ירמיה פרק ב': הבדלים בין גרסאות בדף

אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
שלש מטאפורות על יחסי העם והאל.
שלש מטאפורות על יחסי העם והאל.
1. אהבת כלולותיך
# אהבת כלולותיך
2. ארץ לא זרועה.
# ארץ לא זרועה.
3. ראשית תבואתו.
# ראשית תבואתו.
הכלה ההולכת אחרי בעלה בארץ לא זרועה (שמאומה אינו צומח בה) מגלה בכך נאמנות מוחלטת. זהו חסד (מעשה טוב שעושהו אינו מחוייב בו). ולכן, היא נחשבת בעיני אלוהים לקדש (ראשית תבואתו). אותה תרומה שרק הכהן ובני משפחתו מותרים באכילתה, ומי שיפגע בה יענש בחומרה.
הכלה ההולכת אחרי בעלה בארץ לא זרועה (שמאומה אינו צומח בה) מגלה בכך נאמנות מוחלטת. זהו חסד (מעשה טוב שעושהו אינו מחוייב בו). ולכן, היא נחשבת בעיני אלוהים לקדש (ראשית תבואתו). אותה תרומה שרק הכהן ובני משפחתו מותרים באכילתה, ומי שיפגע בה יענש בחומרה.
פס' 4 – כל משפחות בית ישראל. נבואת ירמיהו פונה גם אל עשרת השבטים שבגלות. (אולי רמז לתושבי יהודה על גורלם הצפוי)
 
פס' 5 , 7 – בין הפסוקים יש יחס של ניגוד. ה' הביא אותם אליו, והם רחקו ממנו, הלכו אחרי ההבל...
* פס' 4 – כל משפחות בית ישראל. נבואת ירמיהו פונה גם אל עשרת השבטים שבגלות. (אולי רמז לתושבי יהודה על גורלם הצפוי)
פס' 6 7  - בין הפסוקים יש יחס של ניגוד. בין ארץ מצרים והמדבר, לבין ארץ כרמל.
* פס' 5 , 7 – בין הפסוקים יש יחס של ניגוד. ה' הביא אותם אליו, והם רחקו ממנו, הלכו אחרי ההבל...
שימו לב השימוש במלה המנחה – א.ר.ץ- מרמז בעקיפין על העונש הצפוי.
* פס' 6 7  - בין הפסוקים יש יחס של ניגוד. בין ארץ מצרים והמדבר, לבין ארץ כרמל.
פס' 5, 8 – בין הפסוקים יש יחס של כלל ופרט. פס' 5 רחקו, פס' 8 פרוט מי וכיצד רחקו.
: שימו לב השימוש במלה המנחה – א.ר.ץ- מרמז בעקיפין על העונש הצפוי.
פס' 8- כהנים = תופשי תורה, שתפקידם ללמדה.הרועים= המנהיגים. הנביאים מנבאים בשם הבעל.  
* פס' 5, 8 – בין הפסוקים יש יחס של כלל ופרט. פס' 5 רחקו, פס' 8 פרוט מי וכיצד רחקו.
לכן= מלה הפותחת סיכום או מסקנה.
* פס' 8- כהנים = תופשי תורה, שתפקידם ללמדה.הרועים= המנהיגים. הנביאים מנבאים בשם הבעל.  
ריב= ויכוח, התדיינות משפטית.                                 פס' 9- יש כביכול חוסר הגיון. שכן עם ישראל עבר את כל הגבולות בהתרחקו מאלוהים. ובכל זאת האל מתכונן לריב (משפט). הוא המאשים והוא השופט.
: לכן = מלה הפותחת סיכום או מסקנה.
פס' 10- הטענה- אין עם בעולם הממיר את דתו, אפילו לא עובדי האלילים. ועם ישראל המיר את (כבודו= תיקון סופרים= כבודי) בלא יועיל. (הבל)
: ריב = ויכוח, התדיינות משפטית.
שמו שמים= השתוממו, התפלאו השמים.שערו=סערו. התגובה המתבקשת מן השמים היא סערה אך לא גשם.
* פס' 9- יש כביכול חוסר הגיון. שכן עם ישראל עבר את כל הגבולות בהתרחקו מאלוהים. ובכל זאת האל מתכונן לריב (משפט). הוא המאשים והוא השופט.
פס' 13- שתיים רעות:
* פס' 10- הטענה- אין עם בעולם הממיר את דתו, אפילו לא עובדי האלילים. ועם ישראל המיר את (כבודו= תיקון סופרים= כבודי) בלא יועיל. (הבל)
1.אותי  עזבו. האל הוא מקור (מים) החיים.
: שמו שמים = השתוממו, התפלאו השמים.
2. חצבו בארות נשברים. שהמים מחלחלים מקירותיהם.
: שערו = סערו. התגובה המתבקשת מן השמים היא סערה אך לא גשם.
* פס' 13- שתיים רעות:
*# אותי  עזבו. האל הוא מקור (מים) החיים.
*# חצבו בארות נשברים. שהמים מחלחלים מקירותיהם.
2,792

עריכות