נושא

הנושא הוא אחד מן השמות במשפט, והוא מתאים בגוף, במין ובמספר לנשוא הפועלי. לפני נושא לא תופיע מילת יחס.

דוגמה - שיטות לימוד חדשות מגבש משרד החינוך

  • כאשר מופיע פועל נטוי בזמנים עבר, עתיד או ציווי, ואין לידו ציון מפורש של נושא המשפט (הנושא חבוי בתוך הפועל), יש לנתחו כנושא+נשוא.

דוגמה - אל תפתרו את התשבץ!

נושא סתמי - פועל בבינוני רבים, כשאין לידו ציון מפורש של הנושא. דוגמה - מכריזים על המראת המטוס. (הניתוח יהיה תמיד נושא סתמי + נשוא).

(לעיתים הפועל יופיע בעבר או בעתיד בגוף נסתרים לדוגמה: שכחו אותי בבית).

נשוא

נשוא פועלי - הפועל כמשפט.

דוגמה: המורים לא יקבלו העלאה בשכרם.

נשוא מורחב - נשוא הבנוי משני יסודות או יותר ומציין תמיד משמעות אחת בלבד. הנשוא המורחב מופיע בשלושה דמגים עיקריים:

  1. פועל עזר + שם פועל (המצייינים פעולה אחת)
    דוגמה: התינוק התחיל לבכות.
  2. פועל ופועל (המציינים פעולה אחת)
    דוגמה: הים הלך וגעש. (להבדיל מ- הילד אכל ושתה - נשוא כולל).
  3. ניב שבמרכזו פועל
    ניב - צירוף של מספר מילים בעל משמעות אחת.
    הניב נחשב ליחידה תחבירית אחת, ולכן אין לנתח כל אחד ממרכיביו בנפרד' אלא יש לראותו כנשוא מורחב.
    דוגמאות:
    הספר יצא לאור לפני שנה.
    בעל החנות פשט את הרגל.
    הנער הזה מוצא חן בעיני.

נשוא שמני - נשוא שאיננו פועל.

הנשוא השמני עשוי להיות:

שם עצם - אוחתי גננת.

שם תואר - הסרט מעניין.

שם פועל - המטרה (היא) להצליח.

צירוף יחס - הכלב במלונה.

תואר הפועל - הטיול מחר.

אוגד

אוגד - מילה המקשרת בין אגף הנושא לבין אגף הנשוא במשפט השמני. תפקידו העיקרי של האוגד הוא להורות על כך שצריוף שמני הוא משפט שלם ולא חלק של משפט.

לדוגמה - הספרים החדשים הם על השולחן שלי.

לעומת - הספרים החדשים על השולחן שלי הם של אחי.

סוגי האוגד

  1. אוגד כינוי גוף - הוא, היא , הם ,הן.
    הערה - כינוי הכוף לנסתר עשוי להצטרף למילים הנה, הרי, אין(מילת שלילה):
    דוגמאות:
    הנני כאן. - נשוא + אוגד
    הילד הזה הריהו אני.
    מתעמלות אלה אינן אלופות.
  2. אוגד המציין זמן.
    בעבר - היה: האיש הזה היה שחקן מפורסם.
    בעתיד - יהיה: שיר זה יהיה להיט.
    בציווי - הֱיֵה : הֱיֵה זהיר!
    הערה - לפועל היה שני ניוחים תחביריים:
    1. נשוא (קיומי)
    2. אוגד
היה כנשוא היה כאוגד
היה לי חום.
היתה רעידת אדמה.
לא תהיה מלחמה.
החום לא היה גבוה.
רעידת האדמה היתה מפחידה.
המלחמה לא תהיה קשה.
  • הבחנה ביניהם:
    היה -> יש = נשוא: היה לי חום -> יש לי חום.
    היה -> הוא = אוגד: איוב היה איש צדיק -> איוב הוא איש צדיק.

3. אוגד המציין התהוות ושינוי מצב

הפך, הפך לְ, היה לְ, היווה/מהווה ועוד.
דוגמאות:
-שערו הפך לבן.
-החלב נעשה חמוץ.
-עניין זה מהווה מוקד התעניינות.
  • הערה - הפעלים 'הפך' ו'נעשה' עשויים לציין פעולה של ממש ואז הם ינותחו כנשוא.
דוגמאות:
- התינוק הפך את הצלחת.
- כל הפעולות למבצע נעשו.
  • אם ניתן להמיר פעלים אלה בכינוי גוף 'הוא' הם ישמשו כאוגד: הצפרדע הפך לנסיך.

ניתוח המילים יֵש ו-אֵין

המילה יש תנותח תמיד כנשוא במשפט.

למילה אין שני תפקידים תחביריים:

א. נשוא- אם ניתן להמירה ב- 'יש'.
אין שיעור תנך -> יש שיעור תנך.
ב. אוגד- אם לא ניתן להמירה ב- 'יש'.
אין הביישן לָמֵד. - במקרה זה היא שוללת בינוני.

הערה: הצורות 'יש' ו'אין' משמשות במשפט תחליפי פועל' על-כן נהוג להתחייחס אל המשלימים שלהן כאל משלימי פועל (מושא/תיאור).

משלימי הפועל

מוּשא

השלמה שהפועל צריך אחריו על מנת שיהיה מובן ושלם מבחינת משמעותו.

דוגמאות:

-השרים חתמו על ההסכם.
-הקהל האזין לקונצרט.
-הקצינה התתפה בדיונים.
-החתן התנשק עם הכלה.
-קראתי ספר מעניין.
-לחבר שלי יש רישיון נהיגה.

תיאוּר

השלמת רשוּת המוסיפה מידע למשפט כוּלו לגבי זמן הפעוּלה, מקום התרחשוּתה, אופן ביצועה, הסיבה לקיומה וכן הלאה.

השלמה זו אינה חיוּנית להבנת משמעוּתו של הפועל במשפט.

דוגמאות:

- הילד התלבש בחדרו.
- אחותי ישנה עכשיו.
- הילדים הרעישו בשל השביתה.
- השחקנים התקלחו במהירות.
- בחדר זה אין מזגן.

אבחנה בין מוּשא לתיאוּר

אם הפועל הנתוּן המשפט מצריך אחריו שלמה כלשהי, לפנינוּ מוּשא, ואם הפועל הנתוּן במשפט אינו מצירך אחריו השלמה, לפנינוּ מוּשא.

דוגמאות:

- התייעצתי עם חברתי. -> מושא
- צפיתי בסרט עם חברתי. -> תיאור
- התינוק הביט במיטתו. -> מושא
- התינוק בכה במיטתו. -> תיאור
- שרתי על הבמה. -> תיאור
- הכנתי על הבמה. -> מושא
  • עצה - אם מתלבטים לגבי השאלה האם ההשלמה היא מושא או תיאור רצוי לבדוק אם היא עונה על אחד התיאורים ורק אם לא - לבדוק אם היא מוצרכת (מושא) או אינה מוצרכת (תיאור).

סוגי התיאורים

"זאת מסוממת" - זמן אופן תכלית מקום סיבה ויתור מצב מידה תנאי.

לחלק מן התיאורים יש מיליות מאפיינות:

-תיאור סיבה - בגלל, בשל, עקב, מפאת, מחמת, בגין, בזכות הודות לְ(למשמעות חיובית), בְּעֶטְיוֹ שֶל (למשמשעות שלילית).
-תיאור תכלית - כדי, לשם, בשביל, על מנת, עבור, למען, לכבוד, לקראת, לצורך.
-תיאור ויתור - למרות, חרף, על-אף.
-תיאור תנאי- במקרה של... בלי X, ללא X.

הערות:

1. תיאור מקום
ישנם פעלים הנקראים פעלים לוקאטיביים, כלומר פעלים הקשורים בהימצאות במקום מסויים או בתנועה ממקום/למקום. ההשלמה אחי פעלים אלה היא אמנם השלמה מוצרכת, ולמרות זאת היא תנותח כתיאור מקום.
דודי גר בתל אביב. חבריי נסעו לאילת. אני חוזר הביתה.
-לעיתים יצויין תיאור המקום מקום מופשט, ולא מוחשי.
כולם הגיעו למסיבה. הילדים שבו מן הטיול לגליל. הגעתי לפגישה באיחור.
2. תיאור אופן
לרוב מאופיין בסיומת Xוּת: התלמיד פניה אלי באדיבות. הנהג נסע במהירות.
תת-קבוצות של תיאור אופן:
תיאור מידה - מוצרי היסוד התייקרו בעשרות אחוזים.
תיאור מכשיר - התורנית מחקה את הלוח במטלית.
תיאור השוואה - נהניתי מהטיול בחו"ל יותר מחברי.
תיאור היחיד/המלווה - אחי נסע למזרח הרקו עם חברו.
תיאור תדירות - לעיתים רחוקות מוזמים הורי למסיבה.
  • ניתן לנתח את כל תת-הקבוצות הנ"ל כתיאור אופן.
3. תיאור מצב - תיאור מצב הינו התיאור היחיד שמתייחס לאחד מן השמות במשפט (בדר"כ לנושא או למושא) ומתאר את מצבו בעת ביצוע הפעולה.
מאפייני תיאור המצב:
א. מתאים לשם הצעם במין ובמספר ולעולם איננו מיודע.
ב. מופיע בדר"כ בצורת בינוני או שם - תואר, וניתן להטייה.
ג. ניתן להוסיף לפניו 'כשהוא', 'כשהיא', 'כשהם', 'כשהן'.
דוגמאות:
- הצופים יצאו מהמופע מאוכזבים.
- הילד חזר מן הטיול שמח.
- ראיתי את אימי בוכה.

אבחנה בין תיאור מצב לתיאור אופן

תיאור מצב תיאור אופן
- המורה נכנסה לכיתה זועמת.
- התלמידות יושבות בכיתה שקטות.
- הבטתי בו נדהמת.
- המורה נכנסה לכיתה בזעם.
- התלמידות יושבות בגיתה בשקט.
הבטתי בו בתדהמה.