ליבי במזרח / יהודה הלוי: הבדלים בין גרסאות בדף

→ העריכה הקודמת

ליבי במזרח / יהודה הלוי (הצגת מקור)

גרסה מ־15:09, 2 במאי 2016

הוסרו 3,518 בתים , 2 במאי 2016

סימן קריאה בסוף השיר, הוספת "תפארת החתימה"

AlonB5

עריכה אחת

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
+<big><center>
+לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
+אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
+אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וָאֱסָרַי, בְּעוֹד
+צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
+יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
+יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב!</center></big>
+----
 *'''סוג הז'אנר: שיר ציון'''
@@ שורה 7: / שורה 21: @@
 # איכה  אשלם נדריי ואסרי, בעוד/ ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב?
 # יקל בעיניי עזוב כל טוב ספרד, כמו/ יקר בעיניי ראות עפרות דביר נחרב!
+המשפט גולש מעבר לסוף השורה וזה מעיד על התרגשות.
 ====הסבר מילים:====
@@ שורה 21: / שורה 37: @@
 הוא ממשיך ואומר כי יהיה לו קל לעזוב את ספרד באותה מידה שחשוב בעיניו לראות את עפר בית המקדש. הדובר מזלזל בעושרה של ספרד בכך שאומר שהוא מעדיף להימצא בבית המקדש החרב. יקל-יקר גם צימוד.  מכך ניתן לראות שהמשורר מעדיף רוחניות על פי החומריות הקיימת בספרד.
+====ניתוח השיר:====
+השיר שייך בסוגו הספרותי לשירי הציון ,ומכאן שהוא שיר קודש . <br>
+שירי ציון מוגדרים כשירים של געגועים לארץ ישראל .צער על חורבן בית המקדש <br>
+גלות העם , ותקווה לגאולה ותקומה. בשיר ליבי במזרח המשורר מבטא את געגועיו לארץ הקודש <br>
+ואת צערו על כך שהוא מרוחק ממנה .הוא מזכיר את בית המקדש שחרב ואת רצונו העז לעלות לירושלים, עיר הקודש .<br>
+כל העושר והאושר שבספרד נחשבים בעיניו לכבלים (אזיקים) , ולמולן בדרך הניגוד עומד בית המקדש ההרוס אך  היקר פי כמה וכמה<br>
+במרכז השיר עומדת לה השוואה מרכזית שהיא בעצם ניגודים בין ספרד לבין ציון . ולאורך כל בתי השיר המשורר מדגיש עד כמה הן שונות זו מזו .<br>
+<b>הניגודים הם :</b> מבחינת מקום גאוגרפי - ספרד שוכנת במערב וציון במזרח .
+<br>
+<br>
+<b>מצבו של הדובר :</b> נמצא פיזית בספרד, חי בה וגר בה אך לציון קשור רגשית, נפשית . ספרד נהנת משפע,שגשוג כלכלי ,"תור הזהב"<br>
+לעומת זאת ציון היא בימים שלאחר חורבן בית המקדש . הכל הרוס,חרב ושומם . ספרד נשלטת ע"י מוסלמים וציון לעומת זאת נשלטת ע"י נוצרים (אֶדֹּם)
+<br><br>
+<b>רצונו של הדובר:</b> יהיה לי קל לעזוב את השפע בספרד באותו מידה שיהיה לי יקר להעלות לציון .
+• ראינו אם כן שספרד וציון שונות זו מזו בהרבה בחינות וכל אדם ממוצע יעדיף לחיות בספרד ובטח שלא לעזוב אותה ולעבור לחורבה ולהרס ,
+אך משוררנו מעדיף את ציון , את ארץ ישראל השוממה וההרוסה - כי היא יקרה לו מכל אדמה אחרת בעולם . יש לציין שמכשולים (קְשָׁיִים)
+מקשים על הגשמת חלומו.
 ====מבנה השיר, משקלו וקישוטיו:====
@@ שורה 48: / שורה 83: @@
 צימודים בשיר: חבל- כבל, יקל- יקר, מערב-יערב-ערב.
-.שיבוץ מקראי- לבי במזרח(תהילים), יקל(בראשית), יקר(תהילים).
+.'''קונוטציות מקראיות'''- לבי במזרח(תהילים), יקל(בראשית), יקר(תהילים).
-===השיר:===
-''''''
-== '''הַקַיִץ גוֵעַ''''''
-זהו שיר לירי קצר בעל שלושה בתים, כאשר בכל בית ארבע שורות. השיר עוסק בחילופי עונות השנה השיר בנוי במתכונת של שיר קינה (שורה ארוכה, ולאחריה שורה קצרה) על מותו של הקיץ ובואו של החורף.
-'''הבית הראשון'''
-הקיץ גוע – האנשה. הקיץ נגמר – מת מות מלכים, דבר שמודגש באמצעות תיאור הצבעים – זהב וכתם, צבעי מלכות ועושר, ארגמן – בגדי אצולה. מתחיל הסתיו – שלכת והשמיים מתכסים עננים בערב. במקביל הצבעים מייצגים את תחילת הסתיו – צבעי העלים הנושרים בשלכת: צהוב, אדום ("מתבוססת בדמן" - האנשה). הדם, במקביל, מייצג את מות הקיץ.
-המבט של הדובר תופס את הן את השמיים (שקיעה) והן את הארץ)שלכת).
-המוות של הקיץ מתרחש בשיא יופיו כשם שהאדם מת בשיא פריחתו. מות הקיץ מתואר בשיא היופי, עירוב של ארוס ומוות.<BR>
-בבית הראשון מתואר גן רחב טבול בצבע עלי השלכת המאדימים, ובצבעם של העננים לקראת ערב. באמצעות האנשה נוצר  שילוב בין דמיון ומציאות. האנשת הקיץ ועבי הערביים המתבוססות בדמן. הצבע האדום צבע דם ומלכות מציף ושוטף את המראה כולו.<BR>
-בשיר ישנם שני ציוני זמן-<BR>
-א. סוף הקיץ<BR>
-ב. שעות בין הערביים<BR>
-'''הבית השני'''
-ומתרוקן הפרדס. – משפט קצר שמדגיש את הטרגיות ונותן כותרת. הפרדס מתרוקן – מזג האוויר אינו יפה יותר לטיולים. הפרדס עצמו בשלכת. טילים יחידים וטילות יחידות – המחבר מפריד בין הטילים ולטילות בצורת הניסוח, ובכך מדגיש שכל אחד מטייל לבד = תחילת בדידות, סוף האהבה והמיניות. המקום אינו ראוי יותר לחיים – דבר זה מודגש ע"י כך שהחסידות כולן עזבו, וכעת עוזבת אחרונת השיירות – לארצות החום. הטילים הבודדים מביטים בנהייה אחרי הציפורים – מבט שמכיל בתוכו קינה לקיץ וגם רצון לנדוד עם הציפורים. עזיבת החסידות מסמלת את המעבר למקום בו יש חיים ואת סוף החיים במקום שנעזב.
-- הצבעים השולטים בבית זה הם אפור ולבן, צבעים המעידים על בוא החורף.
-בית זה עומד בסימן ההתרוקנות, ההעלמות וההתדלדלות. "ישאו את עינם הנוהה" שילוב בין סינקדוכה (פרט המייצג את הכלל העין את המטיילים) ומטפורה . תחושת הגעגוע שולטת בבית ומחליפה את היופי, הצבע והמלאות.
-'''בית שלישי'''
-- "מתייתם הלב": כך נפתח הבית. מטאפורה זו מבטאת תחושת אבל ובדידות.
-. החורף משמעו מוות בארצות אירופה הקרות. "...וְיוֹם סַגְרִיר עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה" – אוקסימורון – מצד אחד החורף הוא עצמתי ומצד שני הוא שקט – אין חיים, ישנו המוות, קור, כפור – הכל קודר. בשתי השורות האחרונות ישנה תפנית כלשהי. פנייה אל החיים להתכונן ולהשמר מפני החורף. החורף קורא לבני האדם לצאת לקור ולהכין אוכל עוני לזמנים הקשים- תפוחי אדמה. תחושה של ערפל אפור אופפת את הבית, טווח המראה מצומצם ביותר, האווירה הקודרת בסוף הסתיו אופיינית ליצירת ביאליק.
-במישור הגלוי של השיר מתואר חילוף  עונות ולכאורה השיר הוא שיר טבע.
-במישור הסמוי  חילוף העונות מסמל את האדם שהולך ומזדקן. שיאו של הפחד מפני הזקנה בא לידי ביטוי באחיזה בדברים הפשוטים- נעליים, מעיל, מזון וכדומה. תהליך ההתרוקנות בא לידי ביטוי גם במצלול העשיר בבית הראשון, והחורקני בבית השלישי, וכן באורך המשפטים. הבית הראשון משפט מתמשך המקיף את כל טורי הבית, בדומה למבט, בבית השני שני משפטים הראשון קצר וחותך. הבית השלישי קצוץ במשפטים קצרים ושאלות רטוריות המקנות גוון אירוני להזיית היופי של הקיץ הגווע בפאר מלכות.
-חלוקת השורות יוצרת קצב איטי של גסיסה (גוויעה), דעיכה מפאר הקיץ: דבר שנעשה ע"י צבעים חמים – ארגמן, זהב, כתם -אל הקדרות האפלה והאפרורית של החורף – הפרדס מתרוקן, האנשים בודדים, הציפורים עוזבות, היום סגריר, דממה וחוסר צבעוניותם של אביזרי החורף: אדרת, תפוחי אדמה, נעליים.
+. '''תפארת החתימה'''
-נוצר גם ע"י ריכוז תארים (בעיקר ריבוי צבעי הקיץ) בבית הראשון, לעומת מיעוט התארים לאורך השיר עד לסופו, הבית האחרון, ובו התארים – דממה, סגריר. השיר הוא שיר רומנטי המתאר ערגה לקיץ מלא האהבה והחיים. המבנה הוא כזה: הבית הראשון כתוב ללא סימני פיסוק, מה שמביא לקריאתו בנשימה אחת. המשפט הראשון בבית השני הוא משפט קצר, מה שגורם לשבירת הקצב השיר והאטה. ככל שמתקדם השיר, והחורף קרב,הקצב נעשה איטי ומקוטע יותר. לאחר התיאורים הרומנטיים, מגיעות 2 האחרונות השורות הקצרות, הפרקטיות, הפונות פנייה ישירה וחסרת דימויים אמצעיים אומנותיים – התארגנו לקראת החורף.
+- השיר מסתיים בסימן קריאה.
+[[category:ספרות]]

ליבי במזרח / יהודה הלוי: הבדלים בין גרסאות בדף

ליבי במזרח / יהודה הלוי (הצגת מקור)

גרסה מ־15:09, 2 במאי 2016

תפריט ניווט

חיפוש