הפתרון הסופי: הבדלים בין גרסאות בדף

הפתרון הסופי (הצגת מקור)

גרסה מ־10:45, 23 באוקטובר 2005

נוספו 43 בתים , 23 באוקטובר 2005

אין תקציר עריכה

אסף

עריכה אחת

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''הקשר בין תחילת ההשמדה למלחמה בברית המועצות'''
+===הקשר בין תחילת ההשמדה למלחמה בברית המועצות===
-עד ל"מבצע ברברוסה" (הפלישה לברית המועצות), ניתן היה לראות מדיניות גרמנית שניסתה, בהתחלה, לעודד הגירה של יהודים אל מחוץ לגרמניה, לאחר מכן ניסתה למצוא פתרונות לריכוז יהודים בלובלין-ניסקו או במדגסקר אך רק בעת הפלישה לברית המועצות השתנתה המדיניות להשמדה. הגורמים שהביאו לשינוי במדיניות הגרמנית היו:
+עד ל"מבצע ברברוסה" (הפלישה לברית המועצות), ניתן היה לראות מדיניות גרמנית שניסתה, בהתחלה, לעודד הגירה של יהודים אל מחוץ לגרמניה, לאחר מכן ניסתה למצוא פתרונות לריכוז יהודים בלובלין-ניסקו או במדגסקר אך רק בעת הפלישה לברית המועצות השתנתה המדיניות להשמדה.<BR>
+'''הגורמים שהביאו לשינוי במדיניות הגרמנית היו:'''
 אי אפשר היה להיפטר מהיהודים וככל שהפלישה הגרמנית התקדמה, מיליוני יהודים נוספים לשטחי הכיבוש הגרמני.
@@ שורה 9: / שורה 11: @@
 עד היום לא ידוע בדיוק מה גרם לתחילתו של ביצוע הפתרון הסופי – האם זו הייתה פקודה מפורשת או תולדה של תהליכים מקומיים. גישה אחת אומרת שלפני הפלישה לברית המועצות, נתן היטלר פקודה בע"פ לראש הס"ס, הימלר, על "פתרון הבעיה היהודית". גישה זו מדגישה את המרכיב האידיאולוגי כמרכיב מכריע במדיניות הנאצית. הגישה השנייה אומרת שלא הייתה הוראה מפורשת מהיטלר או מהצמרת השלטונית ושההרג החל במישור המקומי, כפתרון לבעיות מקומיות שהחיילים נתקלו בהן בשטח במהלך מבצע ברברוסה. הרציחות, שהיו תוצאה של המצוקה הקשה או של יוזמת ממונה חסר מעצורים, הפכו ל"כדור שלג" שהתגלגל לאחר מכן למבצע כלל-אירופאי וקיבל גושפנקה שלטונית רשמית.
-האייזנצגרופן: תוך כדי התקדמות הגרמנים במבצע ברברוסה, פעלו ארבע יחידות של האייזנצגרופן ("עוצבות המבצע") כדי להשמיד את היהודים המקומיים. יחידות אלו היו מסונפות לס"ס וכללו בהתחלה גרמנים בלבד. אולם ככל שהרצח ההמוני נמשך והיחידות נתקלו בבעיית תחלופה חמורה, גויסו יותר ויותר משתפי פעולה מבין העמים הלא-רוסים הכפופים לשלטון הסובייטי – אוקראינים, לטבים וליטאים.
+'''האייזנצגרופן''': תוך כדי התקדמות הגרמנים במבצע ברברוסה, פעלו ארבע יחידות של האייזנצגרופן ("עוצבות המבצע") כדי להשמיד את היהודים המקומיים. יחידות אלו היו מסונפות לס"ס וכללו בהתחלה גרמנים בלבד. אולם ככל שהרצח ההמוני נמשך והיחידות נתקלו בבעיית תחלופה חמורה, גויסו יותר ויותר משתפי פעולה מבין העמים הלא-רוסים הכפופים לשלטון הסובייטי – אוקראינים, לטבים וליטאים.
-'''השלבים בביצוע "הפתרון הסופי"'''
+===השלבים בביצוע "הפתרון הסופי"===
 יחידות האייזנצגרופן נכנסו ליישובים השונים ועודדו את התושבים המקומיים הלא-יהודיים לבצע פוגרומים איומים ביהודים. כך כאשר הגרמנים הגיעו ליישובים, הם התקבלו כגורם מושיע בעיני היהודים.
 ריכוז היהודים בגטאות.
 בורות הירי: הוצאת קבוצות של יהודים מהגטאות למקום סמוך (בדרך כלל ביער, אבל לא תמיד) ורציחתם ליד בורות גדולים ע"י כיתות יורים. בשיטה הזו נרצחו בשטח בריה"מ כמיליון וחצי יהודים בין אמצע 1941 ותחילת 1943.
-אתרים מפורסמים של בורות ירי:
+'''אתרים מפורסמים של בורות ירי:'''
 באבי יאר (על יד קייב שבאוקראינה) – שם נרצחו כמאה אלף יהודים. שליש ממספר זה נרצחו תוך יומיים.
@@ שורה 28: / שורה 31: @@
 לא קיים מסמך המעיד על פקודה רשמית מהדרג הבכיר ביותר להתחיל בהרג. רוב החוקרים משערים שהימלר מסר פקודה בעל פה להיידריך שהעביר אותה לראשי האייזנצגרופן. אולם אין ספק שפקודה כזאת לא הייתה ניתנת ללא אישורו של היטלר.
-הגרמנים החליטו להפסיק את השימוש בשיטת בורות הירי מתוך מספר סיבות:
+'''הגרמנים החליטו להפסיק את השימוש בשיטת בורות הירי מתוך מספר סיבות:'''
 א.      התחלופה הרבה בקרב חברי האייזנצגרופן עקב החשיפה לזוועות הרצח.
@@ שורה 38: / שורה 41: @@
 ד.      פיתוחן של שיטות "יעילות יותר", שפתרו את הבעיות הנ"ל.
-שיטות ההרג הנוספות (בסדר כרונולוגי):
+'''שיטות ההרג הנוספות (בסדר כרונולוגי):'''
 בורות הירי: פורט קודם.
@@ שורה 86: / שורה 89: @@
-מחנה טרזינשטאט
+'''מחנה טרזינשטאט'''
 מחנה טרזינשטאט, שנמצא בצ'כיה, לא רחוק מפראג, היה מקום ייחודי שהוקם לפי החלטת ועידת ואנזה. הוא שימש במקורו כגטו ליהודי פראג אבל כמחנה מיוחד לשלושה "סוגים" נוספים של יהודים: זקנים, בעלי נכויות קשות וותיקי מלחמת העולם הראשונה בעלי אותו הצטיינות יחד עם יהודים גרמניים מפורסמים.
 טרזינשטאט הפך גם למחנה ראווה. בשני מקרים שונים ניתן לנציגי הצלב האדום הבינלאומי לבקר שם, עם כי האסירים תודרכו היטב קודם לכן מה עליהם לעשות עם בואם. כתוצאה מכך, תנאי החיים שם היו טובים לאין שיעור יחסית לתנאים בשאר המחנות והגטאות; היו שם ספריות, ואפילו תחרויות כדורגל. אולם בסופו של דבר כמעט כולם נרצחו ויותר מ-120 אלף יהודים נשלחו משם למחנות ההשמדה.