פרק חמישי: חופש ודטרמיניזם: הבדלים בין גרסאות בדף

לטענתו של טיילור, הדטרמיניזם הוא דבר די ברור להבנה. על-אף שאנשים מעטים ניסחו את הרעיון המדויק, אנו חיים עם הכרה מלאה בדטרמיניזם. דטרמיניזם הוא התפישה על פיה כל דבר בעולם הוא בעל סיבה מוקדמת, שכל מה שיקרה הוא תוצאה של מה שעכשיו, ומה שהיה מתחילת הזמן. בעולם הדטרמיניסטי ההבדל היחיד בין עבר הווה ועתיד הוא מה אתה חווה עכשיו, מה כבר חווית, ומה אתה עתיד לחוות, כיוון שהעתיד קבוע ומוחלט בדיוק כמו העבר. אם העולם של היום הוא דטרמיניסטי, אז גם העתיד והעבר הם דטרמיניסטיים. אם-כן, זוהי נקודת הפתיחה: העולם נראה דטרמיניסטי, עד כדי כך שאנו משתמשים בדטרמיניזם ביום-יום, אנו מניחים שלכל דבר יש סיבה, אם נגע בתנור לוהט נזיז את ידנו מהר, ונניח שהצריבה הגיעה מהתנור, ולא מדבר אחר, הגיון כזה קיים אפילו אצל בעלי חיים.<BR>

כעת קובע טיילור כמה דברים על שיקול דעת ו"זה תלוי בי.<BR>

כאשר טיילור מתייחס לשיקול דעת הוא מתכוון למעין מחשבה שלפני מעשה, אני מחליט מה לעשות.<BR>

מה לדעת טיילור ניתן לדעת על שיקול הדעת? ניתן לדעת מתי לא ניתן לשקול בדעתי.<BR>

-אני לא יכול לשקול בדעתי אם אינני מאמין שמעשי תלויים בי. האדם הנופל מצוק איננו שוקל בדעתו אם ליפול או לא, כוח המשיכה מושך אותו ללא כל הסתייגות. הוא יכול לשקול אם להתהפך או לא, הוא יכול לשקול לצרוח, אבל עצם נפילתו היא לא עניין לשיקול.<BR><BR>

מה פירושו? ם דבר תלוי בי אני מסוגל לעשות אותו, ואני מסוגל לא לעשות אותו, הקביעה שהנפילה שלי מצוק תלויה בי, כי אני יכול ליפול, היא חסרת משמעות, כיוון שאין כל אפשרות אחרת. כעת יגדיר טיילור מהו החופש, על-מנת להגיע לדיון בין הדטרמיניזם לחופש (כי לדעתו אחריות מוסרית דורשת חופש).<BR>

אם כן, גם החופש קשה להגדרה, אבל טיילור אומר שאם פעולה היא חופשית אז לפחות אין שום דבר המאלץ אותי לעשות פעולה זו או אחרת, ואין דבר המונע ממני מלעשות פעולה זו. אולם, לדעתו של טיילור הגדרה זו אינה מספיקה, אולם לכך נגיע מאוחר יותר. כעת, טיילור אומר שיש שמאמינים שזהו החופש, ומכך נגזר רעיון הדטרמיניזם הרך. לפי טיילור ישנם שלושה עקרונות לדטרמיניזם הרך:<BR>

כעת מציג טיילור את תיאוריית הפועל. אין שום דבר מיוחד בה, זוהי פשוט התפישה שלנו של המציאות. <BR>התפישה היא שבפעולה חופשית אני הוא הסיבה לפעולה, והתנאים הקודמים אינם מחייבים דווקא את הפעולה הזאת. כלומר, חופש פירושו לעשות פעולה בלי שום דבר שמכריח אותך לעשות אותה. לטענתו של טיילור התיאוריה הזו היא הבעיה בהבנת החופש. הטעות בתיאוריה היא שהיא מחייבת שימוש בשני מושגים מטאפיזיים מוזרים, אשר אינם מוגדרים חוץ מאשר בשביל תיאוריה זאת. ראשית, המושג של "אני" אשר אינו פשוט אוסף של תגובות פיזיקליות, אלא משהו מעבר. ושנית, הרעיון שאני יכול להיות "סיבה ראשונית של משהו", למרות ששום דבר אחר הוא לא סיבה ראשונית בעולם, כל דבר אחר נגרם. לכן, טיילור סבור שתיאוריית הפועל היא שגויה, ומכאן נגזרת טענתו הסופית, העולם דטרמיניסטי, ואין בו אחריות מוסרית. התורה שלו היא הפטאליזם, לפיה כל דבר נקבע מראש, ולא יכל להיות אחר בשום אופן. לטענתו כל דטרמיניסט צריך לקבל את הפטאליזם כתוצאה ישירה של הדטרמיניזם.

<BR>

כעת, נביט  ברעיונותיו של טיילור מעיניהם של שני פילוסופים נוספים, קאנט ואפלטון. ובכן, קאנט התייחס לדטרמיניזם. קאנט מפריד בין ה"נומינה", המציאות כפי שהיא בפני עצמה, ל"פנומינה", המציאות כפי שאנו תופשים אותה, עולם התופעות. סיבתיות לפי קאנט היא אחת מהקטיגוריות באמצעותן אנו תופשים את המציאות (ישנן שבע), ועל כן נראה לנו שהעולם הוא דטרמיניסטי, אולם, מכיוון שאנו מעונינים בדיון מוסרי, עלינו להניח שבנומינה יש חופש רצון.