בראשית פרקים א-ד: הבדלים בין גרסאות בדף

==סיכום פרק א'- ==

'''הפסוק הראשון בא ללמדנו שני דברים בסיסים ביותר באמונה המונותיאיסטית הישראלית:'''

'''הפסוק הראשון מעלה כמה קשיים:'''

'''מסקנה לכל הימים:'''

ההרמוניה בבריאה באה לידי ביטוי בקשר שבין הבריאה של שלושת הימים הראשונים לבין הבריאה בשלושת הימים האחרונים.

6.החזרות הן סממן סגנוני המאפיין את סיפור הבריאה, מדובר בחזרות של נוסחאות: "ויאמר אלוהים" "ויהי ערב ויהי בוקר" "וירא אלוהים כי טוב" "ויהי כן".

יש לשים לב שבריאת האור , וכך כל הדברים האחרים , נעשית באמירה ולא בעשייה ממש. לדעת חז"ל זוהי אמירה שקדמו לה מחשבה, רצון ותכנון. השימוש בפועל "ויאמר" כוונתו להרחיק הגשמה מה' ולהבליט את גדולתו ואת ריבונותו.  

פתיחת הבריאה באור היא ויכוח עם התפיסה האלילית של המיתוסים במזרח הקדום, שלפיהם המאורות- השמש, ירח וכוכבים נחשבו כאלוהות. התורה באה לשלול מן המאורות את כוחם ולטעון, כי אלוהים ברא את האור ומקור האור אינו בשמש ובירח.

'''פס 6 -8 בריאת הרקיע- יום שני'''

לפי רש"י ה' עשה שתי פעולות שונות. "ויהי מאורות"- מיום ראשון נבראו וברביעי ציווה עליהם להיתלות ברקיע". כלומר, ביום הראשון הוא ברא את המאורות, ואילו ביום הרביעי הוא מיקם אותם במקומם.

ביום זה ממלא אלוהים את המים ואת השמיים ביצורים חיים. הים מתמלא שרצים: דגים ויצורים אחרים האופיינים לים. כמו כן מילא אלוהים את השמים בעופות.. על פי פסוק 20 הפועל יעופף מקביל לפועל ישרצו. בשני הפעלים מדברים על תנועה של בעלי חיים: העוף יעופף, ואילו השרצים נעים במהירות במים.

בפסוק 21 מזכיר הכתוב את התנינים הגדולים כחלק מבעלי החיים שנבראו במים.  

המיתוסים בעמי המזרח כללו סיפורים על מעשי אלים וגבורתם, מלחמות בין אלים שהביאו ללידת אלים חדשים. המיתוסים מספרים על יצירות שיצרו האלים כמו בריאת העולם, בריאת האדם ובריאת תופעות טבע..

בפסוקים 22-23 אלוהים מברך את בעלי החיים ברכה חומרית: התרבות. [ביום השישי כאשר יברא את האדם, גם אותו יברך אלוהים, אך ברכתו תהיה גם רוחנית ולא רק חומרית].

לא נאמרה ברכת "פרו ורבו" על חיות היבשה , כפי שנאמר על חיות הים ובעלי הכנף משום שחיות היבשה נמצאות בקרבת האדם. ברכת פרו ורבו שיתברך בה האדם תחול עליהם ממילא, עקב קרבתם לאדם ומגעם עמו.

      

1. מה פירוש הביטוי "נעשה אדם"? ומדוע הוא מופיע בלשון רבים?

יש המפרשים כי באמת צרוף זה מבטא אמונה מקראית עתיקה שהאל הוא מוחשי, וכי לאל יש דמות ופנים המשתקפות בדמותו של האדם. [כמו בספרות המצרית והבבלית במזרח הקדמון, שהמלך משקף בצורתו החיצונית את אלוהיו.

מאחר שהאדם נעלה מכל בריאה הוא זוכה לברכת ה' [פס' 28]:

ב. ברכה רוחנית- שכלית: "ורדו בדגת הים..." השלטון מחייב שימוש רב בשכל, אותו שכל שקיבל האדם מן האל בשעה שברא אותו.  

למרות השליטה על כל בעלי החיים בעולם, אין לאדם עדיין היתר לאכול את בשרם של בעלי החיים האחרים. העיקרון הוא שלכל בעל חיים יש זכות קיום, ואין לשלל ממנו זכותו זו. מתקיימים יחסים של שלום בין האדם לבעלי החיים. המצב ההרמוני של ראשית הבריאה משמש את הנביא ישעיהו בשאיפתו לשלום באחרית הימים: ישעיהו פרק יא' 6-9:" וגר זאב עם כבש..."  בתיאור זה של הנביא בעלי החיים יחזרו להיות צמחונים.  

1.לאדם יש יכולת שכלית להבין את מה שאלוהים אומר לו, הרי ניתנת לו   

2.אפשר שהאמירה "כי טוב" משתמעת מתוך הביטוי "טוב מאוד" [פס' 31] ,  

====פרק ב' פסוקים 1-3: בריאת השבת- יום שביעי====

  השביעי".

א. ברכה לדגים ולעופות- הברכה מציינת שבאופן פיזי תהיה להם יכולת התרבות.

ב. הברכה לאדם- הברכה מציינת גם את יכולת ההתרבות מבחינה פיזית וגם ברכה של יכולת רוחנית ביכולתו לשלוט בטבע.

בשמירת השבת מחויב עם ישראל והיא משמשת כאות ברית בין אלוהים לעם ישראל. בתורה מוזכרים אותות ברית נוספים:

"ויכל אלוהים ביום השביעי..."  [פס' 2] מהפועל "ויכל" משתמע כי ה' גמר [ויכל] את מלאכת הבריאה ביום השביעי. לפנינו קושי: הרי את מלאכת הבריאה גמר ה' ביום השישי, ומדוע נאמר שה' גמר את מלאכת הבריאה ביום השביעי?

הפרוש ההגיוני ביותר אומר שיש לפרש את הפועל "ויכל" במשמעות להיות במצב שלאחר גמירה. ביום השביע אלוהים נמצא במצב שלאחר גמירתה של מלאכת הבריאה. יש חוקרים המתקנים את יום השביעי חיום שישי[תרגום השבעים].

===פרק ב'- סיפור הבריאה השני, ב' 4 ב-25.===

פרק זה מציג תיאור שני של העולם לפני הבריאה. תיאור זה שונה מהתיאור בפרק א'.

מה משמעותם של השינויים האלה?