התמוטטות הקיסרות ועליית הרפובליקה

התמוטטות הקיסרות ועליית הרפובליקה

שינויים בזירה הבינלאומית

השנים 1901/2 הן שנים חשובות בזירה הבינלאומית ובסין. במהלך מרד הבוקסרים בריטניה מגיעה לקצה גבול יכולתה. באותה עת מתעצמים הן הצי האמריקאי, (באותה עת מתחילה החדירה של ארה"ב לאזור במסגרת מדיניות "הדלת הפתוחה" של הנשיא מקיננלי), הגרמני והיפני ובריטניה אינה מסוגלת לעמוד בתנאי שקבעה לעצמה TOW POWER STANDARD תקן של שניים לכל אחת מספינות מתחרותיה, ויורדת לתקן של ONE POWER STANDARD. הדבר בא לידי ביטוי כאשר היא צריכה להתמודד עם שני אתגרים בשני קצוות שונים של כדור הארץ: מלחמת הבורים בדרום אפריקה ומרד הבוקסרים בסין. בשנת 1901 בריטניה עושה חשבון נפש וביוזמתו של הלורד א. ג'יימס בלפור היא קובעת סדר עדיפויות חדש:

  • עדיפות ראשונה: יש להגן על נמלי הבית
  • עדיפות שנייה: יש להגן על הודו
  • עדיפות שלישית: יש להבטיח את הנתיבים להודו = תעלת סואץ
  • עדיפות רביעית: יש להגן על הקולוניות (המושבות) הלבנות = הדומיניונים
  • עדיפות חמישית: יש להגן על הקולוניות (המושבות) הצבעוניות הכוללת את מזרח אסיה.

על פי סדר זה סין נמצאה בעדיפות נמוכה. כדי להתמודד עם הסכנה האפשרית מצד יפן לאינטרסים הבריטיים, הוחלט להמיר את השימוש בכוח צבאי לשם הגנה על האינטרסים הבריטים בדרכים דיפלומטיות. בשנת 1902 חתמה בריטניה עם יפן על הסכם פיוס=פייסנות APPEASEME שבו מגדירים את האינטרסים של יפן ושל בריטניה. (מדיניות הפיוס מתחילה ב- 1902 עם יפן ולא ב- 1938 עם גרמניה). "הברית האנגלו – יפנית" חשובה להבנת התהליכים המתרחשים לאחר מכן במזרח אסיה:

השקול של יפן

יפן נמצאת בצדה הצפון מזרחי של סין, ובמידה ותרצה להיכנס ליבשת יש לה שני אויבים פוטנציאליים. אויב מצפון – רוסיה הקיסרית, ואויב מדרום בריטניה האימפריאלית. על-ידי הברית של 1902 שבה נקבע: ששתי המדינות לא תתקופנה זו את זו, ואם תוכה אחת מהם על ידי צד שלישי בת הברית תבוא לעזרתה, יפן יכולה לתקוף את רוסיה מבלי לחשוש מהתקפה בריטית. בינואר 1904 יש ליפנים בגבול של קוריאה 270 אלף חיילים ובקו השני של וולדיווסטוק היא יכולה להנחית עוד 80 אלף חיילים. לרוסים יש רק 8000 חיילים שנועדו להגן על מסילות הברזל של מנצ'וריה, ויש לה עוד כמיליון חיילים בזירה האירופית. היפנים תוקפים בהפתעה בלילה שבין 8-9 בפברואר 1904 הצי של האדמירל הרוסי מקארוב אינו מסוגל להגיב בהתאם. היפנים מתקדמים במנצ'וריה ומצליחים להכות את הרוסים. וגם כאשר הרוסים מזרימים כ-30 אלף חיילים במסילת הברזל הטרנס-סיבירית, הם אינם מצליחים להתמודד עם היפנים. בשנת1905 נחתם הסכם שלום (וולדיווסטוק) בין שתי המדינות.

משמעות מלחמת רוסיה יפן על הזירה הבינלאומית

הניצחון היפני על רוסיה היה טראומה לעולם הלבן, שראה עצמו נעלה על בני הגזעים האחרים. מבחינת סין מלחמה זו חשובה, כי מנצ'וריה מולדת המנצ'ואים נכבשה על-ידי היפנים, הניצחון ייתן ליפנים עילה לפלוש בשנות ה- 30 למנצ'וריה כדי ל"קוממה" מחדש כמדינה עצמאית. בין קוריאה לסין נהר היאלו, וולדיווסטוק נמל שקופא בחורף ולכן הרוסים זקוקים לנמל פורט-ארתור. היפנים תוקפים את הרוסים בפורט ארתור. סלילת מסילת הברזל בתוך מנצ'וריה על יד רוסיה לא הסתיימה.
כך הפכה הברית האנגלו יפנית לאבן יסוד לתהפוכות של המאה ה- 20.

ההשפעות על הזירה הפנימית בסין

ניצחונה של יפן היה בעל השפעה דרמטית על הזירה הפנימית בסין. מחד נמשכת ההתדרדרות בסין, המעצמות מחזקות את שליטן בתוכה, המאבקים בתוך השלטון מתחזקים, והתומכים במהפכה וברפורמה הולכים ומתרבים. נוכח מציאות זו אין מנוס משינוי, ואפילו הקיסרית השמרנית נאלצת להיכנע לרוחות הקידמה, אך באיחור שמביא את קיצה של הקיסרות, ואת הפיכתה של סין לרפובליקה.

לוח כרונולוגי:

  • 1905 הרפורמה של הקיסרית
  • 1908 הקיסרית נפטרה
  • 1012- 1908 האירועים שהובילו לנפילת הקיסרות והקמת הרפובליקה
  • 1949 – 1912 תקופת הרפובליקה
  • 1949 הקמת הרפובליקה העממית הקומוניסטית.

הרפורמה של הקיסרית

בתקופה האחרונה של שנות הקיסרות, למרות הניכור וההתנגדות של הקיסרית למודרניזציה, רוחות חדשות ורעיונות מדיניים חדשים הן ברמה הפילוסופית והן ברמה הקונקרטית חדרו לסין. אלפי סטודנטים סינים יצאו ללימודים בחו"ל, מתנגדי המשטר מקרב האינטלקטואלים הסינים נאלצו לצאת לחו"ל, כי כל התנגדות למשטר המנצ'ואי הייתה מסתיימת במעצר, מאסר והוצאה להורג. חלק גדול מהפעילות שהשפיעה על סין במאה ה- 20 החלה בחו"ל. הסטודנטים הסינים בחו"ל הושפעו מתנועות ליברליות ורדיקליות ביפן, ארה"ב ואירופה.
רעיון המדינה שאינה רכושו של הקיסר, אלא שיש בה מקום לאדם כפרט הולך ונשרש. הבסיס הכלכלי בסין משתנה בגלל נוכחות המערב, השולט על דרכי התחבורה, המסחר, שירותי הבנקאות, הביטוח, תעשיית המזון ודרכי השיווק והם משפיעים על השוק הסיני.
התערבותו של הזר אינה באופן פרדוכסלי שלילית והיא גם גורמת לכן להתפתחויות מהפכניות.
הנוכחות המערבית והשינויים הכלכליים גורמים לשידוד מערכות פנימי מבחינה מעמדית. אם בעבר בראש ההיררכיה החברתית עמדו המנדרינים= הפקידות הגבוהה שעמדה בבחינות והסוחרים היו בעלי מעמד נמוך ,היררכיה זו משתנה.
הסוחרים, ומי שנצמד לפעילות הזרים בטכנולוגיה, במסחר ובשירותים יצא נשכר מבחינה כלכלית ובעקבות זאת גם מבחינה חברתית. שנחאי, נאנג'ינג וקנטון הולכות ותופסות מקום חשוב בחיים הלאומיים של סין.
בין השנים 1906 – 1911 נעשו כ- 11 ניסיונות בחבלים שונים בעיקר בדרום סין להפלת המשטר , אך נכשלו ודוכאו על-ידי הכוח המנצ'ואי.
באוגוסט 1908 מתו תוך יומיים הקיסרית האלמנה טזה סי והקיסר האסיר, גואנג סו. יורש העצר היה הקיסר פו יי בן השנתיים.

האירועים שהביאו לנפילת הקיסרות

באפריל 1911 "האגודה המאוחדת של מהפכני סין", שפועלת בסין היא אולי האגודה הבולטת ביותר. היא אינה קשורה לחבל מסוים, אין לה צביון מעמדי והיא אינה מזוהה עם קבוצה מעמדית מסוימת, אלא אגודה לאומית ששואפת להפלת המנצ'ואים.
האגודה מנסה מזלה בהתמרדות נוספת ומצליח. הסיבה להצלחה אינה הניסיון המהפכני, אלא חוסר שביעות הרצון של המעמד הבינוני מהמצב הלא יציב שנוצר בסין.
המעמד הבינוני ראה עצמו נפגע מפעולות הממשלה בסין, בעיקר מתן זיכיונות לחברות זרות לקידום פרוייקטים בסין. בני הבורגנות הסינית רכשו מניות בחברות הללו שהולאמו על ידי הממשלה מבלי שניתן פיצוי הולם לבעלי המניות. מכאן שהקבוצות שהביאו למהפכה ולשבירת הכוח אינן של החלשים וחסרי הכל, אלא דווקא מעמד הביניים שיש לו ציפיות מהשינוי, ציפיות שהתאכזבו וגורמות למרד.
בשנת 1911 יואן שי קאי יחד עם לי הונג צ'אנג, שניהלו את המו"מ על הסכם השלום ב- 1895 ,וטסנג קו פאנג ממדכאי מרד הטאי-פינג, נשלחו לדכא את המהפכות ללא הצלחה.
ב-9 בדצמבר 1911 העוצר המנהל את הממלכה בשמו של הקיסר התינוק פו-יי מוותר על השלטון ומעביר את הסמכויות ליואן שי קאי YUAN SHIH KAI שחותם הסכם עם המורדים. מטרתו להציל את עורו ולנתק את עצמו מהמשטר המנצ'ואי שאותו שרת.
סון יאט סן , מנהיג "אגודת הברית", שחבריה היו סטודנטים סיניים מהפכניים שהתרכזו בטוקיו, הגדיר את מטרות האגודה: סילוק המנצ'ואים, הקמת מדינה סינית לאומיית, יסוד רפובליקה ורפורמה אגררית שתחיל את עקרון השוויון על הבעלות על הקרקע. במטרות שלובים יחד יסוד לאומיים, דמוקרטים וסוציאליסטים. ב- 9 בדצמבר 1911 פורש הנסיך ג'ון מתפקידו וליואן שי קאי, ניתנו סמכויות שלטון רחבות. יואן מקים ממשלה מנאמניו ומגביר בהדרגה את כוחו בסין.
יואן שי קאי חותם על ברית עם המהפכנים נגדם היה אמור לפעול וביחד אתם ארגן את סילוקם הסופי של המנצ'ואים מהשלטון. כשהגיע בסוף דצמבר סון יאט סן מארה"ב לסין, הוא נקבע כנשיא זמני. בינואר 1912 הוקמה הרפובליקה הסינית ובפברואר חתמה הקיסרית לונג יו בשם הקיסר הקטין פו יי על העברת הסמכות השלטונית ליואן שי קאי, הובטח שתקום רפובליקה של סין על-ידי איחוד חמשת העממים: המנצ'ואי, הסיני, המונגולי, המוסלמי והטיבטי – הדגל בעל 5 הצבעים בפסים אופקיים סימל בפס אחד כל אחד מחמשת העממים המרכזיים.

בפעם הראשונה קורה מצב שהשלטון קרס ולא מובן מאליו מה יבוא במקומו. בדרך כלל כששושלת נפלה על-ידי כוח מורד, המורדים יצרו שושלת חלופית והמערך השושלתי הקיסרי נמשך. ב - 1912 זה לא קורה. ובא הקץ על העידן הקיסרי בסין.

תקופת הרפובליקה 1912 – 1949

שנים ראשונות 1912 – 1916

נפילת הקיסרות הביאה לקריסת המערכות, יצירת אנארכיה, ועליה בכוחם של גנרלים סינים שלא קבלו את המרות של השלטון.
ברגע שיואן שה קאי קבל את השלטון לידיו הוא החל לפעול לביסוס כוחו ולסילוקם של יריבים פוליטיים.
ב- 13 בפברואר 1912 ששה שבועות אחרי שמונה לנשיא נאלץ סון יאט סן לפרוש ויואן נבחר לנשיא.
במרץ 1912 הכריזו המהפכנים בננקינג על חוקה זמנית לפיה:

  • יוקם פרלמנט בין שני בתים
  • הממשלה תהיה כפופה לפרלמנט
  • בראש המדינה יעמד נשיא בעל סמכויות ביצוע רחבות אך, כפוף לפרלמנט.

יואן הסכים לדגם המוצע ומינה את טאנג שאו יי, מקורבו לראש ממשלה, וסון יאט סן פרש והתרכז בפעילות פוליטית מחוץ לפרלמנט.

השלטון החדש נתקל בבעיות רבות:

1) מחסור בכסף- יואן ניסה להשיג הלוואות אך בהצלחה חלקית והכסף לא הספיק לפיתוח ואגון מחדש של המדינה.
2) מאבק בין הצפון מרכז שליטתו של יואן לבין הדרום המהפכני.
3) בתחילת 1913 הוקמה מפלגת הגואומינדנג – "המפלגה הלאומית".
המפלגה אחדה את הפלג שבראשו עמד דר' סון יאט סן עם פלגים אחרים וביחד היוו רוב בפרלמנט. המפלגה ששאפה להקים ממשל ייצוגי על בסיס תורת סון מהווה אופוזיציה ליואן, שמגלה נטיות אוטוקרטיות.
4) הרעיונות הדמוקרטיים סוציאליסטים של סון נראו בעיני יואן כקיצוניות ומסוכנות והוא דוחה אותן.

על רקע המחלוקות הפנימיות פורצת מרידה נוספת ביולי הפעם נגד שלטונו של יואן, אך נכשל מיד.
ניסיון המרד גרם להוצאת מפלגת הגואומינדנג מחוץ לחוק, והמהפכנים החברים בה נאלצו לפעול שוב מחוץ לגבולות סין.

בינואר 1914 יזם יואן שינוי החוקה. הוא מפזר את הפרלמנט, מקים קונגרס לאומי ומנסה להקים קיסרות חדשה, את "שושלת החוקה הגדולה".

הממשל החדש סובל משחיתות וחוסר יעילות, הוא אינו זוכה לפופולריות ול"הרשאה שמימית". כוונותיו המונרכיסטיות של יואן נתקלות בהתנגדות. בהדרגה חבלים בדרום הארץ פורשים ממרות השלטון החדש, והחלה תקופת התפוררות מחודשת.

תקופת אילי המלחמה WARLORDS 1912 – 1928

המנצ'ואים העבירו את השלטון ליואן שי- קאי, השולט בביג'נג והם שומרים על העיר האסורה כאזור אקסטריטוריאלי, ומתקיים בה שלטון מנצ'ואי, הם מקבלים מטילי כסף להמשיך את אורחות חייהם. במקביל חוזר סון יאט סן לקנטון שרוצה להעתיק את הבירה מבייג'נג לננג'ינג . מאז ראשית הרפובליקה התקיימו במדינה שני מוקדי כוח עיקריים: האחד בצפון, בבירה בייג'ינג השליט היה יואן שה קאי, השני בדרום בעיר קנטון, בה התגבשה התנועה הלאומית המהפכנית בהנהגתו של דר' סון יאט סן. חולשתם של שני המרכזים התבטאה בעלייתם והתחזקותם של אילי מלחמה מקומיים בחבלים במרכז הארץ, במערב ובמנצ'וריה שמצפון לחומה הגדולה. אילי מלחמה WARLORDS , שכל אחד מהם שולט על חבל ארץ בגודל ובהקף דמוגרפי של אחדות ממדינות אירופה ואף יותר, ניהלו ביניהם מאבקים כשכל אחד מהם שולט על מקורות המזון, המים בחבל שבתחומו. הם נאבקים זה בזה על מרחבים ולמעשה סין הייתה במעין אנארכיה בזעיר אנפין.

המעצמות תומכות בשלטונו של יואן שה קאי ומרחיבות את שליטתן בסין, ובמונגוליה יוצאות קבוצות שמרחיבות את שליטתן בצפון וטיבט מכריזה על עצמאות.

התוצאות

מצב של אנארכיה, אילי המלחמה שולטים ומספרם משתנה.

  • מתחזקים שני אישים:

יואן שי קאי – ששולט בבייג'נג סון יאט סן - ששולט בקנטון

יואן שי קאי - הוא איל מלחמה שהגיע לשלטון על-ידי שרות המנצ'ואים, כך הגיע לתפקיד ראש הממשלה, קבל עליו את השלטון ב- 1912 ומשלם מס שפתיים למהפכנים. הוא היה חסר אידיאולוגיה וניתב את דרכו על-פי האינטרסים האישיים המידיים שלו.

סון יאט סן – הוא בעל פילוסופיה מדינית משלו ושאף להגשמת החזון. הוא היה בעל מצע אידיאולוגי אותו טווה במשך שנים ארוכות בסין ובגולה: הוא מדבר על שלושה עקרונות של העם: 1. לאומיות,
2. דמוקרטיה,
3. רווחת העם = טובת העם

הלאומיות

על פי עקרונות אלו הוא רוצה לבנות את הרפובליקה ועל בסיסה יצר את "המפלגה של העם" GUOMINDANG – גואומינדנג. הוא מאמין,שבגלל הפיצול הפנימי העצום של סין, לא תיכון, סין לאומית חדשה, אם לא יתחזק האלמנט הלאומי. זאת למרות שסין ברובה היא הומוגנית מבחינה אתנית. 93% הם חאן, אבל היא מפוצלת מבחינה חבלית/דמוגרפית. כל חבל (בגודל של מדינה באירופה) דואג לאינטרסים שלו, והשלטון המרכזי הוא רגולטורי(מסדיר חוקים). סון יאט סן מבין שאי אפשר יהיה להקים מדינה כמו מדינות המערב, או אפילו כמו יפן ללא תחושה של "אנחנו". הכוחות הזרים משמשים את אותו כוח שמולו נוצר "האנחנו הלאומי" . סון יאט סן רוצה לחזק תחושת שייכות. הוא שאף לראות באיחוד המדינה בהנהגת מפלגתו, ורוצה לכונם פרלמנט שיפעל בעיר נאנג'ינג שנמצאת במרכזה של סין, .
בלב העשייה, הכלכלית והפוליטית, הרחק מתככי השלטון בבייג'ינג ומאילי המלחמה הקרובים אליו.

====הדמוקרטיה====

סון יאט סן למד והושפע מהעניין הדמוקרטי והוקיר דמוקרטיה,אבל הוא ידע שיש מדינות שדמוקרטיה לא מתאימה להן. מה עושים כשרוצים ליישם דמוקרטיה?
עושים דמוקרטיה מודרכת= יש גוף שהוא מוביל אבל האיצטלה היא דמוקרטית, המגמה לטווח ארוך היא דמוקרטית, והכלים הם דמוקרטים.
הוא ידע שאין הוא יכול להעתיק דמוקרטיה בדגם הבריטי, או האמריקאי בסין שאין בה אפילו את הדבק הלאומי. לכן חשב על "דמוקרטיה מודרכת", הוא רצה מפלגת עם גדולה אבל עם אפשרות להתיר גם למפלגות אחרות לפעול.

רווחת העם = טובת העם

זו הכרה של סין באלמנט מרכזי שרבים לא הבינו קודם לכן, הכוונה לאי צדק החברתי הבסיסי הקיים בסין. סון רוצה לראות חברה שהיא שוויונית יותר, צודקת יותר, במיוחד בהקשר האגררי. רפורמה אגררית= חלוקת אדמות למעבד, צמצום כוח בעלי האדמות הגדולים.

סון איננו סוציאליסט, או קומוניסט, הוא מדבר על רפורמה אגררית תוך מתן פיצוי, או רגולציה ממשלתית, מערכת מונחית מלמעלה שתוציא את העוקץ מהניצול הכלכלי.

תפיסת עולם זו הבדילה בינו לבין אילי המלחמה. כי ההגדרה של אלי מלחמה= מי שפועל ממניעים אישיים ולא מתוך ראייה אידיאולוגית גלובלית שמייחדת אותו.
מצד שני המטרה להשיג שליטה טריטוריאלית גדולה היא משותפת לסון יאט סן ולאילי המלחמה.
במצב זה סין שרויה בכאוס וקשה לפתור את בעיותיה, למרות שיש דבור פורמלי בין יואן שי קאי לבין סון יאט סן.
סון האמין שיצליח לקרב את יואן לרעיונותיו, להביאו לננג'ינג, להקים פרלמנט ולהתחיל בניהול נכון של הרפובליקה. אבל יואן התבסס על גייסותיו בצפון והיה רחוק מאידיאולוגיה. נטישת בייג'ינג הייתה עבורו התאבדות פוליטית. הוא פיזר בכוח את הפרלמנט שהקים סון והוציא את המפלגה הלאומית שלו ה"גואומינדאנג" מחוץ לחוק.
בשנת 1915 ליואן שי קאי נמאס והוא מחליט להחזיר את סין לעידן הקיסרי ולהקים שושלת חדשה, הוא נעתר להזמנה של גופים שהוקמו על ידו לתפוס את השלטון. לצעד זה יש התנגדות עצומה ומותו בשנת 1916 מחסל את ניסיון ההשתלטות שלו.

לאחר מותו של יואן שה קאי, פרצו קרבות בין מצביאיו, כל אחד מהם השתלט על אזור מסוים והכריז עליו כעל "מדינתו".

המעצמות העדיפו את הכוחות המסורתיים, ותמכו בשלטונו של "איש חזק", שבאמצעותו יוכלו לקדם את האינטרסים שלהן במדינות "ספינת התותחים".

התוצאה הייתה, שבמשך 12 שנה שקעה סין במלחמת אזרחים בין הצבאות הפרטיים של "אילי המלחמה" לבין הכוחות של מפלגת ה"גואומינדאנג", שהוקמה על-ידי סון יאט סן.

במקביל למאבק פנימי זה, פורצת באירופה מלחמת העולם הראשונה ובמהרה מוצאת סין את עצמה כחלק ממנה.