סיכום - שנות ה30: הבדלים בין גרסאות בדף

בשנות ה-30 התבססה התשתית הכלכלית של המשק היהודי בתחומים שונים.<BR>חלה התפתחות משמעותית התחום התעשייה , הוקמו יותר מ-500 מפעלים חדשים, בניהם בתי-חרושת לנייר בעתלית, מפעל לטקסטיל "אתא", מפעל לברזל "להט", בית חרושת "דובק" לסיגריות, ועוד. מפעלים קיימים כמו "נשר" (מפעל ליצור מלט) ו"שמן" (מפעל ליצור שמן) הרחיבו את פעילותם.

העולים מגרמניה פתחו מספר בנקים, שסיפקו אשראי ליזמים ולמספר פרוייקטים. התפתחות כלכלית זו התאפשרה הודות להגעתם של עולים משכילים מגרמניה, בעלי ידע וניסיון בתחומים רבים, והודות להון שהביאו עימם, שהושקע בתעשייה ובחקלאות.

עולים רבים מגרמניה אף השתלבו בענף הבנייה,והביאו לתנופה בענף זה.

ההתפתחות הכלכלית של תחילת שנות ה-30 התאפשרה גם הודות למדיניות כלכלית מסייעת של שלטונות המנדט.

ממשלת המנדט יזמה פרויקטים ציבוריים רבים כגון סלילת כבישים, הקמת מפעלים, הקמת מבני ציבור, ועוד, שבהם הועסקו פועלים יהודיים רבים.

====מוסדות להשכלה גבוה:====

====התזמורת הפילהרמונית:====

בשנות ה-30 הקימו את התזמורת הפילהרמונית מוזיקאים ואמנים בני העלייה החמישית שעלו מגרמניה.

====תאטרון:====

התאטראות "הבימה" ו"האוהל" שהוקמו בשנות ה-20 העלו הצגות לפני קהל חובב תאטרון.

==ג. המרד הערבי:==

===1. הסיבות למרד: ===

# '''חולשת המעצמה הבריטית באירופה'''<BR>בשנת 1935 התנהלה מלחמה בין איטליה לאתיופיה, שהסתיימה בכשלונה של אתיופיה. הבריטים תמכו באיתיופיה אך לא עזרו להם ואילו כלפי איטליה היו פייסנים. הערבים ראו בכך חולשה של בריטניה והאמינו שיש להם סיכוי להשיג את רצונם בארץ.< בנוסף,התחזקותו של היטלר מול חולשתן של בריטניה וצרפת עודדה את הערבים שקיוו שאויבי בריטניה הדוגלים באנטישמיות יעזרו להם במאבק נגד הבריטים בארץ, ויסייעו להם להקים מדינה ערבית עצמאית בארץ-ישראל.

# '''התחזקות התנועה הלאומית הערבית'''<BR>מאורעות תרפ"ט חיזקו את מעמדו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני. בשנות ה-30 חלה הקצנה בקרב צעירים קיצוניים יחסית ל"זקני העדה" שנהגו במתינות יחסית. "אגרת מקדונלד" גרמה לרבים בתנועה הערבית-לאומית לראות באנגלים אוייבים, וב-1932 קמה מפלגת "העצמאות", שדרשה עצמאות לפלסטין הערבית, עודדה את הערבים לא להכנע לפשרות ולפתוח במרד.

===2. דפוסי המאבק של הערבים כלפי הבריטים וכלפי היהודים:===

הערבים פתחו במאבק צבאי, שמטרתו הייתה לחסל את התוכנית להקים בארץ מדינה יהודית. ב-19 באפריל 1936 החלו התקפות ורציחות יהודים ביפו. 9 יהודים נהרגו ו-54 נפצעו. המהומות פשטו בכל הארץ ונמשכו 3 שנים. כשבוע לאחר פרוץ המהומות נערך כינוס חירום ערבי בו הוקם "הוועד הערבי העליון" בראשותו של חאג' אמין אל חוסייני ובו הוחלט על שביתה כללית עד שימלאו את דרישות הערבים:

# הפסקה כללית של העלייה היהודית לארץ-ישראל.

# הקמת ממשלה ייצוגית לפי יחס מספרי של האוכלוסייה בארץ.

השביתה נמשכה 175 יום ונועדה לפגוע ביישוב היהודי שהיה תלוי במשק הערבי. סוחרים ובעלי מלאכה סגרו את חנויותיהם, ואספקת מזון ומוצרי חקלאות ליהודים נפסקה. פועלים ערבים לא התייצבו לעבודה אצל היהודים ונמל יפו הושבת. במקביל נמשכו הפרעות ביהודים. בשנה הראשונה של המרד נהרגו 91 יהודים וכ-400 נפצעו. מאות בתים פרטיים ובתי מלאכה נהרסו, והושמדו עצים וגידולים חקלאיים רבים. למרות זאת, המשיכו הבריטים לתת רשיונות עלייה ליהודים בעקבות זאת החלו הערבים להתקיף מוסדות בריטים בארץ (תחנות משטרה) וירו בשוטרים ובחיילים בריטים. המרד הערבי ידוע "מאורעות תרצ"ו-1936.

החרם הכלכלי שהטילו הערבים על היישוב היהודי אילץ אותם להתמודד מול איום זה. כאשר הושבת נמל יפו על-ידי הערבים הופעל לחץ על השלטונות הבריטים לתת רשיון לנמל עברי, ואכן, במאי 1936 נפתח נמל תל אביב, שהיה מסוגל לקלוט אוניות שהביאו מטענים ולהוציא משלוחים לייצוא. בנמל חיפה נמנעה השביתה הודות למאות יהודים שעבדו בנמל, ובינהם חברים מהקיבוצים באזור. העצמאות הכלכלית של המשק היהודי באה לידי ביטוי בקטיף פרי הדר בו תפסו היהודים את מקומם של הערבים. כמו כן, גם בבנין ובמפעלי תעשיה מלאו היהודים את תפקידי הערבים ששבתו.<BR>

שטחי העיבוד החקלאי הורחבו, חל גידול משמעותי בתוצרות הלול, באספקת החלב ומוצריו ובירקות. נהגים יהודים תפסו את מקום הערבים בתחבורה הציבורית ואכן עקרון העבודה היהודית הוגשם בתקופה זו, והאבטלה היהודית פסקה. היישוב הקים את קרן "כופר היישוב" מכספי מגבית בטחון, שבעזרתה נאסף כסף למימון פעולות הבטחון היהודיות, לאור ההוצאות הרבות ומכיוון שתרומות היהודים בתפוצות לא הספיקו להגנה. המשק היהודי הצליח לשרוד ואף התפתח ושגשג, ושנות העלייה החמישית כונו "תקופת הזוהר של היישוב  היהודי בארץ".<BR>

# תקופת המרד הערבי הביאה את קק"ל לרכוש קרקעות רבות. רבים מן הערבים ביקשו למכור את קרקעותיהם בשל מחסור כלכלי; מחירן של הקרקעות ירד וקק"ל ניצלה את ההזדמנות כדי לקנות קרקעות בזול, וליצור עובדות בשטח (כדי ליצור רצף התישבותי ושלא יהיו חלק מהמדינה הערבית). לכן, נרכשו קרקעות בצפון ובאזורים אסטרטגים.

# התיישבות חומה ומגדל (1936 עד 1939). לאור המאורעות שגרמו סכנה למפעל ההתישבותי ודרישת הערבים החוזרת לאסור עלייה, קניית קרקעות והתיישבות יהודית הוקמו בשנים 1936 - 1939 כ-50 יישובים חדשים, רובם קיבוצים.

# '''במישור הפוליטי:''' ועדת פיל והמלצתה לחלק את ארץ-ישראל לשתי מדינות הביאה להקמת יישובים רבים בכל חלקי ארץ-ישראל כדי לקבוע עובדות בשטח ולאבטח אותן.

# '''במישור הצבאי:''' מטרת היישובים הייתה לבלום את פעולות הכנופיות הערביות במרד הערבי.

# '''במישור ההתיישבותי:''' נועדו היישובים ליישב את האדמות שנרכשו על-ידי יהודים ואף לשפר את הרצף הטריטוריאלי בין ההתיישבויות השונות.

 

קבוצה של קיבוץ או מושב רכזה את המבנים שבעזרתם ניתן להקים ישוב במשך יום אחד, בבוקר הם עלו למקום המסומן, מקמו את החומות עם חצץ מסביב לחצר, באמצע החצר נבנה מגדל שמירה ועליו זרקור ובפינות החצר הוכשרו פינות ירי להגנה. שיאה של ההתיישבות הייתה העלייה לחניתה. בהקמת היישובים לקחו חלק חברי ההגנה, הנוער הציוני, הקיבוץ הדתי, קק"ל, הקיבוץ הארצי ועוד.

# ישובים אלה השתלבו במערך הבטחוני של ארגון ההגנה במאבק נגד הכנופיות הערביות. הם שימשו מעין בסיסים צבאיים ששלבו עבודת האדמה והשמירה.

# ישוביי חומה ומגדל יצרו רצף התיישבותי חשוב בבקעת הירדן לבין עמק בית-שאן, בין השפלה לבין הנגב הצפוני.

# ישובים אלו הוכיחו כי ההתיישבות היא שקובעת את גבולות הארץ.

===בתחום הבטחוני:===

בתקופת המרד הערבי התעורר וויכוח בין "ההגנה" לבין "האצ"ל"(שהתפלג מההגנה ב-1931) על הדרך שבה יש להגיב על האיום הערבי. ההגנה החליטה לנקוט במדיניות של הבלגה שמשמעותה שהיהודים לא יגיבו במעשי אלימות ללא הבחנה כי אם יעשו כל מאמץ לפגוע רק באשמים. הסיבה לכך הייתה שלא נראה בעיני הבריטים כטרוריסטים כמו הערבים, בנוסף חשבו שעלינו להיות מוסריים במאבקינו. לעומת "ההגנה" טענו "האצ"ל" כי יש לנקוט במדיניות של התקפה, כיוון שההבלגה מבטאת חולשה, מתפרשת אצל הערבים כסימן של פחדנות יהודית ומרגילה את הבריטים לחשוב שהיהודים אינם מסוגלים למלחמה ולכן יש לתמוך בטרור מול טרור ובפעולות תגמול לערבים. במסגרת המרד הוקמו זרועות ההגנה, חלקן לגאליות (חוקיות) באישור הבריטים וחלקן לא לגליות (לא חוקיות).

====הגופים הלגליים היו:====

# '''הנוטרים:''' כח משטרה יהודי שפעל באישור המנדט ובתקופת סוף המרד הגיע לכ-22,000 שוטרים עיבריים. הם היו נתונים למרות הבריטים אך הופעלו על-ידי ההגנה ובזכותם קיבלו היהודים בטחון עצמי רב יותר. המורל ביישוב עלה, ושיטות הלוחמה הבריטיות שלפיהם אומנו הועברו להגנה.

# '''פלוגות הלילה של וינגייט:''' קמו ב-1938 כאשר מצב הבטחון הלך והתערער. יוזם הרעיון של הקמת יחידות צבא בריטיות-יהודיות היה וינגייט, איש צבא הרפתקן שהגיע לארץ מאנגליה כקצין מודיעין, והתעניין בבעית ההגנה של היהודים. הוא הגיע למסקנה  שהברטים אינם יוצאים בלילות לעזרת היישובים על מנת ללחום בכנופיות ערביות תוך ניצול החשיכה להתקפות פתע. ביולי 1939 פורקו פלוגות הלילה, ווינגייט הודח מתפקידו בשל קשריו ההדוקים עם היהודים. חשיבותם של פלוגות הלילה היו לא רק בחיסול כנופיות, אם כי בכך שלימדו את מפקדי ההגנה שיטות לחימה חדשות, את חשיבות הניידות, ההפתעה, ההטעייה ולוחמת לילה שאומצה על-ידי ההגנה בעתיד.

# '''הנודדת:''' בקיץ 1936 הקים יצחק שדה, מראשוני ההגנה, ועוד מספר צעירים את ארגון הנודדת. אנשי הפלוגה יצאו מחוץ לגדרות היישובים כדי להפגש עם האוייב בשדה ולהפתיע אותו בהתקפה לא צפויה. גישה חדשה זו, מטרתה להרחיק את הסכנה מהיישוב ולקדם את פני הערבים לפני כניסתם ליישוב היהודי. חשיבותה בכך שלראשונה נקטו היהודים יוזמה ועברו מקרבות הגנתיים לקרבות התקפיים ניידים.

# '''פלוגות השדה''' (פו"ש): בסוף 1937 החליטה מפקדת ההגנה להקים את פלוגת השדה, יחידה גדולה שתפעל בהיקף ארצי על-ידי המפקדה הארצית של ההגנה, כך שהיוזמה להתקפה עברה מהערבים להיהודים. בין תפקידיהם לעזור ליישובים ולאזורים נתקפים, לקדם את פני האויב, לרדוף את האויב ולערוך פעולות מיוחדות. הם הקימו מארבים נגד חוליות ערביות, פשטו לכפרים וסייעו לכנופיות ,חדרו לשטח האויב והטילו פחד על הערבים.

בתחילת המאורעות התגובה הבריטית הייתה מתונה. הנציב ארתור ווקט נקט יד רכה כלפי המתפרעים, בתקווה שהעניינים ירגעו, ובשל החשש שתגובה קשה מצד הבריטים תביא להקצנת האירועים. רק לאחר שהגיע לארץ קצין צבא עיראקי שעמד בראש כח המתנדבים (קאוקג'י), הגיבו הבריטים ביד קשה. כמו כן, הענישו כל מי שנתן עזרה לפורעים. עם פרוץ השלב השני של המרד הערבי, לאחר פרסום מסקנות ועדת פיל שלחו הבריטים תגבורת צבאית לארץ ונקטו ביד  קשה כלפי המורדים (עונשים,הגליות והוצאות להורד). לאחר רצח המושל הבריטי בגליל יצאה מלונדון פקודה לאסור את חברי הועד הערבי העליון ואת חברי המועצה המוסלמית העליונה, כולל חאג' אמין אל חוסייני. הבריטים נעזרו ביישוב היהודי מבחינה צבאית וכלכלית ע"י גיוס יהודים לכוחות שיטור, הנוטרים, משטרת היישובים העבריים, הקמת פלוגות הלילה של וינגייט והקמת גדר הצפון.

==ועדת פיל: ==

על רקע המרד הערבי ומצבה הבינלאומי של בריטניה בסוף שנות ה-30, חיפשה בריטניה פתרון מדיני לשאלת  

ארץ-ישראל. בסוף 1936 נשלחה לארץ ועדה מלכותית שבראשה הלורד פיל, מדינאי בריטי בכיר, במטרה לבדוק את הגורמים לפרוץ המרד הערבי והמהומות בארץ, לבדוק כיצד בריטניה מבצעת את התחייבותה במנדט ביחס ליהודים ולערבים ולהמליץ על פתרונות שימנעו פרעות בעתיד.

# הפער שקיים בין יהודים לערבים לא מאפשר הקמת בית לאומי משותף. המנדט הבריטי נכשל משום שאינו יכול לרצות את היהודים ואת הערבים ובשלב זה אין סיכוי לשלום בין העמים. הוועדה ממליצה לסיים את שלטון המנדט בארץ.

# יש לחלק את הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולאזור שיהיה נתון לשליטה בריטית. המדינה היהודית תכלול כ-17% משטח ארץ-ישראל. היא תכלול את שפלת החוף מבאר–טוביה בדרום עד עתלית בצפון, את עמק יזראל, עמק בית-שאן ואת אזור הגליל. המדינה הערבית תכלול את רוב שטח הארץ, הרי השומרון, הרי יהודה והנגב. האזור בשליטת הבריטים יכלול את ירושלים, בית-לחם ואזור הכולל את שדה התעופה בלוד ובנמל יפו.

# בתקופת המעבר עד להקמתן של שתי המדינות יוקפא בניין הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל. היהודים יורשו לרכוש קרקעות רק בשטח המיועד למדינה היהודית ובמשך 5 שנים יותר רק ל-12 אלף יהודים בשנה לעלות לארץ-ישראל על-פי כושר הקליטה הכלכלי של המדינה היהודית.

# המדינה היהודית תשלם למדינה הערבית פיצוי קבוע מדי שנה, מפני שבתחום המדינה היהודית יכללו הקרקעות הפוריות ביותר בארץ-ישראל, והיות ובתחום המדינה היהודית יכלל מיעוט ערבי גדול, יש לבצע העברת אוכלוסייה מהמדינה היהודית למדינה ערבית.

# המופתי חאג' אמין אל חוסייני דחה את תוכנית החלוקה ומדינות ערב גיבו את עמדתו. ערביי ארץ-ישראל דרשו פעם נוספת לעצור את בניין הבית הלאומי ע"י הפסקת העלייה היהודית ואיסור רכישת קרקעות ע"י יהודים בארץ.

# הערבים דרשו הקמת מדינה ערבית בלבד בארץ-ישראל. הביטוי העיקרי להתנגדות הערבים לתוכנית החלוקה היה חידוש המרד הערבי בצורה אלימה ביותר תוך ביצוע פעולות נגד מתקנים צבאיים בריטיים ונסיונות חבלה בקו צינור הנפט, ובנוסף רצח המושל הבריטי בגליל.

====התומכים בתוכנית ונימוקיהם:====

 

# בראש התומכים עמדו דוקטור חיים ויצמן ודוד בן-גוריון אשר טענו כי למרות הסכנות הבטחוניות הצפויות למדינה היהודית, זהו הרע המיעוטו, בתוכנית יש פתח עתידי שבו יקבלו היהודים שטחיים גדולים יותר. גישה זו של בניית המדינה בהדרגה מנוסחת היטב במשפטו של בן-גוריון: "עוד עז ועוד דונם".

====המתנגדים לתוכנית החלוקה ונימוקיהם:====

# מחנה הפועלים ובהם גולדה מאיר, טענו כי המדינה היהודית ע"פ תכנית החלוקה קטנה, ולא תאפשר את גידולו של היישוב היהודי. בנוסף גבולותיה מסכנים את עצם קיומו של היישוב היהודי הן משום שהמדינה נמצאת באזור השפלה והערבים שולטים באיזור ההר, והן משום משום שבשטח המדינה לא נכללים מקורות המים של הארץ.

ההחלטה הרשמית התקבלה בקונגרס הציוני ה-20 שהתכנס ב-1937 ובו נטען כי תכנית החלוקה סותרת את כתב המנדט ואת הצהרת בלפור שבהם קיימת העדפה ברורה ליהודים, והתוכנית גם פוגעת בעלייה והתיישבות היהודית בארץ.<BR>

לאור כשלון נסיונותיה של בריטניה לפשר בין היהודים לערבים בארץ-ישראל, החליטה הבריטניה לבטל את החלטות ועדת פיל ולשנות את מדיניותה בארץ-ישראל.

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) הגיעו הבריטים למסקנה שתמיכתם בבית לאומי יהודי בארץ-ישראל עלולה להביא להתקוממות העולם הערבי ולתמיכתו בגרמניה הנאצית, ולכן ביקשה בריטניה לפייס את ערביי ארץ-ישראל והמזרח התיכון ולבטל את התחייבותיה ליהודים עם פרסום הספר הלבן השלישי.

====סעיפי הספר הלבן השלישי של מקדונלד:====

# לא תיהיה תוכנית חלוקה על ארץ-ישראל. תוך 10 שנים תוקם מדינה שתיהיה משותפת ליהודים ולערבים. אופיה של המדינה יקבע על בסיס הרוב החי בארץ במהלך 10 השנים, עד הקמת המדינה ישלטו הבריטים בארץ.

# מכסת העולים היהודית במשך 5  בשנים הבאות תהיה 75 אלף יהודים בלבד. בתום תקופה זו תופסק העלייה לחלוטין, ותותנה בהסכמת הרוב הערבי.

# רכישת קרקעות על-ידי היהודים תוגבל, וההתישבות היהודית תוגבל לאזורים מסויימים.

==ו.המציאות הקולוניאלית בארצות המזה"ת וצפון אפריקה.==

3)מעבר מרובעים יהודים מסורתיים לרובעים חדשים בערים לצד התושבים האירופאים-מעבר שהתאפשר בשל הסרת הגבלות המשטר הישן ,התפתחות הערים והשינוי ברמת החיים של רבים מן היהודים.<BR>