סיפור פשוט / ש"י עגנון: הבדלים בין גרסאות בדף

עריכה+קצת תוספות
(עריכה+קצת תוספות)
שורה 8: שורה 8:


===תקציר הרומאן:===  
===תקציר הרומאן:===  
'''הרומאן חושף בפנינו את הדמויות העיקריות במלוא ערוותן והחידלון של כל אחת מהן''': חיים נאכט, אביה של בלומה, נפטר. גם אמה של בלומה מתה ומשאירה אותה יתומה. בלא כל בררה מחליטה בלומה ללכת לקרובי משפחתה בעיר שיבוש כדי שאולי יתמזל מזלה, תמצא שידוך טוב וגם תתפרנס על ידם.<BR> הירשל, בנם של צירל וברוך מאיר (קרובי משפחתה של בלומה), מחזר אחריה.<BR> אימו מתערבת, "מצילה" אותו מנישואים פחותים ומשיאה אותו לאישה במעמדו (מינה צימליך).<BR> הירשל משתגע מכך שלא מימש את אהבתו ונזקק לטיפול אצל רופא נפש (ד"ר לנגזם).<BR>  
'''הרומאן חושף בפנינו את הדמויות העיקריות במלוא ערוותן והחידלון של כל אחת מהן''': חיים נאכט, אביה של בלומה, נפטר. גם אמה של בלומה מתה ומשאירה אותה יתומה. בלא כל בררה מחליטה בלומה ללכת לקרובי משפחתה בעיר שיבוש כדי שאולי יתמזל מזלה, תמצא שידוך טוב וגם תתפרנס על ידם. משפחתם ידוע כמשפחה עשירה(בעלי חנות).<BR> הירשל, בנם של צירל וברוך מאיר (קרובי משפחתה של בלומה), מחזר אחריה.<BR> אימו מתערבת, "מצילה" אותו מנישואים "פחותים" ומשיאה אותו לאישה במעמדו (מינה צימליך).<BR> הירשל משתגע מכך שלא מימש את אהבתו ונזקק לטיפול אצל רופא נפש (ד"ר לנגזם).<BR>  
לבסוף הירשל חוזר לאישתו, מתנער מתשוקתו לבלומה ומצליח לבנות חיי משפחה בריאים עם אשתו.<BR> '''הסיפור הוא סיפור אהבה'''- נסיונו של אדם לממש את אהבתו בחברה שאינה מכירה באהבה כערך ואינה מכירה בזכותו לממש את עצמו בדרך שתביא לפגיעה ביסודותיה: הדת, ערכים כלכליים וחלוקה למעמדות.<BR>  
לבסוף הירשל חוזר לאישתו, מתנער מתשוקתו לבלומה ומצליח לבנות חיי משפחה בריאים עם אשתו.<BR>  
הסיפור מציב את השאלה מה קודם למה: אינדיוידואליות מול קולקטיביות האם יכול הירשל להינצל מגורלו או שגורלו נתון בידי החברה?! הרומן כרומן פסיכולוגי: עיקר הרומן בגיבור, הירשל שויתר על אהבתו, ויתור שהביא לטירופו.<BR> גורלו מיטלטל בין הגורל לבין ההכרעה.<BR> הרומן כרומן חברתי: הקונפליקט המרכזי ברומן הוא חברתי, מקורו במלחמת הדורות.<BR> החוויה האישית הנאבקת (או שאינה נאבקת) בחויה הקולקטיבית.<BR> רגש חיים חדש מתקומם על הישן.<BR> הסיפור מציג את סיפורה של שבוש, מסורותיה של שבוש והתגלות הפרצות הראשונות בחומתה: הסוציאליזם, תנועת ההשכלה, הציונות- תפיסות חדשות ושונות של הצעירים משל דור המבוגרים.<BR> הזמנים משתנים בשבוש ומעמדה של הדת יורד, כמו גם מעמדם של ערכים מוסריים.<BR> שבוש מתפתחת מבחינה כלכלית, סוחריה מתעשרים ונקבעת חלוקה מעמדית.<BR> נסיונותיה של החברה לשמור על מסגרותיה הקבועות שוחקות את החברה ואת היחיד.<BR> אם הוא מורד הוא נחשב למשוגע ואו מת.<BR> בסיפור ישנה ביקורת על התנהגותה, ערכיה ומנהגיה של החברה, אך לצד זה קיימת התבוננות נוסטלגית הרואה את מעלותיה כמו עזרה לזולת, חיים חברתיים, שמירה על המסורת הדתית וסולידריות.<BR> החברה מוצגת ככזו שהכסף הוא הערך המרכזי שלה.<BR> (בידי צירל הממון ולכן בידה הכוח לכוון את עולמו של הירשל) גרשון שקד: הרומן מציג קונפליקטים שבין יחיד לחברה, אדם וגורל- מאפיינים נפוצים של הרומן של סוף המאה ה- 19 .<BR> ייחודו של עגנון מתבטא בעיצובם המפורט של הקונפליקטים באמצעות רשת סבוכה של מוטיבים שחלקם משמשים לעיצוב חיי הנפש וחלקם לעיצוב ההקשר החברתי.<BR>
'''הסיפור הוא סיפור אהבה''': נסיונו של אדם לממש את אהבתו בחברה שאינה מכירה באהבה כערך ואינה מכירה בזכותו לממש את עצמו בדרך שתביא לפגיעה ביסודותיה: הדת, ערכים כלכליים וחלוקה למעמדות.<BR>  
דמותו של הירשל: הרומן מתאר את קורות חיי הירשל מתקופת בגרותו (גיל 16 ) ומתמקד בתסביכים הרגשיים אליהם הוא נקלע ביחסיו עם נשים.<BR> הירשל הוא בן למשפחת בורגנים אך אינו מוצא את מקומו במעמד הזה.<BR> הדבר מתבטא בסלידתו מעבודה בחנות ואולי אף התאהבותו במשרתת.<BR> הוא מצוי בגיל בו הוא נתון בסערות רגשיות ובקונפליקטים רבים: הקונפליקט המרכזי שלו מתבטא ביחסיו עם אימו השולטת בחייו, שוללת ממנו את מימושו העצמי ואינה מתפקדת כאם.<BR> הוא נתון למרותה המוחלטת של אימו אולם עולמו הפנימי סוער.<BR> הוא נכנע לאימו אולם הסתירה הפנימית בליבו מתגברת ומובילה אותו בסופו של דבר לשיגעון.<BR> הוא מתנהג בפסיביות, עצור מבחינה רוחנית.<BR> קיים פער מהותי בין מחשבותיו למעשיו.<BR> בנפשו של הירשל מתרחשים שינויים רבים עקב מספר אירועים דרמטיים: דחיית אהבתו הראשונה, התגברות שנאתו לאשתו, התמכרותו לאהבת הנעורים חסרת הסיכויים.<BR> הוא לא מסוגל להתמודד עם הבעיות האלה, מדחיק אותן ובסופו של דבר זה מתפרץ בשגעונו.<BR> בשלב הראשון לקראת השיגעון, הירשל סובל מנדודי שינה ומרבה לחשוב על דודו המשוגע.<BR> השיגעון הוא אמצעי למאבקו בחברה כמו גם אולי גזירת הגורל הרובצת על המשפחה.<BR> השיגעון בא לביטוי בהזיות, בהתייחסות המוזרה לשעון, שנאה לתרנגול, הרהורים על מותו, לישת שעווה, ריצה ליער והתנהגות מוזרה ביער.<BR> הבריחה ליער היא מחאה כנגד הכבילה שכבלו אותו, נסיון לברוח מכבלי החברה, שינאה עצמית ומתן ביטוי ליצרים האינדיוידואליים.<BR>
הסיפור מציב את השאלה- מה קודם למה: אינדיוידואליות מול קולקטיביות, האם יכול הירשל להינצל מגורלו או שגורלו נתון בידי החברה?<BR>
'''הרומן כרומן פסיכולוגי''': עיקר הרומן בגיבור, הירשל, שויתר על אהבתו, ויתור שהביא לטירופו.<BR> גורלו מיטלטל בין הגורל לבין ההכרעה. הקרע בין עולם הרוח ורצונותיו של הירשל לבין עולם החומר, כסף ומעמדות חברתיים גורם להירשל לברוח לעולם משלו- לעולם השיגעון.<BR>  
'''הרומן כרומן חברתי''': הקונפליקט המרכזי ברומן הוא חברתי, מקורו במלחמת הדורות.<BR> החוויה האישית הנאבקת (או שאינה נאבקת) בחויה הקולקטיבית.<BR> רגש חיים חדש מתקומם על הישן.<BR> הסיפור מציג את סיפורה של שבוש, מסורותיה של שבוש והתגלות הפרצות הראשונות בחומתה: הסוציאליזם, תנועת ההשכלה, הציונות- תפיסות חדשות ושונות של הצעירים משל דור המבוגרים.<BR> הזמנים משתנים בשבוש ומעמדה של הדת יורד, כמו גם מעמדם של ערכים מוסריים.<BR> שבוש מתפתחת מבחינה כלכלית, סוחריה מתעשרים ונקבעת חלוקה מעמדית.<BR> נסיונותיה של החברה לשמור על מסגרותיה הקבועות שוחקות את החברה ואת היחיד.<BR> אם אדם מורד, הוא נחשב למשוגע ואו מת.<BR> בסיפור ישנה ביקורת חריפה על התנהגותה, ערכיה ומנהגיה של החברה, אך לצד זה קיימת התבוננות נוסטלגית הרואה את מעלותיה כמו עזרה לזולת, חיים חברתיים, שמירה על המסורת הדתית וסולידריות.<BR> החברה מוצגת ככזו '''שהכסף''' הוא הערך המרכזי שלה (בידי צירל הממון, ולכן בידה הכוח לכוון את עולמו של הירשל). עגנון מבקר את החברה השיבושית ביקורת כבדה, הן בגלוי("כך הם אנשי שבוש, מה שהגוף צריך האם יודעים, מה שהנפש צריכה הם לא יודעים") והן במישור הסמוי(בית הכנסת נצבע בצבע של בית נתיבות. צעירים באים לחוג הציוני לא בגלל הציונות אלא בשביל לשחק שחמת. אנשים מסרבים להאמין שאדם באמת יכול להשתגע.). עגנון מאשים את החברה בחוסר רגש ובערכים משובשים(וזה מכור השם "שבוש"). החברה המעמדית לא נותנת לאף אחד למרוד בערכיה.<BR>
גרשון שקד: ''הרומן מציג קונפליקטים שבין יחיד לחברה, אדם וגורל- מאפיינים נפוצים של הרומן של סוף המאה ה- 19 . ייחודו של עגנון מתבטא בעיצובם המפורט של הקונפליקטים באמצעות רשת סבוכה של מוטיבים שחלקם משמשים לעיצוב חיי הנפש וחלקם לעיצוב ההקשר החברתי.''
 
===דמותו של הירשל:===
הרומן מתאר את קורות חיי הירשל מתקופת בגרותו (גיל 16 ) ומתמקד בתסביכים הרגשיים אליהם הוא נקלע ביחסיו עם נשים.<BR> הירשל הוא בן למשפחת בורגנים, אך אינו מוצא את מקומו במעמד הזה.<BR> הדבר מתבטא בסלידתו מעבודה בחנות ואולי אף התאהבותו בבלומה, המשרתת בביתו.<BR> הוא מצוי בגיל בו הוא נתון בסערות רגשיות ובקונפליקטים רבים: הקונפליקט המרכזי שלו מתבטא ביחסיו עם אימו השולטת בחייו, שוללת ממנו את מימושו העצמי ואינה מתפקדת כאם(לא שרה לו שירים, לא מלתפת ולא נותנת חיבה).<BR> הוא נתון למרותה המוחלטת של אימו, אולם עולמו הפנימי סוער.<BR> הוא נכנע לאימו, אולם הסתירה הפנימית בליבו מתגברת ומובילה אותו בסופו של דבר לשיגעון.<BR> הוא מתנהג בפסיביות, עצור מבחינה רוחנית.<BR> קיים פער מהותי בין מחשבותיו למעשיו.<BR> בנפשו של הירשל מתרחשים שינויים רבים עקב מספר אירועים דרמטיים: דחיית אהבתו הראשונה, התגברות שנאתו לאשתו, התמכרותו לאהבת הנעורים חסרת הסיכויים.<BR> הוא לא מסוגל להתמודד עם הבעיות האלה, מדחיק אותן ובסופו של דבר זה מתפרץ בשגעונו.<BR> בשלב הראשון לקראת השיגעון, הירשל סובל מנדודי שינה ומרבה לחשוב על דודו המשוגע.<BR> השיגעון הוא אמצעי למאבקו בחברה, כמו גם אולי גזירת הגורל הרובצת על המשפחה.<BR> השיגעון בא לביטוי בהזיות, בהתייחסות המוזרה לשעון, שנאה לתרנגול, הרהורים על מותו, לישת שעווה, ריצה ליער והתנהגות מוזרה ביער.<BR> הבריחה ליער היא מחאה כנגד הכבילה שכבלו אותו, נסיון לברוח מכבלי החברה, שינאה עצמית ומתן ביטוי ליצרים האינדיוידואליים.<BR>


'''משמחלים וחוזר מבית המרפא של ד"ר לנגזם חל שינוי מהותי ביחסו אל 3 הנשים בחייו:'''<BR>  
'''משמחלים וחוזר מבית המרפא של ד"ר לנגזם חל שינוי מהותי ביחסו אל 3 הנשים בחייו:'''<BR>  
שורה 21: שורה 27:




הירשל מבין שעיוורונה של החברה והכסף והזהב שמסמאים את עיני הבריות הם שגרמו לשגעונו אולם עיוורון זה הוא גם תנאי הכרחי להישרדותו.<BR> (המנגן הסומא המופיע בסיפורו של לנגזם מנגן מנגינה שאין לה סוף ואין לה התחלה, המנגן העיוור מקבל בעיוורון את כספה של החברה בכדי לשרוד.<BR> כשהירשל מחלים, הוא לומד להשלים עם המציאות.<BR> הוא זורק לסומא מטבע הכי גדול מכל המטבעות- זו מחאתו של הירשל.<BR> יחסי הירשל ואימו: הקונפליקט המרכזי של הירשל הוא עם אימו.<BR> צירל מצטיירת כאשה קשה וקרה השולטת ביד רמה בכל עינייני הבית.<BR> משגיחה על הירשל, שולטת על כל מעשיו אך אינה מספקת לו חום אימהי, למרות שהוא בן יחיד.<BR> יש במערכת היחסים ביניהם פגימה.<BR> היא מתנגדת למימוש העצמי שלו, מאופיינת באמצעות להיטותה אחר  
הירשל מבין שעיוורונה של החברה והכסף והזהב שמסמאים את עיני הבריות, הם שגרמו לשגעונו, אולם עיוורון זה הוא גם תנאי הכרחי להישרדותו.<BR> (המנגן הסומא המופיע בסיפורו של לנגזם מנגן מנגינה שאין לה סוף ואין לה התחלה, המנגן העיוור מקבל בעיוורון את כספה של החברה בכדי לשרוד.<BR> כשהירשל מחלים, הוא לומד להשלים עם המציאות.<BR> הוא זורק לסומא מטבע הכי גדול מכל המטבעות- זו מחאתו של הירשל.<BR>  
האוכל.<BR> מגלה כפיתיות באכילה מופרזת ובהנאה מהסעודות (מסמל כניעה ליצר חמדנות ןחומרניות).<BR>גם להיטותה אחרי הממון, מצבי רוחה וקשריה עם הסביבה  מאופיינים בעזרת האוכל.<BR>
====יחסי הירשל ואימו:====
הקונפליקט המרכזי של הירשל הוא עם אימו.<BR> צירל מצטיירת כאשה קשה וקרה השולטת ביד רמה בכל עינייני הבית.<BR> משגיחה על הירשל, שולטת על כל מעשיו, אך אינה מספקת לו חום אימהי, למרות שהוא בן יחיד.<BR> יש במערכת היחסים ביניהם פגימה.<BR> היא מתנגדת למימוש העצמי שלו, מאופיינת באמצעות להיטותה אחר האוכל.<BR> מגלה כפיתיות באכילה מופרזת ובהנאה מהסעודות (מסמל כניעה ליצר חמדנות וחומרניות).<BR> גם להיטותה אחרי הממון, מצבי רוחה וקשריה עם הסביבה  מאופיינים בעזרת האוכל.<BR>
בניגוד אליה, הירשל מתעב תכונות אלה (אפילו צמחוני).<BR> הוא נמצא במצב של תלות, לא מצליח לתפקד באופן עצמאי ומפגין תסביכים שמקורם עוד בילדותו: בן יחיד, לא זוכה לחום ואהבה, יחסים מעוותים עם ההורים (תועלתיות), חינוך לא עקיב עקב החשש מהשיגעון.<BR> צירל הופכת לשליטת הבית הסמויה עקב אופיה הסמכותי וערמומיותה.<BR> כשמחליטה להשיא את בנה למינה- פונה קודם כל לשדכן ורק אח"כ "מתייעצת" עם בעלה, גורמת לו לבטא את רצונותיה כרצונותיו, יודעת לשכנע בדרך הלטיפות (כך נהגה גם עם הירשל כשרצתה לשכנעו).<BR> צירל חיזקה את תחושת התלות של הירשל בה, מנעה ממנו את יכולת ההתמודדות עם בעיותיו ורצונותיו ו"סרסה" אותו ולכן אין לו את היכולת להגיע להגשמה עצמית.<BR>  
בניגוד אליה, הירשל מתעב תכונות אלה (אפילו צמחוני).<BR> הוא נמצא במצב של תלות, לא מצליח לתפקד באופן עצמאי ומפגין תסביכים שמקורם עוד בילדותו: בן יחיד, לא זוכה לחום ואהבה, יחסים מעוותים עם ההורים (תועלתיות), חינוך לא עקיב עקב החשש מהשיגעון.<BR> צירל הופכת לשליטת הבית הסמויה עקב אופיה הסמכותי וערמומיותה.<BR> כשמחליטה להשיא את בנה למינה- פונה קודם כל לשדכן ורק אח"כ "מתייעצת" עם בעלה, גורמת לו לבטא את רצונותיה כרצונותיו, יודעת לשכנע בדרך הלטיפות (כך נהגה גם עם הירשל כשרצתה לשכנעו).<BR> צירל חיזקה את תחושת התלות של הירשל בה, מנעה ממנו את יכולת ההתמודדות עם בעיותיו ורצונותיו ו"סרסה" אותו ולכן אין לו את היכולת להגיע להגשמה עצמית.<BR>  


'''אצל בלומה מוחצנות תכונות "אימהיות" מנוגדות לצירל.'''<BR> צירל דואגת להרחיק את בלומה מבנה ומביאה לו אישה שונה- אישה ילדה שלא תספק לו את המהות האימהית החסרה לו ולא תהווה איום.<BR> הירשל נכנס לתסבוכת פסיכו' כתוצאה ממערכת היחסים המתסכלת עם אימו, זה מביא אותו אל השיגעון שהאיום שבו מזכיר לה את השיגעון של אחיה ותוצאותיו ההרסניות.<BR> בלומה מחריפה את הקונפליקט בין הירשל ואימו, גם אחרי לכתה.<BR> צירל מנסה להטות את בלומה לעולם המשרתות בעוד הירשל מנסה להטותה לתחום האישה החוקית.<BR> דוג' נוספת להיות בלומה בלב הקונפליקט: הנסיונות לנעוץ את המפתח בדלת אחרי שובה של משפ' הורוביץ ממסיבת האירוסין.<BR> המפתח סמלי לכך שצירל לא הצליחה לנעוץ את מינה כחלופה בליבו של הירשל.<BR> היא מחבבת את מינה כי מאמינה שהיא תוכל להרחיק את בלומה מליבו " חיבה יתרה חיבבה את מינה שנעשתה כלתה ותסייעה לפטור את הירשל מבלומה" ולעומת זאת הירשל חושב מה יאמר לבלומה.<BR> היא מנסה לכבות את האש האירוטית משהו שהבעירה בלומה בלב הירשל ומרוב להיטות להשיג מטרה זו- מאבדת את היקר לה מכל- שפיות בנה יחידה.<BR> בסופו של דבר זנח הירשל את רעיון מימוש האהבה האמיתית והתאים את מעשיו לרצונותיה של אימו.<BR>  
===אצל בלומה מוחצנות תכונות "אימהיות" מנוגדות לצירל.===
צירל דואגת להרחיק את בלומה מבנה ומביאה לו אישה שונה- "אישה ילדה", שלא תספק לו את המהות האימהית החסרה לו ולא תהווה איום.<BR> הירשל נכנס לתסבוכת פסיכולוגית כתוצאה ממערכת היחסים המתסכלת עם אימו, זה מביא אותו אל השיגעון, שהאיום שבו מזכיר לה את השיגעון של אחיה ותוצאותיו ההרסניות.<BR> בלומה מחריפה את הקונפליקט בין הירשל ואימו, גם אחרי לכתה.<BR> צירל מנסה להטות את בלומה לעולם המשרתות בעוד הירשל מנסה להטותה לתחום האישה החוקית.<BR> דוגמה נוספת להיות בלומה בלב הקונפליקט: הנסיונות לנעוץ את המפתח בדלת אחרי שובה של משפ' הורוביץ ממסיבת האירוסין.<BR> המפתח סמלי לכך שצירל לא הצליחה לנעוץ את מינה כחלופה בליבו של הירשל.<BR> היא מחבבת את מינה כי מאמינה שהיא תוכל להרחיק את בלומה מליבו " חיבה יתרה חיבבה את מינה שנעשתה כלתה ותסייעה לפטור את הירשל מבלומה" ולעומת זאת הירשל חושב מה יאמר לבלומה.<BR> היא מנסה לכבות את האש האירוטית משהו שהבעירה בלומה בלב הירשל ומרוב להיטות להשיג מטרה זו- מאבדת את היקר לה מכל- שפיות בנה יחידה.<BR> בסופו של דבר זנח הירשל את רעיון מימוש האהבה האמיתית והתאים את מעשיו לרצונותיה של אימו.<BR>  
מערכת היחסים של הירשל עם אהובותיו: יחסי הירשל ובלומה: הרומן כולו סובב סביב כשלון האהבה בין הירשל ובלומה.<BR>  
מערכת היחסים של הירשל עם אהובותיו: יחסי הירשל ובלומה: הרומן כולו סובב סביב כשלון האהבה בין הירשל ובלומה.<BR>  
בלומה השם נגזר מהשם הלועזי - BLUME פרח, נשי, יופי פנימי.<BR> ובעברית: בלומה- סגורה, בלתי מושגת.<BR>  
בלומה השם נגזר מהשם הלועזי - BLUME פרח, נשי, יופי פנימי.<BR> ובעברית: בלומה- סגורה, בלתי מושגת.<BR>  
שורה 40: שורה 48:
תחושת הבידוד שחש במסיבה, משווה בין עיני מינה לעיני בלומה, לטובת מינה.<BR>   
תחושת הבידוד שחש במסיבה, משווה בין עיני מינה לעיני בלומה, לטובת מינה.<BR>   


'''דמויות המשנה:''' לדמויות המשנה תפקיד מרכזי בייצוג החולשות הפנימיות של הקיום הבורגני.<BR> ברוך מאיר הורוביץ: מייצג את אלה שקיבלו על עצמם את אמות המידה של החברה היהודית הבורגנית כדי לזכות בבטחונה.<BR> ברוך מאיר הוא אב-טיפוס של אדם שהשלים עם קיומו, וויתר על אהבתו למירל, אימה של בלומה, על מנת להסתפח לביתה העשיר של צירל.<BR> הוא זכה בבטחון שהכסף מקנה לאדם על חשבון חיי האהבה.<BR> בולטת ההנאה שלו מממונו וממה שזה מקנה לו (נסגר עם צירל בחנות והם מונים את כספם, עושים ערמות ומתמוגגים מנחת…) כניעה לעולם הערכים של הממון מאפיינת את העיירה כולה- הזיווגים נעשים בהתאם לממון והמעמד הכלכלי- התנהגות שזוכה לבקורתו של המחבר.<BR> ברוך מאיר חושש מהפגישה עם הלא מודע, מבחינה זו הוא אינו מגיע לבגרות.<BR> כדי להתבגר על האדם להתנתק מטבורה של החברה ולנהוג על פי ציוויי ליבו.<BR> (בלומה, בניגוד לו, משועבדת מבחינה פיסית אך נפשה בת-חורין.<BR> בולט במיוחד כאשר היא עוזבת את ביתו ועוברת לגור אצל עקביה מזל ותרצה מזל שנשאו בניגוד לנורמות החברתיות ומתוך אהבה.<BR> גדליה צימליך: אביה של מינה: מייצג את המתעשרים החדשים, דור ראשון לעושר שפוחד כל הזמן מפני יום המחר ומאובדן הכנסתו ובטחונו.<BR> (בניגוד למשפ' הורוביץ שהם עשירים "ותיקים").<BR> יחסיו של צימליך עם הרשויות תלויה ומבוססת על שוחד- עוד נורמה פסולה המאפיינת את החברה.<BR> דודו של הירשל (המשוגע): הטירוף הוא ביטוי לנפש מודחקת, הוא מתגלגל מדור לדור ונתפס כקללה שאינה מניחה לאיש.<BR> צירל מפחדת שבנה ילך בעקבותיו.<BR> הירשל דבק בדודו משום שהוא העז להשיג את מה שהירשל אינו מעז- חריגה מהמוסכמות וסלילת של דרך משלו.<BR> ייתכן שטירופו לא היה אמיתי ואולי רק נתפס ככזה בשל שחרג ממוסכמות.<BR> ( הצמחונות שלו נתפסה כשיגעון, צירל מקשרת בין לימודי החוץ שלו לטירופו…).
===דמויות המשנה:===
לדמויות המשנה תפקיד מרכזי בייצוג החולשות הפנימיות של הקיום הבורגני.<BR> ברוך מאיר הורוביץ: מייצג את אלה שקיבלו על עצמם את אמות המידה של החברה היהודית הבורגנית כדי לזכות בבטחונה.<BR> ברוך מאיר הוא אב-טיפוס של אדם שהשלים עם קיומו, וויתר על אהבתו למירל, אימה של בלומה, על מנת להסתפח לביתה העשיר של צירל.<BR> הוא זכה בבטחון שהכסף מקנה לאדם על חשבון חיי האהבה.<BR> בולטת ההנאה שלו מממונו וממה שזה מקנה לו (נסגר עם צירל בחנות והם מונים את כספם, עושים ערמות ומתמוגגים מנחת…) כניעה לעולם הערכים של הממון מאפיינת את העיירה כולה- הזיווגים נעשים בהתאם לממון והמעמד הכלכלי- התנהגות שזוכה לבקורתו של המחבר.<BR> ברוך מאיר חושש מהפגישה עם הלא מודע, מבחינה זו הוא אינו מגיע לבגרות.<BR> כדי להתבגר על האדם להתנתק מטבורה של החברה ולנהוג על פי ציוויי ליבו.<BR> (בלומה, בניגוד לו, משועבדת מבחינה פיסית אך נפשה בת-חורין.<BR> בולט במיוחד כאשר היא עוזבת את ביתו ועוברת לגור אצל עקביה מזל ותרצה מזל שנשאו בניגוד לנורמות החברתיות ומתוך אהבה.<BR> גדליה צימליך: אביה של מינה: מייצג את המתעשרים החדשים, דור ראשון לעושר שפוחד כל הזמן מפני יום המחר ומאובדן הכנסתו ובטחונו.<BR> (בניגוד למשפ' הורוביץ שהם עשירים "ותיקים").<BR> יחסיו של צימליך עם הרשויות תלויה ומבוססת על שוחד- עוד נורמה פסולה המאפיינת את החברה.<BR> דודו של הירשל (המשוגע): הטירוף הוא ביטוי לנפש מודחקת, הוא מתגלגל מדור לדור ונתפס כקללה שאינה מניחה לאיש.<BR> צירל מפחדת שבנה ילך בעקבותיו.<BR> הירשל דבק בדודו משום שהוא העז להשיג את מה שהירשל אינו מעז- חריגה מהמוסכמות וסלילת של דרך משלו.<BR> ייתכן שטירופו לא היה אמיתי ואולי רק נתפס ככזה בשל שחרג ממוסכמות.<BR> ( הצמחונות שלו נתפסה כשיגעון, צירל מקשרת בין לימודי החוץ שלו לטירופו…).


===מוטיבים חברתיים בעלילה===
===מוטיבים חברתיים בעלילה===
8

עריכות