סיכומונה

היישוב בשנות העשרים-העליות והגופים השונים: הבדלים בין גרסאות בדף

סיכום שיחה

היישוב בשנות העשרים-העליות והגופים השונים (הצגת מקור)

גרסה מ־15:59, 1 ביוני 2005

הוסרו 20,201 בתים ,  1 ביוני 2005
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
====שנות העשרים====


'''טופס המנדט'''
באפריל 1920 התקבלה בועידת סן רמו אשר באיטליה החלטה על חלוקת המנדטים במזרח התיכון.
בריטניה קיבלה יפוי כוח שמשמעותו ניהול ארץ ישראל שעיקרו הכנת היהודים בארץ ישראל לעצמאות. נקודת המוצא במסמך זה היא הצהרת בלפור. ביולי 1922 אישר חבר הלאומים כי בריטניה תהיה מדינת המנדט בארץ ישראל ומשמעות החלטה זו היא המשכה הישיר של ועידת סן רמו המכינה את ארץ ישראל לעצמאות.
בטופס המנדט אשר אושר ע"י חבר הלאומים נכתבו הוראות ביצוע לבריטניה וכן הגדרת היעוד של ארץ ישראל עפ"י השקפת המדינות החברות בחבר הלאומים.
במבוא לכתב המנדט נאמר כי ממשלת המנדט תהיה אחראית להגשמת הצהרת בלפור ובעצם חוזרת עליה (עם הסייגים שלה).
'''התחייבויותיה של בריטניה על-פי כתב המנדט.'''
ההתחייבויות הקשורות לבית הלאומי היהודי. 
1. על ממשלת המנדט הבריטי לפעול ליצירת בית לאומי יהודי לעם היהודי בארץ ישראל תוך כדי יצירת תשתית כלכלית, מדינית ומנהלית אשר תשמש בסיס להקמת הלאומי היהודי.
2. על ממשלת המנדט להקל על העלייה היהודית לארץ ישראל ולאפשר התיישבות צפופה של יהודים תוך שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית.
3. על ממשלת המנדט להכיר בהסתדרות הציונית ונציגותה בארץ ישראל, הסוכנות היהודית, שתפקידה יהיה מתן יעוץ לממשלת המנדט ביחס לענייני הישוב היהודי ולשתף פעולה איתה בכל העניינים הקשורים להקמת הבית הלאומי היהודי. יש לתת לסוכנות היהודית סמכות לניהול שרותים ועבודות ציבוריות וכן סמכות לפתח את אוצרות הטבע בארץ ישראל ולנהלם וזאת אם לא יינקטו צעדים בתחום זה ע"י ממשלת המנדט.
4. על ממשלת המנדט הוטל לעודד ולסייע בהקמת מוסדות שלטון עצמי יהודי.
5. להכיר בין יתר השפות, האנגלית והערבית, בשפה העברית כשפה רשמית לבני הארץ.
6. על ממשלת המנדט לחוקק חוק התאזרחות שייצור את התנאים הנוחים להתאזרחות העולים והמתיישבים היהודים בארץ ישראל.
ההתחייבויות הקשורות לכלל תושבי הארץ
1. על ממשלת המנדט לדאוג שלא ייפגעו הזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל והודגש כי קידום רעיון הבית הלאומי היהודי לא יתבצע אם תהיה פגיעה באינטרסים ובזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל
2. הערבית תשתמש שפה רשמית לצד האנגלית והעברית.
3. על ממשלת המנדט הוטל לנקוט צעדים אשר יבטיחו  את ההגנה על המקומות הקדושים ואת חופש הפולחן.
משמעותו של כתב המנדט היא תחילתו של מימוש רעיון הבית הלאומי ותחילת מימושה של הצהרת בלפור. חשיבותו בכך שהוא שימש בסיס חוקי לפעולותיה של ממשלת המנדט בארץ ובעיקר בביסוס מעמדו של הישוב היהודי בארץ.
מרבית כתב המנדט מיוחד לקידום רעיון הבית הלאומי היהודי.
הפעולות של הרברט סמואל והלורד פלומר בארץ ישראל
הרברט סמואל נודע באהדתו לציונות, היה יהודי במוצאו. את תפקידו בארץ ישראל החל ב- 1920 עד 1925.
ניתן לקבוע כי הרברט סמואל השתדל לנקוט מדיניות מאוזנת והוגנת וזאת בהתאם למדיניות הצהרת בלפור.
'''להלן פעולותיו:'''
1. הכרה בשפה העברית כשפה רשמית של הארץ.
2. מתן אוטונומיה לחינוך היהודי שהביאה להתפתחות מערכת החינוך ובאה לידי ביטוי בתמיכה בהקמת האוניברסיטה העברית בירושלים וחיזוק הטכניון בחיפה.
3. מתן אפשרות ליהודים לרכוש קרקעות בפיקוח ממשלתי. היתה זו פעולה שנמנעה בזמן הממשל הצבאי.
4. הרברט סמואל הכיר במוסדות הלאומיים היהודיים, איפשר את קיום הבחירות לאספת הנבחרים והכיר בועד הלאומי שנבחר מתוכה כמוסד מייצג של הישוב היהודי.
5. הרברט סמואל העמיד לרשות היהודים מכסות עלייה לארץ ישראל במספרים גדולים וזאת למרות הספר הלבן של צ'רצ'יל ובכך שקבע פרשנות מקלה לספר הלבן שעיקרה הגבלת העלייה תותנה ביכולת הקליטה הכלכלית של הארץ והכוונה ליכולת הקליטה הכלכלית של היישוב היהודי.
6. הרברט סמואל יזם עבודות ציבוריות שעיקרן העסקת מובטלים בסלילת כבישים, הנחת מסילות ברזל והקמת מבני ציבור ומסר אותן לביצוע לגדוד העבודה ולהסתדרות. בפעולה זו הציל את בני העלייה השלישית מחרפת רעב.
פעולותיו של הלורד פלומר
הלורד פלומר כיהן משנת 1925-1928 ונודע כאדם תקיף אשר בתקופתו שרר שקט בארץ ישראל. הוא נהג באופן שיוויוני כלפי יהודים וערבים. בין השגיו:
1.ארגון המשטרה הארץ ישראלית – כוח זה החליף את הכוח הצבאי. הוא דאג לבנייתו מחדש ע"י בניית שדרת פיקוד בריטית, רוב השוטרים היו ערבים ומיעוטם יהודים והם ששמרו על הסדר בארץ.
2.הלורד פלומר נהג ביד תקיפה ואסר על כל הפרת סדר. כן אסר על נשיאת נשק.
3.הלורד פלומר הכיר במוסדות הלאומיים כגון כנסת ישראל ומוסדותיה כגוף יציג של הישוב היהודי בארץ.
4.בתקופת העלייה הרביעית פרץ משבר כלכלי שהיא עימו אבטלה רבה. פלומר סייע לישוב ע"י ביצוע עבודות ציבוריות יזומות .
'''פעולות הרברט סמואל והלורד פלומר הקשורות לפילוח הארץ'''
1. קביעת גבולות ארץ ישראל וחלוקתה לארבעה מחוזות
2. טיפוח ירושלים כבירת ארץ ישראל והעברת מוסדות מימשל אליה.
3. ארגון מערכת משפט על-פי החוקים הבריטיים שהחליפו את החוק התורכי והקמת מחלקות ממשלתיות שנועדו לנהל את הארץ והכשרת מערכת פקידות.
4. מיפוי הארץ וחקיקת חוק הקרקעות (טאבו) שאיפשר קביעת הבעלות על הקרקעות.
הפעולות שנקטו הנציבים למען האוכלוסיה הערבית
1. הרברט סמואל מינה את חג' אמין אל-חוסייני לתפקיד המופתי של ירושלים
2. הרברט סמואל הורה על הקפאת העלייה היהודית לאחר מאורעות 1921 וזאת עד פרסום מסקנות ועדת הייקרפט שמינה לחקירת שורשי המהומות.
3. הרברט סמואל היפלה לטובה את החינוך הערבי ע"י הקצאת תקציבים גבוהים יותר.
'''עלייה שלישית'''
כ- 35,000 עולים עלו לארץ ישראל בין השנים 1919-1924. רובם עלו ממזרח ארופה, רוסיה ופולין. בשנתיים הראשונות לעלייה השלישית עלו רוב העולים במסגרות מאורגנות, בעיקר של תנועת החלוץ ברוסיה שהונהגה ע"י יוסף טרומפלדור וע"י תנועות הנוער החלוציות, בעיקר השומר הצעיר. עולים אלו היו בעלי אידאולוגיה ציונית סוציאליסטית ועברו הכשרה מוקדמת שכללה הכשרה אידאולוגית ולימוד חקלאות בארץ מוצאם. לאחר שנתיים החלו לעלות עולים בני המעמד הבינוני וזאת עקב הגזרות בפולין וסגירת שערי ארה"ב.
'''הסיבות לעלייה:'''
1. הצהרת בלפור והמנדט על ארץ ישראל. העובדה שהשלטון התורכי סולק והגיע המנדט הבריטי עודדו את הצעירים והחלוצים להאמין שנפתח פתח להתגשמות החלום הציוני.
2. סיום מלחמת העולם הראשונה. בעקבות סיומה של המלחמה ונפילת השלטון העות'מני נוצרו תנאים נוחים לעלייה.
3. אנטישמיות במזרח ארופה. האנטישמיות במזרח ארופה גברה, בוצעו פרעות ביהודים ועסקיהם של היהודים במסחר ובתעשיה נפגעו. ברוסיה נלקח רכוש יהודי רב בידי המהפכנים. בפולין נדחקו היהודים ממשרותיהם הציבוריות והרדיפות גברו.
4. אכזבת צעירים יהודיים מהמפכה ברוסיה ומיחסם של מנהיגי המהפכה כלפי היהודים. צעירים אלו רצו לעלות לארץ ולהגשים את רעיונותיהם הסוציאליסטיים. הקליטה מוצלחת יחסית של בני העלייה השנייה בארץ הביאה צעירים רבים לעלות ארצה ולהגשים את חזון הפועל העברי הכובש את הקרקע.
5. נעילת שערי ארצות הברית. ב- 1924 התקבלו חוקי הגירה נוקשים בארצות הברית אשר משמעותם היתה נעילת שערי ארצות הברית בפני הגירת יהודים המונית.
'''תנועת החלוץ'''
תנועת החלוץ נוסדה ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה ביוזמתו והנהגתו של יוסף טרומפלדור. האידאולוגיה שלה היתה סוציאליסטית וחיים של עבודה יצרנית בארץ ישראל תוך כדי עבודה חקלאית. החל משנת 1921 הצטרפה תנועת החלוץ להסתדרות הציונית העולמית והוכרה כגוף המכשיר עולים ומתיישבים בתוך התנועה הציונית.
'''מטרותיה של תנועת החלוץ היו:'''
1. עלייה לארץ ישראל עפ"י צו הנהגת התנועה ועם עלייתו של החבר הוא מתחייב לחיות חיי שיוויון, שיתוף ואחריות הדדית, תוך קיום עבודת אדמה.
2. הכשרת חברים. אחר מיסודות תנועת החלוץ היה הכשרת חבריה לפני העלייה לארץ. במסגרת הכשרה זו למדו חבריה עברית וכן עבודות חקלאיות וחיזקו עצמם מבחינה אידאולוגית.
3. האידאולוגיה הציונית סוציאליסטית. תנועת החלוץ שאפה להקים בארץ ישראל חברה סוציאליסטית שעקרונותיה הם עקרונות שיוויון, חיי שיתוף ואחריות הדדית, תוך נאמנות מוחלטת לעקרונות הנהגת התנועה.
4. חלוציות. אנשי החלוץ ראו את עצמם כמובילי המחנה המובילים את עם ישראל בהקמת הבנין הלאומי. היום להם שלוש מטרות עיקריות – עלייה, התיישבות וכיבוש האדמה.
'''גדוד העבודה'''
הוקם ב- 1920 לזכרו של יוסף טרומפלדור, שנהרג זמן קצר קודם לכן. גדוד זה נקרא על שמו. מטרת גדוד העבודה היתה להגשים את מטרת הציונות על בסיס סוציאליזם והבטחת עבודה לפועלים במסגרת קבוצות קבלניות. כל זאת לנוכח מצב האבטלה הקשה ששרר בארץ ובעתיד הקבוצות הקבלניות שחיות חיי שיתוף יהפכו את כל הארץ לקומונה אחת גדולה. הם חלמו לייסד בארץ חברה ללא רכוש פרטי.
אנשי גדוד העבודה עסקו בסלילת כביש צמח-טבריה וקבוצות העבודה נקראו פלוגות. מספרן נע בין 8
ל- 300 , הם חיו במחנות אוהלים ונדדו ממקום עבודה אחד למשנהו. עיקר תעסוקתם היתה בעבודות ציבוריות שיזם הממשל הבריטי (בתקופת הרברט סמואל) ובמסגרת זו עבדו בסלילת כבישים, הנחת מסילות ברזל וחציבה. אורח חייהם היה שיתופי ורווחי העבודה הופקדו בקופה משותפת. גדוד העבודה שימש גם כמסגרת לקליטת העלייה ועולים רבים הצטרפו בעת עלייתם לפלוגות העבודה.
מאפייני גדוד העבודה:
1. סוציאליזם. מסגרת חיים שיתופית ושיוויונית. כל הכנסה הנובעת משכר הצטרפה לקופה המשותפת.
2. אחריות הדדית. פלוגות גדוד העבודה היו מפוזרות ברחבי הארץ מתוך מחשבה להקמה עתידית של קומונה ארצית.
3. מחנות אוהלים. חברי הפלוגות גרו במחנות אוהלים ועסקו בקבלת עבודות ציבוריות מהשלטון הבריטי ובסיום העבודה עברו עם האוהלים למקום העבודה החדש.
4. אנשי גדוד העבודה קלטו עולים והכשירו אותם לעבודות כפיים.
'''הישגי בנין הבית הלאומי היהודי בתחומי ההתיישבות'''
'''הישגי בנין הבית הלאומי היהודי בתחומי ההתיישבות'''


שורה 207: שורה 77:
2. הסוכנות היהודית.  
2. הסוכנות היהודית.  
הסוכנות היהודית הוקמה על-פי כתב המנדט בו נאמר בסעיף 4 כי תוקם נציגות של יהודים שתוכר כמוסד רשמי ותייעץ לממשלת המנדט בעניינים שונים כמו נושאי חברה וכלכלה הנוגעים להכשרת הארץ ולקראת הקמת הבית הלאומי וכינון שלטון עצמי יהודי.  
הסוכנות היהודית הוקמה על-פי כתב המנדט בו נאמר בסעיף 4 כי תוקם נציגות של יהודים שתוכר כמוסד רשמי ותייעץ לממשלת המנדט בעניינים שונים כמו נושאי חברה וכלכלה הנוגעים להכשרת הארץ ולקראת הקמת הבית הלאומי וכינון שלטון עצמי יהודי.  
הסוכנות קמה ב- 1923 ותפקידה היה לייצג את העם היהודי בכל הקשור לארץ ישראל בנושא העלייה והקליטה, רכישת קרקעות, התיישבות, חינוך וחלוקת ההון הלאומי. ניהול המוסדות הכספיים של התנועה הציונית, חיזוק עוצמתו הצבאית של הישוב היהודי. הסוכנות פעלה בשיתוף פעולה עם הועד הלאומי שחלק ממנהיגיו היו פעילי הסוכנות היהודית. החל מ- 1923 החלו נסיונות להקים סוכנות יהודית מורחבת שבה יהיה ייצוג לארגונים הלא ציוניים. וזאת משום שארגונים אלו לא השתתפו בפעילות הלאומית מתוך התנגדות לציונות. לאחר שש שנים של ויכוח הוקמה ההסתדרות הציונית המורחבת וזאת על רקע מאורעות 1929 והיא הפכה לגוף המייצג של כלל העם היהודי. היו חברים בו ציוני ארה"ב, אשר פרשו קודם ופרישה זו פגעה כלכלית בעקבות הפסקת התרומות. הרעיון של הסוכנות המורחבת היה ליצור חזית אחידה מול ממשלת בריטניה וממשלות העולם אשר יחזקו את מעמדה המדיני הבינ"ל של הסוכנות. בשל הרכבה זכתה הסוכנות היהודית המורחבת להכרה מצד בריטניה וממשלות העולם כנציגת העולם היהודי כולו והיא שימשה הלכה למעשה כממשלה שבדרך.
הסוכנות קמה ב- 1923 ותפקידה היה לייצג את העם היהודי בכל הקשור לארץ ישראל בנושא העלייה והקליטה, רכישת קרקעות, התיישבות, חינוך וחלוקת ההון הלאומי. ניהול המוסדות הכספיים של התנועה הציונית, חיזוק עוצמתו הצבאית של הישוב היהודי. הסוכנות פעלה בשיתוף פעולה עם הועד הלאומי שחלק ממנהיגיו היו פעילי הסוכנות היהודית. החל מ- 1923 החלו נסיונות להקים סוכנות יהודית מורחבת שבה יהיה ייצוג לארגונים הלא ציוניים. וזאת משום שארגונים אלו לא השתתפו בפעילות הלאומית מתוך התנגדות לציונות. לאחר שש שנים של ויכוח הוקמה ההסתדרות הציונית המורחבת וזאת על רקע מאורעות 1929 והיא הפכה לגוף המייצג של כלל העם היהודי. היו חברים בו ציוני ארה"ב, אשר פרשו קודם ופרישה זו פגעה כלכלית בעקבות הפסקת התרומות. הרעיון של הסוכנות המורחבת היה ליצור חזית אחידה מול ממשלת בריטניה וממשלות העולם אשר יחזקו את מעמדה המדיני הבינ"ל של הסוכנות. בשל הרכבה זכתה הסוכנות היהודית המורחבת להכרה מצד בריטניה וממשלות העולם כנציגת העולם היהודי כולו והיא שימשה הלכה למעשה כממשלה שבדרך.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
'''המחלוקת בין מחנה הפועלים למחנה האזרחי בשאלת דמות החברה העברית הרצויה ובשאלת דרך בנין הבית הלאומי.'''
 
 
המפלגת הדומיננטיות בהנהגת הישוב היהודי היו מפלגות הפועלים בעיקר מפא"י אשר בראשה עמד דוד בן גוריון, לעומת המחנה האזרחי אשר ייצג את בני המעמד הבינוני והגבוה בפילוח של מקצועות כגון: סוחרים, תעשיינים וכד'. וכן ע"י המפלגה הרויזיוניסטית אשר בראשה עמד זאב ז'בוטינסקי. מחלוקת זו היתה מחלוקת אידאולוגית עמוקה שבה מחנה הפועלים שאף לדרך סוציאליסטית כאשר ההון הלאומי יושקע לטובת מטרות לאומיות. ואילו המחנה האזרחי טען שההון הפרטי הוא זה שאמור להיות מושקע למען החברה ובנין הבית הלאומי.
מחנה הפועלים טען שהחברה הנבנית צריכה להיות שיתופית ושיוויונית. גולת הכותרת של חברה זו היא ההתיישבות החקלאית השיתופית, הקיבוצים והמושבים שהם חשובים יותר מההתיישבות הפרטית לבנין הארץ. ולכן יש לתת עדיפות להתיישבות החקלאית החלוצית המתיישבת על קרקע הלאום וזאת בכספי הקרנות הלאומיות אשר ברשות ההסתדרות הציונית. תנועות הפועלים התנגדו להעניק סיוע להתיישבות החקלאית הפרטית מכספים הקרנות הלאומיות. מחנה הפועלים שאף להקים חברה אשר מעניקה שרותי רווחה, סעד ובריאות כלומר חברה סוציאליסטית. מחנה הפועלים טען שמדיניות רכישת הקרקעות של ההסתדרות הציונית חייבת להתבסס רק על שיקולים של אינטרסים לאומיים לדוגמא: רכישת קרקעות באזורי ספר שאינם מתאימים בשלב זה להתפתחות בעל ערך כלכלי ולכן קניית הקרקעות חייבת להתבסס על הרעיון הלאומי ולא על שיקולים כלכליים. מחנה הפועלים הדגיש את חשיבותה של העבודה העברית ואחד מסמלי המאבק על דמות החברה הרצויה היה המאבק על עבודה עברית. הם תבעו כי על המעסיקים במשקים החקלאיים הפרטיים למסור את העבודה רק לפועלים יהודיים כי העבודה העברית היא בעלת משמעות לאומית אשר בסדר העדיפויות עולה על שיקולי רווח והפסד.
מחנה הפועלים ביחס לעולים העדיף עלייה של חלוצים צעירים סוציאליסטיים כגון חברי תנועת החלוץ אשר הוכשרו לעבודת האדמה עוד בארץ מוצאם. מחנה הפועלים ראה במאבק המעמדי ובהגנה על זכויות העובדים כמטרה מרכזית. הוא נאבק על זכות הפועלים לשבות וראה בשביתה נשק לגיטימי במאבק על זכויות העובד. לעומתם, המחנה האזרחי טען שכלכלת בנין הבית הלאומי צריכה להתבסס על בעלי הון אשר דוגלים ביוזמה חופשית ואת תקציבי הקרנות הלאומיות יש להפנות גם להתיישבות חקלאית פרטית שמושבות. אנשי המחנה האזרחי התנגדו לגישה הסוציאליסטית שקובעת כי ההתיישבות החקלאית השיתופית, הקיבוצים והמושבים, הם המובילים והם טענו מנגד כי התעשייה בעיר חשובה לא פחות לבנין הארץ מההתיישבות החלוצית ולכן  הם דרשו שכספי הקרנות הלאומיות יופנו באורח שווה גם לעזרת המשק הפרטי והתעשייה הפרטית. המחנה האזרחי טען כי תרומתם של חבריו העירוניים בני המעמד הבינוני כגון בעלי מלאכה, פקידים, בעלי מקצועות חופשיים ובעיקר סוחרים ותעשיינים אינם פחות חשובים מאלו של הפועלים. ולכן דרש המחנה האזרחי להפסיק להעדיף את עליית החלוצים הסוציאליסטים החקלאיים ולתת אפשרות לעלייה המונית לארץ ללא תנאי.
ביחס לעבודה עברית המחלוקת היתה לא על העדפת הפועל העברי אלא על השכר הגבוה יותר שניתן לו ביחס לערבי. וכתוצאה מכך טענו אנשי המחנה האזרחי כי הם יתקשו להעסיק פועלים עבריים. המחנה האזרחי התנגד לשביתות וז'בוטינסקי טען כי יש לשלול את זכות העובדים לשביתה מהסיבה ששביתה אינה לגיטימית והיא פוגעת במאמץ העיקרי של בנין הבית הלאומי. לשיטתו, יש לקיים במקרה של סכסוך עבודה בוררות חובה שתקבע מי צודק. החלטה זו תהיה מחייבת לגבי כל הצדדים.
Yagil
admin
1,372

עריכות

אוחזר מתוך "https://www.sikumuna.co.il/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/4772"