מושגים, ימי הביניים ועוד..: הבדלים בין גרסאות בדף

1. '''מוטט פוליטקסטואלי''' – הטקסטים הדתיים של הדיסקאנט הוחלפו בטקסטים חילוניים וגם הלחנים היו חילוניים כנגד הטקסט והלחן הגרגוריאני של המוטטוס. המוטט הפך למיקרוקוסמוס תרבותי והוא כלל שירי אהבה, שירים עממים מוכרים ובו זמנית גם מוסיקה גרגוריאנית

* מליסמתי.

2. המזמור הראשון הוא ההללויה. מזמור ההללויה תמיד רספונסוריאלי. במזמור זה ההללויה פותחת בסולן ולאחר מכן מקהלה עם אותו הטקסט והלחן. אחר כך חלק חדש עם סולן- הטקסט והלחן מתחלפים, לקראת סיום מצטרפת המקהלה. את המזמור סוגרת המקהלה, בשירה מליסמטית . במזמור קיים יחס בין שני התפקידים, המוסיקה היא רק קולית, יותר אומנותית ומפותחת .  

המזמור השני הוא המזמור היומיומי – האופיס. אופיס זהו שמה של התפילה המושמעת בטקס היומיומי. ישנו מקבץ של תפילות לאורך כל היום . האופיס הוא התיעוד הראשון של תווים למוסיקה. האנטיפון כבר מאורגן במבנה של בית ופזמון ולאחר מכן שוב בית. בבית ישנה מנגינה גרגוריאנית נוימטית וסילבית, בפזמון קיים דקלום של פסוקי תהילים בפסלמודיה. המשנה הינו משנה של שאלה ותשובה כדי לחדד ולהבליט את הטקסט.   

3. אורגנום- הצורה הקדומה ביותר הידועה של מוזיקה רב-קולית.  

במאה ה9- התחילה הפוליפוניה, שבה המזמור היה בקול התחתון ומעליו מרווח של אוקטבה. הצורה המוקדמת ביותר של הפוליפוניה נקראת אורגנום. ישנם 3 סוגים של אורגנום – מקביל , חופשי ומסליסמתי .

פירוטין ממשיך את דרכו של ליאונין, מפתח ומשכלל אותו ובעיקר מעצים את הדיוק הריתמי. פירוטין מוסיף קולות עליונים יותר מסודרים מבחינה ריתמית ומלודית. פחות אילתורים, גם הקול התחתון יותר מאורגן ועקבי. האורגנום של פירוטין הוא בדרך כלל ל-4 קולות, כאשר התייחסות הקולות הם אל המנגינה בקול התחתון וגם אחד כלפי השני - קול כנגד קול .  

4. מסוף המאה ה11 ובמאות ה12, 13 פרחה בדרום צרפת קבוצת מוסיקאים ומשוררים שנחשבו  במעמד האצולה וגם ביניהם מלכים ונסיכים. השפה שבה השתמשו לכתיבת הטקסטים הייתה פרוסנצלית. הם היו הראשונים בתחומם שלא השתמשו בלטינית ובעקבות זאת מרדו בכנסייה. הטרובדורים היו אנשים שנדדו ממקום למקום וחלקם השתתף במסעות הצלב. נושאי השירים שכתבו – אהבה, יחסים שבינו לבינה וסיפורי גבורה או חוויות נדודים . הטרובדורים שרו וליוו את עצמם בלאוטה. התופעה של הזמרים הנודדים הלכה והתפשטה בכל רחבי אירופה, בצפון צרפת הם נקראו טרוורים- מוזיקאים שהלכו בעקבות הטרובדורים. גם הם היו ממעמד האצולה וביניהם גם מלכים. הם פתחו את הבלדה ויצרו צורה חדשה הנקראת וירלה. בגרמניה קראו להם זמרי האהבה. כל מקום שר בשפה שלו ובהתאם לשורשיו המוזיקאליים.

הדרמה הליטורגית- צמחה מתוך הכנסייה ולעיתים הוצגה בה. הוצגה בדרך כלל בחוגים החשובים והטקסט שלה היה מבוסס על סיפורי החגים. טקסטים חדשים שהומחזו בליווי מוזיקה היו קצרים מאוד ומאוחר יותר הפכו למחזות ארוכים.

[http://www.upf.co.il/file/854938.html מוזיקה: מושגים, ימי הביניים ועוד...]