אחרי עשרים שנה / מחפוז נג'יב: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי Gtalst
אין תקציר עריכה
מ (שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי Gtalst)
 
(9 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
"אחרי עשרים שנה" מאת נג'יב מחפוז.
סיפור קצר - מתורגם


'''אחרי עשרים שנה''' הוא סיפר המתאר אירועים החורגים משגרת היומיום, מהם אירועים ומהי השפעתם על דופסי התנהגות של דמויות ועל הבנתן את עצמן.<BR>
מהלך האירועים והעלילה בסיפור תוך התמקדות בנקודת המפנה כאירוע משמעותי המשפיע על העלילה ועל הגיבור.  
הסיפור בנוי כסיפור מתהפך. המספר בונה את תחילת הסיפרו על ידי תמונה של שגרה.<BR>
תמונה זו מציגה דמות של שוטר הממלא לכאורה את תפקידו באיטיות ובנחת, מהלך שאנן ברחוב. שוטר זה מתאייפן בהליכתו האיטית הבוטחת ובקומתו המוצקה. כנגדו ניצבת תמונה של איש זר, לא מובנת וחשודה,הניניצבת בפתחה החשוך של חנות. כשהצית את הסיגר שבפיו נתגלתה דמות חיוורת בעלת עיניים עזו, צלקת על גבתו וסיכת עניבה ובה יהלום גדול המעיד על עושר רב.


למרות שלא נתבקש לתת הסבר, הזר מסביר את עמידתו לשוטר.
הוא מספר על חברו ג'ימי וולס: "והברנש הנאה ביותר בעולם". הוא מתאר גם את אופיו של ג'ימי: "הוא תמיד היה הברנש הנאמן והמהימן ביוצר בעולם". הוא מספר שבא מהמערב, שם הצליח במעשיו והתעשר. הזר המזדהה בהמשך בשמו, בוב, ומוכן להמתין לחברו ג'ימי אפילו חצי שעה נוספת. האירוע החריג, השובר את תמונת המפגש בין שני החברים, מתגלה רק בסוף  הסיפור, כשמסתבר לבוב כי ג'ימי שמר על אופיו המהימן - ג'ימי היה השוטר שבא למפגש בשעה היעודה. ג'ימי גילה כי חברו הטוב מן העבר הוא העבריין הנדרש לחקירה במשטרת שיקגו, אך מאחר ולא היה לו האומץ לאסרו בעצמו, שלח שוטר חרש (בלש) שיעצור את בוב.
אופיו של ג'ימי נחשף על רקע המאבק הפנימי בין ידידותו רבת השנים עם בוב לבין תפקידו כשוטר.


לנוף , לרקע ולתיאורי הסביבה בסיפור אחרי עשרים שנה משמעות מיוחדת.
בסיפור זה ניתן לראות מספר נקודות מפנה משמעותיות, אלו משפיעות על המשך חייו ותפיסתו של הגיבור (שארשרה)
שעד כה  ריכז\בזבז את  "עשרים שנותיו הטובות" בהתעסקות סביב נקמתו המתוכננת בזה שהשפילו ביום נישואיו (להלובה).


למרות היותו סיפור קצת ביותר, מוקדשות בו שורות רבות לתיאוריי רקע ונוף.
הסיפור מתחיל בתיאור המציג את שארשרה צועד לכיוון שכונת הולדתו בליווי חבורת בריונים ששכר תמורת עזרתם
תיאורי הנוף מהווים רמזים מטרימים לפגישה שתסתיים באכזה ומסייעים לעיצוב האווריה המתאימה המקשה על זיהוי ג'ימי על ידי חברו הפושע בוב.
לכשיגיע ויעמוד מול להלובה, שבתקופת החתונה של שארשרה היה לסוג של עבריין ששלט בשכונה והטיל איימה על התושבים.
בהמשך מצתיירת הסיבה שלמענה חזר שרשארה לאחר תקופה כה ארוכה והיא הנקמה בלהלובה על שהכריח אותו לגרש את אשתו ביום חתונתם ורק משום שחשק בה בעצמו.


ניתן לשים לב לנקודת מפנה משמעותית בסיפור המשנה את התפתחות העלילה ומשפיעה באופן ישיר על הגיבור שארשרה, כאשר שארשרה מגיע לשכונת הולדתו והוא מופתע שאיש מחבורתו של להלובה לא יוצא נגדו הוא מחליט למצוא את עם-ז'הרה, מעסיקו לשעבר אצלו עבד בהכנת אוכפים כשהיה צעיר וגדל בשכונה, כשהוא מגיע לאוכפיה עם ז'הרה אינו מזהה את שארשרה מייד, אלא רק לאחר שהוא אומר לו "אני שארשרה" ניתן לראות בשיחה זו גם את לייט מוטיב - "השיבה המאוחרת" עם-זהרה אפילו לא זיהה את שארשרה לאחר שעבר זמן רב כל כך (20 שנה). בהמשך, שארשרה שואל את עם-זהרה היכן יוכל למצוא את להלובה וחבורתו שהטילו איימה על התושבים בשכונה, זאת כדי לממש את הדבר שבשבילו השקיע עשרים שנה - להשפיל את להלובה כמו שעשה לו לפני 20 שנה כשהתחתן עם ז'ינב. אולם פה מגיעה נקודת מפנה חזקה  עם ז'הרה מודיע לשארשרה שלהלובה וחבורתו כולם הורעלו לפני זמן רב וכבר אינם בחיים. באותו הרגע ניתן להבחין עד כמה שארשרה לוקח קשה את העובדה שלהלובה כבר אינו בחיים הוא צועק "לא!" "מת?? מדוע מת ?". הוא הקדיש את "20 שנותיו הטובות" על מנת לנקום בלהלובה ועכשיו כשהגיע העת הוא מבין כי להלובה מת ואין לו מה לחפש שם יותר ולחינם הוא השקיע 20 שנים  בקיצור:
תחושותיו מתמלאות בריקנות והוא מבין כי כל השנים שבהן תכנן להשפיל את להלובה
היו לביזבוז גדול.


'''נושא הזמן בסיפור'''
מכאן,(בדיוק כמו המבנה הדרמטי של הסיפור הקצר), עלילת הסיפור נמצאת במגמת ירידה שכן חלה תפנית דרמתית שהשפיע על הגיבור וניתן באמצעותה להבין את הנושא המרכזי של הסיפור שהוא הביקורת מצד המחבר כנגד מנהג הנקמה, ברדיפה אחר הכבוד, המושרש בתרבות הערבית, המחבר בעצמו ממוצא ערבי מצרי או משהו בסגנון, הוא מבין מקרוב את ההשלכות של הרדיפה המיותרת הזאת. ובסיפור, שארשרה, לאחר שהבין כי בזבז את עשרים השנים עבור דבר שלא יוכל להשיג לעולם, הוא עושה סיבוב נוסף בשכונה ופוגש את ז'ינב , אך הוא עדין מלא בתחושת ריקנות ופיספוס , השיחה עם ז'ינב מתוארת כשיחה ריקה עם הרבה שתיקות. בתחילת הסיפור שארשרה מתואר כראש חבורה בעל בטחון רב אולם בסוף הסיפור שארשרה לא חוזר לחבורה שהביא עימו אלא הולך לבדו לעבר השדות משום שלא רצה לראות אנשים או שיראו אותו בקיצור חיפש רק איפה לקבור תעצמו.


השעה הייתה כמעט עשר בערב כאשר ג'ימי השוטר סובב במשמרתו בשדרה והלך  לקראת פגישתו עם ידידו.
למרות שעת הערב המוקדמת יחסית לא נראו בני אדם ברחובות עקב מזג האויר,מה גם שהיתה זו סביבה של מקדימי משכב. תאור זה יוצר אוירת מתח .השוטר צועד לבדו בחשכה לקראת ידידו. המילה "חשכה" מעוררת קונוטציה שלילית או מסתורית.


[[קטגוריה:ספרות]]
[[קטגוריה:ספרות]]
[[קטגוריה:סיפור קצר מתורגם]]
2,792

עריכות