דפוסי הגשמה של שתי תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19.: הבדלים בין גרסאות בדף

בתחילת המאה ה – 19 הייתה גרמניה מפוצלת ליותר מ-30 מדינות. למרות שכל תושבי המדינות הללו דיברו גרמנית והיו בני העם הגרמני, לכל מדינה היה שלטון עצמאי משלה ולא הייתה קיימת תודעה לאומית. פיצולה של גרמניה היה נוח למעצמות הגדולות ( בריטניה, צרפת, אוסטריה ורוסיה) שחששו מפני גרמניה מאוחדת וחזקה וכמו כן גם לשליטי המדינות הגרמניות הקטנות שלא רצו לוותר על השליטה במדינותיהם וכינסו את '''כינוס קרלסבד''', בו החליטו לדכא את התסיסה הלאומית בגרמניה, על מנת שלא ייאבדו את תפקידיהם. ב-18 במאי 1848 התכנסה לראשונה הוועדה הלאומית בפרנקפוט על מנת לדון בשאלה האם לאחד את גרמניה. הניסיון הראשון לאיחוד גרמניה ב-<font color="red">1848</font> נכשל הן בגלל התנגדות אוסטריה לאיחוד, הן בגלל התנגדותן של ראשי המדינות והן בגלל התנגדותו של מלך פרוסיה לשלוט. בשנת <font color="red">1862</font> התמנה אוטו פון ביסמרק, בן מעמד האצולה בפרוסיה, לקנצלר (ראש הממשלה) בגרמניה. הוא שאף לאחד את גרמניה "בדם ובברזל" (כלומר - בלאומנות ובתוקפנות). במהלך איחוד גרמניה אוסטריה היוותה '''גורם מעכב''' משום שהתנגדה לאיחוד ולכן בשנת <font color="red">1866</font> ביסמרק חתר לבידודה ובעזרת צרפת (שהיוותה '''גורם מסייע''' בתחילה) יצא נגדה למלחמה. אוסטריה הובסה וביסמרק איחד את מדינות צפון גרמניה תחת השם "ברית מדינות צפון גרמניה". לאחר הבסתה של אוסטריה גם צרפת היוותה כגורם מעכב באיחוד משום ששטחי מערב גרמניה (אלזס ולורן) היו נותנים בשליטתה. בשנת <font color="red">1870</font> יצא ביסמרק למלחמה נגד צרפת וצרפת נחלה תבוסה משפילה לצבא הגרמני. צבאו של ביסמרק כבש אותה והגיע עד לפריז. שטחי אלזס ולורן סופחו לגרמניה ובסוף שנת <font color="red">1871</font> גרמניה אוחדה סופית בארמון וורסאי (דבר שעוד יותר משפיל את צרפת ומראה את כוחה ועוצמתה של גרמניה כמדינה מאוחדת).