admin
664
עריכות
על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
מלכים א' - פרק י"א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי גיא
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) מ (שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי גיא) |
|||
| (4 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
# '''סייג שני''' - פסוק 13: קריעת רק חלק מהממלכה. ה' מתכוון להשאיר לשושלתו של שלמה שבט אחד. | # '''סייג שני''' - פסוק 13: קריעת רק חלק מהממלכה. ה' מתכוון להשאיר לשושלתו של שלמה שבט אחד. | ||
שני הסייגים קיימים בזכות דוד. בזכות דוד הוא ידחה את העונש. בזכות דוד הוא יקרע רק חלק מהממלכה. הספר נכתב אחרי חורבן בית ראשון. המחבר מתייחס אל העונש וכותב עליו בצורה היסטוריוגרפית מזווית ראיה תיאולוגית. הוא יודע שהממלכה התפלגה בימי בנו של שלמה. הוא נותן לכך הסבר תיאולוגי: התנהגותו הדתית השלילית של שלמה כפי שהמחבר מציג זאת. המחבר מאמץ תפיסה הנקראת "גמול דורות". הזכות של דוד עוברת לבנו הישיר ובכך מונעת את קריעת הממלכה בימיו. היא עוברת גם לשאר שושלתו בכך שה' משאיר לנכדיו וניניו לשלוט על שבט אחד ובכך בעצם הזכות של דוד עוברת לשושלתו. | שני הסייגים קיימים בזכות דוד. בזכות דוד הוא ידחה את העונש. בזכות דוד הוא יקרע רק חלק מהממלכה. הספר נכתב אחרי חורבן בית ראשון. המחבר מתייחס אל העונש וכותב עליו בצורה היסטוריוגרפית מזווית ראיה תיאולוגית. הוא יודע שהממלכה התפלגה בימי בנו של שלמה. הוא נותן לכך הסבר תיאולוגי: התנהגותו הדתית השלילית של שלמה כפי שהמחבר מציג זאת. המחבר מאמץ תפיסה הנקראת "גמול דורות". הזכות של דוד עוברת לבנו הישיר ובכך מונעת את קריעת הממלכה בימיו. היא עוברת גם לשאר שושלתו בכך שה' משאיר לנכדיו וניניו לשלוט על שבט אחד ובכך בעצם הזכות של דוד עוברת לשושלתו. | ||
===פסוקים 14 - 25=== | ===פסוקים 14 - 25=== | ||
| שורה 65: | שורה 64: | ||
אחיה חילק רק 11 מתוך 12 הקרעים שסימלו את השבטים. פתרון לבעיית השבט הנוסף היא ששבט ביניימין התאחד עם שבט יהודה. ראה פרק י"ב 21. פתרון אחר הוא שירובעם קיבל לגיטימציה מה' ומדובר על מספרים סימליים אז 10 מסמל שלמות ואחד את המינימום. | אחיה חילק רק 11 מתוך 12 הקרעים שסימלו את השבטים. פתרון לבעיית השבט הנוסף היא ששבט ביניימין התאחד עם שבט יהודה. ראה פרק י"ב 21. פתרון אחר הוא שירובעם קיבל לגיטימציה מה' ומדובר על מספרים סימליים אז 10 מסמל שלמות ואחד את המינימום. | ||
===פסוקים 32 - 39 - הנבואה של אחיה=== | |||
ישנם ראיות להתערבות של היסטוריוגרף יהודאי לטקסט. אחיה השילוני, הרוצה להחזיר עטרה ליושנה, בנאומו משבח את העיר ירושלים, היא ראיה ראשונה. ראיה שניה היא שאחריה אומר ומתייחס לעונש על בית דוד כאל עינוי הוא מציין שהוא מתישהו יפסק. חטיבת ישראל שאחיה בה נמנה מתייחסת לפילוג הממלכה כאל שיחרור ולא עינוי ולא צויין בנבואה המקורית של ה' לשלמה שמתישהו העונש ייפסק. החזרה המרובה על "דוד עבדי" ותיאורו כמלך האידיאלי היא בניגדו לבחירתו של ירובעם ע"י ה' כאילו היא התרסה האומרת שדוד תמיד יהיה המלך האמיתי. קיימת גם ההדגשה שרק על חטבית ישראל ימלוך ירובעם ועדיין בית דוד ימלוך על שבט אחד כלומר ירובעם לא מחליף לגמרי את בית דוד. ראיה נוספת היא שאמנם ירובעם ימלוך בכל אשר ירצה אבל קיים תנאי (פס' 38) ששלטונו מותנה בציו מוחלט לחוקי האל, רק אז תקום לו שושלת יציבה כמו לדוד "האידיאל" שציית לחוקי ה'. כל הראיות האלו מחזקות את הטענה שהטקסט נערך על ידי עורך יהודאי. ראה יחזקאל ל"ז פסוק 24. יחזקאל שניבא בגלות היה יהודאי והיה עליו לעודד את העם הבטיח שישראל ויהודה יתאחדו מחדש תחת שלטון בית דוד. הוכחה נוספת לכך שהטקסט נכתב על ידי ישראלי ונערך על ידי יהודאי. | |||
המחבר מסיים את הפרק בסיפור כשלון המדר ואומר שירובעם ברח כמו מרודים אחרים למצרים. הוא מוסיף ואומר את "מקורותיו" שבהם השתמש לעריכתו של הסיפור. המחבר אינו מעריך אם שלמה עשה או לא עשה את הטוב ביני ה'. פסוקים 1 - 10 מביאים ביקורת על הידרתדותו הדתית של שלמה ונישואיו לנשים נוכריות. פסוקים 11- 13 תחילת העונש של שלמה. פסוקים 14 -25 מציגים את הגורמים העויינים שמבקשים לסלק את השליט הזר. הסוקים 26- 28 הגורם הפנימי המעורר את המרד. | |||
'''ראה גם: [[מלכים א' - סיכום פרקים י"א-י"ב| סיכום פרקים י"א-י"ב]]''' | |||