סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

המצב המדיני-פוליטי, הצבאי והאזרחי של היישוב היהודי ערב ההחלטה

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
גרסה מ־10:00, 16 במרץ 2008 מאת DaViDHsikum (שיחה | תרומות) (המצב הצבאי בארץ ישראל ערב הקמת המדינה)
(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המצב המדיני ערב הקמת המדינה (אפריל - מאי 1948)

הלחץ האמריקאי

כבר בחודשים פברואר - מרץ 1948, לנוכח מצבו הקשה של הישוב היהודי בארץ ישראל, החלה ארה"ב בשורה של פעולות שנועדו לבטל את החלטה 181 ולפעול להקמת משטר נאמנות בריטי בארץ ישראל. במקביל הפעילה ממשלת ארה"ב לחץ רב על הנהגת הישוב היהודי לא להכריז על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, דרישה זו באה בעקבות פקפוק בקרב ממשל האמריקאי בדבר יכולתו של היישוב לעמוד בפלישה הצפויה של מדינות ערב ולממש את העצמאות המדינית יהודית.

נסיגתו של עבדאללה מההסכם

בנובמבר 1947 נפגשה גולדה מאיר (אז גולדה מאירסון) עם המלך הירדני עבדאללה והגיעה איתו לסיכום בע"פ לפיו יספח עבדאללה לממלכתו את כל איזוריה של ארץ ישראל, שם אמורה הייתה לקום המדינה הערבית. במקביל עבדאללה התחייב לא לפלוש או להציק למדינה היהודית. אך בפגישה נוספת בין עבדאללה לגולדה מאיר ב- 11 במאי 48 (ארבעה ימים לפני יציאת הנציב הבריטי מארץ ישראל) נסוג בו עבדאללה מהתחייבותו והודיע לגולדה כי הוא "נאלץ" לצאת למלחמה נגד הישוב היהודי אם הישוב יודיע על הקמת מדינה. פלישה כזו תמנע בתנאי שהישוב היהודי יסכים לשלטון ירדני על כל ארץ ישראל והיהודים יקבלו אוטונומיה דתית ותרבותית מלאה תחת השלטון הירדני-אשמי. המלך עבדאללה הבטיח לגולדה מאיר כי אוטונומיה זו תיהיה אוטונומיה דתית ותרבותית מלאה וכי מחצית מן הפרלמנט שיוקם בה יהיה מורכב מנציגים יהודיים.

גולדה מאיר לא היססה וענתה:

"זוהי הצעה שאינה באה בחשבון. אנו נכריז על עצמאות"
"אז תיהיה מלחמה" השיב המלך עבדאללה.
"תהיה מלחמה, אבל אנחנו ננצח!" ענתה גולדה מאיר.

המצב הפוליטי של הישוב היהודי ערב הקמת המדינה

ב- 12 באפריל החליטו הוועד הפועל הציוני (המוסד הכלל ציוני הנבחר) והוועד הלאומי (המוסד הארץ ישראל הנבחר) להקים שני מוסדות שהיו בגדר צעד משמעותי לקראת הקמתה של מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל:

  • "מועצת העם": היתה מעין פרלמנט (כנסת לימים) זמני. במועצת העם היו 37 חברים (ל"ז) אשר יצגו את כל 15 המפלגות הפוליטיות שהיו בישוב היהודי, כולל אלה הלא ציוניות כמו אגודת ישראל והמפלגה הקמוניסטית.
  • "מנהלת העם": פעלה במתכונת של ממשלה זמנית, מנתה 13 (י"ג) חברים, ויצגה קואליציה של מפלגות. בראש מנהלת העם עמד דוד בן גוריון.

רגע ההכרעה של מנהלת העם היה ב- 12 במאי – יומיים לפני יציאת הנציב הבריטי מארץ ישראל.
הישיבה התקיימה בתל אביב בבית הקרן הקיימת, השתתפו בה 10 מחברי מנהלת העם (שניים לא הצליחו לצאת מירושלים ואחד נשאר בארה"ב), הישיבה נמשכה 13 שעות (כולל הפסקות).
בפני חברי מנהלת העם עמדו טיעונים בעד ונגד קבלת תוכנית ארצות הברית (פרוט בהמשך) ובכך למעשה להחליט בעד הכרזה על הקמת המדינה או נגד ההכרזה על הקמת המדינה. (מעולם לא הייתה החלטה על ההכרזה של הקמת המדינה, אלא החלטה על תוכנית ארה"ב כפי שנמסרה למשה שרת על ידי ג'ורג' מרשל, שר החוץ האמריקאי)

מדיניות בריטניה

בריטניה המשיכה את נסיגתה מארץ ישראל בלוח הזמנים שהיא תכננה, כך שב- 15 במאי 1948 הנציב הבריטי האחרון אמור היה לצאת מהארץ ובכך ללא קבלת החלטות של הנהגת הישוב עלול היה להיווצר תהו ובהו פוליטי- משפטי – צבאי בארץ.

המצב הצבאי בארץ ישראל ערב הקמת המדינה

לצד ההצלחה של מבצע נחשון, והצלחות נוספות ברחבי הארץ, היו גם מפלות קשות לישוב. המפלה הקשה ביותר היתה נפילת ישובי גוש עציון בידי הלגיון הירדני, לאחר טבח אכזרי, של חיילי הלגיון בתושבי ארבעת הישובים בגוש. הנהגת הישוב נאלצה לאשר את כניעתם של ישובים אלה, הישובים העבריים הראשונים שנפלו בידי הערבים במלחמת העצמאות(למרות שנפלו מספר ימים לפני הכרזת העצמאות!).


הקמת צה"ל ופירוק המחתרות