admin
664
עריכות
תהליך הקליטה אל ארץ ישראל בשנות ה-50 - קשיים ודרכי התמודדות (הצגת מקור)
גרסה מ־21:20, 9 במאי 2006
, 9 במאי 2006אין תקציר עריכה
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Ran.Rutenberg (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
הקושי הראשון היה מחסור במשאבים כלכליים בכלל ובמזון בפרט. למדינה החדשה הייתה כלכלה רעועה והיא התקשתה לספק מזון לעולים ולאזרחיה הותיקים. הפתרון לבעיה הגיע בצורת "מדיניות צנע". המדינה הנהיגה תלושי מזון אשר בעזרתם כל אזרח במדינה יוכל לקבל אספקה שיוויונית של פרטי מזון בסיסיים. מדיניות זו הונהגה כלפי אזרחי ישראל הותקים והחדשים כאחד. | הקושי הראשון היה מחסור במשאבים כלכליים בכלל ובמזון בפרט. למדינה החדשה הייתה כלכלה רעועה והיא התקשתה לספק מזון לעולים ולאזרחיה הותיקים. הפתרון לבעיה הגיע בצורת "מדיניות צנע". המדינה הנהיגה תלושי מזון אשר בעזרתם כל אזרח במדינה יוכל לקבל אספקה שיוויונית של פרטי מזון בסיסיים. מדיניות זו הונהגה כלפי אזרחי ישראל הותקים והחדשים כאחד. | ||
קושי נוסף הוא מציאת תעסוקה לכל העולים. | |||
קושי שלישי הוא מציאת קורת גג לעולים. כתוצאה מהעלייה ההמונית רבים הגיעו לארץ מבלי שיהיה להם היכן לגור. הבעיה נפתרה בכמה וכמה דרכים. הראשונה היא המעברות. המעברות היו למעשה ערי אוהלים שהוקמו באזורים שונים, עירוניים וכפריים, אשר בהם שיכנו את העולים. המעברות הציבו בעיות וקשיים משל עצמן - ציבור השוכנים בהן סבל מתנאי מחייה נחותים ביותר דבר שהתבטא בבעיות בחינוך, בעיות בשירותי הבריאות, פריצת מגפות וכו'. מחמת התנאים הקשים הייתה מגמנה שהתפתחה במרוצת השנים לפרק את המעברות ואכן עד לאמצע שנות השישים מעטים נותרו בהן.<BR> | |||
פתרון אחר היה הקמת עיירות הפיתוח. בדרך זו קיוו מנהיגי המדינה לפזר את ההתיישבות גם לאזורים הפריפריים ולא ליישב רק את המרכז. | |||