הבז / בוקצ'יו ג'ובאני: הבדלים בין גרסאות בדף

כל אבירי מדינת טוסקאנה באדיבותו ובמעשי גבורותיו.

ג'ובאנה- אישה עדינה, עולה על כל בנות פירינצי ביופייה ובעליזותה.

   

*סיבוך = בעלה של ג'ובאנה מת. כמו כל קיץ, ג'ובאנה יצאה אל אחת האחוזות שירש לה בעלה, יחד עם בנה הנער. אחוזה זו נמצאת בקרבת האחוזה אשר לפידיריגו., ועקב כך התיידד הנער עם פידיריגו. הנער השתוקק לקבל את הבז - הציפור אשר לפידיריגו, אך הוא לא העז לבקש זאת. הסיבוך בסיפור זה הוא שמרוב געגועיו של הנער לציפור, הוא חלה.

*מפנה = עקב מחלתו של בנה (בגלל געגועיו לציפור הבז) האם שאלה אותו מפעם לפעם האפ יש משהו אשר אליו הוא משתוקק – אך הנער לא השיב לה, עד ששמע את דבריה מפעם לפעם ואמר לה כי אם היא תוכל להביא לו את הבז שיש לפידיריגו, אז הוא בטוח יחזור למיטבו. ג'ובאנה שקלה את דבריו של בנה, כי ליבה ידע שפידיריגו אהב אותה שנים רבות והיא אפילו במבט אחד לא גמלה לו, אז איך היא תהיה מסוגלת ללכת לבקש ממנו את הבז, איך היא תמצא את האומץ?. למרות כל זאת, המפנה בסיפור הוא שרחמנותה לבנה גבר והיא אמרה לבנה כי היא מבטיחה שתלך ותביא לו את הציפור, וכך היא עשתה.

*שיא = ג'ובאנה הלכה לבקר את פידיריגו והוא היה מאושר, הוא התרגש מאוד מהביקור כיוון שהיא אף פעם לא התארחה בביתו וזהו יום מיוחד. אך למרות זאת, אין באפשרותו לארח אותה ברמה שלה. הוא התבייש כיוון שלא היה לו מה להציג בשבילה, הוא לא יכל לכבד את הרמה שלה כי הוא היה עני. כיוון שלא מצא פרוטה ולא דבר לתת ולהגיש לג'ובאנה הוא, הוא חשב בלבו "כי טוב יעשה אם ישים את בשרה למאכל לפני אישה כה נכבדה כאורחתו", וכך עשה. הוא הרג את הבז לארוחה. והוא ערך את השולחן והם ישבו לאכול. לאחר מכן, ג'ובאנה מצאה כי הגיע הזמן לגלות לו את סיבת בואה, וביקשה ממנו להציל את בנה החולה - להביא לו את הבז, אשר לא רצתה שיקרה לו אסון. וכעת פידיריגו לא ידע מה לענות כי ידע שהוא הרג כבר את הבז, וכי הוא כבר נאכל ונעלם. ג'ובאנה ראתה כי אפסה תקוותה להשיג את הבז וגדלה חרדתה על שלום בנה. ולא עברו ימים רבים ובנה מת, לאחר שגבר עליו הכאב על הבז שלא ניתן לו.

   

   

   

'''האירוניה בסיפור הוא שבגלל שבנה של ג'ובאנה היה חולה והוא היה זקוק לבז כדי להחלים, היא נאלצה ללכת לפידיריגו, למרות כל האי-נעימות שהיה לה, ולבקש את הבז.''' כשהיא הגיעה לפידיריגו, היא לא באה ואמרה לו ישר כי היא רוצה את הבז בגלל בנה, אלא היא אמרה לו כי "באתי אליך לגמול לך טובה על כל הסבל אשר סבלת בגללי באהבתך אותי ולא ראית שחר לתקוותך. וזה הגמול אשר אגמול לך: הנה הבוקר אסעד על שולחנך, אני וחברתי אשר איתי, סעודת אחים ורעים". כיוון שג'ובאנה לא רצתה להוריד מכבודתה ופשוט לבוא ולהגיד את האמת, היא באה בהפוך ולא העיזה לספר לו מה קרה. היא זאת שגרמה לכך שהם יוכלו יחד, היא אמרה לו שהיא באה לסעוד אתו. בגלל שלפידיריגו לא היה מה להגיש הוא נאלץ להרוג את הבז – מקור פרנסתו, בשביל ג'ובאנה, כדי להכין לה סעודה טובה וברמתה. ובשל כל זה, היא גרמה לכך שבנה ימות, וכמובן שבלי כוונה. בגלל הרצון הטוב לעזור והאהבה הרבה של פידיריגו לג'ובאנה – הוא הקריב את הבז למענה, ובסופו של דבר התברר כי היא באה בשביל זה. בסופו של דבר זה הזיק לה, בלי כוונה – פידיריגו הרג את הבז ללא ידיעתו כי ג'ובאנה באה בשבילו.

===חלק ב' – יצירתי (אפשרות א')===

   

אם הייתי במקומה של ג'ובאנה אז חיי היו משתנים לגמרי.

מתחילת הסיפור – הייתי מתייחסת יותר לפידיריגו, כשם שבני אדם צריכים לעשות (כתוב בסיפור שהיא לא התייחסה אליו – "לבה ידע כי אהב אותה פידיריגו שנים רבות והיא אף במבט-אחד לא גמלה לו ולא נטתה חסד אליו מעודה"). הייתי נותנת לו את הכבוד שמגיע לו כבר מההתחלה, ולא רק בגלל שבנה מת, אז היא צריכה לחוש רגשי אשמה, כי היא לא הייתה בסדר שהיא לא התייחסה אליו אפילו במבט! בנוסף, אם כבר החלטתי ללכת לפידיריגו כי לבקש את הבז להציל את בני, הייתי אומרת ישר את האמת ולא מושכת אותו בשביל הכבוד שלה – כיוון שאם באמת בסיפור ג'ובאנה הייתה אומרת את כל האמת על ההתחלה, בנה כעט לא היה מת! אז הייתי אומרת לו את האמת ומצילה בכך את בני. יתר על כן, אם כבר ג'ובאנה שמעה כי הבז מת – פידיריגו שחט אותו למען ארוחה מכובדת, אז הייתי מוצאת בז אחר – העיקר שהבן שלי לא ימות! היא אוהבת את בנה כל-כך, כך שאף אימא לא הייתה רוצה שהילדים שלה ימותו – אז איך היא נתנה לכך לקרות? אני הייתי מוצאת בז אחר ונותנת לבני ואומרת לו שזהו הבז של פידיריגו – למרות שזה לא נכון.