|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{תנ"ך כרמל זבולון}}
| |
| [[Category:תנ"ך]]
| |
|
| |
|
| ==='מלכים ב' - פרק י"ז - חורבן שומרון וגלות עשרת השבטים. (722 לפנה"ס)===
| |
|
| |
|
|
| |
|
| |
| אחד המאפיינים של הנטיות המדיניות ביהודה ובישראל היה ההתלבטות לצד איזו אימפריה להצטרף.
| |
| מדרום הייתה האימפריה המצרית, ומצפון אשור, או בבל.
| |
| בתקופה הנידונה מלך באשור תגלת-פלאסר השלישי, שהרחיב את שטחי שלטונו מגבול מצרים ועד טורקיה.
| |
| הוא הנהיג שיטת סיפוח, כיבוש והגליה, שיטה שנעשתה לסימן המובהק ביותר של הכיבוש האשורי.
| |
| האשורים גזרו עונש גלות לאוכלוסיה של מדינה שהכירה תחילה במרות אשור ואחר-כך מרדה.
| |
| הגליית אנשי שומרון, למשל, באה לאחר שהושע עבד את מלך אשור ולאחר זמן מה התמרד: הוא הפסיק לשלם מס לאשור, וכמו כן שלח משלחת למצרים, כנראה כדי לתאם מרד נגד אשור.
| |
| תפיסת הגלות כעונש על הפרת ברית משותפת לכל עמי המזרח הקדום, ומופיעה בתנ"ך פעמים רבות.
| |
|
| |
|
|
| | ==='מלכים ב' - פרק י"ז - חורבן שומרון וגלות עשרת השבטים. (722 לפנה"ס)== |
| השיטה של הגליה המונית החלישה מוקדי מרידה ובטלה מסגרות לאומיות. עקירה וניתוק מהמולדת, היה בהן כדי להחליש את הרגש הלאומי של הגולים ואת הזיקה למולדתם וע"י כך הקשו על האפשרות לתקומה לאומית-מדינית. ההגליה לא הייתה כנראה טוטלית, אך בהגליית המנהיגים ואנשי המקצועות החשובים היה כדי להנחית מכה קשה על העם. הגליית חלק קטן, אך חשוב, מן האוכלוסיה נתנה בידי השלטון בני ערובה, והרתיעה את קרובי הגולים מלמרוד. הגולים ספקו כוח אדם לכוחות הצבא האשורי וכוחות עבודה לבנין ומלאכה, וכן חומר אנושי לאכלוס ערים אשוריות חדשות, וליישוב חבלי ארץ נטושים או שוממים והכשרתם לחקלאות.
| |
| | |
|
| |
| | |
| בשנת 734 לפנה"ס ערך תגלת-פלאסר מסע כיבושים לאורך החוף מצור ועד עזה. באותו זמן כורת פקח בן רמליהו, מלך ישראל, ברית עם ארם לתקוף את אחז, מלך יהודה. אחז פונה לעזרת מלך אשור, וזה כובש את ארם ואת צפון ממלכת ישראל: הגליל העליון וחלקים בעבר-הירדן ומגלה כ - 13000 איש (מלכים ב', ט"ו 29).
| |
|
| |
|
| | | |
| שורה 38: |
שורה 21: |
|
| |
|
| התנ"ך, ובעקבותיו המסורת היהודית, נוטעים את הרושם כי בגלות שומרון גלו כל עשרת השבטים לאי-שם, ומאז ועד היום איש לא יודע את מקום המצאם. זהו גם המקור לכל אותן אגדות על עשרת השבטים, הנמצאים מעבר להרי החושך. אחת האגדות מספרת כי הגולים יושבים מעבר לנהר הסמבטיון. הנהר גועש וקוצף במשך כל ימות השבוע ואינו ניתן למעבר. רק בשבת הוא נח מזעפו, אך אז, כמובן אי אפשר לחצותו בגלל קדושת היום. | | התנ"ך, ובעקבותיו המסורת היהודית, נוטעים את הרושם כי בגלות שומרון גלו כל עשרת השבטים לאי-שם, ומאז ועד היום איש לא יודע את מקום המצאם. זהו גם המקור לכל אותן אגדות על עשרת השבטים, הנמצאים מעבר להרי החושך. אחת האגדות מספרת כי הגולים יושבים מעבר לנהר הסמבטיון. הנהר גועש וקוצף במשך כל ימות השבוע ואינו ניתן למעבר. רק בשבת הוא נח מזעפו, אך אז, כמובן אי אפשר לחצותו בגלל קדושת היום. |
|
| |
| באחת המצבות שנמצאו באשור כותב המלך סרגון השני, כובש שומרון, כי הגלה 27290 איש משומרון.
| |
| המספר, שאינו עגול , עושה רושם של נתון מהימן, מה עוד שלמלך האשורי אין מניע להפחית במספר השבויים שלקח. אם כך, יתכן שבאמת רק חלק קטן מתושבי ממלכת הצפון גלה מארצו, ומרבית אנשי עשרת השבטים נשארו בארץ ישראל. עובדה זו מקשה על המסורת היהודית, הרואה בשומרונים נכרים, שהובאו לארץ ישראל ע"י האשורים.
| |
| השומרונים עצמם, טוענים כי הם הם בני ישראל האמיתיים, שנשארו בארץ, מעולם לא יצאו לגלות, ולא התערבבו עם שום עם אחר.
| |
| זהו גם מקורו של הסכסוך בן מאות השנים עם העדה השומרונית, אשר אנשיה דרשו לשתפם בעבודת בית המקדש, לאחר שיבת ציון, וכשנענו בסירוב, גרמו לצרות רבות ליהודים.
| |