על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

תהילה / ש"י עגנון: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ע
אין תקציר עריכה
 
(ע)
 
(6 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 30: שורה 30:
*'''בסיפור ישנו עירוב של שתי תפיסות עולם:'''
*'''בסיפור ישנו עירוב של שתי תפיסות עולם:'''


:* "חטא ועונש" - תפיסה דטרמיניסטית (מיוצגת בעיקר ע"י תהלה): האדם משועבד לגזירה קדומה, אותה אין בכוחו לשנות ("כל מעשיו של אדם קצובין לו משעת לידתו ועד למיתתו"), אך יחד עם זאת - הבחירה בידו לקבוע את מהות חייו ואופיים ("כמה מזמורים יאמר בכל יום"); "הכל צפוי והרשות נתונה". הסתירה מיושבת, הלכה למעשה, באמצעות האמונה באלוהים.
:* "חטא ועונש" - תפיסה דטרמיניסטית (מיוצגת בעיקר ע"י תהלה): האדם משועבד לגזירה קדומה, אותה אין בכוחו לשנות ("כל מעשיו של אדם קצובין לו משעת לידתו ועד למיתתו"), אך יחד עם זאת - הבחירה בידו לקבוע את מהות חייו ואופיים ("כמה מזמורים יאמר בכל יום"); "הכל צפוי והרשות נתונה". הסתירה מיושבת, הלכה למעשה, באמצעות האמונה בהקב"ה.


:*   תפיסה אירונית - תהלה נענשת על חטא אותו לא חטאה (אלא אביה), והיא נידונה לוותר על היקר לה מכל - על לא עוול בכפה. זוהי תפיסה אנטי-דתית מיסודה!
:*רעיון מרכזי - חשיבותה של ירושלים, יופייה של היהדות שיקוף כל אלה בדמותה של תהלה.


    ·    רעיון מרכזי נוסף - חשיבותה של ירושלים, יופייה של היהדות ושיקוף כל אלה בדמותה של תהלה.  
:*עוד רעיון מרכזי: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינה" משמעותו של פסוק זה, המוזכר בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק כ"ח ובספר יחזקאל, פרק י"ח, פסוק ב', היא שבנים נושאים בעונש על העוונות של אבותיהם. זהו משפט מוסרי הדן באחריות של בנים כלפי חטאים שחטאו אבותיהם. רעיון זה בא לידי בטוי ביתר שאת ביצירה: תהילה חוטפת עונשים קשים מנשוא על חטאי אביה (קריעת שטרי הנישואין, ואי התנצלות בפני שרגא על ביטול זה).


===סוג היצירה===
'''"תהלה" הוא סיפור קצר.'''


3.                סוג היצירה
מבנה של פגישות, מלאות רמזים, היוצרות מתח - המתפרק בשתי הפגישות האחרונות.
    ·    "תהלה הוא סיפור הקצר.


    ·    מבנה של פגישות, מלאות רמזים, היוצרות מתח - המתפרק בשתי הפגישות האחרונות.
הקבלה למבנה של טרגדיה: חטא קדמון שקרה לפני עליית המסך.<BR>
הצגה אקספוזיציונית Ü הסתבכות כתוצאה מן החטא.


    ·    הקבלה למבנה של טרגדיה: חטא קדמון שקרה לפני עליית המסך Ü הצגה אקספוזיציונית Ü הסתבכות כתוצאה מן החטא Ü נקודת שיא Ü ירידה המסתיימת במוות.
'''נקודת שיא:'''
:ירידה המסתיימת במוות.


    ·    אי-התאמות למבנה הטרגדיה:
אי-התאמות למבנה הטרגדיה:


   1.  תהלה מודעת לחטא.  
   1.  תהלה מודעת לחטא.  


   2.  "הכל צפוי", אך הרשות, במקרה שלנו, אינה נתונה (למרות דבריה של תהלה).
   2.  "הכל צפוי", אך הרשות, במקרה שלנו, אינה נתונה (למרות דבריה של  
        תהלה).


   3.  לא הגיבור חטא, במקרה שלנו, אלא אביה של תהלה.
   3.  לא הגיבור חטא, במקרה שלנו, אלא אביה של תהלה.
שורה 55: שורה 58:
   4.  החטא אינו נמחל - תהלה מאבדת את משפחתה.
   4.  החטא אינו נמחל - תהלה מאבדת את משפחתה.


     ·    החוקיות בסיפור היא של "מידה כנגד מידה": בני-אדם נענשים על חטא אותו חטאו בעצמם. האם תהלה חטאה (מורות נכריות לבתה)? לא ברור.
     ·    החוקיות בסיפור היא של "מידה כנגד מידה": בני-אדם נענשים על  
        חטא אותו חטאו בעצמם. האם תהלה חטאה (מורות נכריות לבתה)? לא  
        ברור.


     ·    יסודות לגנדריים (לגנדה = אגדה עממית) הנוצרים ע"י שילוב חומרים ריאליסטיים ובלתי-ריאליסטיים (1. מדידת משך החיים על-פי כמות המילים; 2. כוח עיניה של תהלה; 3. בקשת מחילה לאחר המוות).
     ·    יסודות לגנדריים (לגנדה = אגדה עממית) הנוצרים ע"י שילוב  
        חומרים ריאליסטיים ובלתי-ריאליסטיים (1. מדידת משך החיים על-
        פי כמות המילים; 2. כוח עיניה של תהלה; 3. בקשת מחילה לאחר  
        המוות).


     ·    משמעויות סמליות סביב דמותה של תהלה (ביטוי לירושלים; ביטוי ליהדות בעבר ובהווה).
     ·    משמעויות סמליות סביב דמותה של תהלה (ביטוי לירושלים; ביטוי  
        ליהדות בעבר ובהווה).


4.                מבנה היצירה
4.                מבנה היצירה
שורה 70: שורה 79:
   2.  לפני הפגישה אצל הרבנית.
   2.  לפני הפגישה אצל הרבנית.


   3.  בכותל המערבי (סיפור השרפרף); סמטאות ירושלים בדרך לרבנית; אצל הרבנית.
   3.  בכותל המערבי (סיפור השרפרף); סמטאות ירושלים בדרך לרבנית; אצל  
        הרבנית.


   
   
שורה 78: שורה 88:
   4.  מפנה - בחדרה של תהלה (תחילת כתיבתו של המכתב).
   4.  מפנה - בחדרה של תהלה (תחילת כתיבתו של המכתב).


   5.  נקודת שיא - בחדרה של תהלה (הסיפור המלא...); בבית גחש"א (=גמילות חסד של אמת).
   5.  נקודת שיא - בחדרה של תהלה (הסיפור המלא...); בבית גחש"א  
        (=גמילות חסד של אמת).


     ·    פסקת סיום: נעילת הסיפור.
     ·    פסקת סיום: נעילת הסיפור.


5.                הדמויות
5.                הדמויות
תהלה
    ·    הדמות המרכזית מאופיינת ע"י המספר כבר בפסקת הפתיחה. לפי המספר, תכונותיה הן:


   1.  צדקת;  2. חכמה; 3. ענוותנות (צניעות); 4. ברכה; 5. שלום; 6. זריזות.
    תהלה
    ·    הדמות המרכזית מאופיינת ע"י המספר כבר בפסקת הפתיחה. לפי
        המספר, תכונותיה הן:
 
   1.  צדקת;  2. חכמה; 3. ענוותנות (צניעות); 4. ברכה; 5. שלום; 6.  
        זריזות.


     כל התכונות הללו באות לידי ביטוי בהמשך הסיפור.
     כל התכונות הללו באות לידי ביטוי בהמשך הסיפור.


פעולות:
 
    פעולות:
     ·    פעולותיה של תהלה נגזרות מתכונותיה, כפי שצוינו לעיל:
     ·    פעולותיה של תהלה נגזרות מתכונותיה, כפי שצוינו לעיל:


   1.  צדקת: תהלה רואה במעשה מצוות את עיקר תכלית קיומה.   
   1.  צדקת: תהלה רואה במעשה מצוות את עיקר תכלית קיומה.   


   2.  חכמה: דברי חכמה יוצאים מפיה. גם בביקורתה על ירושלים יש מן החכמה.
   2.  חכמה: דברי חכמה יוצאים מפיה. גם בביקורתה על ירושלים יש מן  
        החכמה.


   3.  ענווה: אי הסכמתה לקבל דברי שבח.  
   3.  ענווה: אי הסכמתה לקבל דברי שבח.  
שורה 108: שורה 124:
עבר
עבר


     ·    שני חטאים מתבצעים בעבר הסיפורי: 1. קריעת התנאים ע"י אביה של תהלה; 2. לקיחת מורות נכריות לבתה. כל חייה הם ניסיון לכפר על חטאים אלו.
     ·    שני חטאים מתבצעים בעבר הסיפורי: 1. קריעת התנאים ע"י אביה של  
        תהלה; 2. לקיחת מורות נכריות לבתה. כל חייה הם ניסיון לכפר על  
        חטאים אלו.


     ·    לתפיסה הדטרמיניסטית את העבר נוסף גם נופך אירוני: שרגא, שהיה חסיד - הפך למתנגד. בעלה, שהיה מתנגד - הפך חסיד. ולמרות הכל - כל חייה מכוונים למטרת כפרה ותיקון.
     ·    לתפיסה הדטרמיניסטית את העבר נוסף גם נופך אירוני: שרגא, שהיה  
        חסיד - הפך למתנגד. בעלה, שהיה מתנגד - הפך חסיד. ולמרות הכל -  
        כל חייה מכוונים למטרת כפרה ותיקון.


   
   
שורה 118: שורה 138:
הווה
הווה


     ·    הקדשת כל חייה לכפרה ותיקון על החטא. אפילו מותה נועד לכפר על החטא (לקיחת הכד אל הקבר).
     ·    הקדשת כל חייה לכפרה ותיקון על החטא. אפילו מותה נועד לכפר על  
        החטא (לקיחת הכד אל הקבר).


עתיד
עתיד
שורה 193: שורה 214:
                 השם תהלה:
                 השם תהלה:


     ·    "תהלה"=תהלל יה; ההודיה היא קבלת הדין, האור המנחה את חייה של תהלה. למרות גורלה היא זוכה בתהילת עולם בטרם מותה.
     ·    "תהלה"=תהלל יה; ההודיה היא קבלת הדין, האור המנחה את חייה של  
        תהלה. למרות גורלה היא זוכה בתהילת עולם בטרם מותה.


     ·    השם "תהלה" קרוב ל"תהילים" אותם היא קוראת באדיקות.
     ·    השם "תהלה" קרוב ל"תהילים" אותם היא קוראת באדיקות.


6.               נושאים ומוטיבים מרכזיים
    ·    השם "תהלה" מהווה משחקה מילים עם המילה "תָּהֳלָה" [קרי-תוֹהוֹלָה] שפרושה פגם— תהלה נושאת את הפגם              בהתנהגות אביה/ היא.
ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
           
     ·    ירושלים של מעלה-ירושלים השמימית והקדושה – מתוארת באמצעות פסוקים מכתבי הקודש.
            נושאים ומוטיבים מרכזיים
 
        ירושלים של מעלה וירושלים של מטה
     ·    ירושלים של מעלה-ירושלים השמימית והקדושה – מתוארת באמצעות  
        פסוקים מכתבי הקודש.


     ·    ירושלים של מטה-ירושלים הארצית – תיאור של בתים ומגוון דמויות.
     ·    ירושלים של מטה-ירושלים הארצית – תיאור של בתים ומגוון דמויות.


     ·    העיקרון הרב-גוני קיים גם כאן: שילוב השלם עם הפגום. נופיה של ירושלים מושלמים ביופיים, אולם בתיה וחצרותיה מוזנחים. מצבה של ירושלים פגום מבחינה פיזית (הבתים), סוציאלית (העוני), מוסרית (היחס לעניים) ולאומית (תחת שלטון זר). ירושלים היא מרכז העולם ומרכז האדם והיא מבטאת את האירועים הפנימיים והחיצוניים בחייה של תהלה: ביופיה, בקדושתה ובחורבנה היא מסמלת את חייה של תהלה תחת העונש הנורא. הצורך בתיקון ושיקום ירושלים מסמל את ניסיונותיה של תהלה לבקש מחילה ולכפר על חטא אביה.
     ·    העיקרון הרב-גוני קיים גם כאן: שילוב השלם עם הפגום. נופיה של  
        ירושלים מושלמים ביופיים, אולם בתיה וחצרותיה מוזנחים. מצבה
        של ירושלים פגום מבחינה פיזית (הבתים), סוציאלית (העוני),  
        מוסרית (היחס לעניים) ולאומית (תחת שלטון זר). ירושלים היא  
        מרכז העולם ומרכז האדם והיא מבטאת את האירועים הפנימיים  
        והחיצוניים בחייה של תהלה: ביופיה, בקדושתה ובחורבנה היא  
        מסמלת את חייה של תהלה תחת העונש הנורא. הצורך בתיקון ושיקום  
        ירושלים מסמל את ניסיונותיה של תהלה לבקש מחילה ולכפר על חטא  
        אביה.


המוטיבים המרכזיים
המוטיבים המרכזיים
     ·    חטא וכפרה: משתלבים במוטיב המוות.
     ·    חטא וכפרה: משתלבים במוטיב המוות.


     ·    מוטיב האור: מערכת מוטיבים המאירה את תהלה ואת תולדותיה (הנר הדועך המלווה את סוף חיי בנה של תהלה).
     ·    מוטיב האור: מערכת מוטיבים המאירה את תהלה ואת תולדותיה (הנר  
        הדועך המלווה את סוף חיי בנה של תהלה).
 
    ·    מוטיב ההכרה: להכרה יש משמעות חיובית. יכולתו של אדם "להכיר"
        מעידה על תפיסה נכונה וחיובית של המציאות.


     ·    מוטיב ההכרה: להכרה יש משמעות חיובית. יכולתו של אדם "להכיר" מעידה על תפיסה נכונה וחיובית של המציאות.
     ·    מוטיב החידוש: חידושים נקשרים למשמעויות שליליות. הרבנית
        מתעבת חידושים, תהלה אינה ששה לקראתן, והמספר מגחך
        על "חידושיו" של החכם, המצמצמים את הקשר שלו לעולם.


    ·    מוטיב החידוש: חידושים נקשרים למשמעויות שליליות. הרבנית מתעבת חידושים, תהלה אינה ששה לקראתן, והמספר מגחך על "חידושיו" של החכם, המצמצמים את הקשר שלו לעולם.
7. הסגנון


7.                הסגנון
        אוצר המילים ועיצוב הפסקה
אוצר המילים ועיצוב הפסקה
     ·    מילים רבות שאולות מאורח החיים היהודי: נטלא (כלי לנטילת  
     ·    מילים רבות שאולות מאורח החיים היהודי: נטלא (כלי לנטילת ידים), תפילת נעילה, הלכות תפילין, שולחן ערוך, טלית ותפילין ועוד.
        ידים), תפילת נעילה, הלכות תפילין, שולחן ערוך, טלית ותפילין  
        ועוד.


   
   
שורה 228: שורה 269:
   2.  יוצרת רצון להכיר את תולדות חייה של תהלה.
   2.  יוצרת רצון להכיר את תולדות חייה של תהלה.


   3.  ירושלים והיהדות כמיוצגות על-ידי תהלה (תיאורה של תהלה נלקח ברובו מתפילת שמונה-עשרה).
   3.  ירושלים והיהדות כמיוצגות על-ידי תהלה (תיאורה של תהלה נלקח  
        ברובו מתפילת שמונה-עשרה).


פסקת הסיום
פסקת הסיום
     ·    אווירת טוהרה וקדושה אופפים את החדר - כסיום ונעילה לחייה של תהלה.
     ·    אווירת טוהרה וקדושה אופפים את החדר - כסיום ונעילה לחייה של  
        תהלה.


     ·    סיפור המסגרת מתרחש, כביכול, בין ראש השנה (פסקת פתיחה) ויום כיפור (פסקת הסיום) - ימים של כפרת עוונות ומחילה על חטאים. חטאה של תהלה, יש לזכור, לא נמחל...
     ·    סיפור המסגרת מתרחש, כביכול, בין ראש השנה (פסקת פתיחה) ויום  
        כיפור (פסקת הסיום) - ימים של כפרת עוונות ומחילה על חטאים.  
        חטאה של תהלה, יש לזכור, לא נמחל...


המקורות ותפקידם בעיצוב המשמעות
המקורות ותפקידם בעיצוב המשמעות
     ·    הסיפור מלא ביטויי קדושה ורמיזות מן המסורת. אך אלו משולבים, ברובם, באירוניה: "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, ואיזו הן חצרותיו של הקב"ה, חצרות אלקינו בתוככי ירושלים - במקורות: הקרבה בין הקב"ה ובית-המקדש; בסיפור: הכוונה לחצרות העלובות של ירושלים בהווה...
     ·    הסיפור מלא ביטויי קדושה ורמיזות מן המסורת. אך אלו משולבים,  
        ברובם, באירוניה: "אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך, ואיזו הן  
        חצרותיו של הקב"ה, חצרות אלקינו בתוככי ירושלים - במקורות:  
        הקרבה בין הקב"ה ובית-המקדש; בסיפור: הכוונה לחצרות העלובות  
        של ירושלים בהווה...


     ·    הפער בין המציאות לבין אווירת הקדושה האופפת את הסיפור מצביע על-כך שתפיסת המציאות כ"טובה" ו"טובה יותר" קיימת רק במקורות, ובעולמה של תהלה...
     ·    הפער בין המציאות לבין אווירת הקדושה האופפת את הסיפור מצביע  
        על-כך שתפיסת המציאות כ"טובה" ו"טובה יותר" קיימת רק במקורות,  
        ובעולמה של תהלה...


הנימה הסגנונית
הנימה הסגנונית
שורה 245: שורה 296:
   
   


     ·    אווירת הסיפור היא שקטה ואידילית כלפי חוץ, אך מלאת סימני שאלה ופקפוק מבפנים. הפקפוק כלפי סדר העולם והנהגתו באים לידי ביטוי באמצעות אירוניה:
     ·    אווירת הסיפור היא שקטה ואידילית כלפי חוץ, אך מלאת סימני  
        שאלה ופקפוק מבפנים. הפקפוק כלפי סדר העולם והנהגתו באים לידי  
        ביטוי באמצעות אירוניה:


   1.  פער בין הסגנון המקראי והעליבות של ירושלים.
   1.  פער בין הסגנון המקראי והעליבות של ירושלים.
שורה 256: שורה 309:
     ·    מספר עד, מתערב ומהימן:
     ·    מספר עד, מתערב ומהימן:


   1.  עד: הסיפור נכתב בגוף ראשון, מזווית ראיה מצומצמת ("גלגל עינו של אדם מצומצם").
   1.  עד: הסיפור נכתב בגוף ראשון, מזווית ראיה מצומצמת ("גלגל עינו  
        של אדם מצומצם").


   2.  מתערב: המספר מביע את עמדתו, בעיקר באמצעות אירוניה כלפי הדת (כלפי חידושיו של החכם, לדוגמא); יחד עם זאת, השקפת עולמו דטרמיניסטית מעיקרה ("אפשר שאילו דחיתי את הדבר אפשר שהיתה מאריכה ימים").
   2.  מתערב: המספר מביע את עמדתו, בעיקר באמצעות אירוניה כלפי הדת  
        (כלפי חידושיו של החכם, לדוגמא); יחד עם זאת, השקפת עולמו  
        דטרמיניסטית מעיקרה ("אפשר שאילו דחיתי את הדבר אפשר שהיתה  
        מאריכה ימים").


   3.  מהימן: פניות ישירות לקורא ("היאך אתם לא הכרתם אותה עכשיו?").
   3.  מהימן: פניות ישירות לקורא ("היאך אתם לא הכרתם אותה עכשיו?").


[[קטגוריה:ספרות]]
[[קטגוריה:ספרות]]
2

עריכות

תפריט ניווט