2
עריכות
על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
בעיר ההריגה / חיים נחמן ביאליק: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←בית 10
(←בית 10) |
|||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 58: | שורה 58: | ||
====בית 10 ==== | ====בית 10 ==== | ||
הדובר מתאר את שיא ההשפלה. העם מתואר כמי שמנצל את כאבו ואסונו כדי לעשות רווחים משפיכות הדמים. היהודים מנצלים את הטרגדיה לאיסוף תרומות בשם הצער והרחמים עליהם ("וראית המון שברי אדם נאנקים ונאנחים, צובאים על חלונות גבירים וחונים על הפתחים, מכריזים בפומבי על פצעיהם כרוכל על מרכולת, למי גולגולת רצוצה ולמי פצע יד וחבורה... לאמור: גולגולת רצוצה לי, אב, 'קדוש' לי – תנה את תשלומיהם!"). הדובר מביע כעס וזלזול על הנוהג היהודי המגונה לשנורר כסף, תוך חילול כבוד המתים ("לבית הקברות, קבצנים! וחפרתם עצמות אבותיכם ועצמות אחיכם הקדושים ומלאתם תרמיליכם ועמסתם אותם על שכם ויצאתם לדרך, עתידים לעשות בהם סחורה בכל הירידים"). | הדובר מתאר את שיא ההשפלה. העם מתואר כמי שמנצל את כאבו ואסונו כדי לעשות רווחים משפיכות הדמים. היהודים מנצלים את הטרגדיה לאיסוף תרומות בשם הצער והרחמים עליהם ("וראית המון שברי אדם נאנקים ונאנחים, צובאים על חלונות גבירים וחונים על הפתחים, מכריזים בפומבי על פצעיהם כרוכל על מרכולת, למי גולגולת רצוצה ולמי פצע יד וחבורה... לאמור: גולגולת רצוצה לי, אב, 'קדוש' לי – תנה את תשלומיהם!"). הדובר מביע כעס וזלזול על הנוהג היהודי המגונה לשנורר כסף. הוא פונה אליהם בצווי אירוני לגשת לבית הקברות ושם, תוך חילול כבוד המתים, למצוא סחורה לסחור בה. ("לבית הקברות, קבצנים! וחפרתם עצמות אבותיכם ועצמות אחיכם הקדושים ומלאתם תרמיליכם ועמסתם אותם על שכם ויצאתם לדרך, עתידים לעשות בהם סחורה בכל הירידים"). | ||
====בית 11 ==== | ====בית 11 ==== | ||
| שורה 193: | שורה 193: | ||
שילוחו של השליח אל המדבר בסוף הפואמה מוביל למסקנה חדשה אודות הקיום האנושי. בעולם שאין בו אל ואין בו חזון, בעולם ללא שכר ועונש ובהעדר גאולה – אין לו לאדם אלא לקחת את חייו בידיו ולעצבם במדבר השממה, הרחק ממחוזות אדם מאכזבים, בהם הוכשרה הקרקע לרצח והשמדה. על היהודי מוטלת הבחירה: האם להישאר בעיר ההריגה בחברת קבצנים חסרי תקנה, או לנטוש אל ארץ הגירוש, המדבר? קריאת האלוהים למרי כנגדו מבשרת את קץ תכלית הקיום הדתי. זוהי העת להכיר בקיומו של עולם חסר תכלית, בו עצם הקיום קודם למהות (אקזיסטנציאליזם). משום כך, מוטלת על האדם האחריות ליצור את הסיבה לקיומו וליצוק תוכן לחייו. רק הוא יוכל למצוא פשר ותכלית להווייתו בעולם. | שילוחו של השליח אל המדבר בסוף הפואמה מוביל למסקנה חדשה אודות הקיום האנושי. בעולם שאין בו אל ואין בו חזון, בעולם ללא שכר ועונש ובהעדר גאולה – אין לו לאדם אלא לקחת את חייו בידיו ולעצבם במדבר השממה, הרחק ממחוזות אדם מאכזבים, בהם הוכשרה הקרקע לרצח והשמדה. על היהודי מוטלת הבחירה: האם להישאר בעיר ההריגה בחברת קבצנים חסרי תקנה, או לנטוש אל ארץ הגירוש, המדבר? קריאת האלוהים למרי כנגדו מבשרת את קץ תכלית הקיום הדתי. זוהי העת להכיר בקיומו של עולם חסר תכלית, בו עצם הקיום קודם למהות (אקזיסטנציאליזם). משום כך, מוטלת על האדם האחריות ליצור את הסיבה לקיומו וליצוק תוכן לחייו. רק הוא יוכל למצוא פשר ותכלית להווייתו בעולם. | ||
__NOTOC__ | __NOTOC__ | ||
[[קטגוריה:ספרות]] | |||