עריכה אחת
←אפיון הדמויות
אין תקציר עריכה |
|||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 51: | שורה 51: | ||
המספר הכל-יודע נוקט בטכניקה של מבע-משולב עם נקודת התצפית של לוי. הוא יוצר מתח באמצעות חשיפה מוגבלת והדרגתית של פרטי העלילה, עד הגילוי הסופי בסיום. המספר נמנע מנקיטת-עמדה באשר לסוגיית ההפרעה הנפשית. הוא מותיר לקורא לעקוב אחר מאורעות הסיפור ולעצב את עמדתו האישית בנוגע למצוקת בני-הזוג לוי. כך מתקבלת תמונה ריאליסטית ומשכנעת של מי שנגזר עליהם לחיות כנראה את שארית חייהם בצילה של זוועת השואה. | המספר הכל-יודע נוקט בטכניקה של מבע-משולב עם נקודת התצפית של לוי. הוא יוצר מתח באמצעות חשיפה מוגבלת והדרגתית של פרטי העלילה, עד הגילוי הסופי בסיום. המספר נמנע מנקיטת-עמדה באשר לסוגיית ההפרעה הנפשית. הוא מותיר לקורא לעקוב אחר מאורעות הסיפור ולעצב את עמדתו האישית בנוגע למצוקת בני-הזוג לוי. כך מתקבלת תמונה ריאליסטית ומשכנעת של מי שנגזר עליהם לחיות כנראה את שארית חייהם בצילה של זוועת השואה. | ||
כמו כן, הסיפור מבקר את יחס החברה הישראלית בשנות החמישים כלפי ניצולי השואה. לוי יודע ששלושת חבריו למשחק לא יקבלו בהבנה את הבעיה של אשתו וזה המקור לחששותיו. שלושת החברים, שמסמלים את החברה הישראלית, נותנים לניצולי השואה תחושה שהם חריגים, שונים ובעייתיים. יחס זה בא לידי ביטוי בשיחה על "השכנה המשוגעת". משיחה זו ניתן לראות שהם אינם תומכים ומבינים את בעיותיה, אלא בזים לה מבלי לנסות להבין את מקור הבעיה. לוי מעמיד פנים שגם הוא בז לשכנה, זאת כדי שלא יחשדו בו שהשיגעון הזה קשור גם אליו. | |||
===אפיון הדמויות=== | ===אפיון הדמויות=== | ||
| שורה 60: | שורה 60: | ||
*'''לוי''' - נגר פשוט וצנוע, שזוכה להתקבל לחבורת שחקני הקלפים המכובדת של השכונה. הוא מתמודד עם קשיי הסתרת הסוד מחד גיסא, ועם חרדתו מעתיד בנו מאידך גיסא. תגובותיו כלפי אשתו נעות בין רחמים, הבנה וקבלה ללא תנאי לבין כעס, תסכול וגילויים של תוקפנות. | *'''לוי''' - נגר פשוט וצנוע, שזוכה להתקבל לחבורת שחקני הקלפים המכובדת של השכונה. הוא מתמודד עם קשיי הסתרת הסוד מחד גיסא, ועם חרדתו מעתיד בנו מאידך גיסא. תגובותיו כלפי אשתו נעות בין רחמים, הבנה וקבלה ללא תנאי לבין כעס, תסכול וגילויים של תוקפנות. | ||
לאורך כל הסיפור נותר סימן שאלה באשר למידת כנותו של לוי בהצהרותיו. האם הוא באמת מתכוון לדבריו כאשר אומר: "ושיחשבו מה שהם רוצים..." , "אני מצפצף" האם הוא באמת מתכוון לדבריו כאשר אומר: "אנחנו נסתדר". החלום של לוי בסיום רומז שאולי אין פיו ולבו שווים, כלומר, נראה שמתוך נסיונו לעודד את סופי, הוא נוקט בשיטה סבלנית ובוטחת, אך בהרהוריו בינו לבין עצמו, הוא אכול חרדה מהעומד להתרחש כאשר | לאורך כל הסיפור נותר סימן שאלה באשר למידת כנותו של לוי בהצהרותיו. האם הוא באמת מתכוון לדבריו כאשר אומר: "ושיחשבו מה שהם רוצים..." , "אני מצפצף" האם הוא באמת מתכוון לדבריו כאשר אומר: "אנחנו נסתדר". החלום של לוי בסיום רומז שאולי אין פיו ולבו שווים, כלומר, נראה שמתוך נסיונו לעודד את סופי, הוא נוקט בשיטה סבלנית ובוטחת, אך בהרהוריו בינו לבין עצמו, הוא אכול חרדה מהעומד להתרחש כאשר יוולד בנו הבכור בקרוב. | ||
*'''סופי''' – רעייתו של לוי. אישה נעימה ועדינה הנמצאת בהריון מתקדם. היא סובלת מטראומה קשה, עת היתה ילדה שהסתתרה במנזר, סמוך למפקדת אס.אס. בתקופת מלחמת העולם השנייה. מאז היא סובלת מהפרעה נפשית קשה, המתבטאת בהתנהגות טקסית-אובססיבית של מחיאות-כפיים. חייה נתונים בתוך הסיוט הבלתי-נשלט, המעמיד אותה בניסיון תמידי להסתיר את סודה. הכאב הגדול נובע ממודעותה המלאה למצבה. סופי יודעת שאין היא יכולה לשלוט בהתנהגותה הכפייתית, והדבר גורם לה עגמת-נפש המביאה אותה אל סף הייאוש. התהום העמוקה הפעורה בין סופי הבריאה לבין סופי החולה, היא שאחראית לטרגדיה הנוראה האופפת את חייה האומללים. | *'''סופי''' – רעייתו של לוי. אישה נעימה ועדינה הנמצאת בהריון מתקדם. היא סובלת מטראומה קשה, עת היתה ילדה שהסתתרה במנזר, סמוך למפקדת אס.אס. בתקופת מלחמת העולם השנייה. מאז היא סובלת מהפרעה נפשית קשה, המתבטאת בהתנהגות טקסית-אובססיבית של מחיאות-כפיים. חייה נתונים בתוך הסיוט הבלתי-נשלט, המעמיד אותה בניסיון תמידי להסתיר את סודה. הכאב הגדול נובע ממודעותה המלאה למצבה. סופי יודעת שאין היא יכולה לשלוט בהתנהגותה הכפייתית, והדבר גורם לה עגמת-נפש המביאה אותה אל סף הייאוש. התהום העמוקה הפעורה בין סופי הבריאה לבין סופי החולה, היא שאחראית לטרגדיה הנוראה האופפת את חייה האומללים. | ||
===דרכי עיצוב=== | ===דרכי עיצוב=== | ||