140
עריכות
שתי דוגמאות לדפוסי הגשמה של תנועות לאומיות באירופה במאה ה-19. (הצגת מקור)
גרסה מ־13:54, 3 בפברואר 2009
, 3 בפברואר 2009←המאבק לאיחוד איטליה (מאבק שהחל "מלמטה" אך בהדרגה משתנה "למאבק מלמעלה")
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
במחצית השנייה של המאה ה-19 בעקבות כשלון ההתקוממויות של "אביב-העמים", הלאומיות שנתה את פניה, ומתנועה שהדגישה רעיונות כמו: שחרור, סובלנות וליברליזם היא הופכת לתנועה שהדגישה את: העליונות של כל אומה, את הייחודיות והחשיבה מאוד את הכוחניות. לפניכם שתי דוגמאות למאבקים לאומיים. | במחצית השנייה של המאה ה-19 בעקבות כשלון ההתקוממויות של "אביב-העמים", הלאומיות שנתה את פניה, ומתנועה שהדגישה רעיונות כמו: שחרור, סובלנות וליברליזם היא הופכת לתנועה שהדגישה את: העליונות של כל אומה, את הייחודיות והחשיבה מאוד את הכוחניות. לפניכם שתי דוגמאות למאבקים לאומיים. | ||
===המאבק לאיחוד איטליה ( | ===איחוד איטליה=== | ||
מאז התפוררותה של האימפריה הרומית הייתה איטליה מחולקת לחלקים רבים. בשנים 1796 – 1814 היה רוב שטחה של איטליה נתון לשליטת צרפת, אך לאחר תבוסת נפוליון חזר המצב לקדמותו , ואוסטריה חזרה לשלוט בשטחים רבים , בעיקר בצפון איטליה ובדרומה. בראשית המאה | |||
ה – 19 החלו לפעול באיטליה אגודות מהפכניות. המהפכנים קראו לשים קץ לשלטון הזר ולכונן רפובליקה איטלקית מאוחדת. מפחד סוכני החרש של השלטון הזר ובמיוחד סוכניו של מטרניך, נהגו חברי האגודות הללו להיפגש בשעות לילה במקומות מסתור. אחת האגודות החשאיות הייתה הקרבונרי ("הפחמיים") , שביקשה לסלק מצפון איטליה את הכובש הצרפתי ואחר כך את האוסטרים . רבים מחברי האגודה, שנאסרו וגורשו מאיטליה , לקחו חלק בהתקוממויות שנערכו ברחבי אירופה בשנים | |||
1815 ו – 1835 . הרוח החיה מאחורי תנועת החופש של העם האיטלקי היה ג'וזפה מציני (1805 – 1872). מציני היה חבר באגודת ה"קרבונרי" ונאלץ לגלות למשך שנים ארוכות מארצו. בשנת 1831 חזר לאיטליה והקים תנועה בשם "איטליה הצעירה", שחרתה על דגלה את איחוד איטליה. "בלא אחדות אין אומה ראויה לשמה", כתב מציני, "מפני שבלא אחדות אין חוסן של ממש". מציני ראה בחזונו את איטליה כרפובליקה (מדינה ללא מלך) בעלת חוקה ליברלית , שבה יובטח חירות ושוויון לכל האזרחים. לצד מציני פעל הלוחם והמפקד הגדול ג'וזפה גריבלדי (1807 – 1882). לרעיון האיחוד התנגדו המעצמות הזרות , שלא רצו לוותר על אחיזתן באיטליה. הן גם חששו כי הצלחתו של מאבק השחרור של איטליה ישמש דוגמה לעמים אחרים המבקשים להשיג ריבונות בארצם. ב – 1848 – שנת ההתקוממויות בכל רחבי אירופה – אירעו בעיר הצפונית מילאנו התנגשויות בין התושבים לבין חיילים אוסטרים , לזמן מה סולק הצבא האוסטרי ממילאנו , וכן מהעיר ונציה . כעבור שבוע פרצה התקוממות עממית באי סיציליה שבקצה הדרומי של איטליה. רוח המרד פשטה לערים נוספות בסיציליה. כדי להרגיע את הרוחות נאלץ המלך פרדיננד – בן לשושלת בורבון, הצרפתית – להסכים לחוקה שתגביל את סמכויותיו , והכיר בזכויות מסוימות של האזרחים. הידיעות על הישגי המתקוממים בסיציליה נפוצו במהירות באיטליה כולה. כל המתקוממים תבעו חופש ואת סילוקו של שלטון הדיכוי הזר. בתחילה האירה להם ההצלחה פנים , ושליטים אחדים ברחבי איטליה הבטיחו לכונן חוקות או כתבי זכויות. אך המורדים לא השכילו לשתף פעולה ביניהם, ובתוך חודשים אחדים דוכאו כל המרידות באיטליה. שלב זה של המאבק לאיחוד איטליה הסתיים בכישלון המהפכנים. הממלכה היחידה שבה לא בוטלה החוקה שהתקבלה בתקופת ההתקוממות הייתה פיימונטה-סרדיניה, שבה עלה לשלטון המלך האיטלקי ויטוריו אמנואלה ה – 2. המלך, שהיה שותף לשאיפות האיחוד והשחרור של איטליה , נעזר בראש ממשלתו קמיל קאבור (1810 – 1861), מדינאי מפוכח וחסיד הליברליזם הבריטי. קאבור פעל לפיתוח כלכלי וצבאי של ארצו ולצמצום כוחה של הכנסייה. אך הוא הבין כי גם פיימונטה חזקה לא תוכל לאחד ולשחרר את איטליה בכוחות עצמה. בעזרת קיסר צרפת נפוליון ה – 3 סילק את אוסטריה מרוב שטחי צפון איטליה ואיחד אותם תחת הנהגתה של ממלכת פיימונטה-סרדיניה. האיחוד הרשמי אושר במשאל עם במרס 1860. באותה שנה פרץ מרד עממי בסיציליה , שבה שלטה ממלכת נאפולי. גריבלדי הגיע לאי בראש צבא של אלף מתנדבים כדי לסייע למתקוממים וגירש משם את המלך הבורבוני . השטחים ששחרר בדרום איטליה נמסרו לידי ממלכת פיימונטה-סרדיניה . תחת שלטון זה כבר הייתה איטליה מאוחדת ברובה הגדול – פרט לעיר רומא , שבה עדיין החזיק האפיפיור בסיוע הצרפתים, ולמחוזות ונציה וטרייסטה , שנשארו בידי האוסטרים. בשנת 1861 הוכרז מלך פיימונטה ויטוריו אמנואלה למלך איטליה כולה , "בחסד האל וברצון העם". ב – 1866 סופחה גם ונציה לאיטליה , וכעבור ארבע שנים נוספות צורפה גם רומא לאיטליה והפכה לבירתה. איחוד איטליה הושלם. | |||
בפני שליטי איטליה המאוחדת עדיין עמדה המשימה הגדולה של בניית אומה איטלקית. רוב תושבי איטליה כלל לא חשו את עצמם איטלקים. שנים רבות של פיצול מדיני יצרו תרבויות מקומיות ושונות מאוד, ואפילו השפה לא הייתה משותפת: ב – 1860 הייתה האיטלקית שפתם הראשית של 2% בלבד מתושבי איטליה , השאר דיברו ניבים מקומיים שונים מאוד אלה מאלה. ואכן, אחד הצעדים החשובים ליצירת אומה איטלקית היה פתיחת בתי ספר המלמדים איטלקית בשנות ה – 60 של המאה ה – 19. | |||
===איחוד גרמניה=== | ===איחוד גרמניה=== | ||
בתחילת המאה ה – 19 הייתה גרמניה מפוצלת ליותר מ – 30 מדינות . אמנם , כל תושבי המדינות הללו דיברו גרמנית והיו בני העם הגרמני , אך בכל מדינה היה שלטון עצמאי . | בתחילת המאה ה – 19 הייתה גרמניה מפוצלת ליותר מ – 30 מדינות . אמנם , כל תושבי המדינות הללו דיברו גרמנית והיו בני העם הגרמני , אך בכל מדינה היה שלטון עצמאי . | ||