מזרחנות: הבדלים בין גרסאות בדף

נוספו 9,696 בתים ,  12 ביוני 2005
מצרים-דמוגרפיה ופוליטיקה
(הדת הדרוזית)
(מצרים-דמוגרפיה ופוליטיקה)
שורה 1: שורה 1:
הדת הדרוזית:
"הקצינים החופשיים" שירשו את מקום המשטר המלוכני במצרים ב- 23/7/1952 , קיבלו לידיהם מדינה כשבעיתה המרכזית היתה שנים רבות של שילטון מושחת שהביא את השליטון במדינה לסף אנרכיה וחוסר אמון מלא בין העם להנהגה שלו.
 
תוך זמן קצר הקים המשטר של הקצינים ובראשו ג'מאל עבד אל נאצר מנגנון שלטוני אפקטיבי, סמכותי, רב עוצמה שנשען על תמיכת הצבא וכוחות הביטחון הפנים המצריים.מנגנון זה שרד בימיו של נאצר ואחריו סאדאת.
הדת הדרוזית היא דת סודית שאת עיקריה יודעים רק הנבחרים בקהילה.
ג'מאל עבד אל נאצר נשיא מצרים 1970-1956.
מתוכה הסתננו רק ידיעות מעטות כלפי חוץ. הידיעות נמסרו בכוונה ע"י הסונים. ראשית הדת הייתה במצרים.
הבעיות במצרים היו קשות בתחום הכלכלי-חברתי. מראשית המאה ה-20 היה פעם עצום בין האוכלוסייה לבין משאביה, ובפערים חריפים בחלוקת המשאבים בין שכבות האוכלוסייה השונות.
בתחילת המאה  ה-11 נשמעה בקהיר הטענה כי החליפה הפאטימי הוא משיח שיעי, אפילו התגשמות של אלוהים. חאכם התכחש לשמועות אבל הגן על המפיצים.
בתוך רצועה צרה של עמק הנילוס לא עולה על 35 אלף ק"מ נדחסה אוכלוסייה ענקית של 44 מיליון איש בסוף ימיו של אלסאדאת- אוכלוסייה שמתרבה בקצב מדהים של מיליון איש בשנה לעומת זאת מקורותיה של הארץ היו דלים מאוד-פרט לקרקע פורייה שמנוצלת עד תום ולנפט בכמויות בינונית בסיני, אין למצרים עוד אוצרות טבע. מצב המקורות הקיום,שיכון, תעסוקה ותשתית השירותים הבסיסיים רחוק מלענות על צרכיה האלמנטאריים של אוכלוסיה זו. המצב החמיר עוד בגלל מגמת העיור המזורזת. ישנה הגירה עצומה מהכפר אל העיר-זה מביא ללחוץ עצום בערים. קהיר שנבנתה לאוכלוסייה 2-3 מיליון איש מצוי בה פי 3 אוכלוסייה מקומית שמאלצת את המוני הכפרים המהגרים העניים לגור בכל מקום מתחת לגשרים,בבתי קברות ועוד גם האבטלה והשירותים המתפוררים הם בעיות שאין לפתור אותן.
בתקופה זו היו 2 תעמלנים: 1) איסמאעיל אל דרזי. 2) חמזה אבן עלי.
המפגש עם התרבות המערבית זעזעה את מערכת האמונה המסורתית- האסלאמית. התפתחות זו הביאה למשבר של זהות להמוני המצרים שנאמנותם לאיסלאם נחלשה אבל הם נשארו ללא מסגרת התייחסות והתוצאה היא תחושה של מבוכה ושל אובדן דרך.
פעולתו של אל דרזי שמשמו נגזר שמה של הדת והעדה, גרמה להתנגדות חריפה בקרב נאמני זרמים אחרים בקהיר. באחת מין המהומות נהרג אל דרזי.
נאצר נשאר נשיאה הראשון של מצרים ניסה למצוא פתרונות לבעיות הרבות. לאחר שייצב את שלטונו הוא פנה לטפל בבעיות הכלכליות, חברתיות באמצעות הרפורמות האגראריות, תוכנית פיתוח ותיעוש גדולות, רעיונות "הסוציאליזם הערבי". נאצר אימץ גישה מהפכנית שרואה באויב החיצוני, הכוונה לישראל, כמקור המרכזי לצרותיה של ארצם. נאצר קרא להמונים להקריב את עצמם למען יעדים אלה והוא נענה בהתלהבות של המוני המצרים.
חמזה אבן עלי הפך למנהיג התנועה, חמזה הוא זה שפיתח את התורה הדרוזית והצליח להפוך אותה מאמונה של כת קטנה לדת המתקיימת קרוב ל-1000 שנים.
אולם הצלחותיו של נאצר, היו מאוד מוגבלות, במותו ב1971 נותרה בעיית העוני והמחסור ברוב אוכלוסיית מצרים. לקראת סוף שנות ה-60 ראו המצרים בתוכניותיו של נאצר כתוכניות חסרות תכלית בעיקר לאחר תבוסותיהם במלחמות עם ישראל ובזבוז מיליארדי דולרים על הצבא. מצד שני מצרים היתה תלויה בשליטי ארצות ערב שעזרו למצרים בכסף ובסיוע כשלמעשה נאצר חתר תחת מנהיגותן של אותם שליטים. בנוסף מצרים היתה שקועה לגמרי בסיוע הצבאי הסובייטי במומחים, בקצינים ובטכנאים הרוסיים שמילאו את מצרים.  
חמזה ארגן רשת תעמולה כדי להפיץ את התורה הדרוזית. אל חאכם נעלם ב- 1021 ויורשיו החלו רודפים את חסידיו. חמזה טען כי האימאם עוד ישוב הוא הרחיק את עצמו כדי לבחון את המאמינים. באותה שנה נעלם גם חמזה והדרוזים מאמינים כי הוא ישוב  אליהם עם אל חאכם.
סאדאת נשיא מצרים 1981-1970
האמונה הדרוזית נכנסה לתקופה שדומה לשיעה והיא נקראת "ההעלמות הקטנה". לדרוזים היה מנהיג שקראו לו אל מוקתנא והוא חי באלכסנדריה. לאל מוקתנא מיחסים איסוף ועריכה של 110 אגרות שנקראות "אגרות החוכמה", חלק מאגרות אלה נכתבו ע"י חמזה, אל חאכם ואל מוקתנא. באגרות אלה יש כתבי קודש של הדרוזים. גם אל מוקתנא נעלם ב- 1034 אבל המשיך לשלוח אגרות עד 1042 ואז מתחילה ההעלמות הגדולה.
סאדאת קיבל ירושה מאוד קשה, מצוקה כספית מאוד קשה ומשבר זהות קשה. לאחר 3 שנים של ייצוב המשטר החל סאדאת "להמריא" ליעדים חדשים בעלי תכנים וכיוונים שונה מאלה של נאצר.
 
סאדאת לא זונח את הסוציאליזם המהפכני אבל הוא קובע הגדרה חדשה למדיניותו החדשה כלכלית- "פתיחות" (אנפתאח) כלומר גישה ליברלית בסגנון המערב, שכוללת צמצום מעורבות המדינה במשק, הקלת הדרך ליוזמה פרטית והסרת מכשולים מדרכם של משקיעי הון מצריים וזרים- כל זה תוך קשר הדוק עם אירופה המערבית ועם ארה"ב.
עוד לפני ההעלמות המסתורית של אל חאכם ארגן חמזה בסוד תעמולה בסוריה.
סאדאת תכנן שההכנסות הגדולות הצפויות מה"פתיחות" יסייעו למשטר המצרי במימון מפעל פיתוח רב ממדים שבמרכזו עמדה תוכניתו של סאדאת "המהפכה הירוקה" שתפתור את בעיותה של ארצו. בתוכניתו של סאדאת עמדה תוכנית שאפתנית להפריח את שטחי המדבר, הפיכתם לשטחי חקלאות והקמת מרכזים עירונים חדשים לצידם. התוכנית ניסתה להגדיל את שטחי האדמה הפורייה, לפתור בעיות מחסור בשיכון ולתת תעסוקה למיליוני המובטלים במצרים. היתה זאת תוכנית שאפתנית עצומה, אבל פרי אותה תוכנית יבוא לידי ביטוי רק בעתיד, בינתיים נאלץ המשטר המצרי להתמודד עם מצבי לחץ מזדמנים באמצעים המסורתיים של "כיבוי שרפות"-כדי למנוע התפרצויות מקומיות שעלולות לסכן את משטרו.  
הפעילות שהחלה בסוריה הועברה בגלל הרדיפות להרים. רבים התחברו לדת החדשה (הדרוזית).
ההתפרצות  החמורה ביותר היתה בינואר 1977 שפרצה בעקבות הפחתת הסובסידיה על מוצרי היסוד שהביאה לעלית מחירי מוצרי יסוד. בשנות שלטונו האחרונות של סאדאת היה שיפור בצמיחה הכלכלית של 8%-9% בשנה ולגידול מתמיד בהכנסות במטבע זר שבאו מארבעה סקטורים: תעשיית הנפט,התיירות, תעלת סואץ וכספיים של מצרים העובדים מחוץ לארצם. מדיניות הפתיחות הזרימה הון זר עצום למצרים שהביא להרחבת מעגל המוצרים המסובסדים, יבוא מוצרי צריכה והעלאת רמת החיים-צריכת מוצרים שנחשבו למותרות בעבר. ההכנסות האלה איפשרו את מימון פרויקט המהפכה הירוקה.  
מראשית פעילותו של אל דרזי ועד שפסקו איגרותיו של אל מוקתנא הצטרפו מאמינים חדשים, ואחרי שנה נסגרו שערי התעמולה ומאז לא התקבלו מאמינים חדשים.
למעשה לא חל שיפור הקצב הבנייה העממית, מספר חסרי קורת הגג הלך וגדל. גם המובטלים מספרם גדל מאחר שהתמורות שחלו במצרים לא ייצרו מקומות עבודה להמוניים כל אלה: גידול בפערים, מצוקת השיכון, אבטלה מתמשכת וציפות שאינן מתממשות הפכו לתיסכול חריף וללחצים פוליטיים על הממשלה.סאדאת בניגוד לנאצר שניסה לעצב את הזהות המצרית כחלק מהומה הערבית וכגורם שנועד לעמוד בראשה, בחר סאדאת בגישה אחרת-הוא קבע כי המורשת המצרית יסודותיה עוד מהתקופה הפרעונית ושהיא ותיקה ועמוקת שורשים יותר מהאיסלאם ומן הערביות ולכן מן הראוי להחזיר אותה למקומה ולכבודה המתאימים בתודעה הלאומית. בזמן שנאצר טען כי מצרי והא כמו סורי,לבוני וכן הלאה בראש וראשונה בן לאומה הערבית הרי סאדאת מדגיש בגירסתו המחודשת כי המרי הוא קודם כל תושב הנילוס –מצרי בעל אישיות שטנה שעוצבה ע"י נוף המולדת ומסורת מפוארת בת חמשת אלפים שנים-כאן בתפיסתו מוותר סאדאת למעשה על היעד להנהגת העולם הערבי ע"י מצרים.  
הוטל איסור חמור על חשיפת הסודות של הדת בפני זרים והם הפכו להיות קהילה סגורה ששומרת את תורתה בסוד. בסוף המאה ה-20 מונה הקהילה הדרוזית כמיליון איש שיושבים בעיקר בסוריה, לבנון וישראל.
גישה זאת הקלה על סאדאת כשאר נקט מדיניות שונה וב-1977 הוא חותם על הסכם שלום עם השנוא באויבי הערבים-ישראל. סאדאת עושה זאת בגלל אינטרסים מצריים ספציפיים-להחזיר לריבונות המצרית את שטחי סיני שנכבשו בתקופת נאצר ע"י ישראל ועם זאת להחזיר גם הכבוד הלאומי הפגוע ולהתחיל בשלב של שיתוף פעולה פורה עם שכנתה ממזרח-ישראל.  
 
מרכיב אחר במשנתו של סאדאת היה מכלול של רעיוניות מיובאים מהמערב שנוסו בעבר ללא הצלחה –מודרניות,ליברליזציה, דמוקרטיה. סאדאת החל לדבר על זכויות האזרח, שלטון חוק ועוד.פעולתו הבולטת ביותר בתחום הזה היתה משטר רב מפלגתי. ב-5 השנים האחרונות של משטרו הוקמו גופיים מפלגתיים שונים. ואכן למפלגות ניתן חופש ביטוי מרשים ניתן לאופוזיציה להוציא עיתונים כדי להפציץ בעיותיהם ולתקוף את הממשלה. אולם חירות הפעולה והביטוי היה בפיקוח וכשאר השלטון כי גוף ספציפית עברו את הגבול ומהווה סכנה לשלטון-הורחקה, ואכן חודש לפני הירצחו הוא ערך מסע טיהורים ארוך שהראה חד משמעית את אופיו התקיף והחד משמעי של שלטונו.
- הדרוזים קוראים לעצמם מוחדון- מייחדים את האל, כלומר במרכז האמונה הדרוזית עומדת האחדות המוחלטת והבלתי מתפשרת של האל.
בנוסף לעקרונות החילוניים הנ"ל, סאדאת היה אדם מאמין ואדוק. הוא הגדיר עצמו "כנשיא מאמין" והרבה להפיץ ולפרסם את פעולתו של השליטון בפיתוח וחיזור מוסדות התפילה והחינוך האסלאמי ובאימוץ עקרונות מובהקים של חקיקה אסלאמית.
הם מאמינים בקיומו של אל אחד שלא ניתן להגדירו ע"י השכל האנושי. הדרוזים לא מאמינים שהעולם נוצר ב-6 ימים וביום השביעי אלוהים נח. כי אלוהים לא זקוק למנוחה אבל הנפש ניסתה להיות עצמאית ולכן נוצר הרוע בעולם, כלומר זהו השטן.
האופיציזיה הדתית, הרי השפעתה במצרים היתה בעלייה מתמדת כשתנועה של "חזרה בתשובה" אל האסלאם הפונדמנטליסטי הקיפה רבבות. בזמן שהעם המצרי עבר טלטלה במצרים "המודרנית" הרי האסלאם נשאר כסלע איתן והחזרה היתה אליו בבחינת נסיגה אל המקלט הבטוח והמוכר. רבים הצטרפו אל האסלאם ואל הגופים האיסאלמים מתוך מחאה על המצב החומרי-כלכלי שבו הם היו. אחרים הגיעו לתנועות האסלאמיות כתוצאה מריקנות רוחנית ומהעדר כיוון-התנועות הציעו לחבריהם השקפת עולם שיווניות,אורח חיים פשוט, שלווה נפשית בתוך האדיקות הדתית כשמובטח להם שינוי ממציאות הבלתי נסבלת. הקורבנות הראשיים למצוקות החומריות והאידיאולוגיות היום הסטודנטים באוניברסיטות שהפכו למעוז העיקרי של האופוזיציה האסלאמית. ההתחזקות של הפונדמנטליזם המוסלמי עורר את עצבנותם של הנוצרים שתמכו באידיאולוגיה הלאומית חילונית שהתבססה על זהות מצרית או פאן אסלאמית .
אלוהים שלח 5 מטווחים כדי להחזיר את השטן אליו. הם הצליחו להביא את השטן בפני אללה אבל הוא התחמק כי הוא ראה שאין שומר מתחתיו אז הוא חמק כלפי מטה, וזוהי הסיבה שהשאול נמצא למטה.
היחסים בניהם גרמו למתח עדתי במצרים וגרם להתנגשויות, אחת מההתנגשויות היתה ביוני 1981 במערב קהיר. הם נמשכו כ-3 ימים ובהן היו עשרות הרוגים ומאות פצועים משני הצדדים ורק בהתערבות של אנשי ביטחון פנים הצליחו השלטונות להרגיע את המצב.  
מיהם 5 המטווחים אצל הדרוזים?:
דמוגרפיה פוליטיקה ומסורת במצרים של חוסני מובארכ
1. התגלמות האלוהים בדמות של אדם- אל חאכם. הדרוזים מחלקים את העולם ל-7 תקופות שבמהלכן התגלה האלוהים בדמות של בנאדם. התגלותו האחרונה הייתה באל חאכם. דמותו עתידה לשוב באחרית הימים כדי לפצות את המאמינים ולהעניש את הכופרים.
עם כניסתו של מובארכ לשלטון לאחר ההתנקשות בחייו של סאדאת, נאלץ מובארכ להתמודד בדחיפות נגד האסלאם הרדיקאלי .במבצע מקיף הוכנה האיסאלם הרדיקאלי וכך התפנה מובארכ לטפל בבעית עמו.
2. המטווחים העליונים- גם חמשת אלה הופיעו כבני אדם וביניהם חמזה אבן עלי.
סאדאת הוריש למובארכ מסגרת שלטונית שמתפקדת ביעילות בסירה. גם המצב הכלכלי של המדינה שקיבל מובארכ היה יותר טוב ממנה שקיבל סאדאת מנאצר. לעומת אלה עומדת ממול הממשלה אופוזיציה האסלאמית הפונדמנטליסטית.כך  שהחברה המצרית של ראשית שלטונו של מובארכ המשיכה להיטלטל בין שלושת המרכיבים המרכזיים של התודעה האישית בארץ הנילוס-אסלאם-מצריות-ערביות.
3. המטווחים התחתונים- 3 מטווחים הנמצאים מתחת לעליונים היו אנשי התעמולה שהפיצו את הדת הדרוזית בתקופה של אל חאכם ביניהם היה אל דרזי.
מצרים של תחילת שנות התשעים של המאה ה-20 מתבטאת בהמון בעיות:צפיפות עצומה,עוני,לחץ בתחום הדיור והתעסוקה. יש כאלה שחשבו שהפיתרון לכל הבעיות האלה היא בצמצום הילודה שחייבת להיות משימה לאומנית.
4. הנביאים- 7 בני אנוש שזכו להתגלות האלוהים והפכו לנביאים.
במאמר הזה מנסה עמי איילון הבהיר את סוגיית הדמוגרפיה במצרים שהשלכותיה הן בתחום הפוליטי ובחברתי. עמי איילון משתמש נתוני יסוד כמותיים לגבי המציאות הדמוגרפית במצרים.
בכל תקופה הופיע נביא שהביא לעולם דת חלקית חיצונית ולא לגמרי אמיתית כי האנושות לא הייתה מוכנה לקבל את הדת האמיתית. ביניהם: אדם, נח, אברהם, משה, ישו, מוחמד ומוחמד איבן איסמעיל. מכאן אנו מבינים שמוחמד לא היה הנביא האחרון אלא מוחמד איבן איסמעיל ששייך לדרוזים ולכן הם דת אמיתית וכל השאר שיקרים.
אוכלוסיית מצרים ב1900 מנתה כ-10 מיליון. היא מכפילה את עצמה ל-20 מילון לאחר 49 שנים היא מכפילה שוב את עצמה ל-40 מילון בפרק זמן קצר יותר ב-1978 כלמור 29 שנים בלבד.
5. נביאים מסתוריים- מוחדון- בכל תקופה פעלה דמות מסתורית אמיתית שלימדה את הדת האמיתית.
הגידול הזה מוסבר מירידה תלולה בשיעורי התמותה עקב שיפור שירותי התבואה. בסוף שנות ה-80 מגיע מספר תושבי מצרים ל-55 מיליון נפש ובתחילת 1994 הוא עובר את סף ה-60 מיליון נפש. לאורך שנות ה-80 נע הריבוי הטבעי סביב 2.6%-2.8% בשנה. זאת אומרת מיליון איש מתווספים לאוכלוסיית מצרים כל 8-9 חודשים. בקצב זה תגיע מצרים בשנת 2000 עם אוכלוסייה של 70 מיליון איש.
ליחיד סגולה ששמרו עליה  בסוד ואלה היו מוחדון שהם הדרוזים. מכאן האמונה שתמיד היו דרוזים בעולם.
מנגד היקף המשאבים המצריים, גידול הרבה יותר איטי. אוצר הטבע העיקרי של מצרים פרט לנפט ולגז שבכמויות קטנות, הרי האדמה הפורייה שנמצאים לאורך הנילוס ובדלתא של מצרים-הם כ-4% בלבד של כלל האדמות המדינה הגדולה ששטחה הוא כמיליון קמ"ר. במקומות רבים נעלמים שטחי קרקעות פוריות על חשבון התרחבות עירונית. אדמות מצרים הן מדבר צחיח שהסיכוי לנצלן לעיבוד חקלאי, תעשייתי או למגורים שואף לאפס.
ביהדות היה זה חותן משה- יתרו, שהפיץ את האמונה האמיתית.
המודעות מצד השילטון על השלכותיה השליליות של הריבוי הטבעי המהיר החלו להופיע במצרים אחרי מהפיכת הקצינים החופשיים ב-1952. לפי כן בימי המלך פארוק הריבוי המהיר נתפס כברכה. המשטר המהפכני אימץ קו מנוגד לכך.מאז  1954 דוברי המשטר ממליצים על הצורך להגביל את הילודה כאינטרס לאומי חיוני,בעקבות מפקד ב-1960. נאצר באמי 1962 מדגיר את הבעיה בועידת הכוחות העממים ומכריז על הצורך בהגבלת הילודה בשיטות מודרניות. רק ב-1965 מתפנים לטיפול מעשי בבעיה ע"י הקמת מרכזים לתכנון המשפחה והתחלת מסע הסברה לציבור. המאמץ הממשלתי ארך כ- 7 עד 8 שנים תוך הישגים מסוימים ואחרי תקופת סאדאת שמיעט לדון בנושא מתוך הנחה כי שיפור ופיתוח כלכלי וחברתי יפחית את הילודה.
הדרוזים מאמינים בגלגול נשמות, הם מאמינים שיש מספר קבוע של נשמות (מיליון) ברגע שמישהו מת נשמתו מתגלגלת ישר לגוף אדם שנולד ולא בע"ח.
מובארכ ירש מקודמו אוכלוסיה של 44 מילון איש שמתרבה בקצב של 2.7% בשנה. בתחילת שלטונו המצב הכלכלי היה קשה. אחרי מספר חודשים פנה לטפל בנושא, בדבריו הוא ביטא את חרדתו מהמצב ושהקצב יחבל בפיתוח הכלכלי. הוא קרא לכל הכלכלנים ומומחי התכנון לטפל בבעיה ולהציע פתרונות. אולם במשך 4 השנים הבאות היו למצרים בעיות אחרות רק ב-1985 מובארכ מעלה שוב את האיום הדמוגראפי לראש הדאגות הכלכליות והחברתיות של מצרים. מאז הבעיה הוגדרה כנושא מרכזי בנאומי הנשיא ופקידי משטרו. הוא יזם הקמת "מועצה לאומית לענייני אוכלוסין" והתייצב בראשה.
הדרוזים לא מקיימים את כל המצוות באסלאם, כל הדתות הקודמות לדת הדרוזית הן שקריות וגם ספרי הקודש הקוראן והתנ"ך הם שקריים.
במסגרת היוזמה החדשה הורחבו המרכזים להדרכה ולתכנון המשפחה, הוכנו ופותחו מקומות עבודה לנשים כחלק מהמגמה לשינוי מסגרת המשפחה המסורתית ועל האצת המדינה להקמת ערים חדשות במדבר לשם פיזור אוכלוסיה מסודר יותר. לצד כל זה הוגברו מאמצי ההסברה במטרה להקטין את קצב הילודה, גויסו רופאים,סוציולוגיים ואנשי דת בכירים.
 
מובארכ מאז בכל הזדמנות הרתיע  את האוכלוסייה שמתרבה מהר יותר בנאומיו כשהוא מצייר עתיד קודר כדי לזעזע את הפרט למען הכלל. במוקד מסע ההסברה שמתנהל באמצעות כלי תקשורת ועד לשלטי חוצות וכרזות רחוב.ההסברה הזאת מנסה לכבוש את לב החברה המסורתית השמרנית, חברה אנאלפביתית לרוב שנקרא לעשות תפנית בדפוסי מחשבתה והרגליה. מאמצע שנת 1988 בהנחיית מובארכ, מוצג במהדורת החדשות השעון הדמוגראפי ובו נמסר כמה תושבים נוספו למצרים באותו יום.
 
הפניה אל האמונה-האסלאם
עיקרי האמונה המוסלמית בוטלו ע"י הדרוזים ובמקומם נוסחו 7 עקרונות שרואים בהם תחליף ל-5 מצוות האסלאם:
מובארכ ויועציו יודעים את שורשי המוסכמות הישנות שנטמעו באמונה הדתית. לרבים מהמאמינים ברור שהאסלאם אוסר על פעולת פיקוח על הילודה.לכן כדי לצמצם את הילודה צריך להפריך את הדעה כי ראשי הדת מתנגדים להגבלת הילודה-למשימה הזאת מגויסים ראשי הממסד הדתי והעולמא המפורסמים.
1. אמירת אמת ושמירה על הלשון (אסור לחשוף סודות, לרכל ולשקר).
הוצאו חוות דעת הלכתיות שמתירים להשתמש באמצעי מניעה בתנאים מסוימים, רק אם קיים שיקול כלכלי או אם מדובר בבריאות האישה. בנובמבר 1988 הוציא המופתי הראשי של מצרים דר' מחמד סייד טנטאוי פסק הלכה שמשתרע על 21 עמודים שבו הוא קובע מפורשות כי תכנון המשפחה עולה בקנה אחד עם עיקרי האמונה האסלאמית. "הנביא לא התכוון להקים קהילה חלשה,רעבה, מפגרת ונגועה בבערות אלא להיפך, קהילה בריאה, חזקה ורעננה שידה תמיד על העליונה.." על המאמין לחיות עפ"י משאביו והכנסתו ומתור לבני הזוג להחליט בהתאם לנסיבות על גודל המשפחה שהם מעוניינים בה.
2. אחווה, הגנה ועזרה הדדית בתוך העדה.
"האם הגבלת הילודה-זה לא חטא?"
3. דחיית כל דת אחרת הסוגדת לאל שלא התגלה לבני אדם.
אחד מראשי התוכנית העריך שאם הרשויות יצליחו לכפות על כל זוג להביא לעולם לא יותר מ-2 ילדים הרי תחלופנה לא פחות מ-60 שנים עד לעצירת הגידול, לשם כך צריך את שיתוף הפעולה מצד האוכלוסיה.  
4. הרחקות מכפירה ומכופרים- התנערות מהשטן וממעשי רשע.
המכשולים הם אמונות ומוסכמות נפוצות חלקן במישור הדתי פילוסופי ואחרות בתחום החברתי כלכלי. בנוסף היה קושי בתקשורת בין הרשויות לבין הציבור, היו הפרעות מצד יריבים אידיאולוגיים ופוליטיים שפועלים לסכל את מאמצי השלטון ולבסוף קושי בניהול וביישום פעולות המבצע.
5. ייחוד האדון- אמונה באל חאכם שבדמותו התגלה האל בפעם האחרונה.
הקושי המרכזי ביותר היה בתפיסת עולמם של רוב האוכלוסייה. כשהעולמא המסורתיים מנסים לעקור מליבם של המאמינים את אמונתם. תיכנון המשפחה פסול מ-2 בחינות: הוא מהווה התערבות אסורה במעשה הבורא ויש בו כפירה ביכולת האל לספק את מחסורם של כל מאמיניו. עפתפיסת המאמינים הרעיונות החדשים הם בבחינת חראם כלומר אסורים באיסור מוחלט.  
6. שביעות רצון מכל מעשיו של האל.
לא רק התפיסות הדתיות המסורתיות מהוות מכשול לקצב הריבוי אלא גם ערכים חברתיים-כלכלים-מסורתיים ומציאות תרבותיות השכלתית מהווים מכשול לקצב הילודה. בקרב החברה הכפרית ורבים מהעירונית, שהיגרו מהכפר לעיר שתופסים עדיין בתפיסה שילדים רבים הם פוליסת ביטוח לעת זיקנה, הבנים נושאים את שם המשפחה והם כוח עבודה שמכניס הכנסות למשפחה, אישה שיולדת הרבה ילדים קושרת את בעלה אליה ומבטיחה אותו מפני גירושין ועל לכל זה לחברה שלא מזמן היה בה אחוזים גבוהים של תמותת תינוקות, הרי הולדת ילדים רבים היא אינסטינקט קיומי.  
7. השלמה מלאה עם הרצון של האל ועם הגורל.
קשיי תקשורת בין השלטונות לבין החברה
 
כ-50 אחוזים ויותר מתושבי מצרים הם אנאלפביתיים. לכן הבערות ממשיכה עם האדישות של החברה המצרית  מכבידים על השלטונות להבי א את דבר צמצומי הילודה.
הדרוזים לא מתאבלים על המת, מאחר שהם מאמינים בעקרון של גלגול נשמות, האמונה הדרוזית קובעת כי אדם מורכב ממספר יסודות:
אופוזיציה דתית ופוליטית:
1. יסוד רוחני- הנשמה והרוח.
בין שוללי מדיניות האוכלוסין של הממשלה בולטים החוגים הדתיים, החל באנשי דת מתונים וכלה בדוברי החבורות האסלאמיות הקיצוניות. החוגים הקיצונים מנסים להשליט את החוק המצרי כפ"י ההלכה האסלאמית. בעיני המתנגדים החתירה של הממשלה לצמצום הילודה היא בידעה (חידוש בלתי רצוי) שהוא תוצר של פילוסופיה חילונית שמבוססת על חוסר אמונה באל ובחסדו. לכן כל הצעה כזאת היא דחויה. ואותם חוגים קיצונים שמתנגדים לצמצום הילודה מוסיפים טענה נוספת כי זה ישרת את האויבים של מצרים.
2. יסוד תבונתי- השכל וההכרה.
לדעת דוברי מפלת "עמל" המצרית: הקריאה לצמצום הילודה כמוה כקיאה להגדלת העוני והמחסור לא באו עליה מעודף אוכלוסיה אלא בגלל מחדלים קשים בתכנון מדיניות השלטון הרשלני.
3. יסוד רגשי- רגשנות וחשיבה.
מכשולים בירוקרטים:
4. יסוד חומרני- הגוף הפיזי.
בנוסף לכל הסיבות הנ"ל שמכשלים את הקריאה לצמצום הילודה האי ישנם מכשולים בירוקרטים שמוכרים במצרים בתחומים אחרים-ליקויים בהפעלת תחנות הדרכה לתכנון המשפחה, מחסור בגלולות למניעת הריון שחולקו בחינם, מספר המשרדים ממשלתיים המטפלים בנושא ולא משרד אחד, התוצאה ביזבוז במשאבים, אי סדר וכו'. רק ב-1985 הקים מובארכ את "המועצה לענייני אוכלוסין" ועמד בראשה כאן היה ניסיון לתקן את המצב. המועצה שתוכננה להתכנס 4 פעמים בשנה כונסה במשך 3 שנים 3 פעמים בגלל עיסוקיו הרבים של מובארכ.
 
האדם אצל הדרוזים מורכב מחומר ורוח. החומר זהו הגוף שמשתנה ונהרס בסוף.
לעומת זאת הנשמה- קיומה נצחי, היא לא משתנה. חוקי הטבע לא פועלים עליה כי היא על טבעית ומקורה מאלוהים. כשאדם מת הנשמה עוברת לתינוק אחר שנולד. הגוף הוא בית זמני.
 
מה ההבדל בין מצווה, אמונה ומנהג אצל הדרוזים:
 
מצווה:
- אמירת אמת ושמירה על הלשון.
- הגנה ועזרה הדדית בתוך העדה.
- התרחקות מכפירה ומכופרים.
- ייחוד האדון- אל חאכם.
 
אמונה:
- גלגול נשמות.
- מאמינים שהשכל האנושי התגלה בנביא שועיב.
 
מנהג:
- לא מתאבלים על המת.
- הדרוזי הדתי חובש מצנפת לבנה.
- הכנסת אורחים.
- מתן מקלט לנרדפים.
החגים אצל הדרוזים:
 
1. חג הנביא שועיב- בני העדה ביום זה עולים לקברו הנמצא ליד טבריה ומקיימים שם טקסי דת ותפילה , החילונים מקיימים שם טקסי פנטזיה.
2. חג הקורבן- נמשך 3 ימים ונערך בכל כפר דרוזי בנפרד והוא מתבטא בהקרבת קורבנות. הדרוזים הדתיים  קוראים סיפור המספר על בריאת העולם ואחרית הימים. עשרת הימים הקודמים נקראים ימי תשובה שבהם מרבים הדרוזים לשהות בבית התפילה שלהם שם הם שומעים דברי הטפה ומוסר הפתוחים בפני העדה ואף צמים.
3. עד סבלאן- רק אנשי הדת משתתפים בו- ביום זה עולים הדרוזים לבנין קדוש נעל מערה שלפי הדרוזים סבלאן זבולון בן יעקב שחי שם לפני דורות במערה הזאת ופירש בה את ספרי הדת.
 
הדרוזים מהווים חטיבה נפרדת ומכנים את עצמם בי החסד ושומרים על ייחודם.
השם "בני מערוף" מראה את התכונות החיוביות שאפיינו את הדרוזים ביחסיהם עם שכניהם.
השכנים נתנו להם שם זה בגלל התכונות הבאות: הכנסת אורחים, סובלנות, מתן עזרה ועוד.
 
השם "דרוז" ניתן לדרוזים ע"י שכניהם הלא דרוזים, הוא הופיע לראשונה בכתביו של היסטוריון ערבי נוצרי שראה בהם תומכי מוחמד בן אסמעיל אל דרזי- מטיף שפעל ליד חמזה אבן עלי אך הוכרז ככופר ע"י בני העדה.
 
מבחינת שפתם- דוברי ערבית, ומבחינת גזעים הם תערובת של: סורים, פרסים, כורדים וערבים.
בתור כת דתית מקורם של הדרוזים הוא מסיעות מוסלמיות שנפרדו מהגזע המוסלמי הבסיסי.
מספר הדרוזים לא מתרבה או מתמעט, הם גרים בעיקר בהרים- דלית אל כרמל, גליל ורמת הגולן.
הדרוזים הדתיים חייבים לגלח את שיער ראשם ולחבוש מצנפת לבנה.
הדרוזים אינם נוהגים להתאבל על המת- הם מאמינים בגלגול נשמות.
אסור לדרוזי המאמין לחוש עצמו נכבד ומורם מבני דתו האחרים, עליו לנהוג בכבוד ובנדיבות.
על פי הדרוזים ביום הדין יתאספו כל הנשמות הטובות, אותן נשמות שקיבלו את הייחוד יבלו את זמנם במעין גן עדן ואילו הנשמות הרעות ישלחו למדבר חם ויבש.
 
 
מעמד האישה:
מבחינה משפטית הדת הדרוזית שוויון לאישה בנישואים ובגירושים.  
האישה הדרוזית חייבת להתלבש צנוע, וחייבת להסתיר כמעט את כל איברי גופה כשהיא נמצאת בחברת גברים. נאסר עליה להימצא בחברת גברים שהם לא בני משפחתה. עליה להיות מאחורי פרגוד או רעלה כשהיא נמצאת בחברת גברים לא מבני משפחתה.
האישה חייבת לדעת לארח ולהיות עקרת בית מדרגה ראשונה. על האישה להיות אחראית על חינוך הילדים, והיא צריכה להיות בקיעה בכל ערכי המוסר של החברה. הדת הדרוזית היא היחידה המאפשרת לאישה לשמש כמנהיג רוחני, ולמלא כל תפקיד דתי שהוא. דרוזי לא יכול לגרש את אשתו בלי פסק דין של בית דין דרוזי, וניתנת לה זכות שווה לדרוש פרוד מבעלה.  
כדי למנוע את תופעת ההתבוללות מנסים הדרוזים לשמור על ייחודיותם עקשרים עם בני עדתם בסוריה, לבנון וישראל.  
בישראל מקיימת העדה הדרוזית מערכת שיפוט משלה.
רוב הדרוזים משרתים בצה"ל ומשרתים ביחידה הדרוזית ובמשמר הגבול.
 
חמזה ציווה על הסתרת החוכמה והעברתה רק לאלה הראויים להבינה באופן מלא זה הרקע לחלוקה הקיימת בדת הדרוזית בין העוקאל (הבקיאים בסודות הדת) לבין הג'האל (שלא יודעים את הדת שהם פשוטי העם). כל גבר ואישה יכולים לעבור לקטגוריה של עוקאל אם הם ראויים לכך אחרי שעברו בחינה מצד זקני העדה הנמשכת בין 6 עד 12 חודשים.
אישה שעברה את גיל הבלות, פתורה מהמבחנים האלה ואכן שיעורי הנשים בעוקאל הוא גבוה.  
עיקרון התקיה- זהירות, לדרוזים מותר להסתיר את דתם תחת סכנה.
 
האמונה הדרוזית בעיני השיעים:
 
היסטוריונים נוצרים ומוסלמים שהתבססו על מקורות שונים תיארו את אל חאכם כשליט אכזר שהתעלל בנתיניו ובבני דתות אחרות. הכרזתו כנביא נחשבה כפירה גלויה בעיני המוסלמים הסונים שטוענים כי מוחמד הוא הנביא האחרון. הסודיות והבדלנות של הדרוזים גרמו להפצת סיפורי זוועה על המאמינים ודתם, והדרוזים נרדפו ע"י המוסלמים. החליפה הפאטימי שתפס את מקומו של אל חאכם, התיר לרצוח ולהשמיד מאמינים דרוזים חדשים, וכך עשו גם מושלים אחרים.
בשנת 1516 רכשו העותומאניים את סוריה וזו הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה הדרוזית.
הדרוזים תמכו בשליט העותומאני והוא הכיר להם תודה. אולם היחסים הטובים לא נמשכו זמן רב.
שוב ושוב פרצו התמרדויות מקומיות בקרב הדרוזים והתנהלו מאבקי כוח בין השליטים העותומאניים לבין שליטים דרוזים מקומיים.
בין הדרוזים ושכניהם המוסלמים בגליל ובכרמל שררו תמיד יחסי איבה, ולמרות מספרם המועט מול המוסלמים חששו הערבים מהדרוזים ולא העזו להתגרות בהם.
ב- 1859 פרצו מהומות על רקע כלכלי בין נוצרים בלבנון לבין דרוזים. הקרב המכריע בינהם נערך ובו נהרגו כאלף מארונים ו- 300 דרוזים.
4

עריכות