admin, בירוקרטים, מפעילי מערכת
4,938
עריכות
על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
חוזה לך ברח / חיים נחמן ביאליק: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
=="חוֹזֶה, לֵךְ בְּרַח"== | |||
--------- | |||
"לֵךְ בְּרַח?" – לֹא-יִבְרַח אִישׁ כָּמוֹנִי! | |||
הֲלוֹךְ בַּלָּאט לִמְּדַנִי בְקָרִי, | |||
גַּם דַּבֵּר כֵּן לֹא-לָמְדָה לְשׁוֹנִי | |||
וּכְקַרְדֹּם כָּבֵד יִפֹּל דְּבָרִי. | |||
וְאִם-כֹּחִי תַם לָרִיק – לֹא-פִשְׁעִי, | |||
חַטַּאתְכֶם הִיא וּשְׂאוּ הֶעָוֹן! | |||
לֹא-מָצָא תַחְתָּיו סְדָן פַּטִּישִׁי, | |||
קַרְדֻּמִּי בָא בְּעֵץ רִקָּבוֹן. | |||
אֵין דָּבָר! אַשְׁלִים עִם-גּוֹרָלִי: | |||
אֶת-כֵּלַי אֶקְשֹׁר לַחֲגוֹרָתִי, | |||
וּשְׂכִיר הַיּוֹם בְּלִי שְׂכַר פָּעֳלִי | |||
אָשׁוּבָה לִּי בַּלָּאט כְּשֶׁבָּאתִי. | |||
אֶל-נָוִי אָשׁוּב וְאֶל-עֲמָקָיו | |||
וְאֶכְרֹת בְּרִית עִם שִׁקְמֵי יָעַר; | |||
וְאַתֶּם – אַתֶּם מְסוֹס וְרָקָב | |||
וּמָחָר יִשָּׂא כֻלְּכֶם סָעַר. | |||
------- | |||
__TOC__ | |||
===מבוא=== | ===מבוא=== | ||
| שורה 41: | שורה 82: | ||
נוסף על כך מציע מבנה השיר הקבלה מעניינת בין הבתים הראשון והשלישי ובין הבתים השני והרביעי | '''נוסף על כך מציע מבנה השיר הקבלה מעניינת בין הבתים הראשון והשלישי ובין הבתים השני והרביעי:''' | ||
| שורה 63: | שורה 104: | ||
ג. מטאפורת ה"עץ" – ההחלטה של הדובר לכרות ברית עם שקמי היער (בית שני) נובעת מהמפגש המאכזב של קרדומו בעץ הריקבון (בית רביעי). תפקיד הקרדום במישור המוחשי הוא לכרות עצים. הקרדום במישור המטאפורי הוא דבריו הנוקבים של המשורר. הבעיה היא שדבריו אלו נפלו על אוזניים אטומות. לפיכך, הוא מעדיף בייאושו לכרות ברית עם העצים של ילדותו – שקמי היער, מאשר להניף את קרדומו על עץ ריקבון, כלומר לשאת את דבריו הקשים אל מי שכלל לא מעונינים לשמעם ומי שאין ברצונם להבינם. | ג. מטאפורת ה"עץ" – ההחלטה של הדובר לכרות ברית עם שקמי היער (בית שני) נובעת מהמפגש המאכזב של קרדומו בעץ הריקבון (בית רביעי). תפקיד הקרדום במישור המוחשי הוא לכרות עצים. הקרדום במישור המטאפורי הוא דבריו הנוקבים של המשורר. הבעיה היא שדבריו אלו נפלו על אוזניים אטומות. לפיכך, הוא מעדיף בייאושו לכרות ברית עם העצים של ילדותו – שקמי היער, מאשר להניף את קרדומו על עץ ריקבון, כלומר לשאת את דבריו הקשים אל מי שכלל לא מעונינים לשמעם ומי שאין ברצונם להבינם. | ||
===אמצעים אומנותיים=== | ===אמצעים אומנותיים=== | ||
| שורה 126: | שורה 166: | ||
ההבדל מתבטא בדרך ההתמודדות של השניים עם הבעיה. עמוס שהיה בולס שקמים לפני שהיה לנביא סירב לחזור לארץ יהודה. לעומתו הדובר בשיר משלים עם גורלו וחוזר אל המקום הדומה למקום ממנו יצא עמוס – הנווה (=מקום המרעה והמנוחה של הצאן במדבר) ועמקי השקמים, עמם הוא מחליט לכרות ברית. | ההבדל מתבטא בדרך ההתמודדות של השניים עם הבעיה. עמוס שהיה בולס שקמים לפני שהיה לנביא סירב לחזור לארץ יהודה. לעומתו הדובר בשיר משלים עם גורלו וחוזר אל המקום הדומה למקום ממנו יצא עמוס – הנווה (=מקום המרעה והמנוחה של הצאן במדבר) ועמקי השקמים, עמם הוא מחליט לכרות ברית. | ||
חשוב לציין ששניהם בחרו להמשיך ולהתנבא, גם אחרי הנזיפה שהם מקבלים, אלא שעמוס איננו מהסס לנבא את נבואות הזעם שלו, ואילו הדובר, המסיים בדברי זעם, נסוג בעת הטלת נבואת הזעם על קהל שומעיו. | |||