היישוב בשנות העשרים-העליות והגופים השונים: הבדלים בין גרסאות בדף

#כנסת ישראל. כנסת ישראל היתה הארגון הפוליטי הכללי של הישוב היהודי בארץ ישראל. היא נוסדה לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. כנסת ישראל היתה כינוי לישוב היהודי בארץ ישראל וכל יהודי שרצה יכול היה להיות חבר בה. לכנסת ישראל היו שלושה מוסדות עיקריים:

##אסיפת הנבחרים. אסיפת הנבחרים היתה אמורה להיות הגוף הפוליטי אשר ייצג את כלל הישוב היהודי בארץ ישראל על כל זרמיו, עדותיו ופלגיו הפוליטיים השונים. הוא נועד להיות הפרלמנט של הישוב וכל ארבע שנים הוא היה אמור להיבחר מחדש.<BR>ב- 1920 נערכו בחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה שנקראה גם האסיפה המייסדת. בבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה השתתפו למעלה מ- 20 רשימות שייצגו את כלל קשת הדעות הפוליטיות העדתיות והדתיות בארץ. הגוף המוביל היו מפלגות הפועלים. סמכויותיה של אסיפת הנבחרים היו בתחום העזרה הסוציאלית כגון איסוף תרומות לחינוך, ליתומים, לחולים וכן גביית מיסים. בעייתה של אסיפת הנבחרים היתה כי הבריטים סרבו להכיר באסיפה זו כגוף ייצוגי של כלל הישוב. באסיפה המייסדת היו 71 חברים, ברבות השנים גדל מספרם.  

##הועד הלאומי. הועד הלאומי שימש כעין ממשלה והיה גוף ביצועי מצומצם. הועד הלאומי בניגוד לאסיפת הנבחרים התכנס באופן קבוע והרכב חברי הועד היה שיקוף של יחסי הכוחות הפוליטיים באסיפת הנבחרים. הועד הלאומי אמור היה לנהל את כלל ענייני הישוב, לייצג את הישוב היהודי אל מול הבריטים ולהיות אחראי על תחומים כגון: בריאות, חינוך, תרבות, סעד וכן היה רשאי לקנות קרקעות.  בעייתו של הועד הלאומי בשנות העשרים היתה כי הבריטים לא הכירו בו ובסמכותו ומנעו ממנו הטלת מיסים. הוא נותר ללא תקציב וזאת משום שהבריטים הכירו בהנהלה הציונית ובסוכנות היהודית כגופים המייצגים וזאת עפ"י טופס המנדט.  חולשה נוספת לועד היתה בהיותו ארגון התנדבותי שלא תמיד יכול היה לאכוף את סמכויותיו. בשנות השלושים התחזק הועד הלאומי וזכה להכרה בריטית. חשיבותו של ועד זה היתה במאבק המתמיד שניהל לקבלת הכרה במעמד המדיני של מוסדות הישוב כמוסדות מייצגים.  

##הרבנות הראשית. תפקידה של הרבנות הראשית היה לפקח על החיים הדתיים בישוב היהודי בארץ ישראל. גוף זה זכה לעוצמה משום ששלטונות המנדט בראשות הרברט סמואל הכירו בסמכות השיפוטית של הרבנות הראשית בענייני דיני אישות (נישואין וגרושין). בראש הרבנות הראשית עמדו שני רבנים ראשיים, אשכנזי וספרדי, תוארו של הספרדי הוא "הראשון לציון". הרבנות הראשית בנות העשרים זכתה ליוקרה רבה משום שהעומדים בראשה היו דמויות חשובות ונאורות אשר תמכו בבניין הבית הלאומי ועסקו בגישור בין הציבור החילוני לדתי ואף נטלו חלק בנושאים הפוליטיים באותה עת. הרבנים הראשיים האשכנזיים היו הרב יצחק הכהן קוק והרב הרצוג והרבנים הספרדיים היו הרב יעקב מאיר והרב עוזיאל.  

#הסוכנות היהודית.<BR>הסוכנות היהודית הוקמה על-פי כתב המנדט בו נאמר בסעיף 4 כי תוקם נציגות של יהודים שתוכר כמוסד רשמי ותייעץ לממשלת המנדט בעניינים שונים כמו נושאי חברה וכלכלה הנוגעים להכשרת הארץ ולקראת הקמת הבית הלאומי וכינון שלטון עצמי יהודי.<BR>הסוכנות קמה ב- 1923 ותפקידה היה לייצג את העם היהודי בכל הקשור לארץ ישראל בנושא העלייה והקליטה, רכישת קרקעות, התיישבות, חינוך וחלוקת ההון הלאומי. ניהול המוסדות הכספיים של התנועה הציונית, חיזוק עוצמתו הצבאית של הישוב היהודי. הסוכנות פעלה בשיתוף פעולה עם הועד הלאומי שחלק ממנהיגיו היו פעילי הסוכנות היהודית. החל מ- 1923 החלו נסיונות להקים סוכנות יהודית מורחבת שבה יהיה ייצוג לארגונים הלא ציוניים. וזאת משום שארגונים אלו לא השתתפו בפעילות הלאומית מתוך התנגדות לציונות. לאחר שש שנים של ויכוח הוקמה ההסתדרות הציונית המורחבת וזאת על רקע מאורעות 1929 והיא הפכה לגוף המייצג של כלל העם היהודי. היו חברים בו ציוני ארה"ב, אשר פרשו קודם ופרישה זו פגעה כלכלית בעקבות הפסקת התרומות. הרעיון של הסוכנות המורחבת היה ליצור חזית אחידה מול ממשלת בריטניה וממשלות העולם אשר יחזקו את מעמדה המדיני הבינ"ל של הסוכנות. בשל הרכבה זכתה הסוכנות היהודית המורחבת להכרה מצד בריטניה וממשלות העולם כנציגת העולם היהודי כולו והיא שימשה הלכה למעשה כממשלה שבדרך.