בית בעל שם רע / מחפוז נג'יב: הבדלים בין גרסאות בדף

מסיפור היזכרותו באירועי 1925 עולה שבצעירותו היה אדם נעים ורגיש. הוא התאהב באמת במימי (ולא כמו רבים ששלחו בה מבטי זימה כי סברו שתהיה 'קלה להשגה'), אך היה כבול לאותן מוסכמות חברתיות שמרניות שהזהירו מפני קשר עם נערה מבית מופקר כמו ביתה של משפחת חלאוה. הוא מתואר כמי שהיה מרוכז באהבתו הסודית למימי, ובה בעת היה אדיש לעוול שנגרם לנשים, בשל אותן מוסכמות מפלות כלפיהן. לא היה לו האומץ למרוד במקובל באותה עת, ולכן נאלץ לוותר על מושא אהבתו.

*'''מימי –''' אלמנה המתקרבת לגיל חמישים, אך נראית זקנה מכפי גילה. לחייה שקועות, מבטה יגע. לבושה בגדי אבלות המוסיפים למראה שלה קדרות ודכדוך.

בצעירותה, היתה אחת מבנות משפחת חלאוה, ששמה יצא לרעה. היא גדלה בבית מתירני ופתוח שהתיר לה לחשוף את פניה בניגוד למקובל באותה עת, ויתרה מכך, אף להתרועע בחברת גברים – דבר שנתפש כמעשה תועבה.

פרשת יחסיה עם אחמד מלמדת על אומץ לבה, שהרי היא זו שרמזה לו במבטה שיש לה עניין בקשר רומנטי. נוסף על כך היא התגלתה בתבונתה, כאשר פירשה נכון את יחסו המסויג של אחמד אליה, עקב חששו מדעת הסביבה שבוודאי תגנה כל קשר עמה.

היא מפגינה דעתנות מנומקת הן בהסכימה להיפגש עם אחמד ובעיקר בהחליטה לזנוח אותו לאחר שאכזב אותה כנבואת אמה. היא כנה ואמיתית, לא נכנעת לתכתיבי החברה הדכאניים ומשקפת באישיותה את המהפכה הפמיניסטית שביקשה לשקם את מעמד האישה. היא מסרבת בתוקף לכל גילוי של יחס מפלה, ומעדיפה להישאר בודדה, רדופת שמות-גנאי מאשר לוותר על עיקרון החופש והאמת הפנימית בה היא מאמינה.

הופעתה המחודשת לאחר שנים רבות מהווה את האמצעי המעורר את אחמד לחשבון נפש מאוחר, אשר יוביל אותו להתוודעות הכואבת לשגיאתו ולמעשה לעיצוב מסר הסיפור.

1. חשבון נפש והתוודעות לאמת חדשה – אחמד, גיבור הסיפור, עובר חוויה מפעימה של התמודדות מאוחרת עם זיכרון עבר שבבסיסו משבר אישי לא פתור. המפגש המפתיע שלו עם אהובת נעוריו, מחייב אותו לבדיקת נסיבות כישלון אותה פרשת אהבים. במרחק השנים, הוא מבין את גודל טעותו בעקבות פחדו העז להפר את מוסכמות החברה. הוא אהב מאוד את מימי, אך חשש מנידוי חברתי, אם ייתן פומבי לרגשותיו העמוקים. הוא הדחיק את סיפור נעוריו ופנה לרכישת השכלה ולהקמת משפחה. הפגישה עם מימי מחזירה אותו בהבזק מרגש אל המקום בו החברה הביסה את נטיות לבו. רק בערוב ימיו הוא מתוודע לאמת ומבין שעשה שקר בנפשו כאשר ויתר על הנערה שבאמת אהב. חשבון נפש זה מותיר את אחמד בטעם מר של החמצה, הבאה לידי ביטוי בתמונת הסיום של הסיפור, כאשר הוא מנסה להתקשר לבית משפחת חלאוה ונענה שכעת זהו בית מסחר לבדים. אפשר להניח הנחות שונות באשר לדברים שהתכוון לומר אחמד בשיחה זו: אולי ביקש להתנצל, אולי ביקש לתהות על אפשרות חידוש הקשר, אולי לא היה מוצא עוז לדבר כלל. מגוון האפשרויות באשר לשאלה: מה ביקש להשיג באמצעות שיחת הטלפון, רומז לאפשרות של תיקון חלקי לעוול מן העבר, אך בעיקר מעצים את תחושת הפספוס המעיבה מאוד על ההווה.

2. ביקורת כנגד מוסכמות חברתיות מעוותות – הסיפור מעמיד במרכזו את נושא קיפוח הנשים. החברה המוסלמית של המחצית הראשונה של המאה העשרים, דומה מהבחינה הזאת

גם לחברה היהודית, בהפליית הנשים הבוטה כמי שהופעתן החיצונית מעידה על מוסריותן. דיכוי הנשים התבטא בסגירתן בבית, דרישתן לכיסוי פניהן והאיסור המוחלט שהוטל עליהן להתרועע עם גברים.  

מסכימות עם תפישה זו). המחקר החושף נתון עגום זה, מוכיח עד כמה הסיפור

"בית בעל שם רע" הנו רלוונטי. מה שנראה לכאורה כפרי מחשבתה של אוכלוסיה  

כושלת ופרימיטיבית ("אנשי המדבר"), מסתבר כלא רחוק מדעת רבים ב"חברה