admin
664
עריכות
הנדודים בדרכים באירופה ובאסיה עם תום המלחמה (הצגת מקור)
גרסה מ־13:50, 7 באוקטובר 2008
, 7 באוקטובר 2008←התארגנות הקורים במחנות העקורים
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) |
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
*הניצולים היו בעצם חסרי מולדת, נעקרו ממולדתם ולא יכלו לחזור לביתם, היו חסרי כיוון ותקווה . חלק היה אפאטי לגורלו והתעניין רק בחיפוש קרובים. המצב היה קשה בעיקר משום שנושא העקורים הפך לסוגיה פוליטית, אף אחד לא רצה לקחת אחריות עליהם ובריטניה סירבה לאפשר להם לעלות לארץ ומחנות העקורים המשיכו להתקיים עד 1956! (קראו בעמ' 201 בספר של גוטמן_השואה). | *הניצולים היו בעצם חסרי מולדת, נעקרו ממולדתם ולא יכלו לחזור לביתם, היו חסרי כיוון ותקווה . חלק היה אפאטי לגורלו והתעניין רק בחיפוש קרובים. המצב היה קשה בעיקר משום שנושא העקורים הפך לסוגיה פוליטית, אף אחד לא רצה לקחת אחריות עליהם ובריטניה סירבה לאפשר להם לעלות לארץ ומחנות העקורים המשיכו להתקיים עד 1956! (קראו בעמ' 201 בספר של גוטמן_השואה). | ||
*דוח הריסון יועצו של הנשיא טרומן, שסייר בקיץ 45 בכ- 30 מחנות עקורים, מדווח על מציאות עגומה ומגנה את מדיניות שלטונות הכיבוש של בעלות הברית כלפי העקורים וקורא לפעולה דחופה לפתרון בעיית העקורים. בין היתר הריסון טען שההבדל היחיד בין בעלות הברית לנאצים הוא שהם לא הורגים את היהודים. הוא קרא להעלות באופן דחוף 100,000 יהודים לא"י (קרא בספר של גוטמן עמ' 202-203). | *דוח הריסון יועצו של הנשיא טרומן, שסייר בקיץ 45 בכ- 30 מחנות עקורים, מדווח על מציאות עגומה ומגנה את מדיניות שלטונות הכיבוש של בעלות הברית כלפי העקורים וקורא לפעולה דחופה לפתרון בעיית העקורים. בין היתר הריסון טען שההבדל היחיד בין בעלות הברית לנאצים הוא שהם לא הורגים את היהודים. הוא קרא להעלות באופן דחוף 100,000 יהודים לא"י (קרא בספר של גוטמן עמ' 202-203). | ||
===התארגנות | ===התארגנות העקורים במחנות=== | ||
העקורים יזמו בעצמם התארגנות במחנות. ההתארגנות הייתה בכל תחומי החיים והם דרשו מרשויות המחנות לאפשר להם לנהל בעצמם את המחנה. הרצון להתארגנות אינו מפתיע משום שעקורים רבים היו מנהיגים בתנועות הנוער ובמחתרות. העקורים , אפילו כאלו שלא היו ציוניים בעבר בחרו בדרך הציונית , אחרים כמו חברי תנועת הבונד שהתנגדה | העקורים יזמו בעצמם התארגנות במחנות. ההתארגנות הייתה בכל תחומי החיים והם דרשו מרשויות המחנות לאפשר להם לנהל בעצמם את המחנה. הרצון להתארגנות אינו מפתיע משום שעקורים רבים היו מנהיגים בתנועות הנוער ובמחתרות. העקורים, אפילו כאלו שלא היו ציוניים בעבר בחרו בדרך הציונית, אחרים כמו חברי תנועת הבונד שהתנגדה לציונות שבו לארצותיהם. על הפעילות במחנות העקורים קרא בעמ' 205 – 206 בספר של גוטמן – השואה. | ||
===תנועת הבריחה=== | |||
בשלב הראשון , עוד לפני סיום המלחמה, הבריחה החלה עם קבוצות פרטיזנים יהודים וניצולים מאזור וילנה מבלי שהיה קשר בין הקבוצות. הם הבינו כי לא יוכלו לחזור למולדתם שהפכו לבית קברות ליהודים רבים מהם היו ציוניים עוד לפני המלחמה ואמונתם בציונות התחזקה עקב האכזבה מהשלטון הסובייטי .כוונתם | "תנועת הבריחה" זהו תהליך הנהירה ההמוני של יהודים עם סיום המלחמה. קרוב ל- 250,000 ניצולי שואה, בעיקר ממזרח אירופה (פולין וברה"מ) שנעו מערבה. הבריחה היה גם שמו של הארגון שהוביל את הנהירה הזו לחופי ארץ ישראל. (ראה מפה תנועת הפליטים במסגרת תנועת הבריחה בספר של דומקה עמ' 199 ובספר של גוטמן – השואה עמ' 207-208 ). | ||
בשלב השני עם סיום המלחמה הפכה | |||
בשלב הראשון, עוד לפני סיום המלחמה, הבריחה החלה עם קבוצות פרטיזנים יהודים וניצולים מאזור וילנה מבלי שהיה קשר בין הקבוצות. הם הבינו כי לא יוכלו לחזור למולדתם שהפכו לבית קברות ליהודים רבים מהם היו ציוניים עוד לפני המלחמה ואמונתם בציונות התחזקה עקב האכזבה מהשלטון הסובייטי. כוונתם הייתה להגיע לארץ ישראל. נתיב הבריחה עבר דרך רומניה, ובקבוצות קטנות חצו את הגבול לרומניה ושם חברו עם חיילי הבריגדה שהיו באירופה ובעזרתם ניסו להגיע לא"י. המשטרה הסובייטית גילתה את נתיב הבריחה ואסרה את צעירים הציוניים, כך שנאלצו למצוא נתיבי בריחה אחרים, דרך קרקוב. | |||
בשלב השני עם סיום המלחמה הפכה הבריחה ליעד לאומי ושליחים מארץ ישראל, אנשי בריגדה ואנשי ג'וינט יחד עם המוסד לעלייה ב' כיוונו את הפליטים לנמלים בהם יכלו להפליג לארץ. כ- 250,000 יהודים השתמשו בנתיבי הבריחה. ארגון הבריחה היה לא חוקי ומעולם לא פרסם קריאה המונית להצטרף אליו, אבל במסגרתו ובמסגרת ההעפלה עלו לארץ אלפי יהודים (קרא בעמ' 209 - 210 בספר של גוטמן-השואה). | |||