התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד
הגישה הפסיכואנליטית
אחת התאוריות המופרסמות היא זו שהוצעה על ידי זגימונד פרויד,זו מכונה פסיכואנליזה והיא מקיפה מאוד.
מבנה האישיות
פרויד הבחין ב-3 רמות מודעות: 1.לא מודע (תת מודע) 2.סמוך למודע (סף מודע) 3.מודע
בנוסף,הביחן פרויד ב-3 חלקים המרכיבים את אישיות האדם. 1.הסתמי (איד) 2.האני (אגו) 3.האני העליון (סופר אגו)
פרויד משל את רמות המודעות לקרחון החלק המבצבץ מין הים הוא המודע והחלקים הגדולים הם המסוך למודע והתת מודע.
לא מודע
הלא מודע הוא החלק החשוב והגדול ביותר מביחנת השפעתו על ההתנהגות.הוא כולל רגשות,חרדות,חוויות,זכרונות,דחפים ומחשבות שהאדם אינו יודע על קיומם אם כי היה יודע עליהם אלה היו גורמים לו לחרדה שתשבש את מהלך חייו.
לדוגמא:ילד אשר חש משיכה לגברים ידחיק רגש זה מכיוון שהחברה חינכה אותו שאהבת נשים היא נורמלית,רגש זה ידחק וזה יגרום לו מתח רב וחרדה.
הדחפים שנמצאים בלא מודע מתוארים כיאלו היו נמצאים בתוך תיבה סגורה במנעול שאין לדעת מה בו,התכנים הנמצאים בתת מודע שואפים לעלות למודע אם כי ישנו מנגון מצנזר שתפקידו לחסום תוכן מאיים השואף לעלות למודע.
בכדי שתוכן יצליח להסתנן מן הלא מודע אל המודע עליו "להתחפש" ולהסוות עצמו בכדי שהצנזור לא יזהה אותו כתוכן מאיים.
לדוגמא:נער החש משיכה מינית לאחותו. הדחף מעורר בו חרדה שכן הוא אסור ולכן אינו מודע לו. הדחף מתפשט ועולה למודע כהתגרות באחותו או על ידי התעלמות ממנה. הנער אינו מודע למשיכתו המינית לאחות, אלא מודע רק להתגרות בה או ההתעלמות ממנה.
על ידי ההתגרות הנער זוכה בסיפוק מה של הדחף המיני,אך מבלי להיות מודע למניע שמאחורי התנהגותו.
דחפים מאיימים או אסור (לרוב מין ותוקפנות) שואפים להיות מודעים ורבים מהם מצליחים לעלות למודע באמצעות הסוואה מוצלחת. אף על פי שהאדם אינו מודע לתכנים הלא מודעים האמין פרויד שהם מהווים השפעה על כל התנהגותיו ופעולותיו של האדם במהלך חייו.
- על המילים שהוא אומר (פליטות פה) דוגמא אדם שאומר "רצח" במקום "רחץ" בסך הכל החליף בין שתי אותיות אך טעות זו מבטא משאלה תוקפנית בלתי מודעת.
- על הרגשות שהוא חש דוגמת האח שנמשך מינית לאחותו ומרגיש שהוא חייב להתגרות בה.
- על המחשבות שהוא הוגה והפעולות שהוא מבצע לדוגמא פעולה התגרות של האח באחותו המושכת אותו בצורה מינית.
מסקנה:אדם מודע לפיעלותו הגלויה אך בדרך כלל אינו מודע לתהליכים הנפשיים שהניעו אותו לבצע פעולה זו.
על פי פרויד ניתן לדעת שהתכנים שנמצאים בלא מודע ולא מודעים לאדם ניתן לגלות אותם באופן עקיף על ידי היפונזה,ניתוח חלומות,פילטות פה,שיכחת דברים והתנהגויות בלתי מסתגלות.
מקורות התכנים הלא מודעים: 1.שינויים ביולוגיים 2.אינסטינקטים/דחפים מולדים.
סמוך למודע
סמוך למודע-תכנים שאינם מודעים בפעול ברגע נתון,אך יכולים לעלות למודע בהתאם להחלטה רצונית של האדם.
התכנים בסמוך למודע נאגרים משתי מקורות: 1.התפיסה המודעת: כל מה שהאדם תופס נמצא במודע לזמן קצר מאוד אך כאשר קשוב האדם לגוריים אחרים עוברות תפיסותיו הקודמות לסמוך למודע. לדוגמא:במודע שלכם יש תכנים הקשורים לפרויד בעוד שעה התכנים שהיו במודע יהיו תכנים הקשורים למלחמת העולם ה-2 והתכנים לפרויד יכנסו לסמוך למודע. 2.התפיסה הלא מודע: לפי פרויד רעיונות יכולים לצאת בהסוואה מן הלא מודע ולחמוק לסף מודע כך שלא תמיד אנו יודעים מהם תכנים אלו באמת.
המודע
המודע-תכנים,רגשות,חוויות אליהם אנו מפנים את תשומת הלב ברגע נתון. המוח מסנן מידע/גירויים חיצוניים ופנימיים ומחליט,בהתאם לחשיבותו להפנות אליו את תשומת הלב.
מקורות המשמשים תכנים למודע: 1.כל מה שנתפס על ידי החושים ברגע נתון-בתנאי שאינו מאיים! 2.תכנים מהלא מודע ומהסמוך למודע שעלו למודע.
לדוגמא:ברגעים אלו רמת המודעות שלכם כוללת תוכן שורות אלו אך אם לרגע תדמיינו את שפת הים תוכן זה יכנס לרמת המודעות ותוכן שורות אלו יכנסו לסמוך למודע משום שתוכן מסוים נמצא לזמן קצר ביותר ברמת המודעות והוא מוחלף אם תוכם אחר שמונע על ידי גירויים חיצוניים (דוגמא רעש חזק,ריח נעים וכו) ועל ידי גירויים פנימיים (דוגמא רעב,כאב וכו).
המודע הוא החלק היחידי שיש לנו נגישות ישרה אליו עם שאר רמות המודעות אין לנו קשר ישיר אלא דרך המודע.
חלקי האישיות
חלקים אלו הם מבנים משוערים,פרויד שיער את קיומם.
הסתמי
חלק האישיות הכולל בתוכות את כל הדחפים שאנו נולדים איתם,הקיימים ופועלים כבר מהלידה,הם כולם ולעולם מאוחסנים בלא מודע! למרות התפתחותינו הסמתי לא משתנה כל חיינו.
פרויד דיבר על שתי סוגי אינסטיקטים:
1.אינסטיקט החיים-כולל את הצרכים השומרים על קיום האדם והישרדותו. ואינסטיקט המין המושך את האדם להתפתח. אינסטיקט המין מתחלק לשני מובנים א. מין במובן גופני: הנאות בכל האיזורים הארוגניים (פה,פין/דגדגן,רקטום) ב.מין במובן רחב-דחף הגורם לאדם לעשות דברים המקדמים אותו (אהבה,יצירה,הקמת משפחה וכו) פרויד סבר שגם בילדות יש הנאה מינית בכל אחד משלבי ההתפתחות ובכל שלב יש איזור אחר. (דוגמא תינוק הנהנה מיניקה,ילד הנהנה מהפרשת צואה)
2.אינסטיקט המוות-כולל את הדחפים המביאים את האדם לפגוע בעצמו,זולתו,ובסביבתו על ידי תוקפנות גופנית ומילולית.
מטרתם של אינסטיקטים היא לחזור למצב טירום לידה שם אין חוסר בצרכים.
העיקרון שמנחה את הסתמי הוא עקרון העונג והכאב (חיפוש הנאה והמנעות מכאב). הסתמי מטרתו היא לספק את הדחף ברגע מיידי כשהוא מתעורר,הוא אינו מתחשב במגבלות החברה או בצווים מוסריים ואינו מבחין בין טוב ורע-כל האנרגיה מופנת כל חיפוש הנאה והמנעות מכאב. דוגמא: אישיות התינוק כאשר הוא נולד מורכבת רק מהסתמי לכן הוא פועל לפי עקרון ההנאה והכאב,כשהפיטמה בפיו הוא מוצץ אותה לשם המזון ולשם העונג שבמציצה.
מאפייני הסתמי 1.חוסר היגיון וקשר עם המציאות: א.אינו מבחין בין דימיון למציאות ב.מסוגל להכיל שני דחפים סותרים באותו הזמן (מאוהב אבל שונא) 2.הדחפים אינם משתנים כל החיים. הדבר היחידי שיכול להשתנות זה האובייקט.
האני
החל משנת החיים השנייה ובמשך החיים כולם מופעלות על האדם דרישות לדחות סיפורים לפיכך נאלץ לא לפעול על פי עקרון העונג והכרב ולהישאר בעוררות עד למועד הולם לסיפוק דחפיו. (דוגמא ילד קטן הצריך להתאפק עם צרכיו עד שמגיע לסיר). כתוצאה מכך מתפתח האני הלומד להיות כמתווך בין המציאות המבקשת איפוק לסתמי המבקש סיפוק מידי של הצרכים.
העיקרון שמנחה את האני הוא עיקרון המציאות כלומר סיפוק צרכים תוך התחשבות בדרישות החברה.
מאפייני האני 1.הוא מקבל ההחלטות (האני מקבל החלטות והסתמי מבקש לבצע דחפים) 2.מהווה זרוע ביצעוית-האני הוא חלק האישיות היחיד שבא במגע עם המציאות.האני מקבל החלטות כיצד להתנהג כדי לספק את צרכי הסתמי תוך התחשבות בצרכי המציאות. 3.מיצאותי 4.מתפתח/לומד כל הזמן-האני מתפתח כל הזמן על פי דרישות החברה או על פי תרבות חדשה בעוד שהסתמי אינו משתנה. 5.דוחה מתחים למועדים מאוחרים-דחיית סיפוק הדחף לזמן ולמקום דורשת יכולת עמידה במתח,בניגוד לסתמי האני מסוגל לעמוד במתח. האני מתבונן בסביבה ולומד להפנים התנהגויות בכדי לדעת לספק את צרכי הסתמי בדרך הנכונה. (לדוג, ילד קטן הנהנה לאונן,כתוצאה מתגובות הסביבה ילמד הילד לאונן בתחומו הפרטי ולא הציבורי) 6.באני יש חלקים מודעים,חלקים סמוכים למודע וחלקים לא מודעים שקשה מאוד להעלותם למודעות (הוא נמצא בכל רמות המודע).
האני העליון
האני העליון כולל את ערכי החברה והנורמות ל"מותר" ו"אסור" שהופנמו על ידי האדם במהלך התפתחותו חלק זה של האישיות מתפתח אחרון,החל מגיל 3 ופועל לפי עקרון המוסר השואף למימוש הנורמות והאידיאלים של החברה. עקרון זה נוגד את עקרון ההנאה והכאב של הסתמי ונוגד גם את עקרון המציאות של המוסר מכיוון שהוא מכוון ליד אידאלי ואינו שואף למימוש דחפים או מטרות מציאותיות.
כתוצאה מכך הופך ה"האני" (אגו) למפשר בין האני העליו וגם לבין הסתמי לבין המציאות היות ושניהם אינם מקושרים למציאות.
אני עליון=נורמות וערכים שהחברה מכתיבה.אני=מציאות.סתמי=סיפוק מיידי. אני עליון:מה אנו צריכים לעשות. סתמי=מה אנו רוצים לעשות אני=מנסה לפשר בין הרצוי למצוי (לסתמי ולאני העליון).
לעיתים נכנע האני לדרישות הסתמי ומתנהג לפי עקרון ההנאה והכאב ולעיתים נכנע לדרישות האני העליון ומתנהג לפי דרישות מוסר אך במרבית המקרים מוצא פשרה ומתחשב בכל הגורמים.
האני העליון מפקח על מעשיו ומחשבותיו של האני ושופט אותם ומחולק ל-2 מערכות שיפוט: מצפון:הפנמת הדברים האסורים. מעוררי אשמה ורגשי נחיתות. אני איאיאלי:קבלת חיזוקים על התנהגות טובה. כך הוא לומד מה טוב ולמה עליו לשאוף,וכך הוא מפנים את הערכים האידאלים של החברה.
מאפייני האני העליון 1.העקרון המנחה אותו הוא עקרון המוסר 2. האני מנסה לפשר בין הסתמי לאני העליון 3.מחולק ל-2 מערכות שיפוט:מצפון ואני אידאלי. 4.בניגוד לסתמי שדומה אצל כל בני האדם כיוון שהוא מונע על ידי דחפים ביולוגים האני העליון שונה מאדם לאדם משום שבני אדם שייכים לתרבויות שונות המדגישות ערכים שונים. 5.באני העליון יש ערכים מודעים,סמוכים למודע,ולא מודעים, (נמצא בכל רמות המודעות),האני והאני העליו מתפתחים כל חיינו לעומת הסתמי שלא משתנה.
הדינמיקה של האישיות
פרויד טען שאישיות האדם היא כמו מערכת מורכבת של אנרגיה שמקורה באינסטיקטים.האדם מעצם היותו יצור ביולוגי מונע על ידי דחפים כלומר מקור אנרגיות האדם הינו בצרכים גופניים. פרויד גם טען שאנרגיה זו יכולה להשתנות אל צורתה אינה הולכת לאיבוד. דוגמא:דחפים למין משתנים,תינוק מספק דחף מיני על ידי מציצת פיטמה ואילו אדם מבוגר בדרכים אחרות.
פרויד טען שכל בני האנוש מונעים על ידיד אותם הדחפים מכיוון שמקור הדחפים הינו ביולוגי וזהה אצל כולם. הוא התמקד ב-2 דחפים עיקריים:
א)מין-אשר מונע על ידיד אנרגיית הליבידו: הליבידו מושקע הן בסיפוק מיני והן בפעולות יצירה ובנייה. דוגמא: התידדות עם חברים,קיום מגע גופני. ב)פרויד לא זיהה בשם את האינרגיה המניע את אינסטינקט המוות אך טען שמקורה מבסיס ביולוגי תורשתי. זהו דחף הגורם לאדם לפגוע בעצמו בדרכים כגון:אכזריות,רצח,השפלה,אכילו,התאבדות וכו. פרויד טען שמלחמות הן תוצאה של אינסטיקנט המוות ושלכן תמיד יהיו מלחמות.
פרויד דגל בעקרון שיווי המשקל-לפיו כל מערכת (גוף האדם) שואף להגיע לשיווי משקל,היציאה משיווי משקל יוצרת מתח נפשי וגופני אשר דוחף את האדם לעשות משהו שיפחית את המתח ויחזירו לשיווי משקל.לפי פרויד מטרת האינסטנקטים של המוות הינה לחזור למצב שלפני הלידה,כלומר למוות. לדעת פרויד מטרת החיים היא המוות אשר מטרה זו מושגת בסופו של דבר אצל כל אדם.בעצם האדם שואף למות בלי שיהיה מודע לזה.
נקודה נוספת היא-דחפי האדם אינם משתנים במהלך חייו אם כי דרך סיפוקם. כשאר ישנה התעוררות של דחף מודחק,האנרגייה חייבת לבוא על סיפוקה ותחפש מוצא כלשהו.
דוגמא: תוקפנות נגד הורה אשר לא מודעת כי אסורה בחברה תמצא פורקן בתחרויות ספורט,משחק שחמט או הומור ציני.
עקרון נוסף בתיאורה של פרויד היא עקרון הדטרמיניזם על פיו ניתן להסביר כיצד אירועים שקרו לאדם בילדותו משפיעים על התנהגותו כבוגר ושלם כך הדגיש פרויד את חשיבותן של חוויות הילדות המוקדמות כמעצבות העיקריות של אישיות האדם.
חרדות
חרדה-ריגוש לא נעים המזהיר את האדם מפני סכנה אפשרית. חרדה כריגוש לא נעים דוחפת את האדם לעשות משהו על מנת להשתחרר מהסכנה (עקרון העונג והכאב) לפי פרויד התנהגויות רבות מוסברות שהן תוצאה של דחף זה.
האני נמצא בסכנה אפשרית משלושה כיוונים: המציאות (סביבה):נחש,כביש סואן וכו' הסתמי:דחפים אסורים (על ידי החברה) המאיימים להתפרץ באופן בלתי נשלט. האני העליון:עונשים,יסורי מצפון.
בהתאם,ישנן שלושה סוגי חרדות: חרדה מציאותית:תגובה רגשית לסכנה מוחשית מהסביבה.דוג' נחש,מחלה כביש סואן וכו'. יש המכנים חרדה זאת בשם פחד,שכן פחד הוא תגובה רגשית למשהו מוגדר וחדרה היא תגובה רגשית למשהו פחות מוגדר. חרדה נוירוטית: תגובה רגשית לסכנה שמקורה בסתמי. החרדה היא שמא אני לא יוכל לשלוט בדחפים האסורים והבלתי מודעים והם יתממשו במעשים (לרוב מין ותוקפנות). כשדחפים אלו מאיימים להתפרץ מתעוררת חרדה נוירוטית. חרדה מוסרית:תגובה רגשית לסכנה מעונש שהאני העליון עשוי להטיל על האדם כלומר מתחושת אשמה וייסורי מצפון.
מנגנוני הגנה
מנגנוני הגנה תפקידם להפחית את החרדה-אסטרטגיית של התגוננות מפני ביטוי חיצוני של דחפי הסתמי ולחצי האני העליון. לשימוש מוגזם בלחצי האני העליון יש תוצאה שלילית:בזבוז אנרגיית האני ופגיעה בתפקוד פעילויות אחרות של האני בגלל ניצול האנרגיה.
מטרתם: א. למנוע מהאדם הכרה מודעת בהם. ב. לספק/לממש את הדחפים.
קיימים סוגים שונים של מנגנוני הגנה אך למרות ההבדלים בהם יש להם שני מאפיינים משותפים: 1.כל המנגנונים פועלים ברמת הלא מודע 2.הם מעוותים את תפיסת המציאות כדי שהחרדה תהיה פחות מאייימת ולכן יש בהם הונאה עצמית
מנגנוני ההגנה
1.הדחקה:דחיקת דחף/תוכן מאיים מהמודעות אל התת מודע. מנגנון זה מצריך הרבה אנרגייה לא רק עצם הורדת התוכן המאיים לרמת הלא מודע אלא שימוש באנרגייה לעצם השארת התוכן שלא יעלה שוב. לדוגמא: ילד שוראה את הוריו נספים,זכירת הארוע עלולה לגרום לחרדה רבה ולכן הוא שוכח-מדחיק את החוויה.
2.הכחשה:התעלמות מתכנים מאיימים. דמיון והבדל בין הדחקה להכחשה: בשניהם מדובר בתהליך לא מודע שמטרתו להתמודד עם תוכן מאיים. בהכחשה התוכן המאיים עלול לעלול למודע,ההכחשה שלו באה לידי ביטוי בתגובות שלו כלפי הסביבה אך בהדחקה התוכן המאיים כיאלו ונמחקה מזכרונו של האדם. לדוגמא:כשנולד תינוק נוסף למשפחה,לבכור יש חרדה מיצאותית של איבוד יחד/אהבה מצד ההורים,כדי להפחית רגשות לא נעימים אלו מכחיש הבכור שנולד לו אח.
3.עידון/סובלימציה: האני אינו מונע את פורקן הדחף האסור אלא מתעל אותו לפיעלות מועילה. הדחף מוצא פורקן באובייקט מועיל/מקובל בחברה. לדוגמא:עיסוקים שונים כגון איגרוף,מנתח פלסטי יכולים להיות עידון לדחפים אסורים אך הם עדיין יותירו מקום/אנרגייה להנאה המינית גופנית.
4.התקה: פריקת אנרגייה/דחפים תוקפניים על אובייקט שמאיים פחות מאשר זה שעורר את החרדה. לדוגמא:בוס אשר השפיל עובד והעובד מפחד לתקוף בחזרה פן יפוטר-שותק. כאשר יגיע הביתה פורק את התוקפנות שלו שאוחסנה בתת מודע על אשתו שפגיע בה מאיימת פחות מפגיעה בבוס.
5.השלכה:מנגון הגנה שבאמצעותו מייחס הפרט תכנים מעוררי חרדה הקיימים אצלו לאדם אחר. לדוגמא:נער אשר חש משיכה לגברים-רגש זה מוערר חרדה-הנער ישליך את הרגש שלו למשיכה בגברים לנער אחר.
6.היפוך תגובה:מנגון הגנה שבאמצעותו הופך הפרט את רגשותיו מעוררי החרדה. לדוגמא:ילד אשר שונא את אימו יכול לבטא אהבה מוגזמת כלפיה כהגנה.
7.שיכלון:מנגנון הגנה שבאמצעותו נותן הפרט צידוקים הגיוניים המאפשרים את ההתנהגות בהתאם לדחף מבלי להודות שהסיבה האמיתית היא דחף אסור. לדוגמא:תלמיד אשר נכשל במבחן יתרץ כי המורה שונאת אותו ובגלל זה הוא נכשל בבחינה.
הפסיכולוגיה ההתפתחותית של פרויד
פרויד הניח שהתפתחות האדם מתרחשת בשלבים קבועים מראש,בכל שלב יש איזור ארוגני אחר. לפי פרויד קיימים אצל האדם 5 שלבים של התפתחות מוטיצציונית אלו שלבים קבועים שכל אדם עובר אותם.אופן המעבר שונה מאדם לאדם.
השלב האוראלי
השלב האוראלי-(0-1 שנים)- שלב שבו האזור הארוגני של התינוק מתרכז בפה. השלב האוראלי מתחלק לשני תתי שלבים: א.מציצה אוראלית:מבטא את הפסיביות והתלותיות של התינוק בהוריו. (תחילת השלב האוראלי) ב.שלב הנשיכה האוראלית:לקראת סוף השלב האוראלי כשלתינוק יש שיניים. מבטא תוקפנות פעילה.
שני האינסטיקטים הבסיסים לפי פרויד,יצר המין והתוקפנות,מתבטאים שניהם באמצעות הפה-מצד אחד קיימת הנאה אוראלית מיני ומצד שני תוקפנות אוראלית. לדעת פרויד לסיפוק הצורך במציצה יש הפשעה על התפתחות אישיותו של אדם בוגר: תינוק שסופקו כל צרכיו בשלב זה (מצץ מספיק) יתפתח לאדם אופטימי המקבל את עצמו ואת זולתו-תוצאה חיובית של השלב.
לעומת זאת אם לא סופק הצורך במציצה או אם סופק יתר על המידה נוצר קיבעון אוראלי-הילד אמנם גודל ומתפתח אך התנהגותו האוראלית אינה נפסקת וזה בא לידי ביטוי במציצת אצבע כסיסת ציפורנים,עישון וכו'.פרויד כינה אדם שהתנהגותו כזו בשם טיפוס אוראלי טיפוס זה יכול להיות תולותי,פסיבי וילדותי או: וכחני,ציני נצלן.
השלב האנאלי
השלב האנאלי-(1-3 שנים) שלב שבו האיזור הארוגני של התינוק מתרכז בפי הטבעת. התינוק מתחיל לשלוט על שרירי הסוגר ומפיק הנאה מעצירת הצואה ומשיחרורה.התינוק גם נהנה לשחק בצואה לגעת בה ולהתחלק בה עם אחרים. בגיל זה מתחילים ההורים לאמן את הילד להתאפק ולא לעשות את צרכיו בחיתול אלא בסיר.עד כה נהג הילד להיפטר מצרכיו ברגע שחש לחץ במעיו או בשלפוחית השתן שלו והנה לפתע הוא נדרש לחכות עד שיגיע לסיר או לבית השימוש,כלומר פה פועל עיקרון המציאות. תוצאות אפשריות: קיבעון אנאלי:הורים שיקפידו יתר על המידה בעניני החינוך לניקיון (יגיבו בכעס או בענישה כשברח לילד) יגרמו לילד להרגיש שגופו רע ומלוכלך ומכאן הוא ירגיש שגם הוא עצמו רע ומלוכלך. או הורים שהיו מתירנים יתר על המידה,עלולים לגרום לילד לקיבעון אנאל.ילדים כאלו יעשו לפעמים דווקא את הצרכים במכנסים לאחר ישיבה ארוכה על הסיר שתסתיים בלא כלום. הורים כאלו יגרמו לאדם להיות תקוע בשלב האנאלי-קיבעון אנאלי שמתאפייני כך א.טיפוס אנאלי פסיבי: שמתנהג בדרך של עצירה ואיפוק מוגזמים,מאפיינים אותו תכונות של נקיון,קמצנות ודייקנות. ב.טיפוס אנאלי אקיטיבי:מאופיין בנדבנות,אי יכולת לסבול אי ודאות. טיפוס זה מאופיין גם באכזריות,סדיסטיות,הרסמנות,בלאגניסטיות.
השלב האדיפלי
השלב האדיפלי-(4-6 שנים)-שלב שבו האזור הארוגני של התינוק מתרכז באיברי המין. בנים ובנות בשלב זה נהנים לגעת באיברי המין שלהם ולאונן,שמים לב להבדל בין אברי מין של בנים ובים אברי מין של בנות. על פי פרויד כל ילד נמשך משיכה מינית להורה בן המין השני,הבן נמשך לאימו וחושק בה ורואה באבין מתחרה שיש לסלקוץ תופע זו שהיא בלתי מודעת כונתה בפי פרויד תסביך אדיפוס. דחפים אסורים אלו מעוררים חרדה עזה אצל הילד ולכן הוא מדחיק אותם ושוכח שחווה אותם,אך הם ניכרים בצורת רמזים של התגפפות של הילד עם האם ורצונו לשאת אותה לאישה.הילד חושש שאביו יגלה את משאלותיו הכמוסות ויענישו על ידי סירוסו כפי שלדעת הילד כבר עשו לבנות,לפחד לא מודע זה קרה פרויד פחד הסירוס. הפתרון הנורמלי של תסביך אדיפוס מתגבש בגיל 5-7 בערך כאשר הילד מזדה עם האב במקום להתחרות בו,כלומר הוא מאמץ את ערכיו של האב ואת דרכי התנהגותו והפוך אותם לחלק בלתי נפרד מאישיותו על ידי כך הוא יכול לזכות בעתיד באישה שתהיה כמו אמא שלו.
המהדורה הנשית לתסביך אדיפוס היא תסביך אלקטרה,הבת מגלה שחסר לה את הפין שיש לאביה ולאחיה וגם היא רוצה פין.קנאה זו נקראת קנאת פין. הבת חשה עוינות כלפי האם על כך שבגללה כביכול אין לה פין (היא מנעה זאת ממנה ואולי לקחה זאת על מנת להענישה על תשוקתה לאביה) ורואה באם מתחרה שיש לסלקה. כמו הבן גם הבת תפתור את התסביך על ידי הזדהות עם האם.
תוצאות אפשריות: שליליות-טיפוס אדיפאלי-בנים שנשארים בשלב זה נהפכים לגברים גאוותנים שמנסים להוכיח כל הזמן שהם גברים אמיתיים. נשים שלא פתרו את השלב האדיפלי מאופינות בנטייתן לסטוצים בלתי מחייבים ובנסיון להוכיח את עליונתן על הגבר. תסביך אדיפלי בלתי פתור יכול גם להוביל לבעיות מיניות כמו הומוסקסואליו,אינאונות ופריגידיות. הומוסקסואליות עלולה להיווצר מפחד כה גדול של הילד מסירוס עד שהוא אינו יכול לשאת את מראה איברי המין הנשיים כיוון שהם עבורו בגדר תזכורת למה שעלול לקרוא לו.(סירוס)
שלב החביון
שלב החביון-(6-12 שנים)-שלב בניים,זהו שלב שבא לפני גיל ההתבגרות. בשלב זה אין איזור ארוגני פעיל-האנרגיה המינית של הילד כמעט ולא באה לידי ביטוי והיא מופניות לפעילויות שלא קשורות במין כמו יצירת חברה ויצירת קשרים בעיקר עם בני אותו המין. פרויד קרא לשלב הזה גם השלב ההמומוסקסואלי,בשלב זה יש התעררות של הדחפים המיניים והידידות ההומוסקסואלית עלולה לקבל גוון אירוטי המתבטא בחשיפת איברי המין,אוננות בצוותא ובשלב מאוחר יותר אף התנסות מינית של ממש. תוצאות אפשריות: שליליות:אם לא פתר היטב את אחד השלבים הקודמים,תהיה לילד פחות אנרגיה חופשית להשקיע בקשרים חברתיים,הישגים ותחביבים. חיוביות:אם תושקע מספיק אנרגיה בסביבה בצורה מוצלחת הילד יצורים קשרים חברתיים מספקים,ישקיע בלימודים ויפתח עיסוקים אחרים.
השלב הגניטלי
השלב הגיניטלי-(12-18 שנים)-שלב זה נמשך מתקופת ההתבגרות עם הבשלתם של אברי הרביה ועד סוף החיים. האזור הארוגני בשלב זה הוא שוב-איברי המין. בשלב זה שוב מעורר הסתמי את הדחפים המיניים אך הפעם בניגוד לשלב האדיפלי לילד יש כבר אני עליון מגובש האוסר עליו בהתאם לחברה לספק את דחפיו המיניים. החברה מצפה מצעירים בני 12-13 להתאפק שנים אחדות.נמב זה גורם לסערה נפשית בין חלקי האישיות, האני קרוע בין הסתמי לאני העליון. התוצאה סערה נפשית וערעור האיזון הפסיכולוגי. פרויד טען שבתחילת השלב הגניטלי מופנים הדחפים המיניים של הבן כלפי אימו ושל הבת כלפי אביה כלומר מתרחש תסביך אדיפוס שני. היות שהאני העליון מגובש,הדחפים האדיפליים מעוררים חרדה ולפיכך הם מודחקים מיד עם התעוררותם,עוד בטרם עלו למודעות. הדחפים המיניים אינם נעלמים אלא מופיעים בצורת תחפושת. המתבגרים מוצאים להם באופן זמני "תחליף הורה" הכוונה לאישה או גבר מבוגר/ת. מנגון הגנה זה שבו הדחפים האסורים מופנים לאובייקט מותר נקרא התקה והוא מסביר מדוע מתבגרים מתאהבים בשחקני קולנוע וזמרים. ההתאהבות באדם בוגר היא זמנית בלבד,מעין שלב מעבר,בהמשך צפוה,משיכפה מינית לבן גילם מהמין השני,תהליך שנמשך לאורך כל שנות חייהם כבוגרים.