דיני נזיקין במשפט העברי

דיני נזיקין במשפט העברי

המשפט העברי מתאר מקרה שבו אדם גרם נזק לאדם אחר. הפיצוי של המפגע יהיה "עין תחת עין". אין הכוונה בהוצאת העין ממש למזיק אלא בפיצוי כספי. הרמב"ם (משנה תורה) אומר כך: "החובל בחברו חייב לשלם לו חמישה דברים: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת."


  • נזק- משווים את האדם הנפגע לעבד ורואים מה שוויו של עבד בשוק בלי הפגיעה ומה שוויו של עבד עם הפגיעה (לדוגמא עבד עם שתי עיניים לעומת עבד עם עין אחת). כל נזק שגרם לפגיעה באיבר באמצעות הוצאתו מכלל שימוש גורר בעקבותיו את הפיצוי בגין נזק.
  • צער- הפיצוי בגין צער סובייקטיבי ומשתנה בהתאם לכל אדם ואדם. (כאב פיזי)
  • ריפוי- שכר של רופא ותרופות, הוצאות רפואיות.
  • שבת- הניזוק יקבל פיצוי בגין הפסד שכר לפי המקצוע שלו.
  • בושת- מזיק שגרם לנזק בכוונה מחויב לשלם פיצוי בגין בושת. הכוונה בכך היא לנזק הנפשי לנפגע- הבושה. היקף הפיצוי משתנה בהתאם לזהותו של המבייש וזהותו של המבויש ובהתאם לנסיבות.


הרמב"ם אמר "אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד". אדם אחראי למעשיו ולכן אם הוא היה צריך לצפות שהוא עלול לגרום לנזק, גם אם לא עשה זאת במזיד הוא מחוייב לנזק. לדוגמא, אדם שהיה צריך לצפות שהוא עלול להתגלגל תוך כדי שנתו ולפגוע בתמונה יקרה שהייתה על המיטה יישא באחריות לנזק, אולם אם הוא הלך לישון ולאחר מכן אדם אחר הניח שם את התמונה הוא לא יישא באחריות לנזק.


הרמב"ם: "חירש, שוטה וקטן שגרמו נזק לאדם אחר פטורים מאחריות אולם אם גרמו להם נזק המזיק חייב". דהיינו, קטן מתחת לגיל בגרות הלכתית, חירש או מפגר שגרם נזק לאדם פטור אולם אם גרמו לו נזק המזיק חייב.


הרמב"ם: "שניים שגרמו נזק לאדם שלישי שניהם חייבים ומשלשין ביניהם". דהיינו, שניים שגרמו נזק במשותף, הניזוק יכול לתבוע כל אחד מהם על מלוא הנזק, ובמקרה שרק אחד מהם נתבע ונאלץ לשלם לניזוק את מלוא התשלום יכול אותו מזיק לתבוע את המזיק השני שישתתף עמו בפיצוי.

===תאונות - פיצויי נזקי גוף ורכוש במשפט העברי לעומת המשפט הישראלי]]