על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

תולדות הסכסוך הישראלי-ערבי: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
(29 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{דרוש תיקון עריכה}}
{{דרוש תיקון עריכה}}
האם ניתן לבחון את הסיכסוך באופן אובייקטיבי? האם יש אמת? הטענה היא כי יש אמת היסטורית ויש תעמולה והן נבדלות אחת מהשניה
הסיכסוך הוא לאומי, תרבותי, דתי, מדיני, פוליטי וצבאי.<BR>
הישוב כשלוחה של העם היהודי אל מול הערבים המקומיים, שהם חלק מהאומה הערבית, ולימים יקראו פלשתינאים – כך למעשה התחיל הסיכסוך כשבהמשך התווספו המדינות הסובבות את א"י.<BR> הסיכסוך התחיל עם גלי העליה הציוניים לא"י.<BR>


===רקע===
קיימת בעייתיות עם השם א"י (שם תנכ"י) ועם השם פלשתינה (שם של עם קדום שישב על חלק משטחי הארץ).<BR>
ב – 1881 ישבו בארץ כ-450 אלף ערבים וכ - 20 אלף יהודים.<BR> 90% מוסלמים, 10% נוצרים.<BR>
ב – 1914 ישבו בארץ בין 60 אלף ל – 85 אלף יהודים ו – 650 אלף ערבים.<BR>
ב – 1947 ערב מלחמת 48, ישבו בארץ כ – 650 אלף יהודים ו – 1.2 מליון ערבים.<BR>


ב – 1881 הערבים התגוררו ב – 800 כפרים ותריסר ערים קטנות.<BR> יותר משני שלישים התגוררו בישובים כפריים.<BR> 90% היו אנלפבתים ועניים.<BR> 10% היו נכבדים בעלי שטחים והון בא"י.<BR> במאה ה – 19 הם התחילו להשקיע בתיעוש קל בקהילה הערבית.<BR>
האם ניתן לבחון את הסיכסוך באופן אובייקטיבי? האם יש אמת? <BR>
ה – 20 אלף יהודים שחיו כאן היו כמעט כולם חרדים שלא עבדו ולמעשה חייו מצדקה ותרומות מחו"ל.<BR> זו הייתה קהילה כנועה שהתקיימה בעיקר ב-4 ערים מרכזיות: ירושלים, חברון, טבריה וצפת.<BR>
הטענה היא כי יש אמת היסטורית ויש תעמולה, והן נבדלות זו מזו. הסיכסוך הישראלי-ערבי מקיף את כל תחומי החיים: הוא לאומי, תרבותי, דתי, מדיני, פוליטי וצבאי. לסכסוך שני צדדים:
קיים ויכוח על פיתוח הארץ בתחילת המאה ה – 19, והציונות ניכסה לעצמה את אותו פיתוח ע"י יהודים שהגיעו לארץ.<BR> בעשורים האחרונים התגלה שההתפתחות החלה לפני בואם של הציונים (בכיבוש הנוצרי של הארץ) וחדירת מדינות המערב לאיזור.<BR> ההתפתחות מביאה גם לאורבניזציה באזור חיפה ויפו.<BR> ב – 1843 הוקם בית החולים הראשון בארץ וב – 1892 החלה לפעול רכבת ראשונה.<BR>
# הישוב כשלוחה של העם היהודי.
מכיוון שהארץ נתפסה כחלק ממחוז גדול, הערבים ראו את עצמם חלק מהאומה הערבית הגדולה, כסורים או דרום סורים.<BR> הם לא הכירו בא"י כיחידה אדמיניסטרטיבית אחת.<BR> כשהתורכים שלטו, עדיין הרגישו הערבים כנשלטים.<BR>
# הערבים המקומיים, שהם חלק מהאומה הערבית, ולימים יקראו פלסטינאים.


עליית הלאומיות הציונית יהודית
כך למעשה התחיל הסכסוך כשבהמשכו התווספו אליו המדינות הסובבות את א"י. הסיכסוך התחיל עם גלי העליה הציוניים לא"י (ראה סיכומים על העליות השונות ב[[היסטוריה א']]).
המילה ציונות הומצאה ע"י בירנבאום ב – 1890.<BR> שם התנועה נטבע כעשור לאחר התחלת פעילותה.<BR> הציונות היא בעלת צד חיובי ושלילי בעצם פירוש המושג.<BR> היא השאיפה עתיקת היומין של היהודים לשוב לציון ולהקים מחדש את ביתם הלאומי.<BR> אולם מצד שני ניתן להתייחס לפגיעות של העולם הנוצרי ביהודים ולציונות כתגובה לכך.<BR>
__TOC__
הלחץ על היהודים לצאת מאירופה הוא תולדה של האנטישמיות שבאה מעליית הלאומיות באירופה.<BR> 3 מליון יהודים עזבו את אירופה בין 1881 ל – 1914. ורובם היגר לארה"ב ולא"י.<BR> לא"י הגיעו 50-60 אלף איש בקיץ 1882.
==רקע==
אלקלעי, קלישר, משה הס ואחרים התחילו כבר באמצע המאה ה – 18 לקדם את רעיונות הציונות.<BR> בפועל היא החלה עם הירצחו של הצאר הרוסי אלכסנדר השני (13 במרץ 1881) ע"י חבורת אנרכיסטים רוסים.<BR> ההמון והמשטרה האשימו את היהודים ברצח והעם הגיב בפוגרומים.<BR> הדבר גרם ליהודים לפקפק בתנועת ההתבוללות.<BR> מי שהעלה את השאלה הנ"ל היה פינסקר שהיה רופא רוסי וכתב את הספר "אוטואמנסיפציה".<BR>
קיימת בעייתיות עם השם ארץ ישראל, שם מקראי, ועם השם פלשתינה, על שם העם הפלישתי שחי בימי קדם בארץ כנען.
העולים לארץ קראו לעצמם חובבי ציון.<BR> עד 1903 היו 20 מושבות בארץ.<BR> התנועה הציונית בעשור הראשון הייתה ללא מנהיג וללא חזון פוליטי בר יישום.<BR> לבסוף היא מצאה אותו בהרצל שנכנס לזירה באמצע שנות ה – 90 לאחר שכיסה כעיתונאי את פרשת דרייפוס בפריז.<BR> שם הוא ראה את ההמון הצרפתי הצועק והבין שהבעיה האנטישמית היא בעיה של כל אירופה ולא רק של מתי מעט.<BR> הוא כתב את הספר "מדינת היהודים" שיצא לאור ב – 1896, כיוון שהוא הבין שהדבר היחידי שיפסיק את האנטישמיות זו הקמת מדינה "נורמלית" ליהודים.<BR> הוא האמין שאירופה תעזור ליהודים להקים מדינה כדי להפטר מהם, ואף הבין שאין ציונות ללא ציון ושלא יהיה ניתן להקים מדינה על בסיס חובבי ציון.<BR> לראייתו היה צורך בהתאגדות גדולה ומשמעותית של היהודים אשר תשכנע את מדינות אירופה לעזור בהקמת מדינה יהודית, ותחילת המאמצים צריכה להיות בשלטון העותמאני.<BR> הרצל היה יחודי בכך שהיה חוזה ואף מבצע.<BR> הוא התדפק מדלת לדלת של שליטים אולם לא הצליח לשכנע אותם.<BR>
הרצל חשב שצריך לפנות את הארץ מערבים (טרנספר) ולפתוח אותה ליהודים, אך זה לא רשום בשום מסמך רישמי, אלא רק בספר השני שלו בו הוא מזכיר מדינה של יהודים וערבים כמיעוט עשיר.<BR>
1897 – הקונגרס הראשון שבו הוקמה התנועה הציונית.<BR>
1889 – 1903  -  ההגירה הראשונה לא"י.<BR> התעוררה בעקבות גל פוגרומים.<BR>
1903 – 1914  -  עליה שניה שבאה בעקבות גלי פוגרומים שונים.<BR>
ברמה המעשית, מפעלו של הרצל לא הצליח כיוון שהוא לא השיג כספים וכיוון שהייתה התנגדות רבה אליו מצד היהודים העשירים שהיו מרוצים במקומם.<BR>


בשנת 1881 ישבו בארץ כ-450 אלף ערבים (מתוכם 90% מוסלמים והשאר נוצרים) וכ - 20 אלף יהודים.<BR>
בשנת 1914 ישבו בארץ בין 60 אלף ל– 85 אלף יהודים ו– 650 אלף ערבים.<BR>
בשנת 1947, ערב מלחמת העצמאות, ישבו בארץ כ  650 אלף יהודים ו– 1.2 מליון ערבים.


26.<BR>10.<BR>04
בשנת 1881 הערבים התגוררו בכ– 800 כפרים ותריסר ערים קטנות. יותר משני שלישים מהערבים התגוררו בישובים כפריים. 90% היו אנאלפבתים ועניים. 10% היו נכבדים בעלי שטחים והון בא"י. במאה ה– 19 הערבים מהמעמד הגבוה התחילו להשקיע בתיעוש קל בקהילה הערבית.
הציונים שהגיעו לא"י התיישבו בעיקר במישור החוף, כיוון שהשפלה והעמקים היו תפוסים ע"י ערבים.<BR> הרצל לא גדל בעיירה היהודית שמקירבה יצאו המתיישבים הציונים הראשונים, הוא גדל בבית בורגני.<BR> הוא לא התעקש על א, היה מוכן להקים מדינה בכל טריטוריה.<BR> במהלך 1903 - 1905 התבהרה התמונה לאן מועדות פני המדינה שתקום.<BR> היה ויכוח האם לקבל את ההצעה הבריטית להתיישבות באפריקה ולבסוף הוכרעה הכף לטובת חובבי ציון.<BR> הרצל הצליח להעביר למנהיגי הגויים באירופה את אחיזת העיניים שהציונות היא תנועה חזקה, המסר שהציונות מבטאת את רצון העם היהודי (למרות שזה לא בהכרח היה נכון).<BR> דבר שני הוא שהתנועה הציונית היא עשירה עד כדי כך שתוכל לשלם עבור חלקת ארץ.<BR> מה שהרצל שידר לגויים הסתדר עם התפיסה האנטישמית שבה האמינו הגויים בכל מקרה.<BR>


האיסלם והיהדות
20 אלף היהודים שחיו כאן באותה עת, היו ברובם הגדול חרדים שלא עבדו, ולמעשה חיו מכספי צדקה ותרומות שמקורן בחו"ל. זו הייתה קהילה כנועה שהתקיימה בעיקר ב-4 ערים מרכזיות: ירושלים, חברון, טבריה וצפת.
קיים ויכוח האם העולם המוסלמי לאורך המאות התייחס בסובלנות למיעוטים היהודים בקירבו (כביכול עם עליית הציונות נוצרה איבה בין הדתות).<BR> יש תקופה שבה היה תור זהב (בצפון אפריקה ובספרד) ולכן חלק מצביעים על תקופה זו כדגם ליחסים הכביכול טובים.<BR> הויכוח הוא בעיקר תועמלני, כי הדגם הזה של תור הזהב אינו טיפוסי ואינו מייצג.<BR> בני מוריס טוען שכמעט לאורך כל הדרך האיסלאם התייחס למיעוט היהודי כאזרחים בעלי מעמד מישני, נחות, התייחסות של השפלה.<BR> בנוסף לכך יש חוקים מגבילים ליהודים (מיסוי וכו') לצד זה קיימות התפרצויות אלימות כלפי היהודים, פוגרומים – בד"כ זה קורה בקצוות האימפריות האיסלמיות ולא במרכז, בד"כ בתקופות של ירידה בכוחו של שליט מסויים.<BR>
 
ראיית העולם האיסלמית היא ראיה אקסלוסיבית ומפלה, בכך שהיא מחלקת את העולם למוסלמים ולכופרים.<BR> יש תפיסה של לוחמנות ומאבק תמידי בין השניים.<BR> יחס בסיסי ועויין לכופרים, דחיית השונה ושנאת זרים.<BR> היחס ליהודים נקבע בקוראן ומושתת על יחסים בין מוחמד ליהודים כאשר ייסד את האיסלם.<BR> התחלת האיסלם הייתה רצופה מאבקים בין מוחמד לעוינים לו.<BR> השבטים היהודיים לא קיבלו את סמכותו הדתית של מוחמד ולא הצטרפו אליו, מאוחר יותר הוא כבש וגרש אותם.<BR> בסופו של דבר מוחמד והחליפים אחריו הצליחו "לנקות" את השטח של חצי האי ערב משבטים יהודיים ונוצרים.<BR> זה גורם אחד לעוינות בין הדתות.<BR> גורם שני קשור ליחסי הקנאה והעוינות כלפי היהודים שנחשבו בכירים לפני האיסלם והיו קרובים לאל עוד לפני יסוד האיסלם.<BR>
קיים ויכוח על סוגיית פיתוח הארץ בתחילת המאה ה – 20, והציונות ניכסה לעצמה את אותו פיתוח ע"י יהודים שהגיעו לארץ. בעשורים האחרונים התגלה שההתפתחות החלה לפני בואם של הציונים (בכיבוש הנוצרי של הארץ) וחדירת מדינות המערב לאיזור. ההתפתחות הביאה גם לאורבניזציה באזור חיפה ויפו. ב– 1843 הוקם בית החולים הראשון בארץ, וב – 1892 החלה לפעול רכבת ראשונה.
בקוראן ישנן התיחסויות רבות ליהודים וליהדות.<BR> חלקן שליליות – רוצחי נביאים (הכוונה לישו).<BR> העולם האיסלמי שהתפשט עד ספרד במאה ה – 7 התקבע בהסכם שהנפיק החליף עומר, ובו נקבעו סדרי היחסים בין המיעוט היהודי לשלטון.<BR> נקבע שהאימפריה תגן על היהודים והנוצרים בקירבה, ובתמורה המיעוטים יתחייבו לשני סוגי מיסים יחודיים, יאסר עליהם לרכב על סוסים, לשאת נשק, לבנות כנסיות, ימנעו מנישואים מעורבים ומלבוש יחודי.<BR> במקומות מסויימים נותרו חוקים אלה עד ימינו, למשל אין אפשרות ליהודי להיות אזרח ירדני.<BR> היחס כלפי הקהילות הנוצריות היה קשוח ועוין גם כן, כיוון שהנוצרים נתפסו כגיס חמישי של האימפריות הנוצריות מסביב.<BR>
 
שינוי מתחיל להתרחש באמצע המאה ה – 19 עקב רוחות מערביות של נאורות החודרות לאימפריה העותמאנית על ידי קונסולים ומחנכים מערביים.<BR> הסולטאן העביר שני צווים אימפריאליים שבאופן רישמי הורו על שיוויון בממלכה (1839, 1856), התייחסות שווה לכל אזרחי הממלכה, החוקים החלו להיות שיוויוניים אך לאוכלוסיה עדיין היה קשה לקבל את השיוויון.<BR> באופן מעשי קהילות המיעוט הדתי זכו למעמד של אזרחים סוג ב' עד קריסת האימפריה העותמאנית.<BR> החדירה המערבית גרמה להגברת העוינות כלפי הקהילות היהודיות המקומיות.<BR> הערבים ראו בחדירה זו סיבה להגברת העוינות כיוון שמבחינתם הייתה זו חסות של האימפריות המערביות ליהודים.<BR> החדירה המערבית הביאה איתה גם אנטישמיות נוצרית שהגיעה גם לערבים המקומיים.<BR> אחת התופעות הייתה רעיון עלילות הדם שהחלו להתפשט עם חדירת המערב, כנראה ע"י כמרים נוצריים.<BR>
מכיוון שהארץ נתפסה כחלק ממחוז גדול, הערבים ראו את עצמם חלק מהאומה הערבית הגדולה, כסורים או דרום סורים. הם לא הכירו בא"י כיחידה אדמיניסטרטיבית אחת, כשהתורכים שלטו, עדיין הרגישו הערבים כנשלטים.
זה חזר כבומרנג כלפי העולם המוסלמי בכמה צורות – האימפריה העותמנית התייחסה לעולים היהודים שהגיעו לא"י בבוז, הם נתפסו כעם חלש, ודאי לא ככאלו המסוגלים לקחת מהאימפריה חלקת קרקע.<BR> באופן כללי זה איפיין את העולם הערבי כלפי הציונות גם לאחר הצהרת בלפור.<BR> אף אחד לא התייחס ליהודים ברצינות דבר שכמובן החליש את התנועה הלאומית הפלסטינית בהתנגדותה ליהודים.<BR> זאת כיוון שקשה היה לגייס תומכים כנגד דבר שלא נתפס כאיום אמיתי.<BR>
 
דרך אחרת שבה פעלו הדברים לרעת העם הפלסטיני הייתה שיהדות ארצות האיסלם הגיעה לא"י עם דעות שליליות כלפי הפלסטינים והעולם הערבי, דבר שחיזק את האגף הימני בציונות שתמך בקו נוקשה כלפי הערבים.<BR>
===עליית הלאומיות הציונית יהודית===
המילה ציונות הומצאה ע"י בירנבאום ב – 1890. שם התנועה נטבע כעשור לאחר התחלת פעילותה. תנועת הציונות היא בעלת צד חיובי ושלילי מעצם קיומה. מצד אחד, היא השאיפה עתיקת היומין של היהודים לשוב לציון ולהקים מחדש את ביתם הלאומי. אולם מצד שני, ניתן להתייחס לפגיעות של העולם הנוצרי ביהודים ולציונות כתגובה לכך.
 
הלחץ על היהודים לצאת מאירופה הוא תולדה של האנטישמיות שבאה מעליית הלאומיות באירופה. 3 מליון יהודים עזבו את אירופה בין השנים 1881 ל – 1914, ורובם היגר לארה"ב ולא"י. לא"י הגיעו 50-60 אלף איש בקיץ 1882.<BR>
אלקלעי, קלישר, משה הס ואחרים התחילו כבר באמצע המאה ה – 19 לקדם את רעיונות הציונות. בפועל הציונות החלה עם הירצחו של הצאר הרוסי אלכסנדר השני (13 במרץ 1881) ע"י חבורת אנרכיסטים רוסים. ההמון והמשטרה האשימו את היהודים ברצח והעם הגיב ב[[פוגרומים]]. הדבר גרם ליהודים לפקפק בתנועת ההתבוללות וברעיונות ההשכלה. מי שהעלה את השאלה הנ"ל היה פינסקר, רופא רוסי, אשר כתב את הספר "אוטואמנסיפציה".
העולים לארץ קראו לעצמם חובבי ציון. עד 1903 היו 20 מושבות בארץ. התנועה הציונית בעשור הראשון הייתה ללא מנהיג וללא חזון פוליטי בר יישום.
לבסוף היא מצאה אותו בהרצל שנכנס לזירה באמצע שנות ה- 90 של המאה ה- 19 לאחר שכיסה כעיתונאי את [[פרשת דרייפוס]] בפריז. שם הוא ראה את ההמון הצרפתי הצועק והבין שהבעיה האנטישמית היא בעיה של כל אירופה ולא רק של מתי מעט.<BR>
הוא כתב את הספר "מדינת היהודים" שיצא לאור ב – 1896, כיוון שהוא הבין שהדבר היחידי שיפסיק את האנטישמיות זו הקמת מדינה "נורמלית" ליהודים. הוא האמין שאירופה תעזור ליהודים להקים מדינה כדי להפטר מהם, ואף הבין שאין ציונות ללא ציון ושלא יהיה ניתן להקים מדינה על בסיס חובבי ציון. אליבא דהרצל היה צורך בהתאגדות גדולה ומשמעותית של היהודים אשר תשכנע את מדינות אירופה לעזור בהקמת מדינה יהודית. תחילת המאמצים בכיוון זה צריכה להיות בשכנוע השלטון העותמאני. הרצל היה יחודי בכך שהיה חוזה ואף מבצע. הוא הדפק מדלת לדלת של שליטים אולם לא הצליח לשכנע אותם. הרצל חשב שצריך לפנות את הארץ מערבים (טרנספר) ולפתוח אותה ליהודים, אך זה לא רשום בשום מסמך רישמי, אלא רק בספר השני שלו בו הוא מזכיר מדינה של יהודים וערבים כמיעוט עשיר.
 
'''1897''' – הקונגרס הראשון שבו הוקמה התנועה הציונית.
 
'''1889 – 1903''' -  ההגירה הראשונה לא"י. התעוררה בעקבות גל פוגרומים.
 
'''1903 – 1914'''  -  עליה שניה שבאה בעקבות גלי פוגרומים שונים.
 
ברמה המעשית, מפעלו של הרצל לא הצליח כיוון שהוא לא השיג כספים וכיוון שהייתה התנגדות רבה אליו מצד היהודים העשירים שהיו מרוצים במקומם.
 
הציונים שהגיעו לא"י התיישבו בעיקר במישור החוף, כיוון שהשפלה והעמקים היו תפוסים ע"י ערבים.<BR>
הרצל גדל בבית בורגני עירוני שלא כמו מרבית המתיישבים הראשונים אשר הגיעו מעיירות יהודיות במזרח אירופה. הוא לא התעקש על א"י, והיה מוכן להקים מדינה בכל טריטוריה (ראה פרשת אוגנדה).<BR>
במהלך 1903 - 1905 התבהרה התמונה לאן מועדות פני המדינה שתקום. התנהל וויכוח בקונגרס הציוני האם לקבל את ההצעה הבריטית להתיישבות באפריקה, אך לבסוף הוכרעה הכף לטובת חובבי ציון אשר דרשו שהמדינה תקום אך ורק בארץ ישראל.<BR>
הרצל הצליח להעביר למנהיגי הגויים באירופה את אחיזת העיניים שהציונות היא תנועה חזקה, ואת המסר שהציונות מבטאת את רצון העם היהודי (למרות שזה לא בהכרח היה נכון). כמו כן, לפי השקפת העולם אותה הרצל הפיץ התנועה הציונית היא עשירה עד כדי כך שתוכל לשלם עבור חלקת ארץ (דבר שהסתדר היטב עם דעות אנטישמיות לגבי העושר המופלג של היהודים ושליטתם בכלכלה העולמית.
 
===האיסלם והיהדות===
קיים ויכוח האם העולם המוסלמי לאורך המאות התייחס בסובלנות למיעוטים היהודים בקירבו (כביכול עם עליית הציונות נוצרה איבה בין הדתות).<BR>
הייתה תקופה שבה היה תור זהב ביחסי יהודים-מוסלמים (בצפון אפריקה ובספרד), ולכן חלק מצביעים על תקופה זו כדגם ליחסים הכביכול טובים. הויכוח הוא בעיקר תעמולני, כי הדגם הזה של תור הזהב אינו טיפוסי ואינו מייצג.<BR>
בני מוריס טוען שכמעט לאורך כל הדרך, האיסלאם התייחס למיעוט היהודי כאזרחים בעלי מעמד משני, נחות, התייחסות של השפלה. בנוסף לכך ישנם חוקים מגבילים ליהודים (מיסוי וכו'). לצד זה קיימות התפרצויות אלימות כלפי היהודים - פוגרומים, בד"כ הדבר התרחש בקצוות האימפריות האיסלמיות ולא במרכז, ובד"כ בתקופות של ירידה בכוחו של שליט מסויים.
 
ראיית העולם האיסלמית היא ראיה אקסלוסיבית ומפלה, בכך שהיא מחלקת את העולם למוסלמים ולכופרים. ישנה תפיסה של לוחמנות ומאבק תמידי בין השניים, יחס בסיסי ועויין לכופרים, דחיית השונה ושנאת זרים.<BR>
היחס ליהודים נקבע בקוראן ומושתת על יחסים בין מוחמד ליהודים כאשר ייסד את האיסלם. התחלת האיסלם הייתה רצופה מאבקים בין מוחמד לעוינים לו. השבטים היהודיים לא קיבלו את סמכותו הדתית של מוחמד ולא הצטרפו אליו, מאוחר יותר הוא כבש וגרש אותם. בסופו של דבר מוחמד והחליפים אחריו הצליחו "לנקות" את השטח של חצי האי ערב משבטים יהודיים ונוצרים. זהו גורם אחד לעוינות בין הדתות. הגורם השני קשור ליחסי הקנאה והעוינות כלפי היהודים שנחשבו בכירים לפני האיסלם והיו קרובים לאל עוד לפני יסוד האיסלם.
 
בקוראן ישנן התיחסויות רבות ליהודים וליהדות. חלקן שליליות – רוצחי נביאים (הכוונה לישו).<BR>
העולם האיסלמי שהתפשט עד ספרד במאה ה – 7 התקבע בהסכם שהנפיק החליף עומר, ובו נקבעו סדרי היחסים בין המיעוט היהודי לשלטון. נקבע שהאימפריה תגן על היהודים והנוצרים שבקירבה, ובתמורה המיעוטים יתחייבו לשני סוגי מיסים יחודיים, יאסר עליהם לרכב על סוסים, לשאת נשק, לבנות כנסיות וימנעו מנישואים מעורבים ומלבוש יחודי.<BR>
במקומות מסויימים נותרו חוקים אלה עד ימינו, למשל אין אפשרות ליהודי להיות אזרח ירדני. היחס כלפי הקהילות הנוצריות היה קשוח ועוין גם כן, כיוון שהנוצרים נתפסו כגיס חמישי של האימפריות הנוצריות מסביב.
 
שינוי מתחיל להתרחש באמצע המאה ה – 19, עקב רוחות מערביות של נאורות החודרות לאימפריה העותמאנית על ידי קונסולים ומחנכים מערביים. הסולטאן העביר שני צווים אימפריאליים שבאופן רישמי הורו על שיוויון בממלכה (1839, 1856), התייחסות שווה לכל אזרחי הממלכה. החוקים החלו להיות שיוויוניים אך לאוכלוסיה עדיין היה קשה לקבל את השיוויון. באופן מעשי קהילות המיעוט הדתי זכו למעמד של אזרחים סוג ב' עד קריסת האימפריה העותמאנית.<BR>
החדירה המערבית גרמה להגברת העוינות כלפי הקהילות היהודיות המקומיות. הערבים ראו בחדירה זו סיבה להגברת העוינות כיוון שמבחינתם הייתה זו חסות של האימפריות המערביות ליהודים. החדירה המערבית הביאה איתה גם אנטישמיות נוצרית שהגיעה גם לערבים המקומיים. אחת התופעות הייתה רעיון עלילות הדם שהחלו להתפשט עם חדירת המערב, כנראה ע"י כמרים נוצריים.
 
הדבר חזר כבומרנג כלפי העולם המוסלמי בכמה צורות – האימפריה העותמנית התייחסה לעולים היהודים שהגיעו לא"י בבוז, הם נתפסו כעם חלש, ודאי לא ככאלו המסוגלים לקחת מהאימפריה חלקת קרקע. באופן כללי זה איפיין את העולם הערבי כלפי הציונות גם לאחר הצהרת בלפור. אף אחד לא התייחס ליהודים ברצינות דבר שכמובן החליש את התנועה הלאומית הפלסטינית בהתנגדותה ליהודים. זאת כיוון שקשה היה לגייס תומכים כנגד דבר שלא נתפס כאיום אמיתי. דרך אחרת שבה פעלו הדברים לרעת העם הפלסטיני הייתה שיהדות ארצות האיסלם הגיעה לא"י עם דעות שליליות כלפי הפלסטינים והעולם הערבי, דבר שחיזק את האגף הימני בציונות שתמך בקו נוקשה כלפי הערבים.
 
===עליית הלאומיות הפאן ערבית===
אין ספק שהיה פער בין ההתפתחות של הזהות הלאומית הציונית לעומת זו הערבית. היהודים הגיעו להכרה לאומית 25-50 שנה לפני הערבים וזו אחת הסיבות לניצחון היהודי.<BR>
הערבים שישבו בא"י לא ראו עצמם כפלסטינים במהלך המאה ה – 19 ובוודאי לא כתנועה ערבית נפרדת (קיים ויכוח על כך בין ההיסטוריונים). לטעמו של בני מוריס, הערבים החלו לחשוב על עצמם כתנועה לאומית החל משנות ה – 20 של המאה העשרים (ברוך קימרלינג טוען שזה קרה 100 שנים קודם, ראשיד חלידי טוען שזה החל בסוף המאה ה – 19). במאה ה – 19 החלו הרוחות הלאומניות של אירופה לחדור לאימפריה העות'מאנית. רוחות אלה גרמו לנוצרים לחוש פגועים בתוך האימפריה. במלחמות בין האימפריה לרוסיה, האימפריה גבתה מיסים כבדים והערבים מחוץ לטורקיה חשו תסיסה ודרשו התנתקות. הסולטאן זימן כינוס של הפרלמנט באיסטנבול, וזו הייתה הפעם הראשונה בה באו ערבים לידי ביטוי פוליטי באימפריה העות'מאנית.
 
'''גורמים חיצוניים''' – חדירה של רוחות מערביות.<BR>
'''גורמים פנימיים''' – החלשה הדרגתית של האימפריה העותמאנית (מחצית שניה של המאה ה– 19).
סביב מלחמת העולם הראשונה התגבשות של תנועה לאומית ערבית.<BR>
חולשת האימפריה הייתה חולשה כלכלית עקב המלחמות, הלוואות (1876-1878), 1878 – כרזות בחוצות דמשק, אזורים שנמצאים במגע עם המערב. עדיין לא היה רצף לתסיסה הלאומית הזו, זה היה מצב של טרום לאומיות (הנטיה הלאומית לא רווחה עדיין בעמים). עד ל – 2% מהאוכלוסיה.


עליית הלאומיות הפאן ערבית
אין ספק שהיה פער בין ההתפתחות של הזהות הלאומית הציונית לעומת זו הערבית.<BR> היהודים הגיעו להכרה לאומית 25-50 שנה קודם לערבים וזו אחת הסיבות לניצחון היהודי.<BR>
הערבים שישבו בא"י לא ראו עצמם כפלסטינים במהלך המאה ה – 19 ובוודאי לא כתנועה ערבית נפרדת (קיים ויכוח על כך בין ההיסטוריונים).<BR> לטעמו של בני מוריס, הערבים החלו לחשוב על עצמם כתנועה לאומית החל משנות ה – 20 של המאה העשרים (ברוך קימרלינג טוען שזה קרה 100 שנים קודם, ראשיד חלידי טוען שזה החל בסוף המאה ה – 19).<BR> במאה ה – 19 החלו הרוחות הלאומניות של אירופה לחדור לאימפריה העותמאנית.<BR> רוחות אלה גרמו לנוצרים לחוש פגועים בתוך האימפריה, במלחמות בין האימפריה לרוסיה, האימפריה גבתה מיסים כבדים והערבים מחוץ לטורקיה חשו תסיסה ודרשו התנתקות.<BR> הסולטאן זימן כינוס של הפרלמנט באיסטנבול וזו הייתה הפעם הראשונה בה באו ערבים לידי ביטוי פוליטי באימפריה.<BR>
גורמים חיצוניים – חדירה של רוחות מערביות.<BR>
גורמים פנימיים – החלשה הדרגתית של האימפריה העותמאנית (מחצית שניה של המאה
ה – 19).<BR> סביב מלחמת העולם הראשונה התגבשות של תנועה לאומית ערבית.<BR>
חולשת האימפריה הייתה חולשה כלכלית עקב המלחמות, הלוואות (1876-1878), 1878 – כרזות בחוצות דמשק, אזורים שנמצאים במגע עם המערב.<BR> עדיין לא היה רצף לתסיסה הלאומית הזו, זה היה מצב של טרום לאומיות (הנטיה הלאומית לא רווחה עדיין בעמים).<BR> עד ל – 2% מהאוכלוסיה.<BR>
שלושת המבשרים של הלאומנות הערבית – עאבדל רחמן אל כואכיבי, רשיד רידה, נזיב עזורי.<BR>
שלושת המבשרים של הלאומנות הערבית – עאבדל רחמן אל כואכיבי, רשיד רידה, נזיב עזורי.<BR>
עבד אל רחמן אל כואכיבי: דיבר על הצורך בפאן ערביות, לא הטיף למדינה ערבית עצמאית אלא להגברת התודעה הלאומית.<BR> תקף את הרודנות העותמאנית ואת חולשתה של האימפריה.<BR>
'''עבד אל רחמן אל כואכיבי''': דיבר על הצורך בפאן ערביות, לא הטיף למדינה ערבית עצמאית אלא להגברת התודעה הלאומית. תקף את הרודנות העותמאנית ואת חולשתה של האימפריה.<BR>
ראשיד רידא: האמין בתחיה איסלאמית ומאוחר יותר הטיף ללאומנות ערבית.<BR> לקראת סוף ימיו הפך לפעלתן פוליטי.<BR> ביקש לערוך דה-צנטרליזציה של מבנה האימפריה (עד מלה"ע I שלאחריה הטיף ללאומנות פאן ערבית).<BR>
'''ראשיד רידא''': האמין בתחיה איסלאמית ומאוחר יותר הטיף ללאומנות ערבית. לקראת סוף ימיו הפך לפעלתן פוליטי. ביקש לערוך דה-צנטרליזציה של מבנה האימפריה (עד מלה"ע I שלאחריה הטיף ללאומנות פאן ערבית).<BR>
נג'יב עזורי: כלפי המערב יצג את המבשרים של הלאומיות.<BR> הוא כתב בצרפתית ולכן המסר שלו היה נגיש למערב.<BR> ספרו – "תחיית האומה הערבית בתורכיה האסיאתית".<BR>
'''נג'יב עזורי''': כלפי המערב יצג את המבשרים של הלאומיות. הוא כתב בצרפתית ולכן המסר שלו היה נגיש למערב. ספרו – "תחיית האומה הערבית בתורכיה האסיאתית".
כנראה שנחוץ היה זעזוע נוסף על מנת להמריד את האוכולסיה.<BR> ב – 1908 מרדה קבוצת קצינים צעירים נגד הסולטן, וזמן קצר לאחר מכן הוא איבד מכוחו ופוטר.<BR> עד 1920 האימפריה איבדה מכוחה והשליטה מתרכזת בידי הקצינים אשר ניכסו חלקים מהשלטון.<BR> הקצינים התירו את הרסן והפכו את האימפריה לחופשית יותר.<BR> הם דרשו חוקה, נתנו היתרים לפעילות של מפלגות ועיתונים, והעניקו חופש פוליטי ואזרחי מסויים.<BR> אולם האימפריה לא הפכה למתירנית יותר כלפי מיעוטים.<BR> הקצינים הנחילו "תורכיפיקציה" באימפריה – לימוד חובה של תורכית בבי"ס, החלפת פקידים ערבים בתורכים, השפה התורכית הפכה להיות השפה הרשימית של השלטון.<BR> הדבר הביא להקמת מפלגות שונות עם צעירים ערביים מלומדים (אל – פתאת) אשר הטיפו לביזור ודה-צנטרליזציה בתוך האימפריה.<BR> למעשה הם דרשו שיוויון.<BR> ב – 1913 החלו להישמע קולות במפלגות אלו הקוראים לעצמאות, על רקע מלחמות בלקניות שבהן הסתבכה האימפריה.<BR> הביטוי העיקרי המוסדי היה כינוס ראשון ביולי  1913 של נציגים ערבים מהאימפריה בפריס (הקונגרס הערבי I).<BR> הוצגו בפני האימפריה סידרה של דרישות ובינייהן רפורמה כלכלית ומעבר לביזור, אוטונומיה לערבים וחידוש לימוד השפה הערבית.<BR> על פניו קיבל הממשל העותמאני את הדרישות, אך הדברים לא ייושמו בגלל פריצת מלה"עI .<BR>
 
כנראה שנחוץ היה זעזוע נוסף על מנת להמריד את האוכולסיה. ב– 1908 מרדה קבוצת קצינים צעירים נגד הסולטן, וזמן קצר לאחר מכן הוא איבד מכוחו ופוטר. עד 1920 האימפריה איבדה מכוחה והשליטה מתרכזת בידי הקצינים אשר ניכסו חלקים מהשלטון. הקצינים התירו את הרסן והפכו את האימפריה לחופשית יותר. הם דרשו חוקה, נתנו היתרים לפעילות של מפלגות ועיתונים, והעניקו חופש פוליטי ואזרחי מסויים. אולם, האימפריה לא הפכה למתירנית יותר כלפי מיעוטים.<BR>
הקצינים הנחילו "תורכיפיקציה" באימפריה – לימוד חובה של תורכית בבי"ס, החלפת פקידים ערבים בתורכים, השפה התורכית הפכה להיות השפה הרשמית של השלטון. הדבר הביא להקמת מפלגות שונות עם צעירים ערביים מלומדים (אל – פתאת) אשר הטיפו לביזור ודה-צנטרליזציה בתוך האימפריה. למעשה הם דרשו שיוויון. ב– 1913 החלו להישמע קולות במפלגות אלו הקוראים לעצמאות, על רקע המלחמות הבלקניות שבהן הסתבכה האימפריה. הביטוי העיקרי המוסדי היה כינוס ראשון ביולי  1913 של נציגים ערבים מהאימפריה בפריס (הקונגרס הערבי I) הוצגו בפני האימפריה סידרה של דרישות וביניהן רפורמה כלכלית ומעבר לביזור, אוטונומיה לערבים וחידוש לימוד השפה הערבית. על פניו קיבל הממשל העותמאני את הדרישות, אך הדברים לא ייושמו בגלל פריצת מלה"ע ה- 1.
 
בקיץ 1919 הציבה מלה"ע I משני צידי המתרס את מעצמות המערב (בנות הברית) אל מול דיקטטורות – האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הגרמנית, שאליהן התווספה האימפריה העותמאנית.<BR> למעשה נוצר מצב של המדינות דמוקרטיות ורוסיה מול אימפריות דיקטטוריות בעלות מיעוטים רב-גוניים.<BR> המלחמה החלה למעשה כתקיפה תוקפנית של האוסטרו-הונגרים והגרמנים, ואליהן התווספה בנובמבר 1914 האימפריה העותמאנית כיוון שרצתה לכבוש שטחים נוספים.<BR>  
בקיץ 1919 הציבה מלה"ע I משני צידי המתרס את מעצמות המערב (בנות הברית) אל מול דיקטטורות – האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה הגרמנית, שאליהן התווספה האימפריה העותמאנית.<BR> למעשה נוצר מצב של המדינות דמוקרטיות ורוסיה מול אימפריות דיקטטוריות בעלות מיעוטים רב-גוניים.<BR> המלחמה החלה למעשה כתקיפה תוקפנית של האוסטרו-הונגרים והגרמנים, ואליהן התווספה בנובמבר 1914 האימפריה העותמאנית כיוון שרצתה לכבוש שטחים נוספים.<BR>  
בקרב הלאומנים הציונים והערבים, היה ברור שזוהי שעת כושר עולמית כדי לזכות באוטונומיה.<BR> הציונים וגם הערבים קיוו שהאימפריה תפסיד ושיוכלו להשתחרר ממנה.<BR> מצד שני, המסה הגדולה של העמים הערבים לא תמכו במדינות המערב כיוון שהללו נחשבו לעמים של כופרים.<BR> הרוב הערבי הגדול המשיך להתנהג כאזרחים נאמנים של האימפריה בזמן המלחמה.<BR> רק מיעוט קטן חשב על פרוץ המלחמה כהזדמנות לשחרור.<BR>
בקרב הלאומנים הציונים והערבים, היה ברור שזוהי שעת כושר עולמית כדי לזכות באוטונומיה.<BR> הציונים וגם הערבים קיוו שהאימפריה תפסיד ושיוכלו להשתחרר ממנה.<BR> מצד שני, המסה הגדולה של העמים הערבים לא תמכו במדינות המערב כיוון שהללו נחשבו לעמים של כופרים.<BR> הרוב הערבי הגדול המשיך להתנהג כאזרחים נאמנים של האימפריה בזמן המלחמה.<BR> רק מיעוט קטן חשב על פרוץ המלחמה כהזדמנות לשחרור.<BR>
שורה 59: שורה 89:




2.11.04
בשנת 1889 היו חילופי מכתבים בין יוסף זיאד חאלידי לבין הרצל.<BR> יוסף אמר שאין מי שיערער על זכויות היהודים בפלשתינה אבל לא כל מה שנכון מבחינת עובדות, טוב גם למציאות.<BR> כלומר, הציונות חייבת לבוא לקיצה – לוותר על ציון.<BR> הרצל הבהיר שהציונות היא לא סיוט לערבים, ושהידע וההון של היהודים יכולים לסייע מאוד לערבים שבציון.<BR>
בשנת 1889 היו חילופי מכתבים בין יוסף זיאד חאלידי לבין הרצל.<BR> יוסף אמר שאין מי שיערער על זכויות היהודים בפלשתינה אבל לא כל מה שנכון מבחינת עובדות, טוב גם למציאות.<BR> כלומר, הציונות חייבת לבוא לקיצה – לוותר על ציון.<BR> הרצל הבהיר שהציונות היא לא סיוט לערבים, ושהידע וההון של היהודים יכולים לסייע מאוד לערבים שבציון.<BR>
מראשית דרכם הציונים ידעו מהי מטרתם, גם אם הם הסתירו זאת מהבריטים.<BR> הציונים נזהרו משימוש במילה מדינה כי הם הבינו ששימוש כזה והבהרת הכוונה המפורשת תגרום לעויינות ותעורר חשד.<BR> ובכל זאת הם ידעו בדיוק מה הם רוצים.<BR> גם נג'יב עזורי, אחד ממבשרי הלאומנות הערבית המחודשת, הבין את התפיסה של הציונים ואת הרצון שלהם להקים מדינה.<BR>
מראשית דרכם הציונים ידעו מהי מטרתם, גם אם הם הסתירו זאת מהבריטים.<BR> הציונים נזהרו משימוש במילה מדינה כי הם הבינו ששימוש כזה והבהרת הכוונה המפורשת תגרום לעויינות ותעורר חשד.<BR> ובכל זאת הם ידעו בדיוק מה הם רוצים.<BR> גם נג'יב עזורי, אחד ממבשרי הלאומנות הערבית המחודשת, הבין את התפיסה של הציונים ואת הרצון שלהם להקים מדינה.<BR>
שורה 79: שורה 108:
חשוב לציין שכלפי היהודים באה לידי ביטוי בעיתונות הערבית נימה אנטישמית.<BR>
חשוב לציין שכלפי היהודים באה לידי ביטוי בעיתונות הערבית נימה אנטישמית.<BR>


מלחמת העולם הראשונה
===מלחמת העולם הראשונה===
בשני הצדדים הבינו כי המלחמה תעניק הזדמנות להתעוררות לאומית.<BR> פרוץ המלחמה העמידה את התנועה הציונית במצב מביך שכן המלחמה הייתה מאבק בין מדינות שבכולן היו קהילות ציוניות שהיו צריכות לבחור לצד מי הן מתייצבות.<BR> בתנועה הציונית החליטו להיות נייטרלים.<BR>
בשני הצדדים הבינו כי המלחמה תעניק הזדמנות להתעוררות לאומית.<BR> פרוץ המלחמה העמידה את התנועה הציונית במצב מביך שכן המלחמה הייתה מאבק בין מדינות שבכולן היו קהילות ציוניות שהיו צריכות לבחור לצד מי הן מתייצבות.<BR> בתנועה הציונית החליטו להיות נייטרלים.<BR>
הבריטים לא רצו בתוספות שטח אבל גם לא שהאימפריות המתחרות להן תתרחבנה (בעיקר העותמאנית).<BR> ההשפעה הגרמנית גברה בתוך האימרפיה העותמאנית, וזו אחת הסיבות שהאימפריה בחרה לצדד במלחמה בגרמנים.<BR> בריטניה פחדה על עתיד תעלת סואץ.<BR> עם פרוץ המלחמה הם הדפו פעמיים את התורכים ובכך עלתה חשיבותה האסטרטגית של א"י.<BR> הבריטים הבינו שעל מנת לערער את תורכיה, כדאי שיהיה מרד בתוך האימפריה העותמאנית.<BR> ב – 1917 היה ריכוז מאמץ נגד התורכים בגלל אי ההצלחה בחזית המזרחית (מלחמת החפירות) – תחת רוה"מ הבריטי לויד ג'ורג'.<BR> המתקפות הללו מוטטו לבסוף את האימפריה העותמאנית.<BR>
הבריטים לא רצו בתוספות שטח אבל גם לא שהאימפריות המתחרות להן תתרחבנה (בעיקר העותמאנית).<BR> ההשפעה הגרמנית גברה בתוך האימרפיה העותמאנית, וזו אחת הסיבות שהאימפריה בחרה לצדד במלחמה בגרמנים.<BR> בריטניה פחדה על עתיד תעלת סואץ.<BR> עם פרוץ המלחמה הם הדפו פעמיים את התורכים ובכך עלתה חשיבותה האסטרטגית של א"י.<BR> הבריטים הבינו שעל מנת לערער את תורכיה, כדאי שיהיה מרד בתוך האימפריה העותמאנית.<BR> ב – 1917 היה ריכוז מאמץ נגד התורכים בגלל אי ההצלחה בחזית המזרחית (מלחמת החפירות) – תחת רוה"מ הבריטי לויד ג'ורג'.<BR> המתקפות הללו מוטטו לבסוף את האימפריה העותמאנית.<BR>
הבריטים הבטיחו למורדים מחיג'אז עצמאות, בתמורה למרד שיעזור למוטט את האימפריה.<BR> בסופו של דבר קיבלו ב – 24.10.<BR>1915 המורדים ממקמהון (הנציב העליון הבריטי) מכתב המבטיח מה הבריטים יתנו בתמורה למרד ערבי.<BR> הבריטים הבטיחו לשריף (מנהיג המרד) עצמאות מהאימפריה העותמאנית (להבדיל מעצמאות מוחלטת).<BR> זו רק השתחררות מהאימפריה העותמאנית, יהיה שם ממשל ערבי עם יועצים בריטיים שיעזרו לו למשול.<BR> המכתב כתוב בצורה מעט מעורפלת, מקמהון השתמש בכוונה במושגים שאינם לקוחים מהמפה השלטת באימפריה העותמאנית.<BR> ניתן לצמצם ולהרחיב את ההגדרות שבהן הוא השתמש ולכן לא ברור האם ישראל נכללת תחת השליטה הערבית, ושני הצדדים רבו על כך.<BR>
הבריטים הבטיחו למורדים מחיג'אז עצמאות, בתמורה למרד שיעזור למוטט את האימפריה.<BR> בסופו של דבר קיבלו ב – 24.10.<BR>1915 המורדים ממקמהון (הנציב העליון הבריטי) מכתב המבטיח מה הבריטים יתנו בתמורה למרד ערבי.<BR> הבריטים הבטיחו לשריף (מנהיג המרד) עצמאות מהאימפריה העותמאנית (להבדיל מעצמאות מוחלטת).<BR> זו רק השתחררות מהאימפריה העותמאנית, יהיה שם ממשל ערבי עם יועצים בריטיים שיעזרו לו למשול.<BR> המכתב כתוב בצורה מעט מעורפלת, מקמהון השתמש בכוונה במושגים שאינם לקוחים מהמפה השלטת באימפריה העותמאנית.<BR> ניתן לצמצם ולהרחיב את ההגדרות שבהן הוא השתמש ולכן לא ברור האם ישראל נכללת תחת השליטה הערבית, ושני הצדדים רבו על כך.<BR>
שלוש הבטחות גדולות נתנו הבריטים לגבי ההסדר הצפוי בסוף המלחמה:
שלוש הבטחות גדולות נתנו הבריטים לגבי ההסדר הצפוי בסוף המלחמה:
1. הבטחה לחוסין השריף ממכה (1915)
# הבטחה לחוסין השריף ממכה (1915)
2. הסכם סייקס-פיקו עם צרפת על חלוקת המזה"ת (1916)
# הסכם סייקס-פיקו עם צרפת על חלוקת המזה"ת (1916)
3. הצהרת בלפור לציונים (1917)
# הצהרת בלפור לציונים (1917)
שתי ההבטחות האחרונות עמדו בסתירה להבטחה הראשונה.<BR> ההבטחה לצרפת ניתנה כיוון שהן היו בנות ברית.<BR> הצרפתים טענו שהם מעוניינים באזור הלבנט (לבנון וסוריה), הבריטים היו מעוניינים בחלקים מעיראק, ועל כן סיכמו על חלוקת האזור הצפוני של הערבים באימפריה העותמאנית.<BR> לשני הצדדים היו אינטרסים באזור של א"י.<BR> האזור חולק על פי שליטה ישירה צרפתית על החוף הדרומי של תורכיה, ושליטה ישירה של הבריטים על אזור עיראק.<BR> בנוסף נקבע אזור בריטי צרפתי משותף של א"י עד קו באר שבע.<BR> ההסכם היה סודי, וכאשר כבש הצבא הבריטי את האזור, הייתה לבריטניה עליונות על קביעת ההשפעה בו כיוון שהצבא הצרפתי כלל לא היה כאן.<BR>
שתי ההבטחות האחרונות עמדו בסתירה להבטחה הראשונה.<BR> ההבטחה לצרפת ניתנה כיוון שהן היו בנות ברית.<BR> הצרפתים טענו שהם מעוניינים באזור הלבנט (לבנון וסוריה), הבריטים היו מעוניינים בחלקים מעיראק, ועל כן סיכמו על חלוקת האזור הצפוני של הערבים באימפריה העותמאנית.<BR> לשני הצדדים היו אינטרסים באזור של א"י.<BR> האזור חולק על פי שליטה ישירה צרפתית על החוף הדרומי של תורכיה, ושליטה ישירה של הבריטים על אזור עיראק.<BR> בנוסף נקבע אזור בריטי צרפתי משותף של א"י עד קו באר שבע.<BR> ההסכם היה סודי, וכאשר כבש הצבא הבריטי את האזור, הייתה לבריטניה עליונות על קביעת ההשפעה בו כיוון שהצבא הצרפתי כלל לא היה כאן.<BR>
הצהרת בלפור – מקור ההצהרה באמפתיה שאחדים מהנוצרים בבריטניה רחשו לעם היהודי.<BR> על פי הנצרות, היהודים צריכים לשוב לציון.<BR> העובדה הזו שנויה במחלוקת כיוון שחלק מן ההיסטוריונים טוענים שלהצהרה אין קשר לרגשות דתיים, ושהמקור שלה היה מדיני פרגמטי, ולא נבע מאמפתיה ליהודים.<BR> הראשון שרצה לדחוף את ממשלת בריטניה לתמוך ברעיון הציוני היה השר הרברט סמואל.<BR> ב – 1915 הוא הציע לתמוך במדינה יהודית כמקלט ליהודים, אולם לבריטניה היו בעיות אחרות באותה תקופה והנושא ירד מסדר היום.<BR> עם עלייתו של לויד ג'ורג' לשלטון השתנה המצב.<BR> בלפור התמנה להיות שר חוץ ובממשל החדש של 1916 היו כמה שרים פרו-ציונים.<BR> ב – 1917 התחולל משבר גדול בבריטניה לאחר 3 שנות מלחמה, מהפכה ברוסיה שהצליחה להוציא את רוסיה מהמלחמה, ואמריקה שטרם התערבה במתרחש.<BR> הבריטים היו זקוקים לרוסים במלחמה ולכן ניסו ליצור דעת קהל אוהדת ברוסיה ובארה"ב, על מנת לשכנע את המדינות הם הכריזו על הצהרת בלפור.<BR> הבריטים האמינו שהיהודים הם החזקים בעולם ובעלי השפעה על הנעשה ברוסיה וארה"ב, ועל כן החליטו לתמוך בציונות.<BR>
הצהרת בלפור – מקור ההצהרה באמפתיה שאחדים מהנוצרים בבריטניה רחשו לעם היהודי.<BR> על פי הנצרות, היהודים צריכים לשוב לציון.<BR> העובדה הזו שנויה במחלוקת כיוון שחלק מן ההיסטוריונים טוענים שלהצהרה אין קשר לרגשות דתיים, ושהמקור שלה היה מדיני פרגמטי, ולא נבע מאמפתיה ליהודים.<BR> הראשון שרצה לדחוף את ממשלת בריטניה לתמוך ברעיון הציוני היה השר הרברט סמואל.<BR> ב – 1915 הוא הציע לתמוך במדינה יהודית כמקלט ליהודים, אולם לבריטניה היו בעיות אחרות באותה תקופה והנושא ירד מסדר היום.<BR> עם עלייתו של לויד ג'ורג' לשלטון השתנה המצב.<BR> בלפור התמנה להיות שר חוץ ובממשל החדש של 1916 היו כמה שרים פרו-ציונים.<BR> ב – 1917 התחולל משבר גדול בבריטניה לאחר 3 שנות מלחמה, מהפכה ברוסיה שהצליחה להוציא את רוסיה מהמלחמה, ואמריקה שטרם התערבה במתרחש.<BR> הבריטים היו זקוקים לרוסים במלחמה ולכן ניסו ליצור דעת קהל אוהדת ברוסיה ובארה"ב, על מנת לשכנע את המדינות הם הכריזו על הצהרת בלפור.<BR> הבריטים האמינו שהיהודים הם החזקים בעולם ובעלי השפעה על הנעשה ברוסיה וארה"ב, ועל כן החליטו לתמוך בציונות.<BR>
שורה 128: שורה 157:




המפלגות בישוב
===המפלגות בישוב===
מספר מפלגות סוציאליסטיות קטנות הקימו ב – 1930 את מפא"י.<BR> ב – 1925 ז'בוטינסקי הקים את התנועה הרוויזיוניסטית על שם הרוויזיה בכתב המנדט שבתוכו מוגדר עבר הירדן מחוץ למנדט מבחינת הבית היהודי הלאומי.<BR> ז'בוטינסקי הכיר בתנועה הלאומית הפלסטינית אבל טען שלערבים יש 20 מדינות וליהודים רק את א"י.<BR> הוא תבע את המושג קיר הברזל שמאחוריו צריכה לקום מדינה יהודית.<BR> ראשית הקיר צריך להיות הצבא הבריטי ולאחר מכן כוח מגן יהודי של הישוב.<BR> ב – 1925 גם קמה תנועת ברית שלום שהורכבה מאינטלקטואלים יהודיים כמו מרטין בובר ומגנס.<BR> התנועה ביטאה את רצונם של בכירים בישוב להקים מדינה דו לאומית שתשמור על שיוויון בין שתי הקהילות.<BR> הם ביטאו את האגף השמאלי של התנועה הציונית.<BR>
מספר מפלגות סוציאליסטיות קטנות הקימו ב – 1930 את מפא"י.<BR> ב – 1925 ז'בוטינסקי הקים את התנועה הרוויזיוניסטית על שם הרוויזיה בכתב המנדט שבתוכו מוגדר עבר הירדן מחוץ למנדט מבחינת הבית היהודי הלאומי.<BR> ז'בוטינסקי הכיר בתנועה הלאומית הפלסטינית אבל טען שלערבים יש 20 מדינות וליהודים רק את א"י.<BR> הוא תבע את המושג קיר הברזל שמאחוריו צריכה לקום מדינה יהודית.<BR> ראשית הקיר צריך להיות הצבא הבריטי ולאחר מכן כוח מגן יהודי של הישוב.<BR> ב – 1925 גם קמה תנועת ברית שלום שהורכבה מאינטלקטואלים יהודיים כמו מרטין בובר ומגנס.<BR> התנועה ביטאה את רצונם של בכירים בישוב להקים מדינה דו לאומית שתשמור על שיוויון בין שתי הקהילות.<BR> הם ביטאו את האגף השמאלי של התנועה הציונית.<BR>
בצד הערבי הייתה התנגדות למועצה המוסלמית העליונה ב – 1922 בגלל התנגדות מסורתית לשליטה של משפחת חוסייני.<BR> קמה תנועת אופוזיציה סביב משפחת נאששיבי והמאפיין הפוליטי מאז היה התארגנות של חמולות סביב חוסייני וסביב נאששיבי.<BR> אלו לא היו מפלגות במובן הערבי, אלא במבנה פיאודלי של משפחות עשירות השולטות על הכפריים.<BR> לנאששיבים יצא שם של מתונים לעומת החוסיינים הקיצונים.<BR> כעיקרון שתי החמולות רצו אותו דבר, אבל הנאששיבים פעלו בצורה מתונה יותר.<BR>
בצד הערבי הייתה התנגדות למועצה המוסלמית העליונה ב – 1922 בגלל התנגדות מסורתית לשליטה של משפחת חוסייני.<BR> קמה תנועת אופוזיציה סביב משפחת נאששיבי והמאפיין הפוליטי מאז היה התארגנות של חמולות סביב חוסייני וסביב נאששיבי.<BR> אלו לא היו מפלגות במובן הערבי, אלא במבנה פיאודלי של משפחות עשירות השולטות על הכפריים.<BR> לנאששיבים יצא שם של מתונים לעומת החוסיינים הקיצונים.<BR> כעיקרון שתי החמולות רצו אותו דבר, אבל הנאששיבים פעלו בצורה מתונה יותר.<BR>


מאורעות 1929
===מאורעות 1929===
התפרצות שהדגישה את האלמנט הדתי בסכסוך, אולם היה גם ביטוי למאבק הפנימי בקהילה הערבית בארץ.<BR> חוסייני השתמש במאבק ככלי לגיוס המונים.<BR> ב – 1929 הוצב חוסייני בראש התנועה הלאומית הפלסטינית והייתה תחושה אמיתית בקרבם, ובמיוחד בקרב האליטות הערביות בירושלים, שהציונים רוצים להשתלט על הכותל המערבי ועל הר הבית ומשם על הארץ כולה.<BR>
התפרצות שהדגישה את האלמנט הדתי בסכסוך, אולם היה גם ביטוי למאבק הפנימי בקהילה הערבית בארץ.<BR> חוסייני השתמש במאבק ככלי לגיוס המונים.<BR> ב – 1929 הוצב חוסייני בראש התנועה הלאומית הפלסטינית והייתה תחושה אמיתית בקרבם, ובמיוחד בקרב האליטות הערביות בירושלים, שהציונים רוצים להשתלט על הכותל המערבי ועל הר הבית ומשם על הארץ כולה.<BR>
כאשר הבריטים השתלטו על הארץ, הם השאירו את הכותל באותו אופן כפי שהיה נהוג בזמן השלטון העותמאני.<BR> ב – 1928 החלו היהודים להפר את הסטטוס קוו ובתמורה גם הצד הפלסטיני בראשות חוסייני החל להפר אותו על ידי בנייה באזור הר הבית.<BR> המאבק הגיע לשיא ב – 1929 כשהבריטים הוציאו צווים נגד הפרות יהודיות.<BR> באוגוסט קראו קיצונים דתיים להרוס מסגדים והחלה מתפתחת מהומה.<BR> ב – 23 לאוגוסט, לאחר תפילות יום השישי, יצאו המוני ערבים לרחובות ופתחו במאורעות שארכו שבוע.<BR> עם פרוץ המאורעות היו מעט מאוד שוטרים בריטים.<BR> הבריטים לחצו על חוסייני לנסות ולהפסיק את המאורעות דרך העיתונות אולם זה היה בעיקר מס שפתיים מצדו.<BR> בגל המהומות נהרגו 130 יהודים ומספר דומה של ערבים, הארועים היו רחבים מבחינה גאוגרפית ובין המפורסמות הן התקריות בחברון ובצפת.<BR> היו גם התקפות על מושבים באזור ירושלים שהיו מבודדים ומאוחר יותר התפנו.<BR> העיניין של נטישת ישובים נתפס כחמור מאוד והוא מעיד על חומרת הפרעות.<BR>
כאשר הבריטים השתלטו על הארץ, הם השאירו את הכותל באותו אופן כפי שהיה נהוג בזמן השלטון העותמאני.<BR> ב – 1928 החלו היהודים להפר את הסטטוס קוו ובתמורה גם הצד הפלסטיני בראשות חוסייני החל להפר אותו על ידי בנייה באזור הר הבית.<BR> המאבק הגיע לשיא ב – 1929 כשהבריטים הוציאו צווים נגד הפרות יהודיות.<BR> באוגוסט קראו קיצונים דתיים להרוס מסגדים והחלה מתפתחת מהומה.<BR> ב – 23 לאוגוסט, לאחר תפילות יום השישי, יצאו המוני ערבים לרחובות ופתחו במאורעות שארכו שבוע.<BR> עם פרוץ המאורעות היו מעט מאוד שוטרים בריטים.<BR> הבריטים לחצו על חוסייני לנסות ולהפסיק את המאורעות דרך העיתונות אולם זה היה בעיקר מס שפתיים מצדו.<BR> בגל המהומות נהרגו 130 יהודים ומספר דומה של ערבים, הארועים היו רחבים מבחינה גאוגרפית ובין המפורסמות הן התקריות בחברון ובצפת.<BR> היו גם התקפות על מושבים באזור ירושלים שהיו מבודדים ומאוחר יותר התפנו.<BR> העיניין של נטישת ישובים נתפס כחמור מאוד והוא מעיד על חומרת הפרעות.<BR>
שורה 148: שורה 177:
עוד ביטוי לרדיקאליזציה הייתה צמיחת התנועות המחתרתיות האלימות.<BR> הייתה התארגות של צעירים לפגוע ביהודים.<BR> ההתארגנות המופרסמת ביותר היא עז א-דין אל-קאסאם שהיה מטיף סורי שפעל נגד הצרפתים וברח לחיפה.<BR> הוא עסק בגיוס כפריים להתאגדות היד השחורה שהרגו יהודים מידי פעם.<BR> ב – 1935 הוא נהרג על ידי הבריטים ונערכה לו הלוויה המונית.<BR> הוא נזכר אצל הפלסטינאים כגיבור לאומי אולם חשיבותו העיקרית היא תודעתית.<BR>
עוד ביטוי לרדיקאליזציה הייתה צמיחת התנועות המחתרתיות האלימות.<BR> הייתה התארגות של צעירים לפגוע ביהודים.<BR> ההתארגנות המופרסמת ביותר היא עז א-דין אל-קאסאם שהיה מטיף סורי שפעל נגד הצרפתים וברח לחיפה.<BR> הוא עסק בגיוס כפריים להתאגדות היד השחורה שהרגו יהודים מידי פעם.<BR> ב – 1935 הוא נהרג על ידי הבריטים ונערכה לו הלוויה המונית.<BR> הוא נזכר אצל הפלסטינאים כגיבור לאומי אולם חשיבותו העיקרית היא תודעתית.<BR>


23.11.04
23.11.04======
גורמים נוספים לפרוץ המרד הערבי בשנת 1936:
גורמים נוספים לפרוץ המרד הערבי בשנת 1936:
א.<BR> סידרה של שנות בצורת במגזר החקלאי שהשפיעה על מצבם הכלכלי של הכפריים הערבים.<BR> בעקבות הבצורת הם עברו להתגורר בשולי הערים יפו וחיפה וביססו שם שכונות עוני.<BR>
א.<BR> סידרה של שנות בצורת במגזר החקלאי שהשפיעה על מצבם הכלכלי של הכפריים הערבים.<BR> בעקבות הבצורת הם עברו להתגורר בשולי הערים יפו וחיפה וביססו שם שכונות עוני.<BR>
ב.<BR> התגברות מהומות הרחוב בקהיר ובדמשק גרמו לבריטים ולצרפתים לנסות לפייס את המתפרעים על ידי שיפור תנאי החיים והבטחות לאוכלוסיה בדבר אפשרויות ביטוי לאומי.<BR>
ב.<BR> התגברות מהומות הרחוב בקהיר ובדמשק גרמו לבריטים ולצרפתים לנסות לפייס את המתפרעים על ידי שיפור תנאי החיים והבטחות לאוכלוסיה בדבר אפשרויות ביטוי לאומי.<BR>
ג.<BR> בריטניה נתפסה כחלשה.<BR> נוצרה תחושה שכוחה של האימפריה נחלש לנוכח השתחררותן של איטליה, יפן וגרמניה מכללי הסדר העולמי שהתקבע אחרי מלה"ע I.<BR> הן קראו תיגר על עקרונות חבר הלאומים:
ג.<BR> בריטניה נתפסה כחלשה.<BR> נוצרה תחושה שכוחה של האימפריה נחלש לנוכח השתחררותן של איטליה, יפן וגרמניה מכללי הסדר העולמי שהתקבע אחרי מלה"ע I.<BR> הן קראו תיגר על עקרונות חבר הלאומים:
1. איטליה – תבעה גמול גדול יותר מזה שקיבלה במלחמה.<BR>
# איטליה – תבעה גמול גדול יותר מזה שקיבלה במלחמה.<BR>
2. גרמניה – הפרה את סעיפי הסכם ורסאי, הקימה צי אוירי חדש והתחילה בגיוס חובה (סעיפים שנאסר עליהם בהסכם).<BR> היא אף פלשה לאזור הריין שהיה אמור להיות מפורז.<BR>
# גרמניה – הפרה את סעיפי הסכם ורסאי, הקימה צי אוירי חדש והתחילה בגיוס חובה (סעיפים שנאסר עליהם בהסכם).<BR> היא אף פלשה לאזור הריין שהיה אמור להיות מפורז.<BR>
3. יפן – גם היא חשפה ציפורניים.<BR>
# יפן – גם היא חשפה ציפורניים.<BR>
בעייתה של בריטניה היתה חובקת עולם, היא לא הייתה מסוגלת לעמוד בפני כל שלושת המדינות האמביציוניות בבת אחת ועל כן החלה במדיניות פייסנית כלפיהן, דבר שהתקבל בא"י ואף בהודו כסממן של חולשה.<BR>
בעייתה של בריטניה היתה חובקת עולם, היא לא הייתה מסוגלת לעמוד בפני כל שלושת המדינות האמביציוניות בבת אחת ועל כן החלה במדיניות פייסנית כלפיהן, דבר שהתקבל בא"י ואף בהודו כסממן של חולשה.<BR>


המרד – אפריל 1936:
===המרד – אפריל 1936:===
היהודים והבריטים ניסו להמעיט בחומרתו ולכן כינו אותו "מאורעות".<BR> הם ניסו לייחס למרד קוים ואופי כשל המאורעות הקודמים אך לא כך, היה זה מרד במלוא מובן המילה.<BR> זו הייתה ההתפרצות הערבית הגדולה ביותר כלפי השלטון הבריטי במזרח התיכון עד האינתיפאדה הראשונה.<BR>
היהודים והבריטים ניסו להמעיט בחומרתו ולכן כינו אותו "מאורעות".<BR> הם ניסו לייחס למרד קוים ואופי כשל המאורעות הקודמים אך לא כך, היה זה מרד במלוא מובן המילה.<BR> זו הייתה ההתפרצות הערבית הגדולה ביותר כלפי השלטון הבריטי במזרח התיכון עד האינתיפאדה הראשונה.<BR>
תחילת המרד – נקודת ההצתה:
תחילת המרד – נקודת ההצתה:
ב – 15 באפריל 1936 ביצעו הערבים מארב לכלי רכב ליד טול כרם אשר לווה ברצח.<BR>
* ב – 15 באפריל 1936 ביצעו הערבים מארב לכלי רכב ליד טול כרם אשר לווה ברצח.<BR>
ארגון ב' (סניף של ההגנה) ביצע מבצעים ופעולות תגמול על הרצח ובין השאר התנפלות על פועלים ערבים בזמן הלוויה הגדולה בת"א, התנפלות אשר הובילה למהומות קשות ביפו בהן נרצחו 9 יהודים.<BR>
* ארגון ב' (סניף של ההגנה) ביצע מבצעים ופעולות תגמול על הרצח ובין השאר התנפלות על פועלים ערבים בזמן הלוויה הגדולה בת"א, התנפלות אשר הובילה למהומות קשות ביפו בהן נרצחו 9 יהודים.<BR>
"ועדה לאומית" – הוקמה בשכם במטרה להנהיג את העיר בזמן משבר.<BR> הקמתה הביאה להקמת ועדות לאומיות נוספות בערים ערביות נוספות.<BR> למעשה הוקמה הנהגה מקומית בכל עיר אשר נציגיה התכנסו בירושלים והקימו את "הועד הערבי העליון".<BR>
* "ועדה לאומית" – הוקמה בשכם במטרה להנהיג את העיר בזמן משבר.<BR> הקמתה הביאה להקמת ועדות לאומיות נוספות בערים ערביות נוספות.<BR> למעשה הוקמה הנהגה מקומית בכל עיר אשר נציגיה התכנסו בירושלים והקימו את "הועד הערבי העליון".<BR>
הועד הכריז על שביתה כללית ללא הגבלת זמן.<BR> החל מסוף אפריל 1936, כאשר התביעה העיקרית הייתה להפסיק את העליה היהודית לאלתר.<BR> בראשה עמד חאג' אמין אל חוסייני והיא הסתיימה באוקטובר 1936.<BR>
* הועד הכריז על שביתה כללית ללא הגבלת זמן.<BR> החל מסוף אפריל 1936, כאשר התביעה העיקרית הייתה להפסיק את העליה היהודית לאלתר.<BR> בראשה עמד חאג' אמין אל חוסייני והיא הסתיימה באוקטובר 1936.<BR>
התנועה הציונית גמרה אומר שמולה ניצב עם מאורגן בעל דרישות מוסדרות ולא סתם חבורה של חוליגנים בעלי דרישות מוגזמות.<BR> הבריטים הבטיחו לערבים שבאם הם יפסיקו את השביתה והטרור, הם ישלחו ועדה מלכותית שתחקור את דרישותיהם ותענה להן במידת הצורך.<BR> הבריטים אף הגבילו את אישורי העליה.<BR>
התנועה הציונית גמרה אומר שמולה ניצב עם מאורגן בעל דרישות מוסדרות ולא סתם חבורה של חוליגנים בעלי דרישות מוגזמות.<BR> הבריטים הבטיחו לערבים שבאם הם יפסיקו את השביתה והטרור, הם ישלחו ועדה מלכותית שתחקור את דרישותיהם ותענה להן במידת הצורך.<BR> הבריטים אף הגבילו את אישורי העליה.<BR>


שורה 172: שורה 201:
אביב 39   ספטמבר 37       אוקטובר 36                 אפריל 36
אביב 39   ספטמבר 37       אוקטובר 36                 אפריל 36


האלימות:
===האלימות:===
חאג' אמין אל חוסייני שעמד בראש הועד הערבי העליון לא ניווט באופן פורמלי את מעשי האלימות והטרור אלא את השביתה וניהולה.<BR> כמובן שהייתה קיימת דו פרצופיות ובסתר הוא ניהל גם את האלימות.<BR> בסך הכל נהרגו במהלך המרד 80 יהודים, 200 ערבים ו – 28 בריטים.<BR> הבריטים השתלטו אט אט על הערבים וחסמו סימטאות במרכזי הערים.<BR> רוב המרד התרכז מבחינת אלימות באזור הספר הכפרי, שם קל היה למורדים לחמוק מהבריטים.<BR>
חאג' אמין אל חוסייני שעמד בראש הועד הערבי העליון לא ניווט באופן פורמלי את מעשי האלימות והטרור אלא את השביתה וניהולה.<BR> כמובן שהייתה קיימת דו פרצופיות ובסתר הוא ניהל גם את האלימות.<BR> בסך הכל נהרגו במהלך המרד 80 יהודים, 200 ערבים ו – 28 בריטים.<BR> הבריטים השתלטו אט אט על הערבים וחסמו סימטאות במרכזי הערים.<BR> רוב המרד התרכז מבחינת אלימות באזור הספר הכפרי, שם קל היה למורדים לחמוק מהבריטים.<BR>
מדוע המרד לא התחיל בו זמנית גם בעיר וגם בכפר? זאת מכיוון שבחודשים אלו (אפריל-מאי) הכפרים עסוקים בעבודת האדמה ובמלאכת הקציר.<BR>
מדוע המרד לא התחיל בו זמנית גם בעיר וגם בכפר? זאת מכיוון שבחודשים אלו (אפריל-מאי) הכפרים עסוקים בעבודת האדמה ובמלאכת הקציר.<BR>
שורה 178: שורה 207:
בספטמבר 1936 חל מפנה כאשר הבריטים החליטו להפעיל קצת יותר כוח, למרות היותם נתונים בין הפטיש לסדן מבחינת מצבם הבינלאומי.<BR> הצבא הבריטי הפעיל לחץ על הערבים להפסיק את האלימות והמרד החל לדעוך.<BR> המפותי הבין שממילא המרד דועך, ועל מנת שיראה כאילו הוא זה שמפסיק אותו הוא ביצע תרגיל לבריטים.<BR> הוא ביקש מהבריטים שיוציאו בקשות משליטי ערב השכנים להפסיק את המרד כיוון שרק כך יוכל להפסיק אותו מבלי לאבד ממעמדו כאילו נכנע.<BR> הבריטים עשו זאת וכך הגיע לסיומו השלב הראשון של המרד.<BR>
בספטמבר 1936 חל מפנה כאשר הבריטים החליטו להפעיל קצת יותר כוח, למרות היותם נתונים בין הפטיש לסדן מבחינת מצבם הבינלאומי.<BR> הצבא הבריטי הפעיל לחץ על הערבים להפסיק את האלימות והמרד החל לדעוך.<BR> המפותי הבין שממילא המרד דועך, ועל מנת שיראה כאילו הוא זה שמפסיק אותו הוא ביצע תרגיל לבריטים.<BR> הוא ביקש מהבריטים שיוציאו בקשות משליטי ערב השכנים להפסיק את המרד כיוון שרק כך יוכל להפסיק אותו מבלי לאבד ממעמדו כאילו נכנע.<BR> הבריטים עשו זאת וכך הגיע לסיומו השלב הראשון של המרד.<BR>


גישת הציונים:
===גישת הציונים:===
דעותיהם היו חלוקות.<BR> היו כאלה שהשוו אותם לנאצים ואחרים שראו בהם כתנועה לאומית בעלת דרישות.<BR> הישוב תחת הנהגתו של בן גוריון (ב"ג) שהיה יו"ר הנהלת הסוכנות, החליט על קו של הבלגה, כלומר הגנה על ישובים מבלי לצאת ולהתמודד עם המורדים.<BR> את זה הוא ציפה מהבריטים לעשות.<BR> זהו קו שמעורר התנגדות כיוון שהרבה אקטיביסטים ביישוב רצו לפגוע במורדים ולהילחם בחזרה.<BR> זה היה הצד הימני של הישוב.<BR>
דעותיהם היו חלוקות.<BR> היו כאלה שהשוו אותם לנאצים ואחרים שראו בהם כתנועה לאומית בעלת דרישות.<BR> הישוב תחת הנהגתו של בן גוריון (ב"ג) שהיה יו"ר הנהלת הסוכנות, החליט על קו של הבלגה, כלומר הגנה על ישובים מבלי לצאת ולהתמודד עם המורדים.<BR> את זה הוא ציפה מהבריטים לעשות.<BR> זהו קו שמעורר התנגדות כיוון שהרבה אקטיביסטים ביישוב רצו לפגוע במורדים ולהילחם בחזרה.<BR> זה היה הצד הימני של הישוב.<BR>
גם בתוך ההגנה עלו קולות אקטיביסטיים שדרשו להקים יחידות שייסטו מקו ההגנה.<BR> כך הוקמו יחידות "הנודדת" בהנהגת יצחק שדה.<BR>
גם בתוך ההגנה עלו קולות אקטיביסטיים שדרשו להקים יחידות שייסטו מקו ההגנה.<BR> כך הוקמו יחידות "הנודדת" בהנהגת יצחק שדה.<BR>
שורה 185: שורה 214:
למעשה חלה נדידה מאידיאולוגיה של הגנה לכזו אקטיביסטית.<BR> הנדידה חלה בחלקו השני של המרד בשנים 39-1938 ושיאה בפעילותן של פלוגות הלילה.<BR>
למעשה חלה נדידה מאידיאולוגיה של הגנה לכזו אקטיביסטית.<BR> הנדידה חלה בחלקו השני של המרד בשנים 39-1938 ושיאה בפעילותן של פלוגות הלילה.<BR>


ועדת פיל 1936:
===ועדת פיל 1936:===
תפקידה לבחון את המצב בא"י ולראיין את הנוגעים בדבר.<BR> הורכבה מפקידים בריטים ובראשה עמד פיל.<BR> הייתה זו "ועדת חקירה מלכותית" בדרגה הגבוהה ביותר, וכמעט תמיד כאשר ממנים ועדה שכזו, הממשלה הממנה מחוייבת להמלצותיה.<BR> הועדה בחנה את ההיסטוריה של הציונות, היהדות, האיסלאם, אידיאולוגיות, מעשיהם של הצדדים השונים כולל של הבריטים.<BR>
תפקידה לבחון את המצב בא"י ולראיין את הנוגעים בדבר.<BR> הורכבה מפקידים בריטים ובראשה עמד פיל.<BR> הייתה זו "ועדת חקירה מלכותית" בדרגה הגבוהה ביותר, וכמעט תמיד כאשר ממנים ועדה שכזו, הממשלה הממנה מחוייבת להמלצותיה.<BR> הועדה בחנה את ההיסטוריה של הציונות, היהדות, האיסלאם, אידיאולוגיות, מעשיהם של הצדדים השונים כולל של הבריטים.<BR>
מסקנותיה 1937: המנדט לא יכול להמשיך ולפעול ויש להפסיקו כיוון שהוא אינו יכול להצליח במשימתו להכשרת הארץ.<BR> על כן דרושה חלוקה בין היהודים והערבים.<BR> (החלוקה הממולצת מופיעה במפה שחולקה בשיעור).<BR> ישראל במישור החוף ובגליל והערבים בכל השאר באופן רציף עד לירדן.<BR> הועדה אף המליצה להמשיך את השילטון הבריטי על ירושלים עם מוצא לים באיזור יפו.<BR> כמו כן הומלץ על שילטון בריטי בערים המעורבות דוגמאת חיפה, עכו, טבריה וצפת.<BR>
מסקנותיה 1937: המנדט לא יכול להמשיך ולפעול ויש להפסיקו כיוון שהוא אינו יכול להצליח במשימתו להכשרת הארץ.<BR> על כן דרושה חלוקה בין היהודים והערבים.<BR> (החלוקה הממולצת מופיעה במפה שחולקה בשיעור).<BR> ישראל במישור החוף ובגליל והערבים בכל השאר באופן רציף עד לירדן.<BR> הועדה אף המליצה להמשיך את השילטון הבריטי על ירושלים עם מוצא לים באיזור יפו.<BR> כמו כן הומלץ על שילטון בריטי בערים המעורבות דוגמאת חיפה, עכו, טבריה וצפת.<BR>
שורה 195: שורה 224:
קיים ויכוח היסטוריוגרפי על שיח הטרנספר בהנהגה הציונית.<BR> חלק מהטיעונים הינם שהציונות לא דנה ברעיון הזה, אך בכך מתעלמים למעשה מאימרות מסויימות שאכן נאמרו.<BR> לא ידוע אם הדברים נאמרו ברצינות או לא.<BR> בני מוריס טוען שכמעט כל ההנהגה דיברה בזכות הרעיון ושאולי הפרקטיקה נשארה בגדר חוסר רצינות.<BR>
קיים ויכוח היסטוריוגרפי על שיח הטרנספר בהנהגה הציונית.<BR> חלק מהטיעונים הינם שהציונות לא דנה ברעיון הזה, אך בכך מתעלמים למעשה מאימרות מסויימות שאכן נאמרו.<BR> לא ידוע אם הדברים נאמרו ברצינות או לא.<BR> בני מוריס טוען שכמעט כל ההנהגה דיברה בזכות הרעיון ושאולי הפרקטיקה נשארה בגדר חוסר רצינות.<BR>


5.12.04
===5.12.04===
התגובות להצעת ועדת פיל
התגובות להצעת ועדת פיל
לפיל יש חשיבות כיוון שזהו עקרון של חלוקה שהשתרש והתקבל.<BR>
לפיל יש חשיבות כיוון שזהו עקרון של חלוקה שהשתרש והתקבל.<BR>
שורה 222: שורה 251:
מבחינת הבריטים המרד ערער את רצונם להמשיך ולשלוט בא"י.<BR> תום שגב שכתב את ימי הכלניות טוען שרצונם של הבריטים להסתלק מהארץ התעורר כבר ב – 1939, אולם אז היה זה רצון מנטאלי ולא פורמאלי.<BR>
מבחינת הבריטים המרד ערער את רצונם להמשיך ולשלוט בא"י.<BR> תום שגב שכתב את ימי הכלניות טוען שרצונם של הבריטים להסתלק מהארץ התעורר כבר ב – 1939, אולם אז היה זה רצון מנטאלי ולא פורמאלי.<BR>


מלחמת העולם השניה
===מלחמת העולם השניה===
גם למלחמה זו היה תפקיד בהגשמת רצונותיהן של התנועות הלאומיות.<BR> העובדה היא שישראל קיבלה עצמאות ב – 1948 ומדינות ערביות אחרות במזה"ת בשנת 1946.<BR> המלחמה הייתה קפיצת המדרגה בדרישה לעצמאות.<BR>
גם למלחמה זו היה תפקיד בהגשמת רצונותיהן של התנועות הלאומיות.<BR> העובדה היא שישראל קיבלה עצמאות ב – 1948 ומדינות ערביות אחרות במזה"ת בשנת 1946.<BR> המלחמה הייתה קפיצת המדרגה בדרישה לעצמאות.<BR>
מוקדי הכוח של העולם עברו מאירופה לרוסיה ואמריקה והיו לכך השפעות על הסיכסוך בא"י.<BR> אחרי 1945 אמריקה היא בעלת תפקיד בעולם ועוזרת לסלול את הדרך להקמת מדינה יהודית.<BR>
מוקדי הכוח של העולם עברו מאירופה לרוסיה ואמריקה והיו לכך השפעות על הסיכסוך בא"י.<BR> אחרי 1945 אמריקה היא בעלת תפקיד בעולם ועוזרת לסלול את הדרך להקמת מדינה יהודית.<BR>
שורה 262: שורה 291:


21.12.04
21.12.04
החלטת האו"ם בדבר תוכנית החלוקה
===החלטת האו"ם בדבר תוכנית החלוקה===
ועדת אונסקו"פ היא המובילה להחלטת האו"ם.<BR> מספטמבר עד כ"ט בנובמבר עיינה העצרת הכללית של האו"ם במסקנות הועדה והחליטה על תוכנית החלוקה.<BR> רוב חברי אונסקו"פ המליצו על חלוקה וזה היווה את הבסיס להחלטת האו"ם, ובנוסף המליצו על איחוד מדיני וכלכלי בין שתי המדינות.<BR> מרגע הגשת המפה על ההמלצות לאו"ם, כלומר מה-1 במספטמבר, הערבים לחמו נגד קבלת ההמלצות באו"ם ועיקר טעותם הייתה שכל חלוקה, באשר היא, לא תהיה צודקת, היות וכל מה שעיניין את הערבים היא א"י כארץ ערבית בלבד, בעלת אופי ערבי מובהק.<BR> כל שינוי וחלוקה נתפסו אצלם כאי צדק.<BR> אומנם הצדק הוא יחסי, אך זו תפיסה שלא הייתה מקובלת מאז ומעולם בקרב העולם הערבי ובאיסלאם כדת.<BR>  
ועדת אונסקו"פ היא המובילה להחלטת האו"ם.<BR> מספטמבר עד כ"ט בנובמבר עיינה העצרת הכללית של האו"ם במסקנות הועדה והחליטה על תוכנית החלוקה.<BR> רוב חברי אונסקו"פ המליצו על חלוקה וזה היווה את הבסיס להחלטת האו"ם, ובנוסף המליצו על איחוד מדיני וכלכלי בין שתי המדינות.<BR> מרגע הגשת המפה על ההמלצות לאו"ם, כלומר מה-1 במספטמבר, הערבים לחמו נגד קבלת ההמלצות באו"ם ועיקר טעותם הייתה שכל חלוקה, באשר היא, לא תהיה צודקת, היות וכל מה שעיניין את הערבים היא א"י כארץ ערבית בלבד, בעלת אופי ערבי מובהק.<BR> כל שינוי וחלוקה נתפסו אצלם כאי צדק.<BR> אומנם הצדק הוא יחסי, אך זו תפיסה שלא הייתה מקובלת מאז ומעולם בקרב העולם הערבי ובאיסלאם כדת.<BR>  
מלבד הערבים המתנגדים, היו גם מדינות בקרב עצרת האו"ם שטענו לאי צדקתה של המפה כלפי הערבים.<BR> בנוסף לכך הם טענו ששטחים שהם ערבים דמוגרפית, עליהם להישאר בידיים ערביות ולא לעבור לידי יהודים.<BR>  
מלבד הערבים המתנגדים, היו גם מדינות בקרב עצרת האו"ם שטענו לאי צדקתה של המפה כלפי הערבים.<BR> בנוסף לכך הם טענו ששטחים שהם ערבים דמוגרפית, עליהם להישאר בידיים ערביות ולא לעבור לידי יהודים.<BR>  
שורה 279: שורה 308:




תוצאות ההצבעה:
===תוצאות ההצבעה:===
10 נמנעים, 33 בעד, 13 נגד.<BR> בעד הצביעו רוב המדינות הדמוקרטיות ונגד הצביעו רוב מדינות ערב.<BR> בתום ההצבעה שררה בצד היהודי שמחה גדולה ובצד הערבי הלם וכעס שהתבטאו באיומי המלחמה.<BR> הערבים גם טענו בפומבי שהם אינם צריכים לשלם על השואה ותוצאותיה.<BR>
10 נמנעים, 33 בעד, 13 נגד.<BR> בעד הצביעו רוב המדינות הדמוקרטיות ונגד הצביעו רוב מדינות ערב.<BR> בתום ההצבעה שררה בצד היהודי שמחה גדולה ובצד הערבי הלם וכעס שהתבטאו באיומי המלחמה.<BR> הערבים גם טענו בפומבי שהם אינם צריכים לשלם על השואה ותוצאותיה.<BR>
בעולם הערבי פרצו מהומות.<BR> בא"י, דמשק וחלב התחולל רצח המוני של יהודים, מדינות ערב קמו כאחד וטענו שמלחמה אכן תפרוץ, מטיפי דת וביחוד מטיפי אוניברסיטת אל-אזהר גינו את ההחלטה והכריזו על ג'יאהד.<BR> ב – 30 בנובמבר כבר החלו יריות שסימלו את תחילת מלחמת 1948.<BR> ישנם היסטוריונים המייחסים את תחילת המלחמה למאי 1948.<BR> ביולי 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק האחרון בין ישראל לסוריה.<BR> מוריס טוען שהייתה מלחמה אחת שהתחילה בנובמבר 1947 ונמשכה עד 15.5.48.<BR>
בעולם הערבי פרצו מהומות.<BR> בא"י, דמשק וחלב התחולל רצח המוני של יהודים, מדינות ערב קמו כאחד וטענו שמלחמה אכן תפרוץ, מטיפי דת וביחוד מטיפי אוניברסיטת אל-אזהר גינו את ההחלטה והכריזו על ג'יאהד.<BR> ב – 30 בנובמבר כבר החלו יריות שסימלו את תחילת מלחמת 1948.<BR> ישנם היסטוריונים המייחסים את תחילת המלחמה למאי 1948.<BR> ביולי 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק האחרון בין ישראל לסוריה.<BR> מוריס טוען שהייתה מלחמה אחת שהתחילה בנובמבר 1947 ונמשכה עד 15.5.48.<BR>
שורה 301: שורה 330:


26.<BR>12.04
26.<BR>12.04
מלחמת העצמאות
===מלחמת העצמאות===
נובמבר 1947 – מאי 1948.<BR> מלחמה קהילתית עד אפריל 1948: יהודים במגננה, ערבים תוקפים.<BR> האהדה בעולם ניתנה תמיד לצד החלש, לקורבן, ולכן כל צד ניסה להציג עצמו כחלש.<BR> השאלה המהותית היא מהם מרכיבי הכוח והחולשה של החברה והצבא.<BR>
נובמבר 1947 – מאי 1948.<BR> מלחמה קהילתית עד אפריל 1948: יהודים במגננה, ערבים תוקפים.<BR> האהדה בעולם ניתנה תמיד לצד החלש, לקורבן, ולכן כל צד ניסה להציג עצמו כחלש.<BR> השאלה המהותית היא מהם מרכיבי הכוח והחולשה של החברה והצבא.<BR>
בהיסטוריוגרפיה הציונית נהוג היה להתמקד בסוג מסויים של נתונים כדי להאיר את החולשה של הצד הציוני.<BR> בני מוריס מציע הסתכלות יותר מורכבת על יחסי הכוחות מבחינת הקהילות.<BR> על פניו נראה שהצד הערבי הוא פי 2 יותר חזק, אולם זה מטעה כיוון שיש להתחשב במרכיב הגיל.<BR> מאזן הגברים הצעירים היה דומה בין הקהילות כי המוסדות הציוניים דאגו להביא בעיקר צעירים לארץ.<BR> כמובן שצריך להבחין גם בגב החזק שממנו נהנתה הקהילה היהודית בא"י.<BR> לצד היהודי היה עורף בעם היהודי בתפוצות, בעיקר בארה"ב ובמערב אירופה.<BR>
בהיסטוריוגרפיה הציונית נהוג היה להתמקד בסוג מסויים של נתונים כדי להאיר את החולשה של הצד הציוני.<BR> בני מוריס מציע הסתכלות יותר מורכבת על יחסי הכוחות מבחינת הקהילות.<BR> על פניו נראה שהצד הערבי הוא פי 2 יותר חזק, אולם זה מטעה כיוון שיש להתחשב במרכיב הגיל.<BR> מאזן הגברים הצעירים היה דומה בין הקהילות כי המוסדות הציוניים דאגו להביא בעיקר צעירים לארץ.<BR> כמובן שצריך להבחין גם בגב החזק שממנו נהנתה הקהילה היהודית בא"י.<BR> לצד היהודי היה עורף בעם היהודי בתפוצות, בעיקר בארה"ב ובמערב אירופה.<BR>
שורה 328: שורה 357:
במלחמה נהרגו 6,000 יהודים, 1% מכלל הישוב.<BR> בחלק הראשון - נובמבר עד מאי נהרגו 2.000 איש, רובם אזרחים.<BR> בצד הפלסטיני יש מספר משוער של 8,000 הרוגים, רובם אזרחים.<BR>
במלחמה נהרגו 6,000 יהודים, 1% מכלל הישוב.<BR> בחלק הראשון - נובמבר עד מאי נהרגו 2.000 איש, רובם אזרחים.<BR> בצד הפלסטיני יש מספר משוער של 8,000 הרוגים, רובם אזרחים.<BR>
ניהול המערכה מדצמבר 1947 מתבצע בעיקר על ידי ההגנה.<BR> יש שמטילים ספק עד כמה ניהול המלחמה תאם את הרצון הפוליטי להגביל את האש.<BR> יש הטוענים שמטכ"ל ההגנה לא הצליח להשתלט על יחידות ההגנה בשטח אבל לפי המסמכים ניתן לראות היום שהמטה אכן ניהל את המלחמה ומה שהתבצע בשטח אכן תאם את הפקודות.<BR> האצ"ל והלח"י לא נשלטו כלל, ובנוסף היו יוצאי דופן בפעולות שנעשו בניגוד לפקודות.<BR> אופי הפעילות היה פעולה – תגובה – פעולה.<BR>
ניהול המערכה מדצמבר 1947 מתבצע בעיקר על ידי ההגנה.<BR> יש שמטילים ספק עד כמה ניהול המלחמה תאם את הרצון הפוליטי להגביל את האש.<BR> יש הטוענים שמטכ"ל ההגנה לא הצליח להשתלט על יחידות ההגנה בשטח אבל לפי המסמכים ניתן לראות היום שהמטה אכן ניהל את המלחמה ומה שהתבצע בשטח אכן תאם את הפקודות.<BR> האצ"ל והלח"י לא נשלטו כלל, ובנוסף היו יוצאי דופן בפעולות שנעשו בניגוד לפקודות.<BR> אופי הפעילות היה פעולה – תגובה – פעולה.<BR>
קביעת המדיניות בצד הערבי
===קביעת המדיניות בצד הערבי===
הועד הערבי העליון קם מחדש ב – 1946 לאחר שחאג' אמין אל חוסייני בגלות.<BR> בתחילת המלחמה רוב המנהיגים ברחו מהארץ, אולם באופן רישמי המשיך הועד לנהל את המלחמה.<BR> כל הועד הורכב מחוסיינים.<BR>
הועד הערבי העליון קם מחדש ב – 1946 לאחר שחאג' אמין אל חוסייני בגלות.<BR> בתחילת המלחמה רוב המנהיגים ברחו מהארץ, אולם באופן רישמי המשיך הועד לנהל את המלחמה.<BR> כל הועד הורכב מחוסיינים.<BR>
ועדות לאומיות – פלגים שונים בחברה הפלסטינית.<BR> מונעים על ידי אינטרסים מקומיים, בעיקר אינטרס של המעמד הבינוני באותו מקום שנמצא הועד.<BR> היה קיים מתח בין המנגנון העליון לבין הועד המקומי.<BR> בכל עיר קיימות מספר מיליציות של חבורות לוחמות שפעלו לפי המפקד ולפי מי שמימן אותן.<BR> בנוסף היה צבא ההצלה של קאוקג'י מדמשק שלא נשמע לועד ופעל באופן עצמאי.<BR>
ועדות לאומיות – פלגים שונים בחברה הפלסטינית.<BR> מונעים על ידי אינטרסים מקומיים, בעיקר אינטרס של המעמד הבינוני באותו מקום שנמצא הועד.<BR> היה קיים מתח בין המנגנון העליון לבין הועד המקומי.<BR> בכל עיר קיימות מספר מיליציות של חבורות לוחמות שפעלו לפי המפקד ולפי מי שמימן אותן.<BR> בנוסף היה צבא ההצלה של קאוקג'י מדמשק שלא נשמע לועד ופעל באופן עצמאי.<BR>
שורה 350: שורה 379:
• באופן כללי הצד הפלסטיני היה מאוד חלש.<BR> ההגנה הפנתה כוחות ממקום למקום ולערבים לא הייתה יכולת כזו.<BR> מצד ההגנה חשוב להבין את שרשרת הניצחונות של אפריל-מאי.<BR> הם עזרו להגנה להתגבש כצבא ונטעו ביטחון בלב הישוב.<BR> מנהלת העם התכנסה ב-12.5 וב"ג הזמין את ישראל גלילי ואת יגאל ידין שיתדרכו על הפלישה הצפויה.<BR> לטענתם הסיכויים לשרוד אותה עומדים על 50%.<BR> בחלק השני של המלחמה ההגנה הצליחה לשמור על גבולות המדינה כפי שנקבעו בהחלטת האו"ם.<BR> צבאות ערב היו מודעים להשמדה של הכוח הפלסטיני, ובזכות שורת הניצחונות הייתה הכרה מיידית במדינה יהודית כשזו הוכרזה.<BR> הכרזת המדינה עצמה הייתה במידה מסויימת גם תוצר של הניצחונות.<BR>
• באופן כללי הצד הפלסטיני היה מאוד חלש.<BR> ההגנה הפנתה כוחות ממקום למקום ולערבים לא הייתה יכולת כזו.<BR> מצד ההגנה חשוב להבין את שרשרת הניצחונות של אפריל-מאי.<BR> הם עזרו להגנה להתגבש כצבא ונטעו ביטחון בלב הישוב.<BR> מנהלת העם התכנסה ב-12.5 וב"ג הזמין את ישראל גלילי ואת יגאל ידין שיתדרכו על הפלישה הצפויה.<BR> לטענתם הסיכויים לשרוד אותה עומדים על 50%.<BR> בחלק השני של המלחמה ההגנה הצליחה לשמור על גבולות המדינה כפי שנקבעו בהחלטת האו"ם.<BR> צבאות ערב היו מודעים להשמדה של הכוח הפלסטיני, ובזכות שורת הניצחונות הייתה הכרה מיידית במדינה יהודית כשזו הוכרזה.<BR> הכרזת המדינה עצמה הייתה במידה מסויימת גם תוצר של הניצחונות.<BR>


תקופה שניה במלחמה
===תקופה שניה במלחמה===
רוב התקופה היא של אי-לחימה המופרעת מידי פעם בהתנגשויות.<BR>
רוב התקופה היא של אי-לחימה המופרעת מידי פעם בהתנגשויות.<BR>


שורה 380: שורה 409:
הצבאות הערבים שפלשו לישראל היו באופן כללי חסרי ניסיון קרבי, כמעט ולא לחמו ולא הכירו את השטח.<BR> מצד שני היהודים הכירו את השטח.<BR> לערבים היה יתרון בנשק כבד ובהפתעה מסויימת כיוון שלא היה ידוע בדיוק מהיכן יפלשו ולאיזה מטרות יכוונו.<BR>
הצבאות הערבים שפלשו לישראל היו באופן כללי חסרי ניסיון קרבי, כמעט ולא לחמו ולא הכירו את השטח.<BR> מצד שני היהודים הכירו את השטח.<BR> לערבים היה יתרון בנשק כבד ובהפתעה מסויימת כיוון שלא היה ידוע בדיוק מהיכן יפלשו ולאיזה מטרות יכוונו.<BR>


חזית המרכז  
===חזית המרכז===
המעניין במלחמה בין ישראל לירדן הוא שהירדנים לא תקפו את מדינת ישראל ובכל זאת היו בין השתיים קרבות אדירים.<BR> הקרב על ירושלים מסביר את כל מה שקורה בין ירדן לישראל במלחמה.<BR> ב – 18 במאי התפרס הצבא הירדני בשער הגיא ובלטרון, אבל לא נכנס לירושלים כדי לא להכעיס את העולם וכיוון שהשטח מוגדר כבינלאומי.<BR> ב- 19 במאי נשלחו חיילים לירושלים בגלל מבצע ההגנה קלשון שאחת ממטרותיו הייתה השתלטות על העיר העתיקה.<BR> ערביי ירושלים ביקשו מעמאן להציל אותם מהשתלטות.<BR> יומיים קודם לכן ב – 17 למאי השתכנע עבדאללה שאין לו ברירה אלא להצטרף למדינות ערב, אחרת ירדן תואשם שהפקירה את ירושלים.<BR> בנוסף לכך מפקד הצבא גלב הבין שאין מנוס מלהשתלט על העיר, כיוון שאם היהודים יכבשו אותה, הם יוכלו לכתר את הליגיון הירדני ולנתק אותו מירדן.<BR> לעבדאללה היו כאמור מספר פיתויים רציונאליים וריגשיים, ובנוסף אביו קבור בירושלים, והוא החליט לשלוח לגלב מברקים שיכבוש את העיר.<BR> ב – 29 לחודש הליגיון כובש את הרובע היהודי.<BR> יש מיתוס שהליגיון ניסה לכבוש את ירושלים המערבית ושהיהודים הדפו אותו, אבל למעשה הוא רק ניסה לפרוץ את הדרך ולהשתלט על העיר העתיקה.<BR>
המעניין במלחמה בין ישראל לירדן הוא שהירדנים לא תקפו את מדינת ישראל ובכל זאת היו בין השתיים קרבות אדירים.<BR> הקרב על ירושלים מסביר את כל מה שקורה בין ירדן לישראל במלחמה.<BR> ב – 18 במאי התפרס הצבא הירדני בשער הגיא ובלטרון, אבל לא נכנס לירושלים כדי לא להכעיס את העולם וכיוון שהשטח מוגדר כבינלאומי.<BR> ב- 19 במאי נשלחו חיילים לירושלים בגלל מבצע ההגנה קלשון שאחת ממטרותיו הייתה השתלטות על העיר העתיקה.<BR> ערביי ירושלים ביקשו מעמאן להציל אותם מהשתלטות.<BR> יומיים קודם לכן ב – 17 למאי השתכנע עבדאללה שאין לו ברירה אלא להצטרף למדינות ערב, אחרת ירדן תואשם שהפקירה את ירושלים.<BR> בנוסף לכך מפקד הצבא גלב הבין שאין מנוס מלהשתלט על העיר, כיוון שאם היהודים יכבשו אותה, הם יוכלו לכתר את הליגיון הירדני ולנתק אותו מירדן.<BR> לעבדאללה היו כאמור מספר פיתויים רציונאליים וריגשיים, ובנוסף אביו קבור בירושלים, והוא החליט לשלוח לגלב מברקים שיכבוש את העיר.<BR> ב – 29 לחודש הליגיון כובש את הרובע היהודי.<BR> יש מיתוס שהליגיון ניסה לכבוש את ירושלים המערבית ושהיהודים הדפו אותו, אבל למעשה הוא רק ניסה לפרוץ את הדרך ולהשתלט על העיר העתיקה.<BR>
גלב מבין שעליו לשלוט בלטרון ובכניסה לעיר.<BR> הוא ידע שהוא צריך למנוע מהיהודים מעבר בכביש, והיהודים גם הבינו זאת.<BR> כל צד התקשה להבין את הכוונות האסטרטגיות של הצד השני ועל רקע זה התפתחו קרבות לטרון.<BR>
גלב מבין שעליו לשלוט בלטרון ובכניסה לעיר.<BR> הוא ידע שהוא צריך למנוע מהיהודים מעבר בכביש, והיהודים גם הבינו זאת.<BR> כל צד התקשה להבין את הכוונות האסטרטגיות של הצד השני ועל רקע זה התפתחו קרבות לטרון.<BR>
שורה 391: שורה 420:


4.1.05
4.1.05
החזית הצפונית והדרומית
===החזית הצפונית והדרומית===
התכנית המצרית למלחמה: הצבא המיצרי שינה את תוכניותיו משתי סיבות:
התכנית המצרית למלחמה: הצבא המיצרי שינה את תוכניותיו משתי סיבות:
הוא היה אמור להתקדם דרך כביש החוף אחרי שחצה את רפיח לכיוון תל אביב.<BR> היסטוריונים טוענים שהצבא המיצרי לא תכנן לאתגר את צה"ל, להגיע לת"א ולנצח.<BR> העובדה היא שהצבא המיצרי גמר את מסעו צפונה בקצה הגבול של החלק הדרומי שיועד למדינה הפלסטינית (ק"מ צפונה מאשדוד).<BR> המסע העיקרי לכיוון החוף היה אל עבר אשדוד ולא ת"א.<BR> זה לא אומר שהצבא המיצרי ראה בגבולות החלוקה משהו קדוש.<BR> יתכן שהם עצרו באשדוד כיוון שהכוח נתקל בקשיים או שקיבלו הנחיות אחרות.<BR> היו גם זרועות מצריות שאכן חצו את הגבול גם לשטחים שיועדו למדינה היהודית.<BR>
הוא היה אמור להתקדם דרך כביש החוף אחרי שחצה את רפיח לכיוון תל אביב.<BR> היסטוריונים טוענים שהצבא המיצרי לא תכנן לאתגר את צה"ל, להגיע לת"א ולנצח.<BR> העובדה היא שהצבא המיצרי גמר את מסעו צפונה בקצה הגבול של החלק הדרומי שיועד למדינה הפלסטינית (ק"מ צפונה מאשדוד).<BR> המסע העיקרי לכיוון החוף היה אל עבר אשדוד ולא ת"א.<BR> זה לא אומר שהצבא המיצרי ראה בגבולות החלוקה משהו קדוש.<BR> יתכן שהם עצרו באשדוד כיוון שהכוח נתקל בקשיים או שקיבלו הנחיות אחרות.<BR> היו גם זרועות מצריות שאכן חצו את הגבול גם לשטחים שיועדו למדינה היהודית.<BR>
שורה 415: שורה 444:
באוקטובר 1948, כמה ימים אחרי שהתחיל מבצע יואב, כבש צה"ל את הגליל הצפוני עד גבול לבנון.<BR> במבצע חירם הוא הביס את צבא ההצלה והניס אותו.<BR> צה"ל גם חצה את הגבול במכוון וכבש 16 כפרים לבנונים לאורך אצבע הגליל.<BR> ב-31.10 נכבשו הכפרים בפלישה ראשונה ללבנון.<BR> ישראל פינתה מאוחר יותר את השטח בתמורה לחתימה לבנונית על הסכם שביתת נשק בסוף מרץ 1949.<BR>
באוקטובר 1948, כמה ימים אחרי שהתחיל מבצע יואב, כבש צה"ל את הגליל הצפוני עד גבול לבנון.<BR> במבצע חירם הוא הביס את צבא ההצלה והניס אותו.<BR> צה"ל גם חצה את הגבול במכוון וכבש 16 כפרים לבנונים לאורך אצבע הגליל.<BR> ב-31.10 נכבשו הכפרים בפלישה ראשונה ללבנון.<BR> ישראל פינתה מאוחר יותר את השטח בתמורה לחתימה לבנונית על הסכם שביתת נשק בסוף מרץ 1949.<BR>


הפוליטיקה של המלחמה
===הפוליטיקה של המלחמה===
בחודשים פברואר – מרץ 1948, במהלך מלחמת האזרחים, התייאשו האמריקאים מתוכנית החלוקה והמליצו על המשך שלטון בינ"ל במקום שתי מדינות.<BR> האמריקאים שוכנעו על ידי הנצחונות של היהודים באפריל-מאי, שניתן לקיים בארץ מדינה יהודית ועל כן תמכו בהקמתה.<BR> מדינות העולם והאמריקאים במיוחד הבינו לאור הפלישה הערבית וחוסר היכולת היהודית  להכיל את ריבונותם על השטח שניתן להם (הנגב), ששירטוט הגבולות ותכנית החלוקה אינם פרקטים.<BR> כלומר, בפועל קמה מדינה יהודית אבל לא בתוואי שהאו"ם שירטט.<BR> בנוסף לכך, הבריטים כל הזמן רצו בקשר יבשתי בין הבסיסים שלהם במצרים ובירדן.<BR> הם לחצו על ברנדוט להביא להפסקת אש ודרשו ממנו שהנגב יעבור לשליטה ערבית כדי ליצור רצף טריטוריאלי.<BR> ביוני, כאשר ההפוגה נכנסה לתוקף, ניסה ברנדוט לשכנע את הצדדים לקבל חלופה לתוכנית החלוקה והציע שישראל תוותר על הנגב לטובת הערבים, בתמורה לשטח שהיהודים תפסו צפונית לבן עמי שהיה מיועד לערבים.<BR> בנוסף הוא הציע שירושלים תעבור להיות תחת ריבונות ירדנית.<BR> גם הערבים וגם היהודים סרבו להצעה, וב-8.<BR>7 התחדשו הקרבות.<BR> במהלך ההפוגה בספטמבר 1948 החל ברנדוט לנסח תוכנית נוספת וב-16.<BR>9 העביר אותה לאו"ם.<BR> עיקרי התוכנית שהנגב יועבר לשליטה ירדנית וכך גם לוד ורמלה, ובתמורה תקבל ישראל את כל הגליל.<BR> ירושלים תשאר בשלטון בינ"ל והפליטים יוכלו לשוב לשטח המדינה היהודית.<BR> יום לאחר הגשת הדו"ח נרצח ברנדוט על ידי הלח"י והתוכנית נדחתה.<BR>
בחודשים פברואר – מרץ 1948, במהלך מלחמת האזרחים, התייאשו האמריקאים מתוכנית החלוקה והמליצו על המשך שלטון בינ"ל במקום שתי מדינות.<BR> האמריקאים שוכנעו על ידי הנצחונות של היהודים באפריל-מאי, שניתן לקיים בארץ מדינה יהודית ועל כן תמכו בהקמתה.<BR> מדינות העולם והאמריקאים במיוחד הבינו לאור הפלישה הערבית וחוסר היכולת היהודית  להכיל את ריבונותם על השטח שניתן להם (הנגב), ששירטוט הגבולות ותכנית החלוקה אינם פרקטים.<BR> כלומר, בפועל קמה מדינה יהודית אבל לא בתוואי שהאו"ם שירטט.<BR> בנוסף לכך, הבריטים כל הזמן רצו בקשר יבשתי בין הבסיסים שלהם במצרים ובירדן.<BR> הם לחצו על ברנדוט להביא להפסקת אש ודרשו ממנו שהנגב יעבור לשליטה ערבית כדי ליצור רצף טריטוריאלי.<BR> ביוני, כאשר ההפוגה נכנסה לתוקף, ניסה ברנדוט לשכנע את הצדדים לקבל חלופה לתוכנית החלוקה והציע שישראל תוותר על הנגב לטובת הערבים, בתמורה לשטח שהיהודים תפסו צפונית לבן עמי שהיה מיועד לערבים.<BR> בנוסף הוא הציע שירושלים תעבור להיות תחת ריבונות ירדנית.<BR> גם הערבים וגם היהודים סרבו להצעה, וב-8.<BR>7 התחדשו הקרבות.<BR> במהלך ההפוגה בספטמבר 1948 החל ברנדוט לנסח תוכנית נוספת וב-16.<BR>9 העביר אותה לאו"ם.<BR> עיקרי התוכנית שהנגב יועבר לשליטה ירדנית וכך גם לוד ורמלה, ובתמורה תקבל ישראל את כל הגליל.<BR> ירושלים תשאר בשלטון בינ"ל והפליטים יוכלו לשוב לשטח המדינה היהודית.<BR> יום לאחר הגשת הדו"ח נרצח ברנדוט על ידי הלח"י והתוכנית נדחתה.<BR>


היווצרות בעיית הפליטים
===היווצרות בעיית הפליטים===
למלחמת העצמאות היו שתי תוצאות מרכזיות:
למלחמת העצמאות היו שתי תוצאות מרכזיות:
1. ניצחון והקמת מדינת ישראל.<BR>
1. ניצחון והקמת מדינת ישראל.<BR>
שורה 442: שורה 471:




לאחר המלחמה נותרו בתחום מדינת ישראל כ-150 אלף ערבים שלימים יגדלו למימדים גדולים.<BR> הישארותם של הערבים הללו היא עובדה המוכיחה שלא הייתה קיימת מדיניות על של גירוש מצד היהודים.<BR>  
לאחר המלחמה נותרו בתחום מדינת ישראל כ-150 אלף ערבים שלימים יגדלו למימדים גדולים.<BR> הישארותם של הערבים הללו היא עובדה המוכיחה שלא הייתה קיימת מדיניות על של גירוש מצד היהודים.<BR>


 
==לפי התיעוד==
 
===מדיניות בצד הישראלי:===
לפי התיעוד
מדיניות בצד הישראלי:
בתקופת הפליטים הראשונה: המדיניות הייתה שמדינת ישראל קיבלה את החלוקה ותוקם עם רוב ערבי.<BR> בתקופה זו גלילי הוציא פקודה שיש להשאיר את התושבים הערבים במקומם (תעודה רישמית).<BR>
בתקופת הפליטים הראשונה: המדיניות הייתה שמדינת ישראל קיבלה את החלוקה ותוקם עם רוב ערבי.<BR> בתקופה זו גלילי הוציא פקודה שיש להשאיר את התושבים הערבים במקומם (תעודה רישמית).<BR>
בתקופת הפליטים השניה: המדיניות השתנתה.<BR> אומנם לא היה אימוץ של מדיניות גירוש כללי, אך בכל זאת היה שינוי שאין לו תיעוד מוכח.<BR> לא קיימת שרשרת מאורגנת שמעידה על פעילות עיקבית.<BR> גולני וגבעתי התנהגו בצורות שונות.<BR>
בתקופת הפליטים השניה: המדיניות השתנתה.<BR> אומנם לא היה אימוץ של מדיניות גירוש כללי, אך בכל זאת היה שינוי שאין לו תיעוד מוכח.<BR> לא קיימת שרשרת מאורגנת שמעידה על פעילות עיקבית.<BR> גולני וגבעתי התנהגו בצורות שונות.<BR>
שורה 454: שורה 481:
לא הייתה מדיניות על של גירוש, אך מתחילת המעבר למתקפה של ההגנה הייתה קיימת אוירה של גירוש, ולא כל הכוחות הישראלים פעלו בצורה אחידה לפיה.<BR>
לא הייתה מדיניות על של גירוש, אך מתחילת המעבר למתקפה של ההגנה הייתה קיימת אוירה של גירוש, ולא כל הכוחות הישראלים פעלו בצורה אחידה לפיה.<BR>


מדיניות בצד הערבי:
===מדיניות בצד הערבי:===
הועד הערבי העליון והוועדים המקומיים היו נגד בריחה ערבית וכל העת הוציאו צווים בנושא, אך אלה לא נשאו פרי.<BR> לצד זה היה עידוד של יציאת נשים, ילדים וזקנים על ידי הועדים השונים על מנת שלא יפגעו.<BR> בריחתם של אלו החלה עוד ב-1947 והליגה הערבית החליטה שמדינות ערב תפתחנה את שעריהן עבורם.<BR>
הועד הערבי העליון והוועדים המקומיים היו נגד בריחה ערבית וכל העת הוציאו צווים בנושא, אך אלה לא נשאו פרי.<BR> לצד זה היה עידוד של יציאת נשים, ילדים וזקנים על ידי הועדים השונים על מנת שלא יפגעו.<BR> בריחתם של אלו החלה עוד ב-1947 והליגה הערבית החליטה שמדינות ערב תפתחנה את שעריהן עבורם.<BR>
מתחילת מאי קיימות הוראות ברורות ברדיו של קאוקג'י שלא לנטוש בתים ולא לברוח, ושאם כן תהיה בריחה הבתים יוחרמו על ידי צבא ההצלה.<BR> על כן מדינות ערב אף קוראות לפליטים לחזור ומבקשות מישראל לפתוח את שעריה על מנת שיוכלו לחזור.<BR> ישראל מצידה הוציאה החלטה רישמית שלא לאפשר להם לחזור בכל מחיר.<BR> מדיניות ישראלית זו הפכה רישמית בקיץ 1948 וכך נתפסה הבריחה כגירוש, הן על ידי הבורחים והן על ידי העולם.<BR>
מתחילת מאי קיימות הוראות ברורות ברדיו של קאוקג'י שלא לנטוש בתים ולא לברוח, ושאם כן תהיה בריחה הבתים יוחרמו על ידי צבא ההצלה.<BR> על כן מדינות ערב אף קוראות לפליטים לחזור ומבקשות מישראל לפתוח את שעריה על מנת שיוכלו לחזור.<BR> ישראל מצידה הוציאה החלטה רישמית שלא לאפשר להם לחזור בכל מחיר.<BR> מדיניות ישראלית זו הפכה רישמית בקיץ 1948 וכך נתפסה הבריחה כגירוש, הן על ידי הבורחים והן על ידי העולם.<BR>
שורה 460: שורה 487:
ההיטוריוגרפיה הציונית נטתה להעלים את מעשי הטבח והגירוש: דיר יאסין, מקרי טבח במהלך מבצע חירם בצפון.<BR> קיימת סיבה טובה לחשוב שהקצונה המבצעת את מעשי הטבח הבינה שזהו רצונו של הפיקוד הבכיר, כיוון שרק כך הם הביאו לבריחה.<BR> בדיעבד ב"ג דאג שאף אחד לא יעמוד לדין על ביצוע טבח.<BR>
ההיטוריוגרפיה הציונית נטתה להעלים את מעשי הטבח והגירוש: דיר יאסין, מקרי טבח במהלך מבצע חירם בצפון.<BR> קיימת סיבה טובה לחשוב שהקצונה המבצעת את מעשי הטבח הבינה שזהו רצונו של הפיקוד הבכיר, כיוון שרק כך הם הביאו לבריחה.<BR> בדיעבד ב"ג דאג שאף אחד לא יעמוד לדין על ביצוע טבח.<BR>


סיכום
===סיכום===
הערבים לא הצליחו במטרתם למגר את היהודים ולהציל את הפלסטינים.<BR> היהודים לעומתם כן הצליחו והקימו מדינה תוך שמירת רוב השטחים שיועדו להם ואף תפסו שטחים נוספים.<BR> ירדן אף היא הצליחה במטרותיה בכך שנוספו לה שטחים אך נכשלה בכינון שליטה יציבה בשטח הזה.<BR> הסורים הצליחו לתפוס שטח קטן במערב הירדן אך הפסידו אותו בהסכמי שביתת הנשק.<BR> כך שבעצם הם לא תרמו להקמת מדינה פלסטינית.<BR>
הערבים לא הצליחו במטרתם למגר את היהודים ולהציל את הפלסטינים.<BR> היהודים לעומתם כן הצליחו והקימו מדינה תוך שמירת רוב השטחים שיועדו להם ואף תפסו שטחים נוספים.<BR> ירדן אף היא הצליחה במטרותיה בכך שנוספו לה שטחים אך נכשלה בכינון שליטה יציבה בשטח הזה.<BR> הסורים הצליחו לתפוס שטח קטן במערב הירדן אך הפסידו אותו בהסכמי שביתת הנשק.<BR> כך שבעצם הם לא תרמו להקמת מדינה פלסטינית.<BR>
מבחינה כלכלית הישוב ניזוק במלחמה עקב איבוד תוצרת חקלאית ואבדות בנפש, אך יצא מחוזק בשטח ובאוכלוסית העולים.<BR> עד שנת 1951 מספר האוכלוסיה הוכפל.<BR> למדינות הערביות גם היו הפסדים כלכליים ובעיקר נפגעו יציבותם של המשטרים.<BR> הנשיא המיצרי נרצח.<BR> בסוריה המשטר נפל והרמטכ"ל תפס את השלטון והחזיק בו עד שנרצח, ומאז התחלפו המשטרים עוד כמה פעמים עד 1970 בגלל רציחות.<BR>
מבחינה כלכלית הישוב ניזוק במלחמה עקב איבוד תוצרת חקלאית ואבדות בנפש, אך יצא מחוזק בשטח ובאוכלוסית העולים.<BR> עד שנת 1951 מספר האוכלוסיה הוכפל.<BR> למדינות הערביות גם היו הפסדים כלכליים ובעיקר נפגעו יציבותם של המשטרים.<BR> הנשיא המיצרי נרצח.<BR> בסוריה המשטר נפל והרמטכ"ל תפס את השלטון והחזיק בו עד שנרצח, ומאז התחלפו המשטרים עוד כמה פעמים עד 1970 בגלל רציחות.<BR>


הסכמי שביתת הנשק
==הסכמי שביתת הנשק==
מצרים:
===מצרים:===
המיצרים דרשו לחתום עקב מפלתם בינואר 1949 ברפיח.<BR> הדיונים התנהלו ברודוס בחסות האו"ם וההסכם הראשון שנחתם ב-24.2.49.<BR> בדיונים עלה נושא הגבול והדרישה הישראלית לגבול בינ"ל.<BR> מיצרים טענה שהחלטת האו"ם העניקה את אותו השטח למדינה הפלסטינית לכשתקום.<BR> במלחמה המיצרים איבדו את השטח לטובת ישראל וטענו שלא יתכן שהוא ישאר בידי ישראל.<BR> ראלף בנץ הציע שהשטח יהפוך לאזור מפורז ללא שלטון של אף צד, אולם בפועל הוא נשלט בידי ישראל שהכניסה לתוכו חיילים במסווה של שוטרים.<BR>
המיצרים דרשו לחתום עקב מפלתם בינואר 1949 ברפיח.<BR> הדיונים התנהלו ברודוס בחסות האו"ם וההסכם הראשון שנחתם ב-24.2.49.<BR> בדיונים עלה נושא הגבול והדרישה הישראלית לגבול בינ"ל.<BR> מיצרים טענה שהחלטת האו"ם העניקה את אותו השטח למדינה הפלסטינית לכשתקום.<BR> במלחמה המיצרים איבדו את השטח לטובת ישראל וטענו שלא יתכן שהוא ישאר בידי ישראל.<BR> ראלף בנץ הציע שהשטח יהפוך לאזור מפורז ללא שלטון של אף צד, אולם בפועל הוא נשלט בידי ישראל שהכניסה לתוכו חיילים במסווה של שוטרים.<BR>
להסכם הראשון סופח מכתב ישראלי שבו הבטיחה לדאוג לשלומם של הכפרים הערבים בכיס פלוג'ה.<BR> גורל תושבי פלוג'ה נידון אף הוא בשיחות לפני ההסכם הראשון.<BR>
להסכם הראשון סופח מכתב ישראלי שבו הבטיחה לדאוג לשלומם של הכפרים הערבים בכיס פלוג'ה.<BR> גורל תושבי פלוג'ה נידון אף הוא בשיחות לפני ההסכם הראשון.<BR>
לבנון:
===לבנון:===
ההסכם השני נחתם ב-23.3.49 בין ישראל ולבנון.<BR> התביעה הלבנונית העיקרית הייתה שעל ישראל לסגת מהשטח שנמצא מערבית לאצבע הגליל וכיוון לבנון.<BR> היא למעשה דרשה לחזור לגבול הבינ"ל.<BR> ישראל ביקשה שבתמורה לנסיגה הסורים יסוגו מהשטחים הישראלים שנכבשו ממנה.<BR> לבנון בתגובה טענה שאין זה מעיניינה מה שקורה עם סוריה ולכן ישראל הציבה תנאי אחר ודרשה להוציא יחידות סוריות מגבול ישראל – לבנון.<BR> לתנאי זה לבנון נענתה וישראל חזרה לקו הגבול הבינ"ל.<BR>
ההסכם השני נחתם ב-23.3.49 בין ישראל ולבנון.<BR> התביעה הלבנונית העיקרית הייתה שעל ישראל לסגת מהשטח שנמצא מערבית לאצבע הגליל וכיוון לבנון.<BR> היא למעשה דרשה לחזור לגבול הבינ"ל.<BR> ישראל ביקשה שבתמורה לנסיגה הסורים יסוגו מהשטחים הישראלים שנכבשו ממנה.<BR> לבנון בתגובה טענה שאין זה מעיניינה מה שקורה עם סוריה ולכן ישראל הציבה תנאי אחר ודרשה להוציא יחידות סוריות מגבול ישראל – לבנון.<BR> לתנאי זה לבנון נענתה וישראל חזרה לקו הגבול הבינ"ל.<BR>
ירדן:
===ירדן:===
לשטח שכבשה ירדן לא היה שום תיעוד בהחלטות אלו ואחרות ולכן גבול זה גרם לבעיות קשות והיה קושי להגיע להסכם.<BR> ישראל דרשה שלפחות הצבא העיראקי יצא מהגדה.<BR> בנוסף דרשה ישראל נסיגה קטנה של הצבא הירדני על מנת שתוכל לשלוט על רכס ההרים שיבטיח לה מעבר צפונה קל יחסית.<BR> ההסכם נחתם ב-3.4.49 כיוון שירדן הבינה שאם ישראל תפרוץ את קו החזית, היא תוכל לכבוש את כל הגדה.<BR> כך הצטייר האיום של ישראל בעיניי הירדנים.<BR> ירדן ויתרה על השטח של וואדי ערה, כפר קאסם – המשולש.<BR> בריטניה וארה"ב סירבו להתערב לטובת ירדן בקשר לתחושת האיום שחשה מצד ישראל.<BR> בהסכם נקבע שישראל לא רשאית לפגוע בתושבי המשולש, הבטחה שניתנה עקב הניסיון המר של כיס פלוג'ה באיזור המפורז שנקבע בהסכם עם מצרים.<BR>
לשטח שכבשה ירדן לא היה שום תיעוד בהחלטות אלו ואחרות ולכן גבול זה גרם לבעיות קשות והיה קושי להגיע להסכם.<BR> ישראל דרשה שלפחות הצבא העיראקי יצא מהגדה.<BR> בנוסף דרשה ישראל נסיגה קטנה של הצבא הירדני על מנת שתוכל לשלוט על רכס ההרים שיבטיח לה מעבר צפונה קל יחסית.<BR> ההסכם נחתם ב-3.4.49 כיוון שירדן הבינה שאם ישראל תפרוץ את קו החזית, היא תוכל לכבוש את כל הגדה.<BR> כך הצטייר האיום של ישראל בעיניי הירדנים.<BR> ירדן ויתרה על השטח של וואדי ערה, כפר קאסם – המשולש.<BR> בריטניה וארה"ב סירבו להתערב לטובת ירדן בקשר לתחושת האיום שחשה מצד ישראל.<BR> בהסכם נקבע שישראל לא רשאית לפגוע בתושבי המשולש, הבטחה שניתנה עקב הניסיון המר של כיס פלוג'ה באיזור המפורז שנקבע בהסכם עם מצרים.<BR>
סוריה:
===סוריה:===
קו בינ"ל בין ישראל לסוריה נקבע עוד בין הצרפתים לבריטים בשנות ה-20.<BR> בהסכם זה נלקח דגם בנץ מאזור הפירוז המיצרי וייושם גם שם.<BR> ישראל התחייבה לפירוז השטח שהסורים כבשו – אזור אל חאמה, עין גב, בניאס.<BR> היא גם התחייבה להעביר את כוחותיה ממערב לירדן.<BR> הייתה באזור משטרה יהודית ששמרה על הישובים היהודים ובשנים 1949-1956 נוצרו מתחים רבים והתנקשויות בשני הצדדים.<BR>
קו בינ"ל בין ישראל לסוריה נקבע עוד בין הצרפתים לבריטים בשנות ה-20.<BR> בהסכם זה נלקח דגם בנץ מאזור הפירוז המיצרי וייושם גם שם.<BR> ישראל התחייבה לפירוז השטח שהסורים כבשו – אזור אל חאמה, עין גב, בניאס.<BR> היא גם התחייבה להעביר את כוחותיה ממערב לירדן.<BR> הייתה באזור משטרה יהודית ששמרה על הישובים היהודים ובשנים 1949-1956 נוצרו מתחים רבים והתנקשויות בשני הצדדים.<BR>
[[קטגוריה:מזרחנות]]
{{ULR}}

תפריט ניווט