התנועה הלאומית היהודית המודרנית - הציונות

א. הגדרת יעדי התנועה הציונית – "תוכנית באזל":

הגדרת מטרת הציונות לפי תוכנית באזל:

"הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית לאומי, בארץ ישראל, מובטח לפי משפט הכלל"

1) בית לאומי – אין אמירה של מדינה, שכן באותו זמן הרצל ניהל משא ומתן עם הסולטן התורכי. אמירה של "מדינה" יכלה להרגיז את הסולטן ולפגוע בהישגי העלייה הראשונה.

2) בארץ ישראל- האמירה הזו באה בעקבות התפשרות עם חובבי ציון שעמדו על כך שהמדינה היהודית תוקם רק בא"י.

3) לפי משפט הכלל – על יסוד משא ומתן דיפלומטי ובהכרה בינלאומית – הצ'רטר שהרצל רצה.

דרכי מימוש של המטרה על פי תוכנית באזל :

1)הקמת מסגרות ארגוניות בכל ארצות הגולה אשר יעזרו בארגון היהודים בכל אחת מן המדינות.

2)הכנה מדינית וקבלת אישורים והסכמים למתן זכיון לעם היהודי בא"י.

3)עידוד הגירת פועלים לא"י על מנת שיעזרו בפיתוח תשתיות חיוניות בא"י.

ב.הקמת מסגרות ארגוניות ומוסדות לתנועה הציונית:

בקונגרס הציוני הוקמה ההסתדרות הציונית שהייתה מורכבת ממספר גופים.

כדי להגשים את המטרה הציונית הוקמו מוסדות רבים בתנועה הציונית:(דוגמאות מומלצות)

1)אוצר ההתיישבות: "אוצר התיישבות היהודים היה הגוף האחראי למימון פעולות התנועה הציונית. חברת הבת שלו "בנק אנגלו-פלסטינה" היתה אחראית לשמירת הכספים.

2)"הקרן הקיימת לישראל": גוף שנוסד במטרה לרכוש אדמות בארץ ישראל כדי למסור אותן להתיישבות יהודית.

3)"המשרד הארץ-ישראלי": זהו היה המשרד אשר ייצג את ההסתדרות הציונית בא"י והיה אחראי על ארגון וביצוע ההתיישבות.

מאפייני ההסתדרות הציונית:

1) ארגון גג עולמי א- פוליטי של יהודי העולם.

2) להסתדרות היו סניפים מקומיים ברחבי אירופה.

בראשם עמדו נציגים שנבחרו ע"י חברי הסניף ששילמו את "מס השקל", בבחירות דמוקרטיות.

3) מוסדות ההסתדרות יצרו מנגנון קבוע שדמה למוסדות של מדינה ושימש בסיס למוסדות המדינה שבדרך.

פעולות ההסתדרות הציונית:

1) ניהול משא ומתן להשגת צ'רטר מוכר ע"י אומות העולם.

2) פעילות ארגונית ותרבותית לטיפוח תודעה לאומית וציונית.

ג.התארגנות לעלייה

ההתארגנות לעלייה אפיינה בעיקר את "חובבי ציון".

הם ערכו רשימות של מועמדים לעלייה, אספו כספים לרכישת קרקעות בא"י, בחרו נציגים שיצאו לא"י כדי להכין את הקרקע לעולים וארגנו קבוצות שעלו לא"י.

חובבי ציון היוו חלק נכבד מהעלייה הראשונה. חלקם עלו כבודדים וחלקם עלו בקבוצות. דוגמא לקבוצה של "חובבי ציון" שפעלה בנושא העלייה היא אגודת ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה). אגודה זו הוציאה כרוז אל הנוער היהודי בעיתון "המליץ", תחת הכותרת "קול בני הנעורים".

הכרוז פנה לנוער וקרא להם להתאחד ולעלות לא"י. בסופו של דבר התארגנה קבוצה של 14 צעירים בראשותו של ישראל בלקינד. הם עלו לא"י, עבדו במקווה ישראל שם קיבלו הכשרה חקלאית. בהמשך הצטרפו אליהם חברים נוספים וחלקם הקימו את המושבה גדרה.

1) פעילות מדינית – הפעילות הדיפלומטית של הרצל

מה רצה הרצל להשיג בפעילות זו ?

1) הכרה משפטית בינלאומית וקבלת בעלות חוקית על א"י.

2) לשכנע את השלטונות העותומנים להקים מדינה יהודית בא"י.

יעד ראשון – גרמניה

הרצל היה ער לקשרים שהלכו והתחזקו בין גרמניה לתורכיה, ולהשפעתו ההולכת וגוברת של הקיסר וילהלם השני על הסולטן עבדול חמיד, לכן פנה לגרמניה.

הרצל ביקש מן הקיסר לנסות להשיג מהסולטן רשיון לייסד "חברת התיישבות יהודית" בחסות גרמנית. ההצעה נראתה לוילהלם, כי באותה תקופה התחרה עם בריטניה וצרפת על ההשפעה במזרח התיכון, ומצא חן בעיניו הרעיון של הגירת יהודים מגרמניה.

הפגישה השניה בין הרצל לקיסר נערכה כשבועיים לאחר מכן בירושלים. אולם הפעם הקיסר היה קריר לא דיבר לעניין והתחמק ממתן תשובה ברורה. הרצל הבין שהקיסר נסוג מהרעיון.

הקיסר שינה את דעתו בגלל: סירובו המוחלט של הסולטן לדון בהצעות הציוניות ווליהלם לא רצה להתעמת עם הסולטן.

יעד שני – האימפריה העותמאנית

הרצל הציע לסולטן עבדול חמיד השני, להקים התיישבות יהודית בא"י בחסות האימפריה העותמאנית. בתמורה לכך הציע הרצל לסולטן עזרה כספית, ועזרה במשא ומתן עם הארמנים, שרצו שחרור לאומי.

הרצל ניסה לגייס כספים כדי לתת לסולטן, אולם בעלי ההון היהודים סרבו לעזור לו. נראה שהדבר נודע לסולטן, וכאשר הרצל הוזמן פעם נוספת אליו, הוצע לו רישיון להתיישבות מפוזרת של יהודים באימפריה. הרצל סרב להצעה וקרא לה "תוכנית של גנבים".

מדוע הסולטן דחה את הצעתו של הרצל ?

1) הסולטן חשש שהתיישבות מרוכזת של יהודים בא"י, תגביר את התסיסה של מיעוטים אחרים באימפריה וגם הם ידרשו אוטונומיה או שחרור לאומי.

2) הסולטן חשש שהצעתו של הרצל תגביר את מעורבות המעצמות, שיתנו את חסותם להתיישבות זו או להתיישבויות דומות.

3) הסולטן לא רצה לוותר על חלקים ממלכתו, והובהר לו שלהרצל אין כסף.

יעד שלישי – בריטניה

בסוף המאה ה-19 הייתה הגירה גדולה של יהודים לבריטניה. הממשלה הבריטית הקימה ועדת חקירה מלכותית, שתפקידה היה לבדוק את נושא ההגירה היהודית. בהשפעת ציוני בריטניה זימנה הועדה גם את הרצל להעיד בפניה.

הרצל הופיע בפני הועדה מלכותית והציג את הבעיה היהודית ואת התוכנית הציונית, שעשויה לפתור את בעיית ההגירה של היהודים.

הרצל טען שניתן לפתור את הבעיה אם ממשלת בריטניה תציע ליהודים חבל ארץ להתיישבות עצמית. הועלו שלוש אפשרויות:

1) התיישבות יהודית בקפריסין שהייתה בשליטה בריטית – ההצעה נדחתה ע"י צמברליין, בטענה שתושבי האי היוונים והתורכים יתנגדו להתיישבות יהודית בשטחם.

2) התיישבות בחצי האי סיני –"תוכנית אל עריש" – תוכנית זו הועברה לטיפול משרד החוץ, ששלח משלחת לאזור כדי לבדוק האם הדבר אפשרי.

הועדה שנשלחה קבעה כי, האזור אינו מתאים להתיישבות בגלל : מחסור במים, קשיי אקלים והתנגדות ממשלת מצרים לתוכנית זו.

3) התיישבות באוגנדה – שר המושבות הבריטי צמברליין הציע להרצל להקים התיישבות יהודית באוגנדה.

הרצל דחה את הרעיון בשלב זה, אך חזר והציע אותו בשלב מאוחר יותר, בעקבות ביקורו ברוסיה והיחשפותו למצבם הקשה של היהודים שם. הרעיון עורר מחלוקת קשה והרצל ירד מן הצעה.

2. טיפוח תרבות ציונית בגולה

שיח ציוני : התנועה הציונית יצרה בגולה שיח ציוני שמטרתו הייתה לשנות את התודעה של היהודים ולגייסם לעשייה.

השיח הציוני כלל מספר נושאים:

א) שלילת הגולה והיהודי הגלותי ויצירת "יהודי חדש"

יהודי בעל שרירים, עובד אדמה ועובד כפיים

ב) שינוי ההתייחסות לא"י- הפיכתה ממושא לכמיהה דתית, לחבל ארץ בעל משמעות לאומית שיש לגאול ע"י פעולה אקטיבית בידי אדם ולא לחכות למשיח.

הדבר נעשה תוך מתן פרשנות מחודשת להיסטוריה היהודית ושימת דגש על ההיבטים הלאומיים ולא על ההיבטים הדתיים.

לא עוד היסטוריה של סבל פסיביות וניסים אלא היסטוריה אקטיבית ורציונלית. למשל חג החנוכה שהיה חג דתי הפך להיות לדוגמא לפעולה לאומית אקטיבית תוך שימת דגש על המקבים הגיבורים.

מטרת הפרשנות המחודשת של ההיסטוריה הציונית הייתה להחליף את הבסיס הדתי של הקיום היהודי בבסיס לאומי חילוני.

ג) הקמת מנהיגות מודרנית , פוליטית , שסמכותה נובעת מהעם ונרכשת באמצעים דמוקרטיים כמו:

• בחירות לקונגרס הציוני

1) עיתונות יהודית- במאה ה-19 יצאו לאור באירופה כ- 1500 עיתונים יהודיים, חלקם בשפה העברית.

העיתונים עסקו בחקר ההיסטוריה היהודית והגבירו את תחושת השותפות ההיסטורית של היהודים בגולה. הם הוו גם במה עליה שגשגה הספרות היהודית והתפתחה הלשון העברית. העיתונים גם תרמו חלק בעיצוב דעת הקהל היהודית ובגיבוש הרעיון הציוני. דוגמאות לעיתונים: עיתון "המגיד", שהופיע בפרוסיה בשפה העברית, עיתון "המליץ", שהופיע באודסה בשפה העברית.

2) הוצאות ספרים עבריות - שהוציאו ספרות חילונית של מאפו, שלום אש וביאליק רובה בעברית , על רקע נופי הארץ והגולה.

3. דפוסי פעילות ציונית בארץ ישראל

א. הקמת התיישבויות חדשות

1) הקמת מושבות ע"י בני העלייה הראשונה. – פתח תקוה, ראשון לציון, מזכרת בתיה.

המושבות היו ישובים חקלאים שהתבססו על בעלות פרטית על הבית, על הקרקע ועל המשק.

למושבות היו תקנונים, שבהם נקבעו העקרונות לניהול המושבה וכללים לעזרה הדדית. חלק מהמושבות הוקמו בכסף פרטי, חלק בכספם של אגודות "חובבי ציון" וחלק בכספו של הברון רוטשילד. בני העלייה הראשונה הביאו להקמת 28 מושבות ממטולה בצפון ועד באר טוביה בדרום. התיישבות זו בנתה תשתית להתיישבות מסוג חדש = התיישבות חקלאית לאומית בא"י. המושבות היוו סמל להתארגנות לאומית ציונית, תרמו לגאולת האדמות בא"י, יצרו אחיזה יהודית בא"י, והביאו להתפתחות משק הפלחה (ירקות) בגליל וענף המטעים (עצי פרי כמו כרמים, הדרים, עצי שקד וזית ) ביהודה.

אולם לא עבר זמן רב והמושבות נקלעו לקשיים כלכליים קשים בגלל:

• יחסה השלילי של הממשלה התורכית (אסרו על היהודים לקנות קרקעות ולבנות בתים)
• חוסר בידע חקלאי ובכסף, תנאי אקלים קשים, מחסור במים, מחלות, וסכסוכים עם האוכלוסייה המקומית.

הברון רוטשילד בא לעזרת המושבות וסייע לבנין הבית הלאומי.

מה הניע את רוטשילד לעזור למושבות ?

1) ראה במושבות בא"י פתרון ליהודי רוסיה שהיו בסכנה.

2) למנוע התבוללות של יהודים בגולה.

3) לשפר את המצב הכלכלי של היישוב היהודי בא"י כדי שהמיסיונרים הנוצרים בארץ לא ינצלו לרעה את מצוקת היהודים וינסו לנצר אותם.

4) רצה להוכיח שהיהודים מסוגלים לעבוד את האדמה כמו שאר האומות וכך לצאת נגד הטענה האנטישמית שהיהודים יכולים לעסוק רק בפרנסות אוויר.

פעולותיו של רוטשילד / ביטויי העזרה

1) לקח את המושבות הראשונות תחת חסותו, למעט גדרה, והנהיג את שיטת האפוטרופסות. בשיטה זו המושבות הועברו לבעלותו המלאה של רוטשילד, תוך התחייבות המתיישבים לקבל על עצמם את המרות של הברון ונציגיו. בכל מושבה הושמו פקידים ומפקחים מטעמו של רוטשילד, שדאגו לנהל את המושבות בכל התחומים על פי הוראותיו, ולדווח לו על הנעשה.

2) סיפק למושבות מערכת שירותים קהילתית כמו: שירותי רפואה, שירותי דת, שירותי חינוך והגנה משפטית..

3) רכש אדמות בא"י בהיקף גדול והקים עליהם מושבות חדשות כמו : עקרון, מטולה, בת-שלומה ובאר טוביה .

4) דאג לחזק את הבסיס החקלאי של המושבות, ולהרחיב את הבסיס הכלכלי שלהם, ע"י הקמת שורה של מפעלי תעשיה לעיבוד התוצרת החקלאית. לדוגמא : היקבים בראשל"צ וזכרון יעקוב, בית חרושת למשי בראש פינה, בית חרושת לבשמים ביסוד המעלה .

לשיטת האפוטרופסות של רוטשילד היו אומנם יתרונות אך היו לה גם חסרונות . זו הייתה שיטה בזבזנית שהחזיקה מנגנון פקידות מנופח. שיטה שפגעה בעצמאות האיכרים ובמוסר העבודה שלהם, ויצרה חילוקי דעות ומריבות בין המתיישבים לבין פקידי הברון, שהביאו למאבקים אלימים. כתוצאה מכך המושבות נמסרו לחברת "יהודים קונים אדמה" = יק"א.

ב. הקמת התיישבות שיתופית

הקבוצה ע"י בני העלייה השנייה - דגניה, כנרת, חולדה.

בני העלייה השניה רצו להקים בא"י חברה חדשה, המשלבת את הרעיונות הסוציאליסטים עם האידיאולוגיה הציונית. הם רצו ליצור חברה חדשה ותרבות חדשה. כדי לממש רעיונות אלה הקימו העולים התיישבויות שיתופיות על קרקע לאומית .

איזה סוג התיישבות זו הקבוצה ?

1) משק חקלאי שנמסר לקבוצת פועלים על אחריותה, ללא כפיפות למנהל כלשהו וללא פיקוח מבחוץ.

2) הקבוצה הראשונה הייתה דגניה, שהוקמה ע"י "הקומונה החדרתית" באדמות אום ג'וני.

3) מייסדיה של דגניה חיו חיי שיתוף מלאים ועל פי עיקרון השוויון. הם שמו דגש על אחריות הדדית מלאה בין החברים, תוך ביטול ההבדלים הכלכליים בין בני האדם.

4) בעקבות דגניה קמו קבוצות נוספות על בסיס דומה חלקן, לא החזיקו מעמד והתפרקו.

הנסיבות להקמתה

תנאי דיור ותברואה ירודים ביפו ויחסים מעורערים עם הערבים במקום.

תהליך הקמתה

ב-1909 הוקמה אגודה בראשות מאיר דיזינגוף בשם "אחוזת בית", שנעזרה בהלוואות מהמשרד הארצישראלי וההסתדרות הציונית. אנשי האגודה קנו אדמות צפונית ליפו, והחלו להקים את השכונה העברית הראשונה "אחוזת בית". בבניית השכונה הושם דגש על כך שהרחובות יהיו יפים ומטופחים, שהבתים יבנו בסגנון אירופאי, ושיהיו בהם סידורים היגייניים. בהמשך כשהשכונה גדלה, הוחלט לקרוא לה ת"א על שם סיפרו של הרצל "אלטנוילנד". בעיר הוקמה "גימנסיה הרצליה" והעבירו אליה את המוסדות הציוניים המרכזיים. בעיר ת"א נוצרו תנאים להתפתחות חיי תרבות עבריים עצמאיים ושל מוסדות ציבור ואומנות.

אחד הארגונים שסייע לבני העלייה השנייה לממש את תוכניותיהם הלאומיות ולהתמודד עם הקשיים בא"י היה המשרד הארצישראלי בראשותו של ד"ר רופין שהוקם ע"י ההסתדרות הציונית. משרד זה שילב בפעולותיו בין הציונות המעשית לציונות המדינית.

המשרד הארצישראלי הוקם כדי:

1) לחזק את הקשר בין ההסתדרות הציונית בגולה ובין העולים בא"י.

2) לסייע לעולים בא"י ולהשפיע על דרך מימוש מטרת התנועה הציונית הקמת בית לאומי ליהודים. פעולותיו של המשרד הארצישראלי.

3) הכשרת פועלים בעבודת השדה, הכנסת גידולים חדשים ושיטות עיבוד חדשות בחקלאות. פעולה זו נעשתה במסגרת החוות הלאומיות.

4) יזמו ועודדו הקמת צורות התיישבות חדשות כמו הקבוצה והקולקטיב.

5) רכשו קרקעות רבות בצורה מאורגנת ומתוכננת.

6) עודדו התיישבות עירונית ומשיכת הון פרטי לארץ, פעילות שעודדה את הקמת העיר העברית הראשונה ת"א.

ג. הקמת מסגרות ביטחוניות –כיבוש השמירה

1) ארגון "בר גיורא"

במושבות הברון נהגו הפקידים למסור את השמירה לידי תקיפים בסביבה.

התקיפים היו בדרך כלל ערבים, בדואים וצרקסים. לא פעם נכרתו בריתות בין השומרים לגנבים והמושבות היהודיות סבלו ממעשי שוד. חלק מבני העלייה השניה החליטו לשנות את המצב והקימו ארגון שמירה חשאי בשם "בר גיורא" . מטרות הארגון: כיבוש השמירה וכיבוש העבודה. דרכי הפעולה של הארגון: חברי הארגון עברו לגליל והשתלבו בפעילות היישובים באזור. בהדרגה הם שכנעו את המושבות להעביר את השמירה לידיהם. הצלחתם בתפקיד סללה את הדרך לקבלת השמירה בישובים נוספים. אנשי "בר גיורא התנו את שמירתם בהעסקתם של פועלים עבריים, דבר שאפשר את השילוב בין כיבוש השמירה וכיבוש העבודה. הרחבת פעולות השמירה הביאה את חברי "בר גיורא" למסקנה שעליהם להגדיל את ארגונם. הם הקימו את ארגון "השומר".

2) ארגון "השומר"

במצע של הארגון הושם דגש על הקשר שבין השמירה לעבודת האדמה. בחוזי השמירה שנחתמו בין הארגון ובין ועדי המושבות התחייבו איכרי המושבות להעסיק פועלים עבריים. חברי הארגון עברו אימונים, למדו שיטות לחימה וצוידו בנשק.

הם התלבשו כערבים, למדו את השפה הערבית ואת מנהגי הערבים.

ארגון ה"שומר" רצה לייצור יהודי חדש, יהודי אמיץ שאינו מפחד מסכנות ומוכן להלחם. תרומתו של ארגון השומר :

1) כבש בהדרגה את מקומות השמירה והעבודה במושבות.

2) החדיר את תודעת הביטחון למושבות העבריות והווה בהמשך בסיס לארגון ההגנה.

3) העלה את כבודו של הישוב היהודי והיהודים בכלל בעיני הערבים.

ד. הקמת מסגרות פוליטיות

הסיבות להתעוררות המפלגתית :

1) מצב כלכלי – חברתי קשה של אנשי העלייה השניה. הם חשו בדידות והיו במאבק מתמיד עם האיכרים וחשבו שמסגרת מאורגנת תעזור להם.

2) לחלק מהעולים הייתה תודעה פוליטית מפותחת וניסיון בפעילות מפלגתית בגולה.

3) העולים ראו במפלגות מסגרת שבאמצעותה יוכלו לממש את האידיאלים שלהם.

בתקופה זו קמו שתי מפלגות פועלים :

1) מפלגת הפועל הצעיר– מפלגה שהתנגדה למהפכה סוציאליסטית עולמית ואימצה את רעיון ההתיישבות השיתופית. המפלגה הקימה מטבחים משותפים, קופות מלווה, ומכבסות משותפות.

עזרה לחבריה בנושא דיור, הקימה לשכות עבודה, וארגנה טיולים .

2) מפלגת פועלי ציון – דבקה בהשקפת העולם של הציונות הסוציאליסטית, והתנגדה לבעלות פרטית על הקרקע. חבריה דיברו בשפת האידיש וסרבו להשתמש בשפה העברית. בשלב מאוחר יותר התמתנו, נאבקו על כיבוש העבודה, יזמו התיישבויות שיתופיות, אימצו את השפה העברית כשפת יום יום ופעלו להטבת תנאי חיוו של הפועל העברי.

ה. מסגרות חינוכיות ותרבותיות

הקמת בתי ספר עבריים

כבר במושבות העלייה הראשונה החלו להתפתח ניצני התרבות הלאומית העברית. היו מושבות שחיפשו מורים שישלבו לימודי השכלה כללית עם לימודי קודש. בחלק מהמושבות הונהגה השפה העברית כשפת הוראה. האיש שפעל לתחיית השפה העברית היה אליעזר בן יהודה. הוא הקים את הבית העברי הראשון, בו התנהלו כל השיחות על טהרת השפה העברית. הוא הקים את "ועד הלשון העברי" בירושלים. כדי להפוך את השפה העברית לשפה מדוברת, חידש מילים כמו: רכבת, ממחטה, עגבניה.

כאשר בשנת 1908 החליטה חברת "עזרה" להקים ביה"ס גבוה ללימודי המקצועות הטכניים, "טכניקום", ולידו ביה"ס תיכון ראלי, ששפת הלימוד בהם תהייה גרמנית, פרץ סכסוך בין נציגי עזרה לבין הציוניים, שדרשו ששפת ההוראה תהיה עברית. החל מאבק בישוב היהודי שנקרא "מלחמת השפות".

במסגרת המאבק המורים והתלמידים בבתי הספר של "עזרה" שבתו ורובם עזבו את מוסדות החינוך של "עזרה" והקימו בעזרתה של ההסתדרות הציונית רשת חינוך חדשה שבה למדו עברית. למשל הגימנסיה העברית הרצליה ובית ספר תחכמוני ביפו.

כתוצאה מכך השפה העברית הפכה להיות השפה השלטת בכל מוסדות החינוך של היישוב היהודי, מערכת החינוך שהייתה תחת אפוטרופסות של גורמים זרים הפכה להיות מערכת חינוך עברית לאומית עצמאית, דבר שחיזק את כוחו של היישוב והווה שלב לעצמאות תרבותית.