על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19.: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19. (הצגת מקור)

גרסה מ־14:36, 20 בנובמבר 2010

הוסרו 19,282 בתים ,  20 בנובמבר 2010
מ
שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי LMB
אין תקציר עריכה
מ (שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי LMB)
 
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
לפניכם שלוש דוגמאות למאבקים לאומיים: איטליה, גרמניה ויוון. לבגרות נדרש כיום ללמוד רק שניים מהם, ע"פ בחירתו של המורה המלמד.
לפניכם שלוש דוגמאות למאבקים לאומיים: איטליה, גרמניה ויוון. לבגרות נדרש כיום ללמוד רק שניים מהם, ע"פ בחירתו של המורה המלמד.


=הלאומיות האיטלקית ואיחוד איטליה=
==='''מי שלט?'''===
לפני איחודה נחלקה איטליה באופן הבא: שלוש ממלכות, ארבע נסיכויות ורפובליקה אחת. בתקופת נפוליאון היה רוב שטחה של איטליה בשליטת צרפת. הצפון היה תחת שלטונו הישיר של נפוליאון, הדרום תחת שלטונו של אחיו יוזף ולאחר מכן גנרל יואכים מירא.לאחר תבוסתו של נפוליאון חזרה אוסטריה לשלוט באזורי הצפון והדרום  הבורבונים שלטו על שתי הסיציליות.
==='''מטרות המאבק'''===
המטרה הייתה לאחד את איטליה שהייתה מורכבת ממספר מדינות למדינה אחת ולהוביל לעצמאות איטליה מפני שליטים שונים אם זה צרפת ולאחר מכן אוסטריה . את מטרת המאבק קבעו אנשי הריסורג'ימנטו (תקומה / תחיה) הם האמינו כי איטליה הייתה בעבר מדינה אחת ועליה לחזור ולהיות מדינה אחת.
==='''הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק האיטלקי'''===
התנועה הלאומית האיטלקית החלה את דרכה בייסוד תאים מהפכניים כמו אגודת שורפי הפחם (קרבונארי) בדרום איטליה. אלה ניסו להרים את נס המרד בשנים 1820 -1821 נגד האוסטרים. מרד זה נכשל.<br>
בשנות ה- 30 קמה אגודת איטליה הצעירה בראשותו של ג'וזפה מציני. הוא קרא לראשונה באופן גלוי לאיחוד איטליה ולהקמת משטר דמוקרטי.
מציני הושפע מרעיונות המהפכה הצרפתית הוא האמין כי ללאומיות יש יעד אוניברסאלי והוא לשחרר את כל אומות אירופה. מציני ראה בלאומיות לא רק כח פוליטי משחרר , אלא גם כח מוסרי אשר יגשים את ההרמוניה המופלאה בין המדינות.<br>
בשנות ה -40 של המאה ה- 19 עולה גורם נוסף אשר מנסה להצעיד את איטליה לעבר איחודה, והוא מלך פיימונטה ובעיקר ראש ממשלת פיימונטה קאבור.
קאבור ניסה לפעול למען איחוד איטליה על פי שתי הנחות יסוד:<br>
א. יש להפוך את פיימונטה למדינה מודרנית על מנת שתוכל להנהיג את איטליה.<br>
ב. יש להיעזר בכוח חיצוני כדי להכות באוסטרים.<br>
על בסיס שתי הנחות אלה פעל קאבור. הוא אמנם לא זכה לראות באיחוד איטליה אולם פועלו למען שחרור איטליה מהשלטון האוסטרי היה רב, בכך שבין השאר , הוא זה שיצר את הברית האסטרטגית בין פיימונטה לצרפת של נפוליאון ה -3 כנגד אוסטריה. <br>
מלך פיימונטה עמנואל ה -2 היה נחרץ יותר באשר לאיחוד איטליה , מאשר קודמו קרל אלברט. עמנואל ה -2 לקח על עצמו להיות המנהיג של איטליה המאוחדת תחת חוקה אשר מכרסמת בסמכויותיו.<br>
דמות נוספת שעמדה מאחורי תהליך האיחוד האיטלקי היה ג'וזפה גריבלדי.
גריבלדי דמות מיתולוגית, המנהיג הצבאי של תנועת השחרור האיטלקית. גריבלדי לא האמין בכוחה של הדיפלומטיה, אלא בכוח עממי המסוגל להכניע צבאות , ובסופו של דבר להביא לאיחודה של איטליה. גריבלדי בזכות הכריזמה שלו גייס איטלקים רבים למאבק למען שחרורה של איטליה ואיחודה.
==='''השלבים העיקריים במאבק האיטלקי'''===
''1. מרידות עד אביב העמים –'' הקרבונרים ניסו למרוד נגד האוסטרים. רבים מחבריהם נאסרו או גורשו מאיטליה. ניסיונות המרד היוו כשלון חרוץ בעבור הקרבונרים , מאחר והמרד לא זכה בתמיכה עממית ולא היה תיאום בין הקבוצות הלאומיות השונות. רוב האיטלקים כלל לא ידעו על קיום אגודות הסתרים. בשנת 1831 מקים מציני את תנועת איטליה הצעירה ששאפה לאחד את איטליה לצידו פעלו גריבלדי וקאבור, ניסיונות האיחוד נתקלו בהתנגדות אוסטרית וצרפתית.<br>
''2. אביב העמים- קאראנטוטו –'' 1848 פרצו התקוממויות בכל רחבי איטליה כנגד מלכים והדוכסים ששלטו במדינה בחסות האוסטרים והצרפתים. המתקוממים בהנהגת מציני וגריבלדי תבעו חופש וסילוק השלטון הזר. אולם, בתוך מספר חודשים דוכאו רוב ההתקוממויות הלאומיות. <br>
''3. איחוד איטליה –'' באמצע 1859 הכריזה אוסטריה מלחמה נגד ממלכת פיימונט. צרפת בראשות נפוליאון ה- 3 מצטרפת לצידה של ממלכת פיימונט. הקרב הידוע ביותר בעימות זה היה הקרב שנערך בסולפרינו שבמחוז לומברדיה אשר בו נהרגו אלפי חיילים. בסופו של העימות שוחררה צפון איטליה אולם חלקים ממנה כמו ונציה עדיין נשארו בידי האוסטרים.<br>
בשנת 1860 פרץ מרד עממי בסיציליה. גריבלדי בא בראש צבא של אלף מתנדבים לסייע למורדים, גירש את המלך מבית בורבון, ומסר את השטחים בדרום לשליטת מלך פיימונטה. בשנת 1866 אוסטריה מובסת ע"י פרוסיה , דבר אשר גרם לאוסטרים לוותר על השליטה בצפון איטליה. ונציה סופחה לאיטליה. בשלב זה איטליה הייתה מאוחדת חוץ מרומא, שבשנת 1870 סופחה גם היא ובכך רומא הופכת להיות בירתה של איטליה המאוחדת.
==='''הגורמים המסייעים במאבק האיטלקי'''===
''א. פעילות לאומית איטלקית- ריסורג'ימנטו –'' הוגי דעות וסופרים באיטליה העלו את תודעת רעיון אחוד ועצמאות איטליה. דוגמה לכך היה מאמרו של רינלדו קַרֵלי שדיבר על זהות לאומית איטלקית. בנוסף , הקמתן של אגודות לאומיות איטלקיות אשר פעלו למען איחודה של איטליה, המפורסמת שבהן היא הקרבונרים.<br>
''ב. שיתוף פעולה עם צרפת ופרוסיה –'' בסוף שנות ה -50 של המאה ה- 19 , נערכה מלחמה בין  אוסטריה לאיטלקים , אשר לעזרתם נחלץ נפוליאון ה – 3. בסדרת קרבות הכה הצבא הצרפתי פיומנטי את האוסטרים , ובקיץ 1859 נכנסו עמנואל ה -2 ונפוליאון ה- 3 למילאנו. בשנת 1866 הביסה פרוסיה את אוסטריה בשדה הקרב עקב היריבות ביניהן על השליטה בגרמניה. בעקבות יריבות זו נכנס הצבא האיטלקי יחד עם הצבא הפרוסי לוונציה האוסטרית ושיחרר אותה. וונציה הפכה להיות חלק מאיטליה.<br>
''ג. מנהיגות כריזמטית – מציני , גריבלדי –'' תהליך איחודה של איטליה שזור בפעילותם של מנהיגים כריזמטיים, כדוגמת מציני וגריבלדי. מציני טען כי הלאומיות היא בבחינת צו אלוהים אשר יגשים את ההרמוניה המופלאה בין מדינות. הוא האמין כי ניתן יהיה לאחד את עמי אירופה במבנה של פדרציה רופפת שבה יחיו עמים דמוקרטיים על בסיס לאומי. מציני עמד בראש ארגון שנקרא איטליה הצעירה , ארגון שפעל רבות למען איחודה של איטליה . מציני באישיותו סחף רבים באיטליה ובאירופה בשם המאבק. גריבלדי המנהיג הצבאי של תנועת השחרור האיטלקית. ניצחונותיו בשדה הקרב ויכולתו להלהיב את המוני האיטלקים לרעיון הלאומי הביאו לאיחוד איטליה.
==='''הגורמים המעכבים במאבק האיטלקי'''===
''א. עמדת האפיפיור לנוכח איחוד איטליה –'' ברוב אדמות איטליה השתרעו אדמות האפיפיור עצמאיות שחילקו את איטליה. לאפיפיור הייתה ברית עם השליטים האבסולוטיים. הלאומיות האיטלקית הייתה חילונית במהותה וראתה בכנסייה הקתולית גורם מעכב לאיחוד הלאומי. ראשי התנועה הלאומית ראו בכנסייה גורם שמרני מפריע המנוגד לליברליזם ולקדמה.<br>
''ב. חוסר תאום בין האגודות הלאומיות –'' לאחר קונגרס וינה קמו אגודות סתר רבות ברחבי איטליה תחת מנהיגותם של אנשי רוח מן המעמד הבינוני, הידועה מאלה הייתה הקארבונרים. אגודות אלה ניסו למרוד בשנים 1820-1821 נגד האוסטרים. מרד זה היה כישלון שכן הוא לא זכה לתמיכה עממית ולא היה תיאום בין הארגונים. רוב האיטלקים לא ידעו כלל על קיום אגודות אלה ולכן היו חסרי תודעה לאומית.<br>
''ג. "הבגידה" הצרפתית –'' בשנת 1796 כאשר נפוליאון פלש לאיטליה הוא הבטיח לאיטלקים כי הוא ישחרר אותם משלטון זר והוא מכיר בלאומיות האיטלקית. אולם הבטחותיו לא מולאו ובעשור הראשון של המאה ה19 צרפת שלטה על איטליה.<br>
בגידה נוספת הייתה זו של נפוליאון ה-3 כאשר לאחר קרב סולפרינו הוא נפגש עם הקיסר האוסטרי אוייב איטליה פרנץ יוזף והגיע איתו להסכמה בנוגע לחלוקת צפון איטליה בין פיימונט לבין אוסטריה. הסכם זה היה בניגוד לעמדתם של האיטלקים ומנע באותה עת את איחוד כל צפון איטליה עם שאר המדינה.
==='''תוצאות המאבק'''===
בשנת 1870 עם סיפוח רומא הושלם איחוד איטליה. ויקטור עמנואל ה -2 הוכתר למלך איטליה והיא הפכה למונרכיה ליברלית פרלמנטרית




שורה 52: שורה 12:


----
----
=הלאומיות היוונית ואיחוד יוון=
==='''מי שלט?'''===
אזור יוון היה במשך שנים רבות מרכז האימפריה הביזנטית, ששפתה הייתה יוונית והאמינה בדת הנוצרית. במאה ה15 השתלטו התורכים על שטחי האימפריה הביזנטית והקימו במקומה את האימפריה העות'מאנית. הדת באימפריה העות'מאנית הייתה האיסלם, והשליט שלה, הסולטן התורכי נתפס כמחליף של הנביא מוחמד. כך נשלטו היוונים שדתם נוצרית אורתודוכסית על ידי שלטון זר ששפתו ודתו שונות משלהם.
==='''מטרות המאבק'''===
היוונים דוכאו שנים רבות ע"י השלטון התורכי המוסלמי. על כן הם התקוממו ותבעו עצמאות מדינית על סמך רעיונות הנאורות הליברליים והדמוקרטיים של הגדרה עצמית וריבונות העם. על כך הם הוסיפו תפישת עולם רומנטית שהדגישה את מורשת העבר המפואר של יוון העתיקה. הלאומיות היוונית המודרנית , לטענת המתקוממים , היא היורשת החוקית של התרבות היוונית הקלאסית, של העולם העתיק המשמש בסיס לציוויליזציה המערבית.
==='''הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק'''===
בעקבות המצב ביוון , יוונים רבים היגרו אל ארצות אירופה, והקימו בהן קהילות ששמרו על קשר הדוק עם המולדת הישנה. הקהילות היווניות הושפעו מרעיונות ההשכלה והמהפכה הצרפתית והייתה בהן התעוררות לאומית. בסוף המאה ה -18, ובתחילת המאה ה -19 הקימו יוונים אגודות ששמו דגש על חיזוק התרבות היוונית ושפתה, וקראו לשחרור יונני מעול השלטון הזר. הגדולה שבאגדות אלה הוקמה באודסה שברוסיה , ובראש האגודה הזו עמד הנסיך אלכסנדר איפסילַנטי. במקביל הרוח הלאומית היוונית גברה ביוון , ע"י טיפוח מרכיבי הלאומיות היוונית.
==='''השלבים העיקריים במאבק היווני'''===
''שלב א' –'' בשנת 1821 הוביל איפסילנטי כוח יווני מרוסיה אל תוך שטח האימפריה העותומאנית והכריז על מרד לאומי יווני. השלטון העותומאני דיכא מרד זה , אולם באותה עת פרץ מרד גם ביוון עצמה. כוחות גדולים של צבא תורכיה הביסו את המורדים תוך נקיטת פעולות ענישה קשות . בין היתר, הם הוציאו להורג את אנשי הכנסייה האורתודוכסית.<br>
''שלב ב'-'' תוצאות המרד ודיכויו האכזרי , עוררו את מעצמות אירופה (צרפת , בריטניה, רוסיה) לפעול כנגד התורכים ולסייע למורדים. צי אוניות משותף של מעצמות אלה היכה את הצי התורכי בקרב נַבַארינו. בעקבות קרב זה נאלץ הסולטן התורכי , מנהיג האימפריה העותומאנית, לוותר על שלטונו ביוון.
==='''הגורמים המסייעים במאבק הלאומי היווני'''===
''א. הקשר של המהגרים היוונים עם מולדתם –'' היוונים אשר היגרו מיוון לא איבדו את הקשר עם מולדתם. הרצון שלהם לשנות את המציאות ביוון התאפשר הרבה בזכות העובדה שהם פעלו באין מפריע מחוץ ליוון. לכן הייתה בידם האפשרות להקים אגודות לאומיות יווניות אשר פעלו למען עצמאותה של יוון (כמו למשל אגודת אודסה ברוסיה).<br>
''ב. טיפוח התודעה הלאומית היוונית –'' במקביל לפעילות האגודות היווניות מחוץ ליוון, החלה התעוררות לאומית ביוון. התעוררות זו הייתה מבוססת על הגאווה במורשת התרבותית שהנחילה לתרבות המערב. הביטוי להתעוררות זו היה בשינוי השפה היוונית על ידי הוצאת מילים זרות וחינוך בבתי הספר לערכי התרבות היוונית העתיקה.<br>
''ג. התערבות המעצמות –'' התערבות המעצמות הייתה הגורם המכריע לקבלת העצמאות היוונית. התערבות זו נבעה מאינטרסים של בריטניה ורוסיה נגד התורכים ומאהדה שרכשה דעת הקהל באירופה למורדים היוונים.
==='''הגורמים המעכבים במאבק הלאומי היווני'''===
''א. מחלוקות בקרב היוונים –'' במהלך המרד ולאחריו היו מחלוקות בין סיעות שונות בקרב היוונים. היה מאבק פנימי בין גורמים שונים כמו המהפכנים הקיצוניים מול מהפכנים מתונים, יושבי פנים הארץ מול ההרריים, איכרים מול סוחרים,חוסר אחדות בתוך המחנה הלוחם עד כדי מלחמת אחים קשה. הביטוי למחלוקת אחרי המרד היה המחלוקת באשר לשליט שישלוט ביוון. בעקבות מחלוקת זו החליטו המעצמות כי מוטב שישלוט בה שליט שאינו יווני . בשנת 1832 עלה לשלטון אוטו הראשון – מלך גרמני.<br>
''ב. מחלוקת בכנסיה האורתודוכסית-'' בכנסיה לא הייתה תמימות דעים באשר למרד כנגד התורכים. ראשי הכנסייה גינו את המרד והכריזו כי המורדים הם בוגדים, מכיוון שלרעיונות המהפכה הלאומית היו שורשים חילוניים. בניגוד להם, ראשי הדרגות הנמוכות של הכנסייה , בהיותם מושרשים בקרב בני העם, גילו רצון לתמוך בכל מאבק הבא לטובת העם.<br>
''ג. סיוע של מוחמד עלי שליט מצרים –'' מצרים בראשותו של מוחמד עלי סייעה לתורכים במאבקם מול היוונים. מוחמד עלי התנה את מעורבות ובכך שבנו איברהים יהיה שליש פלפונזוס (אזור ביוון). לאחר שקיבל הבטחה שכזו הוא פעל כנגד הצבא היווני השתלט על האי כרתים וכבש את פלפונזוס.<br>
''ד. צבא יווני לא מאורגן –'' כחלק מהמחלוקות שאפיינו את הצד היווני במאבק ניתן להוסיף מאפיין נוסף והוא הכוח הצבאי היווני. כוח זה היה כוח לא מיומן . הצבא היווני הורכב מחבורות של שודדים, שהאינטרס הפרטי שלהם הוא חזות הכול, וכן איכרים לא מיומנים מבחינה צבאית. הכוח הצבאי הזה ניחן בחוסר ארגון ומשמעת ולכן המרד היווני דוכא בהצלחה ע"י התורכים.
==='''תוצאות המאבק'''===
בועידת לונדון בשנת 1830 היוונים זכו בעצמאות לאומית והקימו את מדינת הלאום (HELLAS) . המדינה החדשה כללה רק חלק מהשטח שבו ישבו היוונים. במהלך חמישים השנים שלאחר מכן שוחררו שטחים נוספים . ממלכת יוון העצמאית הוקמה בשנת 1832 תחת שלטונו של אוטו הראשון.
[[קטגוריה:היסטוריה א']]
גיא
admin, בירוקרטים, מפעילי מערכת, widgeteditor
2,792

עריכות

אוחזר מתוך "https://www.sikumuna.co.il/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/24497...24986"

תפריט ניווט