פרקים י"ח - י"ט,מסע סנחריב

מסע סנחריב – 701 לפנה"ס

יש קשר בין רפורמה דתית לפעילות מדינית - פוליטית. כאשר אשור הייתה בשיא כוחה והשפעתה על האזור הייתה לה גם השפעה תרבותית - דתית על המדינות הכבושות, שתושביהן אמצו לעצמם מנהגים דתיים, חברתיים ותפיסות עולם שאפיינו את הכובש. המרד של חזקיהו כנגד אשור לא היה אפוא רק פוליטי - מדיני אלא גם תרבותי - דתי. למרות שחזקיהו לא מרד בצורה בוטה, אלא רק ע"י סיפוח זוחל של ערי מדינה שכנות, התגובה האשורית לא אחרה לבוא. חזקיהו, שצפה שתגובה כזו תגיע, ערך הכנות נרחבות לפני שהחל במרד, הן בשטח הצבאי והן באגירת מזון והבאה בהסתר של מים לעיר (מלכים ב' כ' 20, דברי הימים ב' ל"ב 3).

בשנת 701 יצא סנחריב, מלך אשור, למסע לארצות המערב. מסעו מתואר בהרחבה על-ידי סופרי המלך. הוא כבש במהירות את כל ערי החוף מצידון ועד אשדוד. בינתיים מיהרו עמון, מואב ואדום להיכנע לפניו. ליד תל - אלתקה (יבנה, כיום) הוא נלחם כנגד כוחות מצריים, שנשלחו לנסות ולעצרו, והביסם ללא תנאי. אז פנה סנחריב אל תוך שפלת יהודה, כבש ערים בצורות רבות. לבסוף הגיע ללכיש, שהייתה העיר המרכזית באזור הדרום, והפך אותה למפקדתו. מכאן המשיך וכבש את כל ארץ יהודה, למעט ירושלים. סנחריב עצמו מתאר את כיבוש יהודה: "ואשר לחזקיהו היהודי, אשר לא הביא את צווארו בעולי, על 46 עריו הבצורות.....שמתי מצור וכבשתי אותן ע"י סוללות עפר כבוש ששמתי עליהן...ואותו שמתי כציפור בכלוב בתוך ירושלים עיר ממלכתו".

סנחריב הגיע עד ירושלים ושם מצור על העיר. חזקיהו במצוקתו נכנע למלך אשור ושלם לו מס כבד, אשר אילץ אותו להוריד את ציפויי הזהב מדלתות בית המקדש. סנחריב לא הסתפק בכך. הוא הידק את המצור על העיר, כנראה כדי להכניע את יהודה כליל, כדי להבטיח את עורפו במלחמה עתידית אפשרית כנגד מצרים.

תיקוני הפולחן של חזקיהו

מעשיו של חזקיהו לתיקון הפולחן, ולסילוק עבודת אלילים מתוארים בפרק י"ח 4.

בדברי הימים ב', כ"ט – ל"א מוזכרות פעולות נוספות:

1.חידוש העבודה הפולחנית בבית המקדש, שהופסקה על-ידי אחז, אביו של חזקיהו.

2.טיהור המקדש וכליו על-ידי הכוהנים.

3.חגיגת הפסח ("פסח חזקיהו") ברוב עם ובהשתתפות תושבי ממלכת הצפון (לכן נחוג הפסח בחודש השני!).

4.ארגון הכוהנים והלויים לעבודת הקודש במקדש.

ההכנות למרד נגד אשור:

ההכנות למרד כמעט ואינן מוזכרות בספר מלכים. לעומת זאת, בדברי הימים ב' לב' 1 – 8 וכן בפס' 30 מסופר כי:

1.חזקיהו סתם מעיינות ונחלים, כדי שלחיילי צבא אשור לא יהיו מי שתייה (פס' 1 - 4).

2.תיקן וחיזק את חומות ירושלים (פס' 4 - 5).

3.הכין נשק לאנשי הצבא (פס' 5).

4.גייס את העם, ארגן את הצבא ועודד את המוטיבציה בקרב הלוחמים (פס' 6 - 8).

5.בנה ערי מסכנות (מחסנים) לאכסון מזון לשעת המצור (פס' 28).

6.הביא בהסתר מי שתייה לירושלים, במבצע הנדסי מפואר, ע"י חציבת נקבת השילוח (פס' 30).

אמצעים רטוריים בנאומי רבשקה:

הנאום הוא "סוג ספרותי" המופיע לעתים בתנ"ך. מטרת הנואם היא לשכנע את שומעיו בצדקת דבריו. על כן הוא משתמש ב"אמצעים רטוריים" שונים. בעולם העתיק, וגם בימינו, אנשים לומדים במיוחד את אמנות הנאום - רטוריקה. נואמים מפורסמים, שמם נשאר חקוק בזיכרון האנושי עד ימינו כמו ציצרו (קיקרו) ברומא ודמוסתנס ביון. בין האמצעים הרטוריים ששם המחבר המקראי בפיו של רבשקה :

1.מלים מנחות. בחלק הראשון: השורש ב.ט.ח. - כדי לערער את בטחון העם. בחלק השני: ה. צ. ל. - צדקיהו

לא יוכל להציל את העם מידי מלך אשור.

2.הבאת טענת היריב וסתירתה: "אמרת אך דבר שפתיים.." "..וכי תאמרון אלי.." "..כי יסית אתכם לאמור".

3.שאלות רטוריות: "מה הביטחון הזה אשר בטחת"?, "...ההצל הצילו..."?

4.השאלה: "משענת הקנה הרצוץ..".

5.הקנטה והשפלה: "..אלפיים סוסים", לאכול צואה ולשתות שתן.

6.אירוניה: "איה אלוהי ספרוים", "...מי בכל הארצות אשר הצילו את ארצם...".

7.תקיעת טריז בין העם ובין מלכו וערעור הביטחון במלך:"אל תשמעו אל חזקיהו...".

8.פיתוי. העתיד הורוד המובטח לאותם אלה שייכנעו ללא קרב, בניגוד לאלה שיצטרכו לאכול את הפרשותיהם.

9.פניה מזלזלת אל המלך, ופנייה בגוף שני (מרמז על קרבה) אל העם, השומע אותו מעל החומות.

10.ניגודים: "המלך הגדול, מלך אשור" לעומת "חזקיהו", ללא שם תואר. כך מושפל חזקיהו.

11.השוואה בין ה' אלוהי ישראל לאלי הארצות השכנות - כמוהם ייכשל בהצלת עמו.

פרק י"ט 1 – 7, 32 – 37

פס' 1 – 7 - דברי רבשקה הטילו את רישומם על שרי המלך שהאזינו לו. הם באים למלך, קרועי בגדים ומיואשים לנוכח הדברים ששמעו. גם המלך מגיב בקריעת בגדיו. הוא מתכסה בשק, לאות אבל, והולך לבית המקדש, אולי כדי למצוא נחמה. חזקיהו שולח משלחת רמת דרג אל הנביא ישעיהו. המשלחת פונה אל הנביא בפתגם חוכמתי, הלקוח מתחום ההיריון והלידה. תושבי ירושלים מושווים ליולדת שמתאמצת ללדת, אך אין לה כוח לשלבים הסופיים של הלידה, והאישה והעובר נמצאים בסכנת מוות. הנמשל ברור: תושבי ירושלים עומדים בפני כליה. המשלחת מבקשת מישעיהו לשאת תפילה למען העם. מלשון הבקשה ברור לחברי המשלחת כי לנביא קרבה גדולה יותר לאלוהים מאשר לשאר האנשים: "אולי ישמע ה' אלוהיך..". כלומר, אולי ה' שמע את החרפות והקללות של רבשקה כנגדו, וירצה לבוא איתו חשבון ולהענישו.

ישעיהו משיב מיד כי אין צורך לפחד מהגידופים של רבשקה. הוא לועג לשרי אשור, קורא להם "נערים" ומנבא לחזקיהו כי מלך אשור ישמע "שמועה", כלומר יגיע לידיו מידע כלשהו, שיכריח אותו לשוב לארצו מבלי שיכבוש את ירושלים, ושם הוא ימות בחרב. חשוב לציין שנבואתו זו של ישעיהו התגשמה במלואה ובדייקנות!

פס' 32 – 34 – בקטע זה חוזר ישעיהו על הבטחתו למלך חזקיהו שירושלים לא תיפול לידי סנחריב. האשורים לא יצליחו לבצע שום פעולה צבאית, ויחזרו בדיוק באותה הדרך בה הגיעו, כל זאת "למעני ולמען דוד עבדי".

פס' 35 – 37 – בפסוקים הללו מסופר על נס אלוהי שארע בסופו של דבר. עם אור הבוקר נמצאו מאה שמונים וחמישה אלף מחיילי אשור "פגרים מתים", כתוצאה מכך שמלאך ה' הכה בהם. סנחריב שב לארצו, ותוך כדי שהוא מתפלל לאלוהיו הוא נרצח על ידי שניים מבניו, שנמלטו לארץ אררט, ואילו בנו השלישי עלה למלוך תחתיו.

אין ספק שמספר החיילים האשורים שמתו "בלילה ההוא" הוא מוגזם ביותר, וגם התערבות האל במלחמות בני האדם היא עניין למאמינים אדוקים. מה באמת ארע בירושלים שגרם למלך אשור לשוב לארצו? כמה חוקרים משערים כי צבאו של סנחריב הוכה במגפת דבר, וזאת בגלל תנאי התברואה הלקויים שנגרמו מחמת מחסור במים (כזכור, סתם חזקיהו את מימי המעיינות מסביב לעיר, כהכנה למרד נגד אשור). חיזוק להשערה זו אנו מוצאים בדברי הרודוטוס, היסטוריון יווני של העולם העתיק. בדרך אגב, תוך כדי שהוא מתאר קרב שנערך במצרים בין צבא יון לצבא המצרי, הוא מספר כי לצבא היוני ארע בדיוק מה שקרה כמה מאות שנים קודם לכן לצבא סנחריב שצר על ירושלים: המגינים של הלוחמים, שהיו עשויים מעור של בעלי חיים, משכו אליהם חולדות, והללו הפיצו בצבא את מחלת הדבר וגרמו למגפה. קשה לדעת מה היו מקורותיו של הרודוטוס לידיעה זו, אבל אפשר בהחלט לקבל את דבריו כסבירים, ובכל מקרה הם אינם סותרים את חוקי הטבע, ואינם בגדר נס אלוהי.

על-פי דברי המספר המקראי סנחריב מצא את מותו מיד לאחר שחזר לאשור, או במילים אחרות המחבר המקראי קושר בין פגיעתו של סנחריב בתושבי יהודה לבין מותו מידי בניו. על-פי מקורות אשוריים הרצח המתואר במקדש האשורי הוא אכן מאורע היסטורי, שקרה לא מיד לאחר המצור, אלא כעשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 680 לפנה"ס.

דברי הימים ב', ל"ב 21 – מסע סנחריב מתואר במקביל הן בישעיהו ל"ו – ל"ז, שם התיאור מקביל כמעט במלואו לזה שבספר מלכים, והן בדברי הימים ב', ל"ב. פס' 21 במקור זה מתאר גם הוא את סוף המצור. גם כאן מדובר בנס פלאי שעשה מלאך ה' ,אך אין אזכור למספר החיילים של צבא אשור שמתו, ונאמר כי מלך אשור שב בבושת פנים לארצו.

שתי הערות לסיכום הנושא "מסע סנחריב":

המצור על ירושלים אמנם נכשל, אבל המרד של חזקיהו הביא אסון כבד על יהודה. מרבית הארץ נכבשה על-ידי האשורים, חלק לא קטן מתושביה הוגלה כנראה, ויהודה הפכה להיות מדינת חסות של אשור.

מן ההיבט הדתי, הצלתה הפלאית של ירושלים חיזקה עוד יותר את ההרגשה בקרב תושבי העיר שהם חסינים מעונש: ה' לא ייתן את ידו להרס המקדש "שלו", ועקב כך גם לא תיפגע העיר. הרגשת חסינות זו גרמה כנראה לתושבי ירושלים להידרדרות מוסרית ודתית, והנביא ירמיהו מגיב על כך בחריפות (ראה ירמיהו ז').