנים ראו את מאבקם נגד נפוליון (1813 – 1814) כ"מלחמת שחרור". החוויה הלאומית המשותפת הזאת נתנה משמעות עמוקה יותר למושג הכולל "גרמניה", אף שכאמור לא הייתה אז מדינה שנקראה כך. פיצולה של גרמניה היה נוח למעצמות הגדולות – בריטניה , צרפת, אוסטריה, ורוסיה, שחששו מפני גרמניה מאוחדת וחזקה. הפיצול היה נוח גם לשליטי המדינות הגרמניות הקטנות , שלא רצו לוותר על השליטה במדינותיהם. אמנם בעקבות קונגרס וינה הוקמה "הקונפדרציה הגרמנית" – ברית 36 מדינות דוברות גרמנית ובראשן אוסטריה שנועדה להבטיח שלום בין המדינות הגרמניות וסיוע הדדי במקרה של מלחמה מבחוץ . אך גרמניה שאחרי קונגרס וינה לא הייתה מדינה מאוחדת כלל וכלל. פיצולה של גרמניה למדינות קטנות עיכב את פיתוחה התעשייתי והכלכלי. בעלי העסקים דרשו לבטל את המכס ואת ההגבלות על הסחר בין מדינות גרמניה. ב – 1834 יזמה פרוסיה, הגדולה בממלכות גרמניה , את איחוד תעריפי המכס בין כל מדינות גרמניה, למעט אוסטריה. היה זה צעד חשוב לקראת איחוד גרמניה , אף שהוא נעשה מטעמים כלכליים, ולא מתוך כוונות לאומיות. במדינה מפוצלת זו הלכו וגאו הרגשות הלאומיים , ועימם התגבשה בהדרגה תחושה של זהות גרמנית . רבות מן התנועות הלאומיות שהתפתחו במאה ה – 19 התרפקו כאמור על העבר של עמן, האדירו אותו ואפילו המציאו לעצמם היסטוריה מפוארת. היו שחיפשו את שורשי התרבות הלאומית דווקא בתרבות העממית הכפרית. כך נולד הפולקלור- חקר התרבות העממית ("פולק" בגרמנית פירושו עם). חוקרי הפולקלור חיפשו ביטויים ל"רוח העם הגרמני" בסיפורי עם ובאמונות עממיות. הימים הסוערים של "אביב העמים" לא פסחו על גרמניה. שליטי מדינות רבות נאלצו להיכנע לדרישותיהם של הליברלים המתונים והבטיחו חוקות – במקומות מסוימים אפילו חוקות ליברליות. הם נאלצו אפילו להיענות לדרישה להקים אסיפה לאומית שבה יישבו נציגיהן של כל המדינות הגרמניות. ב – 18 במאי 1848 נפתחה בפרנקפורט האסיפה הלאומית הראשונה, שמטרתה הייתה ליצור מדינה לאומית גרמנית. לאחר ויכוחים סוערים החליטה האסיפה להציע את הכתר הגרמני למלך פרוסיה. ניסיון זה לאחד את גרמניה נכשל הן בגלל התנגדותם של האוסטרים לאיחוד גרמניה , והן בגלל סירובו של מלך פרוסיה, שאף שלח צבא לדיכוי התקוממויות שפרצו בבאדן, בבווריה ובסקסוניה. את המשימה של איחוד גרמניה השלים בסופו של דבר דווקא שליט שמרן , נציג מעמד האצולה של פרוסיה – אוטו פון ביסמרק. ביסמרק התמנה לקנצלר (ראש ממשלה) של פרוסיה ב – 1862, תחת מלכותו של וילהלם ה – 1, וכיהן בתפקידו עד 1890. הוא זלזל ברעיונות הליברליים והלאומיים, אך גם הוא , בדומה לליברלים ולדמוקרטים, שאף לאחד את גרמניה, בניגוד לליברלים ולדמוקרטים , הוא רצה שהאיחוד ייעשה "מלמעלה" , בהנהגתה של ממלכת פרוסיה , גרמניה מאוחדת, כך ידע , תוכל להיות למעצמה החזקה באירופה. אך בזירה המדינית היה גורם רב השפעה שהתנגד לאיחוד גרמניה – הקיסרות האוסטרית. ביסמרק החליט לנטרל את השפעתה של אוסטריה, ולשם כך לא היסס לפתוח במלחמה נגדה ב – 1866. בעזרת צבאו המאומן והמצויד הנחיל מפלה ניצחת לצבא אוסטריה. ניצחונו של ביסמרק אפשר לו לצרף שטחים נוספים לשלטון פרוסיה וחיזק עוד יותר את מעמדה של ממלכה זו. כאשר הקים ביסמרק ברית של מדינות צפון גרמניה, היה ברור שבראש הברית תעמוד פרוסיה. הפיתוח הכלכלי המהיר של פרוסיה חיזק גם את כוחה הצבאי. מסילות הברזל סייעו לגיוס חיילים ולהעברת נשק ואספקה , והתעשייה ייצרה נשק רב ובאיכות מעולה. רק מכשול גדול אחד עוד נותר בדרך לאיחודה המלא של גרמניה, צרפת של נפוליון ה – 3. צרפת החזיקה בשטחי אלזס ולורן, שהיו בעבר בשליטת גרמניה, חלק מתושביהם היו צרפתים וחלקם גרמנים. ב – 1870 נלחמה פרוסיה בצרפת, וצבאה הגיע עד פריז והטיל עליה מצור. צרפת נכנעה , ואלזס ולורן סופחו לגרמניה. טקס ההכתרה המפואר של וילהלם מלך פרוסיה לקיסר (הקייזר) הראשון של גרמניה המאוחדת נערך ב – 18 בינואר 1871 בארמון ורסאי שליד פריז. גרמניה הייתה לקיסרות מאוחדת תחת הנהגת פרוסיה . העובדה שטקס ההכתרה נערך דווקא בארמון ורסאי – ארמונם של מלכי צרפת בעבר – אותתה לעולם כי גרמניה היא מעתה המעצמה היבשתית החזקה ביותר באירופה.
- סיכום זה (גרמניה) נלקח מתוך אורט אביב בכתובת [1]